אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / קבלה לעם / מבוא לחכמת הקבלה / יחידת לימוד מס' 2 - חופש הבחירה / חלק ב'. בחירה חופשית
קבלה לעם

חלק ב'. בחירה חופשית

שיעור מספר 1 - האם אנחנו בעלי בחירה?

בשיעור זה נלמד על: האם אנחנו בעלי בחירה / ה"תוכנה" של הרצון לקבל / השפעת הסביבה על האדם

 

בלבולי מוח

מרקוס פיטר פראנסיס דו-סאוטוי הוא פרופסור למתמטיקה באוניברסיטת אוקספורד. בשנת 2008 יצא דו-סאוטוי למסע טלוויזיוני בעקבות עצמו. בליווי המצלמות של ערוץ הטלוויזיה BBC, עבר הפרופסור סדרה של בדיקות מוח שונות ומשונות, שמטרתן לחקור את קצה גבולות ההכרה שלו ולפתור אחת ולתמיד את השאלה הכה פשוטה, ועם זאת, בלתי ניתנת להסבר: מי הוא באמת פרופסור מרקוס דו-סאוטוי?

באחד מהניסויים הובל הפרופסור, אחר כבוד, אל תוך סורק גלי מוח והתבקש ללחוץ באקראי על אחד משני כפתורים שהונחו בידיו. הסורק רשם מתי התקבלה במוחו של הפרופסור ההחלטה ללחוץ על הכפתור, והמחשב רשם מתי נלחץ הכפתור בפועל. מטרת הניסוי הייתה לבדוק כמה זמן, אם בכלל, עובר מהרגע שמתקבלת החלטה במוח ועד שהיא מתבצעת בפועל.

התוצאות היממו את הפרופסור. לא פחות משש שניות עברו מהרגע שבו התקבלה במוחו ההחלטה ללחוץ על כפתור מסוים, ועד שידו לחצה על אותו הכפתור. "הידיעה שג'ון (החוקר שערך את הניסוי) מתבונן במוחי ויודע 6 שניות לפניָי מה אני עומד לעשות, לפני שאני בכלל מודע למה שאני הולך לעשות", אמר הפרופסור למצלמות ה-BBC בתדהמה מבוימת היטב, "היא פשוט מזעזעת".

מזעזעת לא פחות ואפילו יותר היא השאלה הבאה, שעולה גם היא מתוך הניסוי: אם ההחלטה ללחוץ על הכפתור התקבלה לא במודע, בלי לשאול את פיו של הפרופסור, 6 שניות לפני שהחליט ללחוץ על הכפתור בפועל, מי בעצם לחץ על הכפתור? ובמילים אחרות, האם אנחנו בעלי בחירה חופשית או שמא אנחנו תוצאה של תגובות נוירולוגיות צפויות מראש?

הפנקסן

בחלק השני של יחידת לימוד זו, נעסוק בנושא הבחירה החופשית. נושא בעל חשיבות עליונה בלימוד חכמת הקבלה ובחיי כל אדם. גם אם במבט ראשון הנושא עלול להישמע פילוסופי או מרוחק מהמציאות היומיומית של חיינו, במהרה ניווכח שההיפך הוא הנכון.

לתינוק שנולד אין חופש בחירה. הוא מסוגל לבצע פעולות פשוטות בלבד, כמו אכילה, שינה ופליטת פסולת, ואת כולן הוא מבצע בצורה אוטומטית. אם הוא רעב, הוא בוכה; אם הוא עייף, הוא נרדם. הוא מנוהל ללא מודעותו על ידי מערכת של תכונות פנימית שאיתן נולד (ללא בחירתו) באופן קבוע וידוע מראש.

כשהתינוק גדל, הוא רוכש יכולות חדשות. הוא יכול לזחול, וכעבור זמן מה גם ללכת; הוא רוצה צעצועים מסוימים ואינו מתעניין בצעצועים אחרים. נדמה שהוא כבר מתחיל לבצע בחירות מודעות. אך מבט עמוק יותר על הדברים יגלה שבפועל דבר לא השתנה. הזאטוט, שעדיין גדל, מנוהל על ידי מערכת התכונות הפנימיות שאיתן נולד (ללא בחירתו). ומשום שהתחיל להיות מודע לסביבה, גם הסביבה מתחילה להשפיע עליו (גם זאת ללא בחירה מצידו).

ומה לגבי אדם בוגר? באופן אינטואיטיבי, אנחנו נוטים לחשוב שלאדם בוגר יש חופש בחירה, שיש לו רצונות משלו ומחשבות משלו. אך גם כאן, אם נביט לעומק, נגלה כי גם האדם הבוגר מנוהל בדיוק באותו האופן שבו מנוהל התינוק. כל ההבדל הוא, שמערכת קבלת ההחלטות שלו מורכבת הרבה יותר, ומורכבות זו יוצרת בו אשליה של בחירה חופשית.

איש מאיתנו לא בחר מתי להיוולד ולמי להיוולד. איש מאיתנו לא בחר את הגנים שלו, שלפיהם נקבעות התכונות הפנימיות שלו, שמגדירות את אופיו ואת נטיותיו, המשפיעים בסופו של דבר במידה מכרעת על החלטותיו. איש מאיתנו אף לא בחר את הסביבה שבה גדל והתחנך, הסביבה שלמעשה עיצבה אותו כאדם בוגר, לפי תכונותיו הפנימיות. יוצא, שהתשובה לשאלה, במה אנחנו בוחרים, אינה ברורה כלל.

אם לא די בכך, איש מאיתנו בוודאי לא בחר להיוולד בטבע של הרצון לקבל, שלמעשה מנהל אותנו מתוכנו בהחלטיות, לפי חשבון פשוט: מקסימום תענוג במינימום מאמץ. כמו יד בתוך כפפה, הרצון לקבל עושה בנו כרצונו. לפי טבעו, הוא רוצה להתמלא בתענוג, ובלי לשאול את פינו, הוא תמיד ייבחר בפעולה שתבטיח לו מקסימום תענוג במינימום מאמץ.

כשהיינו בטירונות אמרו לנו: "אם נותנים לך תיקח, אם מרביצים לך תברח". זו אמנם קלישאה, אך כדרכן של כל הקלישאות יש בה גרעין פשוט של אמת. המרדף אחר הנאות והבריחה מכאבים הן שתי תכונות בסיסיות של כל בני האדם. אמנם לפעמים נדמה שיש אנשים שרודפים אחר כאב, או ששום תענוג אינו מעניין אותם, אך זוהי רק מראית עין.

בכל אחד מאיתנו, יושב לו פנקסן קטן, שנקרא "הרצון לקבל", ומחשבן חשבונות. לכל פעולה, אפילו הקטנה ביותר, הוא תמיד עושה חשבון של רווח והפסד: מידת ההשקעה הדרושה (כאב) לעומת מידת הרווח הצפוי (תענוג). כאשר החשבון הוא חיובי, יורה הפנקסן על ביצוע הפעולה; כאשר החשבון שלילי, יורה הפנקסן לא לבצע את הפעולה.

