אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / קבלה לעם / זוהר לעם / פרשת בראשית א', חלק ג' / ונהר יוצא מעדן

ונהר יוצא מעדן

256. ונהר יוצא מעדן. ודאי שבעה"ח העליון, בז"א דאצילות, אין שם קליפות זרות, כמ"ש עליו, לא יְגוּרְךָ רע. כי הקליפות מתחילות בעולם הבריאה שמתחת האצילות. אבל בעץ שלמטה, מעולם הבריאה, יש קליפות זרות. והעץ הזה נטוע בגן עדן דז"א שלמטה, ז"א דבריאה. והעץ אשר שם נקרא חנוך או מט"ט.

כי בגן עדן העליון של הקב"ה, בגן עדן דאצילות, אין קליפות, שיהיה שם נִפְתַל ועיקש. וע"כ כתוב עליו, ונהר יוצא מעדן. נהר הוא מט"ט, יוצא מעדן, שיוצא מהעידון שלו, מוחין דאמא. כי הבינה נקראת עדן. להשקות את הגן, גן של מט"ט, פרדס שלו, מלכות דבריאה. ששם נכנסו בן עזאי ובן זומא ואלישע. והקליפות של מט"ט הם, טוב מצד זה ורע מצד זה. וזהו שיש בתורה איסור והיתר, כשר פסול, טומאה וטהרה.

נהר ז"א דאצילות, עדן אמא עילאה. וא"כ איך כתוב, יוצא מעדן, שפירושו שיוצא מהמוחין דאמא עילאה? הרי באצילות אין קליפות, שיעכבו שם הארת המוחין, עד שייתכן לומר על ז"א, שיוצא ונבדל מאמא עילאה? ולפיכך פירש רבי שמעון, שנהר הוא מט"ט, שלמטה מפרסא דאצילות, שכבר ייתכן בו קליפות, להפרידו מאצילות, ועומד בגן עדן דבריאה, להשקות אותה. וע"כ כתוב, ונהר, מט"ט, יוצא מעדן, מגן עדן העליון, מלכות דאצילות. כי יצא ונפרד ממנה, ובא לבריאה, כדי להשקות את הגן, שהיא גן עדן דבריאה. מלכות דבריאה, המכונה פרד"ס, ששם נכנסו בן עזאי ובן זומא ואלישע.

257. קם זקן אחד ואמר לרבי שמעון, רבי רבי, כך הוא בוודאי, שאין קליפות באצילות, אלא בבריאה. אבל מט"ט לא נקרא עה"ח. כלומר, שתמה עליו, אם תפרש את הגן שבכתוב על גן עדן דבריאה, א"כ איך תפרש את הכתוב, ועץ החיים בתוך הגן? הרי בגן דבריאה אין עה"ח, ומט"ט אינו עה"ח, שהרי יש בו טו"ר.

אלא העניין כך הוא, וייצר, שכתוב עם שתי אותיות י', מורה ב' יצירות, הטוב והרע, עצה"ד טו"ר, שבו ב' יצירות הללו. עצה"ד הוא אדם הקטן, בעת שיש לו מוחין דקטנות, שאז ממנו צד המוות וצד החיים, איסור והיתר. כלומר, האיסור מביא מוות וההיתר הוא חיים. כי שניים אלו נמשכים ממוחין דקטנות של האדם, שהם ב' יצירות שלו. וע"כ נקרא עצה"ד טו"ר. וע"כ כתוב עליו, וייצר, עם שתי אותיות י'. שעל אדם דקטנות זה כתוב, וייצר ה' אלקים את האדם עפר מן האדמה.

258. וייפח באפיו נשמת חיים, שכינה העליונה, הנקראת עדן ונקראת תשובה. שב' מצבים מובא בכתוב הזה:

א.מצב של המוחין דקטנות, שעליו כתוב, וייצר ה' אלקים את האדם עפר מן האדמה. שהיא בחינת עצה"ד טו"ר. כי, וייצר, מורה ב' יצירות טו"ר.

ב.המצב של מוחין דגדלות, שעליו כתוב, וייפח באפיו נשמת חיים. כי אור הבינה, שהיא שכינה עליונה, נקראת נשמת חיים. ואור הבינה הוא מוחין דגדלות, הנקרא עדן. ועל האדם דמוחין דגדלות נאמר, ועץ החיים בתוך הגן. כי בגדלות נקרא עה"ח, עמוד האמצעי, ז"א דאצילות. הגן, שכינה התחתונה. ונמצאו אליו ג' קשרים, הנקראים, נשמה רוח נפש:

א.משכינה עליונה נמצאה לו נשמה,

ב.מז"א דאצילות נמצא לו רוח,

ג. מהגן, המלכות, שכינה תחתונה, נמצא לו נפש.

