אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / קבלה לעם / מבוא לחכמת הקבלה / יחידת לימוד מס' 1 - יסודות הקבלה / חלק ג'. שפת הקבלה
קבלה לעם

חלק ג'. שפת הקבלה

שיעור מספר 1 - חוק שורש וענף

בשיעור זה נלמד על: הממשיות שבחכמת הקבלה /
חוק שורש וענף / שפת הענפים

 

מופשט או ממשי?

אחד מספרי ההרפתקאות הפופולאריים של כל הזמנים, "הסיפור שאינו נגמר", מספר את קורותיו של בסטיאן בלתאזר בוקס, נער צעיר, שמתוך קריאה בספר אגדות הוא לפתע מוצא את עצמו חי בתוך המציאות הקסומה המתוארת בספר. מפתיע ככל שזה יישמע, הקריאה בספרי הקבלה דומה במשהו לחוויה זו. בספרי הקבלה טמון כוח המאפשר למי שקורא בהם לפרוץ מן המציאות שבה הוא חי אל המציאות הפלאית המתוארת בספרי הקבלה - אל המציאות הרוחנית.

החלק השלישי והאחרון של יחידת הלימוד "יסודות הקבלה" עוסק בשפת הקבלה ובספרי הקבלה. אם בחלק הראשון של היחידה למדנו שהרוחניות היא שיטה לגילוי הבורא, חוק הטבע הכללי, ובחלק השני למדנו שהתנאי לגילוי הבורא הוא שינוי שיטת העבודה עם הרצון לקבל, הרי שבחלק זה נלמד איך עושים זאת בפועל; איך אפשר לשנות את שיטת העבודה עם הרצון לקבל באמצעות הקריאה בספרי הקבלה. תחילה נלמד על השפה שבה כתובים הספרים, הנקראת "שפת הענפים", ולאחר מכן נרחיב על הכוח הרוחני הטמון בספרי הקבלה.

במאמר "מהות חכמת הקבלה", כותב בעל הסולם כי "רבים סבורים, אשר כל המילות והשמות, הבאים בחכמת הקבלה, המה מין של שמות מופשטים". ואכן, ניסיון להבין את הכתוב בספרי הקבלה ללא הדרכה נכונה עלול להוביל גם אותנו לאותה המסקנה. אדם שאינו בקי בחכמת הקבלה יתקשה לשייך את המילים ואת השמות שבספרי הקבלה למציאות מוחשית וממשית. הן המילים שבספרים והן התוכן עצמו יישמעו לו מופשטים.

הנה למשל ציטוט מתוך "עץ חיים" של האר"י:[1] "דע כי טרם נאצלו הנאצלים ונבראו הנבראים היה אור עליון פשוט ממלא את כל המציאות". אמנם המילים מוכרות לנו וחיבורן יחד "עושה היגיון", אבל לא ברור כלל על מה מדובר: מה זה אור עליון פשוט, על איזו מציאות מדובר לפני בריאת הנבראים, וכן הלאה.

אדם העושה את צעדיו הראשונים בלימוד חכמת הנסתר עלול לחשוב שספרי הקבלה עוסקים בעניינים מופשטים, אבל האמת היא שאין בספרי הקבלה ולו מילה אחת שאין לה מובן ממשי. אחד מחוקי היסוד בחכמת הקבלה הוא: "כל מה שלא נשיג לא נגדירהו בשם ומילה". כלומר, המקובלים כותבים רק על ההשגות הרוחניות שהשיגו בפועל, בחוש, ועל מה שלא השיגו, אינם כותבים.

המציאות הרוחנית המושגת למקובל אינה פחות ממשית מהמציאות הגשמית שאנחנו משיגים בעולם שלנו. למעשה, אם נתחשב בעובדה שתמונת העולם הגשמי היא אשליה זמנית, המתגלה ברצון לקבל כל עוד אינו מתוקן, הרי שדווקא המציאות הרוחניות הנצחית, המתגלה עם תיקון הרצון, היא ממשות ואמת.

כאן המקום לחזור ולהדגיש עיקרון חשוב בנוגע לתפיסת המציאות הרוחנית: את הבורא עצמו, כמו שהוא במהותו, המקובלים אינם תופסים. בדיוק כמו שאנחנו איננו תופסים את מהות הדברים בעולם שלנו. זאת משום שהאדם תמיד תופס את המציאות דרך הרצון לקבל ולעולם אינו יודע מהי המציאות עצמה, אלא איך הוא מתפעל ממנה, ממה שמחוץ לו.

וכך, כמו שאיננו יודעים למשל מהי המהות הפנימית של החשמל או מהו באמת הנייר שאנחנו מביטים בו כעת, גם המקובלים אינם תופסים את הבורא כמו שהוא במהותו, אלא רק כמו שהוא נתפס ברצון לקבל שלהם. ובכל זאת, אין במגבלות התפיסה הללו כדי להפריע להם לקלוט תמונה ברורה ומספקת של המציאות הרוחנית ולתאר אותה בספריהם.

בחן את עצמך:

 

שורשים וענפים

ששת אלפים תשע מאות ותשע - אם פעם שאלתם את עצמכם כמה שפות יש בעולם, הרי שזהו המספר העדכני ביותר [2] – 6,909 שפות, כולל 122 שפות חרשים שונות ושפות של שבטים פרימיטיביים. הרבה שפות. אלא שכולן, ללא יוצא מן הכלל, מתארות רק חלק מוגבל מאוד מהמציאות - את החלק המצומצם שאנחנו קולטים במסגרת מגבלות הזמן, התנועה והמקום בעולם שלנו - את המציאות הגשמית.

שלא כמו הגשמיות, הרוחניות נמצאת מעל זמן, תנועה ומקום. מכיוון שכך, אין שפה בעולם שלנו שבאפשרותה לתאר את הרוחניות. הניסיון לתאר את המציאות הרוחנית על ידי שפה גשמית דומה במידה מסוימת לניסיון לתאר לאדם עיוור מלידה מה זה צבע אדום. מובן שלא נצליח, מפני שהאובייקט שרוצים לתאר אינו נתפס בחוש.

ובכל זאת, מרבית ספרי הקבלה כתובים בעברית. ואם לא די בכך, חלק מהמילים שמופיעות בספרי הקבלה, כמו למשל זיווג או נשיקין, הן כל כך "ארציות", עד שפלא להיתקל בהם בספרים שעוסקים ברוחניות. ונשאלת השאלה: הכיצד?

כדי לענות על שאלה זו, עלינו להכיר את אחד מחוקי היסוד בחכמת הקבלה: "חוק שורש וענף". לפי חוק שורש וענף, כל מה שמתחולל בעולמנו הוא העתקה של מה שמתרחש בעולם הרוחני. העולם הרוחני נקרא בחכמת הקבלה "עולם השורשים", העולם שלנו נקרא "עולם הענפים", ולפי חוק שורש וענף, לכל "ענף" בעולם הזה יש "שורש" יחיד ומיוחד משלו, שממנו הוא משתלשל לעולם הזה (ראו שרטוט מס' 8). כפי שאמרו חז"ל: "אין לך עשב למטה שאין לו מלאך מלמעלה, שמכה בו ואומר לו גדל" (בראשית רבה י', ו').