לעיתים החשבונות עשויים להיות מסובכים, לעיתים הפנקסן יהיה מוכן לקחת בחשבון הפסד לפרק זמן מסוים תמורת רווח עתידי. למשל הוא יורה לאדם ללכת וללמוד הנדסה בטכניון במשך ארבע שנים, לעבוד בעבודות מזדמנות ולגור בדירת סטודנטים. אבל בתום הלימודים יהיה לו מקצוע נחשב, ובהמשך - הכנסה גבוהה וכבוד לכל החיים. בסך הכל, נראה כעסק משתלם.

סיכום ביניים: את התכונות הפנימיות שלנו לא בחרנו; את הסביבה שבה גדלנו והתחנכנו לא בחרנו; את הטבע שלנו הרצון לקבל, שמנהל אותנו מבפנים, לא בחרנו. אם כך, ספק גדול עולה לגבי היותנו בעלי בחירה בכלל. כפי שכותב בעל הסולם במאמר "החירות": "המושג הזה המתבטא במילה 'חירות' מטושטש אצלנו מאוד. ואם נתעמק בפנימיותה של המילה הזאת, כמעט ולא יישאר ממנה כלום".

ובכל זאת, אדם ללא חופש בחירה הוא כמו ציפור ללא כנפיים. חייבת להיות נקודה של בחירה, אחרת מה הטעם בכל ההמולה הזאת, הנקראת "חיים"?! אם כוח טוב ומיטיב ברא אותנו - כפי שכותבים המקובלים, שהשיגו אותו - לא ייתכן שהוא ברא אותנו כבובות על חוט, בלא יכולת לצאת לחופשי. זו אינה הטבה.

בקיצור, הסיפור אינו פשוט, או כמו שהיטיב לתאר זאת הסופר היהודי הידוע יצחק בשביס זינגר באומרו: "אנחנו חייבים להאמין בחופש הבחירה. אין לנו ברירה".

בחן את עצמך:

 

אמור לי מי הם חבריך ואומר לך מי אתה

נגני רחוב, המציעים את מרכולתם המוזיקלית לכל המעוניין, הם מחזה נפוץ. בדרך כלל איננו נותנים עליהם את הדעת. לעיתים רחוקות, נזרוק מטבע לקופסת המטבעות שלהם כהוקרת תודה. כך קרה גם בתחנת הרכבת התחתית של וושינגטון באחד הבקרים של ינואר 2007, כשבחור צעיר, חבוש כובע מצחייה, עמד בכניסה לתחנה וניגן בכינור. אלפי אנשים חלפו על פניו, ממהרים לעבודתם. רובם לא התייחסו אליו כלל. מעטים מהם עצרו לרגע והטו אוזנם לצלילים. כמה מהם שלחו יד לכיסם וזרקו מטבע לנרתיק הכינור הפתוח.

איש מבין האלפים שעברו בתחנת הרכבת לא ידע כי הבחור שמנגן בכינור הוא ג'ושוע בל, אחד מנגני הכינור הטובים בעולם. הכנסותיו השנתיות מנגינה בכינור עומדות על עשרות מילוני דולרים. שוויו של הכינור שהחזיק בידיו מוערך ביותר משלושה וחצי מליון דולר. כמה ימים לפני "הקונצרט" שנתן ברכבת התחתית, גָדָש קהל רב את אחד מאולמות הקונצרטים היוקרתיים בעיר כדי לשמוע את בל. במהלך הקונצרט עמד הקהל על רגליו מספר פעמים להריע לבֶּל ארוכות.

היחס לבל ברכבת התחתית היה שונה לחלוטין. במהלך השעה שבה ניגן בל בתחנת הרכבת התחתית, נזרקו לנרתיק הכינור שלו 32 דולר ועוד כמה סנטים. איש לא הריע לו, על אף שהיצירות שניגן היו מהיצירות המורכבות ביותר לכינור.

ההופעה של ג'ושוע בל במֶטרו הייתה חלק מניסוי שערך אחד מכתבי ה"וושינגטון פוסט", על מנת לברר עד כמה משפיעה דעת הקהל על היחס שלנו לאמנות גבוהה. התשובה ברורה: ההשפעה של דעת הקהל מכרעת. הופעתו של בל ברכבת התחתית היא גם דוגמה מוצלחת לנושא שאותו נברר בחלק זה של השיעור: השפעת הסביבה על האדם בהקשר של בחירה חופשית.

בחלקו הקודם של השיעור, למדנו כי האדם הוא תוצאה של התכונות שאיתן נולד ושל הסביבה שבה גדל והתחנך. עוד למדנו כי הרצון לקבל הוא מעין תוכנה פנימית, שמנהלת את האדם לפי חשבון פשוט: מקסימום תענוג במינימום מאמץ.

האדם לא יכול לבחור את התכונות שלו; הוא לא יכול לבחור את הסביבה שבה נולד; ודאי שאינו יכול לבחור אם להיות מנוהל על ידי הרצון לקבל, שתמיד יעדיף מקסימום תענוג במינימום מאמץ. את כל אלה איננו יכולים לבחור, אבל לפחות אנחנו יכולים להחליט מהו תענוג עבורנו, מהו טוב ומהו רע. האם זוהי הבחירה החופשית שלנו?

כדי לקבל תשובה, ניזכר שוב כיצד מתפתח תינוק. ההורים מניחים את הילד על בטנו כדי שיפתח את טונוס השריר. אחר כך הם שמים לפניו צעצועים שונים כדי לפתות אותו לזחול. כשהוא נעמד, הם מוחאים כפיים בהתלהבות כדי לעודד אותו. ההורים משתמשים בעזרים שונים כדי לפתח את התינוק כל הזמן. בלעדיהם ובלעדי הגירויים הסביבתיים, לא היה התינוק מפתח את יכולותיו.

ההורים הם אלה שמחליטים בשביל התינוק מה טוב ומה רע עבורו. אמנם התינוק מתאמץ בעצמו לזחול ולומד בעצמו לעמוד, אך ללא התערבות הסביבה, ללא העידוד והתמיכה שלה, לא היה התינוק מתפתח כראוי.

והאדם הבוגר, כיצד הוא מתפתח? כיצד הוא קובע ערכים של טוב ורע? בדיוק באותו האופן, על ידי הסביבה. אם הסביבה מעריכה דבר מסוים כטוב, גם אנחנו נעריך אותו כטוב. ואם הסביבה אינה מעריכה דבר מסוים כטוב (אפילו את אותו הדבר ממש), גם אנחנו לא נעריך אותו כטוב. הוכחה נחרצת לכך (אחת מני רבות) היא היחס של ההמונים ברכבת התחתית לנגינת הכינור של ג'ושוע בל.

בעל הסולם מסביר, [1] שהחברה האנושית כלפי האדם היא כמו הקרקע כלפי גרעין החיטה. כמו שהגרעין מכיל בתוכו את כל התכונות האפשריות של הצמח, והקרקע שמזינה אותו היא שקובעת כיצד יגדל, כך המטען הגנטי של האדם מכיל בתוכו את כל התכונות והנטיות של האדם, והחברה או ליתר דיוק סולם הערכים של החברה הוא שקובע כיצד יפתח את תכונותיו. למשל, אדם עם נטייה לצייר, שנולד בחברה שאינה מכבדת ציירים, סביר להניח שלא יגדל להיות צייר. האדם מפתח את נטיותיו בהתאם לערכים של טוב ורע בחברה.

