מהו ההבדל בין שדה לאיש שדה בעבודה

תשמ"ח - מאמר ו',

1987/88 - מאמר 6

עשו איש שדה. יצחק לשוח בשדה. יעקב ריח שדה אשר ברכו ה'. מה הבדל בין איש שדה, שוח בשדה, ריח שדה?

מלכות נקראת שדה. מסיבת הצמצום יש למלכות הרבה שינויים, לכן יש למלכות הרבה שמות. ואחד מהם הוא שדה. כשמדברים ממלכות, מדברים ממלכות דאו"י, שמשמשת עם הרצון לקבל לעצמו. ומבחינה זו אין בה שינויים, אלא כפי שהמאציל ברא את הרצון לקבל, בכדי לקבל את הטוב והעונג, מה שרצה לתת לנבראים. זה נקרא מלכות דאו"י. לכן נקראת המלכות הזו בשם אין סוף, שלא עשתה סוף על אור עליון, אלא שהיתה מקבלת על בחינתה מקבל בעמ"נ לקבל, לכן לא היו שום שינויים, הכל היה אור אחד.

אח"כ מלכות חשקה בהשתוות הצורה, קישוט בנקודת הרצון, לא רצתה לקבל בעמ"נ לקבל אלא בעמ"נ להשפיע. מבחינה זו יכולים לכנות את מלכות בשם שדה, שצריכים לחרוש, הופכים מה שלמטה למעלה.

במלכות, שדה, הרצון לקבל לעצמו, הקבלה - למעלה בחשיבות, וההשפעה - למטה בחשיבות. בקדושה יש חרישה, להַפֵּך, שרצון לקבל, שלמעלה, יהיה למטה, והרצון להשפיע, למעלה. שרק ע"י זה יכולים להוציא תבואות, שיהיו למאכל. "ורב תבואות בכוח שור".

שור - שמלכות שמים צריכה להיות כשור לעול, וכחמור למשא. שור לעול - עול האמונה צריך להיות כמו שנותנים עול על השור להחריש את השדה, ולא מתחשבין עם רצונו, אם הוא מסכים לזה, אלא נותנים עליו את העול שלא ברצונו. כן האדם צריך לקבל על עצמו את עול מלכות שמים, היות ששור נקרא ידיעה, כמ"ש, "ידע שור קונהו". לכן אמונה נקראת עול לגבי מי שצריך ידיעה.

שדה, מלכות בקבלה עצמית, צריך לחרוש, תיקון השדה, להפוך כלי קבלה, שהוא למעלה בחשיבות, ללמטה בחשיבות. וכלי השפעה, שלמטה בחשיבות, שיהיו למעלה בחשיבות.

רצון לקבל במוחא וליבא: תיקון במוחא - אמונה למעלה מהדעת, בליבא - שכל תענוג שמקבל יהיה בעמ"נ להשפיע. יותר מדויק, שכל מעשה שעושה, שיהיה בעמ"נ להשפיע, אחרת לא יעשה שום תנועה.

איש שדה - שנמצא בשדה, שצריך לקבל את עול מלכות שמים כשור לעול, חושב שלא צריך תיקונים, לכן נמצא בשדה כדי להתפלל, וציד ורימה את יצחק בפיו.

ציד בפיו - שאין פיו ולבו שוים, שבחיצוניות, במעשה צדיק, כי על המעשה אין להוסיף, אבל בלבו, בכוונה, לא היה כמו המעשה. במעשה, שנראה לעיני האדם, רוצה לקיים מצות ה', בכדי לעשות לו נ"ר, בזה שמקיים רצונו בעשית המצוות. אבל בלבו חושב הכל על תועלת עצמו ולא לתועלת ה'. נמצא, שאין פיו ולבו שוים.

לכן במעשה עשו נראה לשלם, לאיש גמור. וזהו שנקרא, עשו איש שדה, שאין לו עוד מה להוסיף.

ליעקב וליצחק היתה עבודת השדה ביגיעה ותפילה, לאקמא שכינתא מעפרא, שיהיה בעמ"נ להשפיע.

עובד לתועלת עצמו גוזל האדם שבו - אתם קרויים אדם. עבירה גוררת עבירה והורג את האדם שבו. חלק נחלתו אינו במקום ישוב, שמקום ישוב, שגרים בני אדם, שקרויים אדם, אלא במקום חורבן, של שבירת הכלים, שנתגלה שם הרצון לקבל לעצמו, נעשה חרב העולם.

אולם אצל יעקב, ראה ריח בני, כריח השדה אשר ברכו ה'. שעל הרצון לקבל לעצמו יש מסך, שמעלה אור חוזר, שרוצה לקבל מסיבת שרוצה להשפיע.

לכן, כשיעקב בא ליצחק, יעקב קו האמצעי, כשמגלה כל השלימות, יצחק אמר, ראה ריח בני, כריח שדה, אשר ברכו ה'. המלכות שמים, שדה, קבלה את התיקון של קו האמצעי, שדה אשר ברכו ה', שמתגלה טוב ועונג, מה שהבורא הכין לנבראים. וזהו ההבדל בין "איש שדה", ל"לשוח בשדה", ל"כריח השדה".