וכך זה נשמע בלשונו של בעל הסולם: [3] "כל עולם תחתון, נחתם מהעולם העליון ממנו. ועל כן, כל הצורות, שיש בעולם העליון, בכל כמותם ואיכותם, נעתקים במלואם, ובאים גם בעולם התחתון. באופן, שאין לך פרט של מציאות, או של מקרי המציאות, המצוי בעולם התחתון, שלא תמצא דוגמתו בעולם העליון הימנו, בצורה שוה כמו ב' טיפות של מים. ונקראים 'שורש וענף'. כלומר, שאותו הפרט, הנמצא בעולם התחתון, נבחן לבחינה של ענף, בערך הדוגמה שלה, המצוי ועומד בעולם העליון, שהוא שורשו של הפרט התחתון. מפני שמשם נחתם ונתהווה פרט ההוא, בעולם התחתון".

מסובך? הנה דוגמה שתעזור לנו להבין במה מדובר. תארו לעצמכם תמונת מחשב כלשהי. לצורך העניין נרשה לעצמנו להיות סנטימנטאליים לרגע, ונדמיין שבתמונה אנחנו רואים את חמותנו האהובה. היא לבושה חולצת כפתורים כחולה סטייל מאו צה טונג, ומבטה רותח מכעס מסיבה לא ברורה. האם התמונה היא מציאות ממשית? לשמחתנו הרבה, לא. התמונה היא תוצאה של כמה שורות קוד שמקודדות במעמקי המחשב, ובהינתן פקודה הן מועברות כמידע לצג המחשב ומוצגות כתמונה. ואם נרצה להשתעשע מעט ולהחליף את צבע החולצה של חמותנו מכחול מאו צה טונגי לכתום זרחני, או לחלופין למרוח חיוך על שפתיה, מה נעשה? נפנה לשורות הקוד, כמובן, ונסדר אותן אחרת, כי התמונה על צג המחשב היא רק תוצאה, ושורות הקוד הן הסיבה.

לפי חוק שורש וענף, תמונת המציאות הגלויה לעינינו היא רק תוצאה - "ענף" של סיבה רוחנית. ומכיוון שלכל ענף בעולם שלנו יש שורש רוחני משלו, המקובלים יכולים להשתמש בשמות הענפים בעולם שלנו כדי לתאר את השורשים הרוחניים. הם נוקבים בשמו של הענף, ומובן להם באיזה שורש רוחני מדובר.

שרטוט מס' 8

השפה שיצרו המקובלים על בסיס חוק שורש וענף היא השפה שבה כתובים ספרי הקבלה, והיא נקראת "שפת הענפים". בחלק הבא של השיעור נרחיב את ההסבר עליה.

בחן את עצמך:

 

שפת הענפים

הביולוגים פיתחו מיקרוסקופ כדי לזהות חיידקים. חוקרי הכוכבים בנו טלסקופים על מנת להגדיל את טווח הראייה שלהם. חכמי הקבלה, לעומת זאת, הם אנשים שפיתחו חוש מיוחד שמאפשר להם להרגיש את המציאות הרוחנית.

השגת העולם הרוחני מציבה בפני המקובלים אתגר מיוחד: להעביר את השגותיהם זה לזה אף על פי שאי אפשר לתאר אותן במילים. כדי לפתור בעיה זו, פיתחו המקובלים שפה מיוחדת, המבוססת על חוק שורש וענף, שנקראת "שפת הענפים". את החלק הבא של השיעור נקדיש להיכרות ראשונית קצרה עם שפה זו.

כשאנחנו מתבוננים בתופעה מסוימת המתרחשת בעולם שלנו, איננו יכולים להצביע על השורש הרוחני שלה, מכיוון שעולם השורשים נסתר מעינינו. לעומת זאת, מקובל שהתעלה להרגשת העולם העליון רואה באופן ברור את הקשר בין שני העולמות, בין הענף הגשמי לשורש שלו. היכולת לקשר בין השורש הרוחני לענף הגשמי הייחודי לו מאפשרת למקובלים להצביע על השורשים הרוחניים באמצעות הענפים הגשמיים התואמים להם, ולתאר בעזרתם את השגותיהם הרוחניות.

וכך הם עושים. המקובלים מתארים בספריהם את העולם הרוחני באמצעות הענפים הגשמיים. הספרים שחיברו המקובלים מספרים רק על העולם הרוחני, אבל הם משתמשים במילים מהעולם שלנו לתיאור השורשים וההתרחשויות בעולם העליון.

"מצאו להם חכמי הקבלה אוצר של מילים", כותב בעל הסולם במאמר "מהותה של חכמת הקבלה", "די ומספיק, לבחינת שפה מדוברת ביניהם, המצוינה להפליא. שיוכלו לישא וליתן זה עם זה, בשורשים הרוחניים שבעולמות העליונים. דהיינו, על ידי שמזכירים לחבריהם, רק את הענף התחתון, המוחשי, שבעולם הזה, המוגדר היטב לחושים הגשמיים. והשומעים מבינים מדעתם, את השורש העליון, אשר ענף הגשמי הזה, מראה עליו. מפני שהוא מיוחס אליו, להיותו נחתם הימנו".

הצורך לפרש את המילים במובנן הרוחני מציב בפנינו אתגר לא פשוט, משום שחלק נכבד מהמילים בספרי הקבלה מוכרות לנו היטב מהשפה העברית, וקל מאוד להתפתות לפרש אותן במובן הגשמי המוכר לנו. ואכן, אחת מהבעיות המרכזיות הגורמות להבנה המוטעית של חכמת הקבלה נעוצה בנטייה להגשים את החכמה, על אף שאין בה ולו מילה אחת המתארת את המציאות הגשמית בעולם שלנו.

רבות מהדעות הקדומות על חכמת הקבלה מקורן בהבנה שגויה של הכתוב. כך למשל, כמה מקומות ב"ספר הזוהר", שבהם מתוארים לפרטי פרטים שילובים שונים של תווי כף יד ופנים, הביאו מן הסתם לידי המסקנה המוטעית, שחכמת הקבלה קשורה לקריאה בכף היד ובתווי הפנים. למעשה התיאור המפורט של תווי כף היד והפנים אינו אלא תיאור של מצבים רוחניים, לפי חוק שורש וענף, ורק כך נכון לקרוא אותו. כל פירוש אחר הוא בבחינת מעבר על הציווי "לא תעשה לך פסל וכל תמונה". [4]

חלק חשוב מהשלבים הראשונים של לימוד חכמת הקבלה הוא רכישת מילון מושגים חדש, שמסייע לתלמיד לזכור את פירושם הנכון, הרוחני, של המילים בספרי הקבלה. הנה כמה דוגמאות למושגים משפת הענפים; כל המושגים נלקחו מתוך ספרו של בעל הסולם "תלמוד עשר הספירות", חלק א', "לוח התשובות לפירוש המילות":

אור: כל המקובל בעולמות בבחינת יש מיש, שזהו כולל הכל חוץ מחומר הכלים.

זמן: סכום מסוים של בחינות המשתלשלות זו מזו ומסובכות זו בזו בסדר סיבה ומסובב.