אם כך, גם בקביעת הערכים של טוב ורע אין לאדם בחירה. הסביבה האנושית שהאדם חי בתוכה היא שקובעת את ערכי הטוב והרע (ראו שרטוט מס' 2). בעל הסולם מיטיב לתאר זאת במאמר "החירות": "אני יושב, אני מתלבש, אני שח, אני אוכל, כל זאת - לא משום שאני רוצה לשבת כך, ואני רוצה להתלבש כך, ולדבר כך, ולאכול כך. אלא מכיוון שאחרים רוצים שאשב ואתלבש ואדבר ואוכל בצורה זו. כל זה לפי רצונם וטעמם של החברה - ולא רצוני החופשי. יתר על כן, אני עושה כל אלה על פי רוב בניגוד לרצוני, כי יותר נוח לי להתנהג בפשטות בלי שום עול, אלא שאני משועבד בכל תנועותיי, ואסור בכבלי ברזל, בטעמים ונימוסים של אחרים, שהם החברה".

שרטוט מס' 2

מחקרים חדשים מראים שהשפעת החברה על האדם גדולה הרבה יותר מכפי שאנחנו משערים. בספר "מחוברים", [2] מתארים פרופסור ניקולס כריסטאקיס ופרופסור ג'יימס פאולר, חוקרים בכירים מאוניברסיטאות הארוורד וקליפורניה, מערכת קשר הדוקה ורחבה בין כל האנשים ברחבי העולם. מערכת שמחייבת אותנו, ללא ידיעתנו, להתנהג, לחשוב ולפעול בצורה מסוימת.

שני החוקרים חקרו בין היתר תופעות בריאותיות והתנהגותיות ברשתות של קשרים חברתיים, וגילו שהסבירות שאדם יעלה במשקלו גבוהה מאוד, אם חברו הקרוב יעשה זאת. החוקרים מצאו שהחלטה להתחיל לעשן שקיבל חבר של חבר של חבר, כלומר אדם שאיננו מכירים כלל, מעלה ביותר מעשרה אחוזים את הסיכוי שאנחנו נתחיל לעשן. בדיקה אחרת העלתה שגם האושר מידבק: כשאדם נמצא בקרב אנשים מאושרים - רמת האושר שלו תעלה.

משם המשיכו החוקרים לבדוק רשתות גדולות יותר, בנות מיליוני בני אדם, והגיעו למסקנה הלקוחה מעולם החי: האנושות כרשת חברתית מתנהגת כמו סופר-אורגניזם, כיצור אחד צומח ומתפתח, שתכנים שונים ומגוונים זורמים בתוכו ומשפיעים על כל החברים ברשת. מסתבר שלסביבה שלנו השפעה מכרעת על התפתחותנו ועל קבלת ההחלטות שלנו.

סיכומו של דבר: על פניו, נראה שלאדם בעולמנו אין בחירה. איננו בוחרים את התכונות המולדות שלנו; איננו בוחרים את הסביבה שבה אנחנו נולדים ומתחנכים; איננו בוחרים את הרצון לקבל, שמנהל אותנו מתוכנו לפי החשבון: מקסימום תענוג במינימום מאמץ (ראו שרטוט מס' 2). ואם לא די בכך, אז גם את הערכים של טוב ורע איננו בוחרים. הסביבה עושה זאת עבורנו.

בחן את עצמך:

 

צחוק הגורל

רגע לפני שנסביר בהרחבה איפה כן נמצאת הבחירה החופשית, נברר עוד סוגיה אחת חשובה בנוגע לחופש הבחירה בעולם שלנו - סוגיית הגורל.

ההרגשה שכל מאורעות החיים שלנו קבועים מראש מלווה את האנושות ככל הנראה משחר ההיסטוריה. שאלת הגורל העסיקה פילוסופים, הוגי דעות ואנשי דת, מדע ותרבות לאורך כל הדורות, ורבות נכתב עליה. היו שטענו כי גורלו של כל אדם קבוע מראש ואין באפשרותו לשנותו, והיו שטענו כי לאדם ניתנה אפשרות לקבוע את גורלו, לכל הפחות בנקודות בחירה מסוימות.

מה יש לחכמת הקבלה לומר בעניין? בגדול, ארבע מילים: [3] "הכל צפוי והרשות נתונה". אמנם, לרבים מאיתנו אמרתו המפורסמת של רבי עקיבא דווקא מדגישה את הסתירה שבין גורל קבוע מראש לבחירה חופשית, אך כפי שמסבירה חכמת הקבלה, מילותיו של רבי עקיבא, מקובל ענק בפני עצמו, מתארות במדויק את השילוב הנכון בין השניים. כדי להבין במה דברים אמורים, נסביר תחילה מה הפירוש הקבלי לצמד המילים "הכל צפוי" ולאחר מכן נבאר מה כוונתו של רבי עקיבא באומרו "הרשות נתונה".

לפי חכמת הקבלה, הבריאה כולה, ובתוכה גם העולם שלנו, כלולה במחשבה האחת שחוללה את הבריאה - מחשבת הבריאה להיטיב לנבראיו. כל בריה, מחשבה או מקרה, שקרו, קורים או יקרו בעולם שלנו ובעולמות הרוחניים - כולם משתלשלים ובאים ממחשבת הבריאה, כחלק מהתוכנית למימושה.

כל שלבי השתלשלות הרצון ממחשבת הבריאה עד העולם שלנו ידועים מראש. כל שלבי התפתחות הרצון בעולם שלנו במשך מיליארדי שנים ידועים מראש, וכך גם כל שלבי העלייה ממטה למעלה, בתיקון הכוונה עד גמר התיקון. אי אפשר לפסוח על אף אחד מהם. מובן מאליו שגם המטרה הסופית ידועה מראש ואין מטרה אחרת (ראו שרטוט מס' 3).

שרטוט מס' 3

הבורא, בשונה מאיתנו, אינו זקוק לזמן כדי לממש את תוכניותיו. לכן, מוזר ככל שזה יישמע, כשיוצאת מחשבת הבריאה להיטיב לנבראיו, היא מתממשת מיד. המקובלים כותבים, שלמעשה אנחנו כבר נמצאים בגמר התיקון, וכל שעלינו לעשות הוא לגלות זאת. ולא רק המצב הסופי עומד וקיים, גם השלבים למימושו מקוימים כבר עכשיו, עלינו רק לגלות אותם.

הנה הסבר לאותה התופעה מזווית שונה: אנחנו רגילים לתפוס את העולם שלנו לפי סדר כרונולוגי. למשל, עכשיו מתעורר בי רצון לחצות את החדר לצדו השני, עוד מעט אחצה את החדר ואז אעמוד בצדו השני. נקודת המבט של חכמת הקבלה שונה בתכלית. לפי חכמת הקבלה, המצב שבו אני עומד בצדו השני של החדר כבר קיים והוא שמעורר בי רצון לחצות את החדר ולעמוד בצדו השני.

דוגמה נוספת: אנחנו רגילים לחשוב שאבא ואימא שלנו הכירו, התחתנו, החליטו להביא ילד לעולם, והנה אנחנו כאן. לפי חכמת הקבלה, המצב שבו אנחנו נמצאים בעולם כילדים של הורינו כבר קיים, ומכיוון שהוא חייב להתממש, הוא שגרם לאבא ולאימא שלנו להיפגש, להתחתן ולהביא אותנו לעולם.

