אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / קבלה לעם / מבוא לחכמת הקבלה / יחידת לימוד מס' 1 - יסודות הקבלה / חלק א'. מהי חכמת הקבלה?
קבלה לעם

חלק א'. מהי חכמת הקבלה?

שיעור מספר 1 - מה באמת אנחנו יודעים על חכמת הקבלה?

בשיעור זה נלמד על: ההגדרה של חכמת הקבלה / הדעות הקדומות על חכמת הקבלה / מהו "בורא" על פי חכמת הקבלה / איך לימוד חכמת הקבלה קשור אלינו?

 

מהסתר לגילוי

כדי להסביר מהי חכמת הקבלה, מה ידוע לנו עליה או ליתר דיוק מה לא ידוע לנו עליה, נקדים הקדמה קצרה על ההיסטוריה של חכמת הקבלה.

חכמת הקבלה היא חכמה בת אלפי שנים. הראשון שגילה אותה היה אדם הראשון - אדם רגיל, כמוני וכמוך (לא דמות מיתולוגית/אגדית), שחי לפני 5,772 שנה [1], ומשום שהיה הראשון לגלות את החכמה, נקרא "אדם הראשון".

התחנה המשמעותית הבאה בסדר גילוי חכמת הקבלה היא אברהם אבינו. ייחודו של אברהם הוא בשיטה שפיתח לעיסוק בחכמת הקבלה. אברהם אסף סביבו קבוצה של אנשים שלמדו ממנו את השיטה, קבוצה שלימים התפתחה והפכה לעם - עם ישראל.

העיסוק בחכמה בקרב עם ישראל הלך והתפתח והגיע לשיאו בימי בית המקדש הראשון והשני. ואז, עם חורבן בית המקדש השני, פסק באחת העיסוק בחכמה. היא נסתתרה למשך אלפיים שנה, ורק יחידי סגולה למדו אותה.

על ההיסטוריה של חכמת הקבלה ועל הסיבות לגילויה ולהסתרתה נרחיב בהמשך יחידת לימוד זו. מטרתנו כעת היא להבין במה עוסקת חכמת הקבלה ומה באמת ידוע לנו עליה. דווקא משום כך בחרנו להדגיש תחילה את העובדה שהקבלה מתגלה היום לאחר אלפיים שנים של הסתרה. זאת משום שבתקופה זו נרקמו סביבה שמועות ודעות קדומות רבות, הן בנוגע למהותה והן בנוגע לרשות ללמוד אותה.

וכך יוצא, שרבים הם האנשים החושבים כי הם יודעים במה חכמת הקבלה עוסקת ומעטים הם היודעים זאת באמת. הנה למשל פירוט (קצר) של חלק ממגוון הדעות הרווחות בציבור בכל הנוגע לחכמת הקבלה: קבלה היא מיסטיקה יהודית, קבלה עוסקת בקמעות ובברכות, קבלה קשורה לפארא-פסיכולוגיה, קבלה זה חוטים אדומים, אסור ללמוד את חכמת הקבלה לפני גיל ארבעים, אפשר להשתגע מלימוד הקבלה, לימוד הקבלה מיועד רק ליחידי סגולה, וכו'.

כפי שהקדמנו ואמרנו, כל הדעות ב"רשימת המכולת" המתוארת לעיל (וכל יתר הדעות הקדומות שהושמטו ממנה) אינן נכונות. כל הדעות הקדומות על לימוד חכמת הקבלה הן תוצאה של הסתרה מכוונת בת אלפי שנים, ולכן הצעד הראשון בלימוד חכמת הקבלה הוא להסיר את הדעות הקדומות הקשורות אליה, ובד בבד להגדיר במדויק במה היא עוסקת.

אם כך, מהי חכמת הקבלה? המקובל הגדול של דורנו הרב יהודה אשלג (1884-1954), הידוע בכינויו "בעל הסולם" על שם פירוש "הסולם" שכתב ל"ספר הזוהר", כותב כי "חכמה זו היא לא פחות ולא יותר, אלא סדר של שורשים, המשתלשלים על דרך קודם ונמשך, בחוקים קבועים ומוחלטים, המתחברים וקולעים למטרה אחת מאוד נעלה, הנקובה בשם, גילוי אלוקותו ית' לנבראיו בעולם הזה"[2] במילים אחרות, פשוטות יותר: חכמת הקבלה היא שיטה לגילוי הבורא לנברא בעולם הזה.

מיהו הבורא? לפי חכמת הקבלה, הבורא הוא חוק הטבע הכללי המנהל את המציאות כולה. חוק זה נסתר מאיתנו, וחכמת הקבלה היא השיטה לגילויו. אם המדע בעולם שלנו חוקר את חוקי הטבע הגלויים לנו, הרי שחכמת הקבלה חוקרת את חוקי הטבע הנסתרים מאיתנו. במילים אחרות, חכמת הקבלה היא שיטה לגילוי הכוח האחד, הנסתר, שלפיו מנוהלת הבריאה כולה. גילוי הבורא - חוק הטבע הכללי שמנהל את הבריאה - נקרא גם גילוי הרוחניות.

"הטבע", כותבים המקובלים, "עולה בחשבון אלוקים". [3] כלומר, חוק הטבע הכללי הוא אותו "אלוקים", "בורא" או "כוח עליון" שעלינו לגלות. וזו גם כאמור המטרה של חכמת הקבלה, כפי שכותב בעל הסולם - "גילוי הבורא לנבראיו בעולם הזה".

בחן את עצמך:

 

לשם מה רוחניות?

לשם מה נדרש לנו גילוי הרוחניות, תשאלו, האם לא די לנו במה שגלוי לעינינו? לו המציאות היומיומית הגלויה לעינינו הייתה ברורה ומובנת, מילא. אבל גם היא מציבה בפנינו קשיים לא מעטים. נפתור אותם תחילה, ואחר כך נתעסק ברוחניות. השאלה כמובן במקומה. התשובה לה מצויה בהגדרה של חכמת הקבלה.

כפי שלמדנו, חכמת הקבלה היא שיטה לגילוי החוקים הנסתרים המנהלים את הבריאה. חוקים אלה ברורים וממשיים בדיוק כמו החוקים הגלויים לנו בעולם שלנו (חוק המשיכה למשל), אלא שאיננו מודעים להם, הם נסתרים מאיתנו. ומשום שאיננו מודעים להם, שוב ושוב אנחנו פועלים נגדם ומזמינים מהם תגובה שלילית. בדיוק כשם שהתעלמות מכוח המשיכה גוררת בעקבותיה תגובה מכאיבה, כך (ועוד יותר מכך) התעלמות מהחוקים הנסתרים המנהלים את הבריאה מזמינה תגובה מכאיבה. אי ידיעת החוקים היא הסיבה לכל הבעיות המתגלות בעולם שלנו. ידיעת החוקים תחסוך מאיתנו את כל הכאב והצער שאנחנו יודעים בחיינו. ולא עוד אלא שכתוצאה מכך תתגלה בפנינו מציאות אחרת, חדשה: מציאות רוחנית, נצחית ושלמה.

הנה לכם סיבה טובה לגילוי הרוחניות.

למי מתגלה החוק הכללי של הטבע? התשובה לשאלה נמצאת בהגדרה של בעל הסולם שהבאנו לעיל: "לנבראיו בעולם הזה", כלומר לאדם בעולם הזה. במילים אחרות: הרוחניות, או הקשר עם הבורא, החוק האחד שמנהל את הבריאה כולה, נגלים לאדם בעודו חי את חייו בעולם הזה. זו נקודה חשובה, שכן אחת מהדעות הקדומות על חכמת הקבלה היא שהשכר הרוחני מלימוד החכמה מתגלה לאדם רק לאחר מותו, על אף שלאמיתו של דבר, ההיפך הוא הנכון.

