מהו כריתת ברית בעבודה
תשמ"ז - מאמר ל"א,
1986/87 - מאמר 31
כריתת ברית - זה תיקון. שמתוך האהבה רוצים לעשות כריתת ברית, שעכשיו זה מיותר, כיוון שאוהבים, אבל מבינים, שיכולים לבוא לשנאה. ואז כשכורת ברית עם חברים, אפילו שרואה אותם לא מתנהגים טוב, הוא הולך למעלה מהדעת, היות שכרת ברית הוא לא מפר אותה. נמצא, שהברית היא לא על ההווה, אלא על העתיד, שהאהבה תתקרר, היא תהיה כמו עכשיו, בהווה.
מתחילים בדרך, כדי להגיע לאושר בחיים, בשלא לשמה, זאת אומרת, שכל זמן שהוא עובד, הוא מסתכל על השכר שיקבל לאחר עבודתו, לכן יש לו כוח לעבודה, ואז מסתכל על השכר ולא על העבודה. כפי גודל השכר, נעשית העבודה יותר קלה וקטנה.
כריתת ברית בעבודה: כשהאדם מקבל על עצמו את העבודה בשלא לשמה, שיעבוד גם שלא יהיה לו חשק.
החשק תלוי רק בשכר, שלא מוטל בספק, יותר מהתענוג במנוחה.
וכריתת הברית היא למתחילים! שמתחיל בעבודה של לא לשמה, שיש לו חשק לעבודה, לכן צריך לכרות ברית עכשיו, ולומר, אפילו שיבוא ירידה, כלומר, שלא יהיה לו חשק לעבודה, הוא לא יסתכל על החשק, אלא יעבוד כמו שהיה לו חשק.
בגשמיות, שעובד לקבל שכר, אין ירידה ועליה.
הסיבה לירידה:
א. שלא לשמה, עובד לקבל שכר. אבל השכר - אמונה, כי השכר בעולם הבא, ותלוי באמונה, "ונאמן בעל מלאכתך, שישלם לך שכר פעולתך". ובאמונה יש עליות וירידות, כי זה למעלה מהדעת, בסתירה להדעת. אם נגיד האמונה נגד הדעת היא ב-20%, הוא יכול להתגבר. אבל אם נעשה שינוי, שהאמונה בסתירה 30% לדעת, הוא עוד לא מחוסן, ואין לו כוח להתגבר וללכת באמונה. לכן בירידה, האמונה לא מאירה שכר. וזהו הגורם לו ירידות ועליות, לפי כוח ההתגברות. בשכר גשמי אין אמונה, לכן אין ירידה בעבודה הגשמית. כי השכר בעולם הזה אינו צריך לאמונה.
ב. בלשמה אין שום תמורה עבור עבודתו. ירידות לא על אמונה בשכר, אלא על אמונה בבעל הבית, בחשיבותו, שכדאי לשמש אותו. שכר עבור העבודה תלוי באמונה בגדלות ה'. היות שיש בטבע הנאה משימוש לאדם חשוב. ולפי שיעור האמונה בגדלות ה', בשיעור זה גודל השכר. כשמאמין שה' גדול מאוד, אז שכרו גדול מאוד.
בין שעובד בלא לשמה או לשמה, הבסיס הוא האמונה. אלא ההבדל: בשלא לשמה האמונה בשכר, בלשמה האמונה בחשיבות למי עובדים. שגדלות ההנאה, השכר, תלויה בגדלות של הבורא.
והיות שהבסיס הוא אמונה, לכן יש עליות וירידות. עד שזוכה לאמונה בקביעות. לכן בתחילת עבודתו, מקבל עול מלכות שמים, ברית, בין שהגוף יסכים או לא יסכים, הוא מקבל על עצמו, שלא יהיה שום שינוי, והולך למעלה מהדעת, על סמך כריתת הברית.
אפילו שתהיה מחיצה המפסקת לאהבה ביניהם, מ"מ הם מקבלים על עצמם עכשיו, שלא יפרידו את עצמם זה מזה, שהברית לא תופר, שעוברים על הפירוד שנעשה ביניהם - הכל מכוח שעשו את הברית.
והאדם מחויב לכרות ברית עם הקב"ה. כי למתחיל ה' מסדר אהבה לה', לכן הוא צריך לכרות ברית עם ה', לזמן שירגיש, שאהבת ה' נתקרר אצלו, שיזכור את הברית שעשה עם ה'.
שהאהבה מתקררת ומרגיש בירידה באהבה לה', זה גורם שמרגיש, שגם ה' לא אוהב אותו, ולא שומע תפילתו. ואז למה שיבקש מה'? וזה גורם ירידה עוד יותר גדולה, כי הוא בספק שה' שומע תפילתו, שה' בקשר עם הנבראים. וזה גורם לירידה באמונה. הגם שאצל ה' אין שום שינוי, אבל האדם מרגיש כך - וכל השינויים ברוחניות הם במקבלים.
כריתת ברית היא שעומד לפני ה', בעליה, אלא מקבל על עצמו, שאפילו שיבוא לירידה, שמרגיש שלא עומד לפני ה', מ"מ מקבל על עצמו למעלה מהדעת, שלא ישגיח על שום דבר, שיזכור בכריתת ברית, בבל תימוט.