כל מצבי ההתפתחות ממחשבת הבריאה עד גמר התיקון ידועים מראש. לנו נדמה שאנחנו גורמים למשהו לקרות. למעשה, תוכנית ההתפתחות הידועה מראש היא שגורמת למצבים השונים להתגלות בזה אחר זה.

סך כל מצבי ההתפתחות שלנו, המסודרים ומתגלים בזה אחר זה לפי תוכנית ידועה מראש, נקראים בחכמת הקבלה "רשימות". במילים אחרות, הרשימות הם נתונים אינפורמטיביים שבהם מוגדרת תוכנית ההתפתחות האישית של כל אחד מאיתנו. כל "רשימו" מגדיר מצב התפתחות מסוים שעלינו לעבור. בכל רגע מתעורר בנו רשימו חדש שגורם להרגשה חדשה. כל החיים שלנו, כל המציאות, הם רשימות שעוברות דרכנו ומתממשות, בהתאם למחשבת הבריאה.

סיכומו של דבר: כל מקרי המציאות ידועים מראש, כשלבים בתוכנית שחייבת להתממש. למעשה הם כבר קיימים, עלינו רק לגלות אותם. כל מקרה שקרה בחיינו ובחיי כל אדם אחר, כל מחשבה או רצון, שהתעוררו בנו או בכל בריה אחרת, כולם ידועים מראש ויתממשו בהכרח כחלק מתוכנית מימוש הרשימות. כדברי רבי עקיבא: "הכל צפוי".

אם כך, מהי "הרשות הנתונה"? התשובה פשוטה: כל שלבי ההתפתחות שלנו עד גמר התיקון ידועים מראש. מה שלא ידוע הוא באיזו צורה נעבור אותם, האם נעשה זאת באיטיות ובסבל או בזריזות ובשמחה? זו הרשות שנתונה לנו. בנקודה זו נמצאת הבחירה החופשית שלנו.

איך בדיוק מזרזים את ההתפתחות והופכים אותה ממסע אלונקות להרפתקה משמחת? על כך בשיעור הבא.

בחן את עצמך:

 

סיכום השיעור

נקודות עיקריות

סולם הערכים של החברה משפיע על האדם ללא מודעותו בקביעת סולם הערכים הפרטי שלו, ועקב כך משפיע גם על ההחלטות שהוא מקבל.

מושגים

רשימות - נתונים אינפורמטיביים שבהם מוגדרת תוכנית ההתפתחות האישית של כל אחד מאיתנו. כל "רשימו" מגדיר מצב התפתחות מסוים שעלינו לעבור.

תשובות לשאלות

שאלה: ציין שלושה גורמים שמשפיעים ללא ידיעתנו על קבלת ההחלטות שלנו.

תשובה: א) התכונות המולדות שלנו; ב) הסביבה: ג) החשבון של הרצון לקבל: מקסימום תענוג במינימום מאמץ.

שאלה: לְמה ממשיל בעל הסולם את השפעת הסביבה על האדם, ומדוע?

תשובה: בעל הסולם ממשיל את השפעת הסביבה על האדם להשפעת טיב הקרקע על גדילת השתיל. כמו שאיכות הקרקע קובעת כיצד יתפתח השתיל, כך סולם הערכים של החברה קובע כיצד יפתח האדם את התכונות המולדות שבו ויממש את רצונותיו.

שאלה: לפי חכמת הקבלה, מה ידוע מראש ומה נתון לרשותנו?

תשובה: כל שלבי ההתפתחות של הרצון לקבל ידועים מראש, הן בהשתלשלותו ממעלה למטה, הן בהתפתחותו בעולם שלנו והן בעלייתו ממטה למעלה עד גמר התיקון. לרשותנו נתונה הבחירה כיצד נתפתח בעלייה ממטה למעלה: בסבל ובאיטיות או בשמחה ובזריזות.

להרחבה ולהעמקה בחומר הלימוד, עבור לספר הקורס, עמוד 311.

 
 

שיעור מספר 2 - בחירה בסביבה

בשיעור זה נלמד על: הגורמים שמעצבים את התפתחותנו / חשיבות הסביבה בהתפתחות הרוחנית של האדם / איך בוחרים בסביבה נכונה להתפתחות רוחנית / מהי "חירות ממלאך המוות"

 

ארבעה גורמים

לאחר שלמדנו כי הבחירה החופשית שלנו היא בצורה שבה אנחנו משתתפים בתהליך ההתפתחות שלנו - בסבל ובאיטיות או בשמחה ובזריזות - הגיעה העת לדייק עוד יותר בתיאור נקודת הבחירה ולהסביר איך אנחנו מזרזים את ההתפתחות בפועל והופכים אותה להרפתקה.

כדי לתאר ביתר דיוק היכן נמצאת נקודת הבחירה החופשית, נעמוד תחילה על ארבעת הגורמים המכתיבים את ההתפתחות של כל בריה, כפי שמתאר אותם בעל הסולם במאמר "החירות". מודל ההתפתחות המובא לעיל נכון לכל צורות הקיום במציאות: דומם, צומח, חי ואדם. היכרות עם ארבעת הגורמים הללו תקל עלינו להבין במה בדיוק אנחנו בעלי בחירה.

גורם ראשון – המצע. בעולם שלנו אין דבר שנוצר יש מאין. העולם שלנו הוא עולם של תוצאות (העולם הרוחני הוא עולם הסיבות), ולפיכך כל דבר בעולם שלנו מתהווה מדבר אחר. קרח נוצר ממולקולות של מים, צמח נוצר מזרע ואנחנו תוצאה של אבינו ואימנו.

התהוות של דבר מתוך דבר היא למעשה תהליך שבו מהות מסוימת משילה מעליה את צורתה הקודמת ומקבלת עליה צורה חדשה. כך למשל, מולקולות של מים (המהות) הופכות מנוזל (מים) למוצק (קרח). המהות הפושטת את צורתה הקודמת ולובשת צורה חדשה היא מעין יחידת מידע, המכילה בתוכה את כל המידע על שלבי ההתפתחות העתידיים של הבריה המתפתחת מתוכה עד מצבה הסופי. למשל, זרע של עגבנייה מכיל בתוכו את כל המידע על הצמח ועל הפרי שיתפתחו מתוכו. את המהות הזאת, העומדת בבסיסו של כל תהליך התפתחות ומגדירה אותו, נכנה בשם "מצע".

המצע שלנו כבני אדם הוא המטען הגנטי שקיבלנו מההורים שלנו, מאבותיהם ומאבות אבותיהם. "החבילה" שקיבלנו במתנה מאבותינו מגדירה לא רק את הצורה החיצונית שלנו, אלא גם את מבנה אישיותנו. כל הרעיונות, המחשבות, הדעות וההשכלות שרכשו אבותינו פושטים את צורתם הקודמת ומופיעים בנו כפוטנציאל שמחכה למימוש, כנטיות פנימיות שיהפכו גם הן, עם הזמן, לתפיסת החיים שלנו.

