אנטישמים מרגישים תלות שלילית ביהודים. להרגשתם היהודים גורמים להם רע. הרגשה זו טמונה בכל אדם בעולם, בחלק יותר ובחלק פחות.

האנטישמים תולים ביהודים את הידרדרותו של העולם בכל תחום: בכלכלה, בכלי התקשורת, בצבא ובפוליטיקה. למרות העובדה שהיהודים מהווים רק 0.19% מאוכלוסיית העולם, מחקרים מצביעים על כך שבעיני האנטישמים היהודים מהווים מעל 20% מכלל האוכלוסייה. הם משוכנעים שמאחורי כל מהלך בעולם – החל מסכסוך מקומי ועד לסכסוך בינלאומי – עומדים היהודים. עם זאת, כאשר העולם חוֹוה מעט רוגע ונחת, כך גם האנטישמיות מנמיכה קומה בהתאם.

מהיכן נובעת הרגשת התלות השלילית הזו? מהרשת האנושית שבה כולנו מקושרים. לפי חכמת הקבלה, על היהודים מוטלת החובה למסור לאנושות את שיטת החיבור, שבעזרתה יזכו כל בני האדם לחיים טובים ומאושרים. כל עוד היהודים מוֹנעים מהאנושות את הידע על שיטת החיבור, בני האדם בעולם סובלים. הם אינם מודעים כל כך לסיבה שבגינה הרע בחייהם מתגבר. אולם באופן תת-מודע, הרגשת התלות השלילית צפה ממעמקי טבעם האנושי, וגורמת להם להפנות אצבע מאשימה כלפי היהודים – מי שנושאים בתוכם את המפתח לאושרם, את תוכנית התיקון לעולם.

גם היהודים עצמם כמעט שלא היו מודעים לכוח הטמון בהם, וסבלו רבות מהאנטישמיות מבלי להבין לעומק את הסיבה לכך. אולם בזמננו, שיטת החיבור של חכמת הקבלה הולכת ומתגלה בעם ישראל. לפיכך, ברגע שנפיץ אותה לאנושות כולה, נשכין שלום וביטחון בקרב כל באֵי עולם, ונביא לסיומן של אלפי שנות השנאה ליהודים.

ישנן כמה סיבות.י 
הסיבה העיקרית לרדיפה היא כדי שלא יעזבו את ההתפתחות הרוחנית שלהם כעם, שהתחילה בזמנו של אברהם, וייתנו דוגמה לכל העמים.י
כל פעם כשהיהודים היו קרובים לשורש הרוחני שלהם, או לפחות היו בנטייה לגלות אותו, הם זכו לתמיכה מהכוח העליון. הכוח העליון נקרא "הטבע", והוא מקדם את כל האנושות להיות כגוף אחד, ובתוך הקשר הפנימי ביניהם לגלות את הכוח האחד שנקרא אלוהים. אלוהים זהו כוח עליון שכולל בתוכו את כל יתר כוחות הטבע.י

לכן במידה שהיהודים מתרחקים מהייעוד שלהם – לגלות את הכוח הזה ביניהם ולכל העמים – אותו כוח עליון, אותה מערכת, פועלת עליהם בדמות רדיפות ולוחצת כדי להחזיר אותם בכוח לתפקידם, להיות מה שנקרא "אור לגויים".י

כל אדם שונא את מה שגורם לו רע ומעורר בו תחושות של אי-נוחות, פחד, חרדה, כאב. היהודים, מאחר שאינם ממלאים את תפקידם באנושות הגלובלית, מעוררים על עצמם הרגשת שנאה, אנטישמיות. לכן יש מהם שמרגישים מקופחים ולחוצים מהאנטישמיות, וכדי לברוח מהשנאה כלפיהם הם מתגוררים במדינות שונות ברחבי העולם, תוך הסתרת זהותם היהודית. יתרה מכך, הם הופכים להיות שונאי יהודים אם במודע ואם שלא במודע.

ידוע שבכל הארגונים הבינלאומיים, בייחוד אלה שפועלים נגד העם היהודי ומדינת ישראל, כמו ה-BDS, פועלים יהודים וישראלים לשעבר. הם האנטישמים הגדולים ביותר. בדרך זו הם מבקשים להיפטר ממילוי תפקידם הייעודי, לעקור את שורשם הרוחני. חלקם אף סבורים כי אם יתאסלמו או יתנצרו, יאבדו את הגֶן היהודי שצרוב בהם. אולם זה בלתי אפשרי. אומות העולם לעומתם, יכולים, אם ירצו, להיות יהודים. אולם היהודים לעד יישארו יהודים. השורש הרוחני היהודי שבהם הוא למעלה מהטבע, ולכן יחייב אותם להיות יהודים.

ככל שהשנאה למצב הבלתי-נשלט הזה גוברת ביהודי ומבטלת לו את החופש לבחור מיהו, כך היא מעוררת בו שנאה עזה למהותו של עם ישראל. שנאה שהוא לא מסוגל להסביר אפילו לעצמו, אבל היא די חזקה כדי להניע אותו לפעול בתוקפנות נגד העם היהודי.

אין טעם להילחם באנטישמיות באף מדינה, בשום סגנון וצורה, מפני שעלינו להילחם בשורש התופעה. השורש הוא עם ישראל שלא מקיים את ייעודו ההיסטורי: להתחבר מעל האנוכיות ולגלות את הכוח העליון. קראו עוד >>

לעם ישראל ניתנה הבחירה לעורר את האהבה ביניהם, את הכוח העליון ואז להיות "אור לגויים", דוגמה לאחדות לכל אומות העולם. כל פיגור במימוש המשימה מזמין כלפי היהודים עוינות ושנאה. לכן השלב הראשון במאבק באנטישמיות הוא הסברה לעצמנו ולעולם על שורש התופעה.

אין הבדל בין אנטישמיות לאנטי-ישראליות. היסוד לתופעות אלו דומה. לאורך הדורות התחלפו ביטוייה החיצוניים של אותה שנאה פנימית, טבעית, שתמיד רדפה את היהודים. צורות משטר החליפו זו את זו, אידיאולוגיות קמו ונפלו, אבל האנטישמיות נותרה בעינה. בכל תקופה השתנו התירוצים לשנאת היהודים, אבל הייתה זו אותה הגברת בשינוי אדרת.

הרב יהודה אשלג, "בעל הסולם" כותב: "עובדה היא שישראל שנואים מכל האומות, אם מטעם דת, אם מטעם גזע, אם מטעם קפיטליזם, אם מטעם קומוניזם, אם מטעם קוסמופוליטים וכולי. כי השנאה קודמת לכל הטעמים, אלא שכל אחד פותר שנאתו לפי הפסיכולוגיה שלו" ("כתבי הדור האחרון").

עקרון היסוד, כאמור, הוא שהיהודים נושאים בתוכם את השיטה לתיקון העולם – חכמת הקבלה. ככל שהעולם מידרדר השיטה הייחודית נדרשת ונחוצה יותר. בתת-מודע של שונאי ישראל יש הרגשה עמומה שהפתרון לבעיות נמצא בעם ישראל. אולם כל עוד היהודים מוֹנעים מהעולם עתיד טוב יותר והסבל ממשיך להתגבר, מתעוררת בהם שנאה עזה ליהודים.

במשך אלפיים שנות גלות הייתה האנטישמיות בקרב אומות העולם מכוּונת כלפי עם ישראל, בגלוי או בהסתר. אולם עם הקמתה של מדינת ישראל, היא מכוּונת גם נגד המדינה, ומכוּנה בשם "אנטי-ישראליות". כך נוצרו באומות העולם שני נתיבי שנאה: יש המרגישים יותר אנטישמים ויש המרגישים אנטי-ישראלים. אבל שניהם נובעים מסיבה אחת: בעם ישראל יש כוח רוחני שאותו יש למסור לעולם. חכמי הקבלה הם היחידים שיודעים כיצד לעורר נכון את הכוח הזה עבורנו ועבור אומות העולם. אם נצעד בעקבותיהם ונמסור את השיטה לכך לכל אומות העולם, הן האנטישמיות והן האנטי-ישראליות תיעלמנה מן העולם כלא היו.

הסיבה לאנטישמיות העתיקה היא אותה סיבה, אלא שהיא פושטת ולובשת צורות מודרניות שונות. לאורך הדורות התחלפו ביטוייה החיצוניים של אותה שנאה פנימית, טבעית, שתמיד רדפה את היהודים. צורות משטר החליפו זו את זו, אידיאולוגיות קמו ונפלו, אבל האנטישמיות נותרה בעינה. בכל תקופה השתנו התירוצים לשנאת היהודים, אבל הייתה זו אותה הגברת בשינוי אדרת.

הרב יהודה אשלג, "בעל הסולם" כותב: "עובדה היא שישראל שנואים מכל האומות, אם מטעם דת, אם מטעם גזע, אם מטעם קפיטליזם, אם מטעם קומוניזם, אם מטעם קוסמופוליטים וכולי. כי השנאה קודמת לכל הטעמים, אלא שכל אחד פותר שנאתו לפי הפסיכולוגיה שלו" ("כתבי הדור האחרון").

מקרה האנטישמיות הראשון פרץ בימי בבל העתיקה, לפני כ-3,800 שנה, בין אברהם אבינו לנמרוד שליט ממלכת בבל. המאבק האידיאולוגי ביניהם מהווה את השורש לרגשותיהם השליליים של עמים שונים כלפי היהודים, מאז ועד היום.

בחכמת הקבלה השמות נמרוד ואברהם, מבטאים בהתאמה כוח שלילי וחיובי. נמרוד מייצג את הגישה המבוססת על קשרים אינטרסנטיים; רצונו הטבעי של האדם לקבל לעצמו, לעשות לביתו, מתוך אנוכיות. גישה זו מנוגדת בתכלית לגישתו של אברהם, המציבה במרכז את טובת החברה כמכלול, מתוך רצון לתת, להעניק לזולת, לדאוג לאחר.

המאבק האידיאולוגי ביניהם מושתת על הקונפליקט בין שני כוחות מנוגדים: קבלה ונתינה. לכן מי שלא מרגיש שיש אמת בשיטתו של אברהם, מגלה באופן טבעי התנגדות אליה, שהולכת ומתעצמת ככל שהוא מבין יותר את מהותה.

משהחריף המאבק האידיאולוגי ובתוך כך התיעוב כלפי אברהם ותפיסתו, אסף הוא את תלמידיו ועזב את בבל. ההיסטוריון יוסף בן מתתיהו (יוספוס פלביוס) מספר: "בגלל העניינים האלה היו אנשי אוּר-כַּשְׂדִּים ושאר תושבי ארם נהריים רבים עימו, ועל כן עלה במחשבתו לנדוד, והייתה לו ארץ כנען לנחלה" (קדמוניות היהודים, עמ' 18).

מאז ראו תושבי בבל באנשי קבוצתו של אברהם שפרשו – זרים. הרגשת הזרוּת הזו תלווה גם את העם שיתפתח בעתיד מתלמידיו של אברהם, לכל אורך דרכו בעולם.

עמים המפותחים חברתית הם העמים האנטישמים ביותר. ככל שעם מפותח יותר כך הוא רגיש להבדלים בין פנימיותו של אדם מאומות העולם לפנימיותו של אדם מישראל. עמים מפותחים אינם יודעים בהכרח להסביר את התופעה, אך הם מרגישים זאת בעדינות נפשם. הרב יהודה אשלג, "בעל הסולם", כותב: "הנאצים הם רק תולדה ישרה מהדמוקרטיה והסוציאליזם, כלומר מהנהגה של רוב מניין אחר פריקת עול של הדת ונימוס ומשפט השלום" ("כתבי הדור האחרון").

כשמנהיגים בעולם מבינים שהם לא מצליחים לנהל את מדינותיהם, בתחומי הכלכלה, החברה ועוד, הם משתמשים באנטישמיות ככלי פוליטי נוח, קל וברור, לעורר את תשומת לב הציבור, ללכד את העם ולהשיב לעצמם כבוד ואהדה.

ייתכן שאין במנהיגים האלו שנאה של ממש כלפי היהודים, אך מכיוון שהיא מושרשת בכל אדם בעולם ובציבורים שלהם, הם משתמשים באנטישמיות כקלף חזק. היטלר לדוגמה השתמש באנטישמיות ככלי פוליטי באופן מובהק. קראו בהמשך על "למה היטלר שנא יהודים?".

לאנטישמים אידיאולוגים, כמו הנרי פורד, יש אפשרות לראות, לזהות ולהרגיש את עוצמתו של העם היהודי, ואת יכולתו להשפיע על גורל כל העולם. אומות העולם מגלות בשנאתן את מה שהיהודים עצמם אינם מגלים, ועם זאת מתגלה בהן חולשה. מצד אחד, ברור להן שאינן מסוגלות להשתנות בלעדֵי היהודים. ומצד אחר, אין מקום להידברות, כי ישראל הם עַם קשה עורף. לכן השנאה מתפרצת במלוא עוזה.

האמת היא שזה לא חשוב. לעת עתה היא מגיעה יותר מהשמאל באיצטלה ליברלית מכילה. אבל גם הימין תומך ביהודים רק מפני שהם עוזרים לו במאבק נגד השמאל, נגד הליברלים. בכל מקרה הדברים יכולים להתהפך, כי האנטישמיות לא מבחינה בין יהודי שמאלני ליהודי ימני. יהודי הוא יהודי.
ומדוע היהודים בארצות הברית מצדדים בליברלים? מפני שהם עדיין חושבים שהליברליזם הוא כמו שהיה פעם לפני הרבה מאוד שנים; תנועה שכשמה כן היא, דוגלת בחופש לכולם, מקום לכולם, נאבקת לשוויון וכן הלאה. אלא שהיא כבר אינה כזאת.

"בעל הסולם", המקובל הגדול בזמננו, מסביר את העניין בהקשר לתקופתנו בספרו "הדור האחרון". הוא כותב שהאנטישמיות לא תלויה בשום דבר, כי את השנאה ליהודים תולים בכל מיני סיבות שאין להן שום קשר עם הסיבה הפנימית, שהיא אי-קיום תפקידנו.
"ישראל שנואים מכל האומות, אם מטעם דת, אם מטעם גזע, אם מטעם קפיטליזם, אם מטעם קומוניזם, אם מטעם קוסמופוליטים וכולי. כי השנאה קודמת לכל הטעמים. אלא שכל אחד פותר שנאתו לפי הפסיכולוגיה שלו".
היום תולים את האנטישמיות בטראמפ, אחר כך יתלו אותה במשהו אחר; זו תופעה שקיימת לאורך כל ההיסטוריה, גם לפני אלפיים ושלושת אלפים שנה האנטישמיות הייתה קיימת. האם בגלל טראמפ? כל אחד ואחד מסביר זאת איך שנוח לו, לפי דעותיו ונטיותיו.

אהדה ושנאה ליהודים הן למעשה שתי פנים לאותו מטבע. יש מקרים שבהם אנשים מאומות העולם מרגישים שנאה עזה ליהודים, אך מנגד פתאום הם מגלים כלפיהם אהדה. הם סקרנים לדעת למה הם כל כך שונאים את היהודים, ובתהליך החקירה הם מתחילים לגלות בהם עניין. כמובן שגם ההיפך הגמור יכול לקרות. הסיבה לכך נעוצה בגֶן הרוחני שטבוע בכל אדם ומתפתח בו – יש שהוא טמון עמוק יותר ויש שהוא קרוב יותר לחוץ ואז מתגלה.

לרוב, הדעה הרווחת בחברה מטה את האדם לכיוון השלילה. קל לאדם שטבעו אגואיסטי להצדיק את השנאה שלו, על אחת כמה וכמה כשהוא זוכה לתמיכת ההמונים באנטישמיות הנפוצה.

ההתבוללות אינה מנטרלת את האנטישמיות. אולי תיתכן התבוללות לשם בריחה מהאויב לדוגמה, אך למעשה הבריחה אינה אפשרית. לכוח העליון תוכנית-על להביא את כל האנושות לאחדות.

לפי חכמת הקבלה, ההתבוללות מתרחשת כאשר היהודים מאבדים לחלוטין את הקשר שהיה להם בעבר עם הכוח העליון, כוח ההשפעה והאהבה, ונטמעים בקרב אומות העולם. אך את ניצוץ הקשר הרוחני הזה לא ניתן לעקור מהם בשום דרך. היהודי הוא נצחי והאנטישמיות היא זמנית, עד אשר העולם כולו יהיה עַם אחד, שחי בהשפעה ובאהבה איש לרעהו.

ממש לא. אין זה מעניינן של אומות העולם לבושם של היהודים וקיום תורה ומצוות, שבתפוצות נעשה לרוב בצניעות. הן גם אינן מבינות בכך דבר. אלא שהן מרגישות בעומק ליבן שהיהודים הם הגורם לכל הרע שבעולם. היהודים הם האחראים הבלעדיים למצבם, לטוב ולרע. כשהיהודים מחוברים ביניהם "כאיש אחד בלב אחד" הם מעוררים את הכוח החיובי שבטבע, ומביאים לרוגע באנושות כולה. לכן הפצתה של חכמת הקבלה נועדה למנוע הישנות אירועים אנטישמיים קיצוניים, ולהביא לחיבור ואהבה בין היהודים ובקרב אומות העולם.

שום חוקים או דרכי חינוך אינם יכולים לסייע במיגורה של האנטישמיות. אלא היהודים בלבד, בתנאי שיתחברו ללב אחד, כפי שמוטל עליהם. ליהודים יש חוב כלפי האנושות: בידם השיטה לחיבור כלל האנושות, אך חסרה להם מודעות לתפקידם הנעלה ולכובד אחריותם כלפי העולם.

