ענין החסד

תשמ"ו - מאמר ד',

1985/86 - מאמר 4

החסד שייך בין אדם לחברו. ולזה ברא ה' את העולם?

מטרת הבריאה היא להטיב לנבראיו בלי בושה, שהשיגו ע"י חסד. צ"א והסתר על הטוב, הוא כדי להוציא לאור שלימות פעולותיו.

ההסתר הוא על הרוחניות, שצריכים להאמין בה'. אבל אם היה מרגיש את ה', היה עוסק ברוחניות, כי כדאי. בכדי שנוכל לעסוק בתו"מ, חסר רק הגילוי של הטוב הגנוז, שנראה אותו בגלוי. לרוחני אין ערך בגלל ההסתר שעליו.

מטרת הבריאה להטיב לנבראיו, כדי שיתגלה אם יוכל לקבל בעמ"נ להשפיע. שע"י שיעסוק בחסד, יוכל לבוא להשפעה, ואח"כ לקבל תענוג, והקבלה הזו תהיה נקראת השפעה.

חסד אמר, יברא, מפני שגומל חסד, שהוא מעשה להשפיע, שעי"ז מתתקן, עד שיוכל לעסוק בכל המצות ע"מ להשפיע, ובטוח להגיע למטרתו לעסוק לשמה.

"בהבראם" רק אמצעי, תיקון, ולא מטרה, כי מטרת הבריאה להטיב. אלא לקבל מוכרח להיות בהשתוות הצורה בין המשפיע להמקבל. והיות שהם בהפכיות הצורה, באמצעות חסד, שכל אחד עושה עם השני, יזכו לכלים דהשפעה, ויוכלו לקבל את הטוב והעונג. "בהבראם" גם "ה' בראם", השכינה, מלכות, ה' זעירא.

עולמות התיקון אבי"ע יצאו ממלכות, אחר שנמתקה במידת הרחמים, צ"ב, שהיה המיעוט במלכות, לכן נקראת ה' זעירא. ה' ש"בהבראם", השכינה שקבלה תיקון שיתוף מידת הרחמים בדין. מסיבת תיקון השתוות הצורה נעשה דין, שאסור להשתמש עם כלי קבלה, אם לא יכול לכוון בע"מ להשפיע. וזה נקרא צמצום ודין.

שיתוף מידת הרחמים בדין, המכונה צ"ב, שבינה, מידת הרחמים, השפעה, התערבה עם מלכות, קבלה, וע"י המיזוג רחמים בדין, בחי"ד, הדין, כלולה מניצוצי השפעה שבהכלי דבינה, ואז בסגולת תורה ומצות נוכל להגיע להשפעה, אעפ"י שזה נגד הטבע.

מקום שהבורא מגולה נקרא שכינה. ולכן יש להתפלל, שיזכה למלכות שמים, אמונה, שה' יעזור לו, כי האמונה שלו חלקית, שיזכה לאמונה שלימה.

והיות שאי אפשר לזכות לאמונה שלימה מטרם שזוכה להשתוות הצורה, לכן יש תיקונים:

א. שע"י מידת החסד יבואו להשתוות הצורה, בחינת אברהם,

ב. ה', שכינה, מה שמלכות קבלה לתוכה מידת הרחמים, שע"י יזכו לבוא להשפעה. ואז יקויים את מטרת הבריאה להטיב לנבראיו.