גורם שני - תכונות שאינן משתנות. כל מצע הוא למעשה אוסף של תכונות מסוימות המיועדות לצאת מהכוח אל הפועל. חלק מהתכונות הללו אינן ניתנות לשינוי; תוכנית ההתפתחות שלהן קבועה מראש ומגדירה במדויק את הצורה שהן עתידות ללבוש. למשל, זרע של חיטה יצמח ויהפוך בהכרח לחיטה ולעולם לא לשיבולת שועל, ועובּר של ג'ירף יתפתח לג'ירף ולעולם לא יהפוך לאריה.

כמו הדומם, הצומח והחי, גם הנטיות הפנימיות שקיבלנו בתורשה מאבותינו יתפתחו בהכרח לתפיסת חיים תואמת, ולא לכיוון שונה. למשל, אדם שנולד עם נטייה לכתוב מוזיקה לא יתפתח מכוח נטייה זו להיות פוליטיקאי. יכול להיות שיגדל בסופו של דבר להיות מוזיקאי ויכול להיות שלא, יכול להיות שיהיה מוזיקאי מוצלח ויכול להיות שלא, אבל דבר אחד ברור, הנטייה שלו למוזיקה - לא תדחף אותו לקריירה פוליטית.

התפתחות תכונה מסוימת לדרך חיים תלויה בעיקר בסביבה שבה האדם גדל ומתפתח. דומה הדבר לזרע חיטה שנטמן באדמה: ברור לכל שתגדל ממנו רק חיטה, אבל איכות החיטה והכמות שלה תלויות בהכרח בסביבה שבה הזרע יתפתח, כלומר באיכות הקרקע. כמו הזרע, כך גם אנחנו. גם הנטיות המולדות שלנו יתפתחו בכיוון אחד בלבד. נטייה לוותרנות למשל תתפתח באדם לתפיסת חיים מתונה וסלחנית, אלא שהתפתחותה תלויה ישירות בסביבה שבה אנחנו גדלים ומתחנכים.

והתלות הזאת מובילה אותנו ישירות לגורם השלישי.

גורם שלישי - תכונות משתנות. כמו שבכל מצע יש תכונות, שתוכנית ההתפתחות שלהן קבועה מראש ואינה נתונה לשינוי, כך בכל מצע יש גם תכונות שתוכנית ההתפתחות שלהן אינה קבועה מראש, והן עשויות להשתנות במהלך התפתחותן בהתאם להשפעת הסביבה עליהן. למשל, הגובה או האיכות של חיטה שתתפתח מזרע של חיטה עשויים להשתנות בהתאם לסביבה שבה השתיל מתפתח, היינו בהתאם לאיכות הקרקע, לכמות המים, לאור השמש וכו'.

כאמור, גם הנטיות הפנימיות שקיבלנו בתורשה מאבותינו עשויות להתפתח בשיעורים שונים או לא להתפתח כלל, כתוצאה מהשפעת הסביבה עליהן. למשל, אם אדם מסוים נולד עם נטייה לקמצנות, הסביבה שבה הוא מתפתח עשויה לפתח בו את הנטייה לקמצנות בשיעורים שונים ולעצב אותו כאדם קמצן יותר או קמצן פחות.

אלא שהאדם מסוגל ליותר מכך. בשונה מכל בריה אחרת, האדם יכול גם לעקור מתוכו לגמרי נטייה מסוימת. למשל, אותו אדם שנולד עם נטייה לקמצנות יכול לעקור אותה מתוכו, בתנאי שהחברה שבה גדל מקנה לו מספיק ביטחון לקיומו ואינה מעריכה את הקמצנות כתכונה חיובית.

גורם רביעי - גורמים זרים. גורם נוסף שמכתיב את ההתפתחות ואת שלבי ההתפתחות של כל בריה הוא השפעת גורמים זרים על התפתחות המצע. כל מצע מתפתח בסביבה מסוימת, שמשפיעה ישירות על התפתחותו. כך למדנו כשפירטנו את הגורמים הקודמים. אלא שהסביבה המיידית של המצע המתפתח נתונה אף היא בתוך סביבה רחבה יותר שמשפיעה עליה, וכתוצאה מכך גם על התפתחות המצע. כך למשל, שינויי אקלים כתוצאה מההתחממות הגלובלית עלולים לפגוע בהתפתחות התקינה של זרע החיטה.

גם אנחנו, בני האדם, נתונים כמובן להשפעתה של הסביבה המיידית שלנו, שנתונה אף היא להשפעתה של סביבה רחבה יותר, שמשפיעה בעקיפין על התפתחותנו. למשל, מצב הכלכלה העולמית או אופנות שונות שרווחות בציבור עשויים להשפיע על התפתחות הנטיות שקיבלנו בתורשה מאבותינו. הנטייה לקמצנות, שהבאנו כדוגמה, עשויה להתחזק בעיתות של משבר כלכלי.

אלה הם ארבעת הגורמים שמכתיבים את ההתפתחות ואת שלבי ההתפתחות של כל בריה. בכל הנוגע לגורם הראשון, המצע, אין לנו שום חופש בחירה. המצע שלנו טבוע בנו עוד בטרם לידתנו ואיש אינו שואל אותנו אם אנחנו רוצים בכך. בשלושת הגורמים הנוספים, המסתכמים כולם בבחירה בסביבה נכונה להתפתחות, יש לנו חופש בחירה. אנחנו יכולים לבחור את הסביבה המתאימה להתפתחותנו ולהפוך אותה מדרך ייסורים להרפתקה מרתקת.

איך בדיוק אנחנו בוחרים בסביבה, ובאילו תנאים? על כך בחלקים הבאים של השיעור.

בחן את עצמך:

 

הדרך לתענוג

זה היה בשעות הערב המוקדמות, כשהחושך החל לרדת על החוף המזרחי של ארצות הברית. הימים היו ימי תור הזהב של הרדיו - סוף שנות ה-30 של המאה ה-20. הקולות שנשמעו באותו ערב משידורי תחנת הרדיו של CBS נשמעו תחילה כמו עוד מהדורת חדשות מנומנמת, המועברת בהתאם לכללי הטקס, בקול מעט דרמטי יותר מהדרוש. לכאורה היה זה ערב ככל הערבים, אבל ככל שהשדרן המשיך בדיווחיו, פחד ובעתה התפשטו ברחבי ארצות הברית, והערב התמים למראה הפך לאחד מהאירועים המכוננים בתולדות האומה האמריקאית.

מה קרה באותו ערב? תחנת הרדיו CBS שידרה תסכית רדיו מבוים על פלישה אלימה במיוחד של חייזרים ממאדים. התסכית הועבר כסדרה של מבזקי חדשות, שנשמעו אמינים כל כך, עד שקהל המאזינים השתכנע באמיתותם. התוצאה הייתה בהלה המונית. אזרחים רבים נתקפו חרדה מפני הפולשים הלא צפויים והחלו בורחים מבתיהם. נשים התעלפו למשמע החדשות. בערים רבות יצאו התושבים לרחובות וצעקו נואשות לעזרה. בניו יורק הופצה שמועה שהחוצנים עומדים לתקוף את העיר בגזים, והעיר כולה נתקפה אימה. לא חלפה שעה וההיסטריה התפשטה כאש בשדה קוצים בכל רחבי היבשת. גם כשהרדיו בישר (לפי התסריט הכתוב מראש) שהחוצנים הושמדו על ידי חיידקים, לא שככה הסערה. רק לאחר כמה שעות, כשהתברר שמדובר בחדשות מפוברקות, חזרו החיים בהדרגה לשגרה.