כאשר היהודים יתלכדו ויפיצו את שיטת החיבור לעולם, תתפוגג האנטישמיות וייפסקו כל החרמות, ההפגנות וההאשמות כנגד היהודים. אולם עד אז, ימשיכו האו"ם ושאר הארגונים הבינלאומיים לחוקק חוקים נגד מדינת ישראל, בעוד מדינות אחרות בעולם המבצעות פשעים נגד האנושות ממשיכות בשלהן באין מפריע.

לשנאת היהודים יש חמש דרגות והן מוסברות בספרי הקבלה. טבע האדם, הרצון לקבל שבו, מחולק לחמש דרגות: שורש, א', ב', ג', ד' – או אחת עד חמש. בכל אדם דרגה בעוצמה שונה, והיא משליכה על מידת השנאה כלפי היהודים. הדרגה הקיצונית ביותר מתגלה באנטישמים המבקשים למחות את זכר היהודים מהעולם.

לא ניתן לתקן את האנטישמיות, גם לא את הדרגה הקטנה ביותר, אלא רק אם היהודים ימלאו את ייעודם ויהיו "אור לגויים". כלומר, על היהודים להתחבר ביניהם לאחד, ודרכם יתפשט כוח האיחוד והאהבה – הכוח העליון שבטבע – לכל העולם. זה הכוח שיתקן את חמש דרגות השנאה, וכנגדן תיפתחנה חמש דרגות של אהבה.

באנושות ישנם אנשים שנולדים עם הרגשת שנאה ליהודים. הם עצמם אינם יודעים לָמה ומאין היא נובעת. לעומתם, ישנם אנשים ששונאים יהודים באופן פסיבי, כמו מסכימים עם התופעה מבלי להתרעם ולפעול במלוא הכוח, אך שנאתם עלולה לפרוץ בנסיבות שונות.

היטלר לא נולד אנטישמי, הוא שייך יותר לטיפוס מהסוג השני. אפשר לראות זאת לפי הביוגרפיה שלו, וכן לפי עדויות שונות המתייחסות לקשרים בין התנועה הציונית ובין המפלגה הנאצית לפני מלחמת העולם השנייה (קראו כאן). אולם כשהיטלר הבין ששנאת היהודים היא כלי פוליטי רב-עוצמה, הוא השתמש בה כדי לאחד את העם הגרמני ולטפס במעלה מדרגות ההנהגה. האנטישמיות סיפקה לו יתרון נוסף: לקחת מיהודי אירופה העשירים את נכסיהם וממונם הרב.

היטלר הפך לאנטישמי מובהק כשראה שמדינות העולם אינן מגַנות את מהלכיו, אלא להיפך, מעריכות את כוונתו להשמיד את היהודים. אז החל לראות ביהודים את אויבו המושבע, וללחוץ עליהם בפוגרומים נוספים.

מכאן מובן שהיטלר רכש את השנאה כלפינו כתוצאה מהשפעת הסביבה – מהעובדות בשטח ומהעמים שנתנו לו תמיכה ועידוד לפעול נגדנו.

כן ולא. אי אפשר להגדיר את שנאת הערבים כאנטישמיות של ממש, שהרי אינה כשנאה שמתגלה בקרב אומות העולם. אומנם לאורך מאות ואלפי שנים לא חיינו עם הערבים בהרמוניה, אבל באופן יחסי, החיים היו טובים ונוחים יותר מזמנים שבהם חיינו בין הנוצרים.

הערבים לא שונאים אותנו באשר אנחנו יהודים, אלא מכורח מציאות חיינו בישראל. הם כביכול דורשים שנחזיר להם את השטח שמגיע להם, ומכאן נובעת השנאה. סביר להניח שאם היינו חיים במדינה אחרת, ולא באים במגע איתם, הם לא היו עוינים כלפינו.

הסיבה האמיתית טמונה עמוק בשורשים הרוחניים שלנו. על היהודים להגיע לחיבור טוב ויפה, ביניהם ובין כל העמים. שיטת החיבור נמצאת בעם ישראל. ברגע שנתלכד כאיש אחד בלב אחד ונגיע להרגשת השלמות בינינו, אז נשכין שלום גם עם שכנינו והעוינות תיפסק.

"ועתידים בני ישמעאל לעורר מלחמות חזקות בעולם ויתאספו בני אֱדוֹם עליהם ויתגרו מלחמה בהם – אחת על הים, ואחת על היבשה, ואחת סמוך לירושלים, וישלטו אלה באלה, וארץ הקדושה לא תימסר לבני אדום" (ספר הזוהר, וארא, ל"ב).

ההתנגשות בין היהודים למוסלמים, כפי שמתוארת באחרית הימים, שונה בתכלית מההתנגשויות בין עמים אחרים. השאלה היא מי ישלוט – היהודים או הישמעאלים?

מצד הדת אין שנאה של ממש, כי היהדות והאסלאם קרובות בשורשן זו לזו, לעומת היהדות והנצרות. זרם ה"סוּפים" הוא מעין "חכמת הקבלה" של האסלאם. כדי להבין לעומק את הדומה והשונה בין השתיים, צריך לשוב אל האב המשותף שלנו, אברהם. הוא הראשון שהניח יסוד לאמונות ולדתות המזרח הרחוק כפי שהתקיימו בעבר, וכפי שחלקן מתקיימות עד היום. "בני קדם חכמים היו, וירושת החכמה הזו ירשו מאברהם שנתן לבני הפילגשים, כמו שכתוב: 'ולבני הפילגשים אשר לאברהם, נתן אברהם מתנות'" (ספר הזוהר, פרשת וירא, פ"ח). ה"מתנות" שהעביר אברהם לילדיו הן הידע הרוחני שהשיג – אותה חכמת הקבלה, רק בגובה שבו הם יכלו להבין ולתפוס אותה.

מאז, הסוּפים, כמו המקובלים, קוראים לאיחוד עם הבורא עד לאהבה ללא גבולות, בשאיפה שהעיקרון הזה יהיה יסוד משותף לאנושות כולה. אולם ההבדל המהותי בין השניים נעוץ בשורש נשמתם הרוחנית, ברמת התפתחות שונה של טבע האדם. לסופים טבע אגואיסטי מדרגה נמוכה יותר, בשונה מהיהודים שהגיעו לדרגת התפתחות מקסימלית של האגואיזם. הדבר בולט לאורך ההיסטוריה ארוכת השנים של העם היהודי. כתוצאה מהתערבבותם של היהודים עם אומות העולם בתקופות הגלות, התפתח בהם האגואיזם ביתר שאת. הוא שדחף אותם לשגשוג בתחומים רבים, ו​אִפשר להם לשרוד כמעט בכל תנאי. כתוצאה מהיותם "עם קשה עורף", הם מרגישים נחיצות גדולה יותר לתיקון עצמם, כלומר, לשינוי טבעם. על דרך משל אדם וחווה בגן עדן, הסופים עירומים ללא תחושת בושה, ואילו במקובלים, אותם יהודים שהגיעו לבשלות ולהכרה עמוקה במצבם, מורגשת בושה עצומה.

לכן הדרך לתיקון שונה: כדי לחוש שלמות רוחנית, על היהודים להתעלות מעל הטבע האגואיסטי השלילי, בעזרת כוח חיובי המכונה "המאור המחזיר למוטב", כוח מיוחד שמתעורר בזמן לימוד חכמת הקבלה. ואילו לסופים, בעלי רצון דומה אך מוחלש, די לחיות באותם רצונות וכוונות שמוטבעים בהם כדי לחוש התפעלות רגשית. הם אינם מחויבים להתעלות מעל האגו, אלא רק לבטל אותו ובכך להרגיש את כוח ההרמוניה שבטבע.

"בעל הסולם", הרב יהודה אשלג, מחבר פירוש "הסולם" לספר הזוהר, כותב שכאשר האנושות תגיע למצב המתוקן שלה, תהיה "הצורה הדתית של כל האומות 'ואהבת לרעך כמוך'" ("כתבי הדור האחרון"). יתר על כן, הוא מוסיף כי "יכולה כל אומה ללכת בדת ובמסורת שלה, ואין לאחת להתערב בחברתה".

השיטה נמסרה ליהודים במלואה, לכן על העם היהודי מוטל ליישם תחילה את הכלל הגדול בתורה, ולסחוף אחריו את האנושות כולה. אחרת האסלאם יסחף עימו את הנצרות ואת כל באי עולם נגד ישראל למלחמת גוג ומגוג. בכוחם של היהודים למנוע את המלחמה עוד טרם התרחשה.

עם ישראל בלבד קובע את יחסן של אומות העולם כלפיו. לאומות העולם אין בחירה כיצד ישראל נתפסת בעיניהם. ישראל היא קבוצת אנשים שקיבלה אפשרות בחירה להתעלות מעל הטבע האנושי האגואיסטי, מעל הרצון ליהנות על חשבון אחרים שנמצא במצב "טייס אוטומטי" בתוך כל אדם.
אם עם ישראל יבחר להתעלות מעל הדחפים האנוכיים המפרידים ולהתאחד, אז שפע של טוב יזרום דרכו לעולם. אם עם ישראל לא יצליח לבחור בכך וייתן לאגואיזם להמשיך ולצמוח בתוכו ללא ויסות והכוונה, אזי שום הסכמים לא יעזרו, יהיה רע ליהודים ורע לעולם.
"בחירה חופשית" היא הבחירה להתחבר זה עם זה על פני הדחייה, ועל ידי כך לגלות את הכוח העליון – כוח החיבור והאהבה – כאן, בינינו, בעולם הזה. חוסר הבחירה מעורר את הצד השלילי של כוח החיבור והאהבה – מחלוקות ושנאה, כתוצאה מרצונות אגואיסטיים הגדלים ללא שום פיקוח וריסון, הקורעים את האנושות לעומקה ולרוחבה.
זהו שורש כל הגישה החיובית או השלילית כלפי ישראל מצד אומות העולם.
כיום, מכיוון שעם ישראל אינו עושה כל מאמץ לממש את תפקידו הטבעי ההיסטורי בעולם, מתגבר היחס האנטישמי והאנטי-ישראלי הכולל את הכחשת מדינת ישראל. הלחץ הגובר על עם ישראל מצד הטבע מאיץ בו לצאת ולהגשים את חובתו לעולם. הלחץ יימשך ויתעצם עד שנתחיל לפעול לחיבור.

המושג "משיח" מקורו במילה למשוך. בעזרת מאמץ להתחבר בינינו אנחנו מושכים את הכוח העליון אלינו, שיטפל בנו, יקשור בינינו בצורה יפה ויעשה מהאנושות עם אחד על פני כדור הארץ. אז הכוח העליון מושך אותנו אליו, מעלה אותנו מעל האגו שלנו, מעל הטבע הנוראי שלנו. כלומר יש כאן פעולה הדדית. אנחנו מושכים אותו והוא אותנו.
ברגע שנעסוק בזה, לא רק האנטישמיות תיעלם, אלא כל שנאה שבעולם בין איש לרעהו, כל הבעיות, כל המחלות, כל המלחמות; כל הרע שישנו בעולם בכל מיני אופנים ייעלם.

במהלך ההיסטוריה ישנן תקופות של עלייה וירידה בשנאת אומות העולם כלפי היהודים. רק כלפי היהודים, ולא כלפי אף אומה אחרת, אפשר לומר שהשנאה פתאום גואה או יורדת. זו תופעה מתמיהה ולכן הרבו לחקור בה, אבל היסוד שלה והסיבה לא מובנים לחוקרים ומכאן שגם אין תשובה איך להתמודד עימה ולרפא אותה. יוצא כך ש"הבעיה היהודית" קיימת עד עצם היום, וכמו כל בעיה שלא מטפלים בה זמן רב היא הולכת ומחמירה.
את הסיבה לאנטישמיות ומדוע היא עולה ויורדת חליפות מסבירה חכמת הקבלה. היא מצביעה על כך שהתופעה ודאי אינה מקרית, ותלויה ביהודים עצמם. ככל שהיהודים מתקרבים לשורשם הרוחני, השנאה כלפיהם פוחתת, וככל שהם מתרחקים משורשם הרוחני היא עולה, עד כדי כך שמגיעה לשאיפה להשמיד אותם כליל.
מפני שאומות העולם מרגישות שיש לעם ישראל סוד הקשור לאושרם, ועם ישראל לא מגלה להם אותו, הם נמצאים בדרישה כלפיו לגלות להם את סוד האושר, את האמת. אלא שהיהודים בעצמם לא יודעים ולא מכירים את הסוד. לכן המקובלים ראו חובה לעצמם לבאר את מהות שורש האומה הישראלית, שבו מצוי הסוד, ואחר כך לפתוח אותו לכל אומות העולם – ובזאת יתממש האושר המצופה בעולם.

בכל אדם יש רצון טבעי לקבל הנאה ותענוג. זה האגו שלו, האישיות והלב שלו. בתוך האדם יש גם ניצוץ, גֶן רוחני, שמושך אותו להתפתחות למעלה מהאגו.

היהודים הם בעלי ניצוץ רוחני גדול שמושך אותם קדימה, ניצוץ שמשפיע על צורת חשיבתם, על יחסם לבני האדם, לטבע ולעולם. היהודים עצמם אינם מודעים לכך, אבל אומות העולם מרגישות זאת היטב בתת-מודע. הרגשתן זו באה לידי ביטוי בשנאה כלפי היהודים בהיותם שונים בתכלית. האנטישמיות היא שנאת הגֶן הרוחני שטמון ביהודים.

מצד אחד אומות העולם מרגישות תלויות ביהודים, ומצד אחר הן מרגישות שהיהודים קשורים למטרת חיים נעלה ומונעים מהם את הגישה אליה, לכן הן קמות עלינו לכלותנו.

אם נשאל יהודים לסיבת האנטישמיות, הם יאמרו ששונאים אותנו מפני שאנחנו חכמים יותר, מוצלחים יותר, ויודעים להסתדר בכל מקום. עד כדי כך שיש קולות שאומרים: "בואו נעזוב את ישראל, הרי ממילא בכל מקום שאליו נגיע נדע 'להתקמבן'". ואכן האופי היהודי יאפשר לישראלי היורד וליהודי בכלל להסתדר בכל מקום ואף להצליח מאוד בכל תחום שרק יבחר לעסוק בו. ההצלחות הרבות מעוררות קנאה באומות העולם, ולכן חלק מהיהודים נוטים לחשוב שזו גם הסיבה לאנטישמיות. אולם הם טועים.

הסיבה לאנטישמיות אינה נמצאת ברובד של העולם הזה, אלא ברובד פנימי, הטמון בגֶנים הרוחניים שלנו. בעברנו היינו בדרגה רוחנית גבוהה, אך נפלנו ממנה לדרגה גשמית. אותו "רשימו", הרושם מהדרגה הרוחנית, נשאר בנו, ומכאן נובעות ההצלחות שלנו בכל תחומי החיים עד עצם היום הזה. הרושם הרוחני שאנו נושאים בתוכנו מיועד לשרת את אומות העולם, לספק להן כוח וחכמה לנהל את חייהן באושר ובשלמות. אך מאחר שאיננו ממלאים את ייעודנו, אומות העולם שונאות אותנו. זו הסיבה האמיתית לאנטישמיות, ולא הקנאה בכישרון היהודי שלנו.

ללא האנטישמיות לא היה קיים העם יהודי. השנאה והלחץ כלפינו מבחוץ הם ששמרו על עם ישראל מלוכד מבפנים. אולם אין זה משום שלעם ישראל יש רצון להיות מאוחד, אלא משום שכוחות הטבע מאלצים אותנו להתאחד בינינו, ואחר כך עם כל אומות העולם, ודרכן עם כל המציאות.

המקובלים הם היחידים שאינם בורחים מהאנטישמיות, אלא קוראים ללמוד ולחקור את התופעה ולהתבונן בה בעין נכונה. לכן חכמת הקבלה מתגלה בימינו לכולם, מתוך מטרה להוביל את האנושות לדרגה גבוהה של קיום. כשחכמת הקבלה תהפוך לשיטת החינוך העולמית, אז נהיה "אור לגויים". כלומר, הכלל היחיד שהעם היהודי ואומות העולם ילכו לאורו יחד יהיה "ואהבת לרעך כמוך".

אנטישמיות היא תכונה מולדת בכל אדם מאומות העולם, פרט ליהודים. בסיפור הולדתו של העם היהודי בבבל העתיקה לפני כ-3,800 שנה, נאמר כי אלה שהתלכדו בקבוצת בית אברהם אבינו הפכו לעם ישראל, ויתר השבטים והחמולות הפכו ברבות הימים ל"שבעים אומות העולם".

קבוצת בית אברהם תיקנה את היחס שלה לזולת – מאהבה עצמית לאהבת הזולת – וגילתה במערכת היחסים בין חברי הקבוצה כוח של נתינה ואהבה, כוח עליון. הכוח הזה מכונה "אל", ומכיוון שהקבוצה הייתה מכוּונת ישר אליו, היא כונתה בשם "ישר – אל", ישראל.

לקבוצה היה ייעוד מובהק: להיות "אור לגויים". להתחבר ולתת דוגמה לחיבור ליתר העמים. לכן, כל עוד לא הייתה ביניהם אהבת אחים, לא זרם "אור", שפע ותענוג לאומות העולם, והן הרגישו זאת בתת-מודע. בזמנים כאלה מתעוררת באומות העולם שנאה כלפי היהודים, בחלקן יותר ובחלקן פחות. אך הרגשה זו מאפיינת את כולן ללא יוצא מן הכלל.