מקובל - אדם שגילה את הבורא - הוא מדען ולא מיסטיקן. מקובל הוא אדם רציונאלי שחוקר את הטבע שלו ואת הטבע של העולם שבו הוא חי. הוא שואל שאלות ומחפש תשובות; מנסה להבין, כמו כל אחד מאיתנו, מה מניע את העולם "המשוגע" שבו אנחנו חיים. אלא שבעוד שרובנו מניחים את השאלות האלה בצד ונסחפים בזרמי החיים, המקובלים לא מוותרים עד שהם מגלים את סוד החיים.

"הבנתה של המילה רוחניות", כותב בעל הסולם, [4] "אינה שייכת לפילוסופיה כלל. כי איך ידונו על דבר שלא ראו ולא חשו אותו מעולם? ועל מה אדניהם הוטבעו? אלא אם יש איזה הגדרה להבדיל ולחלק בין רוחני לגשמי, אין זה שייך, רק לאלה שהשיגו פעם דבר רוחני וחשו אותו, שהמה הם המקובלים האמיתיים".

בחן את עצמך:

 

חוק האהבה

לאחר שהבנו כי חכמת הקבלה היא מדע העוסק בגילוי הבורא, החוק הכללי שמנהל את הבריאה כולה, נעמוד מעט על טיבו של חוק זה ובעיקר על השלכותיו עלינו.

מתוך מחקרם על הטבע, המקובלים מגלים שהבורא הוא כוח שכולו נתינה ואהבה. כוח זה מנהל את הבריאה בהרמוניה, כגוף אחד, שכל חלקיו קשורים זה לזה בחוטים בלתי נראים של תלות הדדית. לפי חוק זה, קיומו של פרט בטבע ייתכן רק מתוך איזון והרמוניה ('הומיאוסטאזיס' בשפת המדע) עם יתר חלקי הבריאה.

גם אנחנו בני האדם, כפרטים בטבע, חייבים להגיע לאיזון ולהרמוניה בינינו ועם הטבע. כדי לממש את ייעודנו הטבעי ולהרגיש מסופקים ומאושרים, עלינו לקיים בינינו קשרים מאוזנים של אהבה ותמיכה הדדית. אלא שאנחנו, בשונה מהטבע הדומם, הצומח והחי, לא מרגישים את החיוב הזה בצורה טבעית. הוא נסתר מאיתנו. ומכיוון שאיננו מרגישים את חוק האיזון של הטבע ככוח מחייב, אנחנו פועלים בניגוד גמור לו.

אלא שאי ידיעת החוק אינה פותרת מעונש. וכפי שהוסבר לעיל, זו הסיבה למשבר העמוק שמטביע את חותמו על החברה האנושית בכל פינה בעולם.

יתרה מכך, אם נתבונן על התהליך שעברנו במשך אלפי השנים האחרונות, נגלה שכוחות הטבע דווקא "מכַוונים" אותנו להבין את הצורך להגיע לאיזון ולחיבור נכונים בינינו. כנראה, באמת יש עבורנו תוכנית, אלא שאיננו מבחינים בכך.

האבולוציה של המין האנושי היא כולה אבולוציה של חיבור. אם בתחילת ההיסטוריה האנושית חיינו בחמולות משפחתיות מנותקות זו מזו, הרי שעם הזמן החלו שיתופי פעולה, החמולות גדלו, והתחלנו לנהל מאבקים כדי להשתלט על אנשים ועל שטחים נוספים. במקביל, פיתחנו את החקלאות, שהצמיחה יחסי מסחר וקשרים מפותחים יותר בין האנשים. מהפכות חברתיות, תרבותיות וחינוכיות קשרו בינינו יותר ויותר, והחל מהתקופה התעשייתית עלינו על נתיב של האצת החיבור בין בני אדם בכל העולם, שהגיע לשיאו לקראת סוף המאה ה-20.

פתחנו במאבקים ובחיכוכים, אבל הטבע הוביל אותנו להבנה שנוכל להפיק תועלת רבה יותר משילוב כוחות ומאמצים. כך הפכנו באופן טבעי לחברה גלובלית אחת - לגוף אנושי אחד התלוי בשיתוף הפעולה ההדדי בין איבריו השונים. החוקיות שעומדת בבסיס כל התפתחות טבעית גרמה (ועדיין גורמת) לנו להיקשר זה לזה באלפי קשרים. אם לפני כמה עשרות שנים עוד יכולנו להתקיים בגפנו, הרי שהיום זה כבר בלתי אפשרי.

מסתבר שגלובליזציה היא לא רק מילה יפה. היא מבטאת התפתחות טבעית בלתי פוסקת ומקדמת אותנו לחיים חדשים; חיים שבהם כל תא וכל איבר, או כל אדם וכל מדינה, יחיו טוב, רק אם ישתפו פעולה וידאגו לטובת הכלל. לעומת זאת, אם נבחר להתנגד לטבע ולחיות את חיינו מבודדים מאחרים, יקרה לנו מה שקורה לכל גוף כשאיבר מסוים בתוכו מחליט להתבדל או להתנתק מהאחרים - יתפתח גידול סרטני.

וזה בדיוק מה שקורה היום לחברה האנושית. אמנם אנחנו קשורים זה לזה, אבל אנחנו גם מנצלים זה את זה ועושים לביתנו בלבד - בניגוד גמור לחוק האיזון של הטבע. ולכן כולנו סובלים. בשונה מיתר הפרטים בטבע, ההכרח לקיים בינינו קשרים של ערבות הדדית נסתר מאיתנו. אנחנו כן מסוגלים להבין את הצורך בקשרים אלה, אבל לא מסוגלים לקיים אותם בפועל. חוק האיזון של הטבע נסתר מאיתנו במובן עמוק הרבה יותר מאשר הכרה שכלית. משהו מאוד עמוק, טבעי ושורשי בתוכנו מונע מאיתנו לקיימו. על הסיבות להסתרה זו נרחיב בהמשך יחידת הלימוד.

כל עוד לא ניקח את עצמנו בידיים ולא נחליט שאנחנו צריכים להתחבר זה לזה, לא נוכל להגיע לביטחון ולשלווה. המקובלים מסבירים שאם לא נתחיל לחנך את כל בני העולם להתחשב בטבע, שדוחף אותנו להתפתח לקראת חיבור לבבי, אמיתי, ונמשיך להתרכז רק בטובתנו האישית, המשברים יתגברו, ולעולם לא נצליח לבנות חברה מאושרת. המפתח טמון ברצון לגלות ביחסים בינינו את אותו כוח טבע נסתר, כוח האיחוד, הנתינה והאהבה - הבורא. והשיטה לגילוי הבורא היא חכמת הקבלה.

בחן את עצמך:

 

סיכום השיעור

נקודות עיקריות

 

מושגים ומקובלים

חכמת הקבלה - שיטה לגילוי הבורא לנבראים בעולם הזה.

בורא - החוק הכללי של הבריאה.

בורא - מלשון "בוא וראה". מדגיש את העובדה שחכמת הקבלה מדברת על הבורא כמו שהאדם משיג אותו, ולא כמו שהוא בעצמו.

מקובל- אדם שגילה את הבורא.

אדם הראשון - מקובל. האדם הראשון עלי אדמות שגילה את הבורא.

אברהם אבינו - מקובל. הראשון שפיתח שיטה לגילוי הבורא.