מבזקי החדשות המפוברקים, ששודרו על ידי אורסון וויילס במסגרת תסכית רדיו שהתבסס על הספר "מלחמת העולמות", מובאים עד היום כדוגמה לכוחם של אמצעי התקשורת ההמוניים ולהשפעה המידבקת של הסביבה על האדם. אם הסביבה שאנחנו חיים בה משדרת חרדה, בלית ברירה גם אנחנו ניתקף חרדה. ולהיפך, אם הסביבה תייצר אווירה שמחה, "ייגזר" עלינו להיות שמחים גם כן.

על כוחה של הסביבה הרחבנו רבות בחלק זה של יחידת הלימוד. להשפעת הסביבה על האדם חשיבות מכרעת בהתפתחותו הרוחנית. למעשה, הבחירה החופשית שלנו היא הבחירה בסביבה. רק באמצעותה נוכל לשנות את תהליך ההתפתחות שבו אנחנו נתונים, מדרך ארוכה של ייסורים לדרך מאתגרת ומהנה. כל היתר ידוע מראש, ואין בו מקום לבחירה חופשית. כך למדנו בשיעורים הקודמים.

כל עוד לא התעוררה באדם הנקודה שבלב, הוא מנוהל עד רמת האטום על ידי הרצון לקבל ואינו מודע לכך; רודף אחר תענוגים שהסביבה הגדירה כבעלי ערך. רק לאחר שהתעוררה באדם הנקודה שבלב והוא מתחיל לפתח בתוכו את הרצון לקשר עם הבורא, נפתח לו פתח להתחיל לעבוד על מימוש הבחירה החופשית.

עם התעוררות הנקודה שבלב, מתגלה לאדם חלל ריק שאין ביכולתו למלא. כל התענוגים שהרצון לקבל רץ אחריהם עד כה כבר אינם מספקים אותו. הוא מחפש משהו מעבר לזה. מה בדיוק? עדיין לא ברור לו. אמנם תחושת הריקנות שמתגלה עם הנקודה שבלב אינה נעימה, אולם דווקא היא טומנת בחובה הזדמנות לממש לראשונה את הבחירה החופשית, לצאת לחופשי משליטת הרצון לקבל.

הנקודה שבלב מוחקת את כל הערכים הקודמים שהחברה החדירה באדם. כל מה שהוערך סביבו כטוב אינו טוב מספיק עבורו. במובן מסוים הוא דומה לתינוק שזה עתה נולד, "לוח חלק" המוכן לספוג לתוכו מהסביבה ערכים חדשים. אלא שכעת, לראשונה בחייו, בניגוד לכל מה שקרה בעבר, נפתחת בפניו האפשרות לקבוע בעצמו את הערכים שלפיהם יפעל. האפשרות היחידה שלו לעשות זאת היא לבחור בסביבה שהשגת הרוחניות היא ערך עליון עבורה. מכאן מובן מדוע הבחירה החופשית שלנו היא בחירה בסביבה.

בחברה שקובעת שקבלה = תענוג, והשפעה = כאב, אין לנו שליטה על חיינו, כי זה בדיוק מה שאומר לנו הרצון לקבל. אין מי שיתנגד לקביעות הללו. בחברה כזאת, הנמצאת במרוץ אין-סופי אחר הנאות גשמיות, מחליפים הנאה בהנאה ורצים ללא מודעות אחר כל תענוג שתקבע החברה.

כשהחברה אומרת שהשפעה = תענוג, נוצרת מחלוקת בין הרצון לקבל, שמתנגד לקביעה הזו, לבין ערכי החברה. זו מחלוקת טובה, שכן עכשיו יש לאדם שתי אפשרויות. האדם שהיה משועבד לרצון לקבל שלו, כעת עומדת בפניו אפשרות נוספת: להעדיף את ההשפעה על פני הקבלה. הקונפליקט הזה מייצר את מקום העצמאות שלנו, את מקום הבחירה החופשית. במקום הזה כל אחד חופשי לבטא מתוך עצמו את הרצון שלו להשפיע.

תארו לעצמכם שאתם מקבלים מכונית חדשה. אתם עולים על הכביש ומתחילים לנסוע. בכביש יש שלטים שמכוונים ל"תענוג" או ל"ריקנות", באופן טבעי אתם בוחרים רק בדרכים המובילות ל"תענוג". אתם לא מעלים בדעתכם לבקר ב"ריקנות". גם כל המכוניות האחרות על הכביש בוחרות לנסוע ל"תענוג". שום מכונית אינה פונה ל"ריקנות".

אחרי שנים של נסיעה בעקבות השלטים של "תענוג" אתם מגיעים למסקנה, שאין תענוג של ממש במקומות האלה. אתם מחפשים פיתרון. אבל משום שכל המכוניות האחרות על הכביש ממשיכות לבחור בדרך ל"תענוג", ומשום שאינכם רואים כיוון אחר לנסוע אליו, אתם חייבים לבחור כמותם. אתם נמצאים במבוי סתום. ב"תענוג" אין באמת תענוג, ול"ריקנות" אין לכם יכולת לנסוע.

הדרך היחידה לפרוץ את המבוי הסתום היא לשנות סביבה. אילו יכולתם להימצא בסביבה שבה נהגים נוספים פונים ל"ריקנות" ומסבירים לכם, שהשלטים המורים על "ריקנות" הם אשליה, ולמעשה הם מכוונים למקום נהדר, חדש ומיוחד מאין כמוהו, מקום של הנאה אינסופית, הרי שגם לכם הייתה האפשרות להגיע לשם.

בחן את עצמך:

 

כיוון שאנחנו בסביבה

המשל שחתם את החלק הקודם של השיעור אמנם ממחיש היטב את המצב שבו אנחנו נמצאים עם התעוררות הנקודה שבלב, אבל בכל הנוגע לבחירה בסביבה הוא עלול להטעות. מהמשל עולה שהאדם צריך להחליף את הסביבה שבה הוא נמצא ולבחור בסביבה חדשה. האמת היא - ובמקרה הזה, חשוב מאוד להדגיש אותה - שאיננו נדרשים לשנות דבר בחיצוניות.

כדי לבחור בסביבה הנכונה, איננו נדרשים להעתיק את ביתנו למקום חדש או לנתק את עצמנו חלילה מהסביבה הקרובה אלינו. כל העבודה שלנו בבחירת הסביבה היא לבנות במקביל לסביבה שבה אנחנו חיים סביבה נוספת, שהערך החשוב ביותר בה הוא הרוחניות.

כשם שחתיכת ברזל נמשכת למגנט, כך אדם שהתעוררה בו הנקודה שבלב נמשך לסביבה של אנשים נוספים שרוצים רוחניות כמוהו, לספרים הנכונים ולמורה שינחה אותו איך ללמוד. הוא עדיין לא בחר בסביבה הזאת וודאי שאינו עוסק בבנייתה; הוא הובל אליה בלי ששאלו את פיו. אלא שכעת, לאחר שהגיע למקום שבו הוא יכול להתפתח, ניתנת לו האפשרות לבנות את הסביבה הרוחנית שלו ולגדל אותה, מתוך בחירה חופשית.

