קרוב ה' לכל קוראיו
תשמ"ה - מאמר כ"ט,
1984/85 - מאמר 29
כל מי שרוצה לעורר דברים שלמעלה, במעשה או בדיבור, אם מעשה או דיבור לא כראוי, אינו מתעורר. מועטים יודעים לעורר. ה' קרוב ליודעים לקוראו ולעורר כראוי, כמ"ש, "קרוב ה' לכל קוראיו, לכל אשר יקראוהו באמת", שיודעים לעורר אמת כראוי. מי שאינו יודע לקוראו, תפילתו לא מתקבלת. מה לעשות שידע לקוראו, ושיהיה קרוב לה'?
מי שקראו באמת הוא קרוב לה'. ולפי זה, ש"ידיעה" נקרא זה שקראו באמת, מהו החידוש שבכאן, שאומר, שאצל הקב"ה משמע שצריכה להיות ידיעה מיוחדת בכדי לקוראו לה'.
"קרוב ה' לכל קוראיו" - משמע לכולם, שקרוב לכולם. ואח"כ כתוב תנאי גדול שדורשים מאדם, שיקרא באמת.
תנאי שדורשים מאדם, שנקרא "אמת", הלא מדרך העולם הוא, שמי שקורא להשני, אם הוא יודע שקורא אותו בשקר, בטח שלא ישמע אותו בזה שקוראו, כיוון שהוא יודע, מה שהוא קורא אותו, הוא רק שקר, ועושה את עצמו, כאילו הוא עומד מרחוק ואינו שומע את קולו, כיוון שהוא שקר, מה שהוא קורא אותו.
אם כן, מהו התנאי הגדול שדורשים מהאדם, שבטח אצל ה' נוהג תנאים מיוחדים שאינו נוהג אצל בני אדם, אבל תנאי הזה, שצריכים "לקוראו באמת", זה הוא תנאי פעוט שאפשר להיות, אלא ודאי שהתנאי של אמת יש כאן כוונה מיוחדת, שכוונה הזו היא נקראת "באמת".
"כל המתגאה, אומר הקב"ה, אין אני והוא יכולים לדור במדור אחד" - הקב"ה אוהב את האמת ולא יכול לסבול את השקר.
ה' ברא את האדם עם רצון לקבל, אהבה עצמית. וזהו המקור לכל התאוות הרעות שישנן בעולם, שכל הגניבות, הרציחות, המלחמות, נובע מהרצון לקבל שבאדם. נמצא, שהבורא ברא את האדם בתכלית השפלות. ואם האדם מתגאה, הוא "אומר שקר".
אם האדם מבקש מה' שמגיע לו, אפילו רוחניות, נמצא מרוחק מה'. לכן הוא לא יודע איך לקוראו, כי קורא לה' בשקר, ונקרא "רחוק", בשינוי צורה, כשמרגיש את עצמו יותר מאחרים, משום שרואה חסרונות באחרים. ונבחן זה כמו שה' רחוק ממנו, ולכן לא שומע בקולו. אבל אם "מלוא כל הארץ כבודו", איך שה' רחוק ממנו? - בשינוי צורה.
אבל אם האדם מתפלל לה' ומבקש לעזור לו יותר מאחרים, משום שהם יותר מוכשרים, ולא כל כך משוקעים באהבה עצמית, ובעלי משמעת, והוא צריך יותר לעזרת ה' משאר אנשים, שמרגיש שפלותו.
נמצא, שטענתו אמת, שה' קרוב ושומע. "אני ה', השוכן אתם בתוך טומאתם" – אעפ"י שמשוקע באהבה עצמית, בטומאה, אבל כיוון שטוען טענת אמת, ה' קרוב אליו, משום שאמת עם אמת הן בהשתוות הצורה.
והוא לא צריך לדעת שום דבר, אלא שנמצא במצב הכי גרוע, ואם אין הקב"ה עוזרו הוא אבוד. רק צריך לדעת, שלא יודע כלום ושפל מכולם. ואם לא מרגיש את זה, אז חושב שיש אנשים יותר גרועים, וכבר נמצא בשקר ובריחוק מה'.
אבל בכדי לידע לקוראו את ה', שיהיה קרוב אליו, לא צריך ללמוד שום דבר משהו מיוחד, אלא רק ישתדל ללכת על דרך אמת, ואז ממילא יהיה לו על מה להתפלל, היינו על הכרחיות ולא על מותרות, שחסר לו חיים רוחניים.