בעל הסולם - הרב יהודה אשלג. מגדולי המקובלים במאה ה-20 ובכלל.

 

תשובות לשאלות

שאלה: מהי חכמת הקבלה, ומדוע נרקמו סביבה דעות קדומות רבות כל כך?

תשובה: חכמת הקבלה היא שיטה לגילוי הבורא לנבראים בעולם הזה. משום שהייתה נסתרת במשך אלפיים שנה, נרקמו סביבה דעות קדומות רבות.

שאלה: מהי התועלת בלימוד חכמת הקבלה?

תשובה: לימוד חכמת הקבלה חוסך מאיתנו צרות ומכאובים ומגלה לנו מציאות רוחנית, נצחית ושלמה.

שאלה: במה תלוי קיומו של כל פרט ופרט בבריאה, ובכלל זה בני האדם?

תשובה: קיומו של כל פרט בטבע ובכלל זה בני האדם תלוי באיזון ובהרמוניה עם יתר חלקי הבריאה.

להרחבה ולהעמקה בחומר הלימוד, עבור לספר הקורס, עמוד 229.

 
 

_________________________________________

שיעור מספר 2 - מי יכול ללמוד את חכמת הקבלה?

בשיעור זה נלמד על: הרצון - מנוע ההתפתחות /
התענוג מכבה את הרצון / הנקודה שבלב /
ההיסטוריה של הקבלה

 

הנקודה שבלב

אחת מהשאלות הנפוצות והמסקרנות בנוגע לחכמת הקבלה היא: מי יכול ללמוד אותה? כשנדרש הרב קוק (1865-1935), מקובל בעל שיעור קומה ששימש כרב הראשי הראשון של ישראל, לשאלה זו, הוא השיב בפשטות: "כל מי שרוצה". [5] כל מי שרוצה מה, תשאלו. כל מי שרוצה לגלות לשם מה הוא חי.

זוהי הבדיקה העצמית היחידה שאדם צריך לערוך לפני שהוא ניגש ללימוד חכמת הקבלה - האם יש בו רצון לגלות את תכלית החיים. יש לך רצון כזה? אתה יכול ללמוד! אדם מגיע לחכמת הקבלה מתוך חיפוש אחר נקודת מבט חדשה על החיים. בתת ההכרה הוא מרגיש שהתשובות לשאלות שמטרידות אותו נמצאות ברובד עמוק יותר מזה שמציעים החיים השגרתיים בעולם הזה.

התשובה הפשוטה לכאורה של הרב קוק לשאלה, מי יכול ללמוד את חכמת הקבלה, מכילה בתוכה עמקות רבה. כדי להבין, ולו במעט, את עמקות תשובתו, עלינו לעמוד תחילה על חלקו המכריע של הרצון בעיצוב חיי האדם בכלל, ועל הסיבות המביאות לידי הבשלת הרצון לגילוי תכלית החיים בפרט.

רצונות אינו צצים סתם כך משום מקום. הם נוצרים בצורה לא מודעת בתוכנו וצפים על פני השטח רק כשהם הופכים לרצון מוגדר. לפני כן אנחנו לא מרגישים את הרצונות, או שלכל היותר אנחנו חשים אי-שקט כללי. כולנו חווינו את התחושה הזאת של לרצות משהו אבל לא לדעת מה בדיוק. זה קורה כשהרצון עדיין לא בשֵל.

אפלטון אמר פעם: "הצורך הוא אבי ההמצאה", והוא צדק. חכמת הקבלה מסבירה שיכולתנו ללמוד דבר מה תלויה בהכרח ברצון שלנו ללמוד אותו. הרצון הוא כוח מניע. זוהי נוסחה פשוטה מאוד: כשאנחנו רוצים משהו, אנחנו עושים את מה שצריך כדי להשיג אותו; אנחנו מפנים זמן, מגייסים אנרגיה ומפתחים את המיומנויות הנדרשות. מכאן שהמנוע לשינוי הוא הרצון.

יתרה מכך, האופן שבו הרצונות שלנו מתפתחים מגדיר ומעצב לא רק את החיים של אדם פרטי, אלא את כל ההיסטוריה האנושית. ככל שרצונות המין האנושי הלכו והתפתחו, כך הם דחפו את בני האדם ללמוד את הסביבה שלהם כדי לממש את השאיפות שלהם. בשונה מאבנים, מצמחים ומחיות, בני האדם מתפתחים כל הזמן. בכל דור ובכל אדם, הרצונות הולכים ומתגברים.

לפי חכמת הקבלה, מנוע השינוי - הרצון - עשוי מחמש דרגות בסולם של אפס עד ארבע. המקובלים קוראים למנוע הזה "רצון לקבל תענוג", או בקיצור, "רצון לקבל". הרצון לקבל גדל שלב אחר שלב, מאפס עד ארבע, כשבכל שלב הוא משתוקק למילוי גדול יותר, איכותי יותר. כשחכמת הקבלה הופיעה לראשונה בבבל העתיקה לפני 4,000 שנה, הרצון לקבל היה בדרגה אפס. היום אנחנו נמצאים בדרגה ארבע - הדרגה הגבוהה ביותר.

מהו המנגנון שגורם לרצון לעלות בכל פעם בדרגה? המקובלים כותבים שהסיבה לכך פשוטה: בכל פעם שהרצון לקבל מתמלא הוא למעשה מתבטל. התענוג שממלא את הרצון מבטל אותו. ואם רצון למילוי מסוים מתבטל, אנחנו כבר לא יכולים ליהנות ממנו. בחכמת הקבלה נקרא העיקרון הזה: "התענוג מבטל את הרצון".

דוגמה: חִשבו על המאכל האהוב עליכם. עכשיו, דמיינו את עצמכם במסעדה מפוארת, מתרווחים בנוחות בכיסא כשמלצר אדיב מגיש לכם צלחת גדולה ומניח אותה על השולחן. אח... הריח המוכר והטוב הזה! אתם כבר נהנים? בוודאי. אבל ברגע שמתחילים לאכול, התענוג פוחת. וככל שאנחנו מתמלאים, כך אנחנו מפיקים פחות הנאה מהאוכל. בסופו של דבר, כשאנחנו מלאים לגמרי, אנחנו כבר לא מסוגלים ליהנות מהאוכל, ולכן אנחנו מפסיקים לאכול. אנחנו לא מפסיקים כי אנחנו מלאים, אלא כי לא כיף לאכול כשהבטן מלאה. זהו המלכוד של הרצון לקבל - ברגע שהוא מקבל את מה שהוא רצה (מילוי), הוא כבר לא נהנה ממנו ולא רוצה אותו (ראו שרטוט מס' 1).

שרטוט מס' 1

ומכיוון שאנחנו לא מסוגלים לחיות ללא תענוג, אנחנו חייבים להמשיך לחפש תענוגים חדשים יותר וגדולים יותר. כך התפתחנו מדור לדור, מרצונות פשוטים לצרכים בסיסיים, כמו אוכל, מין, משפחה ומחסה, לרצונות מורכבים יותר לרכוש, לכבוד, לשליטה ולידע. בכל שלב התגלו בנו רצונות חדשים, שבסופו של דבר נשארו גם הם בלתי מסופקים. ככל שרצינו יותר, הרגשנו ריקים יותר. וככל שהרגשנו ריקים יותר, נעשינו מתוסכלים יותר.

