אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / קבלה לעם / מבוא לחכמת הקבלה / יחידת לימוד מס' 1 - יסודות הקבלה / חלק ב'. תפיסת המציאות
קבלה לעם

חלק ב'. תפיסת המציאות

שיעור מספר 1 - מציאות או דמיון?

בשיעור זה נלמד על: גישות שונות לתפיסת המציאות /
הקשר בין הרצון לקבל לתפיסת המציאות /
חוק השתוות הצורה

 

היינו כחולמים

זה היה בוקר רגיל למדי בעיר האיטלקית מונצה. מימי נהר הלאמברו זרמו לאיטם, כבכל יום, חוצים את העיר מצפון לדרום בדרכם למפרץ גנואה. איש לא היה יכול לחזות את שעמד להתרחש.

בצהרי היום נפל דבר: מועצת העיר פרסמה תקנה עירונית חדשה ומרעישה, ולפיה - שימו לב! - תושבי העיר לא יוכלו עוד להחזיק דגי זהב בקערות זכוכית עגולות. כן, החיים יכולים להיות אכזריים לפעמים.

נוכח הגבות שהורמו בתמיהה, נדרש דובר העירייה, ג'יאמפייטרו מוסקה, לשפוך קצת אור על ההחלטה הלא שגרתית. בהודעה מסודרת לעיתונות הסביר מוסקה, שהחיים בתוך האקווריומים העגולים מאמללים את הדגיגים חסרי האונים, שכן דפנות הזכוכית העקומות כופות עליהם לראות את העולם בצורה מעוותת - צער בעלי חיים.

מים רבים זרמו מאז בנהר הלאמברו. איכות החיים של דגי הזהב בעיר השתנתה ללא היכר. ובכל זאת, שאלה אחת נותרה תלויה בחלל האוויר: אמנם המציאות שרואים דגי הזהב באקווריום העגול שונה משלנו, אבל מי יכול להבטיח לנו שהיא אמיתית פחות? ובכלל, מאין לנו הביטחון שתמונת המציאות שאנחנו רואים היא התמונה האמיתית?

ברוכים הבאים לחלק ב' בקורס "מבוא לחכמת הקבלה". הנושא שנברר בחלק זה הוא ללא ספק המעניין ביותר והמאתגר ביותר בלימוד חכמת הקבלה - תפיסת המציאות. אל דאגה, לא מדובר בסוג של התפלפלות פילוסופית, כפי שהדבר עלול להישמע. להיפך, אם נבין כיצד אנחנו תופסים את המציאות, נוכל לעמוד בצורה מפוכחת מול כמה מהשאלות המהותיות בחיינו, לתת להן מענה ולממש אותו בפועל.

כדי להבין ביתר קלות את הגישה של חכמת הקבלה בנושא תפיסת המציאות, נסקור בקצרה את הדרך שבה התפתחה גישת המדע לנושא במרוצת השנים.

לפי הגישה הקלאסית שמייצג ניוטון, העולם קיים בפני עצמו, ללא כל קשר לאדם, וצורתו קבועה. אחר כך גילה איינשטיין שהעולם רחב הרבה יותר ממה שאנחנו תופסים. התפיסה שלנו היא יחסית ותלויה בחושים שלנו, ולכן איננו יכולים לומר מהו בדיוק העולם שמחוץ ל"אקווריום" שלנו. הכל תלוי בצופה התופס את המציאות.

הגישה המדעית המודרנית לתפיסת המציאות, המבוססת על הפיזיקה הקוונטית, גורסת כי הצופה משפיע על העולם וכתוצאה מכך משנה את התמונה שהוא תופס. תמונת המציאות היא מעין ממוצע בין התכונות של הצופה לתכונות של העצם או של התופעה שהוא קולט.

במה דברים אמורים? הפיזיקאים גילו שהחלקיקים הקטנים שמרכיבים את כל הפרטים במציאות - אין להם מיקום מוגדר, מהירות מוגדרת, או אפילו זמן מוגדר. למרבה הפלא, כל הנתונים האלה מוגדרים רק כשמישהו מודד אותם, וכל המדידות תקפות באותה המידה.

מבלבל? שִמעו מה יש לחכמת הקבלה להגיד בעניין: לפי חכמת הקבלה, העולם שמחוץ לנו הוא למעשה אשליה. בפועל, אין לו שום צורה בפני עצמו. במאמר "מבוא לספר הזוהר" [1] מסביר בעל הסולם, שכל העולם הגדול והנהדר שאנחנו רואים לכאורה מחוץ לנו הוא למעשה תמונה פנימית שמצטיירת רק בתוכנו.

וכך זה נשמע במילותיו של בעל הסולם: [2] "כי למשל חוש הראיה שלנו, שאנו רואים לפנינו עולם גדול ענקי, וכל מלואו הנהדר. הרי באמת אין אנו רואים כל זה אלא רק בפנימיותנו עצמה, כלומר, במוח האחורי שלנו, יש שמה כעין מכונה פוטוגראפית המציירת לנו שמה כל הנראה לנו, ולא כלום מחוץ לנו".

