ייקוו המים
66. ויאמר אלקים, ייקוו המים מתחת השמיים אל מקום אחד. ייקוו, פירושו, שהמוחין, הנקראים מים, יתפשטו בדרך קו מדויק, באופן שיהיו ביושר. ולא יינטו, לא לצד ימין ולא לצד שמאל.
בסדר יציאת המוחין, מהנקודה הראשונה, שהיא א"א, יוצא הכול בהעלם. מתחילה נעלם האור בא"א, כי מעלה המלכות שלו תחת החכמה שלו, ומוציא הבינה לחוץ ממדרגת הראש, שהיא נקודת החולם. עד שהאור מגיע ונאסף להיכל העליון. מגיע, פירושו בחכמה, מכוח נקודת השורוק. נאסף, פירושו, שהחכמה נאספת ומתלבשת תוך אור החסדים, בכוח נקודת החיריק. להיכל העליון, לישסו"ת, שהוא ההיכל השני, המסובב לא"א.
ומישסו"ת יוצא השפע בקו יושר, שכלול מימין ומשמאל, לז"א, עד שמגיע למקום המאסף הכול בזכר ובנקבה. והוא חי העולמים, יסוד דז"א, זכר, המתייחד עם המלכות, נקבה. ונמצא כלול מזכר ומנקבה.
ביאור הדברים. ז' ימי בראשית חג"ת נהי"ם, וכל אחד מהם כלול מכל ז' הימים, באופן שיש בכל יום ויום שבע ספירות חג"ת נהי"מ. ועכ"ז יש הפרש גדול מיום ליום. כי ביום א', שהוא חסד וקו ימין, אע"פ שכלול מכל שבע ספירות ומכל הפרטים שבהן, מ"מ הן כולן בו אור החסד. ומבחינה זו הם כל ביאורי הזוהר שביום א'.
וכן יום ב', גבורה וקו שמאל, אע"פ שכלול מכל שבע ספירות חג"ת נהי"מ, ומכל הפרטים שבהן, אמנם הן כולן בו בגבורה ובמחלוקת השמאל על הימין. והם כל ביאורי הזוהר שביום ב'.
וכן ביום ג', ת"ת וקו האמצעי, המכריע ומייחד ב' הקווים ימין ושמאל זה בזה. אע"פ שנמצאים בו כל שבע ספירות חג"ת נהי"ם, וכל הפרטים שבהם, אבל הן בו רק בייחוד ימין ושמאל. ולפיכך כל ביאורי הזוהר שכאן הם רק בייחוד בלבד.
ולכן נאמר, ייקוו המים, שיתפשטו בדרך קו מדויק, באופן שיהיו ביושר, שייחד ב' הקווים, ולא יטה לא לימין ולא לשמאל. ומישסו"ת יוצא בייחודו אל שאר המדרגות, לייחד בין ימין ושמאל של רת"ס דז"א. עד שמגיע למקום, שאוסף הכול בכלל זכר ונקבה.
כי שלמות הייחוד של ימין ושמאל, אינו נשלם זולת אחר שנפרדו בב' פרצופים, שהאחד כולו ימין והשני כולו שמאל, שהם זכר ונקבה. שהזכר, היסוד, נבנה כולו מקו הימין, והנקבה, המלכות, נבנית כולה מקו שמאל. ובזיווגם נשלם הייחוד של ימין ושמאל בשלמות הנרצה.
אלא שמקודם לכן, צריך להיות הייחוד של ימין ושמאל ע"י קן האמצעי בפרצוף אחד. ולכן נאמר, עד שהאור מגיע ונאסף להיכל העליון, בישסו"ת, וכן ברת"ס דז"א. ומישסו"ת יוצא השפע בקו יושר, בז"א. ואח"כ יכול להיות הזיווג של ימין ושמאל שבב' פרצופים נפרדים.
עד שמגיע למקום אחד, המאסף הכול בזכר ונקבה. ליסוד, המתייחד עם מלכות, שהוא הייחוד שבב' פרצופים.
67. המים יוצאים מלמעלה, מה"ר דהוי"ה, ישסו"ת. מתחת השמיים ו' זעירא, ו' קטנה, יסוד דז"א. כי הז"א נקרא ו' גדולה, והיסוד שלו נקרא קטנה. וע"כ בביטוי ו' נשמעות ב' אותיות ו'. שהראשונה שמיים, ז"א, והשנייה מתחת השמיים, יסוד דז"א. ואז כתוב, ותיראה היבָּשה, ה"ת, שהתגלתה. וכל שאר המדרגות זולתה התכסו.