בימינו אנחנו נמצאים בדרגת הרצון החזקה ביותר, ומכיוון שכך אי אפשר להימנע מהמסקנה שהיום אנחנו מרוצים פחות מאי פעם, אף על פי שיש לנו הרבה יותר ממה שהיה לאבותינו ולאבות אבותינו. הניגוד בין מה שיש לנו, מצד אחד, לבין חוסר הסיפוק הגדל שלנו, מצד שני, הוא המהות של המשבר שאנחנו חווים היום. ככל שהרצון שלנו גדול יותר, אנחנו מרגישים ריקים יותר והמשבר נעשה קשה יותר.

מכאן מובן מדוע העמיד הרב קוק את הרצון להבין את משמעות החיים כתנאי ללימוד חכמת הקבלה. כל עוד היה לרצון לקבל שלנו במה להתמלא, הוא דחף אותנו למלא את השאיפות שלנו ולמלא את חיינו בטעם. אלא שבימינו, לאחר עשרות אלפי שנות התפתחות, כשהרצון לקבל הגיע לדרגת התפתחותו האחרונה וכבר אינו רואה לנגד עיניו תענוג חדש להתמלא בו, מתעוררת ביותר ויותר אנשים שאלה על תכלית החיים. שאלה זו, המכוונת למקום גבוה יותר מהחיים עצמם, היא למעשה תחילתו של רצון חדש, רצון לגילוי המציאות הרוחנית, הנצחית והשלמה. וכפי שאמר הרב קוק, כשהרצון הזה מתגלה בליבו של אדם, הוא כבר יכול ללמוד את חכמת הקבלה.

הרצון החדש לגילוי המציאות הרוחנית נקרא בחכמת הקבלה "הנקודה שבלב". "לב" בחכמת הקבלה הוא כל הרצונות הגשמיים שבאדם, והנקודה היא רצון חדש, קטן לעת עתה, לגילוי תכלית החיים.

בחן את עצמך:

 

תולדות חכמת הקבלה - המקובלים הראשונים

על התפקיד המרכזי של הרצון בהתפתחות הבריאה בכלל ובגילוי חכמת הקבלה בזמננו בפרט, ניתן ללמוד גם מההיסטוריה של חכמת הקבלה. לנושא זה נקדיש את החלקים הבאים של השיעור.

המנגנון שמניע את תהליך הגילוי וההסתר של חכמת הקבלה הוא אותו המנגנון שמניע את תהליך ההתפתחות של האנושות - הרצון. בשלבי ההתפתחות הראשונים של הרצון, כשהוא קטן יחסית, חכמת הקבלה מתגלה לחלק מסוים מבני האדם מתוך קרבתם לטבע. כשהרצון גדל והאדם מתרחק מהטבע ומתחיל לחפש סיפוקים חדשים (רכוש, כבוד, שליטה וידע), חכמת הקבלה נסתרת. בימינו, כשהרצון מגיע לרוויה ושאלות על תכלית החיים מתעוררות, חכמת הקבלה מתגלה שוב, בפעם האחרונה, והפעם לכל אדם.

המקובלים שנכיר בסקירה היסטורית זו גילו את חכמת הקבלה בתקופות שבהן הרצון לקבל עבר משלב התפתחות אחד לשני. החכמה התגלתה להם כדי שיתאימו אותה לדרגת הרצון החדש. וכך הם עשו. חשוב לציין שההיסטוריה של חכמת הקבלה משופעת במקובלים רבים נוספים, שאינם מוזכרים בסקירה זו. ודאי שאין בכך כדי להמעיט בחשיבותם או בגדלותם. להיפך, חלקם הגיעו להשגות גבוהות יותר מהמקובלים שנסקור להלן.

המקובל הראשון עלי אדמות נקרא "אדם הראשון". לא, לא מדובר באותה דמות תנ"כית מפורסמת שגורשה מגן עדן (שעליה ועל הפירוש הקבלי לתנ"ך ולשאר ספרי הקודש נלמד ביחידות הלימוד השנייה והשלישית). האדם הראשון שהשיג את חכמת הקבלה היה אדם רגיל, כמוני וכמוכם, שנולד לפני 5,772 שנה. [6] מכאן גם מובן, שהוא לא היה האדם הראשון עלי אדמות; רבים שוטטו על פני הכדור לפניו. הוא נקרא "אדם הראשון" משום שהיה הראשון שגילה את חכמת הקבלה, כפי שמתואר במילותיו של בעל הסולם: [7] "שאדם הראשון, היה הראשון, למקבלים סדר של ידיעות מספיקות להבין ולהצליח ולנצל עד לקצה, מכל מה שראה והשיג בעיניו (מחכמת הקבלה)".

חכמת הקבלה התגלתה לאדם הראשון בזמן שהרצון לקבל היה בשלב ההתפתחות הראשון שלו. כפי שכבר הסברנו, באותם הזמנים היה האדם קרוב מאוד לטבע, ומתוך קרבתו לטבע התגלתה לו תוכנית העל של הטבע, חכמת הקבלה. כמו שאר המקובלים שמהווים נקודות ציון חשובות בהתפתחות החכמה, גם אדם הראשון כתב ספר, שבו תיאר את גילויו. ספר זה נקרא "רזיאל המלאך".

התחנה הבאה בתולדות חכמת הקבלה היא אברהם אבינו. באותה תקופה (לפני כ-4,000 שנה) התרכזה האנושות בבבל העתיקה, ומתוך קרבתה לטבע, לחוק ההשפעה והאהבה, חיה בהרמוניה כמשפחה אחת גדולה. אלא שאז עבר הרצון לקבל בבת אחת משלב ההתפתחות הראשון לשני. הרצון שגדל הרחיק את בני האדם מהטבע וזרע ביניהם פירוד (כפי שמתואר בסיפור מגדל בבל).

בדרגה החדשה של הרצון שהתגלה, האדם כבר לא יכול היה לגלות את חכמת הקבלה בצורה טבעית, לפי זַכותו, מתוך קרבתו לטבע. הרצון שהתעצם העלה צורך בשיטה מובנית לגילוי החכמה. פיתוחה של שיטה זו מיוחס לאברהם. אברהם אסף סביבו בהדרגה קבוצת תלמידים, שלמדה ממנו את השיטה, ולימים, הפכה לעם ישראל. את עיקרי השיטה כתב אברהם בספר שנקרא "ספר היצירה".

וכך מתאר זאת הרמב"ם: [8] "בן ארבעים שנה, הכיר אברהם את בוראו... והיה מהלך וקורא ומקבץ העם מעיר לעיר ומממלכה לממלכה... עד שנתקבצו אליו אלפים ורבבות, והם אנשי בית אברהם. ושתל בלבם העיקר הגדול הזה, וחיבר בו ספרים... והיה הדבר הולך ומתגבר בבני יעקוב ובנלווים עליהם, ונֶעֱשָׂת בעולם אומה שהיא יודעת את ה'".

קבוצת המקובלים, ממשיכי דרכו של אברהם, השתמשה בשיטת הקבלה שלמדה ממנו במשך כמה דורות, אך אז עבר הרצון לקבל לדרגת ההתפתחות הבאה שלו, ועלה צורך לגלות את חכמת הקבלה בדרגה גבוהה יותר, על פני הרצון לקבל החדש.

דרגה זו התגלתה למשה, המקובל הגדול שחי באותה תקופה, לפני כ-3,000 שנה. שיטת התיקון של משה, שהיא המשך של שיטת אברהם, נקראת ה"תורה". אין הכוונה לתורה כספר היסטוריה או כספר מוסר, כפי שמתייחסים אליה היום, אלא לשיטה ולמדריך לגילוי הבורא, חוק ההשפעה והנתינה, על פני הרצון לקבל ההולך וגובר.

