כל התורה היא שם אחד קדוש
תשמ"ה - מאמר כ"ב,
1984/85 - מאמר 22
כל התורה היא שם אחד קדוש של הקב"ה, ובתורה נברא העולם. תורה שבכתב, ז"א, תורה שבעל פה, מלכות.
כאן ג' דברים: תורה - שם אחד קדוש, העולם נברא בתורה, האדם נברא בתורה.
הרצון להשפיע אינו בטבע, לקבל כוח להשפיע ע"י תורה, משום ש"המאור שבה מחזירו למוטב".
אורייתא וישראל וקוב"ה חד הוא - ישראל משתדלים בתורה, וע"י זוכים לקוב"ה, ל"שמותיו של הקב"ה".
להבחין בתורה ב' עניינים:
א. תיקון הכלים - מאור התורה המחזירו למוטב.
ב. גילוי אלקותו - להשיג את אור התורה, ה"שמות הקדושים".
לכן כשלומדים תורה, יש להבחין ב' העניינים:
א. להמשיך מאור, שיעשה לנו כלים דהשפעה. מצפה לשכר עבור לימוד התורה, להשיג כלי דהשפעה. שדווקא לאחר שהתחיל בעבודה דלהשפיע, ועשה הרבה מאמצים, שיוכל לעשות מעשים רק בכוונה דלהשפיע. ורק אז הוא יכול להגיע לידי ידיעה, שבחינת הרצון לקבל, שנטבע בו מצד הטבע, אי אפשר לבטלו. ואז מתחיל להבין, שזקוק ל"רחמי שמים", שרק הקב"ה יכול לעזור לו לזכות לכלי דהשפעה. ועזרה זו באה מ"מאור התורה".
לכן בעת הלימוד, המטרה היא, לדרוש כלים דהשפעה, בשיעור זה מתחיל להרגיש את הקדושה וטעם בעבודת ה'.
ולאחר שכבר זכה לכלים דהשפעה, בא להשגת התורה, שמותיו של הקב"ה, אורייתא וקוב"ה וישראל חד הוא.
הקשר בין התורה לאדם, שהאדם נברא מהתורה.
אדם – זה דרגה, ולא עכו"ם, "אלוקים ירא" זה כל האדם. הכל נברא בשביל זה.
אדם נקרא מי שיש בו יראת שמים. נברא עם יצר הרע, שמרחיק אותו מיראת שמים, וע"י התורה הוא יכול לנצח את היצר הרע, לכן האדם נברא ע"י התורה, ע"י יגיעתו בתורה.
ע"י מאור שבה מחזירו למוטב, יקבל כלים דהשפעה, לקבל שפע בעמ"נ להשפיע.
בריאת העולם להטיב לנבראיו היתה תיכף על כוונת לש"ש, שזה ע"י התורה.
אם היצר הרע בא לאדם ושואל אותו את כל הקושיות של פרעה, לא לדחות אותו בקש, אלא לומר, עכשיו עם השאלות שלך אני יכול להתחיל בעבודה דלהשפיע.
לא להגיד ששאלות היצר הרע באות להוריד אותו מדרגתו, אלא להפך, לתת מקום עבודה, שעי"ז יעלה. שכל התגברות היא הליכה וכל ההתגברויות מצטרפות לשיעור, הנצרך לכלי לקבלת השפע.
והתגברות - שלוקחים חלק מכלי הקבלה ומכניסים אותו לכלים דהשפעה. אם אין רצון לקבל, אין על מה לעשות מסך. מקרבים מלמעלה, לכן שולחים לו עבודה. ואם זוכה מקבל עליה, ואם לא זוכה מקבל ירידה.
אדם שוכח להשתוקק לדביקות ה', וכל המרץ מכניס בגשמיות, שאז מוצא יותר טעם בגשמיות.
לפעמים בירידה נזכר בעבודה הרוחנית, ובא לעצבות ורוצה רק לישון.
לפעמים חושב שחלש לעבודה רוחנית, או חכם, שלא רואה מי שזכה לרוחניות.
אבל לאחר שהאדם שכח, הבורא שולח השתוקקות לרוחניות, ומתחיל שוב לעבוד בהתמדה, וכוח הבטחון עובד בקרבו, כאילו שבטח יזכה להתקרבות ה'. כן סדר העבודה האמיתית, שרוצים להראות מלמעלה, שהאדם הוא "אין ואפס" עם כל השכל שלו, אלא אם באמת יבקש מה' עזרה, היינו שיודע שאין לו יכולת לצאת משליטת האהבה העצמית.
אבל אם האדם רק אומר ולא מרגיש במאה אחוז חוסר כוח, הכל חוזר, ושוב מחליט שהיה בורח מהמערכה. אבל לא להבהל שהגוף מראה לו שחור, אלא ללכת בלמעלה מהדעת, ולא לשמוע לו על פירוד מהקדושה.