חושך: בחינה ד' שברצון לקבל, שאינה מקבלת לתוכה את האור העליון מכוח הצמצום.

מקום: הרצון לקבל שבנאצל הוא ה"מקום" לכל השפע והאור שבו.

ראש: אותו חלק בנאצל המשתווה ביותר לצורת השורש נקרא ראש.

רוח: אור החסדים נקרא רוח.

אור: כוח ההשפעה המפעיל והממלא את כל הנשמות.

בחן את עצמך:

 

סיכום השיעור

נקודות עיקריות

מושגים

שורש - סיבה.

ענף - תוצאה.

עולם השורשים - העולם הרוחני.

עולם הענפים - העולם הגשמי.

שפת הענפים - שפה שמתארת את המציאות הרוחניות באמצעות השמות של ה"ענפים" הגשמיים.

תשובות לשאלות

שאלה: הסבר מדוע המציאות הרוחנית שהמקובל משיג היא ממשית לא פחות מהמציאות הגשמית?

תשובה: המקובל משיג את המציאות הרוחנית בחוש, ברצון לקבל, בדיוק כפי שאנחנו משיגים את המציאות הגשמית.

שאלה: הגדר בקצרה את חוק שורש וענף.

תשובה: לפי חוק שורש וענף, לכל "ענף" בעולם הזה יש "שורש" יחיד ומיוחד משלו, שממנו הוא משתלשל לעולם הזה.

שאלה: על מה עלינו להקפיד בזמן שאנחנו קוראים בספרי הקבלה, ומדוע קשה לעשות זאת?

תשובה: עלינו להקפיד על פירוש נכון של המילים במובנן הרוחני. קשה לנו לעשות זאת, כי חלק נכבד מהמילים בספרי הקבלה מוכרות לנו היטב מהשפה העברית, וקל מאוד להתפתות לפרש אותן במובן הגשמי.

להרחבה ולהעמקה בחומר הלימוד, עבור לספר הקורס, עמוד 267.

 
 

_________________________________________

שיעור מספר 2 - המאור המחזיר למוטב

בשיעור זה נלמד על: איך ללמוד את חכמת הקבלה בצורה נכונה / המאור המחזיר למוטב / ארבע שפות הקודש

 

מעליון ילמד התחתון

בעולם כאוטי כמו שלנו, טוב שיש כמה אמיתות ברורות וקבועות שתמיד יעזרו לבן-אדם להתארגן על עצמו מחדש אחרי שנתקף סחרחורת מקרוסלת החיים. השמש, למשל, תמיד זורחת במזרח, אשתך תמיד צודקת, ומה שעלול להשתבש, תמיד ישתבש. על אותו משקל, כשאדם בא ללמוד את חכמת הקבלה והוא מטושטש מעט מגשם המושגים הלא מוכרים ומכיווני המחשבה החדשים, לפחות הוא מתנחם בכך שאם ילמד בחריצות, לאחר זמן מה יתחיל לשלוט בחומר ויבין במה מדובר. אז זהו, שלא...

מוזר ככל שזה יישמע, את חכמת הקבלה לא לומדים עם השכל, אלא עם הרצון. חכמת הקבלה אינה נלמדת כמו כל חכמה אחרת. בחכמת הקבלה, אינך נדרש לצבור ידע ולחבר נכון את פיסות המידע לתמונה אחת ברורה. בחכמת הקבלה, כדי להבין אתה צריך לרצות - לרצות להשתנות, לרצות להיתקן. את הרוחניות אפשר להבין רק מתוך הרצון המתוקן בכוונה על מנת להשפיע. חכמת הקבלה אינה לימוד תיאורטי; התנאי להבין אותה הוא לחיות אותה, כלומר להרגיש בפועל את המציאות הרוחנית.

רק מתוך הרגשת הרוחניות אפשר להבין מהי הרוחניות. כך למדנו בשיעור הקודם. כדי להבין את הכתוב בספרי הקבלה, צריך לעלות תחילה אל הדרגה הרוחנית שהספרים מתארים. רק מתוך השגת השורש הרוחני נוכל להבין את שפת הענפים. כל עוד אנחנו נמצאים במציאות של העולם שלנו, ספרי הקבלה חתומים בפנינו, איננו מבינים מה כתוב בהם.

ולא רק הספרים חתומים בפנינו. כל עוד אנחנו נמצאים בעולם שלנו, המציאות הרוחנית כולה סגורה וחתומה בפנינו. קחו לידכם עט או עיפרון והדגישו את המשפט הבא: מהעולם שלנו אי אפשר להבין מהי רוחניות. זהו עיקרון חשוב מאוד בלימוד חכמת הקבלה, משום שהוא מגדיר בצורה ברורה מה ביכולתנו לעשות ומה אין ביכולתנו לעשות כדי להגיע לרוחניות. כדי להגיע לרוחניות צריך לשמוע לעצות המקובלים, שנמצאים ברוחניות. אין שום ברירה אחרת. מהמציאות של העולם שלנו אין שום אפשרות להבין, לדמיין או אפילו לנחש מהי הדרך להשגה רוחנית.

יתרה מכך, גם אם ברצוננו רק להבין מה קורה כאן, בעולם שלנו, עלינו לעלות מעל העולם הזה, אל עולם הסיבות. שכן רק מתוך השגת העולם הרוחני אפשר להבין את הסיבה למתרחש בעולם הזה. כמו שכותב בעל הסולם: "מהעליון ילמד התחתון". [5]

גם גבולות ההבנה שלנו בעולם הזה מוגדרים באותו האופן. כך למשל, את דרגות ההתפתחות שמתחתינו - הדומם, הצומח והחי - אנחנו יכולים לחקור ולהבין. גם בכל הקשור לתפקוד גוף האדם יש לנו הבנה מספקת. סימני השאלה מתחילים לצוץ כשאנחנו מדברים על פנימיות האדם. לא ברור לנו לפי איזו חוקיות, אם בכלל, מסודרים הקשרים בינינו. גם המבנה הפנימי-פסיכולוגי של כל אחד מאיתנו אינו מובן לנו דיו. בכל הנוגע לכך, רב הנסתר על הגלוי. מדוע? כי אין באפשרותנו לחקור את מהותנו ולהבין אותה מתוך הדרגה שבה אנחנו נמצאים. כדי להבין מי אנחנו באמת עלינו להתבונן על עצמנו מנקודת מבט חיצונית, גבוהה יותר. במילים אחרות, כדי להבין מי אנחנו עלינו לעלות לדרגה עליונה יותר של קיום - לרוחניות.

בחן את עצמך:

 

סגולה נפלאה

כמו גשם באמצע הקיץ, כמו פיל באמצע מנהטן, כמו גוסטב מאהלר באמצע שוק הכרמל - שאלה אחת עומדת במרכז ההסבר על שפת הענפים ודורשת מענה. והשאלה פשוטה וטעונה: אם איננו מבינים דבר מהכתוב בספרי הקבלה, מה הטעם ללמוד מהם?

האמת היא, שזו שאלה חשובה במיוחד, ואין פלא שהיא טעונה כל כך, כי בתשובה לשאלה זו נמצא המפתח לכניסה לעולם הרוחני - האמצעי היחיד לשינוי שיטת העבודה עם הרצון לקבל; הסוד שמפריד בינינו לבין המציאות הרוחנית - אותו סוד שהמקובלים נושאים בחיקם במשך אלפי שנים.