בהנהגתו של משה, יצא עם ישראל ממצרים והגיע לארץ ישראל. בימי בית המקדש הראשון והשני, כל אדם בישראל היה בעל השגה רוחנית. ילדים חונכו על ברכיה של חכמת הקבלה והפכו לבעלי השגה רוחנית בעצמם. אלא ששוב, לפי אותה תוכנית ההתפתחות של הטבע, הרצון לקבל התגלה בדרגה חדשה, זרע פירוד בישראל והביא לידי אובדן המדרגה הרוחנית ויציאה לגלות.

בחן את עצמך:

 

תולדות חכמת הקבלה - מהגלות עד ימינו

המקובל שהופיע עם היציאה לגלות (במאה ה-2 לספירה), להתאים את שיטת הקבלה לדרגת הרצון החדשה שהתגלתה, הוא רבי שמעון בר יוחאי. עם תשעת תלמידיו, כתב רבי שמעון את החיבור החשוב ביותר בחכמת הקבלה, "ספר הזוהר".

חשיבותו של "ספר הזוהר" קשורה ישירות לרצון לקבל שהתגלה באותה התקופה. זה היה רצון מאיכות חדשה לגמרי - מהיציאה לגלות והלאה, החלו להתגלות השלבים האחרונים בהתפתחות הרצון. כנגד רצון בדרגה כזו נדרשה עוצמה רוחנית גדולה, עוצמה שרבי שמעון ותלמידיו השיגו והצפינו ב"ספר הזוהר". למעשה, העוצמה הרוחנית שב"ספר הזוהר" שקולה כנגד הרצון ברמת התפתחותו הסופית, זו שמתגלה בימינו. מסיבה זו היה "ספר הזוהר" נסתר במשך כל ימי הגלות, ורק עכשיו, בתחילת המאה ה-21, הוא מתגלה.

התחנה הבאה בתולדות חכמת הקבלה היא הרב יצחק לוריא אשכנזי (1534-1572) הידוע בכינויו האר"י הקדוש. במשך פחות משנתיים שבהן התגורר בצפת, בין השנים 1570-1572, עד שנפטר בגיל 38, חולל האר"י את המהפכה הגדולה ביותר בתולדות הקבלה, והפך את שיטת הקבלה משיטה המיועדת ליחידי סגולה לשיטה המיועדת לכל אדם.

גם כאן, כמובן, הסיבה לשינוי הייתה אותה תוכנית ההתפתחות של הרצון לקבל, שנכנס לשלב ההתפתחות האחרון שלו. מקובלים רבים כותבים כי מתקופת האר"י והלאה נגמרה תקופת ההסתר ולא רק שאפשר ללמוד את חכמת הקבלה, אלא שחובה לעשות זאת. האר"י עצמו לא כתב דבר. תלמידו, הרב חיים ויטאל, כתב את הדברים ששמע מפיו. החיבור המפורסם ביותר מבין כתבים אלה הוא "עץ חיים".

תוכנית ההתפתחות של הרצון לקבל הגיעה לסיומה בשלהי המאה ה-20. לא פלא אפוא שהייתה זו המאה הסוערת ביותר בתולדות המין האנושי. המקובל שהתאים את חכמת הקבלה למציאות החדשה שהתגלתה היה הרב יהודה אשלג, הידוע בכינויו "בעל הסולם". זו הסיבה שכתביו של בעל הסולם הם המתאימים ביותר ללימוד הקבלה בדורנו (מרבית חומר הלימוד בתוכנית הלימודים מבוסס על כתבי בעל הסולם).

סיכומו של דבר, ההיסטוריה של הגילוי וההסתר של חכמת הקבלה מקבילה לתהליך גדילת הרצון לקבל. בכל פעם שהרצון לקבל עובר לשלב ההתפתחות הבא שלו, מתגלה מקובל שמתאים את חכמת הקבלה לרצון לקבל בדרגתו החדשה, ובהתאם לכך מושגת דרגה גבוהה יותר של קשר עם הרוחניות (ראו שרטוט מס' 2).

שתי יצירותיו העיקריות של הרב אשלג, פרי עמל של שנים ארוכות, הן "תלמוד עשר הספירות" המיוסד על כתבי האר"י ופירוש "הסולם" ל"ספר הזוהר", שהוא הפירוש המלא והמקיף ביותר שנכתב על "ספר הזוהר". לצד פירושים אלו פרסם בעל הסולם מאמרים וחיבורים רבים ואפילו הוציא לאור עיתון קבלי.

שרטוט מס' 2

מה שמאפיין את בעל הסולם ומייחד אותו יותר מכל הוא העיסוק הגלוי והאינטנסיבי שלו בהפצת חכמת הקבלה לכל אדם. הוא נדרש למלאכה לא פשוטה כלל; היה עליו להסיר את המחיצות ולהפריך את האמונות התפלות ואת המיתוסים שדבקו בחכמת הקבלה לאורך שנים. אך מעל הכל, הוא פיתח שיטה להתפתחות רוחנית, שמתאימה לכל אדם בימינו.

הוא דבק במשימתו עד אחרית כוחותיו, ובזכות מסירותו הצליח להגשים את חלום המקובלים - הקבלה נעשתה נגישה לכל אדם שחפץ בה, ללא כל תנאי מוקדם.

האיש הגדול הזה הוביל מהפכה רוחנית שאת פירותיה אנחנו קוצרים היום. בזכותו נסגר המעגל שנפתח עוד בתקופת אברהם. ספרי הקבלה, שהיו מסוגרים בעבר באלפי מנעולים, נפתחים היום עבור כולם בעזרת מפתח אחד ויחיד - רצון האדם.

בחן את עצמך:

 

סיכום השיעור

נקודות עיקריות

מושגים ומקובלים

התענוג מכבה את הרצון - המנגנון שגורם להתפתחות הרצון: בכל פעם שהרצון מתמלא בתענוג, הרצון נמוג, התענוג כבה, וכתוצאה מכך מתעורר רצון חדש, גדול יותר.

הנקודה שבלב - הרצון לגילוי הרוחניות שמתגלה באדם.

רבי שמעון בר יוחאי - מקובל. כתב עם תשעת תלמידיו את "ספר הזוהר", זמן קצר לפני שהוסתרה החכמה.

האר"י - מקובל. התאים את שיטת הקבלה להמונים, לכל מי שהתעוררה בו הנקודה שבלב.

הרב חיים ויטאל - מקובל. תלמידו של האר"י. כתב את מרבית הספרים המיוחסים להאר"י.

 

תשובות לשאלות

שאלה: מי יכול ללמוד את חכמת הקבלה?

תשובה: מי שהתעורר בו רצון לגלות את תכלית החיים.

שאלה: מה הוסיפו אברהם ומשה לתהליך הגילוי של חכמת הקבלה?

תשובה: כל אחד מהם התאים את שיטת הקבלה לרצון החדש, שהתגלה בדרגת התפתחות חדשה.

שאלה: במה שונים האר"י ובעל הסולם מכל המקובלים שקדמו להם?

תשובה: האר"י ובעל הסולם התאימו את שיטת הקבלה לרצון לקבל בדרגת ההתפתחות האחרונה שלו.

להרחבה ולהעמקה בחומר הלימוד, עבור לספר הקורס, עמוד 235.

