וילך משה

תשמ"ו - מאמר א',

1985/86 - מאמר 1

המתחיל בעבודת ה', שרוצה לעבוד באמונה והשפעה, רוצה לדעת הסיבה לדרך הזו. שאם העבודה היתה על בסיס של קבלה וידיעה, היא היתה יותר מוצלחת, כי הגוף, אהבה עצמית, לא היה מתנגד לעבוד.

ה' רוצה התנגדות מהגוף, שהאדם יהיה מוכרח לבוא לעזרת ה', בכדי להגיע למטרה. וזה בכדי שיהיה מקום לאדם לעלות כל פעם במדרגה יותר גבוהה, שמסייעים אותו בנשמה.

סדר העבודה הוא, שהאדם יבקש עזרה מה'. הגוף אומר, שהוא לא מסוגל לצאת מאהבה עצמית, ולזה צריך ה' לעזור. ומה אתה מתאמץ לצאת מאהבה עצמית?

ועל זה לפני כל עבודה האדם צריך לומר, שהבחירה תלויה בו, ואין להגיד, שה' יעזור לו, אלא כמה כוחות שמסוגל לתת מעצמו, צריך לתת. ורק לגמור את המעשה לא יכול ולזה הוא צריך שה' יגמור בעדו. שלא עליך המלאכה לגמור. ובשביל מה אני צריך לעבוד, שאין בידי לגמור אותה? לא אתה בן חורין להיבטל ממנה.

הרי כאילו סתירה: צריך לעבוד כשור לעול, משמע שהעבודה תלויה בו ובידו לגמרו. ומצד שני כתוב, ה' יגמור בעדי.

והענין הוא כי שניהם צריכים: מצד אחד האדם צריך לעשות בחירה, שיהיה לו רצון לעבוד לש"ש. ואם הוא היה יכול לגמור את עבודתו, הוא היה נשאר כך במצבו הנוכחי, כי כבר היה מרגיש שלם, שרואה שמעשיו לש"ש, ואין לו צורך להמשיך אור התורה. שיהיה לו צורך להתקדמות בתורה, לשמותיו של ה', שהבורא רצה לגלות לנבראים, ואין אור בלי כלי, בלי חסרון. משום זה, כשמתחיל לעבוד, ורואה שאינו יכול לגמור את העבודה, אז מקבל צורך לאור התורה. כי המאור שבה מחזירו למוטב. ואז, כל פעם שרוצה להיות יותר זך, מוכרח לקבל מלמעלה עזרה יותר גדולה. לכן את שניהם אנו צריכים, ואין סתירה, כי לכל אחד יש תפקיד מיוחד.

אם לאדם ברחוב השק עומד ליפול מכתפיו על הארץ, ומבקש עזרה, לסדר את השק על כתפיו שלא יפול, תיכף עוזר לו. כי נמצא באמצע עבודה, ומבקש עזרה להמשיך בעבודה, אז עוזרים לו. מחכה שה' יעזור לו ברצון, ואז מוכן לעבוד. או מטרם שה' נותן לו רצון, מתגבר על רצון הגוף, מתחיל בעבודה, ומפחד שעול מלכות שמים, יפול ממנו, אז צועק לעזרה, כי המשא שקיבל מתחיל ליפול, אז מקבל עזרה על המקום. ומי שמחכה, שה' יעזור לו מקודם, שיתן לו רצון ואח"כ יהיה בכוחו לעבוד, אף פעם לא יגיע לאמת.

אהרון, ימין, חסד, כלי דהשפעה. אהרון המשיך כוח חסד לעם ישראל. משום זה אף אחד לא היה יכול להילחם עם ישראל. אם ישמע בקול הגוף, ירגיש תענוגים. בלהשפיע אין כוח לגוף לעבוד.

חסד נותן כוח השפעה, שבידו ללכת למעלה מהדעת, תולה על ארץ בלימה, בלי תמיכה. היגיעה, שרוצה ללכת למעלה מהדעת, והכוח הזה צריך לבקש מה':

א. מחכה שה' יתן לו כוח השפעה – לא מקבל!

ב. מתחיל בעבודה, ואח"כ צועק, בידיעה ברורה, שרק ה' יוכל לעזרו לו - אז מקבל העזרה!

כי תפילה צריכה להיות כמו שעומד בפני הסכנה, שלא יכנע לשליטת הרע, שבאים אליו עם טענות חזקות, שרוצים לבלבל אותו מהעבודה, שהוא רוצה לקבל עליו עול מלכות שמים. והם עושים כל המאמצים, להפריע לו, עם כל מה שיש ביכולתם לעשות.

והוא צריך לקבל על עצמו עול מלכות שמים, כמו שור לעול וחמור למשא, שהם מתנגדים לעבודה, אלא בכפיה. אבל כשנהנים מהעבודה, כשאוכלים, הגם שזה עבודה, אבל נהנה בשעת מעשה, זה לא נקרא "עבודה".

שאין לאדם ימין, כי חפץ חסד הוא, שרק אז הוא נהנה מעבודה, אז אין לס"א נגיעה בעבודתו, שתהיה לה היכולת להילחם. אבל שעוד לא זכה למידת החסד, באה הס"א עם דברי כפירה. ואז היא עבודה בשני אופנים.