אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / קבלה לעם / מבוא לחכמת הקבלה / יחידת לימוד מס' 2 - חופש הבחירה / חלק א'. קבלה ונתינה
קבלה לעם

חלק א'. קבלה ונתינה

שיעור מספר 1 - טוב ורע בבריאה

בשיעור זה נלמד על: חכמת הקבלה כמדע / שאלת הטוב והרע בבריאה / חוק הקבלה וחוק ההשפעה /
גלובליזציה והחיוב להשפיע

 

מה חדש במדע?

אחת החוויות המיוחדות בלימוד חכמת הקבלה היא המפגש עם נקודות המבט הלא שגרתיות שלה. החכמה הזאת יודעת לשלוף מכובעה שפנים, שמפתיעים אותך כל פעם מחדש. בכל נושא שהיא עוסקת, היא פותחת כיווני מחשבה חדשים. זה קצת כמו לחיות בסרט של היצ'קוק: הרבה נקודות מפנה בעלילה, רק שאת הפחד ואת החרדה מחליפות שמחה ותחושת התחדשות.

קחו למשל את עניין הקבלה והמדע. כ"פרחי קבלה", שכבר סיימו את יחידת הלימוד הראשונה בקורס, הבחנתם בוודאי במהלך הלימוד, שהגישה הקבלית קרובה יותר למדע מאשר לדת. אבל אם נשאל אדם שאינו מכיר את החכמה אם הקבלה היא דת או מדע, הוא יבחר ללא היסוס באפשרות הראשונה. צודק? - טועה!

חכמת הקבלה היא מדע. למעשה, חכמת הקבלה היא שורש לכל המדעים. בעל הסולם מציין זאת בכמה ממאמריו. כך למשל, את מאמר ה"שלום", אחד מהחשובים שבחיבוריו, הוא מתאר כ"מחקר מדעי על בסיס ניסיוני בדבר החיוב של עבודת ה'". אמנם נושא המחקר (החיוב בעבודת ה') אינו פופולארי, בלשון המעטה, בקרב אנשי מדע, אבל הפורמט מדעי לעילא ולעילא: מחקר. ואם לא די בכך, הרי שהמחקר אינו פילוסופי-תיאורטי, אלא, כפי שבעל הסולם כותב, נערך על בסיס ניסיוני.

את השיעור הקרוב נקדיש להבנת המחקר בדבר החיוב בעבודת ה', כפי שהוא מתואר במאמר "השלום". ניווכח לדעת כי המושג "עבודת ה'" הוא חוק טבע לכל דבר, והחיוב לקיימו אינו שונה מהחיוב לקיים כל חוק טבע אחר.

הקבלה היא מדע שחוקר את החלק הנסתר של המציאות. כשם שמדענים חוקרים את העולם שסביבנו באמצעות חמשת החושים הגופניים ומכשירים המרחיבים את טווח רגישותם, כך המקובלים חוקרים את העולם הרוחני באמצעות חוש נוסף, רוחני, שנקרא "מסך" או "נשמה". חוש זה הוא למעשה הרצון לקבל המתוקן בכוונה על מנת להשפיע.

על אופייה המדעי של חכמת הקבלה כותב הרב קוק בספרו "אוצרות הראי"ה": [1] "כשם שהאדם צריך להתרגל אל הטבע החומרי וכוחותיו ככה יותר מזה צריך ומוכרח הוא להסתגל לחוקי הטבע הרוחני, שהם יותר שולטים במציאות כולה, שהוא חלק ממנה". ובמאמר "תורת הקבלה ומהותה", כותב בעל הסולם: "כמו שהתגלות מין החי בעולם הזה וסדרי קיומו, היא חכמה נפלאה, כן התגלות השפע האלקי בעולם, הן מציאות המדרגות והן דרכי פעולותיה, עושים ביחד חכמה נפלאה, הפלא ופלא הרבה יותר לאין ערוך על חכמת הפיזיקה".

הקבלה, אם כן, היא מדע החוקר את המציאות הרוחנית. מתוך חקירתם גילו המקובלים שחוק אחד פועל בכל המציאות - חוק של השפעה ואהבה. חוק זה קושר יחד את כל חלקי הבריאה ומפעיל אותם כגוף אחד, כך שכל פעולה של אחד מחלקי הגוף הכללי משליכה על כל יתר החלקים ועל הגוף כולו. ויותר מכל משליכות על כולם פעולותיהם של בני האדם, שכן הם החלקים המפותחים ביותר בבריאה.

לפי חוק ההשפעה, כל אחד מאיתנו מחויב לעבוד בהשפעה כלפי כולם, כלומר לשמור על איזון נכון בינו לבין יתר חלקי הבריאה, כך שפעולותיו לא יפגעו בגוף הכללי. עבודה זו, שאותה מחויב לעשות כל אחד מאיתנו (ובינתיים אינו עושה, כי ההכרח לקיימה נסתר מאיתנו) נקראת בחכמת הקבלה "עבודת ה'". זו גם העבודה שבעל הסולם מוכיח את החיוב לעסוק בה, במאמר השלום. למעשה, כל חכמת הקבלה היא מחקר מדעי בדבר החיוב בעבודת ה', שהיא העבודה בהשפעה לזולת.

 

הטוב, הרע והבריאה

אם להאמין לאוהדי הכדורגל, אז הבורא קיים אבל רק בשבתות שבהן הקבוצה שלהם מנצחת; כשהיא מפסידה, קיומו מוטל בספק. מאז ומעולם, חיפשה האנושות את נוסחת הקשר בין קיומם של אירועים "טובים" ו"רעים" לבין קיומו של כוח עליון, או לפחות סדר או צדק כלשהו, שלפיו ברור מתי מקבלים פרס ומתי מקבלים עונש. מטבענו, אנחנו רוצים לדעת שיש סדר כלשהו ומחפשים תשובה ברורה לשאלה: מדוע מתקיימים אירועים "טובים" לצד אירועים "רעים"? אולם סדר כזה - קשה למצוא.