אחרי שהמוחין נמשכים מה"ר, בינה, אל מתחת השמיים, יסוד דז"א, כתוב, ותיראה היבשה, ה"ת, המלכות, נוקבא דז"א. כי רק היא שהתגלתה בעניין יבשה. אבל כל שאר המדרגות זולתה התכסו ונעלמו.
גילוי, פירושו הארת חכמה. כיסוי, פירושו העלמת הארת החכמה. ורק המלכות התגלתה בהארת החכמה. אבל שאר המדרגות שלמעלה ממנה, התכסו, ואין בהם הארת חכמה. ומתוך המדרגה האחרונה הזו, ה"ת, מלכות, נשמע והתגלה אור ההוא שהתכסה. אע"פ שבכתוב, ותיראה היבשה, התגלתה ה"ת, וכל שאר המדרגות זולתה התכסו, חוזר ומפרש, שאין הפירוש שכל המדרגות שקדמו ליבשה נשארו מכוסים ונעלמים, אלא שחוזרים אח"כ להתגלות ע"י היבשה, המלכות.
68. אל מקום אחד, יסוד, נקרא כך משום שהוא הקשר של הייחוד של עולם העליון. כי בכתוב, ה' אחד ושמו אחד, מרומזים ב' ייחודים:
א.עולם העליון, המתייחד במדרגותיו, שזה, ה' אחד.
ב. עולם התחתון, המתייחד במדרגותיו, שזה, ושמו אחד.
וקשר הייחוד דעולם העליון, שהוא ה' אחד, הוא עד היסוד, חי העולמים, הנמתק שם בבינה. ונקשר עולם העליון בייחוד שלו. וע"כ נקרא מקום אחד. משום שכל המדרגות וכל האיברים של הפרצוף ז"א, מתקבצים שם, וכולם נעשו בו אחד בלי פירוד כלל.
כי ב' מעלות נמצאות בייחוד דז"א בעולם העליון, לאה, העומדת למעלה מחזה שלו, על הייחוד שלו בעולם התחתון, שהיא רחל, העומדת מחזה שלו ולמטה:
א.למעלה מחזה ג"ר דז"א, וג"ר בכל מקום יכולות לקבל חכמה בלי לבוש של אור דחסדים. ולפיכך, הייחוד דנקודת שורוק, פירושו שהחכמה אינה יכולה להתלבש שם, מחמת חוסר לבוש החסדים. אין זה פוגם כלל בזיווג דז"א עם עולם העליון, כי להיותם ג"ר, אינם צריכים כלל ללבוש חסדים, והחכמה מתלבשת בהם בלי חסדים.
ב. למעלה מחזה דז"א, אין החכמה מתקבלת שם לצורך עצמו, להיותו שם מתוקן באוירא דכיא דאו"א עילאין, בחסדים מכוסים מחכמה. ומה שהוא מקבל שם חכמה, אינו אלא לצורך עולם התחתון, רחל, העומדת מחזה שלו ולמטה. ומטעם זה, לא נפסק אור החסדים בעולם העליון, אפילו בעת הייחוד דנקודת שורוק. כי אינה צריכה להארתו.
הרי שיש בעולם העליון ב' מעלות:
א.כי יכולים לקבל חכמה, אפילו בלי חסדים.
ב. גם לא יארע בהם, שיחסרו מחסדים.
משא"כ עולם התחתון, רחל, העומדת מחזה שלו ולמטה, ז"ת דז"א, וחסרה מב' הללו:
א.אינה יכולה לקבל חכמה בלי לבוש החסדים.
ב. גם בעת הייחוד דנקודת השורוק, נשארת ריקה מחסדים, כי צריכה להארתו. כי אין שלמות כלל במחזה ולמטה דז"א אלא רק בהארת חכמה.
וע"כ הזיווג דז"א עם עולם העליון נקרא מקום אחד, משום שכל המדרגות וכל האיברים מתאספים שם. כל המדרגות, גם מדרגות החכמה וגם מדרגות החסדים. כי הם אינם מתמעטים מחסדים מחמת הארת השורוק, וגם יכולים לקבל חכמה בלי חסדים. וכל האיברים, פירושו, הספירות.
