פושעי ישראל

תשמ"ה - מאמר ל"ג,

1984/85 - מאמר 33

מלא מצוות כרימון, ומכל מקום נקרא "פושעי ישראל". לגבי התורה, כלל ישראל, האדם עצמו - רואה כך.

רימון - רמאות, רואה, שמרמה עצמו, שהסיבה המחייבתו לעסוק בתו"מ, היא אהבה עצמית, ולא בעמ"נ להשפיע נ"ר לה', שלא ישר-אל, שכל עבודתו ישרלה', אלא בעמ"נ לקבל, שהוא פושע.

בחשיבות: ה' משפיע, לכן למעלה. הנברא מקבל, לכן למטה. ואם עבודתו היא בעמ"נ לקבל, אז נקרא "פושעי ישראל", שהבורא ישלם לו שכר תמורת עבודתו.

אבל אי אפשר לראות את האמת, להגיע לידיעה ברורה, שבעצמו ללא עזרה מהשמים, הוא לא מסוגל להשפיע.

ואי אפשר להגיע לידיעה מה זה רוחניות, אלא לאחר הרבה יגיעה.

אבל צריכים ב' תנאים: 1. לעסוק בתו"מ בשלימות, בלי ביקורת בעת המעשה, אלא רק לאחר המעשה הזמן לעשות ביקורת. 2. אח"כ צריך לעשות ביקורת, אם זה לש"ש?

אמר רב הונא, כל העוסק בתורה לבד דומה כמי שאין לו אלוקי.

הדבק במידותיו - כמה רחוק מאהבה עצמית וקרוב לאהבת הזולת. בזה בודק את עצמו על השתוות הצורה.

אמת - תיקון ז' מי"ג תיקוני דיקנא, שאז מתגלה מידתו של הקב"ה, שברא את העולם על הכוונה להטיב לנבראיו, משום שמתגלה אז אור החכמה, אור דמטרת הבריאה.

לראות, שהוא פושע ישראל, צריך להיות מלא במצוות כרימון. ואח"כ לעשות ביקורת, ולא בזמן עבודתו.