אדם המסתכל במציאות בעין בוחנת מגלה שתי תופעות מנוגדות זו לזו. הראשונה מעידה על כך שהטבע הוא טוב וכולו מנוהל בסדר מופתי ומעורר השתאות. ניקח לדוגמה את הפלא שביצירת החיים. מתא אחד זעיר נבנה גוף המכיל מיליארדי תאים, שמרכיבים מאות מערכות מתוחכמות לאין שיעור, וכולן יחד פועלות בהרמוניה מושלמת לשם קיום העובר. כל מי שיחקור את דרכי ההתפתחות של הגוף החל בתא הבודד וכלה בלידה, בוודאי יתפעל מהסדר המופתי שבו מתפתח הגוף, לפי תוכנית ברורה ומוגדרת מראש, הדואגת לכל צרכי העובר ובסופו של דבר מוסרת את הרך הנולד לידיהם של זוג הורים אוהבים.

לעומת זאת, לאחר ש"התכשיט" גדל ומתבגר, הוא כמו מוטל ללא רחמים אל תוך מלחמת הישרדות בעולם חסר סדר וחסר צדק. נדמה שאין שום חוקים. כל אחד בונה את הצלחתו על חורבנו של האחר, רשעים נהנים ואנשים טובי לב נרמסים תחת רגליהם.

לאורך ההיסטוריה, ניתנו הסברים שונים לפער הבלתי נתפס בין ההשגחה הטובה של הטבע במשך שלבי ההתפתחות הראשונים של הנבראים לבין מלחמת ההישרדות האכזרית, שאליה הם מוטלים מיד לאחר שגדלו. בכל דור, ניסו בני האדם להבין כיצד יתכן שמבורא שכולו טוב יוצא רע. הרי הבורא יכול להוציא מתוכו רק את מה שיש בו, ואם הוא הטוב המוחלט אז אין בו שום רע.

היו שפתרו את הבעיה על ידי "חלוקת עבודה" בין שתי רשויות, בורא אחד שאחראי על הטוב ובורא אחר שאחראי על רע: "אלוקים", שבורא את הטוב ומקיים אותו, ו"שטן", שבורא את הרע ומקיים אותו. היו ששכללו את השיטה ומינו כוח עליון לכל פעולה ופעולה: כוח אחד אחראי על העושר, שני על היופי, שלישי על המזון וכוחות נוספים על המוות, על השקר וכן הלאה. הדוגמה המוצלחת ביותר לכך היא המיתולוגיה היוונית.

כל זמן שההיכרות של בני האדם עם העולם הסובב אותם הייתה מוגבלת, אפשר היה לחיות עם המחשבה שיש יותר מ"בעל בית" אחד שמנהל את העניינים. אולם ככל שהמדע התפתח, וככל שהתברר כי הבריאה פועלת כגוף אחד, בהתאם לתוכנית אחת הקושרת את כל חלקיה יחד כישות אחת - הטענה שאת הבריאה מנהל יותר מכוח אחד איבדה מתוקפה.

התעורר צורך בהסבר חדש לסתירה בין הטוב לרע, והוא לא בושש לבוא. ההכרה שהבריאה פועלת כגוף אחד הביאה בני אדם להסיק, שהכוח האחד שברא את הבריאה הוא אכן הטוב המוחלט, ובחכמה רבה הוא ברא את העולם. אבל דווקא משום גדלותו, העולם שלנו נחשב בעיניו כקליפת השום, ואין מעניינו לטפל בעניינינו הפעוטים. לכן עזב אותנו לנפשנו וכל איש הישר בעיניו יעשה. ומכאן סיבת כל הרע בעולם. רעיונות מעין אלה באים לידי ביטוי במשנתו של הפילוסוף הגרמני פרידריך ניטשה.

עם זאת, למרות כל ההסברים לסתירה בין טוב לרע, "עדיין עולם כמנהגו נוהג", כפי שכותב בעל הסולם במאמר השלום, "והקרע הגדול והנורא הזה (בין טוב לרע), לא לבד שלא נתאחה, אלא להיפך, שהולך ומתרחב לעינינו לתהום נורא מאוד, מבלי לראות ולקוות עוד על איזה מוצא ומפלט ממנו".

התהום מתרחב משום שאנחנו מחפשים את הפיתרון הרחק מאיתנו בעוד שהוא מונח מתחת לאפנו. במקום לנסות ליישב את הסתירה בין טוב לרע מתוך הבנת טבע ההשגחה, עלינו להבין כי שורש הבעיה הוא בנו, בטבע שלנו, ושם גם מצוי הפיתרון. הבעיה אינה במשגיח. הסיבה לתהום הפעורה בין טוב לרע היא טבע האדם, ושם גם מצוי תיקון הפער הגדול הזה.

בחן את עצמך:

 

חוק ולא יעבור

חוקים אמורים להיות עניין רציני. בני האדם המחוקקים אותם עלולים להיות לעיתים רציניים הרבה יותר ממה שצריך; וכשזה קורה כל הסיפור הופך להיות משעשע. בטנסי שבארצות הברית, למשל, חוקקו חוק האוסר לירות בכל חיה שהיא מרכב נוסע, פרט ללווייתן (איסור מעניין במיוחד, בהתחשב בעובדה שהמדינה אינה שוכנת לחופו של ים כלשהו). בצרפת, תידרש לתת את הדין אם תקרא לחזרזיר שלך "נפוליון", ואילו בקליפורניה, ארצו של ארנולד שוורצנגר, רשאי כל אזרח ליהנות מהשמש, על פי חוק. טוב שיש חוק.

