שמע קולנו

תשמ"ה - מאמר ל"ט,

1984/85 - מאמר 39

אומרים, שמע קולנו ה' אלקינו, חוס ורחם עלינו, וקבל ברחמים וברצון את תפילתנו. חוסה ה' עלינו ברחמיך, ואל תתנו ביד אכזרים. למה יאמרו הגויים, איה נאאלקיהם. קולנו תשמע ותחון ואל תטשנו ביד אויבנו למחות את שמנו. ובכל זאת שמך לא שכחנו. נא אל תשכחנו. מבקשים, שה' יעזור לנו, שמך לא שכחנו, נא אל תשכחנו.

המשוקע באהבה עצמית, נפרד מה' ולא מרגיש טעם בתו"מ.

הסיבה, שאני לומד שלא לשמה, מטעם שאזכה להגיע ללשמה. מה אני ארויח? הגוף לא מפריע, שעוסק בתו"מ, משום שהקב"ה ציווה לנו לקיים, לקבל שכר בעולם הבא, חושב שכבר נמצא בלשמה, היצר הרע נדמה להם כחוט השערה.

2 בחינות בשלא לשמה:

א. שמטרתו להגיע לשמה. ובודק עצמו, האם התקרב ללשמה. ורואה, כאילו לא התחיל בעבודת ה'. כי המודד שלו בתו"מ הוא לכוון לש"ש. ומה יהיה התכלית? הימים עוברים!

במצבים האלו של אחוריים האדם מתקדם. אבל זה לא ניתן לאדם לראות, ואז נחלש כוח התפילה, כי לא רואה את מצבו כרע. כי מתפלל מעומק הלב רק לפי שיעור היסורים, שמרגיש ממצבו הרע.

בגלות באומות העולם שבו, הוא בידי אכזרים, שצריך להלחם עמהם, והם יותר חזקים ממנו, והוא נכנע ומוכרח לשמוע בקולם. וזה גורם לו צער ויסורים, שהם הסיבה לתפילה. נמצא, במלחמת היצר יש לו מקום להתקדמות.

אוה"ע שבו רוצים לעקור אמונת ישראל שבו בה'. ובטענות הם מפרידים אותו מה', שלא יכול להתקשר ולהדבק בה', ולהרגיש טעם בחיים הרוחניים. – "אבל שמך לא שכחנו", שאני עוד זוכר לאן לפנות.

זאת אומרת, הגם שה' לבד נשאר בנו, ולא מה שיש בהשֶם. כי הם גורמים לנו, שהשֶם ישאר לנו, שֶם יבש בלי שום טעם, אבל מ"מ "שמך לא שכחנו". לכן מבקש "נא אל תשכחנו", שיתן לנו כוח התקרבות אליו, שנוכל להשיג, מה שנכלל בהשם הקדוש.