אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / קבלה לעם / זוהר לעם / בראשית א', חלק ד' / והנחש היה ערום

והנחש היה ערום

437. והנחש היה ערום. הנחש הוא יצה"ר, המפתה לחטוא. והנחש היה נחש ממש. אלא ודאי הכול אחד. כי ס"מ היה ונראה רוכב על נחש. וצורת הנחש הוא השטן, היצה"ר, המפתה לבני אדם לחטוא, ואח"כ עולה למעלה ומשׂטין. הרי שהכול אחד. ואפשר לומר, שהנחש הוא יצה"ר, ואפשר לומר, נחש ממש.

438. באותה שעה, ירד ס"מ המלאך מהשמיים, ורכב על הנחש הזה, וצורתו ראו כל הבריות, וברחו מפניו. ובאו הס"מ והנחש בדברים עם האישה, וגרמו מוות לעולם. ודאי בחכמה הביא ס"מ קללות על העולם, שבעורמה פיתה אותם לחטוא, וחיבל באילן הראשון שברא הקב"ה בעולם, את אדה"ר.

439. ודבר זה היה תלוי על ס"מ, מה שעשׁק את המוחין והברכות מאדה"ר ע"י עורמתו, שהחטיאו בעצה"ד. עד שבא אילן אחר הקדוש, יעקב, ולקח מס"מ בחזרה את הברכות, שלא יתברך ס"מ המלאך מלמעלה, שהוא שרו של עשיו, ולא יתברך עשיו למטה. כי ע"י חורבנו של אדה"ר, נבנו ס"מ ועשיו. וע"י חורבנם של ס"מ ועשיו, חוזרת ונבנית הקדושה. ולפיכך, כיוון שס"מ בעורמתו עשק את הברכות מהקדושה, חזר יעקב ולקח את הברכות מס"מ ומעשיו בעורמה.

ומה שדווקא יעקב התעצם בזה, להשיב את הגזילה שגזל ס"מ מאדה"ר, כי יעקב היה דומה לאדה"ר. כי יופיו של יעקב היה כיופיו של אדה"ר. וע"כ כמו שמנע ס"מ הברכות מאילן הראשון, שהוא אדה"ר, כן יעקב, שהוא אילן דומה לאדה"ר, מנע הברכות מס"מ למעלה, ולמטה, מעשיו. ויעקב, כל מה שלקח, שלו לקח, מה שגזל ס"מ מאדה"ר. וע"כ כתוב, וייאבק איש עימו, שהוא ס"מ.

440. והנחש היה ערום. הנחש הוא יצה"ר, הוא מלאך המוות. ומשום שהנחש הוא מלאך המוות, ע"כ גרם מוות לכל העולם. שפיתה לחוה לחטוא בעצה"ד. וכמ"ש, קץ כל בשר בא לפניי, שפירושו, מלאך המוות, שעושה קץ לכל בשר, שנוטל הנשמות מכל בשר. ונקרא כך, קץ כל בשר.

441. הנחש פתח באף, שאמר, אף כי אמר אלקים. והביא אף וכעס לעולם. אמר לאישה, באילן הזה ברא הקב"ה את העולם, כי העולם נברא ע"י הנוקבא. וע"כ ודאי אִכלו ממנו, והייתם כאלקים יודעי טו"ר, ותוכלו גם אתם לברוא עולמות ע"י הנוקבא. כי ז"א אלקים. שמוהנוקבא, עצה"ד טו"ר. וע"כ אם תאכלו מעצה"ד, שהוא שמו, כלומר, שיתדבקו בנוקבא ובשִׁפעה, והייתם כאלקים, כמו ז"א, ותוכלו לברוא עולמות כמוהו.

442. הנחש לא אמר כן, כי אילו אמר, באילן הזה ברא הקב"ה את העולם, היה טוב, כי האילן הוא כגרזן ביד החוצב בו. כי עצה"ד היא הנוקבא דז"א. ואילו אמר, שז"א ברא העולם ע"י הנוקבא, היה אומר אמת. כי הוא משמש בנוקבא, כמו גרזן ביד החוצב בו. כי הנוקבא אין לה מעצמה ולא כלום, אלא רק מה שנותן לה ז"א. ונמצא, הפועל הוא, ז"א. שזהו ודאי אמת.