עד כאן בנוגע לחוקי מדינה. חוקי טבע זה כבר סיפור אחר לגמרי. הם פשוטים וענייניים, ומנגנון האכיפה שלהם יעיל הרבה יותר. אם למשל יצאת לטייל דרך החלון בקומה החמישית, זה לא ייגמר טוב. חוק המשיכה אינו תומך במעשים מסוג זה. כל פעולה שמנוגדת לחוקי הטבע מזמינה אוטומטית תגובה שלילית, ושום עורך דין טוב לא יעזור לך בעניין הזה.

כפי שהקדמנו ואמרנו, חכמת הקבלה מלמדת אותנו להכיר את חוק הטבע הכללי, חוק ההשפעה והאהבה, שממנו נגזרים כל חוקי הטבע בעולם שלנו. חוק הטבע הכללי, חוק ההשפעה והאהבה, נקרא בחכמת הקבלה "אלוקים". הציות לחוק ההשפעה והאהבה נקרא בחכמת הקבלה "קיום מצווה" (מצווה מלשון ציווי). העבודה בשמירה על חוק ההשפעה נקראת, כאמור, עבודת ה'. "על כן מוטב לנו לבוא לעמק השווה", כותב בעל הסולם במאמר השלום, "ולקבל את דברי המקובלים, אשר 'הטבע' עולה בחשבון 'אל-הים', דהיינו, במספר פ"ו (86 בגימטריה), ואז אוכל לקרות את חוקי אלקים בשם מצות הטבע, או להיפך, כי היינו הך הם".

גם המדע וגם חכמת הקבלה מדברים על עולם שמנוהל על ידי חוקים, שאנחנו מצווים לקיימם. ההבדל הוא, שלפי המדע עלינו לקיים את חוקי הטבע מתוך הכרח, שלא לצורך תכלית מסוימת, ולפי חכמת הקבלה עלינו לקיים את חוקי הטבע לצורך תכלית מסוימת - מימוש מחשבת הבריאה.

כך או כך, כדאי שנכיר את החוקים שבמסגרתם אנחנו חיים, כי כשאנחנו פועלים בניגוד לחוק, אנחנו נענשים. את החוקים הפועלים בטבע סביבנו אנחנו מכירים היטב. אנחנו יודעים איך לחיות לפיהם ואפילו איך לרתום אותם לצרכינו. העניין הוא שכמו הטבע סביבנו, גם היחסים בינינו, בין בני האדם בעולם שלנו, מסודרים לפי חוקים נוקשים. הבעיה היא שאיננו מודעים לכך.

במאמר "השלום", בעל הסולם מציין שלושה חוקי יסוד שלפיהם מסודרת החברה האנושית. נתאר אותם בקצרה:

חוק מספר 1: האדם מחויב לחיות חיי חברה.

לכל מין בטבע יש מבנה חברתי המאפיין אותו: יש יצורים החיים כפרטים בודדים, יש יצורים החיים בזוגות ויש יצורים החיים בנחיל ענק של מיליוני פרטים. גם לבני האדם יש מבנה חברתי טבעי והוא הצורה הקהילתית. בני האדם מצווים לחיות יחד לפי חוק טבע.

אנחנו תמיד שואפים לשפר את מצבנו הכלכלי, הביטחוני והחברתי ולחיות בהנאה ובשמחה ככל האפשר. כל זה אפשרי רק כשמספר אנשים חיים יחד בשיתוף פעולה. אם אדם בוחר לחיות בבדידות, הרי שהוא דן את עצמו לחיים של דלות, עבודה קשה ושעמום. זהו העונש על אי קיום החוק, שמחייב את האדם לחיות חיי חברה.

חוקים מספר 2 ו-3: בתוך חיי החברה אנחנו מצווים לקיים שני חוקי טבע נוספים: קבלה ונתינה.

חוק הקבלה מחייב כל פרט לדאוג לשגשוגו ולרווחתו האישית. חוק הנתינה מחייב כל פרט לדאוג לשגשוג החברה ולרווחתה (חוק זה נקרא גם "חוק ההשפעה").

את חוק הקבלה אנחנו מקיימים מתוך מוטיבציה טבעית. ולראיה, אנשים מוכנים להשקיע שעות אין קץ למען שגשוגם הפרטי. אם לא נקיים את חוק הקבלה, מיד נרגיש את הנזק הנגרם מכך. למשל, אדם שיפסיק לעבוד ימצא את עצמו עד מהרה במחסור כלכלי, שיחייב אותו לדאוג למחייתו. החיים עצמם מחייבים אותנו לקיים את חוק הקבלה.

הבעיה שלנו - בה' הידיעה - היא, שאיננו מקפידים על חוק הנתינה. אין לנו רצון ומוטיבציה חזקים להשקיע ולדאוג לשגשוג החברה, כי העונש על אי קיום חוק זה אינו גלוי לעינינו. הרצון לקבל, הטבע שלנו, מסתיר אותו מאיתנו. אדרבה, נדמה לנו שאם נצליח להתחמק מנתינה לחברה, דווקא נרוויח. מכל חוקי הטבע, חוק ההשפעה נסתר מאיתנו.

על הצורך בהסתרת חוק ההשפעה מאיתנו למדנו ביחידת הלימוד הקודמת, ונרחיב על כך ביחידת לימוד זו. בקצרה נאמר, שבשונה מכל חוק טבע אחר, את חוק ההשפעה עלינו לא רק לקיים מתוך חיוב אלא גם להידמות אליו, להיות כמוהו ממש. להידמות לחוק ההשפעה אפשר רק מתוך רצון עצמאי; ורצון עצמאי להשפיע יכול להתעורר בנו רק מתוך מציאות שבה הצורך להשפיע נסתר מאיתנו.

כך או כך, אי ידיעת החוק אינה פוטרת מעונש. "ולפיכך", כפי שכותב בעל הסולם [2] בלשונו החדה כתער, "מטוגנת האנושות על האש במרחשת האיומה, והחרב והרעב לא פסקו ממנה עד הנה". סיבת כל הרע בעולם היא שאיננו מקיימים את חוק ההשפעה לחברה. פשוט כך. זו גם הסיבה לסתירה בין טוב לרע, שעליה הרחבנו בתחילת השיעור.

