וייבן ה' אלקים את הצלע
279. וייבן ה' אלקים את הצלע. רמז לעניין הייבום, שלומדים בו, כיוון שלא בנה, שוב לא יבנה. וכמ"ש, אשר לא יבנה את בית אחיו. שלמדו מהכתוב הזה, כיוון שלא בנה, שוב לא יבנה. אבל בהקב"ה, אע"פ שלא בנה את השכינה בשעת הגלות, מ"מ הוא יכול לגאול אותה. כי כתוב בו, וייבן ה' אלקים. כלומר, או"א בנו את השכינה בשבילו. וכיוון שהוא עצמו לא בנה אותה, ע"כ לא שייך לומר בו, כיוון שלא בנה שוב, לא יבנה.
כמ"ש, בונה ירושלים הוי"ה. מד' אותיות הוי"ה נבנית השכינה, הנקראת ירושלים. כי הו' דהוי"ה, ז"א, הוא בן י"ה דהוי"ה, שהם או"א. ועליהם כתוב, וייבן ה' אלקים את הצלע, אשר לקח מן האדם, קו האמצעי, ז"א. ויביאֶהָ אל האדם. שהביא אותו אל הצלע, שלקח מה"ת דהוי"ה, העלמה שלו, מלכות דז"א עצמו. ולא מלכות דמלכות. הרי שירושלים נבנית ע"י ד' אותיות הוי"ה, שעיקר הבונים הם י"ה או"א, והצלע הנבנה היא ה"ת, מלכות של הו' דהוי"ה, שהוא הז"א, בשביל הו'.
280. ועל המלכות דמלכות, שאינה בבניין ירושלים, נאמר, ואני אהיה לה חומת אש סביב. שנעשית חומת אש סביב ירושלים, לשמירה מפני הערב רב. ובגמה"ת יוריד אותה הקב"ה בנויה, כמ"ש, ירושלים הבנויה. וע"כ בהר הזה, במלכות דמלכות, שייבנה בו ביהמ"ק ע"י הקב"ה, יהיה קיים לדורי דורות לנצח. ועליו נאמר, גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון. כי הבית הראשון נבנה ע"י בן אדם, שלמה, והבית האחרון נבנה ע"י הקב"ה. וע"כ כתוב, אם ה' לא יבנה בית, שָׁווא עמלו בוניו בו. כי בית ראשון ובית שני, שנבנו שלא ע"י הקב"ה, לא היה להם קיום, ושווא עמלו בוניו בו.
פנימיות הדברים. נודע שהמאציל התחיל הבריאה ותיקן אותה באופן שבני ישראל יכלו לגמור אותה, כמו שלומדים, עימי אתם בשותפות, אני התחלתי הבריאה ואתם גומרים אותה. כי המאציל תיקן את המלכות רק בט"ר שבה, ותיקון של מלכות דמלכות מסר לישראל, שיתקנו אותה ע"י עבודה ושמירה של ט"ר. ולפיכך, כל עבודת ישראל מטרם גמה"ת, הוא רק בט"ר של המלכות, הנבחן לבירורי רפ"ח (288) ניצוצין, שניתקנו ע"י המאציל.
ומבחינה זו נבנו ב' המקדשים למעלה, ה"ר וה"ת, וכן למטה. וע"כ נבחנים שנבנו ע"י בני אדם, ע"י עבודת בני אדם, שהוטל עליהם לגמור את הבריאה. וכיוון של"ב (32) ניצוצין אחרונים, השייכים למלכות דמלכות, עוד לא ניתקנו, הרי נמצאים מהם הס"א והערב רב, המחטיאים את ישראל. ולפיכך נחרבו ב' בתי המקדש.
אמנם אחר שבני ישראל יבררו כל רפ"ח ניצוצין מכוח שבירת הכלים, אז יברר הקב"ה בעצמו את ל"ב ניצוצין האחרונים, שממלכות דמלכות, הנקראים ל"ב האבן, כמ"ש, והסירותי את לב האבן מבשרכם. ואז תתוקן המלכות דמלכות, הבית האחרון. וכמ"ש, אם ה' לא יבנה בית, כלומר מטרם גמה"ת, שהעבודה ניתנה לבני אדם, ועל ידיהם נבנו ב' בתי המקדש, הרי שווא עמלו בוניו בו, כי נחרבו. אלא אחר שיגמרו בני האדם את התיקון המוטל עליהם, אז יוריד הקב"ה את ירושלים בנויה, מלכות דמלכות, ואת ביהמ"ק בנוי, הפנימיות של המלכות דמלכות. ואז יהיה בניין עדי עד לנצחיות.