אבל לא אמר כן הנחש. אלא אמר, מאילן הזה אכל הקב"ה. שז"א קיבל שפע מן הנוקבא, ואז ברא ז"א העולם. וכל אומן שונא את חברו, אִכלו מעצה"ד. וגם אתם תוכלו לברוא עולמות.וזהו שקר גמור, שהרי הנוקבא מקבלת הכול מז"א. וע"כ אמר, כי יודע אלקים, כי ביום אֲכוֹלְכֶם ממנוונפקחו עיניכם, והייתם כאלקים יודעי טוב ורע. משום שיודע זה, שתהיו כאלקים, ותבראו עולמות כמותו, ע"כ ציווה אתכם, שלא תאכלו ממנו.

443. כל דבריו דברי שקר. ואפילו בתחילת הדברים דיבר שקר, שכתוב, אף כי אמר אלקים, לא תאכלו מכל עץ הגן. ואינו כן, שהרי כתוב, מכל עץ הגן אכול תאכל, והתיר לו הכול.

444. אמר רבי יוסי, הקב"ה ציווהו על עבודה זרה, על ברכת ה', על הדיינים, על שפיכת דמים ועל גילוי עריות. וכי כמה אנשים היו בעולם, שהיה צריך הקב"ה להזהירו עליהם? כל אלו שבע המצוות היו רק על אילן זה של עצה"ד, משום שבו נאחזות כל אלו המצוות.

445. כי כל מי שלוקח עצה"ד, הנוקבא לבדה בלי בעלה ז"א, עושה פירוד בין ז"א לנוקבא. ונמצא שלוקח אותה שתשפיע בהמונים שלמטה שבבי"ע דפרודא, ששם הקליפות, שהם נאחזים בעצה"ד. ולוקח בזה על עצמו איסורי עבודה זרה, ושפיכת דמים, וגילוי עריות:

א.עבודה זרה הוא עובר, באלו השרים הממונים, שהוא המשיך להם השפע מעצה"ד. ונמצא עובד אל הממונים, שהוא עבודה זרה.

ב.שפיכת דמים הוא עובר, משום שבאילן הזה תלויים הכוחות של שפיכת דמים, כי הוא בצד שמאל, גבורה. וס"מ, שרו של עשיו, התמנה ע"ז.

ג. גילוי עריות הוא עובר, משום שעצה"ד אישה היא. ונקרא אישה, הנוקבא דז"א. ואסור להזמין אישה לבדה, אלא ביחד עם בעלה. שלא יהיה נחשד בגילוי עריות. והחטא של עצה"ד הוא, שלקח הנוקבא לבדה בלי בעלה.

וע"כ בכל שבע המצוות הצטווה באיסור האילן הזה דעצה"ד. כיוון שאכל ממנו, עבר בכולם, כי כולם נאחזים בו.

446. רבי יהודה אמר, ודאי שדבר זה, איסור עצה"ד, כן הוא. כי אסור להתייחד עם אישה לבדה, אלא א"כ בעלה עימה. מה עשה אותו רשע, ס"מ? אמר, הרי נגעתי באילן הזה ולא מתי. אף אַת קִרבי ונגעי בידךְ בו, ולא תמותי. ודבר זה הוא הוסיף מעצמו, שהרי לא נאסר על הנגיעה, אלא על אכילה.

447. מיד, אחר שנגעה בעצה"ד, כתוב, ותרא האישה, כי טוב העץ למאכל. רבי יהודה אמר, האילן הזה העלה ריחות, כמ"ש, כריח שדה אשר בירכו ה'. ומשום הריח, שהיה עולה ממנו, חמדה אותו לאכול ממנו. רבי יוסי אומר, שהראייה שלה הביאה לה את החמדה לאכל מעצה"ד, ולא הריח. שהרי כתוב, ותרא האישה. אמר לו רבי יהודה, הרי אחר החטא כתוב, ותיפקחנה עיני שניהם. הרי שלא השיגה ראייה, אלא לאחר האכילה. אבל מקודם האכילה, לא השיגה אלא רק ריח בלבד.

אמר לו רבי יוסי, ראייה זו שמקודם האכילה, היה בשיעור של האילן, אור נקבה, שראייה זו הביאה לה החמדה. אבל הראייה שהשיגה אחר האכילה, הייתה בשיעור יותר גדול מבחינת האילן. וע"ז כתוב, ותיפקחנה עייני שניהם, כמ"ש, ותרא האישה. ומילת האישה הוא מדויק, להורות שהראייה הייתה באור של בחינת נקבה.