נשמע מעניין?! תרשו לנו להשאיר אתכם קצת במתח. את התשובה לשאלה נגלה רק בעוד כמה פסקאות. בינתיים, כדי לחדד את השאלה עוד יותר, נסכם בקצרה את עיקרי הפרק הקודם. למדנו שאת הרוחניות אי אפשר לתאר באמצעות שפה גשמית. לכן המקובלים כותבים את ספריהם בשפת הענפים. מכיוון שכל ענף גשמי משתלשל משורש רוחני ייחודי רק לו, המקובלים יכולים להשתמש בשמות הענפים בעולם שלנו כדי לתאר את השורשים הרוחניים. וכך הם עושים באמצעות שפת הענפים. מכאן מובן, שהתנאי הבסיסי להבנת שפת הענפים הוא השגת השורש הרוחני של כל ענף גשמי.

במילים אחרות, כדי להבין את שפת הענפים צריך להיות בהשגה רוחנית. במאמר "מהות חכמת הקבלה" כותב בעל הסולם, שאת שפת הענפים צריך ללמוד מפי מקובל, ולהבין אותה אפשר "רק אם השומע הוא חכם מעצמו, דהיינו שיודע ומבין ביחסי הענפים אל שורשיהם", כלומר בעל השגה רוחנית.

למעשה, המקובלים כתבו את ספריהם למי שכבר נמצא ברוחניות, כדי להעביר זה לזה מידע על העולם הרוחני. כאשר מקובל אחד קורא את מה שכתב מקובל אחר, הוא יכול לשחזר בתוכו את הכתוב ולהרגיש בדיוק למה התכוון חברו, כשם שמוסיקאי משחזר צלילים של מלחין מלפני 500 שנה (על ידי תווים), או כשם שאנחנו מבטאים את שפת החשבון בספרוֹת.

ומכאן עולה השאלה שבה פתחנו: מה הטעם שאדם שאינו נמצא ברוחניות יקרא בספרי הקבלה? בעל הסולם עצמו עונה על שאלה זו במאמר "הקדמה לתלמוד עשר הספירות": [6] "אמנם יש בזה דבר גדול, וראוי לפרסמו, כי יש סגולה נפלאה לאין ערוך, לעוסקים בחכמת הקבלה, ואע"פ שאינם מבינים מה שלומדים, אלא מתוך החשק והרצון החזק, להבין מה שלומדים, מעוררים עליהם את האורות המקיפים את נשמתם... שהמה מקרבים את האדם מאד, שיגיע לשלימותו".

במילים פשוטות, כפי שכותב בעל הסולם, בספרי הקבלה טמון כוח רוחני מיוחד; ואם אנחנו קוראים ספרים אלה מתוך רצון להבין את הכתוב בהם, אנחנו מעוררים את הכוח הרוחני הטמון בהם, והוא פועל עלינו ומקרב אותנו לרוחניות, למצבנו המושלם.

איך זה עובד? לפי חכמת הקבלה, אנחנו כבר נמצאים במצבנו המושלם, מלאים בכל הטוב והעונג המובטחים לנו. ולנו נותר רק לגלות זאת. כל עוד איננו מרגישים את מצבנו המושלם, האור אינו מאיר בתוכנו אלא מחוץ לנו. האורות המאירים מחוץ לנו נקראים בחכמת הקבלה "אורות מקיפים". וכמו שבעל הסולם כותב, כשאנחנו מעוררים עלינו את האורות המקיפים, הם מקרבים אותנו לשלמותנו.

כיצד מעוררים את האורות המקיפים? בעל הסולם כותב שאנחנו מעוררים את האורות מתוך הרצון שלנו להבין את הכתוב, אלא שאין כוונתו להבנה במובן השגור בעולם שלנו. הבנה ברוחניות תיתכן רק מתוך רצון להשתנות, ובסופו של דבר מתוך השגה, מתוך שינוי פנימי של הרצון והרגשת המציאות הרוחנית בפועל. רק כך אפשר להבין מה כתוב בספרי הקבלה, רק מתוך השגה בחוש של העולם הרוחני. לכן כשאנחנו קוראים את ספרי הקבלה, עלינו להשתוקק להגיע להרגשת הרוחניות. רק כך נעורר את האורות המקיפים.

המאור המתקן נקרא בחכמת הקבלה "תורה", תורה מלשון אורה. לימוד תורה, לפי חכמת הקבלה, הוא לימוד מתוך הכוונה למשוך את המאור המחזיר למוטב, שיביא אותנו להרגשת הרוחניות.

הפסקה הבאה מוקדשת לכל מי שההסבר על האורות המקיפים ועל האורות בכלל נשמע לו "אוורירי" מדי, מיסטי ולא מדעי בעליל. לפי חכמת הקבלה, שני כוחות עומדים בבסיסה של הבריאה: כוח ההשפעה וכוח הקבלה, אור וכלי. האור, רצונו להשפיע. הכלי, רצונו לקבל. היחס ביניהם פשוט: אם הכלי ירצה לקבל את מה שהאור רוצה להשפיע לו, האור יאיר לו מיד. זהו חוק טבע. מכיוון שכך, כשאנחנו קוראים בספרי הקבלה מתוך רצון לעבור מקבלה להשפעה ולהגיע להשגה רוחנית, לשפע שהאור רוצה להאיר בנו, אנחנו מזמינים בהכרח תגובה מצד האור, שמקרבת אותנו לרוחניות.

מכאן נוכל להבין גם מה משמעות המילה "סגולה", המוזכרת בדברי בעל הסולם. הרי לפי חכמת הקבלה, כל חלקי הבריאה קשורים זה לזה בחוקים נוקשים, לפי תוכנית ידועה מראש, ולכן אין בבריאה מקום לתופעות מיסטיות ולניסים. אולם במצבנו הנוכחי, מרבית הקשרים בין חלקי הבריאה נסתרים מאיתנו. לכן אנחנו לא תמיד יודעים להבחין בקשר של סיבה ומסובב בין תופעות שונות, ואיננו מסוגלים להסבירן. לחוסר הקשר הזה אנחנו קוראים "סגולה".

דמיינו לעצמכם בן שבט נידח, שעומד לראשונה בחייו מול דלתות הסופרמרקט השכונתי שנפתחות לו מעצמן. מיד הוא נופל על ברכיו בניסיון לרַצות את הכוח העל-טבעי שהתגלה לנגד עיניו. מבחינתו מדובר בפלא שאי אפשר להסביר. נסתר ממנו סדר הפעולות בסיבה ומסובב שגרמו לדלת להיפתח. ממש כך אנחנו לא מבינים את הקשר בין הקריאה בספרים להשפעת האור עלינו.

וזה דווקא בסדר גמור. איננו נדרשים להבין זאת. להיפך, הניסיונות להסביר בצורה רציונאלית את השפעת האורות המקיפים על האדם דווקא מחטיאים את המטרה. לקראת סיומו של חלק זה, חשוב לחזור ולהדגיש את העיקרון שבעל הסולם מסביר שוב ושוב במקומות רבים בכתביו: את חכמת הקבלה לא לומדים כדי לצבור ידע, להתפלפל ולהיות חכמים יותר. את חכמת הקבלה לומדים מתוך רצון, רצון להיתקן. הרצון הוא שקובע. זִכרו זאת.