כדי להמחיש את הדברים, נדמה את האדם לקופסה סגורה ובה חמישה ערוצי כניסה: עיניים, אוזניים, אף, פה וידיים (ראו שרטוט מס' 6). איברים אלה מייצגים את חמשת החושים: ראייה, שמיעה, ריח, טעם ומישוש, שדרכם האדם תופס משהו שנמצא כביכול מחוץ לו.

דרך חמשת הפתחים שבקופסה נכנסים כל מיני גירויים. כולם מתרכזים פנימה ועוברים עיבודים שונים ביחס למידע המצוי בזיכרון של אותו אדם וביחס לרצון שלו. התוצאה שמתקבלת היא תמונה כלשהי של המציאות, והיא מוקרנת על מעין "מסך קולנוע" שנמצא בירכתי המוח. התמונה שמצטיירת בירכתי המוח היא תמונת המציאות שלנו. במילים אחרות, לפי חכמת הקבלה האדם הוא שקובע את תפיסת המציאות שלו. מה קיים בפועל מחוץ לנו? איננו יודעים.

אנחנו רואים לנגד עינינו עולם מלא באין ספור פרטים, אבל איננו יכולים לדעת מהם אותם הפרטים בפני עצמם, במהותם. כל שידוע לנו הוא איך אנחנו תופסים אותם. גם הבורא שחכמת הקבלה מדברת עליו הוא הבורא כפי שאנחנו תופסים אותו (בתנאים מסוימים מאוד, שיפורטו בהמשך יחידת הלימוד) ולא כפי שהוא בעצמו. הבורא, כפי שהוא בעצמו, נקרא בחכמת הקבלה "עצמותו", ובו חכמת הקבלה אינה עוסקת.

שרטוט מס' 6

נסכם בקצרה את שלוש הגישות לתפיסת המציאות שסקרנו עד כה ואת הגישה של חכמת הקבלה: לפי הפיזיקה הקלאסית, למציאות יש קיום אובייקטיבי מחוץ לנו. לפי איינשטיין, תמונת המציאות היא עניין יחסי, שתלוי במתבונן. לפי הפיזיקה הקוונטית, תמונת המציאות היא ממוצע בין תכונות הצופה לבין מה שמחוץ לו. לפי חכמת הקבלה, למציאות מחוץ לנו אין תמונה. האדם הוא שקובע את תמונת המציאות שלו.

למה חשובה לנו כל כך הידיעה, שהאדם הוא שקובע את תמונת המציאות שלו? כי המסקנה העולה מהדברים היא, ששינוי פנימי באדם מוביל בהכרח לתפיסת מציאות שונה. ואכן כך מתגלה לנו המציאות הרוחנית - מתוך השינוי הפנימי המתרחש בתוכנו.

בחן את עצמך:

 

מי נתן את ההוראה?

חכמת הקבלה היא שורש כל המדעים. כך כותב בעל הסולם במאמר "תורת הקבלה ומהותה".[3] לא פלא אפוא, שלאחר אלפי שנות התפתחות, המדע הולך ומתקרב לחכמת הקבלה ורבות ממסקנותיו עולות עימה בקנה אחד. כך למשל, כפי שהסברנו בהרחבה בחלק הקודם של השיעור, הגישות של המדע המודרני ושל חכמת הקבלה לתפיסת המציאות קרובות למדי. ובכל זאת, הבדל משמעותי אחד ניכר בין השתיים: אמנם המדע מסביר איך אנחנו תופסים את המציאות, אבל אין הוא מסביר מהי התכלית שלשמה אנחנו תופסים את המציאות דווקא כך. חכמת הקבלה, לעומת זאת, מתמקדת בחקירת התכלית.

לפי חכמת הקבלה, הכוח שעומד מאחורי מנגנוני תפיסת המציאות של האדם הוא הרצון לקבל. והרצון לקבל עובד לפי תוכנה פשוטה: לקבל את מה שטוב לו ולהתרחק ממה שמזיק לו. מובן מאליו שלפי אותו ההיגיון ממש, הרצון לקבל מנהל גם את הצורה שבה אנחנו תופסים את המציאות. כל איברי החישה שלנו וכל מנגנוני פענוח האינפורמציה, כולל "מסך הקולנוע" בחלק האחורי של המוח, שעליו מוקרנת תמונת המציאות - כולם "סוכנים" של הרצון לקבל, שמשרתים את רצונו: לקבל את מה שטוב לו ולהתרחק ממה שמזיק לו.

במילים אחרות, אנחנו רואים את מה שאנחנו רוצים לראות, ואיננו רואים את מה שאיננו רוצים לראות. הרצון הוא שמעורר בנו צרכים וקובע את מה שנראה או לא נראה מסביבנו. כך למשל, אדם שהפך להורה מתחיל לשים לב לנוכחותן של חנויות עם מוצרים לתינוקות בכל פינת רחוב. החנויות היו שם גם קודם לכן, כמובן, אך מפני שלא היה לו צורך בהן, הוא לא ממש הבחין בקיומן.

