אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / קבלה לעם / מבוא לחכמת הקבלה / יחידת לימוד מס' 2 - חופש הבחירה / חלק ג'. עולמות ונשמות
קבלה לעם

חלק ג'. עולמות ונשמות

שיעור מספר 1 - חמישה עולמות

בשיעור זה נלמד על: ד' בחינות דאור ישר /
חמשת העולמות הרוחניים / איפה נמצאים העולמות הרוחניים

 

אור בורא כלי

בחלקים הקודמים של יחידת לימוד זו עסקנו בשאלת חופש הבחירה. ביררנו את הנושא מתוך מציאות החיים בעולם שלנו, מהזווית המיוחדת של חכמת הקבלה. בחלק השלישי והאחרון של יחידת לימוד זו, נניח לרגע למציאות החיים בעולם שלנו ונתעמק במבנה העולמות הרוחניים. ההיכרות עם מבנה העולמות הרוחניים ועם תהליך היווצרותם תאפשר לנו להבין ביתר עמקות את המציאות שבה אנחנו פועלים ואת סוגיית הבחירה החופשית.

נתחיל בהתחלה - במחשבת הבריאה להיטיב לנבראיו. מתוך תיקון הרצון משיגים המקובלים, שהבורא הוא רצון להשפיע, כוח של נתינה שכל מטרתו למסור לאחרים את הטוב שבו. לכן הבורא בורא נברא, רצון לקבל, שיקבל את הטבתו. אם כן, תחילת הבריאה היא במחשבה של הבורא להיטיב לנבראים. מחשבה זו היא הסיבה והתוכנית של הבריאה כולה.

הרצון להשפיע נקרא "אור", הרצון לקבל נקרא "כלי". הרצון לקבל נוצר על ידי הרצון להשפיע בתהליך התפתחות בן ארבעה שלבים, הנקרא "ד' בחינות דאור ישר". בשלבים אלה האור בונה את הכלי כך שיהיה מוכשר לקבלת השפע.

התהליך מתחיל בבחינה א' - בנקודה שבה הכלי נברא ומתמלא באור, ומסתיים בבחינה ד' - ברצונו של הנברא לעלות לדרגת הבורא ולהשיג את התענוג הגדול ביותר שקיים בבריאה (ראו שרטוט מס' 4). בכל שלב משלבי התפתחותו, הכלי צובר הבחנה מסוימת, עד שבבחינה ד' הוא נעשה כלי ראוי לקבלת האור.

שרטוט מס' 4

לפני ד' הבחינות קיימת תוכנית הפעולה, שנקראת "מחשבת הבריאה להיטיב לנבראיו". זוהי המחשבה הנמצאת בשורש הבריאה, ולכן היא נקראת גם "בחינת שורש". בחינת שורש היא למעשה הרצון להשפיע, ההולך ומוציא מתוכו את הרצון לקבל בארבעה שלבי התפתחות אלה.

השלב הראשון של התפתחות הרצון נקרא "בחינה א'". בבחינה זו נברא רצון לקבל מלא באור. האור יוצר כלי, רצון לקבל (ראו שרטוט מס' 4), שתואם לחלוטין את האור שברא אותו, כך שהאור ממלא את הכלי ומסב לו הנאה.

כשהרצון בבחינה א' מרגיש שהאור מגיע אליו ממישהו שנותן לו את האור, הוא מבין שהתענוג האמיתי לא נמצא בקבלה, אלא בנתינה. כתוצאה מכך, הוא מתחיל לרצות לתת. זהו שלב חדש בהתפתחות הרצון, הנקרא "בחינה ב'" (ראו שרטוט מס' 4). בבחינה ב' הרצון לקבל רוצה לקבל תענוג מנתינה ולא מקבלה. אם בבחינה א' נברא רצון לקבל, הרי שבבחינה ב' נברא רצון להשפיע.