מכל הנאמר עד כה מובן גם החיוב בעבודת ה', או במילים אחרות, החיוב לקיים את חוק ההשפעה. אם נלמד להשפיע, נחסוך מאיתנו את כל הסבל והמכאוב, ולא זו בלבד שנסדר את היחסים בינינו בעולם שלנו, אלא נשיג גם את העולם הרוחני.

אחד מהכוחות שפועלים עלינו כדי לגלות - ובסופו של דבר גם לקיים - את חוק ההשפעה, היא הגלובליזציה. על כך נרחיב בחלק הבא של השיעור.

בחן את עצמך:

 

מה הקשר?

מוחמד בועזיזי, צעיר תוניסאי בעל תואר ראשון במדעי המחשב, התפרנס למחייתו ממכירת פירות בדוכן לא חוקי באחד משווקי תוניסיה. באחד מימי דצמבר של שנת 2010 סגרו השלטונות את הדוכן של בועזיזי. בתגובה לכך, הצית את עצמו בועזיזי למוות, ובמותו עורר גל מהומות ברחבי תוניסיה, שהוביל בסופו של דבר להפלת השלטון.

הפלת השלטון בתוניסיה עוררה תגובת שרשרת במספר מדינות ערביות אחרות. בתימן, בבחריין, במצרים, בסוריה ובלוב, התחילו התקוממויות נגד השלטון. כתוצאה מאי היציבות הפוליטית במדינות ערב, זינקו מחירי הנפט. כתוצאה מהעלייה במחירי הנפט, נרשמה עלייה חדה במחירי מוצרי היסוד ופגיעה קשה במצבם הכלכלי של מיליוני אנשים ברחבי העולם. העלייה במחירים הייתה בבחינת "הקש ששבר את גב הגמל" עבור אלפי צעירים ספרדיים, שעזבו במחאה את בתיהם ובהשראת המהפכות בעולם הערבי עברו לגור במחנות אוהלים בכיכרות הערים המרכזיות ברחבי ספרד.

כדור השלג שהחל להתגלגל בדוכן הפירות בתוניסיה, עבר דרך מדינות ערב, האיץ את דהרתו בכיכרות ספרד, ומן הסתם, המשיך וימשיך לחלוף בתחנות נוספות עד שתקראו שורות אלה, הוא רק דוגמה אחת מני רבות לעולם הגלובלי שבו אנחנו חיים. הידוק הקשרים התרבותיים והכלכליים בין מדינות, בין חברות ובין אנשים הולך ונעשה מובחן כל כך בתחילת המאה ה-21, עד שלפעמים נדמה, שאפשר ממש לשמוע את הרחש של אלפי הקשרים הנרקמים.

סוציולוגים החוקרים את תופעת הגלובליזציה מצביעים על התפתחויות טכנולוגיות, כלכליות ופוליטיות כסיבות העיקריות להתפשטותה. חכמת הקבלה מצביעה על סיבה שונה לחלוטין. לפי חכמת הקבלה, הקשרים ההולכים ומתרבים בין מדינות ובין אנשים ברחבי העולם אינם נרקמים אלא כבר קיימים. הם פשוט מתגלים.

המקובלים כותבים שהעולם הוא במהותו גלובלי ואינטגרלי, כלומר פועל כגוף אחד שכל אבריו קשורים זה לזה בקשרים סמוכים והדוקים של יחסי גומלין. עד כה גילינו את הקשרים הללו בדרגות הדומם, הצומח והחי. הפרת האיזון בין החלקים השונים בדרגות אלה, הובילה לתוצאות קשות. הדוגמה הבולטת ביותר לכך היא התחממות כדור הארץ. היום מתחילים להתגלות לנו קשרים דומים גם בדרגת האדם, כשלב התפתחותי ידוע מראש, בתהליך תיקון הרצון.

כפי שמסבירה חכמת הקבלה, גילוי הקשרים האינטגרליים והגלובליים, הקושרים אותנו יחד כחברה אנושית, הוא למעשה גילוי חוקי הטבע. הגלובליזציה היא ביטוי חיצוני של כל החוקים שתיארנו בחלקו הקודם של השיעור, של ההכרח לחיות חיי חברה והצורך לקבל מהחברה ולתת לה.

כאמור, בכל הנוגע לצורך לקבל אין לנו שום בעיה. כל אחד מאיתנו יודע לקחת את מה שדרוש לו. הבעיה היא שאיננו יודעים לתת, וגילוי הקשרים ההדדיים בינינו בעולם הגלובלי רק מחדד בעיה זו. דוגמה מוצלחת במיוחד לכך היא המשבר הפיננסי העולמי הגדול של 2008. הקשרים ההדדיים ההדוקים בין כלכלות העולם מחד, והחשבונות האנוכיים של הכלכלנים מאידך, מוטטו את כלכלות העולם כמגדל קלפים.

החיים בכפר העולמי הגלובלי מחדדים שתי הבחנות חשובות במקביל: מצד אחד הולך ומתברר שכולנו (בכל העולם) תלויים זה בזה. מהצד השני, כתוצאה מגדילת האגו, מתברר שאנחנו לא מסוגלים לסבול זה את זה.

שני הכוחות המנוגדים הללו, שהולכים ומתגלים ביתר עוז, מדגישים יותר ויותר את הצורך בשיטה, שבאמצעותה נוכל לקיים נכון את רשת הקשר בינינו. אנחנו כבר נמצאים ברשת הזאת, קשורים זה לזה, אבל מכיוון שכל אחד דואג לטובת עצמו, אנחנו מרגישים את יחסי הגומלין בינינו בצורה שלילית.