כי ע"י הארת השורוק, מוגבהים ג' הספירות בינה ותו"מ מנפילתם, וחוזרים למדרגתם. וכל האורות והכלים, נעשו בו אחד בלי שום פירוד כלל. ואין מדרגה שתתייחד שם בהארת השורוק, בהארת חכמה, בייחוד שלם, אלא רק מדרגה זו. כלומר, בייחוד דז"א עם מדרגה דעולם העליון. כי עולם העליון יכולה לקבל חכמה בלי לבוש החסדים.
ובו מתכסים כל האורות בדרך סתום, בהשתוקקות אחת, אחר אור דחסדים בלבד. שמחזה ולמעלה הוא אוירא דכיא, ושם האורות מכוסים וסתומים מחכמה. בדרך סתום, להיותם סתומים מלקבל חכמה, ואינם מקבלים חכמה אלא רק בשביל עולם התחתון. ומטעם זה הייחוד שלם מכל הצדדים.
עד כאן, במילים, ותיראה היבשה, התייחד עולם הנגלה, רחל, בעולם המכוסה, לאה. כי גם עולם התחתון, רחל, נכללת בזיווג העליון, ז"א ולאה, שמחזה ולמעלה. ועל רחל, הנכללת בהם, כתוב, ותיראה היבשה. כי מתוך שרחל היא בחינת ז"ת, שאינה ראויה לקבל חכמה בלי לבוש החסדים, לכן נעשית שם יבשה, חָרֵבה וריקה מחסדים ומחכמה.
69. עולם הנגלה, רחל, נוקבא דז"א, שמחזה ולמטה שלו, מתייחד ג"כ למטה. כי מלבד שעולם הנגלה, רחל, נכללת בזיווג עולם העליון, לאה, שמחזה ולמעלה דז"א, הרי יש לה ג"כ זיווג כזה בפני עצמה מחזה ולמטה דז"א.
ועולם הנגלה הוא עולם התחתון, רחל, נוקבא תתאה דז"א, העומדת מחזה ולמטה שלו. שנאמר עליה בחינת ראייה, כמ"ש, ואראה את ה' יושב על כיסא רם. ויראו את אלקי ישראל. וכמ"ש, וכבוד ה' נראָה אל אוהל מועד. ויֵרָא כבוד ה'. כמראה הקשת כן מראה הנוגה סביב, הוא מראה דמות כבוד ה'. ומביא ב' כתובים עם השם אֵת,
וג' כתובים עם השם, כבוד ה'. ונודע, שנוקבא תתאה רחל, מכונה בשם את או כבוד ה'. הרי מכאן, שעולם התחתון לבדו הוא עולם הנגלה, שבו עניין ראייה.
משא"כ עולם העליון, לאה, נוקבא עילאה דז"א, נקרא עולם הנסתר, כי נעלמת ואינה מתראה. וכמ"ש, ותיראה היבשה. שפירושו על רחל, עולם הנגלה, הנכללת בזיווג העליון שמחזה ולמעלה, בעולם העליון. כי ע"כ כתוב בה לשון ראייה, ותיראה היבשה. ואם היה הכתוב מדבר רק בזיווג ז"א ולאה, שלמעלה מחזה, הנקרא ייחוד עליון, לא היה אומר, ותיראה, כי בעולם עליון אין ראייה נוהגת בו.
70. כמראה הקשת, הכתוב במרכבת יחזקאל, פירושו חי העולמים, יסוד דז"א. וכמ"ש בפרשת נוח, את קשתי נתתי בענן. שגם שם פירושו יסוד דז"א, הנקרא חי העולמים. בענן, פירושו במלכות, נוקבא תתאה דז"א, עולם הנגלה, רחל. נתתי בענן, שכבר מיום שנברא העולם נתן הקשת בענן, ביום המעונן. כמ"ש, והיה בְּעַנְנִי ענן, להורות שרק אז נראה הקשת במראה דמות כבוד ה', ולא בזמן אחר.