הרצון לקבל בבחינה ב' רוצה להשפיע. השאלה היא, האם הוא יכול להשפיע? התשובה היא לא, מפני שאין לו מה להשפיע, אין לו מה לתת. המקור היחידי של השפע בבריאה הוא הבורא. הנברא יכול רק לקבל את השפע, אך אין באפשרותו לתת דבר מעצמו. הרצון להשפיע בבחינה ב' הוא אפוא רצון בעלמא, לא ברור כיצד אפשר לממשו.

הפיתרון לבעיה נמצא בטבעו של הבורא. הבורא רוצה לתת, וכדי לממש את רצונו לתת הוא ברא את הרצון לקבל - כי ללא רצון לקבל, הבורא לא יוכל להשפיע. נמצא, שהרצון של הנברא לקבל הוא בעצם מה שהנברא יכול לתת לבורא. הדרך היחידה של הנברא להשפיע היא לקבל מהבורא את ההטבה שהוא רוצה לתת לו. רק שעליו לקבל לא למען עצמו אלא למען הבורא, כדי לאפשר לבורא לממש את רצונו להשפיע.

וכך הוא עושה. הרצון לקבל מקבל מהבורא על מנת להשפיע לו, והקבלה הזאת נקראת בחינה ג' (ראו שרטוט מס' 4). בבחינה ג' הרצון לקבל מקבל, ובכך הוא משפיע חזרה לבחינת שורש, לבורא. כעת נוצר מעגל מושלם שבו כולם משפיעים: בחינת שורש (הבורא) משפיעה לרצון לקבל (בחינה א'), והרצון לקבל, אחרי שעבר דרך בחינות א', ב' ו- ג', משפיע חזרה לבורא בכך שהוא מקבל ממנו. בבחינה ג' הפעולה היא קבלה, כמו בבחינה א', אך הכוונה שלה היא נתינה, כמו בבחינה ב'.

בבחינה ג' הרצון לקבל משפיע בפועל ומרגיש לראשונה מה זה להיות כמו הבורא, מה זה להשפיע. זִכרו, "בורא" בחכמת הקבלה הוא "רצון להשפיע", והדרך היחידה של הנברא להרגיש את הבורא, להכיר אותו ולהבין אותו היא לעשות כמותו פעולה של השפעה. פעולה כזאת נעשית לראשונה בבחינה ג'.

בחינה ג' מרגישה מה זה להיות כמו הבורא, וכתוצאה מכך מתעורר בה רצון חדש, היא רוצה לקבל את התענוג המתגלה במעמד של הבורא, היא רוצה ליהנות מכל מה שקיים ומהבורא עצמו. הרצון החדש הזה נקרא בחינה ד', והוא הרצון הסופי שנברא (ראו שרטוט מס' 4).

בניגוד לבחינה ג', הרצון בבחינה ד' אינו רוצה להשפיע ואינו מחשב את צעדיו במידה שבה הוא יכול להשפיע. מעניין אותו רק דבר אחד, ליהנות ומהכל - גם, ובעיקר, מהבורא עצמו, מהתענוג שמתגלה מלהיות במעמד שלו.

תארו לעצמכם שהייתה מתגלה לכם האפשרות להכיר את כל סודות הבריאה, את כל הקשרים שמחברים בין חלקי המציאות, לשלוט על כל פרט ולכוון את הבריאה כולה לטובתכם. פרס ראשון בלוטו היה "כסף קטן" לעומת האפשרויות שהיו נפתחות בפניכם. מי מאיתנו לא היה מסכים לכך.

כך, מזווית הראייה המוגבלת של העולם שלנו, אנחנו יכולים לתאר את התענוג של להיות כמו הבורא. ברוחניות הדברים מורגשים בוודאי אחרת לגמרי, רק כשנשיג אותם נדע במה מדובר. ובכל זאת, הדוגמה הדמיונית הזאת יכולה לעזור לנו להבין במשהו מהו הרצון שמתגלה בבחינה ד'.