העבודה בבניית הסביבה הרוחנית מתחלקת לשני מישורים:

א) בניית הסביבה בפנימיות.

ב) בניית הסביבה בחיצוניות.

כמו בכל תחום אחר בלימוד חכמת הקבלה, העבודה בפנימיות חשובה יותר מהעבודה בחיצוניות, אבל העבודה בחיצוניות דרושה על מנת להצליח בעבודה בפנימיות. תחילה נתאר את העבודה שעלינו לעשות בבניית הסביבה בפנימיות, ולאחר מכן נתאר את העבודה בחיצוניות.

לפי חכמת הקבלה, כל אדם במהותו הוא רצון לקבל, והסביבה החברתית שאנחנו נמצאים בה היא לא פחות ולא יותר מאשר אוסף של רצונות. המטרה שלנו בבניית הסביבה הרוחנית היא להגדיל את הרצון שלנו לרוחניות. ככל שהרצון שלנו לרוחניות יהיה גדול יותר, כך נוכל להעלות את חשיבות הרוחניות על פני הגשמיות. העניין הוא, שכל אחד מאיתנו מתחיל את המסע הרוחני שלו עם נקודה שבלב, שכשמה כן היא, נקודה קטנה, רצון קטן. כדי להגדיל אותה ולבנות בתוכנו השתוקקות וחשיבות לרוחניות, עלינו לרכוש רצונות של אחרים; לבנות בתוכנו סביבה רוחנית, שמעדיפה את הרוחני על פני הגשמי.

זו עבודה עדינה, שדורשת תשומת לב רבה. עלינו לאתר את הרצון הפנימי שמוביל את חברינו לדרך הרוחנית ולהתרשם דווקא ממנו, להעלות את חשיבות הרצון הזה על פני התמונה החיצונית שנקלטת אצלנו בחמשת החושים. העבודה הזאת נעשית כולה בתוכנו. כדי לבצע אותה איננו נדרשים לשום פעולה חיצונית, אלא להרבה רגישות, שהולכת ונרכשת עם לימוד חכמת הקבלה.

סיכומו של דבר: עלינו לצבור בתוכנו רצון גדול לרוחניות, ואותו אנחנו בונים מתוך חיבור לרצונות של חברינו לדרך הרוחנית. כך אנחנו בונים את הסביבה הרוחנית בתוכנו ובוחרים בסביבה הנכונה.

ויש גם עבודה בבחירת הסביבה בחיצוניות. תוספת רצון לרוחניות אנחנו יכולים לרכוש גם מלימוד מסודר של חכמת הקבלה בכל אחת ממסגרות הלימוד של "קבלה לעם", מקריאה בספרי הקבלה, מצפייה בערוץ הטלוויזיה של "קבלה לעם", ערוץ 66, או מגלישה באתר. גם הספרים, הטלוויזיה והאתר הם חלק מהסביבה הרוחנית שלנו. ובשעות הפנאי, יש לנו אפשרות לבחור בהם.

על החשיבות שבבחירת סביבה כותב בעל הסולם [4] במילים שאינן משתמעות לשני פנים: "המתאמץ בימי חייו, ובוחר בכל פעם בסביבה טובה יותר - הרי הוא ראוי לשבח ולשכר... לא מטעם מחשבותיו ומעשיו הטובים, הבאים לו בהכרח בלי בחירתו, אלא מטעם התאמצותו לרכוש לו סביבה טובה המביאתו לידי המחשבות והמעשים האלו. וזה שאמר רבי יהושע בן פרחיא: עשה לך רב וקנה לך חבר".

אחת הדרכים הנוספות לבניית סביבה רוחנית היא השתתפות בהפצת חכמת הקבלה. כתוב "ברוב עם הדרת מלך" [5]. ככל שהסביבה הרוחנית שלנו תהיה גדולה יותר במספר, כך תגדל השפעתה עלינו ובמקביל תעלה החשיבות שלנו לרוחניות. ההשתתפות בהפצת חכמת הקבלה כאמצעי להתקדמות רוחנית היא ייחודית לדורנו, שכן לראשונה בהיסטוריה, האנושות כולה צריכה להתחיל להתעלות לרוחניות.

על החשיבות של הפצת חכמת הקבלה כאמצעי להתפתחות רוחנית נרחיב בסוף יחידת הלימוד השלישית.

בחן את עצמך:

 

על החיים ועל המוות

לסיום השיעור, כמה מילים על ידידנו המפורסם, שראשו גולגולת חלולת עיניים, ידיו אוחזות בחרמש ומצנפת לראשו - מסתבר שגם הוא קשור לחופש הבחירה.

כדי למנוע אי הבנות מיותרות, נתחיל מיד מהסוף: "מלאך המוות" על פי חכמת הקבלה הוא לא פחות ולא יותר מאשר "הרצון לקבל". לדמות המפורסמת שבאה ליטול את חיינו כשהיא לבושה גלימה ארוכה יש אולי מקום בסרטי אימה, אבל אין לה מקום בחכמת הקבלה.

"מלאך" על פי חכמת הקבלה הוא כוח שבעזרתו הבורא מנהל את הבריאה. "חיים" לפי חכמת הקבלה הם הרגשת הרוחניות, וה"מוות" שמפריד אותנו מהרגשת החיים האמיתיים הוא כאמור הרצון לקבל, או ליתר דיוק, הכוונה על מנת לקבל.

מה הקשר בין הכוונה על מנת לקבל (מלאך המוות) לבין חופש הבחירה? הקשר פשוט: החופש האמיתי שלנו לבחור נמצא ביציאה לחירות משליטת הכוונה על מנת לקבל. במילים אחרות, החופש האמיתי שלנו הוא בַחירות ממלאך המוות. כל עוד אנחנו נתונים לשליטת הכוונה על מנת לקבל, היא מנהלת אותנו מתוכנו, בלי לשאול את פינו, כיד בתוך כפפה, ואנחנו נטולי בחירה חופשית. רק בתיקון הכוונה על מנת לקבל אנחנו נעשים בעלי בחירה.

תיקון הכוונה על מנת לקבל ורכישת הכוונה על מנת להשפיע תלויים ישירות בבחירה בסביבה, כלומר בסביבה הרוחנית שעלינו לבנות. מכאן מובן מדוע הבחירה החופשית שלנו היא הבחירה בסביבה. למעשה, במהלך לימוד חכמת הקבלה נגלה שהבחירה בסביבה היא לא רק תנאי להשגת הרוחניות, אלא היא-היא העבודה הרוחנית עצמה; שבבחירת הסביבה נמצאת הבחירה החופשית שלנו.

את המילים "חירות ממלאך המוות" נכון יהיה לפרש גם כלשונן, כהתעלות מעל הקיום הזמני והנפסד בעולם שלנו לרמה של קיום נצחי. במה דברים אמורים? בעל הסולם כותב [6] שהשיטה שבה אנחנו עובדים עם הרצון לקבל בעולם שלנו, בכוונה על מנת לקבל לעצמנו, גורמת לתענוג שמתקבל בתוך הרצון לבטל את הרצון. הדוגמה המוצלחת ביותר לכך היא אוכל (תענוג) שמבטל את התיאבון (רצון). אבל גם תענוג המושג אחר עמל רב, כמו למשל התענוג ממכונית חדשה או ממשרה מכובדת, מתפוגג אחר זמן מה, כי התענוג מבטל את הרצון, וללא רצון לא מורגש תענוג.