הרוחניות מושגת רק מתוך רצון, רצון להיות ברוחניות. הרצון הנכון מושך אליו את המאור המחזיר למוטב, שפועל על הרצון ומשנה אותו. ובכל פעם שהרצון משתנה, אפילו במקצת, ומתכוונן יותר אל הרוחניות, אנחנו מתקרבים יותר להבנת הרוחניות. זה מה שנקרא "הלב מבין".

בחן את עצמך:

 

ארבע שפות

פעם היה הרבה יותר טוב. פעם היה אפשר לחיות. היום אפילו התענוג של להתרפק על העבר נלקח מאיתנו. גלי צונאמי של עודף אינפורמציה וגירויים מידיים הטביעו בתוכם את שרידי הזיכרונות על גיבורי הילדות שלנו. ובכל זאת גיבורה אחת עומדת איתנה מול כל הסוכנים של המאה ה-21, והם אינם יכולים לה - בלהה צוקרמן, המורה האגדית לתנ"ך מבית הספר היסודי.

עוד בימים ההם, נחישות הייתה שם המשחק שלה. דבר לא היה יכול להזיז אותה ממקומה, בפרט כשהיה מדובר בפירושיה לסיפורי התנ"ך. הייתה לה אג'נדה. במעין רוח נבואית שחזתה את קרקס אי הוודאות שבו אנחנו חיים, דאגה בלהה צוקרמן לשמור דווקא על פשטות ועל עקביות. "מה זאת אומרת, אינך מבין איך לוויתן בולע אדם והוא יוצא מבטנו אחרי שלושה ימים ושלושה לילות?!", היא הייתה מתרתחת בכל פעם מחדש, "זה פשוט כמו שאתה שומע".

פשוט זה לא. ידענו זאת אז, ואנחנו יודעים זאת היום. מה שעדיין איננו יודעים הוא למה באמת התכוון המשורר, כלומר מהי הדרך הנכונה להבין את סיפורי המקרא. ראו מה כותב "ספר הזוהר" על התורה: "אוי לאותו אדם שאומר כי התורה באה לספר סיפורים בפשטות... ואם התורה באה להראות דברי העולם, אפילו שליטי העולם יש ביניהם דברים מעולים יותר. אם כן, נלך אחריהם ונעשה מהם תורה. אלא שכל דברי התורה הם סודות עליונים". [7]

האמת היא שלא רק התורה אינה באה לספר סיפורים בפשטות. כל ספרי הקודש של העם היהודי הם סודות עליונים. התנ"ך, ספרות חז"ל, המשנה, התלמוד, ספרות האגדה וכמובן ספרות הקבלה - כולם נכתבו על ידי מקובלים, ובמובנם הפנימי, העמוק, כולם מתארים רק את המציאות הרוחנית. ומכיוון שכך, המשמעות הפנימית החבויה בספרים אלה נסתרת מאיתנו.

המקובלים משתמשים בארבע שפות:

שפת התורה - מתארת את העולם העליון בשפה סיפורית.

שפת ההלכה - בה נכתבו המשנה והתלמוד.

שפת האגדה - שפה עמוקה מאוד וקשה להבנה.

שפת הקבלה - שפה מדויקת ועניינית מאוד.

כל השפות האלה (פרט לשפת האגדה) משתמשות בשפת הענפים, ולכל שפה יש את היתרונות ואת החסרונות שלה: אחת מהן מתארת את המציאות הרוחנית בכלליות והאחרת - לפרטי פרטים, אחת נוחה להבנה ואחרת קשה.

הנה כמה דוגמאות למשמעות הפנימית החבויה בשפות הקודש:

שפת התורה:

"בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ" (בראשית, א', א').

חכמת הקבלה מלמדת אותנו שהבורא ברא מציאות שמורכבת משני כוחות: הרצון לתת והרצון לקבל - האגו. בסיפור הבריאה הם נקראים 'שמים וארץ'. כדי לממש את מחשבת הבריאה, על הנברא להשתמש בשני הכוחות ולא רק באחד מהם. אם היה בנו רק רצון לתת, כלומר 'שמים', אז היינו כמו מלאכים, נותנים וזהו, בלי בחירה. אם היה בנו רק את הרצון לקבל, כלומר את ה'ארץ', אז היינו רוצים רק לקבל, כמו תינוקות. דרך שפות שונות, חכמת הקבלה מסבירה לנו איך לשלב את שני הכוחות האלה בצורה נכונה.

שפת ההלכה:

"שנים אוחזין בטלית... זה אומר כולה שלי, וזה אומר חצייה שלי... זה נוטל שלושה חלקים, וזה נוטל רביעי" (בבא מציעא, ב', ע"א).

המקובלים שחיברו את הגמרא הסבירו בה בהרחבה כיצד להשתמש נכון ברצון לקבל וברצון להשפיע. בדוגמה זו שבשפת ההלכה, הנברא נקרא 'טלית'. כשהאדם מתחיל את דרכו הרוחנית, שני הכוחות - הרצון לתת והרצון לקבל - 'אוחזים' בו, כלומר שולטים בו. ברגע אחד הוא רוצה להתאחד עם הזולת ולתת, וברגע אחר שולט בו פתאום הרצון השני והוא רוצה רק ליהנות מהזולת ולנצל אותו. כשמתקדמים ברוחניות, לומדים לשלוט בשני הכוחות ולקבוע בכל מצב ומצב את השילוב ואת היחס הנכון ביניהם.

שפת האגדה:

"ויתרוצצו הבנים בקירבה. כשהייתה עוברת על פתחי תורה של שם ועבר - יעקב רץ ומפרכס לצאת, עוברת על פתחי עבודה זרה - עשו מפרכס לצאת" (רש"י, בראשית, כ"ה, כ"ב).

המקובלים בחרו בשפת האגדה כדי להסביר לנו על מצבים רוחניים שהיו קשים לתיאור בשפות האחרות. 'יעקב', במקרה זה, הוא הכוח החיובי שעוזר לנברא להתרומם לדרגת הבורא ולהיות אוהב כמותו. 'עשו' בסיפור הוא הכוח שלכאורה מפריע לנברא להשיג את המטרה הזאת. בסיפור זה, מוסבר כיצד לקבוע את היחס בין הכוחות, איזה מהם יפעל בך. הכל תלוי בחברת האנשים שעימם תבחר להיות. יש סביבה שתעזור לך להתקדם ברוחניות ותהפוך אותך לאדם שאוהב את הזולת, ויש סביבה שתרחיק אותך מהרוחניות ותגרום לך להרגיש שכל העולם חייב לך.

שפת הקבלה:

"והנה השיתוף הזה של המלכות בבינה... נעשה בו סיום חדש על האור העליון, דהינו במקום הבינה" (בעל הסולם, פתיחה לחכמת הקבלה, אות נ"ט).

