אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / קבלה לעם / זוהר לעם / בראשית א', חלק ד' / אם לא בריתי יומם ולילה

אם לא בריתי יומם ולילה

358. רבי שמעון אומר, על הברית נברא העולם, הנוקבא בקטנות, ומתקיים. בריאה, קטנות. קיום, גדלות, המוחין דג"ר, קיומה של הנוקבא. כמ"ש, אם לא בריתי יומם ולילה, חוקות שמיים וארץ לא שַׂמתי. ברית הוא צדיק יסוד העולם, זָכוֹר.

רבי יוסי מפרש הכתוב, ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד, שהייחוד הוא בכתוב, מגלה עמוקות מני חושך, שהוא חשכת המלכות, לילה. כי היות שהמלכות נושא של המסך דחיריק, נמצא שכמו שאין המוחין מתגלים אלא רק ע"י החיריק, כן אין המוחין מתגלים זולת ע"י החושך שלה. ונמצא בזה, שיום ולילה נעשו אחד. ששניהם גורמים שווים ביציאת המוחין, ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד.

ורבי יצחק מפרש הכתוב, ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד, על התכללות ב' הקווים ימין ושמאל זה בזה. שהיום קו ימין והלילה קו שמאל, הנכללים זה בזה, ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד.

ורבי שמעון פירשו, על הייחוד דמסך דחיריק, כמו רבי יוסי, אלא לא על המלכות, רק על היסוד. כי המסך דחיריק משותף בין היסוד והמלכות, שתיקון המסך נבחן למלכות, במילה ובשָׁמוֹר, שהיא רק תיקון כלים. אמנם המוחין, היוצאים על המסך, נבחן ליסוד, זָכוֹר, ובפריעה, גילוי המוחין דג"ר.

לכן רבי שמעון אומר, שהעולם, הנוקבא, עומד על ברית, המחבר יום ולילה, זו"ן, כאחד. כמ"ש, אם לא בריתי יומם ולילה, חוקות שמיים וארץ לא שַׂמתי. חוקות שמיים, פירושו, המוחין, הנמשכים ויוצאים מעדן העליון. אם לא בריתי יומם ולילה, אם לא היסוד, המחבר יום ולילה כאחד, שהם זו"ן, ע"י גילוי המוחין במסך דחיריק. חוקות שמיים וארץ, המוחין דג"ר, הנמשכים מעדן, שהוא בינה שנעשית חכמה. לא שמתי, כי לולא זה, לא היה שום מציאות מוחין בזו"ן, הנקראים שמיים וארץ.

359. כתוב, מִקוֹל מְחַצְצים בין מַשְׁאבים, שָׁם יְתַנוּ צִדקות ה', צדקות פִּרזוֹנו בישראל אז יָרדו לשערים עַם ה'. מקול מחצצים, פירושו, מקול יעקב. כי מחצצים, פירושו, כמ"ש, כמו איש הביניים.

כל המוחין תלויים ביסוד, מפאת היותו המסך דחיריק. וכמ"ש, מקול מחצצים, קול יעקב. כי יעקב הת"ת, המכריע בין ב' הקווים ימין ושמאל, המכונים כאן מחצצים, להיותם ב' חצאים של המדרגה. כי ימין ושמאל של דבר, הם ב' חצאים שלו. ולהיות הת"ת ממשיך קומת החסדים על מסך דחיריק, שבכוחו מכריע בין ב' החצאים, אז נמשכים הג"ר.

בין משאבים, פירושו, שת"ת יושב בין אלו שואבי מים של מעלה. כי הת"ת, יעקב, ז"א, עולה לבינה ושם מכריע עם המסך דחיריק שלו, בין ב' הקווים שבבינה, ב' הנקודות חולם שורוק שבבינה. שהחולם חסדים ימין, שורוק חכמה שמאל. וקול יעקב מכריע וכולל אותם זה בזה, ונשלמים זה מזה.