התבנית הקבועה הזאת של תענוג שנכנס לרצון ומבטל אותו מביאה בסופו של דבר לידי ייאוש כללי מהמרדף אחר התענוג. כתוצאה מכך הרצון לקבל הולך וכבה בהדרגה ואנחנו דועכים איתו, עד שהוא מת ואנחנו איתו.

כילדים, אנחנו מלאי סקרנות, טעונים באנרגיה בלתי נדלית לגלות את העולם. כל דבר הוא חדש, כל דבר הוא מלהיב. כבני נוער אנחנו רוצים לטרוף את הכל, לטפס על כל פסגה, להשיג כל הישג, לשנות את העולם. אך ככל שאדם מתבגר, הוא ממלא חלק מרצונותיו ומתייאש מלהשיג אחרים. מבחינה רוחנית הוא מזדקן, כלומר הרצונות נחלשים ונעלמים בהדרגה, עד שלא נשאר בו עוד אף רצון.

כך זה נשמע במילותיו של בעל הסולם: [7] "אולם כעבור אמצע שנותיו (של האדם) אז מתחילים ימי ירידה אשר לפי תוכנם המה ימי מיתה, כי אין האדם מת ברגע אחד כמו שאינו מקבל גמר צורת החיים ברגע אחד, אלא נרו, דהיינו ה'אגו' שלו הולך וכבה לאט לאט... כי מתחיל לוותר על הרבה קניינים שחלם עליהם בנערותו... עד שבימי זקנה האמיתיים שצלה של המיתה כבר מרחפת על כל קומתו, נמצא האדם בימים שאין בהם חפץ לגמרי, כי הרצון לקבל שלו שהוא ה'אגו' נכבה והלך לו".

החירות ממלאך המוות, כלומר העבודה עם הכוונה על מנת להשפיע במקום הכוונה על מנת לקבל, משנה את התמונה לגמרי. במקום שהרצון יתמלא לרגע קצר בתענוג והתענוג יכבה את הרצון, התענוג עובר דרך הרצון בכוונה להשפיע אותו לזולת. בשיטת עבודה כזאת, אנחנו יכולים להעביר דרכנו את כל התענוגים שקיימים בעולם, והרצון לא יכבה לעולם. אנחנו יכולים לקבל ללא גבול, וזרימת האור בתוכנו מעלה אותנו למצב של חיי נצח.

אדם שתיקן את הכוונה שלו לקבל ונמצא ברוחניות אינו מזהה עוד את הקיום שלו עם קיום הגוף הגשמי שלו. הוא ממשיך להתקיים בגוף הגשמי, אבל הרוחניות שהוא משיג מהווה עבורו דרגת קיום גבוהה הרבה יותר, שאינה תלויה בגוף הגשמי שלו, ואיתה הוא מזדהה. הוא ממשיך לחיות בה גם לאחר המוות הגשמי. הרב ברוך אשלג היה אומר שהמוות דומה להחלפת חולצה, אתה משיל מעליך את החולצה המשומשת (הגוף הגשמי) ולובש חולצה חדשה (אם נשמתך צריכה להתגלגל שוב לעולם הזה, בגוף חדש).

בחן את עצמך:

 

סיכום השיעור

נקודות עיקריות

מושגים

חיים - הרגשת האור בתוך הכלי.

מלאך - כוח שבעזרתו הבורא מנהל את הבריאה.

מלאך המוות - הכוונה על מנת לקבל, שמונעת מאיתנו להרגיש את הרוחניות - החיים האמיתיים.

תשובות לשאלות

שאלה: פרט את ארבעת הגורמים המעצבים את התפתחותה של כל בריה.

תשובה: א) מצע - החלק האינפורמטיבי שמגדיר את כל שלבי ההתפתחות של הבריה; ב) תכונות שאינן משתנות - תכונות במצע שאינן נתונות לשינוי; ג) תכונות משתנות - תכונות במצע שנתונות לשינוי; ד) גורמים זרים - השפעת הסביבה הרחוקה על התפתחות המצע.

שאלה: ממתי נפתחת בפני האדם האפשרות לבחירה חופשית? הסבר מדוע.

תשובה: האפשרות לבחירה חופשית נפתחת בפני האדם עם התעוררות הנקודה שבלב. הרצון החדש לרוחניות מוחק את כל הערכים האחרים שהחברה הטביעה באדם ומאפשר לו להתחיל לקבוע לעצמו באמצעות הסביבה סולם ערכים חדש שבו השפעה חשובה יותר מקבלה

שאלה: תאר בקצרה את העבודה בבחירת סביבה במובנה הפנימי ובמובנה החיצוני.

תשובה: בחירה בסביבה במובנה הפנימי היא הגדלת הרצון לרוחניות מתוך התרשמות מהרצון של אחרים לרוחניות. בחירה בסביבה בחיצוניות פירושה קביעת מסגרת לימודים קבועה, קריאה בספרי קבלה, צפייה בתוכניות טלוויזיה בנושא וכו'.

שאלה: מהי "חירות ממלאך המוות"?

תשובה: חירות מהכוונה על מנת לקבל. הכוונה על מנת לקבל היא שמונעת מאיתנו את הרגשת החיים האמיתיים, החיים הרוחניים, ולכן היא נקראת בחכמת הקבלה "מלאך המוות". תיקון הכוונה מקבלה להשפעה משחרר אותנו אפוא משליטתו של "מלאך המוות" ומקנה לנו את הרגשת החיים הרוחניים.

להרחבה ולהעמקה בחומר הלימוד, עבור לספר הקורס, עמוד 319.

 

רצף לוגי

(סדר התפתחות הקורס)

למדנו שחכמת הקבלה היא שיטה לגילוי הבורא לנבראים בעולם הזה.

למדנו שכדי לגלות את הבורא עלינו לשנות את הכוונה מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע.

למדנו שבספרי הקבלה טמון כוח רוחני מיוחד הנקרא המאור המחזיר למוטב, שבכוחו לשנות את הכוונה שלנו מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע.

למדנו שרק בבירור היחס שלנו לזולת אנחנו יכולים לייצר בתוכנו פנייה אמיתית למאור המחזיר למוטב.

למדנו שרק על ידי בחירה בסביבה הנכונה להתפתחות הרוחנית, אנחנו יכולים לברר במדויק את היחס שלנו לזולת.

בחלק הבא נלמד מהם השורשים הרוחניים של בחירה בסביבה.

[1] כתבי בעל הסולם, מאמר "החירות".

[2] Connected: The surprising power of our social networks and how they shape our lives - .הוצאת "מטר" Nicholas A. Christakis, James H. Fowler,

[3] תלמוד בבלי, פרקי אבות, ג', ט"ו.

[4] כתבי בעל הסולם, מאמר "החירות".

[5] משלי י"א, כ"ח.

[6] כתבי בעל הסולם, תלמוד עשר הספירות, חלק א', הסתכלות פנימית, סעיף כ"א.

[7] כתבי בעל הסולם, מאמר "החירות", חירות ממלאך המוות.

חזרה לראש הדף
Site location tree