ויתרוצצו הבנים בקרבה

תשמ"ה - מאמר ט',

1984/85 - מאמר 9

תחילת העבודה - עיבור. שעובר על פתחי תורה, שמתעורר יעקב שבאדם ורוצה ללכת בדרך התורה. וכשעובר על פתחי עבודה זרה, מתעורר לצאת עשו שבאדם. היות שהאדם נכלל מצד הטבע מכלי קבלה, מאהבה עצמית, יצר הרע, ומנקודה שבלב, יצר הטוב, וכשנכנס לעבודה דלהשפיע בעיבור, מלשון עברה, יש לו עליות וירידות, מושפע מהסביבה, ואין לו כוח להתגבר.

לכן כשעובר בסביבה שעוסקים בעבודה זרה, באהבה עצמית, "עשו" שבו מתעורר לקבל את השליטה על הגוף. ואז יש לו כוח לעשות רק מעשה קבלה.

כשעובר בסביבה שעוסקים בהשפעה, "יעקב" שבו מתעורר, מעשים דלהשפיע שולטים בו. ולא יכול להבין, איך היה בשפלות, לקבל סיפוק מדברים שפלים. אבל אח"כ חוזר. והמצבים האלו משתנים אצלו.

מפני ששני כוחות אלו מוכרחים להיות, שנברא כלי קבלה, עשו, ואח"כ בא הכוח השני, יעקב, רצון להשפיע. וכל אחד רוצה לשלוט לבדו. וזוהי ההתאבקות בין עשו ליעקב. וצריכים להחליט מה ישלוט.

ואז כשהוא רואה, שאעפ"י שבא להכרה, שהרצון לקבל מזיק, מ"מ הוא לא יכול להתגבר עליו, ודווקא אז הוא רואה, שבלי עזרת ה' הוא לא יצא משליטת הרצון לקבל. כשהתחיל בעבודה ועשה כל מה שיש בידו לעשות, אז לא צריך להאמין שרק ה' יכול לעזור לו, כי רואה שעשה הכל וכלום לא עזר לו, אלא נשאר רק שה' עזר לו.

נמצא, שאין כל כך מרחק בין הטוב לרע, כיוון שגם הטוב שלו בנוי על אהבה עצמית. ואעפ"י שעוסק בתו"מ, מ"מ לא ניכר ההתאבקות בין יעקב לעשו. וממילא לא זקוק לעזרת ה', שיציל אותו מהרצון לקבל, שירחם עליו, ושיתן לו רצון להשפיע, כיוון שרואה, שלא מסוגל מצד הטבע לעבוד בעמ"נ להשפיע. והוא מטעם, שלא חושב שצריכים לעבוד בתו"מ, בכדי לזכות לדביקות ה', שלהשפיע לא מעניין לו בכלל. לכן לא שייך לומר, שזה קם זה נופל.

אלא בזמן שרוצה ללכת בדרכי השפעה, אז מתחיל הענין של "ויתרוצצו". ואח"כ צריך לעשות מה שבכוחו. ואח"כ רואה את האמת, שאינו יכול לעזור לעצמו. ואח"כ רואה, שאין לו שום עצה, אלא שזקוק לרחמי שמים. ואז יקויים "הבא לטהר מסייעין אותו".

ולא מספיק, שזכה שהיצר הטוב הוא השולט, וליצר הרע אין כוח להתנגד לו, שזה מכונה, שיכול להיות עובד ה' רק עם יצר הטוב, אלא שצריך להגיע לשלמות, "ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך בשתי יצריך", שגם היצר הרע ישמש לעבדות ה'. וזה אפשר לפרש רק באופן, שנדע מקודם, מה זה יצר הרע.

כי צריכים לדעת, שעיקר הרע שבנו הוא הרצון לקבל, שממנו באות לנו כל המחשבות והרצונות הרעים. והרצון להשפיע מביא לנו כל המחשבות והרצונות הטובים. לכן כשיצר הטוב, הרצון להשפיע, שולט באדם, אז גם מלמעלה מושפע לנו שפע עליון, ובא מלמעלה שפע של חסדים.

אבל זהו רק תיקון הבריאה, שבכדי שיהיה לנו השתוות הצורה, דביקות בה', צריכים לכוון הכל לש"ש. אבל מטרת הבריאה היא להטיב לנבראיו, שהתחתונים יקבלו מהבורא טוב ועונג, ולא שהם ישפיעו לו נ"ר, כאילו שהבורא צריך משהו מהם. לכן, כשהנבראים רוצים לקבל משהו מהבורא, הם צריכים להשתמש עם הכלי קבלה, היצר הרע. ומקבל התענוג הוא ההשתוקקות, הרצון לקבל. אלא שנותן עליו תיקון, המכונה בעמ"נ להשפיע. נמצא, שהוא עבד ה' גם עם יצר הרע.

היצר הרע נקרא "רב", כי הוא נולד ראשון. היצר הטוב בא לי"ג שנה. לכן אם האדם עובד לש"ש עם הרצון לקבל, נקרא שהוא אוהב ה' בכל לבבך, בשתי יצריך, שהרצון לקבל, הנקרא רב, גם משפיע לה'.

נמצא, שהרצון להשפיע השולט. הרצון להשפיע משמש בכלים דהשפעה, כלים דיעקב, אז נקרא שהוא עובד ה' ביצר הטוב. ואם משמש בכלים דקבלה, נקרא שעובד ה' גם ביצר הרע. לכן כתוב: "איזו גבור שבגבורים, מי שעושה שונא אוהבו".

"איזהו גבור הכובש את יצרו" - עובד ה' ברצון להשפיע. "גבור שבגבורים" - "מי שעושה שונא אוהבו", שעובד ה' גם ביצר הרע, "בכל לבבך, בשתי יצריך".