כל סביבה מפתחת רגישות יתר לתופעת האנטישמיות, וכשלא מתמודדים עימה נכון היא הופכת ליחס שלילי עד אכזר. לעומת זאת, אם בעזרת חכמת הקבלה משתמשים בתופעה השלילית הזו כדי להתחבר ולהביא לאיחודה של האנושות כולה, היא הופכת להיות חיובית, "עזר כנגדו".

אין הבדל בין אנטישמיות לאנטי-ישראליות. היסוד לתופעות אלו דומה. לאורך הדורות התחלפו ביטוייה החיצוניים של אותה שנאה פנימית, טבעית, שתמיד רדפה את היהודים. צורות משטר החליפו זו את זו, אידיאולוגיות קמו ונפלו, אבל האנטישמיות נותרה בעינה. בכל תקופה השתנו התירוצים לשנאת היהודים, אבל הייתה זו אותה הגברת בשינוי אדרת.

הרב יהודה אשלג, "בעל הסולם" כותב: "עובדה היא שישראל שנואים מכל האומות, אם מטעם דת, אם מטעם גזע, אם מטעם קפיטליזם, אם מטעם קומוניזם, אם מטעם קוסמופוליטים וכולי. כי השנאה קודמת לכל הטעמים, אלא שכל אחד פותר שנאתו לפי הפסיכולוגיה שלו" ("כתבי הדור האחרון").

עקרון היסוד, כאמור, הוא שהיהודים נושאים בתוכם את השיטה לתיקון העולם – חכמת הקבלה. ככל שהעולם מידרדר השיטה הייחודית נדרשת ונחוצה יותר. בתת-מודע של שונאי ישראל יש הרגשה עמומה שהפתרון לבעיות נמצא בעם ישראל. אולם כל עוד היהודים מוֹנעים מהעולם עתיד טוב יותר והסבל ממשיך להתגבר, מתעוררת בהם שנאה עזה ליהודים.

במשך אלפיים שנות גלות הייתה האנטישמיות בקרב אומות העולם מכוּונת כלפי עם ישראל, בגלוי או בהסתר. אולם עם הקמתה של מדינת ישראל, היא מכוּונת גם נגד המדינה, ומכוּנה בשם "אנטי-ישראליות". כך נוצרו באומות העולם שני נתיבי שנאה: יש המרגישים יותר אנטישמים ויש המרגישים אנטי-ישראלים. אבל שניהם נובעים מסיבה אחת: בעם ישראל יש כוח רוחני שאותו יש למסור לעולם. חכמי הקבלה הם היחידים שיודעים כיצד לעורר נכון את הכוח הזה עבורנו ועבור אומות העולם. אם נצעד בעקבותיהם ונמסור את השיטה לכך לכל אומות העולם, הן האנטישמיות והן האנטי-ישראליות תיעלמנה מן העולם כלא היו.

הסיבה לאנטישמיות העתיקה היא אותה סיבה, אלא שהיא פושטת ולובשת צורות מודרניות שונות. לאורך הדורות התחלפו ביטוייה החיצוניים של אותה שנאה פנימית, טבעית, שתמיד רדפה את היהודים. צורות משטר החליפו זו את זו, אידיאולוגיות קמו ונפלו, אבל האנטישמיות נותרה בעינה. בכל תקופה השתנו התירוצים לשנאת היהודים, אבל הייתה זו אותה הגברת בשינוי אדרת.

הרב יהודה אשלג, "בעל הסולם" כותב: "עובדה היא שישראל שנואים מכל האומות, אם מטעם דת, אם מטעם גזע, אם מטעם קפיטליזם, אם מטעם קומוניזם, אם מטעם קוסמופוליטים וכולי. כי השנאה קודמת לכל הטעמים, אלא שכל אחד פותר שנאתו לפי הפסיכולוגיה שלו" ("כתבי הדור האחרון").

מקרה האנטישמיות הראשון פרץ בימי בבל העתיקה, לפני כ-3,800 שנה, בין אברהם אבינו לנמרוד שליט ממלכת בבל. המאבק האידיאולוגי ביניהם מהווה את השורש לרגשותיהם השליליים של עמים שונים כלפי היהודים, מאז ועד היום.

בחכמת הקבלה השמות נמרוד ואברהם, מבטאים בהתאמה כוח שלילי וחיובי. נמרוד מייצג את הגישה המבוססת על קשרים אינטרסנטיים; רצונו הטבעי של האדם לקבל לעצמו, לעשות לביתו, מתוך אנוכיות. גישה זו מנוגדת בתכלית לגישתו של אברהם, המציבה במרכז את טובת החברה כמכלול, מתוך רצון לתת, להעניק לזולת, לדאוג לאחר.

המאבק האידיאולוגי ביניהם מושתת על הקונפליקט בין שני כוחות מנוגדים: קבלה ונתינה. לכן מי שלא מרגיש שיש אמת בשיטתו של אברהם, מגלה באופן טבעי התנגדות אליה, שהולכת ומתעצמת ככל שהוא מבין יותר את מהותה.

משהחריף המאבק האידיאולוגי ובתוך כך התיעוב כלפי אברהם ותפיסתו, אסף הוא את תלמידיו ועזב את בבל. ההיסטוריון יוסף בן מתתיהו (יוספוס פלביוס) מספר: "בגלל העניינים האלה היו אנשי אוּר-כַּשְׂדִּים ושאר תושבי ארם נהריים רבים עימו, ועל כן עלה במחשבתו לנדוד, והייתה לו ארץ כנען לנחלה" (קדמוניות היהודים, עמ' 18).

מאז ראו תושבי בבל באנשי קבוצתו של אברהם שפרשו – זרים. הרגשת הזרוּת הזו תלווה גם את העם שיתפתח בעתיד מתלמידיו של אברהם, לכל אורך דרכו בעולם.

עמים המפותחים חברתית הם העמים האנטישמים ביותר. ככל שעם מפותח יותר כך הוא רגיש להבדלים בין פנימיותו של אדם מאומות העולם לפנימיותו של אדם מישראל. עמים מפותחים אינם יודעים בהכרח להסביר את התופעה, אך הם מרגישים זאת בעדינות נפשם. הרב יהודה אשלג, "בעל הסולם", כותב: "הנאצים הם רק תולדה ישרה מהדמוקרטיה והסוציאליזם, כלומר מהנהגה של רוב מניין אחר פריקת עול של הדת ונימוס ומשפט השלום" ("כתבי הדור האחרון").

כשמנהיגים בעולם מבינים שהם לא מצליחים לנהל את מדינותיהם, בתחומי הכלכלה, החברה ועוד, הם משתמשים באנטישמיות ככלי פוליטי נוח, קל וברור, לעורר את תשומת לב הציבור, ללכד את העם ולהשיב לעצמם כבוד ואהדה.

ייתכן שאין במנהיגים האלו שנאה של ממש כלפי היהודים, אך מכיוון שהיא מושרשת בכל אדם בעולם ובציבורים שלהם, הם משתמשים באנטישמיות כקלף חזק. היטלר לדוגמה השתמש באנטישמיות ככלי פוליטי באופן מובהק. קראו בהמשך על "למה היטלר שנא יהודים?".

לאנטישמים אידיאולוגים, כמו הנרי פורד, יש אפשרות לראות, לזהות ולהרגיש את עוצמתו של העם היהודי, ואת יכולתו להשפיע על גורל כל העולם. אומות העולם מגלות בשנאתן את מה שהיהודים עצמם אינם מגלים, ועם זאת מתגלה בהן חולשה. מצד אחד, ברור להן שאינן מסוגלות להשתנות בלעדֵי היהודים. ומצד אחר, אין מקום להידברות, כי ישראל הם עַם קשה עורף. לכן השנאה מתפרצת במלוא עוזה.

האמת היא שזה לא חשוב. לעת עתה היא מגיעה יותר מהשמאל באיצטלה ליברלית מכילה. אבל גם הימין תומך ביהודים רק מפני שהם עוזרים לו במאבק נגד השמאל, נגד הליברלים. בכל מקרה הדברים יכולים להתהפך, כי האנטישמיות לא מבחינה בין יהודי שמאלני ליהודי ימני. יהודי הוא יהודי.
ומדוע היהודים בארצות הברית מצדדים בליברלים? מפני שהם עדיין חושבים שהליברליזם הוא כמו שהיה פעם לפני הרבה מאוד שנים; תנועה שכשמה כן היא, דוגלת בחופש לכולם, מקום לכולם, נאבקת לשוויון וכן הלאה. אלא שהיא כבר אינה כזאת.

"בעל הסולם", המקובל הגדול בזמננו, מסביר את העניין בהקשר לתקופתנו בספרו "הדור האחרון". הוא כותב שהאנטישמיות לא תלויה בשום דבר, כי את השנאה ליהודים תולים בכל מיני סיבות שאין להן שום קשר עם הסיבה הפנימית, שהיא אי-קיום תפקידנו.
"ישראל שנואים מכל האומות, אם מטעם דת, אם מטעם גזע, אם מטעם קפיטליזם, אם מטעם קומוניזם, אם מטעם קוסמופוליטים וכולי. כי השנאה קודמת לכל הטעמים. אלא שכל אחד פותר שנאתו לפי הפסיכולוגיה שלו".
היום תולים את האנטישמיות בטראמפ, אחר כך יתלו אותה במשהו אחר; זו תופעה שקיימת לאורך כל ההיסטוריה, גם לפני אלפיים ושלושת אלפים שנה האנטישמיות הייתה קיימת. האם בגלל טראמפ? כל אחד ואחד מסביר זאת איך שנוח לו, לפי דעותיו ונטיותיו.

אהדה ושנאה ליהודים הן למעשה שתי פנים לאותו מטבע. יש מקרים שבהם אנשים מאומות העולם מרגישים שנאה עזה ליהודים, אך מנגד פתאום הם מגלים כלפיהם אהדה. הם סקרנים לדעת למה הם כל כך שונאים את היהודים, ובתהליך החקירה הם מתחילים לגלות בהם עניין. כמובן שגם ההיפך הגמור יכול לקרות. הסיבה לכך נעוצה בגֶן הרוחני שטבוע בכל אדם ומתפתח בו – יש שהוא טמון עמוק יותר ויש שהוא קרוב יותר לחוץ ואז מתגלה.

לרוב, הדעה הרווחת בחברה מטה את האדם לכיוון השלילה. קל לאדם שטבעו אגואיסטי להצדיק את השנאה שלו, על אחת כמה וכמה כשהוא זוכה לתמיכת ההמונים באנטישמיות הנפוצה.

ההתבוללות אינה מנטרלת את האנטישמיות. אולי תיתכן התבוללות לשם בריחה מהאויב לדוגמה, אך למעשה הבריחה אינה אפשרית. לכוח העליון תוכנית-על להביא את כל האנושות לאחדות.

לפי חכמת הקבלה, ההתבוללות מתרחשת כאשר היהודים מאבדים לחלוטין את הקשר שהיה להם בעבר עם הכוח העליון, כוח ההשפעה והאהבה, ונטמעים בקרב אומות העולם. אך את ניצוץ הקשר הרוחני הזה לא ניתן לעקור מהם בשום דרך. היהודי הוא נצחי והאנטישמיות היא זמנית, עד אשר העולם כולו יהיה עַם אחד, שחי בהשפעה ובאהבה איש לרעהו.

ממש לא. אין זה מעניינן של אומות העולם לבושם של היהודים וקיום תורה ומצוות, שבתפוצות נעשה לרוב בצניעות. הן גם אינן מבינות בכך דבר. אלא שהן מרגישות בעומק ליבן שהיהודים הם הגורם לכל הרע שבעולם. היהודים הם האחראים הבלעדיים למצבם, לטוב ולרע. כשהיהודים מחוברים ביניהם "כאיש אחד בלב אחד" הם מעוררים את הכוח החיובי שבטבע, ומביאים לרוגע באנושות כולה. לכן הפצתה של חכמת הקבלה נועדה למנוע הישנות אירועים אנטישמיים קיצוניים, ולהביא לחיבור ואהבה בין היהודים ובקרב אומות העולם.

שום חוקים או דרכי חינוך אינם יכולים לסייע במיגורה של האנטישמיות. אלא היהודים בלבד, בתנאי שיתחברו ללב אחד, כפי שמוטל עליהם. ליהודים יש חוב כלפי האנושות: בידם השיטה לחיבור כלל האנושות, אך חסרה להם מודעות לתפקידם הנעלה ולכובד אחריותם כלפי העולם.

כאשר היהודים יתלכדו ויפיצו את שיטת החיבור לעולם, תתפוגג האנטישמיות וייפסקו כל החרמות, ההפגנות וההאשמות כנגד היהודים. אולם עד אז, ימשיכו האו"ם ושאר הארגונים הבינלאומיים לחוקק חוקים נגד מדינת ישראל, בעוד מדינות אחרות בעולם המבצעות פשעים נגד האנושות ממשיכות בשלהן באין מפריע.

לשנאת היהודים יש חמש דרגות והן מוסברות בספרי הקבלה. טבע האדם, הרצון לקבל שבו, מחולק לחמש דרגות: שורש, א', ב', ג', ד' – או אחת עד חמש. בכל אדם דרגה בעוצמה שונה, והיא משליכה על מידת השנאה כלפי היהודים. הדרגה הקיצונית ביותר מתגלה באנטישמים המבקשים למחות את זכר היהודים מהעולם.

לא ניתן לתקן את האנטישמיות, גם לא את הדרגה הקטנה ביותר, אלא רק אם היהודים ימלאו את ייעודם ויהיו "אור לגויים". כלומר, על היהודים להתחבר ביניהם לאחד, ודרכם יתפשט כוח האיחוד והאהבה – הכוח העליון שבטבע – לכל העולם. זה הכוח שיתקן את חמש דרגות השנאה, וכנגדן תיפתחנה חמש דרגות של אהבה.

באנושות ישנם אנשים שנולדים עם הרגשת שנאה ליהודים. הם עצמם אינם יודעים לָמה ומאין היא נובעת. לעומתם, ישנם אנשים ששונאים יהודים באופן פסיבי, כמו מסכימים עם התופעה מבלי להתרעם ולפעול במלוא הכוח, אך שנאתם עלולה לפרוץ בנסיבות שונות.

היטלר לא נולד אנטישמי, הוא שייך יותר לטיפוס מהסוג השני. אפשר לראות זאת לפי הביוגרפיה שלו, וכן לפי עדויות שונות המתייחסות לקשרים בין התנועה הציונית ובין המפלגה הנאצית לפני מלחמת העולם השנייה (קראו כאן). אולם כשהיטלר הבין ששנאת היהודים היא כלי פוליטי רב-עוצמה, הוא השתמש בה כדי לאחד את העם הגרמני ולטפס במעלה מדרגות ההנהגה. האנטישמיות סיפקה לו יתרון נוסף: לקחת מיהודי אירופה העשירים את נכסיהם וממונם הרב.

היטלר הפך לאנטישמי מובהק כשראה שמדינות העולם אינן מגַנות את מהלכיו, אלא להיפך, מעריכות את כוונתו להשמיד את היהודים. אז החל לראות ביהודים את אויבו המושבע, וללחוץ עליהם בפוגרומים נוספים.

מכאן מובן שהיטלר רכש את השנאה כלפינו כתוצאה מהשפעת הסביבה – מהעובדות בשטח ומהעמים שנתנו לו תמיכה ועידוד לפעול נגדנו.

כן ולא. אי אפשר להגדיר את שנאת הערבים כאנטישמיות של ממש, שהרי אינה כשנאה שמתגלה בקרב אומות העולם. אומנם לאורך מאות ואלפי שנים לא חיינו עם הערבים בהרמוניה, אבל באופן יחסי, החיים היו טובים ונוחים יותר מזמנים שבהם חיינו בין הנוצרים.

הערבים לא שונאים אותנו באשר אנחנו יהודים, אלא מכורח מציאות חיינו בישראל. הם כביכול דורשים שנחזיר להם את השטח שמגיע להם, ומכאן נובעת השנאה. סביר להניח שאם היינו חיים במדינה אחרת, ולא באים במגע איתם, הם לא היו עוינים כלפינו.

הסיבה האמיתית טמונה עמוק בשורשים הרוחניים שלנו. על היהודים להגיע לחיבור טוב ויפה, ביניהם ובין כל העמים. שיטת החיבור נמצאת בעם ישראל. ברגע שנתלכד כאיש אחד בלב אחד ונגיע להרגשת השלמות בינינו, אז נשכין שלום גם עם שכנינו והעוינות תיפסק.

"ועתידים בני ישמעאל לעורר מלחמות חזקות בעולם ויתאספו בני אֱדוֹם עליהם ויתגרו מלחמה בהם – אחת על הים, ואחת על היבשה, ואחת סמוך לירושלים, וישלטו אלה באלה, וארץ הקדושה לא תימסר לבני אדום" (ספר הזוהר, וארא, ל"ב).

ההתנגשות בין היהודים למוסלמים, כפי שמתוארת באחרית הימים, שונה בתכלית מההתנגשויות בין עמים אחרים. השאלה היא מי ישלוט – היהודים או הישמעאלים?