ואלו ב' נקודות חולם שורוק שבבינה, נקראות שואבי מים של מעלה. כי כוללים כל המוחין שבבינה, וז"א נוסע בב' צדדים, בימין ובשמאל, חולם ושורוק, וכולל אותם בתוכו, כי הוא מכריע בין ימין לשמאל וכולל אותם זה בזה, שע"י זה נגלה שלמותם של שניהם. כי יש עתה חכמה וחסדים בימין, וחכמה וחסדים בשמאל. וע"כ זוכה ז"א עצמו באלו המוחין של ב' צדדים של הבינה. כי זה הכלל, כל מה שהתחתון גורם להוסיף בעליון, זוכה גם הוא בכל אותו השיעור שהוסיף בעליון, כי זוכה בהם וכולל אותם בתוכו. וע"כ כולל ז"א ג"כ ג' קווים הללו, חג"ת.

360. שָׁם יְתַנוּ צִדקות ה'. שָׁם, הוא המקום בשביל המטרוניתא, הנוקבא שלמעלה מחזה, להתדבק. כי אלו ג' קווים, שזכה בהם מבינה, חב"ד חג"ת דז"א שמחזה ולמעלה, שם נוהג זיווג בזו"ן שלמעלה מחזה. עוד מורה הכתוב, שם יתנו צדקות ה', שמשם יונקים ושואבים צדקות ה'. שמזיווג דזו"ן הזה שמחזה ולמעלה, יונקים ושואבים נו"ה דז"א, הנקראים צדקות ה'. יונקים פירושו, שמקבלים מוחין דו"ק. ושואבים פירושו, שמקבלים הארת חכמה. נמצא, שב' עניינים בכתוב, שם יתנו צדקות ה':

א.מורה על זיווג זו"ן שלמעלה מחזה.

ב.מורה, שנו"ה דז"א מקבלים המוחין מזיווג זו"ן.

הכתוב, צדקות פִּרזוֹנו בישראל, מורה על צדיק העולם, יסוד דז"א, ברית וקדוש, והוא שואב ונוטל הכול. קדוש, מורה על המשכת החסדים, אוירא דכיא מאו"א עילאין, קו ימין. שואב, מורה על המשכת הארת חכמה מקו שמאל. ונוטל הכול, מכוח הכרעתו בין קו ימין לקו שמאל, לוקח את הארת שניהם, כי כמו שהת"ת מכריע בין חו"ג שמחזה ולמעלה וכולל שניהם, כן היסוד מכריע בין נו"ה שמחזה ולמטה וכולל שניהם.

ומפזר לים הגדול, לנוקבא, את המים העליונים האלו, המוחין שלו, הנמשכים מאמא, מים עליונים, בישראל, שישראל ירשו ברית זה ונתן אותו הקב"ה להם ירושת עולמים.

361. כיוון שישראל עזבו ברית, כי היו מָלים ולא פורעים, כתוב עליהם, אז יָרדו לשערים עַם ה'. ירדו לשערים, שירדו לשערי צדק, שהיו יושבים בשערים ולא נכנסו לפנים.

הנוקבא היכל המלך. ובעת שישראל היו שומרי ברית, זכו להיות בהיכל המלך בפנים, שקיבלו המוחין מפנימיות הנוקבא דז"א. אבל אחר שעזבו ברית, אז התרחקו מהיכל המלך, וירדו לשערי ההיכל, הנקרא שערי צדק, ולא נכנסו עוד בפנימיות ההיכל.

ועל עת ההוא כתוב, ויעזבו בני ישראל את ה'. עד שבאה דבורה, ונידבה להם בזה, שהמשיכה וגילתה המוחין העליונים בשבילם, כמ"ש, בִּפְרוֹעַ פרעות בישראל. פרעות, גילויים, מלשון, ופרע את ראש האישה. והוא, התגלות המוחין שחזר לישראל ע"י דבורה.

362. וע"כ כתוב על ישראל, בזמן שעזבו ברית, חָדְלו פְרָזון בישראל. חדלו פרזון, זה הוא פְִּרזונו, שנאמר בביאור צִדקוֹת פרזונו בישראל, שהוא שפע המוחין דגדלות מיסוד אל ים הגדול. וכיוון שעזבו ברית, חדלו המוחין ההם מישראל. חדלו המוחין מברית קודש, הנקראים פרזון, משום שמָלו ולא פרעו.

