אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / קבלה לעם / זוהר לעם / בראשית א', חלק ד' / ג' אותיות טו"ב [ג' אתוון טו"ב]

ג' אותיות טו"ב [ג' אתוון טו"ב]

324. וירא אלקים את האור כי טוב. כל חלום, העומד בפתרון של כי טוב, מראה, ששלום לו למעלה ולמטה. בעולם העליון, שאין שם שום מקטרג עליו, ובעולם התחתון. כל אחד ואחד רואה אותיות בחלומו, לפי דרכיו ומעשיו. ראה ט' בחלומו, טוב לו וטוב לחלומו, שהרי התורה פתחה לכתוב אות ט' במילים, כי טוב. כי מקודם זה אין אות ט' בתורה, והוא סובב על האור, שהאיר מסוף העולם עד סופו. לפיכך ט' הוראתה שהיא טוב, וטוב פירושו, הארה המאירה בכל השלמות.

325. אות ט' היא תשיעי לכל, כלומר, יסוד, שהוא תשיעי לע"ס, והיא אות המאירה ע"י העליון, הנקרא ראשית. ונכללה בו, בא"א, שנקרא ראשית, מטעם היותו פרצוף הראשון, הנושא לנקודה דמפתחא, שעל נקודה זו מתגלים כל המוחין. וכיוון שט' מקבלת מא"א, הנקראת ראשית, נמצאת גם היא מאירה בנקודה דמפתחא, וכל המוחין מתגלים על ידה.

ובכוח הסיתום, שיש בנקודה דמפתחא, נעשה עניין הי', הנכנסת באור ונעשה אויר, שהיא נקודה אחת. כלומר שעניין הי', הנכנסת באור דישסו"ת ונעשו אויר, שי' זו נעשתה מהנקודה דמפתחא. והנקודה השנייה, מנעולא, אינה מגולה בה. וע"כ לעת גדלות, יוצאת הי' מאויר, והישסו"ת חוזרים להיות אור. אבל אם גם הנקודה השנייה, המנעולא, הייתה מחוברת בי', אז לא יכלה הי' לצאת מאויר, כמו שנוהג באו"א. והיא נקודה אחת, כי לא התחברה בה הנקודה השנייה, המנעולא.

הו', ז"א, מכוחה של הט' יצא. השמיים, ז"א, כשמסתיים, נעשה בנקודה אחת, מנעולא. ונגנזה בו בפנים. ואח"כ האירה בו הנקודה השנייה, הנמשכת מט', מפתחא. פירוש. ז"א, ו' דהוי"ה, שמיים, יצא מכוחה של ט', מנקודה דמפתחא. אמנם תחילה ניתקן הז"א בנקודת מנעולא. ואחר שהסתיים בנקודת החזה דז"א, ששָם מסתיים פרצוף ז"א הגדול, מכוחה של ט', נגנזה שָם נקודה דמנעולא, ונמשך המחזה ולמטה של הז"א בהארת הנקודה השנייה, בנקודת המפתחא. באופן, שסיום פרצוף ז"א שמחזה ולמעלה, בנקודה דמנעולא. וסיום פרצוף ז"א שמחזה ולמטה, ז"א הקטן, בנקודת המפתחא.

מז"א יוצאות ב' נוקבאות, עליונה, למעלה מחזה, ותחתונה, למטה מחזה. העליונה נעלמה, להיותה יוצאת מנקודה דמנעולא שבז"א. והתחתונה התגלה בב' הנקודות, דמנעולא ודמפתחא. אבל עומדת רק בכוח הנקודה העליונה, דמפתחא, ונקודה דמנעולא גנוזה בה, ואינה ניכרת. וע"כ מתגלים בה המוחין.

326. וזהו טו"ב. ג' האותיות ט' ו' ב'. הט' יסוד דישסו"ת. הו' ז"א. הב' הן ב' הנוקבאות עליונה ותחתונה. אלו ג' אותיות טוב, נכללו אח"כ בצדיק יסוד עולם, הכולל הכול למעלה ולמטה, יסוד דז"א, הכולל ג' בחינות אלו. כמ"ש, אִמרו צדיק כי טוב. כי הצדיק, יסוד, נקרא כן, משום
שג' בחינות אור העליון, המרומזים בט' ו' ב', נכללים בו.

כתוב, טוב ה' לכל. המילה, לכל, שאינו מפרט למי הוא טוב, משום להאיר יום אחד המאיר לכל, הוא היסוד, יום השישי, להיותו כלול מכל חמשת הימים. וע"כ נקרא היסוד כל, וכתוב, טוב ה' לכל, שהטוב מאיר ביסוד.

חזרה לראש הדף
Site location tree