מצד הדת אין שנאה של ממש, כי היהדות והאסלאם קרובות בשורשן זו לזו, לעומת היהדות והנצרות. זרם ה"סוּפים" הוא מעין "חכמת הקבלה" של האסלאם. כדי להבין לעומק את הדומה והשונה בין השתיים, צריך לשוב אל האב המשותף שלנו, אברהם. הוא הראשון שהניח יסוד לאמונות ולדתות המזרח הרחוק כפי שהתקיימו בעבר, וכפי שחלקן מתקיימות עד היום. "בני קדם חכמים היו, וירושת החכמה הזו ירשו מאברהם שנתן לבני הפילגשים, כמו שכתוב: 'ולבני הפילגשים אשר לאברהם, נתן אברהם מתנות'" (ספר הזוהר, פרשת וירא, פ"ח). ה"מתנות" שהעביר אברהם לילדיו הן הידע הרוחני שהשיג – אותה חכמת הקבלה, רק בגובה שבו הם יכלו להבין ולתפוס אותה.

מאז, הסוּפים, כמו המקובלים, קוראים לאיחוד עם הבורא עד לאהבה ללא גבולות, בשאיפה שהעיקרון הזה יהיה יסוד משותף לאנושות כולה. אולם ההבדל המהותי בין השניים נעוץ בשורש נשמתם הרוחנית, ברמת התפתחות שונה של טבע האדם. לסופים טבע אגואיסטי מדרגה נמוכה יותר, בשונה מהיהודים שהגיעו לדרגת התפתחות מקסימלית של האגואיזם. הדבר בולט לאורך ההיסטוריה ארוכת השנים של העם היהודי. כתוצאה מהתערבבותם של היהודים עם אומות העולם בתקופות הגלות, התפתח בהם האגואיזם ביתר שאת. הוא שדחף אותם לשגשוג בתחומים רבים, ו​אִפשר להם לשרוד כמעט בכל תנאי. כתוצאה מהיותם "עם קשה עורף", הם מרגישים נחיצות גדולה יותר לתיקון עצמם, כלומר, לשינוי טבעם. על דרך משל אדם וחווה בגן עדן, הסופים עירומים ללא תחושת בושה, ואילו במקובלים, אותם יהודים שהגיעו לבשלות ולהכרה עמוקה במצבם, מורגשת בושה עצומה.

לכן הדרך לתיקון שונה: כדי לחוש שלמות רוחנית, על היהודים להתעלות מעל הטבע האגואיסטי השלילי, בעזרת כוח חיובי המכונה "המאור המחזיר למוטב", כוח מיוחד שמתעורר בזמן לימוד חכמת הקבלה. ואילו לסופים, בעלי רצון דומה אך מוחלש, די לחיות באותם רצונות וכוונות שמוטבעים בהם כדי לחוש התפעלות רגשית. הם אינם מחויבים להתעלות מעל האגו, אלא רק לבטל אותו ובכך להרגיש את כוח ההרמוניה שבטבע.

"בעל הסולם", הרב יהודה אשלג, מחבר פירוש "הסולם" לספר הזוהר, כותב שכאשר האנושות תגיע למצב המתוקן שלה, תהיה "הצורה הדתית של כל האומות 'ואהבת לרעך כמוך'" ("כתבי הדור האחרון"). יתר על כן, הוא מוסיף כי "יכולה כל אומה ללכת בדת ובמסורת שלה, ואין לאחת להתערב בחברתה".

השיטה נמסרה ליהודים במלואה, לכן על העם היהודי מוטל ליישם תחילה את הכלל הגדול בתורה, ולסחוף אחריו את האנושות כולה. אחרת האסלאם יסחף עימו את הנצרות ואת כל באי עולם נגד ישראל למלחמת גוג ומגוג. בכוחם של היהודים למנוע את המלחמה עוד טרם התרחשה.

עם ישראל בלבד קובע את יחסן של אומות העולם כלפיו. לאומות העולם אין בחירה כיצד ישראל נתפסת בעיניהם. ישראל היא קבוצת אנשים שקיבלה אפשרות בחירה להתעלות מעל הטבע האנושי האגואיסטי, מעל הרצון ליהנות על חשבון אחרים שנמצא במצב "טייס אוטומטי" בתוך כל אדם.
אם עם ישראל יבחר להתעלות מעל הדחפים האנוכיים המפרידים ולהתאחד, אז שפע של טוב יזרום דרכו לעולם. אם עם ישראל לא יצליח לבחור בכך וייתן לאגואיזם להמשיך ולצמוח בתוכו ללא ויסות והכוונה, אזי שום הסכמים לא יעזרו, יהיה רע ליהודים ורע לעולם.
"בחירה חופשית" היא הבחירה להתחבר זה עם זה על פני הדחייה, ועל ידי כך לגלות את הכוח העליון – כוח החיבור והאהבה – כאן, בינינו, בעולם הזה. חוסר הבחירה מעורר את הצד השלילי של כוח החיבור והאהבה – מחלוקות ושנאה, כתוצאה מרצונות אגואיסטיים הגדלים ללא שום פיקוח וריסון, הקורעים את האנושות לעומקה ולרוחבה.
זהו שורש כל הגישה החיובית או השלילית כלפי ישראל מצד אומות העולם.
כיום, מכיוון שעם ישראל אינו עושה כל מאמץ לממש את תפקידו הטבעי ההיסטורי בעולם, מתגבר היחס האנטישמי והאנטי-ישראלי הכולל את הכחשת מדינת ישראל. הלחץ הגובר על עם ישראל מצד הטבע מאיץ בו לצאת ולהגשים את חובתו לעולם. הלחץ יימשך ויתעצם עד שנתחיל לפעול לחיבור.

המושג "משיח" מקורו במילה למשוך. בעזרת מאמץ להתחבר בינינו אנחנו מושכים את הכוח העליון אלינו, שיטפל בנו, יקשור בינינו בצורה יפה ויעשה מהאנושות עם אחד על פני כדור הארץ. אז הכוח העליון מושך אותנו אליו, מעלה אותנו מעל האגו שלנו, מעל הטבע הנוראי שלנו. כלומר יש כאן פעולה הדדית. אנחנו מושכים אותו והוא אותנו.
ברגע שנעסוק בזה, לא רק האנטישמיות תיעלם, אלא כל שנאה שבעולם בין איש לרעהו, כל הבעיות, כל המחלות, כל המלחמות; כל הרע שישנו בעולם בכל מיני אופנים ייעלם.

במהלך ההיסטוריה ישנן תקופות של עלייה וירידה בשנאת אומות העולם כלפי היהודים. רק כלפי היהודים, ולא כלפי אף אומה אחרת, אפשר לומר שהשנאה פתאום גואה או יורדת. זו תופעה מתמיהה ולכן הרבו לחקור בה, אבל היסוד שלה והסיבה לא מובנים לחוקרים ומכאן שגם אין תשובה איך להתמודד עימה ולרפא אותה. יוצא כך ש"הבעיה היהודית" קיימת עד עצם היום, וכמו כל בעיה שלא מטפלים בה זמן רב היא הולכת ומחמירה.
את הסיבה לאנטישמיות ומדוע היא עולה ויורדת חליפות מסבירה חכמת הקבלה. היא מצביעה על כך שהתופעה ודאי אינה מקרית, ותלויה ביהודים עצמם. ככל שהיהודים מתקרבים לשורשם הרוחני, השנאה כלפיהם פוחתת, וככל שהם מתרחקים משורשם הרוחני היא עולה, עד כדי כך שמגיעה לשאיפה להשמיד אותם כליל.
מפני שאומות העולם מרגישות שיש לעם ישראל סוד הקשור לאושרם, ועם ישראל לא מגלה להם אותו, הם נמצאים בדרישה כלפיו לגלות להם את סוד האושר, את האמת. אלא שהיהודים בעצמם לא יודעים ולא מכירים את הסוד. לכן המקובלים ראו חובה לעצמם לבאר את מהות שורש האומה הישראלית, שבו מצוי הסוד, ואחר כך לפתוח אותו לכל אומות העולם – ובזאת יתממש האושר המצופה בעולם.

במילים פשוטות: יהודי הוא כל אדם בעולם, ללא הבדל גזע, מין, שפה ולאום, שמשתוקק להיות באיחוד עם כולם למעלה מכל ההבדלים הגשמיים. רק גישה כזו מקדמת את האדם לתפיסה הרוחנית הגבוהה ביותר.

"אל תקרא יהודי אלא יחידי" (מדרש רבה אסתר). יהודי, מהמילה "ייחוד", נקבע בהתאם לרצון שבאדם לאחֵד את כלל האנושות, את כלל המציאות לאחָד. כמובן שלא נולדים כך, אלא צריכים לגלות את הנטייה להיות מחוברים "כאיש אחד בלב אחד" מעל כל ההבדלים. מי שפיתח את הנטייה הזאת, הנקראת "נשמה", ופועל לפי הכלל "ואהבת לרעך כמוך", מכונה "יהודי". לכן, גם יהודי שנולד על אדמת ישראל והוא טהור מכל בני דורו, אך לא משתוקק לאחד את כל המציאות לא נקרא יהודי.

יהודי הוא כל אדם בעולם, ללא הבדל דת, גזע, מין, שפה ולאום, שמשתוקק להיות באיחוד עם כולם למעלה מכל ההבדלים הגשמיים. אדם שלמד את חכמת הקבלה וזכה לתכונת הנתינה והאהבה לזולת, כלומר השיג את הרגשת הכוח העליון, אינו יכול לעקור זאת מתוכו. ייתכן שהנטייה לאיחוד שבו תתכסה בהמשך באהבה עצמית, בתכונת הקבלה, אך אז הוא רק יתערבב בקרב אומות העולם, והניצוץ בתוכו יהיה כבוי. אולם ככל שנפיץ ונעורר באדם את תכונת הנתינה והאהבה שנמצאת עמומה בתוכו, הנטייה תתעורר מחדש ותגבר. לכן, אי אפשר להפסיק להיות יהודי, אבל אפשר לעורר את "הגֶן היהודי" שבאדם.

פילוסופים, מדענים ואנשי רוח רבים עקבו וכתבו על התפתחותו של עם ישראל. הם תהו על סוד נצחיותו של העם היהודי? איך אחרי סבל רב ואינספור ניסיונות להשמדה, העם היהודי קָיים בגאון בעוד שאימפריות גדולות נמחקו. המקובלים מספרים שהתשובה טמונה ביסוד הרוחני שבעם ישראל.

עם ישראל נוסד על ערך האחדות, כפי שתקראו במאמר "מי אתה עם ישראל?". לכן, אי אפשר להשמיד כליל את העם, כי ליהודים יש תפקיד בקרב העמים: להיות "אור לגויים". להתחבר לפי הכלל "ואהבת לרעך כמוך" ולתת דוגמה לחיבור לכל העמים. מכאן הסיבה לכך שהעם היהודי מתבלט בין אומות העולם.

אימפריות גדולות כמו רומא ויוון העתיקה, האימפריה של נפוליאון, הרייך השלישי של היטלר ועוד התפוררו עם הזמן, בשל הבסיס האגואיסטי עליו הם נבנו. הם לא פעלו מכוח החיבור הנצחי שהיה יכול ללכד אותם לכדי רצון אחד.

יהודי הוא כל אדם בעולם, ללא הבדל דת, גזע, מין, שפה ולאום, שמשתוקק להיות באיחוד עם כולם למעלה מכל ההבדלים הגשמיים. לכן, בסופו של דבר, כל העולם יצטרך להיות "יהודי" השואף לייחוד, ו"ישראלי" המשתוקק "ישר" ל"אל", לכוח החיבור. אז המושג "ארץ ישראל", הרצון להיות ישר – אל, כלומר להיות "כאיש אחד בלב אחד", יתפשט בכל ארצות תבל. לכן, אין הכרח לעלות לארץ ישראל. אולם מי שהנטייה לרוחניות בוערת בו, כלומר הרצון להתאחד, מוצא את דרכו לארץ ישראל.

חכמת הקבלה פורשת את תוכנית התפתחות הטבע והאנושות: אבולוציה שמביאה את העולם למצב של איחוד מוחלט, עד נצחיות ושלמות בסיום התהליך. לעם ישראל יש חלק מהותי בתוכנית הזאת. עליו לקיים בין חבריו את הכלל "ואהבת לרעך כמוך", או "על כל פשעים תכסה אהבה", כדי להוות צינור שמאפשר לאחדות להתפשט ברחבי העולם, כמו שכתוב להיות "אור לגויים".
על מנת לאפשר את מימוש חלקו בתוכנית, ניתנה לעם ישראל זכות ויכולת להקים ולהתקיים על אדמת ישראל. אבל התנאי מאוד חד: על עם ישראל להשתמש בישיבתו בארץ כדי להכשיר את עצמו לתפקיד ולקיים אותו.
עד היום אנחנו עושים את ההפך הגמור. אנחנו לא מודעים לחובה שיש לנו כלפי העולם, ובשל חוסר המודעות והמאמץ להתאחד, אנו חווים מחלוקות גוברות, וכתוצאה מכך הופכים למקור לכל בעיות העולם, כל הקונפליקטים והמשברים.
אם לא נשכיל לפנות לביצוע תפקידנו הטבעי, להתפתח מתוך מודעות לכיוון האיחוד, אז תקופת זכות קיומה של מדינת ישראל תגיע לקיצה.
אם עם ישראל במדינת ישראל, בארץ שניתנה לו, לא יצליח להתקדם לעבר שירות כלל העולם על ידי דוגמה חיובית לאיחוד, אלא ימשיך ללכת נגד תוכנית הטבע, תישלל ממנו זכות הקיום. אז, כפי שהתרחש בעבר, ייאלץ העם היהודי לצאת מן הארץ ולהתפזר ברחבי העולם. יתרה מזאת, על פי השנאה ההולכת וגוברת כלפי העם היהודי והדה-לגיטימציה כלפי מדינת ישראל הנפרשת סביבנו מיום ליום כמו רשת, ההחלטה לחסל את מדינת ישראל עשויה בהחלט לקרות בקרוב.

מלכתחילה אנחנו לא גזענים. להיפך, לפי טבענו איננו מתגאים בהיותנו יהודים, והיינו מתחברים בשמחה עם כל אומה אחרת. אין באנושות דוגמה לעם או לאומה שכל כך רוצים לברוח מייעודם.

אין כאן עניין של תוויות כאלו או אחרות שאנשים מדביקים לישראל, לחיוב או לשלילה. בהתחשב בכמות הערבים שחיים בחברה הישראלית ולומדים באוניברסיטאות ומשתלבים במקצועות כמו עריכת דין ורפואה, אי אפשר להחשיב את ישראל כמדינת אפרטהייד. אפרטהייד הוא מושג אחר לחלוטין.
קריאת שמות המופנית כלפי ישראל אינה משנה דבר. מה שחשוב הוא הצורך המתעצם של עם ישראל למלא את תפקידו בעולם: להתאחד לפי הכלל "ואהבת לרעך כמוך", ולהוות צינור שדרכו תופץ רוח האחדות ברחבי העולם, "אור לגויים".
הגדרת ישראל כ"מדינת אפרטהייד", כ"מדינת טרור", או כל סיווג אחר, אינה חשובה מכיוון שהיא לא תשנה את המציאות. הגורם שמטה את דעת העולם כלפינו לכאן או לכאן הוא היחס שלנו לחוק הטבע: הנכונות ללמוד כיצד הטבע העליון קובע הכול, והרצון לפעול ביחס אליו כדי להשתוות עימו.
על כל יהודי לדעת כי הוא בעצמו מצית את השנאה שיש לאחרים כלפיו, ואף מלבה את אש השנאה. במילים אחרות, אם יהודי אינו מצליח להתחבר באופן חיובי לזולת, אז הוא ממריץ את האגו האנושי, המפלג בין בני האדם, ולפיכך הרגשות השליליים כלפי ישראל והעם היהודי צומחים וגוברים מיום ליום, ומובילים להחלטות המתבססות על שנאה הולכת וגוברת זו.
לכן, בתיוג השלילי של ישראל עלינו לראות כי אנו לא משכילים לעשות את המוטל עלינו. אין טעם לייחס שום דבר לשונאי ישראל עצמם. אם עם ישראל יתפקד נכון, כצינור של אחדות ואהבה לעולם, אז העולם יגיב בחיוב לישראל, ולהיפך. אומות העולם הן כמו צל של מעשי ישראל.

לאורך שנות הגלות, בהיותם בין אומות העולם, בלטו היהודים בהצלחתם. הצלחה שעוררה מצד אחד הערכה ומצד אחר קנאה. מאז ועד היום תיאוריות שונות מנסות לספק הסבר רציונלי לשאלה: מדוע היהודים כל כך מצליחים?

יש סברה לפיה תרבות הלימוד של העם היהודי – פלפולי התורה שבהם עסק כל ילד יהודי מגיל צעיר – היא השורש להצלחה. מעניין לראות שבדרום קוריאה כמעט בכל בית נמצא ספר תלמוד מתורגם. הם מאמינים כי שם טמון סוד הקסם היהודי.

הסבר אחר הוא כי ליהודים גנטית יש IQ גבוה יותר. הסבר נוסף, הצורך של היהודים לשרוד בכל מקום אליו הגיעו הוא שגרם למוחם להתחדד. אך לאמיתו של דבר, מעבר לכל הסיבות הללו קיימת סיבה מהותית, שורשית יותר.

ליהודים, מעצם התפתחותם הייחודית, הייתה כאמור היכולת לבחון כל דבר מתוך שני כוחות מנוגדים, קבלה ונתינה, מה שהעניק להם ראייה עמוקה ורחבה יותר של המציאות. אומנם מאז החורבן איבדו היהודים את ההכרה הרוחנית, אך מהשגת הכוח האחד נצרב בתוכם ניצוץ ייחודי שהותיר בהם חותם נצחי. ניצוץ זה נתן להם יתרון משמעותי על אחרים. הוא שאִפשר להם להצליח ולבלוט, מפני שהוא חלק מכוח היצירה הכללי שמפתח את הטבע כולו. הוא שהניע אותם להמציא ולפתח דברים חדשים, ולקדם בכך את האנושות כולה.