 
 

_________________________________________

שיעור מספר 3 - סדר התפתחות הבריאה על פי חכמת הקבלה

בשיעור זה נלמד על: מחשבת הבריאה להיטיב לנבראיו / מדוע הבורא נסתר / התפתחות הרצון בעולם שלנו

 

הטוב והמיטיב

בשיעור הקודם התמקדנו בשאלה מי יכול ללמוד את חכמת הקבלה וסקרנו את ההיסטוריה של חכמת הקבלה. המכנה המשותף לשתי הסוגיות הללו, והכוכב הבלתי מעורער של השיעור כולו, היה הרצון, וליתר דיוק "הרצון לקבל". למדנו כי רצון מפותח דיו, שכבר מתחיל לשאול על תכלית החיים, הוא התנאי היחידי ללימוד חכמת הקבלה. למדנו גם שהתפתחות הרצון לקבל היא שעיצבה את ההיסטוריה של חכמת הקבלה.

בשיעור הקרוב נכיר את הסיבות להיווצרות הרצון ונעמיק את הבנתנו בתהליך התפתחותו. אם עד כה דיברנו בעיקר על המציאות בעולם שלנו, כלומר איך חכמת הקבלה מתגלה לאדם בהתאם להתפתחות הרצון בעולם שלנו, הרי שאת השיעור הקרוב נתחיל דווקא מהקצה שני של הבריאה, מהשורש של הבריאה, מהמחשבה שבראה את הרצון.

לפי חכמת הקבלה, הבורא - חוק הטבע הכללי - הוא כוח שכולו נתינה ואהבה. בשפת הקבלה מכונה כוח זה "הטוב והמיטיב", כלומר כוח שבמהותו הוא טוב וכל כולו מכוון לתת מטובו. את הבורא מכנים המקובלים גם בשם "הרצון להשפיע" (ראו שרטוט מס' 3); להשפיע מלשון שפע, רצון להעניק את השפע שבו.

שרטוט מס' 3

כדי לממש את הרצון להשפיע, צריך שיהיה מי שיקבל את השפע. לפיכך, הבורא בורא נברא, שתכליתו לקבל מהבורא את הטוב שהוא רוצה לתת. אם הבורא במהותו הוא רצון להשפיע, הרי שהנברא שברא הוא במהותו רצון לקבל. הבורא, הרצון להשפיע, נקרא בחכמת הקבלה "אור", והנברא, הרצון לקבל, נקרא בחכמת הקבלה "כלי" (ראו שרטוט מס' 3).

בחן את עצמך:

 

להידמות לבורא

המחשבה לברוא נברא שיקבל את השפע נקראת בחכמת הקבלה "מחשבת הבריאה להיטיב לנבראיו". מחשבה זו היא שורש הכל, היא קודמת לבריאה וממנה משתלשלת ומתפתחת כל הבריאה, הן חלקיה הגלויים לעינינו והן חלקיה הנסתרים. על השתלשלות זו נרחיב כעת.

אם מחשבת הבריאה היא להיטיב לנבראים, מן הראוי לשאול - מהי ההטבה שמובטחת לנבראים? שאלה לא פשוטה כמובן. הדוגמה הבאה יכולה לרמז על פיתרון אפשרי. תארו לעצמכם שאתם מלכים, לא מהסוג השיכור מכוח שרודה בנתיניו, אלא מלכים מהאגדות, כאלה שאוהבים ללא תנאי את תושבי ממלכתם; כל הנתינים אוהבים אותם והממלכה כולה משגשגת. עכשיו תארו לעצמכם שנולד לכם בן, בן יחיד ואהוב. מה תרצו לתת לו? מה הדבר הטוב ביותר שתוכלו לתת לו?

חִשבו על כך...

ובכן, התשובה היא: להיות כמוכם, מלך מצליח ואהוב.

זו גם התשובה לשאלה מהו הטוב שהבורא רוצה להעניק לנבראיו. הטוב שהבורא רוצה לתת לנו, הנבראים, הוא להעלות אותנו למעמדו, לגדל אותנו להיות כמוהו. כך מתאר זאת בעל הסולם במאמר "תורת הקבלה ומהותה": "כל סדרי הבריאה, בכל פינותיה ומבואיה ומוצאיה, ערוכה ומסודרת בכל מראש, רק על פי התכלית הזו, שיתפתח מתוכה המין האנושי, שיעלה במעלותיו, עד שיהיה מוכשר להרגשת הבורא".

במבט ראשון, הדברים עלולים להישמע מוגזמים, אפילו מופרכים, אבל אם נחשוב לרגע, נבין שלא יכולה להיות תשובה אחרת. הרי אם הבורא הוא הטוב המוחלט, לא ייתכן שייתן גרם אחד פחות ממה שיש לו, מהטוב ביותר שיש. והטוב ביותר שיש זה הוא עצמו, הטוב המוחלט. מכאן, שההטבה שהבורא רוצה לתת לנו היא בהכרח להיות כמוהו.

כאן המקום לעצור לרגע ולהעיר הערה חשובה: חכמת הקבלה אינה פילוסופיה. המקובלים אינם בונים את ההסברים שלהם מתוך הקשים לוגיים כאלה ואחרים. כל מה שכתוב בספרי הקבלה מבוסס על השגה בפועל של המציאות הרוחנית על ידי המקובלים. במילים אחרות, המקובלים כותבים לנו על הרוחניות עצמה, כפי שהיא התגלתה להם, ולא על מה שהם חושבים שהיא. זוהי נקודה עקרונית, כי היא מגדירה גם את היחס הנכון ללימוד חכמת הקבלה: את חכמת הקבלה צריך ללמוד מתוך רצון לגלות את הרוחניות בפועל, בחוש, ולא מתוך רצון להתפלפל עליה. על היחס הזה נרחיב את ההסבר לאורך הקורס כולו.

נחזור לעניינינו. המקובלים השיגו שמחשבת הבריאה היא להיטיב לנבראיו, כלומר להעלות את הנברא לדרגת הבורא. העניין הוא שהתנאי הראשון והבסיסי למימוש מחשבה זו הוא שהנברא ירצה זאת בעצמו, שיהיה מודע לרצונו ויממש אותו באופן עצמאי. מחשבת הבריאה אינה יכולה להתממש בכפייה או לא במודע, כי נברא שאינו מודע למעשיו או שעושה אותם בכפייה אינו דומה לבורא. כמו שהבורא הוא הכוח הפעיל והיוצר בבריאה, כך גם הנברא צריך להיות.

לכן, כדי שיהיה לנברא רצון משל עצמו להידמות לבורא, עליו להרגיש תחילה את התענוג שבהידמות לבורא ואחר כך, על התענוג הזה להיעלם. רק כך ייוולד בנברא רצון עצמאי ליהנות שוב מאותו התענוג. האמת היא שכך נולדים בנו כל הרצונות. לדוגמה: רצון למאכל מסוים נולד בנו רק לאחר שטעמנו אותו בפעם הראשונה וטעמו התפוגג - רק כך מתעורר בנו רצון אמיתי לדבר.

לפיכך, כדי לעורר בנברא רצון משל עצמו להידמות לבורא, הרצון לקבל נברא ממולא בכל הטוב המיועד לו, וממצב של הידמות מלאה לבורא, שנקרא "עולם אין סוף", הבורא הולך ומרחיק את הנברא עד המציאות שנקראת "העולם הזה", שבה הנברא נבדל מהבורא לגמרי.

בעולם הזה, הנברא כל כך נבדל מהבורא, עד שאין לו שום קשר עימו. בעולם הזה, הבורא נסתר מהנברא לחלוטין. וכפי שהוסבר לעיל, רק מהסתרה גמורה זו, יוכל הנברא לעורר בתוכו רצון עצמאי להידמות לבורא וישיג את כל הטוב והשפע המיועדים לו במחשבת הבריאה.