באופן טבעי, הרצון שלנו מכוון אותנו לקלוט רק את מה שטוב לנו (או את מה שעלול לגרום לנו נזק). וככל שהרצון מתפתח, ואיתו גם השכל, אנחנו מבינים יותר, תופסים יותר, שולטים יותר, ובהתאם לכך מתרחבת תפיסת המציאות שלנו.

אבל - וזה "אבל" חשוב - כל עוד נתפוס את המציאות דרך ה"עדשה" של הרצון לקבל, תפיסת המציאות שלנו תישאר מוגבלת לחלק מסוים מאוד מהמציאות - לחלק הגשמי בלבד. זאת משום שאת הרובד הנסתר, הרוחני, של המציאות איננו יכולים לקלוט באמצעות הרצון לקבל.

כדי להבין ביתר עמקות מדוע איננו יכולים לתפוס את המציאות הרוחנית באמצעות הרצון לקבל, עלינו להכיר את אחד מחוקי היסוד בחכמת הקבלה, "חוק השתוות הצורה". לפי חוק השתוות הצורה, כדי לתפוס דבר מה בגשמיות או ברוחניות, עלינו לפתח בתוכנו רגישות לאותו הדבר. במילים אחרות, מדעיות יותר: כלי החישה שאמור לתפוס דבר מסוים צריך להכיל בתוכו משהו מהאיכות של אותו הדבר שהוא אמור לקלוט.

דוגמה פשוטה יחסית תעזור לנו להבין במה מדובר. מחוץ לנו מתרוצצים אין ספור גלי קול באין ספור תדרים. כדי לקלוט תדר מסוים, למשל תדר שבו משדרת תחנת רדיו מסוימת, אנחנו מכוונים את הרדיו לאותו התדר (מסובבים את בורר התדרים). למעשה אנחנו מחוללים בתוך הרדיו תדר זהה, ולפי השתוות הצורה אנחנו קולטים את התחנה שברצוננו לשמוע.

וכמו בגשמיות כך גם ברוחניות. כדי לקלוט את הרוחניות עלינו לחולל בתוכנו "תדר" רוחני, להחדיר לתוך הרצון לקבל משהו מתכונת ההשפעה. איך עושים זאת? על כך נלמד בשיעור הבא. לעת עתה, די לנו אם נבין כי כל עוד הרצון לקבל שקוע כולו בקבלה ואין בו כלום מתכונת ההשפעה, אין באפשרותנו להבין מהי השפעה ואין באפשרותנו לקלוט את המציאות הרוחנית.

סיכומו של דבר, אנחנו תופסים את המציאות באמצעות חמשת החושים, שפועלים לפי התוכנה של הרצון לקבל. אם נטשטש או נשבש את פעולתו של אחד מהחושים או חלילה אם אחד מהם ייפגע, נתפוס את המציאות בצורה שונה לגמרי. גם אם נחדד את החושים (באמצעות מכשירי עזר), נתפוס את המציאות בצורה אחרת.

אנחנו יכולים לשנות את טווחי הקליטה של החושים שלנו, ובהתאם לכך להרחיב או לצמצם את תמונת העולם שלנו, אבל בכל מקרה, לעולם לא נחרוג מגבולות תמונת המציאות של העולם שלנו. מדוע? כי בסופו של דבר תמיד נתפוס את המציאות לפי התוכנה הפנימית של הרצון לקבל, וכפי שלמדנו בשיעורים הקודמים, הרצון לקבל מגביל אותנו לתפיסה חלקית בלבד של המציאות, לתפיסת המציאות הגשמית. גשמיות, לפי חכמת הקבלה, היא כל מה שאנחנו קולטים דרך ה"עדשה" של הרצון לקבל.

אם אנחנו רוצים להתחיל להתקדם ממצבנו הנוכחי, להרחיב את המציאות שלנו, לדעת איפה אנחנו נמצאים ובשביל מה, עלינו לטפל אך ורק במה שנמצא בתוכנו - ברצון. עמוק בפנים יושב הרצון והוא שמפעיל את כל כלי הקליטה שלנו, כמו גם את השכל ואת המחשבה.

איך נוכל לתפוס את המציאות הרחבה יותר, הרוחנית, שלא מוגבלת על ידי הרצון לקבל שלנו? כדי לעשות זאת, עלינו לשנות את התוכנה שלפיה עובד הרצון לקבל. איך משנים את התוכנה שלפיה עובד הרצון לקבל? בדיוק בכך עוסקת חכמת הקבלה.

בחן את עצמך:

 

סיכום השיעור

נקודות עיקריות

מושגים

חוק השתוות הצורה - כדי לתפוס דבר מה, עלינו לפתח בתוכנו רגישות אליו. כדי להשיג את המציאות הרוחנית, עלינו להכיל בתוכנו את תכונת ההשפעה, כי רוחניות היא השפעה.