אם עד היום יכולנו להרשות לעצמנו לזלזל בחוק ההשפעה ולהתפתח רק תחת חוק הקבלה, הרי שבעולם אינטגרלי, שבו כולנו חלקים של גוף אחד התלויים זה בזה, אי אפשר עוד לזלזל בחוק זה. בעבר, נזק שנגרם באזור מסוים היה מוגבל לאותו אזור, ואילו היום כל בעיה עשויה להצית תגובת שרשרת כלל עולמית. נעשינו תלויים זה בזה, הפכנו למערכת אינטגרלית.

אין לנו ברירה. הטבע חזק מאיתנו. הוא בנוי בצורה כזאת שלא נוכל להימלט ממנו. לא נותרה לנו ברירה אלא לציית לחוק ההשפעה. כל המשברים העולמיים שחווה האנושות - משברים בחינוך, בכלכלה, בצרכנות יתר המובילה לניצול משאבי טבע ללא שום בקרה - כל אלה ייעלמו רק אם נקפיד לציית לחוקי הטבע, אם נלמד כיצד לשלב יחד את חוק הקבלה ואת חוק ההשפעה.

בחן את עצמך:

 

סיכום השיעור

נקודות עיקריות

מושגים

מצווה - מלשון ציווי, קיום חוק ההשפעה והאהבה.

תשובות לשאלות

שאלה: מהו ההבדל העיקרי בין הגישות השונות לפתרון שאלת הטוב והרע בבריאה לבין הגישה של חכמת הקבלה לסוגיה זו?

תשובה: חכמת הקבלה מחפשת את התשובה לשאלת הטוב והרע בטבע האדם, בעוד שהגישות האחרות המתוארות בפרק זה מחפשות את הפיתרון לשאלה בטבע ההשגחה.

שאלה: מהם שלושת החוקים שלפיהם מסודרת החברה האנושית?

תשובה: א) האדם מחויב לחיות חיי חברה; ב) האדם מחויב לקבל מהחברה כדי להבטיח את קיומו; ג) האדם מחויב לתת לחברה כדי להבטיח את קיומה.

שאלה: מהו הקשר בין חוק ההשפעה לגילוי הקשרים הגלובליים- אינטגרליים בינינו?

תשובה: גילוי הקשרים הגלובליים-אינטגרליים בינינו הוא למעשה גילוי חוק ההשפעה בעולם שלנו. גילוי קשרים אלה מדגיש את הצורך בחכמת הקבלה כשיטה לקיום נכון של רשת הקשר בינינו.

להרחבה ולהעמקה בחומר הלימוד, עבור לספר הקורס, עמוד 293.

 
 

שיעור מספר 2 - מאהבת הבריות לאהבת ה'

בשיעור זה נלמד על: הקושי שבעבודה ישירות מול הבורא / היתרונות שבעבודה מול הזולת / ההבדל בין קבלה למוסר

 

תמונה שקרית

בדיחה ידועה מספרת שאם ברצונך להצחיק את הבורא, כל שעליך לעשות הוא לספר לו על התוכניות שלך. ואני אומר, נניח שיש גרעין של אמת בדברים והבורא באמת יצחק - רוב התוכניות שלי מצחיקות גם אותי בדיעבד - השאלה היא איך בדיוק אני מספר לו עליהן?

חכמת הקבלה מלמדת אותנו שעלינו להגיע לקשר עם הבורא. השאלה היא, איך עושים זאת? בשיעור הקודם למדנו כי תיקון הקשר בין האדם לסביבה האנושית שבה הוא חי, כלומר יכולתו של האדם לקבל מהחברה ולתת לחברה, בצורה מאוזנת, הוא הפיתרון לכל תחלואי העולם. בשיעור הקרוב נלמד כי תיקון היחס של האדם לחברה אינו רק המתכון לפתרון הסבל והייסורים בעולם, אלא גם התנאי לגילוי הקשר עם הבורא.

אם להיות כנים עם עצמנו, התקשורת בינינו לבין הבורא היא לא משהו. בכל פעם שאנחנו מנסים לדבר איתו הוא לא זמין, ובפעמים הבודדות שאנחנו מצליחים להבין אותו במשהו, מסתבר שיש לו תוכניות אחרות לגמרי לחיים שלנו. האמת, לא ברור למה מגיע לנו יחס כזה. מה בסך הכל אנחנו רוצים?! קצת כסף לפנק את המשפחה, קצת כבוד כשאנחנו מסתובבים בשכונה, ואם אפשר, שכולם יקשיבו לנו. פשוט, לא?!

עם דרישות בסיסיות כאלה, לא מובן מה הבעיה. הבורא לא אמור להיות נחמד ומתחשב?! לפחות שיבוא ויסביר למה, מה הוא רוצה בתמורה; אנחנו מוכנים להתגמש.

הרב ברוך אשלג, בנו בכורו של בעל הסולם וממשיך דרכו, מביא באחד ממאמריו [3] משל שממחיש היטב את מצבנו. אב ובנו הקטן הולכים ברחוב. הבן ממרר בבכי, והבכי קורע לב. מדי פעם, נופל הזאטוט על הרצפה וממאן לקום. משום מה, האב אינו מתייחס ליבבות בנו, הוא אוחז בידו וגורר אותו אחריו. אחד האנשים ברחוב, שאינו מסוגל לשאת את אכזריות האב, ניגש אליו לברר את העניין. "מדוע אתה מתאכזר כל כך לבנך?", הוא שואל. "בני האהוב רוצה סיכה, ואני מסרב לתת לו אותה, לכן הוא בוכה", מסביר האב. "אם כך, תן לו את הסיכה ובלבד שיירגע", מציע האיש. "הבעיה היא", עונה לו האב, "שהוא רוצה את הסיכה כדי לחטט איתה בעיניו, מגרד לו בעיניים".