היכולת שהייתה ליהודים בעבר לראות את המציאות כמערכת אחת מחוברת, העניקה להם חוש מיוחד והבנה איך ליצור חיבורים, לנהל עסקים, לבנות את החברה, לסדר את קופת המדינה, וכן הלאה.

מכאן מובן מדוע הוצאתם של היהודים ממדינה מסוימת, משולה להוצאת הדבק המחבר בין כל חלקי המערכת ועלולה לגרום לקריסתה של המדינה. גם בימינו אלה, בצרפת לדוגמה, חוששים מאוד מפני עזיבתם של היהודים את המדינה. אך יחד עם הצלחתם של היהודים, הלכה והתעצמה השנאה כלפיהם.

סיבה ראשונה ל"הצלחה היהודית" היא שהאנטישמיות דוחפת אותם ליתר שאפתנות, מאמץ, תחרותיות, כדי להוכיח שהם ראויים וטובים לעולם.
הסיבה השנייה היא שבנוסף לשורש הגשמי יש ליהודים גם שורש רוחני.

לכל יהודי יש קשר מיוחד עם הכוח הרוחני שבטבע, הכוח העליון, למרות שהוא לא מבין ולא מודע לכך, ולכן בדרך כלל היהודים מצליחים יותר מאומות אחרות במדע, במחקר; לפי שורש הנשמה שלהם היהודים מיועדים לחקור את הטבע הנסתר ולכן בכל תחום הם מתגלים חכמים יותר בתגליות חדשות. אבל אין זו חכמה של ממש, אלא הברקה המגיעה מתוך קשר פנימי עם תופעות הטבע הנסתרות.

"עם נבחר" נשמע ליהודים רבים כמושג המבטא התנשאות, שחצנות, אליטיזם, מקור לדעות קדומות וגזענות. חלקם סבורים שתפיסת הנבחרוּת היא הסיבה האמיתית לאנטישמיות, ולכן צריך לדעתם לעשות הכול כדי להתנער מהגדרה זו.

להיות "עם נבחר" זו הגדרת תפקיד הנושא אחריות מחייבת ולא תואר אצולה, כך מלמדת חכמת הקבלה. "עם נבחר" הוא עם שבוחר בעצמו להתעלות מעל האגו ולהיות מחובר ללא הבדל דת, גזע, מין, שפה ולאום. כלומר, עַם שמתוודע מחדש לשיטת החיבור מעל כל ההבדלים, שלפיה התקיימו היהודים בעבר, מממש אותה בפועל ומוביל את האנושות כולה לאחדות.

תרחיש כזה עלול לקרות. אנחנו פועלים ברשת של כוחות. ככל שמתעוררת נטייה לחיבור, כך מתעוררים כוחות של שנאה ואהבה, זה כנגד זה, והיהודים ביניהם.

האיחוד בין היהודים פועל לטובת כל העולם והפירוד ביניהם פועל לרעת כל העולם. ולהיפך, האיחוד בעולם פועל לרעת העולם והפירוד בעולם פועל לטובת העולם; כל עוד אין יסוד רוחני מלכד, האנושות מתחברת בכוח האגו ההרסני. כך קמות אימפריות ומעצמות שמדכאות בני אדם וגורמות הרס רב, כמו שקרה בעבר ברוסיה, בגרמניה, בסין, בצרפת ועוד. לכן, רק בתנאי שהאנושות תרכוש את תכונת ההשפעה והאהבה, אז ישתלם לה להתאחד, וכוח האיחוד יפעל לטובת העולם.

ביהודים פועלים שני כוחות: כוח קבלה שיש בכל העמים, וכוח השפעה שנמצא רק בהם. לכן הם מצליחים יותר מאומות העולם בכל רמות החיים, בפרט בניהול מערכות שבהן פועלים שני כוחות מנוגדים: פלוס ומינוס. החלפנות והבנקאות, לדוגמה, התפתחו ביסודן על ידי יהודים, לכן עם השנים התשוקה העזה והכמיהה לכסף נקשרו בהדרגה בשמם של היהודים.

הומור זו נטייה שנמצאת רק בבני אדם, ובעיקר אצל היהודים. היהודים קשורים בשני כוחות הטבע, כוח קבלה וכוח השפעה, והומור בנוי על דבר והיפוכו. מתוך התנגשות בין שני הפכים מנוגדים נוצרת הברקה, נולד חידוש, פורצת שמחה.

שאלה זו, אם הייתה מופנית לאבות האנטישמיות דוגמת הנרי פורד, לנאצים ולשאר שונאי ישראל באומות העולם – לשמוע מפיהם למה הם שונאים יהודים – אולי אז היינו מבינים טוב יותר את הסיבה להתרחשותה של השואה.

לפי חכמת הקבלה שמתבססת על חוקי הטבע, אומות העולם מרגישות בתוכָן שהיהודים אשמים בכל הרע שמתחולל בעולם, והן אכן מפנות אצבע מאשימה כנגד היהודים. את ההרגשה העממית והיסודית הזאת לא ניתן לבטל. עם זאת, יש מקום לחקור בפסיכולוגיה, בפיזיולוגיה ובכוחות הטבע, מאין נובעת ההרגשה הזאת? מה הסיבה לשנאה היוקדת? איך תיתכן תופעה שבה בני אדם שמעולם לא פגשו או באו במגע עם יהודים, יוצאים כנגדם ומאשימים אותם בכל צרות העולם?

חכמת הקבלה מסבירה שהשנאה ליהודים היא תופעת טבע המושרשת בגֶנים של כל בני האדם, עוד מימי היווסדו של העם לפני כ-3,800 שנה. עַם ישראל הוא אותה קבוצת אנשים שנבדלה מכל העמים שחיו בממלכת בבל העתיקה. קבוצה שבחרה להתעלות מעל הטבע האגואיסטי שגבר בה לעבר טבע אלטרואיסטי. כלומר, הבבלים השתדלו להגיע ביניהם ליחסים של השפעה ואהבה לזולת. זה הרעיון הרוחני שלימד אותם אברהם – אב האומה, ולאורו הם צעדו.

חברי קבוצת אברהם הצליחו להתגבר על הכוח המרחיק ביניהם ולגלות את הכוח העליון המאחד ביניהם. הם השתנו מאוד לעומת יתר העמים שנותרו בבבל, ועל כן היו מוכרחים לברוח משם. במרוצת השנים התקדמה הקבוצה במעלה סולם ההשפעה ההדדית, וכינתה עצמה בשם "ישראל", צירוף המילים ישר + אל על שום ה"אל" – הכוח העליון, כוח ההשפעה והאהבה, שגילו במרכז הקשר ביניהם. כתוצאה מהליכוד הפנימי ביניהם, התחילו העמים סביבם להרגיש עד כמה הם שונים.

במרוצת הזמן, גבר בעם ישראל הטבע האגואיסטי, וכשהרפו ידיהם מהמאמצים להתלכד ללב אחד, הטבע – הכוח העליון – לחץ עליהם בדרכים שונות, במטרה לקדם אותם ליתר חיבור ואהבה ביניהם. שם שוכן כל הטוב והעונג שבבריאה.

מאז ומעולם אומות העולם ניזונות מהקשר הפנימי שיש בישראל. לכן, מרגע שהיהודים החלו להתנגד לתוכנית הטבע שפעלה כלפיהם, וזנחו את האחדות ואת הכוח העליון שמדביק ביניהם, הפך הטבע להיות עוין, עד שלחץ עליהם, דרך האנושות, להתלכד כאחד ולהעביר את שיטת החיבור לעולם. משלא עשו זאת, הלחץ המוגבר הביא לתגובה קיצונית – לשואה.

לכן, אם נקרא את דברי האידיאולוגים האנטישמים, נגלה שהיהודים הזמינו את המכה הכואבת על עצמם, מתוך שלא מילאו את תפקידם במערכת הטבע ובאנושות כולה.

אם העם היהודי לא יממש את תוכנית הטבע, שמטרתה להביא את האנושות להתקשרות ב"ואהבת לרעך כמוך" ולהזדהות עם כוח האהבה שבטבע – אין ספק שעלולים להתעורר נגדנו לחצים רבים, אפילו מקרים חריגים כמו השואה, חס ושלום.

השואה לא תפטור את היהודי מתפקידו, אלא תגביר את לחצה עליו לקיים את תפקידו. הערובה היחידה שיכולה למנוע זוועות של ממש תלויה ביהודים, במימוש תפקידם. הם האחראים הבלעדיים למצבם, לטוב ולרע. כשהיהודים מחוברים ביניהם "כאיש אחד בלב אחד" הם מעוררים את הכוח החיובי שבטבע, ומביאים לרוגע באנושות כולה. לכן הפצתה של חכמת הקבלה נועדה למנוע הישנותם של אירועים אנטישמים קיצוניים, ולהביא לחיבור ואהבה בין היהודים ובקרב אומות העולם.

אנטישמים מרגישים תלות שלילית ביהודים. להרגשתם היהודים גורמים להם רע. הרגשה זו טמונה בכל אדם בעולם, בחלק יותר ובחלק פחות.

האנטישמים תולים ביהודים את הידרדרותו של העולם בכל תחום: בכלכלה, בכלי התקשורת, בצבא ובפוליטיקה. למרות העובדה שהיהודים מהווים רק 0.19% מאוכלוסיית העולם, מחקרים מצביעים על כך שבעיני האנטישמים היהודים מהווים מעל 20% מכלל האוכלוסייה. הם משוכנעים שמאחורי כל מהלך בעולם – החל מסכסוך מקומי ועד לסכסוך בינלאומי – עומדים היהודים. עם זאת, כאשר העולם חוֹוה מעט רוגע ונחת, כך גם האנטישמיות מנמיכה קומה בהתאם.

מהיכן נובעת הרגשת התלות השלילית הזו? מהרשת האנושית שבה כולנו מקושרים. לפי חכמת הקבלה, על היהודים מוטלת החובה למסור לאנושות את שיטת החיבור, שבעזרתה יזכו כל בני האדם לחיים טובים ומאושרים. כל עוד היהודים מוֹנעים מהאנושות את הידע על שיטת החיבור, בני האדם בעולם סובלים. הם אינם מודעים כל כך לסיבה שבגינה הרע בחייהם מתגבר. אולם באופן תת-מודע, הרגשת התלות השלילית צפה ממעמקי טבעם האנושי, וגורמת להם להפנות אצבע מאשימה כלפי היהודים – מי שנושאים בתוכם את המפתח לאושרם, את תוכנית התיקון לעולם.

גם היהודים עצמם כמעט שלא היו מודעים לכוח הטמון בהם, וסבלו רבות מהאנטישמיות מבלי להבין לעומק את הסיבה לכך. אולם בזמננו, שיטת החיבור של חכמת הקבלה הולכת ומתגלה בעם ישראל. לפיכך, ברגע שנפיץ אותה לאנושות כולה, נשכין שלום וביטחון בקרב כל באֵי עולם, ונביא לסיומן של אלפי שנות השנאה ליהודים.

ישנן כמה סיבות. הסיבה העיקרית לרדיפה היא כדי שלא יעזבו את ההתפתחות הרוחנית שלהם כעם, שהתחילה בזמנו של אברהם, וייתנו דוגמה לכל העמים.
כל פעם כשהיהודים היו קרובים לשורש הרוחני שלהם, או לפחות היו בנטייה לגלות אותו, הם זכו לתמיכה מהכוח העליון. הכוח העליון נקרא "הטבע", והוא מקדם את כל האנושות להיות כגוף אחד, ובתוך הקשר הפנימי ביניהם לגלות את הכוח האחד שנקרא אלוהים. אלוהים זהו כוח עליון שכולל בתוכו את כל יתר כוחות הטבע.
לכן במידה שהיהודים מתרחקים מהייעוד שלהם – לגלות את הכוח הזה ביניהם ולכל העמים – אותו כוח עליון, אותה מערכת, פועלת עליהם בדמות רדיפות ולוחצת כדי להחזיר אותם בכוח לתפקידם, להיות מה שנקרא "אור לגויים".

כל אדם שונא את מה שגורם לו רע ומעורר בו תחושות של אי-נוחות, פחד, חרדה, כאב. היהודים, מאחר שאינם ממלאים את תפקידם באנושות הגלובלית, מעוררים על עצמם הרגשת שנאה, אנטישמיות. לכן יש מהם שמרגישים מקופחים ולחוצים מהאנטישמיות, וכדי לברוח מהשנאה כלפיהם הם מתגוררים במדינות שונות ברחבי העולם, תוך הסתרת זהותם היהודית. יתרה מכך, הם הופכים להיות שונאי יהודים אם במודע ואם שלא במודע.

ידוע שבכל הארגונים הבינלאומיים, בייחוד אלה שפועלים נגד העם היהודי ומדינת ישראל, כמו ה-BDS, פועלים יהודים וישראלים לשעבר. הם האנטישמים הגדולים ביותר. בדרך זו הם מבקשים להיפטר ממילוי תפקידם הייעודי, לעקור את שורשם הרוחני. חלקם אף סבורים כי אם יתאסלמו או יתנצרו, יאבדו את הגֶן היהודי שצרוב בהם. אולם זה בלתי אפשרי. אומות העולם לעומתם, יכולים, אם ירצו, להיות יהודים. אולם היהודים לעד יישארו יהודים. השורש הרוחני היהודי שבהם הוא למעלה מהטבע, ולכן יחייב אותם להיות יהודים.

ככל שהשנאה למצב הבלתי-נשלט הזה גוברת ביהודי ומבטלת לו את החופש לבחור מיהו, כך היא מעוררת בו שנאה עזה למהותו של עם ישראל. שנאה שהוא לא מסוגל להסביר אפילו לעצמו, אבל היא די חזקה כדי להניע אותו לפעול בתוקפנות נגד העם היהודי.

אין טעם להילחם באנטישמיות באף מדינה, בשום סגנון וצורה, מפני שעלינו להילחם בשורש התופעה. השורש הוא עם ישראל שלא מקיים את ייעודו ההיסטורי: להתחבר מעל האנוכיות ולגלות את הכוח העליון קראו עוד >>
לעם ישראל ניתנה הבחירה לעורר את האהבה ביניהם, את הכוח העליון ואז להיות "אור לגויים", דוגמה לאחדות לכל אומות העולם. כל פיגור במימוש המשימה מזמין כלפי היהודים עוינות ושנאה. לכן השלב הראשון במאבק באנטישמיות הוא הסברה לעצמנו ולעולם על שורש התופעה.

המחשבה בקרב אומות העולם שהיהודים זוממים לשלוט בעולם, נובעת מהעובדה שבתוך עם ישראל נמצאת שיטת תיקון העולם – שיטה שסופה להתפשט בכל העמים ולהביא לשלמות ונצחיות.

אומות העולם מרגישות זאת היטב בתת-מודע. הן אינן יודעות מהו מקור הרגש הזה, אך מבחינתן היהודים נעלים יותר והן תלויות בהם בקשר הדוק. מחשבתן היא כי היהודים מסתירים סוד כמוס שיכול להביא לתיקון העולם; הצלתו מכל הצרות, המכות והמלחמות הקשות. אולם במקום זאת, הם זוממים לשלוט בעולם.

מחשבה זאת של אומות העולם, תחילתה במאות השנים הראשונות אחרי חורבן בית המקדש השני, והיא לא תיעלם אלא עד שהיהודים יפיצו את שיטת התיקון בכל העולם. כלומר, יסבירו באופן נרחב לכל אדם כיצד הטבע פועל, מה הסיבה לצרות הבאות על האדם ועל העולם, וכיצד נכון לפתור הכול בדרך טובה ונעימה.

סיבה ראשונה: בתחילה, ראו תשובה לשאלה: "האם היטלר היה אנטישמי?", המפלגה הנאצית ראתה בשנאת היהודים דרך סלולה לאיחוד העם הגרמני ולשליטה בו. לא כל העם הגרמני השתייך למפלגה הנאצית, והיטלר השתמש באנטישמיות ככלי פוליטי להתקדמותו המטאורית. בכך זכה לאהדה רבה מהעמים האירופאים, מהעם האמריקני ומכלל ארצות תבל.

סיבה שנייה: במשך אלפי שנים החזיקו היהודים, אבות ההתפתחות האנושית, בשליטה במדע, בפילוסופיה, בתחום הפיננסים ועוד. המפלגה הנאצית, ששאפה להפיץ את האידיאולוגיה שלה ברחבי העולם, ראתה ביהודים באותם הזמנים כמתחריה. הנאצים חשבו שגם היהודים מתכננים לשלוט בעולם, ולכן שנאו אותם ופעלו להשמידם. לדידם, אם הם מנצלים ומנצחים את היהודים ידם על העליונה; שיטתם וכוחם חזקים יותר משל היהודים.

האידיאולוגיה הנאצית התבססה על תורת הגזע, שהחלה להתפתח באמצע המאה ה-19 על בסיס תורתו של צ'ארלס דרווין. האם אכן יש הבדל גנטי בין יהודי ללא יהודי?