עצמותו - חכמת הקבלה עוסקת רק בצורה שבה אנחנו קולטים את הבורא, ולא בבורא כפי שהוא בעצמו. הבורא כפי שהוא בעצמו נקרא בחכמת הקבלה "עצמותו".

תשובות לשאלות

שאלה: לפי חכמת הקבלה, איך נוצרת באדם תמונת המציאות?

תשובה: האדם קולט את המידע שמחוץ לו באמצעות חמשת החושים, מעבד אותו באמצעות השכל, וכתוצאה מכך מתקבלת במוח האחורי שלו תמונה של המציאות.

שאלה: מה עלינו לעשות כדי לקלוט את תמונת המציאות הרוחנית?

תשובה: עלינו לשנות את "התוכנה" שמנהלת את מנגנון תפיסת המציאות שלנו, כלומר לשנות את הרצון לקבל, מקבלה להשפעה.

להרחבה ולהעמקה בחומר הלימוד, עבור לספר הקורס, עמוד 252.

 
 

_________________________________________

שיעור מספר 2 - המציאות האמיתית

בשיעור זה נלמד על: רצון וכוונה / כוונה על מנת לקבל וכוונה על מנת להשפיע / תפיסת ה"אני" והעולם שמחוץ לי /
מהי השפעה?

 

למה בדיוק אתה מתכוון?

החלקיק הזה, הקטנטן, שדוהר קדימה במהירות האור, נמצא על מסלול התנגשות. ידידנו המיקרוסקופי עומד להתרסק אל תוך אטום פלוטוניום, לבקע את הגרעין שלו ולשחרר מתוכו כמות אדירה של אנרגיה. זה הולך להיות פיצוץ. פיצוץ אטומי.

כן, ככה זה קורה, פחות או יותר. נויטרון תמים נפגש במהירות הבזק עם גרעין של אורניום או פלוטוניום, הגרעין מתבקע ומשחר מתוכו אנרגיה אטומית עצומה - אנרגיה שאפשר להשתמש בה לצרכים איומים ונוראים, כמו שידענו בשלהי מלחמת העולם השנייה, או לצרכים טובים ומועילים, כמו שמשתמשים בה לצרכי מחקר ורפואה. אפשר לבקע גרעין כדי להרוג, ואפשר לבקע גרעין כדי להחיות - הכל תלוי בכוונה.

כוונה, ידידיי, זה כל העניין! הדקו אפוא את החגורות. הגיע הזמן לצלול אל תוך מעמקי הבריאה - אל המקום שבו פועלים הכוחות העדינים, המופשטים, הנסתרים, וגם העוצמתיים ביותר במציאות - ברוכים הבאים אל עולם הכוונות.

החיים בעולם שלנו מלמדים אותנו, שככל שכוח מסוים הוא מופשט יותר, כך העוצמה האצורה בתוכו גדולה יותר. חישבו למשל על נבוט עץ גדול - כמה נזק אפשר לגרום באמצעותו או כמה תועלת אפשר להפיק ממנו, לעומת הנזק או התועלת שאפשר להפיק מגרעין זעיר של אטום אורניום. האטום, שאינו נראה לעין, טעון בעוצמה הגדולה לאין שיעור מעוצמת הנבוט המוחשי מאוד. תארו אפוא לעצמכם, כמה אנרגיה אצורה בכוחות המופשטים אף יותר מהאטום - במחשבות ובכוונות שלנו. כמו שאמרנו, "הדקו את החגורות", הולך להיות פיצוץ...

כדי להבין מהי כוונה על פי חכמת הקבלה, תחילה עלינו להבהיר נקודה חשובה בנוגע לחומר הבריאה - הרצון לקבל. בשיעור הקודם ובמהלך הקורס כולו למדנו כי הטבע שלנו, הרצון לקבל, הוא שמסתיר מאיתנו את הבורא. הרצון לקבל רוצה רק לקבל, הבורא רוצה רק לתת, וההופכיות הזאת היא שמונעת מאיתנו לגלות את הבורא. המקובלים כותבים שהסתר או גילוי של הבורא נמדדים במידת ההידמות שלנו אליו. ככל שהנברא משפיע יותר, כך הבורא גלוי יותר אליו. ולהיפך, ככל שהנברא נמצא יותר תחת שליטת כוח הקבלה שבו, כך הבורא נסתר יותר ממנו.

המסקנה המתבקשת מכל הנאמר לעיל היא שעלינו לתקן את הרצון לקבל. לכאורה נדמה, שאם נהפוך את הטבע שלנו מקבלה להשפעה, תתגלה לנו המציאות הרוחנית ואיתה כל הטוב שבבריאה. אלא שהרצון לקבל אינו מקור הבעיה, ולא אותו צריך לתקן. הרצון לקבל אינו טוב ואינו רע. הרצון לקבל הוא חומר הבריאה - חומר ולא יותר. הקלקול שדורש תיקון אינו הרצון לקבל, אלא אופן השימוש שלנו ברצון לקבל. התיקון על פי חכמת הקבלה הוא שינוי השימוש ברצון מקבלה להשפעה.