לסיום, נחזור שוב בקצרה על התהליך כולו: בחינת שורש, הרצון להשפיע, מוציאה מתוכה את בחינה א', הרצון לקבל, וממלאת אותה באור. בחינה א' מרגישה שיש מי שנותן לה את האור ורוצה להידמות אליו ולהשפיע, כך נוצרת בחינה ב'. כדי שבחינה ב' תוכל לממש את רצונה להשפיע, היא מקבלת בבחינה ג', רק כדי לאפשר לבחינת שורש לממש את רצונה להשפיע. וכשבחינה ג' מרגישה בפועל מה זה להיות כמו הבורא, היא רוצה לקבל לתוכה גם את כל התענוג שמתגלה במעמד של הבורא. הרצון החדש הזה הוא בחינה ד', הנקראת גם "מלכות".

בחינה ד' היא הרצון לקבל שנברא. כל הבחינות הקודמות לה אינן נחשבות לרצון לקבל, אלא להבחנות באור הקודמות ליציאת הרצון לקבל. הרצון לקבל בבחינה ד' הוא הבריאה שהבורא ברא: בתוכו אנחנו מבחינים בדומם, צומח וחי בעולם שלנו ובדומם, צומח וחי בעולמות הרוחניים. כל פרט בעולם שלנו וכל פרט בעולמות הרוחניים הוא במהותו רצון לקבל (ראו שרטוט מס' 5).

שרטוט מס' 5

בנקודה זו חשוב להבהיר כי הרצון לקבל בבחינה ד' הוא עדיין לא נברא שיכול לתקן את עצמו ולהגיע לדבקות בבורא. עליו עוד לעבור שלבי התפתחות רבים כדי שייברא מתוכו נברא שכזה.

בחן את עצמך:

 

חמישה עולמות

התנאי הראשוני ליצירת נברא שיוכל לקבל את ההטבה שהבורא רוצה לתת לו הוא רצון עצמאי מצד הנברא לקבל את ההטבה. הרי אי אפשר להיטיב למישהו בכפייה, ללא רצונו. הרצון לקבל צריך לרצות בעצמו את ההטבה שהבורא רוצה לתת לו. לכאורה רצון כזה נברא בבחינה ד', אבל בריאת הרצון בבחינה ד' (כמו כל תהליך התפתחות הרצון לקבל) נעשית ללא מודעות הנברא לכך. בד' בחינות דאור ישר, האור מוציא מתוכו את הרצון לקבל בצורה מכאנית, ללא השתתפות הרצון.

רצון עצמאי מצד הנברא ייתכן רק במציאות שבה הבורא נסתר מהנברא. כל עוד הבורא יהיה גלוי לנברא, הנברא יתבטל כלפיו. הדבר דומה ליחסי הורים-ילדים בעולם שלנו - כל עוד הילדים נמצאים תחת חסות ההורים, הם לא יכולים להיות ממש עצמאיים.

ויש דרך נוספת לתאר את הצורך בהסתרה. כדי לעורר בנברא רצון עצמאי לתענוג שמובטח לו במחשבת הבריאה, הרגשת התענוג צריכה למלא אותו פעם אחת ולאחר מכן להתפוגג. רק בתנאים כאלה יכול להיווצר רצון לתענוג. גם בעולם שלנו (לפי חוק שורש וענף) מתקיימים תנאים דומים. למשל, כדי שיתעורר בנו רצון למאכל מסוים, עלינו להרגיש את טעמו פעם אחת, ורק לאחר שהטעם יתפוגג, יתעורר בנו רצון משל עצמנו לאותו הטעם.

לפיכך, לאחר יציאת הרצון לקבל בבחינה ד', הבורא מרחיק ממנו את הרצון לקבל דרך מערכת של חמישה עולמות. מערכת העולמות מעלימה בהדרגה את הבורא מהרצון לקבל, המילה "עולם" היא מלשון "היעלם". וכך עד המציאות של העולם הזה, שבה אין לרצון לקבל שום הרגשה של הבורא, הבורא נסתר ממנו לחלוטין.

