מה הן הב' פעולות שבזמן ירידה

תשמ"ח - מאמר ל"ב,

1987/88 - מאמר 32

אין אדם נוקף אצבעו מלמטה, אלא אם כן מכריזין עליו מלמעלה.

מטרת הבריאה ותיקון הבריאה - מנוגדים. כי מטרת הבריאה, שהנבראים יקבלו מה' טוב, כמו שרצונו להטיב לנבראיו. ותיקון הבריאה להיפך, להטיב להבורא. מטרת הבריאה לתועלת הנבראים, תיקון הבריאה לתועלת הבורא. וכל עוד שרוצים לתועלת עצמם, לא מסוגלים לקבל את הטוב, מה שה' חשב לתת להם.

עבודה לשמה: שכר ועונש נבחן לפי השיעור שרוצים להשפיע לה'. שיש חשק להשפיע להבורא, זה נקרא שכר. אם החשק הוא לתועלת עצמם, זה נבחן לעונש. מצב ירידה - אין חשק להשפיע לה'.

ב' אופנים בירידה:

א. שלא מרגיש יסורים ושיפלות, מחפש סיפוק מגשמיות, ומחכה שיתנו לו התעוררות מלמעלה, ובינתיים רוצה להימצא במצבו.

ב. יסורים, כי חשב שכבר נכנס להיכל המלך, ורואה שנהנה מפסולת.

לפעמים מוסיף חטא על פשע: בא ליאוש, שלא מאמין, שה' שומע תפילה, ואומר שעבודת ה' איננה בשבילו. כי אין לדבר סוף, והיאוש הזה דוחף אותו מהעבודה, ורוצה לברוח מהמערכה.

אולם יכול להתקדם בעבודה אם יאמין בב' דברים:

א. הירידות והמחשבות הזרות באות מה', ואין כוח אחר בעולם.

הבא לטהר מסייעין אותו – ורואה להיפך, במקום עזרה, לראות שמתקדם, רואה שהולך אחורה, משוקע באהבה עצמית. "צדיק, לבו ברשותו" – והוא "רשע ברשות לבו".

ולמה ה' שולח מצבים של שיפלות? - שיראה את האמת, שלא רוצה אלא רק תענוג. נמצא, שה' מסייע לו לראות את מצבו האמיתי. עזרת ה', גילוי המחלה, שיכול לאבד את החיים הרוחניים.

להודות לה', שגילה לו המחלה, שהתקדם לראות את האמת, את הרע שבו.

"אין אדם נוקף אצבעו מלמטה, אלא אם כן מכריזין עליו מלמעלה". מכריזין מלמעלה – מראים לו בתוך הדעת, שמרוחק מה'.

"מכריזין עליו מלמעלה" - גזירה מן השמים, ואין האדם אשם בזה.

רואה שנמצא בשיפלות, מזה שנתן עודף מרץ בעבודה, ולפי הכלל "מצוה גורר מצוה", גילו לו את מצבו האמיתי של הרע שבו, בכדי שידע על מה להתפלל.

ברוחניות תפילה זה כלי לאור, ו"אין אור בלי כלי". כי יש הפרש בין שמתפלל לה', שיעזור לו לקבל שלימות – לבין שאדם נידון למיתה, ומתפלל שה' יתן לו החנינה.

ברוחניות צריכים כלי אמיתי, צורך אמיתי, שה' יתן את המילוי. לכן כשמראים לו מלמעלה את מצבו האמיתי, שהוא בחוסר כל, שבנין דקדושה חרוב אצלו, וזה "תפילה אמיתית" - שאין למי לפנות, אלא רק ה' בעצמו יכול לעזור לו, כמו ביציאת מצרים, שהיתה ע"י הקב"ה בעצמו.

יוצא, שמצד אחד, צריך לומר "אם אין אני לי מי לי" - לעשות כל מה שבידו, שחושב שיעזור לו לצאת מאהבה עצמית. מצד השני, צריך לומר, שהכל בא מלמעלה, "שאין אדם נוקף אצבעו מלמטה, אלא אם כן מכריזין עליו מלמעלה" - שהכרת הרע באה מה'.

ואח"כ לתת תפילה - לייחד חיסרון ומילוי להבורא. לאחר שהשקיע עבודה, להגיע להשפעה, אז מודיעים לו, שהוא מרוחק מה', מהחיים. ואז מבקש פשוט חיים, השפעה.