אופן השימוש ברצון לקבל נקרא בחכמת הקבלה "כוונה". לפי חכמת הקבלה אפשר להשתמש ברצון לקבל בשני אופנים:

  1. לטובת עצמי.

  2. לטובת הזולת.

השימוש ברצון לקבל לטובת עצמי נקרא "לקבל בכוונה על מנת לקבל". השימוש ברצון לקבל לטובת הכלל נקרא בחכמת הקבלה "לקבל בכוונה על מנת להשפיע". הכוונה על מנת לקבל - החשבון "מה יֵצא לי מזה" - היא שמסתירה מאיתנו את הרוחניות. כדי להרגיש את הרוחניות, עלינו להחליף את הכוונה על מנת לקבל בכוונה על מנת להשפיע.

פעולה בכוונה על מנת להשפיע פירושה פעולה שאין בה ולו קמצוץ של מחשבה על טובת עצמי. כמו שהבורא כולו משפיע ואין לו שום נגיעה עצמית, כך צריכה להיות פעולת ההשפעה של הנברא. העניין הוא שכל עוד אנחנו נמצאים בעולם שלנו, כל פעולה שלנו נגועה בהכרח במידה כזו או אחרת של רווח עצמי. אפילו אימא שמעניקה מעצמה לילדיה עושה זאת מתוך חשבון של טובתה העצמית.

במאמר "מתן תורה" [4] כותב בעל הסולם: "כל תנועה, שאדם עושה לאהבת זולתו, הוא עושה זה בעזרת איזה גמול, שסופו לחזור אליו ולשמשו לתועלתו עצמו... אולם לעשות איזה תנועה וטרחה, משום אהבת זולתו לגמרי, דהיינו בלי שום תקווה של איזה גמול שישוב אליו, זהו מצד הטבע לגמרי מן הנמנעות".

אין בעולם שלנו שום דוגמה לעבודה עם הרצון לקבל בכוונה על מנת להשפיע. כל בני האדם בעולם שלנו פועלים בכוונה על מנת לקבל. כדי להבין מהי כוונה על מנת להשפיע עלינו להשיג אותה בפועל באמצעות לימוד חכמת הקבלה, ללמוד איך לעבוד עם הרצון לקבל לא לטובת עצמי, אלא לטובת הכלל. ועד שנעשה זאת, לא נוכל להבין מהי כוונה על מנת להשפיע.

סיכומו של דבר, לא הרצון לקבל מקולקל אלא הכוונה, וליתר דיוק הכוונה על מנת לקבל. כשהמקובלים כותבים שהרצון לקבל הוא שדורש תיקון, הם עושים זאת מתוך קיצור לשון. כמו כל חומר אחר בבריאה, הרצון לקבל לא יכול להיות טוב או רע. בערכים של טוב ורע ניתן לשפוט רק את אופן השימוש של האדם ברצון לקבל, כלומר את הכוונה, שלשמה אנחנו משתמשים בו.

נמצא שגם את הרוחניות (כמו כל דבר אחר) אנחנו משיגים ברצון לקבל, אבל ברצון המתוקן בכוונה על מנת להשפיע. כפי שלמדנו בשיעור הקודם, איננו יכולים לדבר על שום דבר כמו שהוא, אלא כמו שאנחנו תופסים אותו ברצון לקבל. גם את הבורא (הרוחניות), אנחנו תופסים ברצון לקבל, אבל רק ברצון המתוקן בכוונה על מנת להשפיע.

אם שאלתם את עצמכם כיצד כל זה קשור לתפיסת המציאות, הנה התשובה: הכוונה על מנת לקבל היא התוכנה שלפיה עובד הרצון לקבל בעולם שלנו, והיא שמסתירה מאיתנו את המציאות הרוחנית. כדי לגלות את המציאות הרוחנית עלינו לתקן את הכוונה: להפוך אותה מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע. התנאי למעבר מתפיסת המציאות הגשמית לתפיסת המציאות הרוחנית הוא תיקון הכוונה.

חכמת הקבלה נקראת חכמת הנסתר, בין היתר משום שהיא עוסקת ברבדים הפנימיים שבאדם, הגלויים רק לו ונסתרים מהזולת. חכמת הקבלה עוסקת במחשבות, ברצונות ובכוונות של האדם. עלינו לכוון את עצמנו פנימה. שם, ברצונותינו ובכוונותינו, נמצא מקום העבודה, ושם תתגלה לנו הרוחניות. שום מעשה חיצוני, יהיה אשר יהיה, לא יחשוף בפנינו את המציאות הרוחנית, כל עוד הוא נעשה עם הכוונה הלא נכונה, עם הכוונה על מנת לקבל. השינוי שעלינו לעבור הוא פנימי: שינוי התכונות הפנימיות שלנו, שינוי הכוונה.