עד כאן המשל, והרי הנמשל. הבורא הוא הטוב המוחלט, כך משיגים אותו המקובלים. הטוב שהבורא רוצה לתת לנו הוא להיות כמוהו, להידמות לו, הרי הוא הטוב המוחלט. הבעיה היא, שהבורא רוצה שנשפיע ואנחנו רוצים לקבל - ההיפך הגמור. לכן, כל מה שנראה לנו כטוב הוא מצד הבורא בבחינת "סיכה לחטט איתה בעין". אנחנו והוא משדרים בשני תדרים שונים. כדי להיות איתו בקשר, כדי להבין אותו אפילו במקצת ולהרגיש את הטוב שהוא רוצה לתת לנו, עלינו ללמוד איך להשפיע, להיות דומים לו לפחות במידה מסוימת.

בנקודה זו ממש, כלומר בלימוד שלנו כיצד להידמות לבורא, טמון מוקש שעלול להסיט אותנו מהמטרה, וחשוב שנכיר אותו.

אם המטרה היא להידמות לבורא, עלינו למצוא איזשהו קנה מידה, שביחס אליו נוכל לבדוק עד כמה אנחנו דומים לו, אם בכלל. לכאורה, מה שעלינו לעשות הוא לתאר מול עינינו תמונה של בורא, של ההשפעה, ולבדוק עד כמה אנחנו דומים לה. אבל זו בדיוק הבעיה! אם נציב מולנו תמונה של הבורא, תמונה של השפעה כמו שאנחנו מתארים אותה, וננסה לבדוק את עצמנו מולו ישירות, נטעה בהכרח. קנה המידה שלנו יהיה שגוי.

איננו יכולים לבדוק את עצמנו ישירות מול הבורא ולהיכנס לקשר ישיר עימו. מדוע? כי הבורא נסתר מאיתנו, ומי יכול להבטיח לנו שאיננו מתארים אותו בצורה שגויה. דווקא משום שהוא נסתר, קל מאוד לטעות ולחשוב שאנחנו כבר נמצאים בקשר עימו, בעוד שלאמיתו של דבר איננו יודעים מיהו. ולראיה, עולמנו מלא באנשים שבטוחים שהם כבר נמצאים במגע הדוק עם הבורא.

מכיוון שאין בורא במציאות שלנו, דבר אינו מונע מאיתנו לתאר אותו כראות עינינו ולחיות באשליה שאנחנו בקשר איתו - במקום להתקרב אליו, להתרחק ממנו.

כיצד נוכל לבדוק את עצמנו נכון ביחס לתכונת ההשפעה? על כך בחלק הבא של השיעור.

בחן את עצמך:

 

הדרך לאמת

שאלתם את עצמכם פעם איפה עובר הגבול בין אמת לשקר? שאלה מעניינת. קחו כמה דקות וחִשבו על כך; מהו המקום שעד אליו נמשך השקר וממנו והלאה מתחילה האמת; עד מתי אנחנו חיים בשקר, וממתי אנחנו עולים על הדרך לאמת? כל אחד מאיתנו ישמח בוודאי לדעת את התשובה. ואולי לא...

לרב ברוך אשלג (הרב"ש) תשובה פשוטה ומאירת עיניים. הגבול בין אמת לשקר, הוא כותב,[4] עובר במקום שבו האדם מתחיל להיות מודע לכך שהוא נמצא בשקר. במילים אחרות, המודעות לשקר היא גם פתח היציאה ממנו. מהרגע שהאדם מתחיל להיות מודע לכך שהוא נמצא בשקר, הוא עולה על דרך האמת.

עכשיו, אחרי שהחכמנו מעט בעניין אמת ושקר, קִראו בבקשה את הקטע הבא מכתבי הרב"ש:

"יש לדעת, כי באהבת חברים יש מעלה, שאין האדם יכול לרמות את עצמו, ולומר שהוא אוהב את החברה... מה שאין כן באהבת ה', אין אדם יכול לעשות ביקורת על עצמו, אם כוונתו אהבת ה', היינו שרצונו להשפיע לה' או רצונו לקבל על מנת לקבל". [5]

זוכרים את השאלה שבה סיימנו את החלק הראשון של השיעור: איך נדע אם אנחנו באמת נמצאים בהשפעה? התשובה לשאלה נמצאת בדברי הרב"ש.

כדי להבין את דברי הרב"ש, עלינו לעמוד תחילה על הפירוש הקבלי למושג "אהבה". אהבה לפי חכמת הקבלה היא השפעה, נתינה ללא שמץ של תועלת אישית. כשהרב"ש כותב על אהבת ה' הוא מתכוון להשפעה לבורא. ולמדרגה הגבוהה הזאת צריך להגיע כל אחד מאיתנו. אולם, כפי שלמדנו בחלק הקודם של השיעור, הבעיה היא שבעבודה ישירה מול הבורא איננו יכולים לבקר את עצמנו. אם ננסה לעבוד בהשפעה ישירות מול הבורא, בהכרח נשקר לעצמנו ונחשוב שאנחנו כבר בקשר איתו.

שקר אינו דבר מיותר. ובכלל, אין בעולמנו דבר מיותר, כל דבר בעולם נברא בחכמה גדולה כדי להביאנו לממש את מטרת חיינו. שקר, כפי שזה עתה למדנו, הוא שלב הכרחי בדרך לאמת. העניין הוא שכדי שהשקר יוביל אותנו לאמת, עלינו להיות מודעים לו.

הבעיה העיקרית בעבודה ישירה מול הבורא היא, שהאדם עלול לחשוב שהוא כבר נמצא בקשר עם הבורא ולא להיות מודע לכך שהוא נמצא בשקר. זה סוג של מלכודת דבש. הכל נראה כל כך נפלא, עד שאין סיכוי להיחלץ מהמצב.

