מי הוא הגורם לתפילה

תשמ"ו - מאמר י"ח,

1985/86 - מאמר 18

לסדר שבחו לה' ואח"כ יתפלל - צריך להאמין שה' טו"מ.

מהרגשה שלא יכול להודות לה', שנהנה מהעולם. וכואב לו, שלא יכול להלל לה' על העולם שברא.

חושב שהרגשה זו באה שמרוחק מה', שמשוקע באהבה עצמית, שגורמת לו פירוד מה', שאין הרגש גדלות ה', כי הבורא נסתר ממנו. לכן לא יכול לראות את האמת, ולא יכול להרגיש את חשיבות התורה ועבודת ה', שלא ישאר בשיפלות כל חייו. אז מתפלל לה', שיתן עזרה, שיסיר ההסתרה של גדלות וחשיבות דקדושה, שיוכל להתגבר על מחשבות ורצונות דאהבה עצמית. מבקש מה' להרגיש גדלות ה'.

ואם לא מקבל מה', הוא בתרעומות על ה', שה' לא שומע תפילת כל פה?

אבל זה שהאדם מרגיש חסרונו ומתפלל לה', שיעזור לו, - הסיבה שמצא חן בעיני ה', וה' רוצה לקרבו, ושולח לו הרגשת חסרון, קורא שיתחבר אליו. ה' מקרבו, בזה שנותן רצון, שיפנה לה'. נמצא, שכבר יש לו עניית התפילה מטרם שהתפלל. שה' קרבו אליו, בזה שנתן מקום, שידבר לה'. לכן אסור לחכות לזמן יותר מוכשר.

אלא אחר המעשה צריך להאמין בהשגחה פרטית, שלא שהאדם קורא לה', אלא ה' קורא לאדם, שהסיבה להתקרבות באה לא מהאדם, אלא מה'. ולא שה' לא שומע תפילה. אלא ה' קירב אותו מטרם שהאדם פנה לה'.

ותמיד ה' שולח הרגשה, בכדי שיבקש שיקרבו. לכן, תיכף כשבאה לאדם מחשבה שמרוחק מה', ורוצה להתפלל לה' שיקרב אותו, חייב קודם לומר תודה לה', שקרא אותו, שיתקרב אליו.

תיכף מחשבה על מצבו הרוחני, צריך להודיה לה', שנתן לו מחשבה ורצון לרוחניות. ושיודע, שה' קרא אותו, תיכף מתחיל להודות ולה', שקירב אותו, אז יכול להתפלל על מצבו, היות שרואה, שחסרה לו תורה, והבחנות בין אמת לשקר. ומתפלל לה', שיראה לו את דרך האמת.

הסיבה שהאדם רוצה להתקרב באה מה'. ה' לא מחכה שהאדם יתעורר, אלא מעורר אותו. ואח"כ האדם מתפלל, שה' יקרב אותו.