בחן את עצמך:

 

עולם שלם בחוץ

גדול. בארצות הברית של אמריקה הכל גדול - עצומים הם מרחביה, גבוהים המגדלים הנושקים לשחקיה, בלתי מוגבלות האפשרויות הפתוחות בפני העומדים בשעריה, ואם אינן גדולות מספיק, תמיד אפשר להגדיל בדולר תשעים.

יש משהו נוגע ללב בכמיהה הזאת לגָדול. אולי משום שהיא כל כך בסיסית, ואולי משום שבסופו של יום יש לה מקום בלב של כל אחד מאיתנו. אחרי הכל, שיגעון הגדלות האמריקאי אינו אלא עוד דוגמה למרדף המתמיד וחסר התוחלת של האנושות כולה אחרי משהו טוב יותר. כמו שאומרים זקני מנהטן "לא משנה כמה גורד השחקים שלך גדול, הוא לעולם אינו גדול מספיק".

לפי חכמת הקבלה, טבעי שאנחנו רוצים יותר. האמת היא שאין טבעי מכך. הרי הבורא (הטבע) ברא אותנו כדי שנהנה מכל הטוב שבבריאה. ובכל זאת במקום לקבל הכל, אנחנו מקבלים רק קצת. במקום התמונה הרחבה והמלאה של המציאות, נגלית לעינינו תמונה מצומצמת וחלקית. חִשבו על כך, אנחנו אפילו לא יודעים מה יקרה איתנו בעוד רגע! לא פלא שעמוק בפנים, בכל אחד מאיתנו מקננת התחושה שאפשר יותר. לא פלא שלכל אורך ההיסטוריה אנחנו מנסים לגלות חלקים נוספים מהתמונה המלאה, להבין יותר לעומק את המציאות שבה אנחנו חיים.

אלא שהדחף לגלות יותר בכלי החישה הרגילים שלנו מוביל אותנו לדרך ללא מוצא. לא משנה עד כמה תמונת המציאות שלנו תתרחב, בסופו של דבר היא תישאר מוגבלת מאוד. מדוע? מפני שמנגנון תפיסת המציאות שלנו מנוהל על ידי הכוונה האנוכית שלנו, הכוונה על מנת לקבל. אנחנו כל הזמן מרוכזים בעצמנו, בתועלת שתצא לנו מכל פעולה, ולכן תפיסת המציאות שלנו מצומצמת לגבולות עצמנו.

מכיוון שהרצון שלנו והזיכרון שלנו עובדים לפי הכוונה על מנת לקבל, אנחנו מוגבלים כתאים בודדים לתפיסת תמונה צרה ומצומצמת מכלל המציאות. כדי שנוכל להרגיש את כל המציאות, המציאות הרוחנית, עלינו להרחיב את כלי הקליטה שלנו. עלינו לצאת מתוך החשבון האנוכי והצר של "טובת עצמי" ולהתחבר אל הרצונות של האחרים (ראו שרטוט מס' 7).

העניין הוא ש"להתחבר אל הרצונות של האחרים" אינו דבר של מה בכך. כדי לעשות זאת עלינו להרגיש את הרצונות שלהם כאילו היו הרצונות שלנו ממש. והדרך היחידה לעשות זאת היא להחליף את הכוונה שרוכבת על פני הרצון - מכוונה פנימית-אגואיסטית, על מנת לקבל, לכוונה על מנת להשפיע. רק בכוונה על מנת להשפיע נוכל להרגיש את הרצון החיצון. ורק בחיבור לרצונות של הזולת נוכל לגלות את תמונת המציאות האמיתית.

לפי חכמת הקבלה, הכלל "ואהבת לרעך כמוך" אינו חוק מוסרי שמטרתו לחייב אותנו להתייחס יפה לזולת, אלא חוק טבע שאנחנו צריכים לקיים כדי לגלות את המציאות הרוחנית השלמה. כשם שהבורא מנהל את הבריאה כגוף אחד, שכל חלקיו קשורים זה לזה בקשרים בלתי נראים של אהבה, כך גם אנחנו צריכים להתקשר זה לזה, בהתאם לכלל "ואהבת לרעך כמוך". תיקון הכוונה מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע הוא למעשה תיקון היחס שלנו לזולת, מאובייקט שאני משתמש בו לצרכי עצמי לחלק ממני ממש. וכאמור, תיקון היחס לזולת הוא התנאי לגילוי המציאות הרוחנית.

שרטוט מס' 7

כעת נוכל להבין מה התועלת בצורה שבה אנחנו תופסים את המציאות. דווקא תמונת המציאות שמפרידה בין ה"אני" שלנו לכל מה שמחוץ לנו מאפשרת לנו לעשות את עבודת החיבור ולהידמות לבורא. אילו נבראנו בתמונת מציאות שיש בה רק "אני", לא היינו יכולים לבצע את התיקון הדרוש, ואילו נבראנו בתמונת מציאות שבה כולנו כבר מחוברים ברצון משותף אחד, היה חסר הרצון העצמאי שלנו לשנות את הכוונה.