כמו בקטעים האחרים, גם בציטוט שלעיל מדובר על שני הכוחות הפועלים בבריאה: הרצון לקבל והרצון להשפיע. "מלכות" בשפת הקבלה היא הרצון לקבל, ו"בינה" היא הרצון להשפיע.

קריאה בכל אחד מספרי הקודש, מתוך רצון להגיע להשגה רוחנית, מעוררת את השפעת האורות המקיפים. אלא שהשפה המוצלחת ביותר ללימוד חכמת הקבלה היא שפת הקבלה. מדוע? משום שבכל השפות האחרות, הסכנה להגשים את הדברים גדולה במיוחד. קריאה בתנ"ך או בשולחן ערוך, למשל, עלולה להכשיל את האדם לחשוב שמדובר במוסר או בסיפורים על העולם שלנו. לעומת זאת, שפת הקבלה מתארת את המציאות הרוחנית בלשון הספירות, ומקלה עלינו לשמור על הכוונה הנכונה בזמן הלימוד ולעורר את השפעת האורות המקיפים.

בחן את עצמך:

 

סיכום השיעור

נקודות עיקריות

מושגים

עליון: המדרגה הבאה.

תחתון: המדרגה הנוכחית.

אורות מקיפים: האורות שמאירים מחוץ לנו, כל עוד אנחנו לא נמצאים במצב המתוקן.

המאור המחזיר למוטב: הכוח המתקן את הטבע האגואיסטי ומעלה אותו לתכונת ההשפעה.

תורה: המאור המתקן. תורה מלשון אורה.

תשובות לשאלות

שאלה: מהו התנאי להבנת חכמת הקבלה?

תשובה: התנאי להבנת חכמת הקבלה הוא להגיע להשגה רוחנית. חכמת הקבלה אינה לימוד תיאורטי. התנאי להבין אותה הוא לחיות אותה, להרגיש בפועל את המציאות הרוחנית.

שאלה: מהם האורות המקיפים, וכיצד הם יכולים לקרב אותנו לרוחניות?

תשובה: האורות המקיפים הם האורות שמאירים מחוץ לנו כל עוד אנחנו לא מתוקנים. יש בהם סגולה לקרב אותנו לרוחניות, בתנאי שנקרא בספרי הקבלה עם הרצון להגיע להרגשה של המציאות הרוחנית.

שאלה: על מה כתוב בספרי הקודש, ואיזו ספרות מתוך ספרי הקודש היא המתאימה ביותר ללימוד חכמת הקבלה?

תשובה: ברובד הפנימי הנסתר של ספרי הקודש, המקובלים מתארים את המציאות הרוחנית. ספרי הקבלה הם המתאימים ביותר ללימוד חכמת הקבלה, משום שבזמן הקריאה בהם הסכנה להגשים את הכתוב פחותה.

להרחבה ולהעמקה בחומר הלימוד, עבור לספר הקורס, עמוד 273.

 
 

_________________________________________

שיעור מספר 3 - ספרי הקבלה

בשיעור זה נלמד על: כתבי הרב יהודה אשלג - בעל הסולם / כתבי הרב ברוך שלום אשלג - הרב"ש

פִתחו את הספרים!

 

הימים ימי הצנע, תחילת שנות החמישים בארץ ישראל. במרכז חדר גדול, בבניין עלוב ומט ליפול, עומד מכבש דפוס ישן. אדם בשנות השישים לחייו, רוכן מעל המכבש ומסדר אותיות על לוח הדפוס. את חלל החדר ממלא ריח כבד ומר של עופרת. האדם העמל על סידור האותיות הוא הרב יהודה אשלג; לא מכבר סיים לכתוב את החשוב מבין עשרות חיבוריו, שלימים יתגלה כאחד מהכתבים החשובים בתולדות חכמת הקבלה - "פירוש הסולם לספר הזוהר". כעת הוא עמל על הוצאתו לאור.

מכיוון שאין באפשרותו לשלם לסָדַר, רוכן הרב אשלג שעות ארוכות מעל מכבש הדפוס, ומתוך החשיבות הרבה שהוא רואה בפרסום "פירוש הסולם", מסדר את אותיות הדפוס בעצמו. כך הוא עושה יום אחר יום, במשך ימים רבים, למרות גילו המבוגר. שעות רבות כל כך בילה הרב אשלג בסידור הדפוס, עד שברבות הימים התגלה כי העופרת פגעה בבריאותו.

קשה שלא להתרשם מהחשיבות הרבה שראה בעל הסולם בהדפסת ספריו. אם נבין את הערך המיוחד של ספרי הקבלה בכלל ואת ערכם המיוחד של ספרי הרב אשלג בפרט, נוכל להבין גם את החשיבות הרבה שראה בעל הסולם בהוצאת ספריו לאור.

ספרי הקבלה הם הקשר היחיד בין העולם שלנו לעולם הרוחני, ולכן הם האמצעי החשוב ביותר למימוש תכלית חיינו. באמצעות כתבים אלה, מקשרים המקובלים בין המערכת הרוחנית שהשיגו לבין האדם הפשוט החי בעולמנו, שלעת עתה נמצא בחוסר הבנה ובחוסר מודעות אבל רוצה להגיע להשגה רוחנית.

לא רק בעל הסולם ראה נחיצות רבה בפרסום כתביו, מקובלים רבים לאורך ההיסטוריה הותירו אחריהם ספרים, כמו "ספר היצירה" של אברהם אבינו, "ספר הזוהר" של רשב"י, "עץ חיים" של האר"י או "דרך השם" של הרמח"ל. את השיעור הקרוב נקדיש להסבר על ספרי הקבלה בכלל ועל הספרים המיועדים ללימוד בדורנו בפרט.

אחד מהמאפיינים הבולטים של ספרי הקבלה הוא הנסיבות הבלתי שגרתיות ולעיתים מסתוריות של כתיבתם וחשיפתם. כך למשל, חלק לא מבוטל מספרי הקבלה שנכתבו במהלך השנים נגנז או נשרף בחלקו בתום כתיבתו, ורק לאחר שנים מספר התגלה מחדש. רבים מהמקובלים לא כתבו את ספריהם בעצמם, אלא אחד מתלמידיהם העלה על הכתב את הדברים ששמע מרבו. דוגמה בולטת לכך היא "ספר הזוהר", שנכתב על ידי רבי אבא, תלמידו של רבי שמעון בר יוחאי, נגנז לאחר כתיבתו והתגלה מאות שנים מאוחר יותר בנסיבות שאינן ברורות עד היום. דוגמה נוספת היא כתבי האר"י, שנכתבו על ידי תלמידו הרב חיים ויטאל שציווה לקבור אותם איתו ולגונזם, אלא שקברו נפרץ, והכתבים הוצאו מתוכו.

הסיבה לתופעה מוזרה זו היא הצורך לגלות את החכמה ובה בעת להסתיר אותה. כל עוד האנושות לא הייתה מוכנה לחכמת הקבלה, התגלתה החכמה ליחידי סגולה, שהתאימו אותה לדורם. אלא שבמקביל היה עליהם להסתיר אותה מיתר בני האדם, שטרם היו מוכנים לגלותה. מקובלים אלה פעלו לפי הכלל "גילוי טפח וכיסוי טפחיים", כלומר גילו את החכמה רק בשיעור הדרוש ובה בעת דאגו להסתיר אותה - בין בצורה שבה כתבו את הספרים ובין בפועל, על ידי גניזתם או שריפתם.