חמשת העולמות יוצאים לפי המבנה של ד' בחינות דאור ישר. כנגד בחינת שורש יוצא עולם אדם קדמון, כנגד בחינה א' יוצא עולם האצילות, כנגד בחינה ב' יוצא עולם הבריאה, כנגד בחינה ג' יוצא עולם היצירה, וכנגד בחינה ד' יוצא עולם העשיה (ראו שרטוט מס' 6). מתחת לעולם העשיה נמצא העולם הזה.

שרטוט מס' 6

חמשת העולמות הם כאמור חמש בחינות של הסתרת אור הבורא (תענוג) מהרצון לקבל. בעולם אדם קדמון הרצון לקבל מרגיש 100% מהתענוג, בעולם אצילות הוא מרגיש 80% אחוז מהתענוג, בעולם הבריאה הוא מרגיש 60% מהתענוג, בעולם היצירה הוא מרגיש 40% מהתענוג, בעולם העשיה הוא מרגיש 20% מהתענוג, ובעולם הזה - %0. בעולם שלנו אנחנו לא מרגישים את הבורא בכלל, ודווקא מתוך המצב הזה יכול להיווצר בנו רצון עצמאי לקשר עימו.

חשוב להדגיש שהאור עצמו אינו משתנה, כפי שכותבים המקובלים "אור אין סוף נמצא במנוחה מוחלטת". [1] רק הכלי - הרצון לקבל - הוא שמשתנה, ובהתאם לכך מרגיש את האור האחד הפשוט, בצורות שונות.

בהשתלשלות חמשת העולמות ממעלה למטה, הרצון לקבל מגלה יותר ויותר עד כמה הוא הפוך בטבעו מהאור. האור הוא רצון להשפיע, ואילו הוא רצון לקבל. וההופכיות הזאת, שמתגלה יותר ויותר עם השתלשלות העולמות, מסתירה את האור בשיעורים הולכים וגוברים עד כדי הסתרה מוחלטת. בכל עולם, הרצון לקבל נעשה גס יותר, עב יותר, שקוע יותר בטבע הקבלה. ובהגיעו לעולם הזה, טבע הקבלה שולט עליו לחלוטין ומסתיר ממנו את האור לגמרי (ראו שרטוט מס' 6).

כאמור, יציאת חמשת העולמות נעשית לפי המבנה של ד' בחינות דאור ישר. למעשה, כל פרט בבריאה בנוי לפי המבנה של ד' בחינות דאור ישר. ד' הבחינות ובחינת שורש הקודמת להן הן מעין מודל בסיסי, שלפיו בנויה הבריאה כולה וכל פרט בתוכה.

לפיכך, כל עולם נחלק גם הוא לחמישה חלקים פנימיים, הנקראים "פרצופים", וכל פרצוף נחלק אף הוא לחמישה חלקים, הנקראים ספירות. יוצא, שהעולמות הרוחניים נחלקים ל-125 חלקים, לפי החשבון הבא: חמישה עולמות כפול חמישה פרצופים בכל עולם כפול חמש ספירות בכל פרצוף. 125 החלקים הללו הם 125 המדרגות הרוחניות, המשתלשלות ממעלה למטה, שעליהן נעלה בדרכנו חזרה ממטה למעלה.

בחן את עצמך:

 

הכל בפנים

אחת מהמחשבות המטרידות אנשים שלומדים את חכמת הקבלה, ובעיקר תלמידים חדשים, היא שהרוחניות אינה ניתנת להשגה, שהמרדף אחריה דומה למרדף הסיזיפי אחר הנסיכה החסודה בספרי האגדות. אלא שהרוחניות קרובה אלינו הרבה יותר מכפי שאנחנו משערים. דווקא משום שהיא סמוכה אלינו כל כך, איננו מבחינים בה. זה כמו פירור של אבק על זגוגית המשקפיים, הנסתר מעינינו דווקא משום שהוא קרוב אליהן כל כך.