כל עוד לא תיקנו את עצמנו ולא רכשנו שיעור מסוים מתכונת השפעה, הבורא הוא מושג מופשט לגמרי עבורנו, ולכן איננו יכולים לבקר את עצמנו ולבדוק - האם אנחנו באמת משפיעים לו? מה היחס שלנו אליו? האם אנחנו באמת נקיים מכל פנייה עצמית בקשר איתו בהשפעה אליו?

לעומת זאת, ב"אהבת חברים", כלומר בניסיון להשפיע לאנשים שסביבנו, יש מעלה גדולה: איננו יכולים לרמות את עצמנו. בשונה מהבורא, לאנשים סביבנו יש נוכחות מוחשית וממשית מאוד. יש להם רצונות משלהם, דעות משלהם והרגשות משלהם. אנחנו יכולים לבדוק בפועל אם אנחנו באמת עובדים עם הרצון שלהם כאילו היה שלנו, אם אנחנו באמת נקיים מכל פנייה עצמית ביחס אליהם ורוצים רק טוב עבורם. וכפי שכותב הרב"ש, איננו יכולים לרמות את עצמנו ולחשוב שאנחנו משפיעים להם, אם זה לא באמת המצב.

העיקרון החשוב הזה בעבודה הרוחנית של האדם - הבדיקה של היחס שלנו לזולת כקנה מידה ליחס שלנו לבורא, לתכונת ההשפעה - נקרא "מאהבת הבריות לאהבת ה'". רק מתוך הניסיון להשפיע לזולת אפשר להגיע לגילוי הבורא. את הבורא אי אפשר לגלות ישירות. כדי שנלמד להשפיע לו, הבורא הסתתר והשאיר אותנו בחברת אנשים נוספים כמונו, כדי שבתיקון היחס שלנו אליהם נגלה אותו.

בנקודה זו, חשוב להדגיש כי תיקון היחס לזולת אין פירושו להתחיל לחייך לכולם ברחוב, לסייע לנזקקים או לשלם את המיסים בזמן. התיקון שחכמת הקבלה מדברת עליו הוא פנימי, תיקון הכוונה. שום מעשה חיצוני לא יועיל, כל עוד הכוונה שמאחורי המעשה מקולקלת.

רק בעבודה מול הזולת אנחנו יכולים לבדוק עד כמה באמת אנחנו נמצאים בהשפעה. ואם אנחנו מגלים שאיננו בהשפעה, שאנחנו עדיין פועלים מתוך כוונה לטובת עצמנו, אז אנחנו כבר מודעים לשקר שבו אנחנו נמצאים ויכולים לפנות אל המאור המחזיר למוטב עם בקשה חזקה ומבוררת לתיקון, לרכישת תכונת ההשפעה, לקשר עם הבורא.

מכאן והלאה מתחילה הדרך לאמת.

בחן את עצמך:

 

"נו נו נו"

תיקון היחס לזולת כתנאי לגילוי הבורא מביא תלמידים רבים, העושים את צעדיהם הראשונים בלימוד החכמה, לחשוב שחכמת הקבלה היא תורת מוסר. את החלק האחרון של השיעור נקדיש לבירור ההבדל בין תורות המוסר לבין חכמת הקבלה.

העולם הוא מקום מסוכן לחיות בו. לא צריך להיות אלברט איינשטיין כדי להבין זאת. ובכל זאת, כשנשאל הפיזיקאי הגאון, מדוע לדעתו העולם הוא מקום מסוכן, תשובתו נצצה בברק ובחדות המיוחדים רק לו: העולם מסוכן, אמר איינשטיין, לא בגלל האנשים שעושים רע, אלא בגלל אלה שאינם עושים דבר בנוגע לכך.

עם אמיתות פשוטות וחכמות כאלה אין טעם להתווכח. ברור לכל שכדי למגר את הרע צריך לפעול נגדו. לא משנה כמה נגביה את הגדר סביב הווילה או כמה חזק נגיף את התריסים, אם לא נעשה דבר נגד הרוע המשתולל בחוץ, בסופו של דבר הוא יגיע גם לסלון ביתנו.

עד כאן הכל ברור. השאלה היא, מה עלינו לעשות?

לכאורה התשובה פשוטה: עלינו ללמוד איך לרסן את האגו (הרצון לקבל). כל אדם בר דעת יבחין בכך. ואכן, במהלך ההיסטוריה האנושית, רבים הצביעו על האגו כעל מקור הרע בעולם. למעשה, כל שיטות המוסר למיניהן מושתתות על תפיסה זו. ככל שהאגו הולך ומתגלה, כך מתברר יותר ויותר שהוא הסיבה לכל תחלואינו. לכאורה נדמה כי אם רק נדע איך לרסן ולהגביל אותו, נוכל לבנות חברה בריאה ולחיות בעולם טוב הרבה יותר.

אולם הניסיון האנושי מלמד ששיטות המוסר פשוט לא עובדות. שיטת התיקון על פי חכמת הקבלה שונה משמעותית מכל שיטות המוסר. אם נדע להבחין בייחודיות של שיטת הקבלה, נחסוך מעצמנו טעויות מיותרות בלימוד הקבלה ונדע מה בדיוק עלינו לעשות נוכח הסכנות הגוברות בעולם.

לפי שיטות המוסר, הפיתרון לאגו הגובר הוא דיכויו, בעיקר על ידי מנגנוני ענישה ודעת החברה. זה מתחיל כמעט מיום היוולדנו - מה"נו נו נו" הבלתי נמנע של אבא ואימא - ונמשך עד יום מותנו. כל אדם שגונב, משקר, מכה או פועל נגד האינטרס הכללי של החברה, נענש ו"זוכה" ליחס שלילי מהחברה. זהו, בפשטות, ההיגיון העומד מאחורי כל שיטות המוסר.

העניין הוא, שכל מה שאנחנו עושים כדי לרסן את האגו לא עוזר. להיפך, ככל שהזמן עובר האגו רק הולך וגדל, וככל שמנסים לרסן אותו הוא הולך ומתעצם. ממש כמו המפלצת המיתולוגית, שבכל פעם שעורפים את ראשה, היא מצמיחה מתוכה כפליים ראשים חדשים.