כלומר, בהתעורר השמאל להתגבר, בעת שז"א ורחל נכללים בישסו"ת, בנקודת השורוק, בשמאל, חכמה בחוסר חסדים. ורחל נשארת ריקה אפילו מחכמה, ואינה יכולה לסבול הריקנות. הנה אז יוצאת רחל לחוץ מישסו"ת לבחינתה עצמה, להמשיך קומת חסדים על מסך של עצמה, כדי להלביש החכמה. וזה הייחוד של נקודת החיריק. ומתקשה בלידתה. כי נבחן שרחל מתקשה בעת לידת המוחין. כי יציאתה מהיכל העליון דישסו"ת לבחינתה עצמה, הוא מיעוט וקושי בשבילה. וכמ"ש, ותְקַש בלִדְתָהּ. כי אין המוחין נשלמים ונולדים אלא רק ביציאתה בחיריק.
וקשת לא נראה אלא רק ביום המעונן, כי אין שלמות המוחין בנקודת חולם לבד, קו ימין, אלא היא צריכה לייחוד של נקודת שורוק ונקודת חיריק, שהן דינים, והם מכונים יום המעונן.
ובעת לידת המוחין שרויים אצלה ג' המלאכים: מיכאל מימין, רפאל באמצע, גבריאל משמאל. שמקבלת את כוחם ללידת המוחין. כי מיכאל נמשך לה מחולם, ימין. וגבריאל נמשך לה משורוק, שמאל. ורפאל נמשך לה מחיריק, האמצעי. וג' בחינות הללו, הם הצבעים, הנראים בדמות של הקשת אדום לבן ירוק.
הימין, הנמשך מחולם, מראה לבן שבקשת. השמאל, הנמשך משורוק, מראה אדום שבקשת. האמצעי, הנמשך מחיריק, מראה ירוק שבקשת. כי אלו ג' צבעים הם עולם הנגלה, רחל, שבהם הראייה. וע"כ עליה כתוב, כמראה הקשת, הראייה.
71. כן מראה הנוגה סביב. ההארה, שהתכסה ונעלמה בבת העין שבראיית העין. ד' גוונים בעין הרואה. עיקרו גוון לבן, ובתוכו גידים אדומים, גוון אדום, ובאמצעו גוון ירוק, שבתוכו בת העין, שהיא גוון שחור. אמנם מבחינת ראיית העין, אין שליטה אלא רק לבת עין לבדה, שהיא השחור שבעין. ונבחן, שג' הגוונים, לבן אדום ירוק שבעין, מתכסים ונעלמים בעת ראיית העין, מכוח שליטת השחור שבבת העין.
כי כוח הראייה אינו אלא בשחור לבדו. וזה מורה על ייחוד העליון, שהוא בהיפך ממראה הקשת, המורה על ייחוד תחתון. כי מראה הקשת, הוא הצבעים הנראים. ומראה הנוגה, הוא ההארה שהתכסה ונעלמה בבת העין, שבראיית העין. כי אותם ג' הגוונים, לבן אדום ירוק, המתכסים במראה הנוגה, הם הנראים במראה הקשת.
הכתוב, הוא מראה דמות כבוד ה', סובב על הגוונים שבמראה הקשת, ולא על מראה הנוגה. כי התייחד ייחוד התחתון דג' גווני הקשת, כפי הייחוד שהתייחד בייחוד העליון. וע"כ הוא מראה דמות כבוד ה'. ואין לפרש הכתוב על מראה הנוגה, שהרי הוא ההארה שהתכסה, והגוונים סתומים שם, ואינם נראים בבת העין שבראיית העין.
לפי זה, כמראה הקשת אשר יהיה בענן ביום הגשם, מורה על ייחוד התחתון, רחל, ג' הצבעים הנראים לבן אדום ירוק. כן מראה הנוגה סביב, מורה על ייחוד העליון. כי מראה הנוגה, פירושו ההארה שהתכסה, והגוונים סתומים בלתי נראים. ומשווה הכתוב את ייחוד התחתון דמראה הקשת, אל ייחוד העליון דמראה הנוגה. להורות, שכל האורות שנמשכו בייחוד העליון בכיסוי, נמשכים אל ייחוד התחתון בנגלה. ואותם ג' הגוונים הנעלמים בבת עין שבראיית העין, הם עצמם המתגלים במראה הקשת, אשר יהיה בענן ביום הגשם. ולפיכך, מראה הקשת, הוא מראה דמות כבוד ה', להיותם נמשכים מייחוד הגדול והשלם העליון.
