חשיבותה של תפילת רבים

תשמ"ו - מאמר ז',

1985/86 - מאמר 7

תפילת רבים - מדובר על אדם יחיד, ולא שרבים מתפללים ביחד.

היסוד משפיע הישועות לנוקבא, וממנה לציבור. תפילת רבים נעשית עטרה על היסוד.

תפילת רבים - עבור הרבים. נקראת עת רצון, כי בזמן שהאדם מתפלל עבור הרבים, אין דין והיא מתקבלת. תפילת רבים הכוונה על המלכות, כנסת ישראל, שכינה, שנקראת "רבים", משום שכוללת כל הנשמות. שכינה בגלות, ומבקש על גאולה.

שלימות פעולותיו מגולה, אם במקום צ"א, מקבל בעמ"נ לקבל, נסתר שפע עליון, ורק כשיכול לכוון בעמ"נ להשפיע, אז מתגלה השפע. אדם מטבעו מקבל באהבה עצמית.

תענוגים גשמיים הם נר דקיק בערך התענוגים הרוחניים, שע"י שבירת הכלים, נפלו ניצוצים לקליפות, שמהם התענוגות שבקליפות. ועיקר התענוג נמצא בקדושה. ואנו רואים להיפך.

אי אפשר שיעסוק בתו"מ בלי שכר, כי בקיום המצוות לא מרגיש שום טעם, אלא אם מבטיחים לו שכר, ומאמין בו, יכול לעבוד בתו"מ. משא"כ בדברים גשמיים השכר מגולה. עיקר טעם החיים והעונג נמצא בתו"מ, ששם נמצא האור העליון בפקדון.

נמצא, ע"י קיום תו"מ מתגלה מטרת הבריאה להטיב לנבראיו, אבל זה לאחר שזוכה לקיים תו"מ.

כל העבודה וההתחזקות, שצריך להתגבר על הרצון והמחשבה, שמפריעים לו ללכת על דרך האמת, נוהג רק בזמן האחוריים, כי עוד לא מרגיש האור העליון המלובש בתו"מ. והיות שרואה, שאחרי כל המאמצים וההתגברויות על ההפרעות, הוא עדיין מבחוץ ולא זז מאהבה עצמית, אז מתפלל לה', שיאיר עיניו, שיתגלה כבוד שמים לרבים.

רבים - נקראת מלכות, הכוללת כל הנשמות. תפילת רבים - שמתפלל עבור הרבים, שיזכו לחשיבות תו"מ, שיזכו לתרי"ג פקודין, שיאיר אור עליון בכל מצוה. מתפלל, שהרבים יזכו, שהמלכות, הנקראת רבים, יראו את גדלותה וחשיבותה, שהוא בזמן, שכולם יזכו לכלים דהשפעה ומתגלה אור העליון בתרי"ג פקודין.

משמע, תפילת רבים, שמתפללים עבור הכלל, ישראל, השכינה.

לכן בו בעת שיש כלי מוכשר מצד התחתון, שהתפילה היא הכלי המוכשר לקבל, לא יצא השפע לקליפות, ותיקון המלכות הוא תיקון קוין.

סדר השפעת השפע, הבא למלכות, נקרא יסוד, שט"ר משפיעות כל בחינותיהם ליסוד, והוא נקרא "כל". לכן תפילה עולה ליסוד. מלכות המקבלת שפע.

הבא לטהר, עוזרים לו עם הנשמה, מטהרים, מקדשים, ונקרא קדוש.

אדם, שרוצה לשפר מעשיו, גורם זיווג למעלה, העלאת מ"ן, הגורמים חיסרון למעלה. ונמשך השפע למטה. כי מצד המאציל אין עיכוב מלהשפיע, רצונו להטיב, והסתרת האור מטעם, שאין להתחתונים כלים לקבלת השפע.

יהודי, גוי - כל אדם עולם קטן, שנכלל מע' אומות וישראל. גלות - אם יתנו אור, ילך לקליפות, לכן מוכרח להיות השפע נסתר מהם. שנקרא, נפלה עטרת ראשנו, חשיבות של ה'.

אבל כשבא לטהר, שרוצה, שה' יקרב אותו אליו, שיתן לו כלי דהשפעה, שע"י זה יזכה לדביקות, נמצא רוצה, שהשפע יתגלה בעמ"נ להשפיע, שיתנו לו כוחות מלמעלה, שתהיה לו היכולת להיות תמיד בקדושה, בדביקות. אז מהתפילה שלו נעשה עטרה, כתר המלך, מחשיבות המלך.