חשיבותה של האמונה, שנוהגת תמיד
תשמ"ז - מאמר ו',
1986/87 - מאמר 6
מטרת הבריאה, שברא ה', להטיב לנבראיו. וזה נקרא שה' הבטיח לתת לנבראים כל טוב, אלא אותו הטוב, שמתאים לבני אדם. מטרת הבריאה להטיב לנבראיו, היא שישיגו גלות ה'. ולא היתה הכוונה לתענוגים.
אולם בכדי שהתענוג, מה שהבורא רוצה לתת לנבראים, יהיה בשלימות, נעשה צמצום, הסתר על הטוב והעונג שבתו"מ. ובכדי שיהיה קיום העולם, מטרם שיקבלו את הטוב, ישנה הארה בקליפות, ומזה ניזון העולם.
ע"י ההסתר האדם מרגיל עצמו, שכל מעשיו יהיו לה', בלי תמורה, שמקיים תו"מ בלי התגלות אור, המכונה הטוב והעונג האמיתי. ואחרי שכל כוונתו תהיה בעמ"נ להשפיע, יקבל ללא בושה, משום שרוצה להנות לה'.
להגיע להשתוות הצורה זה נגד הטבע. אלא "בראתי יצר הרע, בראתי לו תורה תבלין".
קליפה - רצון לקבל שבעולמות אבי"ע דטומאה, שישתמש עם הרע שבו בעמ"נ להשפיע ויקבל בן טוב ועונג מה'.
לפי הבנתנו יש ללכת בדרכי ה' רק שהשכל מחייב, ולא ללכת נגד הדעת. ואומרים, לכן ניתנה לנו דעת, שנבין מה שאנו עושים. קבלת פני השכינה, והיה ה' לי לאלוקים – שיהיה אמונה חשובה מדעת.
אם ה' יעזור לו לרכוש כלים דהשפעה, ששם יתלבש השפע העליון, שזה נקרא קבלת פני השכינה, מ"מ רוצה לשמש רק מאמונה, אפילו שיהיו לו כל הגילויים. נמצא, אמונה נוהגת בין בקטנות ובין בגדלות. חשיבות האמונה, שאפילו בגדלות לא יזוז מהאמונה.