כאמור, במהלך ההיסטוריה כתבו המקובלים ספרים רבים. במאמר "תורת הקבלה ומהותה", מסביר בעל הסולם מדוע עשו כן: "חכמת האמת... צריכה להימסר דור דור, וכל דור מוסיף איזה חוליה על קודמיו, ובזה הולכת החכמה ומתפתחת, ויחד עם זה, נעשית מוכשרת להתפשטות רחבה יותר בין ההמון". הרחבנו על כך בפרק מס' .1 בקצרה, נזכיר שחכמת הקבלה מתגלה במקביל להתפתחות הרצון לקבל, והמקובלים כותבים את ספריהם כדי להתאים את חכמת הקבלה לדרגת הרצון החדש שמתגלה בדורם.

מכאן מובן מדוע ספריו של בעל הסולם הם הספרים המתאימים ביותר ללימוד חכמת הקבלה בדורנו. בעל הסולם כתב את ספריו לרצון לקבל, שהתגלה בדרגת ההתפתחות האחרונה שלו בסוף המאה ה-20, ימים שבהם כל אדם כבר רשאי - וליתר דיוק, חייב - ללמוד את חכמת הקבלה. מכיוון שכך, מה שבולט יותר מכל בכתבי בעל הסולם היא השיטה הסדורה והברורה ללימוד חכמת הקבלה, המתאימה לכל אדם, שמתוארת בספריו.

בחן את עצמך:

 

כתבי בעל הסולם

נקודת המבט השונה והמהפכנית של חכמת הקבלה גרמה לא אחת לנידוי המקובלים מקרב הקהילות שבהן פעלו, או לכל הפחות להתעלמות מופגנת מהם. כרבים מקודמיו, גם הרב אשלג לא רווה נחת מהיחס של הציבור לתורתו ולכתביו. כשנפטר בשנת 1954, מעטים הכירו את חיבוריו ומעטים עוד יותר המשיכו ללמוד אותם.

בהקדמה לספר "הדור האחרון", מתאר פרופסור אליעזר שביד (חתן פרס ישראל למחשבת ישראל) ברגישות רבה את הנסיבות לאלמוניות שנגזרה על הרב אשלג בימי חייו:

"לא הקושי להבין את עומק רעיונותיו ולא כבדות הביטוי גרמו לכך. להיפך - הרב אשלג ניחן בסגולה נדירה של מפענח סודות. דבריו צלולים וברורים, עד שכל קורא משיג בעזרתם את האמת שהוא מראה.

הרב אשלג התאמץ להיות ידוע לרבים כדי להביא גאולה לעולם, אולם הוא דיבר כאיש יחיד ופנה היישר אל כל בני עמו כיחידים באשר היו, מעבר למפלגותיהם ובלי תיווך של מפלגה. שייכותו לקהילה יהודית מסוימת לא עשתה אותו למייצג האינטרסים של שום ממסד, ועל כן שום ממסד לא עמד מאחוריו.

זה היה אפוא המחיר ששילם הרב אשלג בגין יושרו, פתיחותו, חירות מחשבתו ועוז רוחו. אך בזכות כל אלה דבריו לא השתעבדו לקוצר הראות של אידאולוגיות ממסדיות בנות זמנן, והם נראים שייכים ומשכנעים כפי שהיו בזמנם, ואולי עוד יותר, כי הרבה ממה שצפה מראש מתקיים בזמננו והסבריו עדיין עומדים בתוקפם ככלי נאות להתמודדות עם אתגרי העתיד של האנושות, של העם היהודי ושל מדינת ישראל".

ואכן, משנת 1995 ואילך, כפי שחזה בעל הסולם עצמו, העניין בכתביו ובמשנתו הולך וגובר. העולם הגלובלי הנגלה לנגד עינינו, והאתגרים החדשים שהוא מציב בפנינו, מבליטים עוד יותר את הרלוונטיות ואת החשיבות של כתבי בעל הסולם, כאמצעי היחיד לפתרון הבעיות הקשות המתגלות בימינו, הן ברמת הפרט והן ברמת הכלל.

בעל הסולם הרבה לכתוב. במהלך חייו ולאחר מותו התפרסמו עשרות מאמרים פרי עטו. הרב אשלג כתב בין היתר גם פירושים לכתבי מקובלים אחרים ואפילו הוציא לאור עיתון קבלי בשם "האומה". שתי יצירותיו החשובות ביותר, פרי עמל של שנים רבות, הנפרשות כל אחת על פני אלפי עמודים, הן "פירוש הסולם" שכתב ל"ספר הזוהר" ו"תלמוד עשר הספירות", שהוא הפירוש שסידר לכתבי האר"י.

מאמצים עצומים השקיע בעל הסולם בכתיבת הפירוש ל"ספר הזוהר". תלמידיו מספרים שהיה יושב וכותב במשך שעות ארוכות בכל יום, עד שהיה נרדם כשהעט בידו, וקשה היה לחלצה מבין אצבעותיו התפוסות.

החשיבות שראה בעל הסולם בהוצאת "פירוש הסולם לספר הזוהר" נבעה, בראש ובראשונה, מחשיבות "ספר הזוהר" עצמו. הכוח הרוחני הטמון ב"ספר הזוהר" מיוחד מאין כמותו, אין שני לו בכל ספרי הקבלה. זאת משום שהוא מיועד לתיקון הרצון לקבל בדרגת ההתפתחות האחרונה והגדולה ביותר שלו, זו המתגלה בימינו. ולכן בעל הסולם טרח כל כך בכתיבת "פירוש הסולם לספר הזוהר".

"ספר הזוהר" כתוב ברובו בארמית, והוא משופע במשלים גשמיים. משום כך, קל מאוד לטעות בפירושו ולהטעות אחרים, כמו שאכן קרה פעמים רבות במהלך ההיסטוריה. כדי להסיר מאיתנו מכשול זה, תרגם בעל הסולם את "ספר הזוהר" מארמית לעברית, ופירש את כל המשלים הגשמיים לפי שפת הספירות בצורה שאי אפשר יהיה לטעות בפירושם. אלא שעבודתו של בעל הסולם ב"פירוש הסולם" לא הסתכמה בכך. מתוך השגת המדרגה הרוחנית הגבוהה ביותר, אותה המדרגה שממנה נכתב "ספר הזוהר", סידר בעל הסולם את הפירוש שלו ל"ספר הזוהר" כך שדברי "ספר הזוהר" יפעלו על נשמותינו ביעילות מרבית.

כאמור, היצירה המשמעותית הנוספת של בעל הסולם, לצד "פירוש הסולם", היא "תלמוד עשר הספירות" - פירושו לכתבי האר"י. בדומה ל"פירוש הסולם", גם "תלמוד עשר הספירות" הוא יצירה מקיפה ורחבה הנפרשת על פני אלפי עמודים. הספר מתאר לפרטי פרטים את מבנה העולמות הרוחניים ואת השתלשלותם ממחשבת הבריאה עד העולם הזה. כמו ב"סולם", גם ב"תלמוד עשר הספירות" הקפיד בעל הסולם במיוחד לפרש את דברי המקור כך שלא תהיה סכנה להגשימם.