במוקד האידיאולוגיה הנאצית עמדה אנטישמיות גזענית שהציגה את היהודים כגזע נחות ואף מזיק. הנאצים אף ביקשו למצוא הבדל גנטי בין היהודים ליתר העמים, וחיפשו שורשים שיצדיקו את תפיסתם. עם ישראל נוצר כתוצאה מחיבור רעיוני של כל השבטים והעמים שחיו בבבל העתיקה לפני כ-3,800 שנה, נציגוּת של שבעים אומות העולם דאז. נשאלת אפוא השאלה, האם לחיבור זה, לפי הגישה הרוחנית שהנהיג אברהם אבינו, יש השלכות: תוצאות גשמיות בגֶנים, בהורמונים, ברקמות השונות, בתווי הפנים והגוף?

התשובה היא לא. אומנם המדענים הגרמנים ניסו לאשש זאת, אך עמדו בפניהם קשיים רבים. תהליך כזה דורש לחקור יהודים מכל יבשות העולם, ולא רק אירופאים. גם אם היו מצליחים לאתר יהודים שחיו דורות על דורות באזורים שונים ברחבי העולם, עדיין ספק אם היה נמצא מִתאם גנטי.

ביהודים יש יסוד שקושר אותם לכוח עליון, יסוד שאינו קיים באף אומה, ודרכו הם יכולים להיות כצינור המוליך שפע, אור, כוח רוחני לכל העולם. ידיעה זו נמצאת בתת-מודע האנושי הקולקטיבי, ולכן יש באומות העולם הערכה מיוחדת לישראל וליהודים. אולם, אין בידיעה זו כדי לבטל את השנאה ליהודים ואת הדחף הקיצוני אצל חלק מהן להשמידם. נהפוך הוא, נוצר בהן תענוג מיוחד וגדול יותר כשהן מדכאות את היהודים. כך, לכאורה, הן מתקנות את הרגשת הקיפוח שלהן מצד הבריאה.

אומות העולם מתייחסות ליהודים שבקרבן בהתאם ליחסן למדינת ישראל. אם ישראל מועילה לאינטרסים של המדינה, כמו רוסיה, ארצות הברית או מדינות שונות באירופה, אז היחס ליהודים שחיים באותה מדינה בא לידי ביטוי בהתאם. כלומר, בכל נקודה על פני הגלובוס יזכה היהודי ליחס שזוכה לו ישראל, כמו היה חלק בלתי נפרד ממנה.

יהודי-אמריקאי, יהודי-גרמני או יהודי-רוסי, לדוגמה, מרגישים את התלות בישראל. אם במדינה שבה הם נמצאים מעריכים את ישראל, הם יתקבלו בטוב וירגישו נוח ובטוח. לעומת זאת, אם מגַנים את ישראל, והמקומיים מתרשמים מכלי התקשורת שישראל היא מדינה כובשת, השנאה כלפיהם תגבר, והם ירגישו מקופחים ומפוחדים.

עם זאת, יש מדינות שאינן קובעות יחס ישיר כלפי ישראל, אלא מפתחות שנאה כלפי היהודים שחיים בקרבן, בתואנה שהם שולטים במוקדי הכוח במדינה, גונבים מהם הכול, ובכלל מפריעים להם בחיים.

כלומר, השנאה היא הן כלפי יהודים החיים בין אומות העולם והן כלפי יהודים החיים בגבולות ישראל. העילה לשנאה תלויה בנסיבות השונות.

ביהודים יש יסוד שקושר אותם לכוח עליון, יסוד שאינו קיים באף אומה, ודרכו הם יכולים להיות כצינור המוליך שפע, אור, כוח רוחני לכל העולם. ידיעה זו נמצאת בתת-מודע האנושי הקולקטיבי, ולכן יש באומות העולם הערכה מיוחדת לישראל וליהודים. אולם, אין בידיעה זו כדי לבטל את השנאה ליהודים ואת הדחף הקיצוני אצל חלק מהן להשמידם. נהפוך הוא, נוצר בהן תענוג מיוחד וגדול יותר כשהן מדכאות את היהודים. כך, לכאורה, הן מתקנות את הרגשת הקיפוח שלהן מצד הבריאה.

בכל אדם יש רצון טבעי לקבל הנאה ותענוג. זה האגו שלו, האישיות והלב שלו. בתוך האדם יש גם ניצוץ, גֶן רוחני, שמושך אותו להתפתחות למעלה מהאגו.

היהודים הם בעלי ניצוץ רוחני גדול שמושך אותם קדימה, ניצוץ שמשפיע על צורת חשיבתם, על יחסם לבני האדם, לטבע ולעולם. היהודים עצמם אינם מודעים לכך, אבל אומות העולם מרגישות זאת היטב בתת-מודע. הרגשתן זו באה לידי ביטוי בשנאה כלפי היהודים בהיותם שונים בתכלית. האנטישמיות היא שנאת הגֶן הרוחני שטמון ביהודים.

מצד אחד אומות העולם מרגישות תלויות ביהודים, ומצד אחר הן מרגישות שהיהודים קשורים למטרת חיים נעלה ומונעים מהם את הגישה אליה, לכן הן קמות עלינו לכלותנו.

אם נשאל יהודים לסיבת האנטישמיות, הם יאמרו ששונאים אותנו מפני שאנחנו חכמים יותר, מוצלחים יותר, ויודעים להסתדר בכל מקום. עד כדי כך שיש קולות שאומרים: "בואו נעזוב את ישראל, הרי ממילא בכל מקום שאליו נגיע נדע 'להתקמבן'". ואכן האופי היהודי יאפשר לישראלי היורד וליהודי בכלל להסתדר בכל מקום ואף להצליח מאוד בכל תחום שרק יבחר לעסוק בו. ההצלחות הרבות מעוררות קנאה באומות העולם, ולכן חלק מהיהודים נוטים לחשוב שזו גם הסיבה לאנטישמיות. אולם הם טועים.

הסיבה לאנטישמיות אינה נמצאת ברובד של העולם הזה, אלא ברובד פנימי, הטמון בגֶנים הרוחניים שלנו. בעברנו היינו בדרגה רוחנית גבוהה, אך נפלנו ממנה לדרגה גשמית. אותו "רשימו", הרושם מהדרגה הרוחנית, נשאר בנו, ומכאן נובעות ההצלחות שלנו בכל תחומי החיים עד עצם היום הזה. הרושם הרוחני שאנו נושאים בתוכנו מיועד לשרת את אומות העולם, לספק להן כוח וחכמה לנהל את חייהן באושר ובשלמות. אך מאחר שאיננו ממלאים את ייעודנו, אומות העולם שונאות אותנו. זו הסיבה האמיתית לאנטישמיות, ולא הקנאה בכישרון היהודי שלנו.

ללא האנטישמיות לא היה קיים העם יהודי. השנאה והלחץ כלפינו מבחוץ הם ששמרו על עם ישראל מלוכד מבפנים. אולם אין זה משום שלעם ישראל יש רצון להיות מאוחד, אלא משום שכוחות הטבע מאלצים אותנו להתאחד בינינו, ואחר כך עם כל אומות העולם, ודרכן עם כל המציאות.

המקובלים הם היחידים שאינם בורחים מהאנטישמיות, אלא קוראים ללמוד ולחקור את התופעה ולהתבונן בה בעין נכונה. לכן חכמת הקבלה מתגלה בימינו לכולם, מתוך מטרה להוביל את האנושות לדרגה גבוהה של קיום. כשחכמת הקבלה תהפוך לשיטת החינוך העולמית, אז נהיה "אור לגויים". כלומר, הכלל היחיד שהעם היהודי ואומות העולם ילכו לאורו יחד יהיה "ואהבת לרעך כמוך".

אנטישמיות היא תכונה מולדת בכל אדם מאומות העולם, פרט ליהודים. בסיפור הולדתו של העם היהודי בבבל העתיקה לפני כ-3,800 שנה, נאמר כי אלה שהתלכדו בקבוצת בית אברהם אבינו הפכו לעם ישראל, ויתר השבטים והחמולות הפכו ברבות הימים ל"שבעים אומות העולם".

קבוצת בית אברהם תיקנה את היחס שלה לזולת – מאהבה עצמית לאהבת הזולת – וגילתה במערכת היחסים בין חברי הקבוצה כוח של נתינה ואהבה, כוח עליון. הכוח הזה מכונה "אל", ומכיוון שהקבוצה הייתה מכוּונת ישר אליו, היא כונתה בשם "ישר – אל", ישראל.

לקבוצה היה ייעוד מובהק: להיות "אור לגויים". להתחבר ולתת דוגמה לחיבור ליתר העמים. לכן, כל עוד לא הייתה ביניהם אהבת אחים, לא זרם "אור", שפע ותענוג לאומות העולם, והן הרגישו זאת בתת-מודע. בזמנים כאלה מתעוררת באומות העולם שנאה כלפי היהודים, בחלקן יותר ובחלקן פחות. אך הרגשה זו מאפיינת את כולן ללא יוצא מן הכלל.

כל סביבה מפתחת רגישות יתר לתופעת האנטישמיות, וכשלא מתמודדים עימה נכון היא הופכת ליחס שלילי עד אכזר. לעומת זאת, אם בעזרת חכמת הקבלה משתמשים בתופעה השלילית הזו כדי להתחבר ולהביא לאיחודה של האנושות כולה, היא הופכת להיות חיובית, "עזר כנגדו".

אין הבדל בין אנטישמיות לאנטי-ישראליות. היסוד לתופעות אלו דומה. לאורך הדורות התחלפו ביטוייה החיצוניים של אותה שנאה פנימית, טבעית, שתמיד רדפה את היהודים. צורות משטר החליפו זו את זו, אידיאולוגיות קמו ונפלו, אבל האנטישמיות נותרה בעינה. בכל תקופה השתנו התירוצים לשנאת היהודים, אבל הייתה זו אותה הגברת בשינוי אדרת.

הרב יהודה אשלג, "בעל הסולם" כותב: "עובדה היא שישראל שנואים מכל האומות, אם מטעם דת, אם מטעם גזע, אם מטעם קפיטליזם, אם מטעם קומוניזם, אם מטעם קוסמופוליטים וכולי. כי השנאה קודמת לכל הטעמים, אלא שכל אחד פותר שנאתו לפי הפסיכולוגיה שלו" ("כתבי הדור האחרון").

עקרון היסוד, כאמור, הוא שהיהודים נושאים בתוכם את השיטה לתיקון העולם – חכמת הקבלה. ככל שהעולם מידרדר השיטה הייחודית נדרשת ונחוצה יותר. בתת-מודע של שונאי ישראל יש הרגשה עמומה שהפתרון לבעיות נמצא בעם ישראל. אולם כל עוד היהודים מוֹנעים מהעולם עתיד טוב יותר והסבל ממשיך להתגבר, מתעוררת בהם שנאה עזה ליהודים.

במשך אלפיים שנות גלות הייתה האנטישמיות בקרב אומות העולם מכוּונת כלפי עם ישראל, בגלוי או בהסתר. אולם עם הקמתה של מדינת ישראל, היא מכוּונת גם נגד המדינה, ומכוּנה בשם "אנטי-ישראליות". כך נוצרו באומות העולם שני נתיבי שנאה: יש המרגישים יותר אנטישמים ויש המרגישים אנטי-ישראלים. אבל שניהם נובעים מסיבה אחת: בעם ישראל יש כוח רוחני שאותו יש למסור לעולם. חכמי הקבלה הם היחידים שיודעים כיצד לעורר נכון את הכוח הזה עבורנו ועבור אומות העולם. אם נצעד בעקבותיהם ונמסור את השיטה לכך לכל אומות העולם, הן האנטישמיות והן האנטי-ישראליות תיעלמנה מן העולם כלא היו.

הסיבה לאנטישמיות העתיקה היא אותה סיבה, אלא שהיא פושטת ולובשת צורות מודרניות שונות. לאורך הדורות התחלפו ביטוייה החיצוניים של אותה שנאה פנימית, טבעית, שתמיד רדפה את היהודים. צורות משטר החליפו זו את זו, אידיאולוגיות קמו ונפלו, אבל האנטישמיות נותרה בעינה. בכל תקופה השתנו התירוצים לשנאת היהודים, אבל הייתה זו אותה הגברת בשינוי אדרת.

הרב יהודה אשלג, "בעל הסולם" כותב: "עובדה היא שישראל שנואים מכל האומות, אם מטעם דת, אם מטעם גזע, אם מטעם קפיטליזם, אם מטעם קומוניזם, אם מטעם קוסמופוליטים וכולי. כי השנאה קודמת לכל הטעמים, אלא שכל אחד פותר שנאתו לפי הפסיכולוגיה שלו" ("כתבי הדור האחרון").

מקרה האנטישמיות הראשון פרץ בימי בבל העתיקה, לפני כ-3,800 שנה, בין אברהם אבינו לנמרוד שליט ממלכת בבל. המאבק האידיאולוגי ביניהם מהווה את השורש לרגשותיהם השליליים של עמים שונים כלפי היהודים, מאז ועד היום.

בחכמת הקבלה השמות נמרוד ואברהם, מבטאים בהתאמה כוח שלילי וחיובי. נמרוד מייצג את הגישה המבוססת על קשרים אינטרסנטיים; רצונו הטבעי של האדם לקבל לעצמו, לעשות לביתו, מתוך אנוכיות. גישה זו מנוגדת בתכלית לגישתו של אברהם, המציבה במרכז את טובת החברה כמכלול, מתוך רצון לתת, להעניק לזולת, לדאוג לאחר.

המאבק האידיאולוגי ביניהם מושתת על הקונפליקט בין שני כוחות מנוגדים: קבלה ונתינה. לכן מי שלא מרגיש שיש אמת בשיטתו של אברהם, מגלה באופן טבעי התנגדות אליה, שהולכת ומתעצמת ככל שהוא מבין יותר את מהותה.

משהחריף המאבק האידיאולוגי ובתוך כך התיעוב כלפי אברהם ותפיסתו, אסף הוא את תלמידיו ועזב את בבל. ההיסטוריון יוסף בן מתתיהו (יוספוס פלביוס) מספר: "בגלל העניינים האלה היו אנשי אוּר-כַּשְׂדִּים ושאר תושבי ארם נהריים רבים עימו, ועל כן עלה במחשבתו לנדוד, והייתה לו ארץ כנען לנחלה" (קדמוניות היהודים, עמ' 18).

מאז ראו תושבי בבל באנשי קבוצתו של אברהם שפרשו – זרים. הרגשת הזרוּת הזו תלווה גם את העם שיתפתח בעתיד מתלמידיו של אברהם, לכל אורך דרכו בעולם.

עמים המפותחים חברתית הם העמים האנטישמים ביותר. ככל שעם מפותח יותר כך הוא רגיש להבדלים בין פנימיותו של אדם מאומות העולם לפנימיותו של אדם מישראל. עמים מפותחים אינם יודעים בהכרח להסביר את התופעה, אך הם מרגישים זאת בעדינות נפשם. הרב יהודה אשלג, "בעל הסולם", כותב: "הנאצים הם רק תולדה ישרה מהדמוקרטיה והסוציאליזם, כלומר מהנהגה של רוב מניין אחר פריקת עול של הדת ונימוס ומשפט השלום" ("כתבי הדור האחרון").

כשמנהיגים בעולם מבינים שהם לא מצליחים לנהל את מדינותיהם, בתחומי הכלכלה, החברה ועוד, הם משתמשים באנטישמיות ככלי פוליטי נוח, קל וברור, לעורר את תשומת לב הציבור, ללכד את העם ולהשיב לעצמם כבוד ואהדה.

ייתכן שאין במנהיגים האלו שנאה של ממש כלפי היהודים, אך מכיוון שהיא מושרשת בכל אדם בעולם ובציבורים שלהם, הם משתמשים באנטישמיות כקלף חזק. היטלר לדוגמה השתמש באנטישמיות ככלי פוליטי באופן מובהק. קראו בהמשך על "למה היטלר שנא יהודים?".

לאנטישמים אידיאולוגים, כמו הנרי פורד, יש אפשרות לראות, לזהות ולהרגיש את עוצמתו של העם היהודי, ואת יכולתו להשפיע על גורל כל העולם. אומות העולם מגלות בשנאתן את מה שהיהודים עצמם אינם מגלים, ועם זאת מתגלה בהן חולשה. מצד אחד, ברור להן שאינן מסוגלות להשתנות בלעדֵי היהודים. ומצד אחר, אין מקום להידברות, כי ישראל הם עַם קשה עורף. לכן השנאה מתפרצת במלוא עוזה.

האמת היא שזה לא חשוב. לעת עתה היא מגיעה יותר מהשמאל באיצטלה ליברלית מכילה. אבל גם הימין תומך ביהודים רק מפני שהם עוזרים לו במאבק נגד השמאל, נגד הליברלים. בכל מקרה הדברים יכולים להתהפך, כי האנטישמיות לא מבחינה בין יהודי שמאלני ליהודי ימני. יהודי הוא יהודי.
ומדוע היהודים בארצות הברית מצדדים בליברלים? מפני שהם עדיין חושבים שהליברליזם הוא כמו שהיה פעם לפני הרבה מאוד שנים; תנועה שכשמה כן היא, דוגלת בחופש לכולם, מקום לכולם, נאבקת לשוויון וכן הלאה. אלא שהיא כבר אינה כזאת.