ובהם, כלומר עם הנשמה רוח ונפש, היה האדם לנפש חיה. שהוא נקרא מפיו ממש, כלפי השכינה, שהיא נשמת חיים. כלומר, שעתה ייתכן הכתוב, וייפח באפיו, שכביכול נפח בפיו ממש, לאפיו של אדה"ר. כי נשמת חיים, אור שכינה עליונה. ושפע זה של השכינה, הוא ג"כ נמשך מפיו של הז"א. כלומר, שהמוחין דג"ר מושפעים תמיד מפה דראש, המלכות של ראש. וע"כ נאמר, וייפח, כלומר דרך פה.

ועם זה מתורצת שאלת רבי שמעון, ששאל, איך כתוב על ז"א דאצילות, ונהר יוצא מעדן, ומשם ייפרד, מאחר שאין שום קליפות באצילות, שיפרידו את הז"א מבינה, עד שהכתוב יאמר, ומשם ייפרד. וע"ז ענה הזקן, שהכתוב חל על אדה"ר, שיש לו ב' מצבים, קטנות וגדלות. שבקטנות נאמר עליו, וייצר, שהוא ב' יצירות טו"ר. ואז נמצא האדם בבי"ע בין הקליפות, ונקרא עצה"ד טו"ר. ועל המצב הזה מרמז הכתוב, ונהר יוצא מעדן. שאז יצא הנהר, האדם, מאצילות, עדן, אל עולמות דפרודא, בי"ע.

והכתוב, ועץ החיים בתוך הגן, חל על מצב הגדלות של אדם, שקונה נשמה רוח נפש מאצילות, כי אז עולה לאצילות ומלביש את הז"א, הנקרא עה"ח, ונבחן גם האדם לבחינת עה"ח כמוהו. כי תחתון המלביש לעליון נעשה כמוהו. ואז היה נמצא האדם בגן עדן של אצילות.

מיד אחר שאמר הזקן דברים האלו, עלה לו למעלה. אמר רבי שמעון, ודאי שהיה מלאך, ומ"מ יש לנו סימוכין. כי רבי שמעון ביאר הכתוב, ועץ החיים בתוך הגן, על גמה"ת. ולפיכך לא היה צריך הזקן להקשות עליו, שמט"ט לא נקרא עה"ח. כי הכתוב, ונהר יוצא מעדן, עוסק ב-6000 שנה, שאז מט"ט בבחינות טו"ר. והכתוב, ועץ החיים תוך הגן, עוסק בגמה"ת, שאז ישובו בי"ע וכן מט"ט להיות אצילות, ויהיה אז מט"ט בבחינת עה"ח.

וכיוון שראה רבי שמעון, שהזקן לא הבין זה, ידע שמלאך הוא. כי המלאכים אין להם השגה בעתיד להיות, בגמה"ת. כמ"ש, כעת ייאָמר ליעקב ולישראל, מה פעל אל? שאז, בגמה"ת, תוגדל השגת ישראל מהשגת המלאכים, והמלאכים ישאלו לישראל, מה פעל אל? כי המאציל תיקן ד' העולמות אבי"ע בכל הצורך, עד שיוכלו ישראל לגמור התיקון.

אמנם מבחינת גמה"ת עצמו, לא עשה כלום, כמו שלומדים, עימי אתם בשותפות, אני התחלתי העולמות, ואתם גומרים אותם. ולפיכך גם המלאכים, אין בהם משהו מבחינת גמה"ת, ואינם משיגים מזה כלום, והם צריכים בעניין זה לשאול לישראל, מה פעל אל? וע"כ מתוך שראה רבי שמעון, שלא ידע ליישב המקראות של עה"ח על גמה"ת, הבין, שהוא מלאך, שאין לו השגה שם.

ועכ"ז אמר, לא לבד שהזקן לא סתר לדבריו, אלא עוד נמצא סיוע מדבריו לדברי רבי שמעון. כי לפי הזקן, חל הכתוב, ונהר יוצא מעדן, על שעת קטנות. והכתוב, ועץ החיים בתוך הגן, על שעת גדלות. והוא דומה לדברי רבי שמעון, שפירש את הכתוב, ונהר יוצא מעדן, על 6000 שנה שבי"ע בקטנות ובפירוד מאצילות. והכתוב, ועץ החיים בתוך הגן, על גמה"ת שבי"ע ישוב לאצילות ולגדלות. הרי שדברי הזקן דומים לדברי רבי שמעון, ויש סימוכין לדבריו.



חזרה לראש הדף
Site location tree