תהליך הרחקת הנברא מהבורא, מעולם אין סוף (א"ס) עד העולם הזה, מתחלק לחמישה שלבים. בכל שלב, הנברא מאבד עוד יותר את מידת ההידמות שלו לבורא, והבורא נסתר ממנו עוד יותר. כל שלב בתהליך הרחקת הנברא מהבורא נקרא "עולם", מלשון "העלמה" (ראו שרטוט מס' 4).

העולם הראשון, שבו הנברא נמצא בהידמות מרבית לבורא, נקרא עולם אדם קדמון. העולם השני, שבו מידת ההידמות לבורא קטֵנה ומידת ההסתרה ממנו גדלה, נקרא עולם אצילות. העולמות השלישי, הרביעי והחמישי נקראים, בהתאמה, עולם הבריאה, עולם היצירה ועולם העשיה. מתחת לעולם העשיה נמצא העולם הזה שבו, כפי שכבר למדנו, הנברא נבדל מהבורא לגמרי והבורא נסתר ממנו לגמרי. הגבול בין העולם הזה לעולמות הרוחניים נקרא בחכמת הקבלה "מחסום".

שרטוט מס' 4

בחן את עצמך:

 

קרוב או רחוק

שאלות רבות עולות בוודאי מתוך הדברים שלמדנו עד כה, וכולן דורשות תשובה. לרובן ככולן נתייחס במשך הקורס כולו. על שתיים מהן נענה כעת:

1. מה פירוש להיות דומה לבורא?

2. מה פירוש להיות רחוק מהבורא או קרוב אליו?

בתחילת השיעור למדנו שהבורא הוא כוח של השפעה ונתינה, שמנהל את הבריאה כולה. אם כך, נשאלת השאלה, מה זאת אומרת להידמות לכוח? הרי כוח לפי הגדרתו הוא מהות מופשטת מכל צורה. תשובה: להידמות לבורא פירושו להידמות לתכונתו, לאיכות הפנימית שלו - לתכונת ההשפעה. ככל שהנברא ישפיע יותר, ככל שיפעל בלי חשבון לעצמו ויהיה מכוון כולו לטובת מה שמחוץ לו, כך יידמה יותר לבורא וירגיש ביתר עוצמה את ההטבה שהבורא ייעד עבורו.

לאחר שהבהרנו נקודה זו, נוכל לענות גם על השאלה השנייה: מה פירוש להיות רחוק מהבורא או קרוב אליו? הרי הבורא, ככוח, נמצא בכל מקום, ואיך אפשר להיות קרוב או רחוק ממה שנמצא בכל מקום? תשובה: קירבה או ריחוק מהבורא נמדדים במידת ההידמות אליו. במידה שהטבע של הנברא (הרצון לקבל) שולט בו, הוא רחוק מהבורא. ובמידה שהנברא משפיע, הוא קרוב לבורא.

את עניין ריחוק הנברא מהבורא מסביר בעל הסולם במאמר "מתן תורה": "עייר פרא אדם יולד. כי כשיוצא ונולד מחיק הבריאה, הוא מצוי בתכלית הזוהמה והשפלות, שפירושם הוא עניין ריבוי גדלות האהבה העצמית הנטבעת בו, אשר כל תנועותיו סובבות בחזקה על קוטבו עצמו, מבלי ניצוצי השפעה לזולתו ולא כלום. באופן, שאז נמצא במרחק הסופי מן השורש, דהיינו מן הקצה אל הקצה, בהיות השורש (הבורא) כולו להשפיע בלי שום ניצוצי קבלה כלל וכלל, ואותו הנולד נמצא כולו במצב של קבלה לעצמו בלי שום ניצוצי השפעה ולא כלום".

במהלך הרחקת הבורא מהנברא דרך חמשת העולמות: אדם קדמון, אצילות, בריאה, יצירה ועשיה, הרצון לקבל הולך ונעשה מודע לטבע שלו לקבל, וכתוצאה מכך הולך ומתרחק מהבורא, עד שהוא מגיע לשלב האחרון בתהליך, לעולם הזה, שבו הטבע שלו, הרצון לקבל, שולט בו לגמרי ומסתיר ממנו את הבורא.

תהליך הרחקת הנברא מהבורא אינו מסתיים בירידת הנברא עד "העולם הזה". במובן מסוים, מנקודה זו והלאה הוא רק מתחיל. גם בעולם הזה, הרצון לקבל עובר תהליך התפתחות, שתכליתו להביא את הנברא לרצון משל עצמו למימוש מחשבת הבריאה. בשני השיעורים הקודמים, הזכרנו כמה מהתחנות ומהמגמות המשמעותיות בהתפתחות הרצון לקבל בעולם הזה. בחלק הבא של השיעור, נרחיב את התמונה ונשלים אותה.

בחן את עצמך:

 

התחלה חדשה

לאחר שהרצון לקבל מסיים את התרחקותו מהבורא עד העולם הזה, הוא מתחיל לגדול במסגרת העולם הזה. המטרה של התפתחות זו היא להמשיך להרחיק את הנברא מהבורא, עד מצב שבו טבע הנברא מתגלה בכל עוזו ותוקפו כהפוך לחלוטין מטבע הבורא, שכן רק מתוך הסתרה מוחלטת של הבורא, יכול הנברא לרצות בעצמו להידמות לבורא. על התרחקות הנברא מהבורא עד העולם הזה למדנו בחלק הקודם של השיעור. בחלק זה נסקור את התפתחות הרצון במסגרת העולם הזה.

במשך מיליארדי שנים התפתח החומר שעל פני כדור הארץ מצורות פשוטות יחסית של דומם לצורות מורכבות יותר של צומח, חי, ובסופו של דבר, אדם (שנקרא בחכמת הקבלה "בחינת מדבר"). במהותן, כל הצורות המפורטות לעיל עשויות מהחומר שנקרא "הרצון לקבל", ותהליך התפתחותן הוא תהליך התפתחות הרצון. במאמר "פתיחה לחכמת הקבלה" כותב בעל הסולם, שכל חלקי הבריאה - אלה הגלויים לנו ואלה העתידים להתגלות - אינם אלא שיעורים שונים של הרצון לקבל, [9] המתגלים לנו בבחינות דומם, צומח, חי ומדבר. בסקירה קצרה זו, נתמקד בהתפתחות הרצון באדם, בבחינת המדבר.

באופן כללי, ניתן לזהות שתי מגמות בולטות בהתפתחות הרצון באדם:

1. הרצון הולך וגדל, הוא רוצה יותר ומשתוקק למילויים איכותיים יותר ומופשטים יותר.

2. הרצונות המתפתחים נעשים תלויים יותר בסביבה, מודעים לה יותר ומנצלים אותה יותר לטובת עצמם.

דרגת הרצון הראשונה בבחינת המדבר נקראת "רצונות גופניים": רצונות לאוכל, לזיווג, למחסה ולמשפחה - רצונות בסיסיים הנחוצים לקיום האדם. הרצון הבא שמתפתח הוא הרצון לְרכוש. אחריו מגיע הרצון לכבוד ולשליטה, ואחריו האדם משתוקק לידע. הוא מניח שככל שיֵדע יותר, כן ישתפרו חייו. הרצונות לרכוש, לכבוד ולידע מוגדרים כ"רצונות חברתיים". זאת משום שהסביבה החברתית היא שמעוררת אותם באדם והיא שממלאת אותם.