72. ג' השמות, ה' אלקינו ה', שבשמע ישראל, מורים על ג' הגוונים לבן אדום ירוק, בעת שהם סתומים ואינם נראים. ומתקשרים אל מקום אחד, הייחוד הראשון בעולם העליון, הנקרא מקום אחד. שעל הייחוד הזה רומז הכתוב במרכבת יחזקאל: כן מראה הנוגה סביב.
ויש מראות בקשת בייחוד שלמטה, להתייחד בהם, שהם לבן אדום וירוק, כנגד ג' גוונים הסתומים, שהם בייחוד העליון, ה' אלקינו ה'. ואלו גווני הקשת הם ייחוד אחר, כמ"ש, ושמו אחד, ייחוד התחתון. והוא בשכמל"ו, שאנו אומרים אחר שמע ישראל, שהוא ייחוד התחתון.
ייחוד העליון, שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד, הוא כנגד ייחוד התחתון, בשכמל"ו. בשמע ישראל יש שש תיבות, ובבשכמל"ו יש שש תיבות. ואלו שש תיבות שבב' ייחודים הללו מורים על ייחוד ו"ק דגדלות.
73. ייקוו המים. פירושו מדידה של קו ומידה. מידה, היא מכוח ניצוץ הקשה שבבינה, שכתוב, מי מדד בשוֹעלו מים. מ"י הוא בינה. כשבינה העלתה המלכות אליה, בשיתוף דמדה"ר בדין, אין הבינה נקראת אלקים, אלא מ"י בלבד. כי אותיות אל"ה דאלקים נופלים אז לזו"ן. ונמצא אז שבינה עצמה מתמעטת לו"ק בלי ראש, היא מודדת במידה זו גם את המוחין דזו"ן. מ"י, בינה, בעת שמעלה אליה המלכות. מדד בשוֹעלו, מודדת בהעלאה זאת, מים, המוחין דזו"ן.
לכן כתוב, ייקוו המים. כי ע"י זה שבינה מודדת את מוחין דקטנות דזו"ן, יש לה היכולת להשפיע לאח"ז גם את המוחין דגדלות. ייקוו המים, זה שיעור כל המוחין של יוצר העולמות, ז"א, המרומזים בשם הוי"ה במילוי אלפים: יו"ד ה"א וא"ו ה"א. שכל גדלותם של המוחין דז"א מרומזים בהוי"ה במילוי אלפים. ושיעורם תלוי בכתוב, ייקוו המים, שפירושו מדידת קו המידה של הבינה במ"י. ולולא מדידה זו, לא היה אפשר, שיקבל הז"א מוחין דגדלות. שמתוך שקיבלו הקטנות מבינה, ראויים לקבל גם המוחין דגדלות דבינה. וזהו, ייקוו המים אל מקום אחד. כלומר, מדידת שיעור הקטנות והגדלות מבינה אל הזו"ן.
74. קדוש קדוש קדוש ה' צבאות, מלוא כל הארץ כבודו. ג"פ קדוש שבכתוב הוא כמ"ש, ייקוו המים, שהוא ג' המוחין שבבינה. המים היוצאים מלמעלה, מאת ה"ר. ה' צבאות, הוא כמ"ש, אל מקום אחד, יסוד דז"א, הנקרא חי עולמים, שאליו נמשכים המוחין מבינה. מלוא כל הארץ כבודו, הוא כמ"ש, ותיראה היבשה, ה"ת, עולם הנגלה, בעת שנכללת בייחוד דעולם העליון, שֵם החקוק של הייחוד כוז"ו במוכס"ז כוז"ו באותיות שניות לשם, יהו"ה אלקינו יהו"ה, שהאותיות השניות להוי"ה הן כוז"ו, ושניות לאלקינו הן במוכס"ז.
הכתוב, ותיראה היבשה, הוא שם החקוק של הייחוד כוז"ו במוכס"ז כוז"ו. כי היבש"ה, העולם הנגלה, נכללת בייחוד דעולם העליון, ה' אלקינו ה'.
הנוקבא דז"א, הנקראת עולם הנגלה, מרומזת בכתוב, מלוא כל הארץ כבודו, רק בעת שנקראת כוז"ו במוכס"ז כוז"ו. בעת שנכללת בייחוד עולם העליון, ה' אלקינו ה'. לעומת בעת שהנוקבא יורדת משם למקומה עצמה, בייחוד התחתון, שאז אינה, מלוא כל הארץ כבודו, כי אז אינה מאירה אלא רק מבי"ע שבה, שמחזה שלה ולמטה.