האמת היא שהעולמות הרוחניים קרובים אלינו הרבה יותר מאשר אותו פירור של אבק. כדי להגיע לרוחניות איננו צריכים לנסוע לשום מקום, אפילו לא ללכת ברגל, גם לא להושיט יד או לעשות איזושהי תנועה מיקרוסקופית מאיתנו כלפי חוץ. העולמות הרוחניים פשוט אינם נמצאים מחוץ לנו. כמו כל הבחנה רוחנית וכמו הרוחניות עצמה, העולמות הרוחניים נמצאים בתוכנו.

אין עולם מחוץ לנו. גם העולם הגשמי הוא למעשה תמונה פנימית שמצטיירת בתוכנו (כפי שלמדנו ביחידת הלימוד הראשונה). כל אחד מחמשת העולמות הרוחניים הוא הבחנה פנימית ברצון שלנו, מצב שבו אנחנו נמצאים במידה גדולה יותר או גדולה פחות של חיבור לזולת ושל קשר לבורא. במידה שאנחנו מתחברים לזולת בקשרים של אהבת אמת, אנחנו מגלים את העולמות הרוחניים ועולים בעולמות עשיה, יצירה, בריאה, אצילות ואדם קדמון, עד גמר התיקון. ללא אדם שמגלה את העולמות, אין עולמות.

"איננו מחדשים דבר", אמר המקובל הגדול בן המאה ה-18, הרב מנחם מנדל מקוצק, "כל עבודתנו היא רק להאיר על מה שחבוי בתוכו של אדם". כל דרגות הקשר המתוקן עם הזולת, מהקטנה ביותר עד הגדולה ביותר, כבר נמצאות כפוטנציאל בכל אחד מאיתנו. הן רק מחכות להתגלות. בדומה לתינוק, שבהתאם להתפתחותו מגלה את היכולות החבויות בתוכו: לשבת, ללכת ולדבר, כך אדם שמתפתח ברוחניות מגלה בכל שלב של התפתחותו קשרים הדוקים יותר של השפעה בינו לבין הזולת, ובהתאם לכך עולה במדרגות הרוחניות ומשיג בתוכו את הקשר עם הבורא ביתר עוצמה.

המקובלים כותבים לנו, שכולנו כבר נמצאים במצב המתוקן. כל שנותר לנו הוא לגלות אותו. לנו קשה להבין זאת, אבל הבורא אינו כבול בכבלים של זמן, תנועה ומקום, ומכיוון שכך אינו מוגבל בזמן, תנועה או מקום כדי לממש את מחשבתו להיטיב לנבראים. באותו הרגע שעלתה המחשבה להיטיב לנבראים, היא גם מומשה. אנחנו כבר נמצאים במצב המתוקן, אך כדי שנוכל לגלות אותו בכל עוזו ותפארתו, הסתירו אותו מאיתנו.

את כל שלבי ההתפתחות בבריאה מסכמים המקובלים בשלושה שלבים עיקריים: שלב א' - מחשבת הבריאה: שלב ב' - תיקון הבריאה: שלב ג' - גמר התיקון, מטרת הבריאה (ראו שרטוט מס' 7). בגמר התיקון אנחנו מחוברים זה לזה בקשרים של אהבה והשפעה, וברצון האחד המשותף, שחובר יחד, מאיר האור של הבורא. כדי שנוכל להשיג את המצב הזה בכל עומקו, הוא נסתר מאיתנו ועלינו לגלות אותו מתוך ההסתרה, במה שנקרא תיקון הבריאה.