448. ותרא האישה כי טוב העץ. וכתוב, ותיקח מִפִּרְיו. ראתה ולא ראתה, כי טוב העץ. ראתה כי טוב העץ, ולא יכלה להחליט. כי כתוב, ותיקח מפריו. ולא כתוב, ותיקח ממנו, מן העץ, כי לא החליטה בדעתה, כי טוב העץ.

בזה שלקחה מפריו ולא מן העץ, התדבקה במקום המוות, וגרמה מוות לכל העולם, והפרידה החיים מן המוות. כי היסוד, הדבוק בנוקבא, נקרא עץ עושה פרי, והנוקבא נקראת פרי. והנוקבא כשהיא לעצמה לבדה בלי היסוד, היא מוות. וכיוון שלקחה מהפרי ולא מן העץ, נמצא שהתדבקה במקום המוות, והפרידה היסוד, שהוא החיים, מן הנוקבא, שהיא מוות, בעת שנפרדת מהיסוד.

ובחטא הזה גרם פירוד להפריד הנוקבא מבעלה ז"א. שהרי קול, ז"א, ודיבור, הנוקבא, אינם נפרדים לעולם. ומי שמפריד קול מדיבור, את הז"א מן הנוקבא, נעשה אילם ואינו יכול לדבר. וכיוון שניטל ממנו הדיבור, הוא ניתן לעפר. וע"כ נאמר לו, ואל עפר תשוב.

449. נֶאלַמתי דוּמייה, הֶחֱשֵיתי מטוב. אמרה כנ"י, הנוקבא דז"א, בזמן הגלות. משום שהקול, ז"א, מנהיג את הדיבור, הנוקבא. וכיוון שהיא בגלות, הרי הקול נפרד ממנה. והדיבור, הנוקבא, לא נשמע. וע"כ אמרה הנוקבא, נאלמתי דומייה. משום שהחשיתי מטוב, ז"א הנקרא טוב, והוא קול. ונמצא שהקול אינו הולך עימה.

וישראל אומרים אז, לְךָ דומייה תהילה. דומייה, זו תהילה לדוד. שנוקבא, הנקראת תהילה בעת גדלותה, נעשית דומייה בגלות, ומשותקת בלי קול. לְךָ, ישראל אומרים לז"א, בשבילך היא דומייה ושותקת. כי הקול, ז"א, הסתלק ממנה.

450. ותיקח מפריו. שחוה סחטה ענבים ונתנה לו לאדם. ובאכילתם, גרמו מוות לכל העולם. כי באילן דעצה"ד שורה המוות. והוא אילן השולט בלילה, הנוקבא, המאור הקטן לממשלת הלילה. ועליה כתוב, וַתָקָם בעוד לילה. וכשהיא שולטת בלילה, כל בני העולם טועמים טעם המוות. כי השינה הוא אחד משישים ממוות.

אלא אלו בני האמונה מקדימים ונותנים לה נפשותיהם בפיקדון, שאומרים קודם השינה, בידךָ אפקיד רוחי. ומשום שהנפשות הן בפיקדון בנוקבא, בזמן שליטת טעם המוות, אינן ניזוקות, והנפשות חוזרים בבוקר למקומם, לגופים. וע"ז כתוב, ואמונתךָ בלילות. אשר האמונה, הנוקבא, שולטת בלילה.

451. ותיפקחנה עיני שניהם. שנפקחו לדעת את רעות העולם, מה שלא ידעו עד עתה. כיוון שידעו ונפקחו עיניהם לדעת רע, אז כתוב, ויידעו כי עירומים הם, שאיבדו זוהר העליון, שהיה חופֶה עליהם, והסתלק מהם, ונשארו עירומים ממנו.

452. ויתפרו עלה תאנה. שהתדבקו להתכסות בצללים של האילן, שאכלו ממנו. כי עלי האילן עושים צל מתחתיהם. כי יש צל מהקדושה, כמ"ש, בצילו חימדתי וישבתי. וכן יש צל מהקליפה, כמ"ש, זה לעומת זה עשה אלקים. ואחר שחטאו בעצה"ד, משך עליהם את הצל של אילן המוות, שהוא צַלמוות. ובמקום שהיה להם בתחילה הזוהר העליון. שהיה חופף עליהם, נמצאו עתה, בצל של הקליפה, הנקרא עלה תאנה.