הסיבה לכך פשוטה: לפי מחשבת הבריאה, לרצון לקבל יש תוכנית התפתחות משלו, ואין בכוחנו לעצור אותה. לכן חכמת הקבלה, המשתלשלת עד אלינו ממחשבת הבריאה, אינה עוסקת כלל בתיקון הרצון לקבל עצמו. לפי שיטת הקבלה, אי אפשר לתקן את הרצון ואין צורך בכך. הבעיה אינה הטבע שלנו, לקבל, אלא הצורה שבה אנחנו משתמשים בו, לטובת עצמנו בלבד. במילים אחרות, הבעיה אינה הרצון אלא הכוונה, ואותה עלינו לתקן.

למעשה, הגישה הקבלית לעבודה עם הרצון לקבל של האדם הפוכה לחלוטין מהגישה של שיטות המוסר. אם שיטות המוסר מדברות על דיכוי הרצון או הקטנתו, הרי שהקבלה מדברת דווקא על הגדלת הרצון. אדם הלומד את חכמת הקבלה מרגיש את הרצון לקבל שלו הולך וגדל. הוא לומד להכיר אותו בכל גודלו, עוזו ותפארתו ובמקביל לומד כיצד להשתמש בו בצורה נכונה ולקבל לתוכו את השפע המובטח לו במחשבת הבריאה (ראו שרטוט מס' 1). ככל שהוא מגלה יותר רצון לקבל במטרה לתקנו, כך הוא מאיץ את התפתחותו הרוחנית, כדברי חז"ל: "כל הגדול מחברו יצרו גדול הימנו". [6]

שרטוט מס' 1

סיכומו של דבר, על אף שחכמת הקבלה מדברת על תיקון היחס בינינו, שיטת התיקון הקבלית שונה לחלוטין משיטות המוסר. הקבלה אינה מאמינה בענישה או בדיכוי. לפי חכמת הקבלה, את היחס בינינו נוכל לתקן רק על ידי שינוי הכוונה, ולשם כך ניתנה לנו חכמת הקבלה. שום פיתרון חיצוני לא יעזור.

ויש הבדל נוסף בין חכמת הקבלה לבין שיטות המוסר השונות: חכמת הקבלה היא שיטה לגילוי הבורא לנבראים בעולם הזה. בשונה מתורות המוסר, היא אינה שיטה לתיקון החברה האנושית. חכמת האמת ניתנה לנו כדי להעלות אותנו לדרגת קיום גבוהה הרבה יותר מדרגת הקיום שלנו בעולם הזה. לפי חכמת הקבלה, תיקון היחס לזולת הוא רק תנאי לגילוי המציאות הרוחנית ולא המטרה עצמה.

וישנם הבדלים נוספים. ניגע בהם בהמשך הקורס.

בחן את עצמך:

 

סיכום השיעור

נקודות עיקריות

מושגים

אהבה - השפעה, נתינה ללא שמץ של חשבון לטובת עצמי.

אהבת ה' - השפעה לבורא.

תשובות לשאלות

שאלה: מדוע איננו יכולים לתאר תמונה נכונה של הבורא (תכונת ההשפעה)?

תשובה: הבורא נסתר מאיתנו, ומכיוון שכך אנחנו יכולים לתאר אותו כאוות נפשנו. אין לנו שום אפשרות לדעת אם אנחנו מתארים אותו נכון.

שאלה: מהי התועלת בעבודה מול הזולת במקום עבודה ישירות מול הבורא?

תשובה: בעבודה מול הזולת, איננו יכולים לרמות את עצמנו. בשונה מהבורא, לאנשים מסביבנו יש נוכחות מוחשית וממשית מאוד. יש להם רצונות משלהם, דעות משלהם והרגשות משלהם. אנחנו יכולים לבדוק בפועל אם אנחנו באמת עובדים עם הרצון שלהם כאילו היה שלנו, אם אנחנו באמת אוהבים אותם ורוצים רק טוב עבורם.

שאלה: מהו ההבדל העיקרי בין תורות המוסר לחכמת הקבלה?

תשובה: תורות המוסר מדכאות את האגו (הרצון לקבל) ומנסות לרסן אותו. בלימוד חכמת הקבלה אנחנו לומדים להכיר את האגו בכל עוזו ולבנות מעליו את היחס המתוקן שלנו לזולת.

להרחבה ולהעמקה בחומר הלימוד, עבור לספר הקורס, עמוד 303.

 

רצף לוגי

(סדר התפתחות הקורס)

למדנו שחכמת הקבלה היא שיטה לגילוי הבורא לנבראים בעולם הזה.

למדנו שכדי לגלות את הבורא עלינו לשנות את הכוונה מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע.

למדנו שבספרי הקבלה טמון כוח רוחני מיוחד, הנקרא המאור המחזיר למוטב, שבכוחו לשנות את הכוונה שלנו מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע.

למדנו שרק בבירור היחס שלנו לזולת אנחנו יכולים לייצר בתוכנו פנייה אמיתית למאור המחזיר למוטב.

בחלק הבא נלמד מהם התנאים לבירור היחס לזולת.

[1] מהפנקסים שבכתבי היד, אוצרות הראי"ה, תשמ"ח, ד', עמוד כ"ג.

[2] כתבי בעל הסולם, מאמר "השלום".

[3] כתבי רב"ש, חלק א', מאמר "לעולם ימכור אדם קורות ביתו", תשמ"ד.

[4] כתבי רב"ש, חלק ב', אגרות, אגרת ט"ז.

[5] כתבי רב"ש, חלק א', מאמר "בא אל פרעה - ב'", תשמ"ו.

[6] תלמוד בבלי, סוכה נ"ב, ע"א.

חזרה לראש הדף
Site location tree