כי יעקב בחר לו יה

תשמ"ו - מאמר ט"ז,

1985/86 - מאמר 16

ניתנה לנו עבודת ה' בשכר ועונש. לכן אין לחכות מה' לרצון לעסוק בתו"מ. לא לעשות מה שהגוף דורש למלאות את רצונו, ולהרגיל שילך בחוקי התורה, בין שהוא מסכים או לא. להאמין בשכר ועונש, שהכל תלוי במעשינו.

לקיים ב' הנהגות מנוגדות:

לפני המעשה - הנהגת שכר ועונש. בהכנה שהולך לקיים את התו"מ, צריך להאמין בהנהגת שכר ועונש, ואז "כל מה שתמצא בידך ובכוחך לעשות עשה", שהכל תלוי בעבודת האדם, ובשיעור הזה יקבל שכר.

אחר המעשה - השגחה פרטית. צריך לומר, שמאמין שהיה בהשגחה פרטית. נמצא, שגם אחר כך הוא עובד בשכר ועונש. היינו אם הוא ישתדל להאמין, שזו היתה השגחה פרטית, הוא מקבל שכר על זה, ואם לא יכול להאמין בהשגחה פרטית, נמצא, שהוא מקבל עונש על זה שהוא לא רוצה להאמין בהשגחה פרטית.

בזה שמאמין בהשגחה פרטית, שלא תלוי במעשיו אלא ה' קרב אותו, לתת שבח לה' שבחר בו - על דבר הכי קטן, להאמין שה' נתן רצון להתגבר. ולפי זה יוצא להפך ממה שהאדם חושב, ומגיע לה' תודה שנתן רצון להתגבר. מצד אחד ה' בחר בו - השגחה פרטית, מצד שני הוא בחר בה' - שכר ועונש.

יחיד ורבים ברוחניות - בשינוי ובהשתוות הצורה. "כאיש אחד בלב אחד" - יחיד. ויחנו, לשון רבים.

ה' עשה את עם ישראל, אף על פי שהם רבים, מ"מ עשה אותם עם יחיד, אעפ"י שהם רבים, כי יש להם צורת יחיד, ע"י השתוות הצורה. השלימות של עם ישראל - להגיע לבחינת אחד. שכל יחיד יסלק עצמו מאהבה עצמית, ונתלכדו יחד כל היחידים שבאומה, ונעשו ללב אחד ולאיש אחד, כי רק אז הוכשרו לקבלת התורה.

ה' עשה שעם ישראל יגיעו לשלמות ע"י כוח השתוות הצורה לעשות נ"ר ליוצרו.

שהאדם מיחס כל מה שנעשה לה', הוא נבחן אז לחלקו של ה', כי אין רשות אחר.