"בעל הסולם", המקובל הגדול בזמננו, מסביר את העניין בהקשר לתקופתנו בספרו "הדור האחרון". הוא כותב שהאנטישמיות לא תלויה בשום דבר, כי את השנאה ליהודים תולים בכל מיני סיבות שאין להן שום קשר עם הסיבה הפנימית, שהיא אי-קיום תפקידנו.
"ישראל שנואים מכל האומות, אם מטעם דת, אם מטעם גזע, אם מטעם קפיטליזם, אם מטעם קומוניזם, אם מטעם קוסמופוליטים וכולי. כי השנאה קודמת לכל הטעמים. אלא שכל אחד פותר שנאתו לפי הפסיכולוגיה שלו".
היום תולים את האנטישמיות בטראמפ, אחר כך יתלו אותה במשהו אחר; זו תופעה שקיימת לאורך כל ההיסטוריה, גם לפני אלפיים ושלושת אלפים שנה האנטישמיות הייתה קיימת. האם בגלל טראמפ? כל אחד ואחד מסביר זאת איך שנוח לו, לפי דעותיו ונטיותיו.

אהדה ושנאה ליהודים הן למעשה שתי פנים לאותו מטבע. יש מקרים שבהם אנשים מאומות העולם מרגישים שנאה עזה ליהודים, אך מנגד פתאום הם מגלים כלפיהם אהדה. הם סקרנים לדעת למה הם כל כך שונאים את היהודים, ובתהליך החקירה הם מתחילים לגלות בהם עניין. כמובן שגם ההיפך הגמור יכול לקרות. הסיבה לכך נעוצה בגֶן הרוחני שטבוע בכל אדם ומתפתח בו – יש שהוא טמון עמוק יותר ויש שהוא קרוב יותר לחוץ ואז מתגלה.

לרוב, הדעה הרווחת בחברה מטה את האדם לכיוון השלילה. קל לאדם שטבעו אגואיסטי להצדיק את השנאה שלו, על אחת כמה וכמה כשהוא זוכה לתמיכת ההמונים באנטישמיות הנפוצה.

ההתבוללות אינה מנטרלת את האנטישמיות. אולי תיתכן התבוללות לשם בריחה מהאויב לדוגמה, אך למעשה הבריחה אינה אפשרית. לכוח העליון תוכנית-על להביא את כל האנושות לאחדות.

לפי חכמת הקבלה, ההתבוללות מתרחשת כאשר היהודים מאבדים לחלוטין את הקשר שהיה להם בעבר עם הכוח העליון, כוח ההשפעה והאהבה, ונטמעים בקרב אומות העולם. אך את ניצוץ הקשר הרוחני הזה לא ניתן לעקור מהם בשום דרך. היהודי הוא נצחי והאנטישמיות היא זמנית, עד אשר העולם כולו יהיה עַם אחד, שחי בהשפעה ובאהבה איש לרעהו.

ממש לא. אין זה מעניינן של אומות העולם לבושם של היהודים וקיום תורה ומצוות, שבתפוצות נעשה לרוב בצניעות. הן גם אינן מבינות בכך דבר. אלא שהן מרגישות בעומק ליבן שהיהודים הם הגורם לכל הרע שבעולם. היהודים הם האחראים הבלעדיים למצבם, לטוב ולרע. כשהיהודים מחוברים ביניהם "כאיש אחד בלב אחד" הם מעוררים את הכוח החיובי שבטבע, ומביאים לרוגע באנושות כולה. לכן הפצתה של חכמת הקבלה נועדה למנוע הישנות אירועים אנטישמיים קיצוניים, ולהביא לחיבור ואהבה בין היהודים ובקרב אומות העולם.

שום חוקים או דרכי חינוך אינם יכולים לסייע במיגורה של האנטישמיות. אלא היהודים בלבד, בתנאי שיתחברו ללב אחד, כפי שמוטל עליהם. ליהודים יש חוב כלפי האנושות: בידם השיטה לחיבור כלל האנושות, אך חסרה להם מודעות לתפקידם הנעלה ולכובד אחריותם כלפי העולם.

כאשר היהודים יתלכדו ויפיצו את שיטת החיבור לעולם, תתפוגג האנטישמיות וייפסקו כל החרמות, ההפגנות וההאשמות כנגד היהודים. אולם עד אז, ימשיכו האו"ם ושאר הארגונים הבינלאומיים לחוקק חוקים נגד מדינת ישראל, בעוד מדינות אחרות בעולם המבצעות פשעים נגד האנושות ממשיכות בשלהן באין מפריע.

לשנאת היהודים יש חמש דרגות והן מוסברות בספרי הקבלה. טבע האדם, הרצון לקבל שבו, מחולק לחמש דרגות: שורש, א', ב', ג', ד' – או אחת עד חמש. בכל אדם דרגה בעוצמה שונה, והיא משליכה על מידת השנאה כלפי היהודים. הדרגה הקיצונית ביותר מתגלה באנטישמים המבקשים למחות את זכר היהודים מהעולם.

לא ניתן לתקן את האנטישמיות, גם לא את הדרגה הקטנה ביותר, אלא רק אם היהודים ימלאו את ייעודם ויהיו "אור לגויים". כלומר, על היהודים להתחבר ביניהם לאחד, ודרכם יתפשט כוח האיחוד והאהבה – הכוח העליון שבטבע – לכל העולם. זה הכוח שיתקן את חמש דרגות השנאה, וכנגדן תיפתחנה חמש דרגות של אהבה.

באנושות ישנם אנשים שנולדים עם הרגשת שנאה ליהודים. הם עצמם אינם יודעים לָמה ומאין היא נובעת. לעומתם, ישנם אנשים ששונאים יהודים באופן פסיבי, כמו מסכימים עם התופעה מבלי להתרעם ולפעול במלוא הכוח, אך שנאתם עלולה לפרוץ בנסיבות שונות.

היטלר לא נולד אנטישמי, הוא שייך יותר לטיפוס מהסוג השני. אפשר לראות זאת לפי הביוגרפיה שלו, וכן לפי עדויות שונות המתייחסות לקשרים בין התנועה הציונית ובין המפלגה הנאצית לפני מלחמת העולם השנייה (קראו כאן). אולם כשהיטלר הבין ששנאת היהודים היא כלי פוליטי רב-עוצמה, הוא השתמש בה כדי לאחד את העם הגרמני ולטפס במעלה מדרגות ההנהגה. האנטישמיות סיפקה לו יתרון נוסף: לקחת מיהודי אירופה העשירים את נכסיהם וממונם הרב.

היטלר הפך לאנטישמי מובהק כשראה שמדינות העולם אינן מגַנות את מהלכיו, אלא להיפך, מעריכות את כוונתו להשמיד את היהודים. אז החל לראות ביהודים את אויבו המושבע, וללחוץ עליהם בפוגרומים נוספים.

מכאן מובן שהיטלר רכש את השנאה כלפינו כתוצאה מהשפעת הסביבה – מהעובדות בשטח ומהעמים שנתנו לו תמיכה ועידוד לפעול נגדנו.

כן ולא. אי אפשר להגדיר את שנאת הערבים כאנטישמיות של ממש, שהרי אינה כשנאה שמתגלה בקרב אומות העולם. אומנם לאורך מאות ואלפי שנים לא חיינו עם הערבים בהרמוניה, אבל באופן יחסי, החיים היו טובים ונוחים יותר מזמנים שבהם חיינו בין הנוצרים.

הערבים לא שונאים אותנו באשר אנחנו יהודים, אלא מכורח מציאות חיינו בישראל. הם כביכול דורשים שנחזיר להם את השטח שמגיע להם, ומכאן נובעת השנאה. סביר להניח שאם היינו חיים במדינה אחרת, ולא באים במגע איתם, הם לא היו עוינים כלפינו.

הסיבה האמיתית טמונה עמוק בשורשים הרוחניים שלנו. על היהודים להגיע לחיבור טוב ויפה, ביניהם ובין כל העמים. שיטת החיבור נמצאת בעם ישראל. ברגע שנתלכד כאיש אחד בלב אחד ונגיע להרגשת השלמות בינינו, אז נשכין שלום גם עם שכנינו והעוינות תיפסק.

"ועתידים בני ישמעאל לעורר מלחמות חזקות בעולם ויתאספו בני אֱדוֹם עליהם ויתגרו מלחמה בהם – אחת על הים, ואחת על היבשה, ואחת סמוך לירושלים, וישלטו אלה באלה, וארץ הקדושה לא תימסר לבני אדום" (ספר הזוהר, וארא, ל"ב).

ההתנגשות בין היהודים למוסלמים, כפי שמתוארת באחרית הימים, שונה בתכלית מההתנגשויות בין עמים אחרים. השאלה היא מי ישלוט – היהודים או הישמעאלים?

מצד הדת אין שנאה של ממש, כי היהדות והאסלאם קרובות בשורשן זו לזו, לעומת היהדות והנצרות. זרם ה"סוּפים" הוא מעין "חכמת הקבלה" של האסלאם. כדי להבין לעומק את הדומה והשונה בין השתיים, צריך לשוב אל האב המשותף שלנו, אברהם. הוא הראשון שהניח יסוד לאמונות ולדתות המזרח הרחוק כפי שהתקיימו בעבר, וכפי שחלקן מתקיימות עד היום. "בני קדם חכמים היו, וירושת החכמה הזו ירשו מאברהם שנתן לבני הפילגשים, כמו שכתוב: 'ולבני הפילגשים אשר לאברהם, נתן אברהם מתנות'" (ספר הזוהר, פרשת וירא, פ"ח). ה"מתנות" שהעביר אברהם לילדיו הן הידע הרוחני שהשיג – אותה חכמת הקבלה, רק בגובה שבו הם יכלו להבין ולתפוס אותה.

מאז, הסוּפים, כמו המקובלים, קוראים לאיחוד עם הבורא עד לאהבה ללא גבולות, בשאיפה שהעיקרון הזה יהיה יסוד משותף לאנושות כולה. אולם ההבדל המהותי בין השניים נעוץ בשורש נשמתם הרוחנית, ברמת התפתחות שונה של טבע האדם. לסופים טבע אגואיסטי מדרגה נמוכה יותר, בשונה מהיהודים שהגיעו לדרגת התפתחות מקסימלית של האגואיזם. הדבר בולט לאורך ההיסטוריה ארוכת השנים של העם היהודי. כתוצאה מהתערבבותם של היהודים עם אומות העולם בתקופות הגלות, התפתח בהם האגואיזם ביתר שאת. הוא שדחף אותם לשגשוג בתחומים רבים, ו​אִפשר להם לשרוד כמעט בכל תנאי. כתוצאה מהיותם "עם קשה עורף", הם מרגישים נחיצות גדולה יותר לתיקון עצמם, כלומר, לשינוי טבעם. על דרך משל אדם וחווה בגן עדן, הסופים עירומים ללא תחושת בושה, ואילו במקובלים, אותם יהודים שהגיעו לבשלות ולהכרה עמוקה במצבם, מורגשת בושה עצומה.

לכן הדרך לתיקון שונה: כדי לחוש שלמות רוחנית, על היהודים להתעלות מעל הטבע האגואיסטי השלילי, בעזרת כוח חיובי המכונה "המאור המחזיר למוטב", כוח מיוחד שמתעורר בזמן לימוד חכמת הקבלה. ואילו לסופים, בעלי רצון דומה אך מוחלש, די לחיות באותם רצונות וכוונות שמוטבעים בהם כדי לחוש התפעלות רגשית. הם אינם מחויבים להתעלות מעל האגו, אלא רק לבטל אותו ובכך להרגיש את כוח ההרמוניה שבטבע.

"בעל הסולם", הרב יהודה אשלג, מחבר פירוש "הסולם" לספר הזוהר, כותב שכאשר האנושות תגיע למצב המתוקן שלה, תהיה "הצורה הדתית של כל האומות 'ואהבת לרעך כמוך'" ("כתבי הדור האחרון"). יתר על כן, הוא מוסיף כי "יכולה כל אומה ללכת בדת ובמסורת שלה, ואין לאחת להתערב בחברתה".

השיטה נמסרה ליהודים במלואה, לכן על העם היהודי מוטל ליישם תחילה את הכלל הגדול בתורה, ולסחוף אחריו את האנושות כולה. אחרת האסלאם יסחף עימו את הנצרות ואת כל באי עולם נגד ישראל למלחמת גוג ומגוג. בכוחם של היהודים למנוע את המלחמה עוד טרם התרחשה.

עם ישראל בלבד קובע את יחסן של אומות העולם כלפיו. לאומות העולם אין בחירה כיצד ישראל נתפסת בעיניהם. ישראל היא קבוצת אנשים שקיבלה אפשרות בחירה להתעלות מעל הטבע האנושי האגואיסטי, מעל הרצון ליהנות על חשבון אחרים שנמצא במצב "טייס אוטומטי" בתוך כל אדם.
אם עם ישראל יבחר להתעלות מעל הדחפים האנוכיים המפרידים ולהתאחד, אז שפע של טוב יזרום דרכו לעולם. אם עם ישראל לא יצליח לבחור בכך וייתן לאגואיזם להמשיך ולצמוח בתוכו ללא ויסות והכוונה, אזי שום הסכמים לא יעזרו, יהיה רע ליהודים ורע לעולם.
"בחירה חופשית" היא הבחירה להתחבר זה עם זה על פני הדחייה, ועל ידי כך לגלות את הכוח העליון – כוח החיבור והאהבה – כאן, בינינו, בעולם הזה. חוסר הבחירה מעורר את הצד השלילי של כוח החיבור והאהבה – מחלוקות ושנאה, כתוצאה מרצונות אגואיסטיים הגדלים ללא שום פיקוח וריסון, הקורעים את האנושות לעומקה ולרוחבה.
זהו שורש כל הגישה החיובית או השלילית כלפי ישראל מצד אומות העולם.
כיום, מכיוון שעם ישראל אינו עושה כל מאמץ לממש את תפקידו הטבעי ההיסטורי בעולם, מתגבר היחס האנטישמי והאנטי-ישראלי הכולל את הכחשת מדינת ישראל. הלחץ הגובר על עם ישראל מצד הטבע מאיץ בו לצאת ולהגשים את חובתו לעולם. הלחץ יימשך ויתעצם עד שנתחיל לפעול לחיבור.

המושג "משיח" מקורו במילה למשוך. בעזרת מאמץ להתחבר בינינו אנחנו מושכים את הכוח העליון אלינו, שיטפל בנו, יקשור בינינו בצורה יפה ויעשה מהאנושות עם אחד על פני כדור הארץ. אז הכוח העליון מושך אותנו אליו, מעלה אותנו מעל האגו שלנו, מעל הטבע הנוראי שלנו. כלומר יש כאן פעולה הדדית. אנחנו מושכים אותו והוא אותנו.
ברגע שנעסוק בזה, לא רק האנטישמיות תיעלם, אלא כל שנאה שבעולם בין איש לרעהו, כל הבעיות, כל המחלות, כל המלחמות; כל הרע שישנו בעולם בכל מיני אופנים ייעלם.

במהלך ההיסטוריה ישנן תקופות של עלייה וירידה בשנאת אומות העולם כלפי היהודים. רק כלפי היהודים, ולא כלפי אף אומה אחרת, אפשר לומר שהשנאה פתאום גואה או יורדת. זו תופעה מתמיהה ולכן הרבו לחקור בה, אבל היסוד שלה והסיבה לא מובנים לחוקרים ומכאן שגם אין תשובה איך להתמודד עימה ולרפא אותה. יוצא כך ש"הבעיה היהודית" קיימת עד עצם היום, וכמו כל בעיה שלא מטפלים בה זמן רב היא הולכת ומחמירה.
את הסיבה לאנטישמיות ומדוע היא עולה ויורדת חליפות מסבירה חכמת הקבלה. היא מצביעה על כך שהתופעה ודאי אינה מקרית, ותלויה ביהודים עצמם. ככל שהיהודים מתקרבים לשורשם הרוחני, השנאה כלפיהם פוחתת, וככל שהם מתרחקים משורשם הרוחני היא עולה, עד כדי כך שמגיעה לשאיפה להשמיד אותם כליל.
מפני שאומות העולם מרגישות שיש לעם ישראל סוד הקשור לאושרם, ועם ישראל לא מגלה להם אותו, הם נמצאים בדרישה כלפיו לגלות להם את סוד האושר, את האמת. אלא שהיהודים בעצמם לא יודעים ולא מכירים את הסוד. לכן המקובלים ראו חובה לעצמם לבאר את מהות שורש האומה הישראלית, שבו מצוי הסוד, ואחר כך לפתוח אותו לכל אומות העולם – ובזאת יתממש האושר המצופה בעולם.

במילים פשוטות: יהודי הוא כל אדם בעולם, ללא הבדל גזע, מין, שפה ולאום, שמשתוקק להיות באיחוד עם כולם למעלה מכל ההבדלים הגשמיים. רק גישה כזו מקדמת את האדם לתפיסה הרוחנית הגבוהה ביותר.

"אל תקרא יהודי אלא יחידי" (מדרש רבה אסתר). יהודי, מהמילה "ייחוד", נקבע בהתאם לרצון שבאדם לאחֵד את כלל האנושות, את כלל המציאות לאחָד. כמובן שלא נולדים כך, אלא צריכים לגלות את הנטייה להיות מחוברים "כאיש אחד בלב אחד" מעל כל ההבדלים. מי שפיתח את הנטייה הזאת, הנקראת "נשמה", ופועל לפי הכלל "ואהבת לרעך כמוך", מכונה "יהודי". לכן, גם יהודי שנולד על אדמת ישראל והוא טהור מכל בני דורו, אך לא משתוקק לאחד את כל המציאות לא נקרא יהודי.

