מי שחיזק לבו
תשמ"ה - מאמר כ',
1984/85 - מאמר 20
כתוב [1], שלא מצאנו מי שחיזק את לבו לפני ה' כפרעה. סיחון ועוג חזקו לבם כנגד ישראל. מהו ההבדל?
פרעה היה שונא ישראל ורצה לשעבדם. משה בא בשליחות ה'. ואמר "מי ה' אשר אשמע בקולו". סיחון ועוג שנאו את ישראל.
אלה שני המפריעים לעבור את המחסום, להגיע לאהבת ה'.
1. האדם נולד עם רצון לקבל לעצמו, ואינו מסוגל לעשות שום דבר בלי כדאיות, אלא יכול לוותר על קבלה עצמית, להשפיע משהו, אם זה נותן לו סיפוק נפשי. ולכן בעבור אדם חשוב, מסוגל לעבוד בלי שום תמורה. וכשבא לעסוק בתו"מ בעמ"נ להשפיע, יכול לוותר על אהבה עצמית לטובת הבורא. ואז המפריע לעבודת ה', שהאדם לא יוכל ללכת בדרך ה', שלא נותן לאדם לצייר גדלות וחשיבות ה'.
2. כשהאדם מתגבר על טענותיו והולך למעלה מהדעת, הוא בא בטענה נגד ישראל, שרוצה ללכת בדרך ה', ישר-אל, שכל המעשים יעלה ישר לאל, ולא לעצמו. לכן המפריע השני משפיל את ישראל שבו, שהוא חלש בכשרון ובהתגברות, חלש אופי, והדרך הזו שכל המעשים יהיו רק לשם שמים, היא לאמיצי לב, ולא אתה. הוא מדבר לא בחשיבות המטרה, כמו פרעה, אלא שהמטרה חשובה ואתה לא חשוב.
גם טענת המרגלים נגד ישראל, היא כמו מפריע ב'.
ההבדל בין טענת פרעה, שחיזק לבו של האדם נגד ה', לטענת סיחון ועוג, שהחזיקו לבם נגד ישראל. שפרעה אמר "מי ה' אשר אשמע בקולו", למעט חשיבות ה', שזה מפריע הא'. וסיחון ועוג החזיקו לבם נגד ישראל, למעט חשיבות של ישראל, המפריע הב'.
ולכל אלו הטענות העצה היא אחת - ללכת בדרך האמונה למעלה מהדעת, ולא להסתכל על הטענות, אלא לבטוח בה' שיעזור.
כתוב [2] : שפרעה היה החכם מכולם, אבל הוא לא ראה שיהיה גאולה לישראל, ולא ראה שיש קשר אחר של אמונה, השולט על כל הכוחות דס"א, ועל כן היה מחזק את לבו. פרעה - הוא בתוך הדעת, שמצד השכל אין אפשרות לצאת משליטת הרצון לקבל. אלא בכוח האמונה למעלה מהדעת, המבטל את כל הכוחות שישנם בעולם.