תלמוד עשר הספירות נכתב כספר לימוד לכל דבר. הוא מורכב משישה עשר חלקים, המחולקים לפרקים ולתתי-פרקים. בסיום כל חלק, יש פרק מיוחד לסיכום יחידת הלימוד כולה, שבסופו מילון מושגים ולוח שאלות ותשובות. סידורו של "תלמוד עשר הספירות" כספר לימוד לכל דבר מצביע על גישתו של בעל הסולם ללימוד חכמת הקבלה כלימוד כל מדע אחר.

בנוסף על "פירוש הסולם" ו"תלמוד עשר הספירות", כתב בעל הסולם עשרות מאמרים נוספים. בין החשובים שבהם נמנים המאמרים שפרסם בספר "מתן תורה", וכן ארבע ההקדמות שכתב ל"פירוש הסולם לספר הזוהר": "פתיחה לחכמת הקבלה", "מבוא לספר הזוהר", "הקדמה לספר הזוהר" ו"פתיחה לפירוש הסולם". במאמרי "מתן תורה" ובמאמרים נוספים שפרסם, מבאר בעל הסולם את דרכו הרוחנית של האדם מתחילתה עד סופה. בחיבורים אלה, מציג בעל הסולם שיטה ברורה ומעשית להשגת הרוחניות הנגישה לכל אדם.

בחן את עצמך:

 

המוהיקני האחרון

הרב ברוך שלום אשלג (הרב"ש) (1907-1991), בנו וממשיך דרכו של בעל הסולם, הרב יהודה אשלג, היה מקובל נסתר במלוא מובן המילה. למרות גובהו הרוחני העצום, הוא היה אדם צנוע מאוד שסלד מפרסום והעביר את כל זמנו בלימוד ובכתיבה. עם זאת, קשה למצוא מילים כדי לתאר, ולו במקצת, את תרומתו העצומה של מקובל גדול זה לדורנו ולדורות הבאים אחרינו.

במובן מסוים, היה הרב ברוך אשלג "המוהיקני האחרון". הוא היה החוליה האחרונה בשרשרת המפוארת של גדולי המקובלים, שהתחילה במקובל הגדול הראשון, אברהם, ונמשכה עד אביו, הרב יהודה אשלג. תפקידו של הרב"ש בשרשרת זו הוא אולי התפקיד המשמעותי ביותר בימינו - לחבר בין כל גדולי המקובלים לאדם בעולם שלנו, ולהתאים את שיטת הקבלה לנשמות המתגלות בדורנו.

אף שהוא עצמו ניצב במרום הסולם הרוחני, רגליו של הרב"ש לא התנתקו לרגע מהקרקע, וכל כתביו מכוונים אל האדם הפשוט הרוצה לגלות אם קיים דבר מה גבוה יותר ממה שיש לעולם הזה להציע. מתוך השגתו הרוחנית הגבוהה, הבין הרב ברוך אשלג את הצורך של האדם בסוף המאה ה-20 לגלות את סוד החיים, והצליח להתאים את חכמת הקבלה לצורך זה בצורה הנוחה והפשוטה ביותר.

בשנת 1983, התרחשה נקודת מפנה בחיי הרב"ש. עד אותה תקופה, הוא לימד תלמידים ספורים שליוו אותו לאורך שנים. לפתע הגיעו לקבוצתו 40 תלמידים חדשים צעירים וחילוניים מכל רחבי הארץ, שהשתוקקו לגלות את סוד החיים. הם הגיעו מכל שכבות החברה הישראלית והיו שונים מאוד מהתלמידים שפגש הרב"ש עד אז.

בעבודתו הייחודית עם תלמידיו החדשים, פיתח הרב"ש את השיטה הרוחנית המתאימה ביותר לדורנו. מדי שבוע הוא כתב להם מאמר, ובו תיאר לפרטי פרטים ובשפה פשוטה כל שלב ושלב בעבודתו הפנימית של האדם בדרכו אל הרוחניות. המאמרים שכתב הרב"ש משמשים אבן יסוד בלימוד חכמת הקבלה בדורנו. לאחרונה, קובצו כולם בסדרת הספרים "כתבי רב"ש".

בחן את עצמך:

 

סיכום השיעור

נקודות עיקריות

מושגים

גילוי טפח וכיסוי טפחיים: גילוי חכמת הקבלה בשיעור הרצוי, ובהתאם לכך הסתרתה בשיעור הרצוי.

פירוש הסולם לספר הזוהר: פירוש בעל הסולם ל"ספר הזוהר" של רבי שמעון בר יוחאי.

תלמוד עשר הספירות: פירוש של בעל הסולם לכתבי האר"י.

תשובות לשאלות

שאלה: מדוע למקובלים חשוב כל כך לכתוב ספרי קבלה ולהוציאם לאור?

תשובה: ספרי הקבלה הם הקשר היחידי בין העולם הגשמי לעולם הרוחני. באמצעות כתבים אלה, מקשרים המקובלים בין המערכת הרוחנית שהשיגו לבין האדם הפשוט החי בעולמנו.

שאלה: ציין שלושה מאפיינים חשובים של "פירוש הסולם לספר הזוהר".

תשובה: א) תרגום מארמית לעברית; ב) ביאור המשָלים הגשמיים במובנם הרוחני, כך שאי אפשר יהיה להגשים אותם; ג) סידור הדברים כך שדברי "ספר הזוהר" יפעלו על נשמתנו ביעילות מרבית.

שאלה: במה עוסק "תלמוד עשר הספירות"?

תשובה: בביאור מבנה העולמות הרוחניים.

שאלה: מהו תפקידו של הרב"ש בשרשרת המקובלים הגדולים?

תשובה: חיבור בין כל גדולי המקובלים לבין האדם הפשוט בעולם שלנו, והתאמת שיטת הקבלה לנשמות המתגלות בדורנו.

להרחבה ולהעמקה בחומר הלימוד, עבור לספר הקורס, עמוד 282.

 

רצף לוגי

(סדר התפתחות הקורס)

למדנו שחכמת הקבלה היא שיטה לגילוי הבורא לנבראים בעולם הזה.

למדנו שכדי לגלות את הבורא עלינו לשנות את הכוונה מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע.

למדנו שבספרי הקבלה טמון כוח רוחני מיוחד הנקרא המאור המחזיר למוטב, שבכוחו לשנות את הכוונה שלנו מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע.

ביחידת הלימוד הבאה, נרחיב את ההסבר על התנאים ללימוד בספרי הקבלה.

[1] "עץ חיים", שער א', ענף ב'.

[2] לפי האתר www.ethnologue.com. שפות חדשות מתגלות מדי פעם והמספר משתנה.

[3] כתבי בעל הסולם, מאמר "מהותה של חכמת הקבלה".

[4] שמות כ', ג'.

[5] כתבי בעל הסולם, מאמר "מהותה של חכמת הקבלה".

[6] אות קנ"ה.

[7] ספר הזוהר עם פירוש "הסולם", בהעלותך, נ"ח.

חזרה לראש הדף
Site location tree