סיכומו של דבר, כדי לתפוס את המציאות האמיתית, את עולם האמת, עלינו לצאת מעצמנו החוצה ולהתחיל להכיר את מה שקיים באמת. אז נגלה, שהחיים לא תלויים בגוף האדם, בחושים שלו, ברצון הפנימי האגואיסטי שלו או בזיכרון שלו; החיים תלויים רק במידה שבה האדם מספח, מקשר לעצמו, את כל מה שנמצא כביכול מחוץ לו, את הרצונות הזרים.

בעל הסולם כותב על כך באחת מהאיגרות [5] לתלמידיו: "ולא חסר לך כלום, אלא לצאת בשדה אשר ברכו ה', וללקט כל אלו האיברים המדולדלים שהתדלדלו מנשמתך, ולצרף אותם לגוף אחד. ובגוף השלם הזה ישרה ה' שכינתו בתוכו בקביעות בלי הפסק כלל. והמבוע של תבונה רבה, ונחלים עליונים של אור, יהיו כמעין שלא פסק".

בחן את עצמך:

 

יצאת צדיק

"הלוואי שהיה אפשר להרכיב את כל האנושות בגוף אחד, שאוכל לחבק את כולם". המילים החמות והחכמות הללו מפי הרב קוק - מעבר להיותן טעימה קטנה מאוקיינוס החכמה של מקובל ענק, מסכמות את כל תהליך התיקון שעלינו לעשות. בסופו של דבר, כל אחד מאיתנו צריך לרכוש את הכוונה על מנת להשפיע, להרגיש את הרצונות של הזולת כאילו היו הרצונות שלו, ולהרכיב את כל האנושות כגוף אחד. ובגוף האחד מתגלה הבורא האחד.

העניין הוא שבעולם אנוכי ואינטנסיבי כל כך כמו שלנו, קשה לראות איך אפשר להתקרב לדרגות כאלה של חיבור, שלא לדבר על לחיות בהן ממש. בינתיים, בכל רגע שעובר, נראה שהרכבת דוהרת דווקא לכיוון ההפוך. ההומו ספיאנס בן המאה ה-21 עסוק בעצמו בצורה אובססיבית. הגדילה לעשות גברת אחת מטייוואן, שקנתה שמלת כלולות, שכרה אולם אירועים ו... התחתנה עם עצמה (לא ייאמן אבל זה אמיתי).

"נו", אתם בוודאי מצקצקים בשפתותיכם באי-נחת, "מה זאת הטוטאליות הזאת?! צריך רק להחליף את המשקפיים השחורים בוורודים ולגלות שלא כולם שקועים כל כך בעצמם. עובדה, יש עוד מי שדואג לנחשלים ומי שמסייע ללא תגמול לחולים ומי שדואג לרווחת העולים החדשים. וגם אנחנו תרמנו מכספנו, זמננו ומרצנו, לא פעם ולא פעמיים. בקיצור, רוח ההתנדבות לא פסה מהעולם".

טיעונים כגון אלו רק מדגישים את זווית הראייה השונה והמפוכחת של חכמת הקבלה. לפי חכמת הקבלה, אין אדם בעולם שלנו שאינו מונַע בכל פעולה שהוא עושה על ידי חשבון לתועלת עצמו. כל אחד מאיתנו, כל אדם על פני האדמה, עובד לפי תוכנה פנימית שמחייבת אותו לדאוג לתועלת עצמו. לפעמים החשבונות מורכבים וקשה לזהות את המניע האמיתי שמאחורי הפעולה, אבל גם במקרים אלה התמריץ הוא אותו התמריץ - תועלת עצמית.

למשל, אדם שנותן צדקה בסתר עשוי לעשות זאת מתוך המחשבה שביום מן הימים גם הוא או בני משפחתו עלולים למצוא את עצמם במצב דומה. בנדיבות ליבו, הוא מרגיע את עצמו שאם חלילה ימצא את עצמו במצב דומה, יהיה מי שייתן גם לו. שלא לדבר על הגאווה שמתלווה לפעולה כגון זו - גם היא כמובן שכר ראוי לרצון לקבל. כל פעולה של נתינה בעולם שלנו מונעת מתוך אינטרס של קבלה. בעניין זה (ולא רק בו) ההבחנה של המקובלים חדה כתער: או שאתה עובד עם הכוונה על מנת לקבל או שאתה עובד עם הכוונה על מנת להשפיע. ובמציאות שלנו, בעולם הזה, כולנו עובדים עם הכוונה על מנת לקבל.

הכוונה היא העיקר. לא משנה איזו פעולה נעשה - נקרע את השמים בתפילה לשלום העולם, נציל את אוכלוסיית הדולפינים מהכחדה, נגן על זכויות הפליטים - אם הכוונה שעומדת מאחורי הפעולה היא "מה יֵצא לי מזה", אין זו פעולה של השפעה. לא להשפעה ולנתינה האלה מתכוונת חכמת הקבלה.