שרטוט מס' 7

המקובל ברוך שלום הלוי אשלג, בנו בכורו של בעל הסולם, מתאר משל יפה בעניין זה. תארו לכם, הוא כותב, שדוד עשיר מאמריקה הפקיד בבנק מיליון שקלים על שמכם, אבל ביקש להסתיר מכם את המידע החשוב, עד שיבשילו התנאים להודיע לכם על כך. אתם חיים את חייכם בלא לדעת דבר על הכסף. ואז, ביום בהיר אחד, מצלצלים מהבנק ומודיעים לכם על האוצר הנסתר. הכסף היה שם כל הזמן, הדבר היחידי שהשתנה הוא הידיעה שלכם. כמו הכסף, ולהבדיל, כך גם גמר התיקון - אנחנו כבר שם, אלא שאיננו מודעים לכך. עלינו לגלות זאת.

הגילוי של מצבנו המתוקן נעשה בהדרגה, בעלייה מעולם לעולם, מהעולם הזה עד עולם אדם קדמון. העלייה במדרגות הרוחניות נעשית על ידי תיקון הרצון לקבל, משימוש בו בכוונה על מנת לקבל לשימוש בו בכוונה על מנת להשפיע. בתיקון הרצון אנחנו רוכשים כלי מתאים לקבלת האור.

פעם אחר פעם אנחנו מתקנים עוד חלק מהרצון עד שהרצון כולו מתוקן, ומאיר בו כל התענוג שהבורא יִעֵד לנברא במחשבת הבריאה. תיקון הכוונה מקבלה להשפעה נעשה על ידי משיכת המאור המחזיר למוטב בזמן לימוד חכמת הקבלה (על עבודה זו נרחיב ביחידת הלימוד השלישית).

לסיכום, על מנת לפתח בנו רצון עצמאי גדול ואיכותי ככל שניתן, הבורא מסתיר את עצמו מאחורי חמשת העולמות הרוחניים. במידת תיקון הכוונה מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע, באמצעות המאור המחזיר למוטב, אנחנו עולים חזרה במדרגות הרוחניות וזוכים לתענוג רוחני.

בחן את עצמך:

 

סיכום השיעור

נקודות עיקריות

מושגים

אור - רצון להשפיע.

כלי - רצון לקבל.

ד' בחינות דאור ישר - תהליך בריאת הכלי מתוך האור.

מלכות - הרצון לקבל שנברא בד' בחינות דאור ישר.

תשובות לשאלות

שאלה: סכם בקצרה את חמשת השלבים ביצירת הרצון לקבל.

תשובה: בחינת שורש: הרצון של הבורא להשפיע לנבראים. בחינה א': רצון לקבל. בחינה ב': רצון להשפיע. בחינה ג': רצון לקבל כדי להשפיע. בחינה ד': רצון ליהנות מהמעמד של הבורא.

שאלה: פרט את מבנה העולמות הרוחניים, וכתוב מהי הסיבה ליציאת העולמות.

תשובה: העולם העליון מכולם הוא עולם אדם קדמון, אחריו יוצא עולם אצילות ואחריו עולמות בריאה, יצירה ועשיה. מתחת לעולם העשיה נמצא העולם הזה. הסיבה ליציאת העולמות היא הצורך להסתיר את הבורא מהנברא. חמשת העולמות הרוחניים הם למעשה דרגות ההסתרה ההולכת וגוברת של הבורא מהנברא.

שאלה: איפה נמצאים העולמות הרוחניים, ואיך עולה האדם במדרגותיהם?

תשובה: כל העולמות הרוחניים נמצאים בתוך האדם. העולמות הרוחניים הם דרגות שונות של הרצון המתוקן בכוונה על מנת להשפיע. בתיקון הרצון שלב אחר שלב, אנחנו עולים במדרגות העולמות הרוחניים.

להרחבה ולהעמקה בחומר הלימוד, עבור לספר הקורס, עמוד 329.