יהודי הוא כל אדם בעולם, ללא הבדל דת, גזע, מין, שפה ולאום, שמשתוקק להיות באיחוד עם כולם למעלה מכל ההבדלים הגשמיים. אדם שלמד את חכמת הקבלה וזכה לתכונת הנתינה והאהבה לזולת, כלומר השיג את הרגשת הכוח העליון, אינו יכול לעקור זאת מתוכו. ייתכן שהנטייה לאיחוד שבו תתכסה בהמשך באהבה עצמית, בתכונת הקבלה, אך אז הוא רק יתערבב בקרב אומות העולם, והניצוץ בתוכו יהיה כבוי. אולם ככל שנפיץ ונעורר באדם את תכונת הנתינה והאהבה שנמצאת עמומה בתוכו, הנטייה תתעורר מחדש ותגבר. לכן, אי אפשר להפסיק להיות יהודי, אבל אפשר לעורר את "הגֶן היהודי" שבאדם.

פילוסופים, מדענים ואנשי רוח רבים עקבו וכתבו על התפתחותו של עם ישראל. הם תהו על סוד נצחיותו של העם היהודי? איך אחרי סבל רב ואינספור ניסיונות להשמדה, העם היהודי קָיים בגאון בעוד שאימפריות גדולות נמחקו. המקובלים מספרים שהתשובה טמונה ביסוד הרוחני שבעם ישראל.

עם ישראל נוסד על ערך האחדות, כפי שתקראו במאמר "מי אתה עם ישראל?". לכן, אי אפשר להשמיד כליל את העם, כי ליהודים יש תפקיד בקרב העמים: להיות "אור לגויים". להתחבר לפי הכלל "ואהבת לרעך כמוך" ולתת דוגמה לחיבור לכל העמים. מכאן הסיבה לכך שהעם היהודי מתבלט בין אומות העולם.

אימפריות גדולות כמו רומא ויוון העתיקה, האימפריה של נפוליאון, הרייך השלישי של היטלר ועוד התפוררו עם הזמן, בשל הבסיס האגואיסטי עליו הם נבנו. הם לא פעלו מכוח החיבור הנצחי שהיה יכול ללכד אותם לכדי רצון אחד.

יהודי הוא כל אדם בעולם, ללא הבדל דת, גזע, מין, שפה ולאום, שמשתוקק להיות באיחוד עם כולם למעלה מכל ההבדלים הגשמיים. לכן, בסופו של דבר, כל העולם יצטרך להיות "יהודי" השואף לייחוד, ו"ישראלי" המשתוקק "ישר" ל"אל", לכוח החיבור. אז המושג "ארץ ישראל", הרצון להיות ישר – אל, כלומר להיות "כאיש אחד בלב אחד", יתפשט בכל ארצות תבל. לכן, אין הכרח לעלות לארץ ישראל. אולם מי שהנטייה לרוחניות בוערת בו, כלומר הרצון להתאחד, מוצא את דרכו לארץ ישראל.

חכמת הקבלה פורשת את תוכנית התפתחות הטבע והאנושות: אבולוציה שמביאה את העולם למצב של איחוד מוחלט, עד נצחיות ושלמות בסיום התהליך. לעם ישראל יש חלק מהותי בתוכנית הזאת. עליו לקיים בין חבריו את הכלל "ואהבת לרעך כמוך", או "על כל פשעים תכסה אהבה", כדי להוות צינור שמאפשר לאחדות להתפשט ברחבי העולם, כמו שכתוב להיות "אור לגויים".
על מנת לאפשר את מימוש חלקו בתוכנית, ניתנה לעם ישראל זכות ויכולת להקים ולהתקיים על אדמת ישראל. אבל התנאי מאוד חד: על עם ישראל להשתמש בישיבתו בארץ כדי להכשיר את עצמו לתפקיד ולקיים אותו.
עד היום אנחנו עושים את ההפך הגמור. אנחנו לא מודעים לחובה שיש לנו כלפי העולם, ובשל חוסר המודעות והמאמץ להתאחד, אנו חווים מחלוקות גוברות, וכתוצאה מכך הופכים למקור לכל בעיות העולם, כל הקונפליקטים והמשברים.
אם לא נשכיל לפנות לביצוע תפקידנו הטבעי, להתפתח מתוך מודעות לכיוון האיחוד, אז תקופת זכות קיומה של מדינת ישראל תגיע לקיצה.
אם עם ישראל במדינת ישראל, בארץ שניתנה לו, לא יצליח להתקדם לעבר שירות כלל העולם על ידי דוגמה חיובית לאיחוד, אלא ימשיך ללכת נגד תוכנית הטבע, תישלל ממנו זכות הקיום. אז, כפי שהתרחש בעבר, ייאלץ העם היהודי לצאת מן הארץ ולהתפזר ברחבי העולם. יתרה מזאת, על פי השנאה ההולכת וגוברת כלפי העם היהודי והדה-לגיטימציה כלפי מדינת ישראל הנפרשת סביבנו מיום ליום כמו רשת, ההחלטה לחסל את מדינת ישראל עשויה בהחלט לקרות בקרוב.

מלכתחילה אנחנו לא גזענים. להיפך, לפי טבענו איננו מתגאים בהיותנו יהודים, והיינו מתחברים בשמחה עם כל אומה אחרת. אין באנושות דוגמה לעם או לאומה שכל כך רוצים לברוח מייעודם.

אין כאן עניין של תוויות כאלו או אחרות שאנשים מדביקים לישראל, לחיוב או לשלילה. בהתחשב בכמות הערבים שחיים בחברה הישראלית ולומדים באוניברסיטאות ומשתלבים במקצועות כמו עריכת דין ורפואה, אי אפשר להחשיב את ישראל כמדינת אפרטהייד. אפרטהייד הוא מושג אחר לחלוטין.
קריאת שמות המופנית כלפי ישראל אינה משנה דבר. מה שחשוב הוא הצורך המתעצם של עם ישראל למלא את תפקידו בעולם: להתאחד לפי הכלל "ואהבת לרעך כמוך", ולהוות צינור שדרכו תופץ רוח האחדות ברחבי העולם, "אור לגויים".
הגדרת ישראל כ"מדינת אפרטהייד", כ"מדינת טרור", או כל סיווג אחר, אינה חשובה מכיוון שהיא לא תשנה את המציאות. הגורם שמטה את דעת העולם כלפינו לכאן או לכאן הוא היחס שלנו לחוק הטבע: הנכונות ללמוד כיצד הטבע העליון קובע הכול, והרצון לפעול ביחס אליו כדי להשתוות עימו.
על כל יהודי לדעת כי הוא בעצמו מצית את השנאה שיש לאחרים כלפיו, ואף מלבה את אש השנאה. במילים אחרות, אם יהודי אינו מצליח להתחבר באופן חיובי לזולת, אז הוא ממריץ את האגו האנושי, המפלג בין בני האדם, ולפיכך הרגשות השליליים כלפי ישראל והעם היהודי צומחים וגוברים מיום ליום, ומובילים להחלטות המתבססות על שנאה הולכת וגוברת זו.
לכן, בתיוג השלילי של ישראל עלינו לראות כי אנו לא משכילים לעשות את המוטל עלינו. אין טעם לייחס שום דבר לשונאי ישראל עצמם. אם עם ישראל יתפקד נכון, כצינור של אחדות ואהבה לעולם, אז העולם יגיב בחיוב לישראל, ולהיפך. אומות העולם הן כמו צל של מעשי ישראל.

לאורך שנות הגלות, בהיותם בין אומות העולם, בלטו היהודים בהצלחתם. הצלחה שעוררה מצד אחד הערכה ומצד אחר קנאה. מאז ועד היום תיאוריות שונות מנסות לספק הסבר רציונלי לשאלה: מדוע היהודים כל כך מצליחים?

יש סברה לפיה תרבות הלימוד של העם היהודי – פלפולי התורה שבהם עסק כל ילד יהודי מגיל צעיר – היא השורש להצלחה. מעניין לראות שבדרום קוריאה כמעט בכל בית נמצא ספר תלמוד מתורגם. הם מאמינים כי שם טמון סוד הקסם היהודי.

הסבר אחר הוא כי ליהודים גנטית יש IQ גבוה יותר. הסבר נוסף, הצורך של היהודים לשרוד בכל מקום אליו הגיעו הוא שגרם למוחם להתחדד. אך לאמיתו של דבר, מעבר לכל הסיבות הללו קיימת סיבה מהותית, שורשית יותר.

ליהודים, מעצם התפתחותם הייחודית, הייתה כאמור היכולת לבחון כל דבר מתוך שני כוחות מנוגדים, קבלה ונתינה, מה שהעניק להם ראייה עמוקה ורחבה יותר של המציאות. אומנם מאז החורבן איבדו היהודים את ההכרה הרוחנית, אך מהשגת הכוח האחד נצרב בתוכם ניצוץ ייחודי שהותיר בהם חותם נצחי. ניצוץ זה נתן להם יתרון משמעותי על אחרים. הוא שאִפשר להם להצליח ולבלוט, מפני שהוא חלק מכוח היצירה הכללי שמפתח את הטבע כולו. הוא שהניע אותם להמציא ולפתח דברים חדשים, ולקדם בכך את האנושות כולה.

היכולת שהייתה ליהודים בעבר לראות את המציאות כמערכת אחת מחוברת, העניקה להם חוש מיוחד והבנה איך ליצור חיבורים, לנהל עסקים, לבנות את החברה, לסדר את קופת המדינה, וכן הלאה.

מכאן מובן מדוע הוצאתם של היהודים ממדינה מסוימת, משולה להוצאת הדבק המחבר בין כל חלקי המערכת ועלולה לגרום לקריסתה של המדינה. גם בימינו אלה, בצרפת לדוגמה, חוששים מאוד מפני עזיבתם של היהודים את המדינה. אך יחד עם הצלחתם של היהודים, הלכה והתעצמה השנאה כלפיהם.

סיבה ראשונה ל"הצלחה היהודית" היא שהאנטישמיות דוחפת אותם ליתר שאפתנות, מאמץ, תחרותיות, כדי להוכיח שהם ראויים וטובים לעולם.
הסיבה השנייה היא שבנוסף לשורש הגשמי יש ליהודים גם שורש רוחני.

לכל יהודי יש קשר מיוחד עם הכוח הרוחני שבטבע, הכוח העליון, למרות שהוא לא מבין ולא מודע לכך, ולכן בדרך כלל היהודים מצליחים יותר מאומות אחרות במדע, במחקר; לפי שורש הנשמה שלהם היהודים מיועדים לחקור את הטבע הנסתר ולכן בכל תחום הם מתגלים חכמים יותר בתגליות חדשות. אבל אין זו חכמה של ממש, אלא הברקה המגיעה מתוך קשר פנימי עם תופעות הטבע הנסתרות.

"עם נבחר" נשמע ליהודים רבים כמושג המבטא התנשאות, שחצנות, אליטיזם, מקור לדעות קדומות וגזענות. חלקם סבורים שתפיסת הנבחרוּת היא הסיבה האמיתית לאנטישמיות, ולכן צריך לדעתם לעשות הכול כדי להתנער מהגדרה זו.

להיות "עם נבחר" זו הגדרת תפקיד הנושא אחריות מחייבת ולא תואר אצולה, כך מלמדת חכמת הקבלה. "עם נבחר" הוא עם שבוחר בעצמו להתעלות מעל האגו ולהיות מחובר ללא הבדל דת, גזע, מין, שפה ולאום. כלומר, עַם שמתוודע מחדש לשיטת החיבור מעל כל ההבדלים, שלפיה התקיימו היהודים בעבר, מממש אותה בפועל ומוביל את האנושות כולה לאחדות.

תרחיש כזה עלול לקרות. אנחנו פועלים ברשת של כוחות. ככל שמתעוררת נטייה לחיבור, כך מתעוררים כוחות של שנאה ואהבה, זה כנגד זה, והיהודים ביניהם.

האיחוד בין היהודים פועל לטובת כל העולם והפירוד ביניהם פועל לרעת כל העולם. ולהיפך, האיחוד בעולם פועל לרעת העולם והפירוד בעולם פועל לטובת העולם; כל עוד אין יסוד רוחני מלכד, האנושות מתחברת בכוח האגו ההרסני. כך קמות אימפריות ומעצמות שמדכאות בני אדם וגורמות הרס רב, כמו שקרה בעבר ברוסיה, בגרמניה, בסין, בצרפת ועוד. לכן, רק בתנאי שהאנושות תרכוש את תכונת ההשפעה והאהבה, אז ישתלם לה להתאחד, וכוח האיחוד יפעל לטובת העולם.

ביהודים פועלים שני כוחות: כוח קבלה שיש בכל העמים, וכוח השפעה שנמצא רק בהם. לכן הם מצליחים יותר מאומות העולם בכל רמות החיים, בפרט בניהול מערכות שבהן פועלים שני כוחות מנוגדים: פלוס ומינוס. החלפנות והבנקאות, לדוגמה, התפתחו ביסודן על ידי יהודים, לכן עם השנים התשוקה העזה והכמיהה לכסף נקשרו בהדרגה בשמם של היהודים.

הומור זו נטייה שנמצאת רק בבני אדם, ובעיקר אצל היהודים. היהודים קשורים בשני כוחות הטבע, כוח קבלה וכוח השפעה, והומור בנוי על דבר והיפוכו. מתוך התנגשות בין שני הפכים מנוגדים נוצרת הברקה, נולד חידוש, פורצת שמחה.

שאלה זו, אם הייתה מופנית לאבות האנטישמיות דוגמת הנרי פורד, לנאצים ולשאר שונאי ישראל באומות העולם – לשמוע מפיהם למה הם שונאים יהודים – אולי אז היינו מבינים טוב יותר את הסיבה להתרחשותה של השואה.

לפי חכמת הקבלה שמתבססת על חוקי הטבע, אומות העולם מרגישות בתוכָן שהיהודים אשמים בכל הרע שמתחולל בעולם, והן אכן מפנות אצבע מאשימה כנגד היהודים. את ההרגשה העממית והיסודית הזאת לא ניתן לבטל. עם זאת, יש מקום לחקור בפסיכולוגיה, בפיזיולוגיה ובכוחות הטבע, מאין נובעת ההרגשה הזאת? מה הסיבה לשנאה היוקדת? איך תיתכן תופעה שבה בני אדם שמעולם לא פגשו או באו במגע עם יהודים, יוצאים כנגדם ומאשימים אותם בכל צרות העולם?

חכמת הקבלה מסבירה שהשנאה ליהודים היא תופעת טבע המושרשת בגֶנים של כל בני האדם, עוד מימי היווסדו של העם לפני כ-3,800 שנה. עַם ישראל הוא אותה קבוצת אנשים שנבדלה מכל העמים שחיו בממלכת בבל העתיקה. קבוצה שבחרה להתעלות מעל הטבע האגואיסטי שגבר בה לעבר טבע אלטרואיסטי. כלומר, הבבלים השתדלו להגיע ביניהם ליחסים של השפעה ואהבה לזולת. זה הרעיון הרוחני שלימד אותם אברהם – אב האומה, ולאורו הם צעדו.

חברי קבוצת אברהם הצליחו להתגבר על הכוח המרחיק ביניהם ולגלות את הכוח העליון המאחד ביניהם. הם השתנו מאוד לעומת יתר העמים שנותרו בבבל, ועל כן היו מוכרחים לברוח משם. במרוצת השנים התקדמה הקבוצה במעלה סולם ההשפעה ההדדית, וכינתה עצמה בשם "ישראל", צירוף המילים ישר + אל על שום ה"אל" – הכוח העליון, כוח ההשפעה והאהבה, שגילו במרכז הקשר ביניהם. כתוצאה מהליכוד הפנימי ביניהם, התחילו העמים סביבם להרגיש עד כמה הם שונים.

במרוצת הזמן, גבר בעם ישראל הטבע האגואיסטי, וכשהרפו ידיהם מהמאמצים להתלכד ללב אחד, הטבע – הכוח העליון – לחץ עליהם בדרכים שונות, במטרה לקדם אותם ליתר חיבור ואהבה ביניהם. שם שוכן כל הטוב והעונג שבבריאה.

מאז ומעולם אומות העולם ניזונות מהקשר הפנימי שיש בישראל. לכן, מרגע שהיהודים החלו להתנגד לתוכנית הטבע שפעלה כלפיהם, וזנחו את האחדות ואת הכוח העליון שמדביק ביניהם, הפך הטבע להיות עוין, עד שלחץ עליהם, דרך האנושות, להתלכד כאחד ולהעביר את שיטת החיבור לעולם. משלא עשו זאת, הלחץ המוגבר הביא לתגובה קיצונית – לשואה.

לכן, אם נקרא את דברי האידיאולוגים האנטישמים, נגלה שהיהודים הזמינו את המכה הכואבת על עצמם, מתוך שלא מילאו את תפקידם במערכת הטבע ובאנושות כולה.

אם העם היהודי לא יממש את תוכנית הטבע, שמטרתה להביא את האנושות להתקשרות ב"ואהבת לרעך כמוך" ולהזדהות עם כוח האהבה שבטבע – אין ספק שעלולים להתעורר נגדנו לחצים רבים, אפילו מקרים חריגים כמו השואה, חס ושלום.

השואה לא תפטור את היהודי מתפקידו, אלא תגביר את לחצה עליו לקיים את תפקידו. הערובה היחידה שיכולה למנוע זוועות של ממש תלויה ביהודים, במימוש תפקידם. הם האחראים הבלעדיים למצבם, לטוב ולרע. כשהיהודים מחוברים ביניהם "כאיש אחד בלב אחד" הם מעוררים את הכוח החיובי שבטבע, ומביאים לרוגע באנושות כולה. לכן הפצתה של חכמת הקבלה נועדה למנוע הישנותם של אירועים אנטישמים קיצוניים, ולהביא לחיבור ואהבה בין היהודים ובקרב אומות העולם.