התפתחות הרצון באדם היא הכוח המניע את התפתחות האנושות כולה מימי קדם עד ימינו. בתקופה הפרה-היסטורית די היה לאדם בסיפוק צרכיו הגופניים, וכל עולמו הצטמצם לגבולות המערה שחי בה ולחלקת הציד שמסביב לה. בשלב מאוחר יותר, התחילו להתעורר באנושות הרצונות לרכוש ולשליטה; כך הפכה החברה הפרימיטיבית-שבטית לחברה חקלאית, ומאוחר יותר - לחברה עירונית, וגבולות עולמו של האדם התרחבו בהתאם. השלב האחרון בהתפתחות הרצון בדרגת המדבר הוא הרצון לידע. רצון זה בא לידי ביטוי בהרחבת מעגל החינוך במאות ה-18 וה-19 ובמיוחד במאה ה-20 נוכח מהפכת האינטרנט, שהפכה את האדם ל"אזרח העולם" בכפר הגלובלי.

לקראת סוף המאה ה-20, מיצה הרצון לקבל בבחינת המדבר את התפתחותו בעולם הזה. הדבר בא לדי ביטוי בשני אופנים:

1. האדם כבר אינו מוצא סיפוק במילוי הרצונות הגופניים והחברתיים. תחושה כללית של חוסר נחת מטרידה יותר ויותר אנשים.

2. הרצון לקבל, טבע האדם, מתגלה בכל עוזו ותוקפו. האדם שִכְלל לרמת שיא את יכולתו לנצל את הזולת ולהרוויח על חשבונו. העולם מתנהל לפי הגישה של "אני ואפסי עוד".

השלב האחרון בהתפתחות הרצון לקבל בעולם שלנו בא לידי ביטוי בתחילת המאה ה-21 במשבר עמוק שמטביע את חותמו בכל תחומי החיים: חינוך, משפחה, תרבות, אקולוגיה, ביטחון ועוד. אלא שמשברים אינם בהכרח דבר שלילי. הם פשוט מצביעים על כך שהמצב הנוכחי מיצה את עצמו ושהגיע זמן להתקדם לשלב הבא. הכוחות ה"שליליים" שמתגלים בעולם פועלים למעשה כצירי לידה הדוחפים אותנו לקראת לידה חדשה.

ברי מזל אנחנו, לחיות בתקופה שבה תהליך ארוך וממושך בן מיליארדי שנים - שראשיתו עוד מעבר לזמן, במחשבת הבריאה - מגיע לשיאו. בפעם הראשונה בהיסטוריה האנושית, נוצרים התנאים להתפתחות מודעת של האדם לקראת מימוש מחשבת הבריאה. הרצון לקבל גדל לשיעורו המרבי והוא מסתיר את הבורא מהאדם. אלא שדווקא מתוך ההסתרה יכול האדם לפתח רצון משל עצמו לגלות את הבורא, כוח ההשפעה והאהבה ששולט בעולם, ולקבל את הטוב שהבורא ייעד עבורו.

אמנם התפתחות הרצון לקבל בעולם הזה הגיעה לקיצה, אלא שהקץ מסמל התחלה חדשה. יותר ויותר "נקודות שבלב" מתעוררות בבני אדם בכל רחבי העולם. הרצון לרוחניות, השלב האחרון בהתפתחות הרצון, מתחיל להתגלות בעולם (ראו שרטוט מס' 5).

הדרך למימוש הרצון לרוחניות, בעלייה ממטה למעלה, שונה מכל מה שמוכר לנו. ולשם כך אנחנו זקוקים לחכמת הקבלה. על ידי לימוד חכמת הקבלה, נלך ונעלה באותן מדרגות ההסתרה שהשתלשלו ממטה למעלה, דרך חמשת העולמות הרוחניים, שיהפכו עבורנו למדרגות של גילוי, עד שנגיע להידמות מלאה לבורא, להרגשת הטוב והמיטיב, למצב שנקרא "גמר התיקון" (ראו שרטוט מס' 5).

שרטוט מס' 5

בחן את עצמך:

 

סיכום השיעור

נקודות עיקריות

מושגים

רצון להשפיע - הבורא, כוח האהבה והנתינה.

עולם אין סוף - המצב שבו הרצון לקבל ממולא בכל הטוב שמיועד לו במחשבת הבריאה.

עולם - דרגת העלמה של הבורא. עולם מלשון "העלם". (יש חמישה עולמות רוחניים: אדם קדמון, אצילות, בריאה, יצירה ועשיה).

העולם הזה - המציאות שבה הרצון לקבל מסתיר לחלוטין את הבורא מהנברא.

מחסום - הגבול בין העולם הזה לעולמות הרוחניים.

רצונות גופניים - רצונות בסיסיים, שאינם תלויים בחברה.

רצונות חברתיים - רצונות מפותחים, שמתעוררים על ידי החברה ומסופקים על ידיה.

בחינת מדבר - הרצון לקבל בדרגת האדם.

גמר התיקון - הידמות מלאה לבורא.

 

תשובות לשאלות

שאלה: מה ברא הבורא, ולמה?

תשובה: הבורא ברא רצון לקבל, כדי שיקבל את ההטבה שהוא רוצה לתת לו.

שאלה: מהי ההטבה שמיועדת לנברא במחשבת הבריאה?

תשובה: להידמות לבורא.

שאלה: מהו הצורך בהסתרת הבורא מהנברא?

תשובה: הנברא יכול להשיג את מטרת הבריאה רק מתוך רצון עצמאי; רצון עצמאי ייתכן רק מתוך הסתר.

שאלה: במה נמדדת הידמות לבורא ובמה נמדדת הקירבה לבורא?

תשובה: הידמות לבורא נמדדת במידת ההידמות לתכונת ההשפעה. הקירבה לבורא נמדדת במידת ההידמות לבורא.

שאלה: מה מיוחד בהתפתחות הרצון לקבל בתקופתנו?

תשובה: בתקופתנו, הגיע הרצון לקבל לסיום התפתחותו בעולם הזה, ומתחיל להתעורר בו רצון לרוחניות.

להרחבה ולהעמקה בחומר הלימוד, עבור לספר הקורס, עמוד 245.

 

רצף לוגי

(סדר התפתחות הקורס)

למדנו שחכמת הקבלה היא שיטה לגילוי הבורא לנבראים בעולם הזה. היא מתגלה לפי התפתחות הרצון לקבל, ובימינו כל אדם שרוצה ללמוד אותה רשאי לעשות זאת.

בחלק הבא נלמד כיצד מגלים את הבורא.

[1] נכון לזמן כתיבת הדברים: התשע"ב, 2012.

[2] כתבי בעל הסולם, מאמר "מהותה של חכמת הקבלה".

[3] הטבע בגימטרייה 86 = "אל-הים".

[4] כתבי בעל הסולם, מאמר "חכמת הקבלה והפילוסופיה".

[5] אורות התורה, פרק ט', י"ב: "מי שמרגיש בקרבו חשק ותשוקה ללמוד הדברים הפנימיים, ולהשכיל באמתתו ית', הרי הוא בכלל 'לעולם ילמד אדם תורה במקום שליבו חפץ', כיוון שמהסתם בודאי יש לו לזה כשרון מיוחד, ומזה עצמו מוכח שזהו רצונו של הקב"ה, שהוא יעסוק בידיעת שמו".

[6] נכון לזמן כתיבת הדברים: התשע"ב, 2012.

[7] כתבי בעל הסולם, מאמר "תורת הקבלה ומהותה".

[8] מאמר "משנה תורה", ספר המדע, הלכות עבודה זרה, י"א-ט"ז.

[9] "כל מיני הבריות המרובות ומקריהן שאין להן שיעור, ודרכי הנהגתן שכבר נתגלו והעתידים להתגלות, אינם רק שיעורים ושינוי ערכים של הרצון לקבל" (כתבי בעל הסולם, פתיחה לחכמת הקבלה, אות א').

חזרה לראש הדף
Site location tree