ויעשו להם חגורות. כיוון שידעו מעוה"ז והתדבקו בו, אז ראו, שעוה"ז מונהג ע"י עלי האילן הללו, ועשו להם חיזוק, להתחזק בהם בעוה"ז. כי קודם החטא היה העולם מונהג ע"י הקדושה לבדה. וע"י חטא דעצה"ד, הפילו המוחין ממדרגות הקדושה, והקליפות התמלאו מחורבנה של הקדושה, וניתנה ההנהגה בידי הס"א, כמ"ש, ארץ ניתנה ביד רשע.

ונמצא, שעם החטא דעצה"ד, נתנו כוח ושליטה לעלי תאנה, שהם הצללים של הס"א, שישלטו בעוה"ז. ואז ידעו כל מיני כישוף שבעולם, ורצו לחגור כלי זין מכוחם של עלי האילן הללו, כדי להגן על עצמם.

453. ג' נכנסו בדין ונידונו, נחש ואדם וחוה. ועולם התחתון קולל, ולא חזר למצבו, מכוח זוהמת הנחש. עד שעמדו ישראל על הר סיני, שאז פסקה הזוהמה.

454. אחר החטא, הלביש אותם הקב"ה בלבושים, שהעור נהנה מהם ולא הנפש. כמ"ש, כותנות עור. בתחילה היו להם כותנות אור, שהעליונים היו משתמשים בהם למעלה. כי מלאכים עליונים היו באים לאדה"ר, ליהנות מהאור ההוא, כמ"ש, וַתְחַסְרֵהו מעט מאלקים וכבוד והדר תְעַטְרֵהו. ועתה, שחטאו, ניתן להם כותנות עור, אשר העור נהנה מהם, הגוף, ולא הנפש.

455. אח"ז הולידו את הבן הראשון, בן הזוהמה של הנחש היה. שניים באו על חוה, אדם והנחש. והתעברה מהם, והולידה שניים, קין והבל. זה יצא למינו של מולידו, וזה יצא למינו של מולידו. והרוח שלהם נפרד. זה לצד הקדושה, וזה לצד הטומאה. זה דומה לבחינתו, וזה דומה לבחינתו. לצד שיצאו ממנו.

שבזה שנשמעה לעצת הנחש, הטיל בה זוהמתו. והתערבה זוהמת הנחש בגופה של חוה. ואח"כ בה אדם עליה, ונבחן שהתעברה משניהם, מזוהמת הנחש ומקדושת אדה"ר. ותחילה יצא ממנה קין, שהיה מעורב בזוהמת הנחש. ואח"כ, שכבר יצאה הזוהמה מחוה עם לידת קין, יצא ממנה הבל בקדושת אדה"ר.

456. מצד קין באים כל המדורים של המינים הרעים, והרוחות השדים, והמכשפים. מצד הבל נמשך בעולם יותר רחמים. אבל לא בשלמות. בדומה ליין טוב, המעורב ביין הרע. והעולם לא ניתקן על ידו, עד שנולד שֵׁת, והתייחסו אחריו כל הדורות של צדיקי העולם, ובו נוסד העולם. ומקין באים כל המחוצפים והחוטאים ורשעי העולם.

457. בשעה שקין חטא, היה מתיירא, כי ראה לפניו מיני מחנות מזוינים, שבאו להורגו. וכשעשה תשובה, אמר, הן גירשתָ אותי היום מעל פני האדמה, ומפניך אֶסָתר, והיה כל מוצאִי יהרגני. שהתיירא מפני המחנות שבאו להורגו.

מפניך אסתר, כי אמר, אהיה מוסתר ומוחרב מהבניין שלי. כי קין היה איש האדמה. וכיוון שגירש אותו מעל פני האדמה, א"כ התפרק כל הבניין שלו, ולא נשאר לו כלום בעולם. ועוד, מפניך אסתר, כמ"ש, ולא הסתיר פניו ממנו. וכתוב, ויסתר משה פניו. וע"ז אמר קין, מפניך אסתר. שאמר, אהיה נסתר מהפנים שלך, שלא ישגיחו עליי. וע"כ, כל מוצאי יהרגני.



חזרה לראש הדף
Site location tree