את הכוונה עלינו לתקן, את היחס הפנימי העמוק ביותר שלנו לזולת. עלינו לצאת מתוך החשבון של טובת עצמי ולחיות לפי החשבון של טובת הכלל; להגיע למצב שבו אנחנו מרגישים את הרצונות של הזולת כאילו היו הרצונות שלנו ממש. זו השפעה לפי חכמת הקבלה. ורק כשנשיג אותה תיפתח לנו תמונת העולם הרוחני. אין זה שינוי של מה בכך. עלינו לשנות את הטבע שלנו. מובן מאליו שאין בכוחותינו לעשות זאת בעצמנו. לשם כך ניתנה לנו חכמת הקבלה.

מכאן אפשר להבין את ההבדל בין חכמת הקבלה לתורות המוסר. במהלך ההיסטוריה, הצביעו רבים על האגו כמקור כל הבעיות. לא צריך להיות מקובל כדי להבין שאם נדע להתמודד נכון עם האגו, החיים שלנו יהיו טובים הרבה יותר. אלא שבניגוד לחכמת הקבלה, הפיתרון שמציעות שיטות המוסר השונות הוא פעולה ישירה כנגד האגו: להקטין אותו, לסגור אותו בקופסה, לא לתת לא להתפרץ.

אלא שהאגו חזק יותר מכל שכל אנושי. אין קופסה שיכולה לסגור אותו בתוכה, ואין שיטה שיכולה להקטין אותו. לפי מחשבת הבריאה, האגו צריך לגדול - והוא גדל. הדוגמה, אולי המוצלחת ביותר, לחוסר יכולתנו לרסן את האגו ולאוזלת ידן של שיטות המוסר היא מערכת החינוך. במשך שנים ניסתה מערכת החינוך לכפות על הילדים התנהגות ראויה, והמצוקה של הילדים החלה לבעבע לאיטה כלַבּה רותחת. היום, הר הגעש מתפרץ.

לפי חכמת הקבלה, אין כל טעם בפעולה ישירה נגד האגו. במקום לנסות להקטין את האגו או להגביל אותו, המקובלים מלמדים אותנו כיצד להשתמש בו נכון, כיצד לרכוש מעליו כוונה שונה, כוונה על מנת להשפיע. בכוונה זו אנחנו מצרפים אלינו את רצונות הזולת, מרחיבים את כלי הקליטה שלנו ומשיגים את המציאות הרוחנית.

בחן את עצמך:

 

סיכום השיעור

נקודות עיקריות

מושגים

כוונה - צורת השימוש ברצון לקבל.

כוונה על מנת לקבל - שימוש ברצון לקבל לטובת עצמי.

כוונה על מנת להשפיע - שימוש ברצון לקבל לטובת הזולת.

תיקון - שינוי השימוש ברצון לקבל מכוונה על מנת לקבל לכוונה על מנת להשפיע.

השפעה - מצב שבו אנחנו מרגישים את הרצונות של הזולת כאילו היו הרצונות שלנו ממש.

תשובות לשאלות

שאלה: מהי כוונה על מנת לקבל, ומהי כוונה על מנת להשפיע?

תשובה: כוונה על מנת לקבל היא השימוש ברצון לקבל לטובת עצמי. כוונה על מנת להשפיע היא שימוש ברצון לקבל לטובת הכלל.

שאלה: מהו הקשר בין הרצונות של הזולת לתפיסת המציאות הרוחנית?

תשובה: כדי שנוכל להרגיש את המציאות הרוחנית, עלינו להרחיב את כלי הקליטה שלנו. עלינו לצאת מתוך החשבון האנוכי והצר של "טובת עצמי" ולהתחבר אל הרצונות של האחרים.

שאלה: מהי השפעה לפי חכמת הקבלה?

תשובה: מצב שבו אנחנו מרגישים את הרצונות של הזולת כאילו היו הרצונות שלנו ממש.

להרחבה ולהעמקה בחומר הלימוד, עבור לספר הקורס, עמוד 260.

 

רצף לוגי

(סדר התפתחות הקורס)

למדנו שחכמת הקבלה היא שיטה לגילוי הבורא לנבראים בעולם הזה.

למדנו שכדי לגלות את הבורא עלינו לשנות את הכוונה מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע.

בחלק הבא נלמד איך משנים את הכוונה.

[1] אות כ"א.

[2] מבוא לספר הזוהר, סעיף ל"ד.

[3] "כל החכמות שבעולם, מקטנם עד גדלם נכללים בה (בקבלה), באופן הפלא ופלא המשווה בין כל החכמות השונות זו מזו... בסדר השווה לכל, כלומר עד שסדרי כל חכמה מחייבים לבוא בדרכים שלה".

[4] אות י"ג.

[5] כתבי בעל הסולם, אגרות, אגרת ד'.

חזרה לראש הדף
Site location tree