וישב יעקב בארץ מגורי אביו
תשמ"ה - מאמר י"ב,
1984/85 - מאמר 12
- האם צדיק חייב לסבול רע, אחרת הוא לא צדיק?
- אם לא משתתף ביצר הרע, אז מוכרח לסבול?
- האם ה' חפץ באדם שסובל, ואותו הוא מציל?
- אם הרע שסובל מרחיקו מיצר הרע. אז אין לה' סיבה להציל אותו?
היצר הרע נקרא בריאה יש מאין. כל העבודה היא להפוך את הטבע שיהיה להשפיע, לדאוג לא לעצמו אלא לזולת ללא תמורה. אבל אי אפשר לצאת מלקבל דרך הטבע.
בעבודת ה' הוא מוכרח לעבוד בהצנע לכת, שלא יהיה לגאוה ולכבוד שלו שום סיוע מבחוץ, ואז משלא לשמה, בלתי ה' לבדו, יבוא לשמה. אבל אם היתה לו עצה, להשיג את המטרה ללא מסירות נפש, היה בוחר במטרה, או שמסירות היא המטרה? - כי באהבת ה', צריך לעבוד בלתי ה', בלי שום תמורה. משא"כ בגשמיות מסירות נפש היא אמצעי ולא מטרה. שאם אפשר, הוא מציל ללא מסירות נפש.
מקבל בעל מנת להשפיע: היות שכל מטרתו של האדם להשפיע להבורא, כי בזה השתוות הצורה, שמגיע למסירות נפש לה', שרוצה לבטל עצמו, בכדי להנאות לה', אז רואה שמטרת ה' בבריאה היא להטיב לנבראיו, ואז רוצה לקבל טוב ועונג. ובזה יש ד' שאלות:
- מי שסובל הוא צדיק? - שמרגיש שיצר הרע גורם לו רע, בזה שלא נותן לו להתקרב לה'.
- אם לא מרגיש, שיצר הרע עושה לו רע, לא נחשב אצלו ליצר הרע ומשתמש עימו.
- ה' חפץ באדם שסובל? - אם סובל מיצר הרע, אז צועק לה' שיעזור, ובאדם הזה ה' חפץ.
- אם ה' מצילו מרע, הוא מתבטל לה'. "אחר שרואה ה', שהאדם השלים מידת יגיעתו בבחירה והתחזקותו באמונת ה', ה' עוזר וזוכה להשגת השגחה גלויה, לתשובה שלימה". שה' מעיד עליו.