בענין שכר המקבלים

תשמ"ה - מאמר ל"ב,

1984/85 - מאמר 32

בלי שכר האדם לא מסוגל לעבוד ולעשות שום תנועה. זה נובע מהשורש שלו, שאינו בעל תנועה.

ולפי זה מה השכר שלנו, שבשבילו כדאי לעבוד? יש מטרת הבריאה ותיקון הבריאה.

מטרת הבריאה היא מצד ה', שברא מרצונו להטיב לנבראיו. ומדוע הנבראים לא מקבלים טוב ועונג. כי מי יכול ללכת נגדו?

והריהבריאה היארק הרצון לקבל, דבר חדש "יש מאין". ובטח שכולם רוצים לקבל, והוא רוצה לתת. ומי מעכב?

תירוץ: "בכדי להוציא לאור שלימות פעולותיו, צמצם את עצמו". היות שיש הבדל בין משפיע למקבל, שגורם שינוי צורה, אי נעימות למקבלים, בכדי לתקנו נעשה התיקון, שאור מאיר למקום שבו יש כוונה בעל מנת להשפיע, שזה השתוות הצורה ודביקות ה' - ואז הנברא יכול לקבל כל טוב בלי בושה, כי מקבל כדי להשפיע לה'.

לכן בכדי לקבל את הטוב, האדם חייב להשיג כלי דהשפעה, טבע שני. וזו עבודת "תיקון הבריאה".

שצריכים לדעת איזה שכר לדרוש מה' עבור היגיעה בתו"מ - שיתן לנו כלים דהשפעה, מסך ואו"ח. לכן לא התענוג והשפע אנו דורשים תמורת עבודה, אלא כלים דהשפעה. כי רק זה חסר לנו, לקבל את הטוב והעונג. ומטרם שמשיגים את הכלים דהשפעה, האדם סובל יסורים, כי אין לו את הכלים המוכשרים לקבל טוב ועונג.

ויש סדר עבודה במעשים שלנו:

א. דברים האסורים,

ב. דברים המותרים,

ג. מעשה מצוות.

בדברים האסורים אי אפשר לכוון לש"ש, לשמה. בדברים המותרים, אם יכול לכוון בעמ"נ להשפיע, נקרא מעשה מצוה. במעשים של מצוה, אכילת מצה, ישיבה בסוכה, אפילו שלא מכוון בעמ"נ להשפיע, נקרא "מצוה", כי שם גם שלא לשמה הוא מצוה. וכשיכול כבר לכוון בעמ"נ להשפיע, המצוה גורמת לו לזכות לאור שבמצוה.

וכשלא יכול עוד לכוון, אלא עושה מצוה שלא לשמה, אז "לעולם יעסוק אדם בתו"מ שלא לשמה, ומתוך שלא לשמה יבוא לשמה". כי אפילו שלא מכוון, הוא מקיים מצות ה'. משא"כ בדברים המותרים שעושה, נקרא זה "דבר רשות", שלא נכנס לחשבון מצות.

בדברים האסורים שעושה, נרשם העבירה על חשבונו, כי אז הולך אחורה מדרך התורה, ונעשה יותר מרוחק מה'. וכשעושה מעשה מצוות שלא לשמה, נעשה מקורב לה'. אבל מתקרב בדרך ארוכה להידבק בה'.

וכשעושה מצות לשמה - נעשה דבוק בה' עד שזוכה לטעמי תורה.

אבל אם לא נהנה ממצוה אינו יוצא.

בדברים המותרים, אפילו שלא יכול לכוון בעל מנת להשפיע, מ"מ נקרא אינו מתגשם יותר.

בדברים ההכרחיים, שבלעדם לא יכול להתקיים, מותר לקבל בכל אופן, אפילו שלא לכוון בעל מנת להשפיע.

בדברים המותרים שאינם הכרחיים, שמשתמש נעשה יותר מגושם, אעפ"י שלא עושה עבירה שאוכל אותם.

ומצד אחד, דברים הכרחיים הם למטה מדברי מצוה, כשעושים אותם שלא לשמה.

ולפי זה יוצא, שיש להבחין מלמטה למעלה:

א. דברים אסורים.

ב. דברים מותרים, שלא יכול לכוון אותם בעל מנת להשפיע.

ג. דברים מותרים, אבל הם הכרחיים.

ד. דברים של מצוה, שאינו מכוון אותם בעמ"נ להשפיע.

ה. דברים של רשות, שמכוון אותם בעמ"נ להשפיע.

ו. דברים של מצוה, שמכוון אותם בעל מנת להשפיע.

היוצא מזה, שעיקר השכר הוא רק להשיג כלים דהשפעה. וכשמשיג את הכלים האלו, יש לו הכל.