חדלו פרזון עד שׁקַמתי דבורה, שׁקַמתי אֵם בישראל. מהו שקראה את עצמה בשם אם? אלא שאמרה להם, אני הורדתי מים עליונים מלמעלה, המוחין דג"ר, הנמשכים מאמא, כדי לקיים העולמות. וע"כ קראה את עצמה בשם אם, כי גילתה המוחין מאמא. בישראל, כי נעשית לאם הן לישראל של מעלה, ז"א, והן לישראל של מטה, בני ישראל. כי המשיכה המוחין גם לז"א, כמו לישראל, להראות שהעולם אינו מתקיים, אלא על ברית זה. וסוד הכול הוא הכתוב, וצדיק יסוד עולם, שהוא היסוד, שהעולם עומד עליו.

363. שלושה יוצאים מאחד. האחד נמצא בשלושה. נכנס בין שניים. שניים מניקים האחד, והאחד מניק לכמה צדדים.

כדי לבאר את הייחוד של ערב ובוקר יום אחד, אומר הזוהר, שלושה יוצאים ומתגלים מאחד, כמ"ש, מקול מחצצים בין משאבים, שב' הקווים ימין ושמאל שבבינה מחולם שורוק, נקראים משאבים, וקול מחצצים, ז"א, יעקב, עולה אליהם ומכריע ביניהם במסך דחיריק, שע"י זה נכללים ימין ושמאל זה מזה, ויוצאים בבינה ג' מוחין חב"ד.

הרי שג' מוחין חב"ד יוצאים מאחד, ז"א, שעלה לבינה. ומתוך שז"א גרם גילוי ג' מוחין חב"ד אצל הבינה, זוכה גם הוא בהם. כי כל השיעור שהתחתון גורם להאיר בעליון, זוכה בו גם התחתון. ולפיכך, אחד, שהוא ז"א, נמצא בשלושה, שזוכה גם הוא בג' מוחין הללו, חב"ד בראש וחג"ת עד החזה בגוף. כמו שנאמר לעיל, שמתוך שנוסע להכריע בין ב' הקווים ימין ושמאל דאמא, ע"כ הוא כולל אותם בעצמו, וזוכה בעצמו בג' קווים הללו, חג"ת.

ומהזיווג דז"א ומטרוניתא שלמעלה מחזה, יונקים ומקבלים נו"ה, הנקראים צִדקות ה'. וז"א, אחר שנכלל בעצמו מג' מוחין דאמא, נכנס והשפיע אותם בין השניים, שמחזה ולמטה, שהם נו"ה שלו, הנקראים צדקות ה'. ושניים מניקים האחד. ואלו השניים, נו"ה, מניקים לאחד, ליסוד, המכריע ביניהם, והיסוד מקבל מהם המוחין. וע"י זה נכלל מכל המדרגות. ואז האחד מניק לכמה צדדים. שהיסוד משפיע לנוקבא, לכל הבחינות של הנוקבא. והוא שואב ונוטל הכול ומפזר לים הגדול, לנוקבא.

ועתה מסיים רבי שמעון, ואז כולם אחד. אז, אחר שהיסוד השפיע את הכול לנוקבא, נעשו כל המדרגות דז"א, אחד, עם המדרגות דנוקבא. וכמ"ש, ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד. שערב ובוקר כלולים כאחד. וכמ"ש, אם לא בריתי יומם ולילה. כי בו, ביסוד, נעשה ז"א ונוקבא אחד, שהם יום ולילה. הרי שהברית, היסוד, עושה יום ולילה לאחד.

364. למדנו, מל ולא פרע את המילה, כאילו לא מל, משום שמילה ופריעה הם ב' מדרגות. מילה זָכוֹר, פריעה שָׁמוֹר. מילה צדיק, פריעה צדק. מילה זכר, פריעה נוקבא. מילה, אות ברית, יוסף, יסוד. פריעה ברית, רחל, הנוקבא דז"א. וצריכים לחבר אותם, את היסוד עם הנוקבא. כשהוא מל ופורע את המילה, אז עולים מעשיו למ"ן, וגורם זיווג לז"א עם הנוקבא. ומי שמל ולא פרע, כאילו עשה פירוד בין ז"א ונוקבא.



חזרה לראש הדף
Site location tree