281. ובתיקון העתיד ע"י משה וב' משיחים כתוב, וייבן ה' אלקים את הצלע. על דרך שכתוב, ולצלע המשכן השֵׁנִית. כי ב' צלעות הם עיקריות במשכן, במלכות, הנמשכות מב' נקודות שבה: צלע אחת ממדה"ר, וצלע השֵׁנית ממדה"ד. וייבן ה' אלקים את הצלע, הנאמר בתיקון משה, צלע המשכן השֵׁנית, הנמשך מנקודה דמדה"ד, בחינתה עצמה, מלכות דמלכות. אבל הצלע, הנאמר בתיקון עמוד האמצעי, הוא הצלע הנמשך מנקודה דמדה"ר, הכולל ט"ר שלה.
צלע שמצד המשכת החסד, לבן, ונקראת לבנה, על שם אור חסד שבה. ויסגור בשר תחתנה, בשר אדום, אור הגבורה, כי גבורה עליונה דבינה נבחן לאדום. והנוקבא נכללת משניהם, מלבן ומאדום, חו"ג. בעת ההוא נאמר במלכות, שמאלו תחת לראשי, כלומר בשר אדום, גבורה, וימינו תחבקני, אור החסד לבן, שנקרא צלע.
282. ויאמר האדם, זאת הפעם, עצם מעצמיי ובשר מבשרי. נאמר על השכינה, שהייתה נערה המאורסת אל קו האמצעי, ז"א, נאמר בה, זאת הפעם, אני יודע שהיא עצם מעצמיי ובשר מבשרי. כי השכינה, מטרם שראויה לזיווג עם ז"א, נקראת נערה המאורסת, ואחר שנעשית ראויה לזיווגו, נקראת אישה. וע"כ אחר שנבנית ע"י או"א ונעשית ראויה לזיווג, אמר, זאת הפעם. לזאת ייקרא אישה, להיותה נבנית מצד העליונה, אמא, ה"ר דהוי"ה. כי מאיש לוּקחה זאת, מצד אבא, י' דהוי"ה.
ופירוש זה, הוא לפי תיקונה של הנוקבא ע"י עמוד אמצעי מטרם גמה"ת, שהוא ע"י בניין או"א. וכן מתבארים הכתובים כלפי תיקון משה, שהוא בצורת עמוד האמצעי דבחינת נשמות למטה בבי"ע.
283. בעת ההוא יזכו ישראל, כל אחד ואחד, בבת זוגו. כמ"ש, ונתתי לכם לב חדש ורוח חדשה. כי באמת נמשכים ישראל מן המלכות, אלא משום שלא יכול העולם להתקיים, שיתף עימה מדה"ר, בינה. ונמצא משום זה, שכל הנוקבאות של נשמות ישראל נמשכות מבינה, מדה"ר, כי מלכות דמדה"ד נגנזה. ונמצא, שאין לישראל בת זוגם האמיתי. אבל בגמה"ת, כשהמלכות עצמה תיתקן, ולא תהיה צריכה עוד לשיתוף הבינה, יהיו אז הנוקבאות של נשמות ישראל ממלכות עצמה, שהיא בת זוגם האמיתית.
וכתוב, וניבאו בניכם ובנותיכם, הם נשמות חדשות, העתידות להיות בישראל. כמו שלומדים, אין משיח בן דוד בא, עד שיִכְלו כל הנשמות שהיו בגוף, כלומר נשמות הישנות, ואז יבואו נשמות החדשות. כי כל הנשמות שבעולם היו כלולים בנשמת אדה"ר, כמו שלומדים, איפה שלך באדה"ר, היכן הייתה. וכיוון שחטא בעצה"ד, נפגמו כל הנשמות, ומתגלגלים והולכים בכל הדורות, עד שיקבלו את תיקונם משלהם. ויהיה גמה"ת, ואז ימשכו ישראל נשמות חדשות, שעוד לא היו כלולים בגוף אדה"ר. ועל נשמות חדשות הללו כתוב, וניבאו בניכם ובנותיכם.
284. בעת ההיא יוסר הערב רב מהעולם. ואז נאמר בישראל ובמשה, כל אחד ואחד בבת זוגו, ויהיו שניהם ערומים, האדם ואשתו, ולא יתבוששו. כלומר, שלא יהיו צריכים ללבושים לכסות ערווה, כי הוסר הערווה מן העולם, שהם הערב רב, שגרמו הגלות בעולם.