 
 

שיעור מספר 2 - נשמות בעולמות

בשיעור זה נלמד על: נשמת אדם הראשון / חטא עץ הדעת

 

נשמת אדם הראשון

בשיעור הקודם למדנו איך האור מוציא מתוכו את הרצון לקבל בד' בחינות דאור ישר. עוד למדנו איך בהתאם למבנה של ד' הבחינות, השתלשלו ממעלה למטה חמשת העולמות הרוחניים, המסתירים את האור מהרצון לקבל.

לכאורה התמונה ברורה, הבורא מסתיר את עצמו בחמישה עולמות רוחניים, כדי שהנברא בעולם הזה יגלה אותו תוך כדי עלייה באותם העולמות. העניין הוא, שמציאות של נברא בעולם הזה, שמשתוקק לרוחניות, מחייבת בהכרח מציאות של נברא רוחני כנגדו. כנגד הענף הגשמי בעולם שלנו, שבא לידי ביטוי כרצון לרוחניות, חייב להיות שורש רוחני. והשורש הזה עדיין לא התגלה ביציאת ד' בחינות דאור ישר וחמשת העולמות הרוחניים. על יציאת השורש הרוחני הזה, שנקרא "נשמת אדם הראשון", נלמד בשיעור הקרוב.

בבריאת הכלי מתוך האור בד' בחינות דאור ישר, עדיין אין מציאות של נברא. בד' בחינות דאור ישר נברא רק הרצון לקבל, שהוא חומר הבריאה. עדיין לא יצא מתוכו הנברא עצמו. גם בהשתלשלות העולמות ממעלה למטה, עדיין אין מציאות של נברא. ביציאת חמשת העולמות הרוחניים, נוצרה רק הסביבה המתאימה לבריאת נברא, שיוכל לתקן את עצמו באמצעות לימוד חכמת הקבלה. הנברא עצמו טרם נברא. חמשת העולמות הרוחניים הם לא יותר מאשר סביבה דוממת, שבתוכה אפשר יהיה לברוא את הנברא.

ואכן, לאחר יציאת העולמות הרוחניים, נברא הנברא. לא מדובר כמובן על אדם בעולם שלנו, אלא על הבחנה רוחנית - חלק מיוחד מהרצון לקבל, שתכליתו להגיע להשוואת צורה עם הבורא. הוא נברא בעולם האצילות ונקרא "נשמת אדם הראשון" (ראו שרטוט מס' 8).

בשלב זה של הלימוד, כשידיעותינו בחכמת הקבלה אינן רחבות דיין, לא נוכל להבין מהי מהותו הפנימית של "אדם הראשון", מאיזה חלק של הרצון הוא נברא ובאילו תנאים. לעת עתה, יהיה עלינו להסתפק בהגדרה הבאה: "נשמת אדם הראשון" היא חלק מסוים מהרצון לקבל, שכל חלקי הרצון שבו קשורים זה לזה בקשרים של השפעה ואהבה ועובדים יחד, כגוף אחד.

שרטוט מס' 8

במילים פשוטות יותר, נשמת אדם הראשון היא רצון שעובד בהשפעה. רצון שכל חלקיו מחוברים זה לזה בכוונה על מנת להשפיע והם פועלים כחלקים מאוחדים במערכת אחת. ובמערכת האחת הזאת, בחיבור בין כל חלקיה, מתגלה האור האחד - הבורא.

הדוגמה המוצלחת ביותר בעולם שלנו למערכת דומה היא גוף האדם. גם גוף האדם, כמו נשמת אדם הראשון, מורכב מחלקים רבים, תאים ואיברים, שמחוברים כולם יחד ועובדים לפי החשבון של טובת הגוף הכללי. וגם בגוף האדם, החיבור בין כל חלקיו יוצר שלמות מופלאה שלא מצויה בכל חלק בנפרד.

נשמת אדם הראשון היא למעשה המצב המתוקן שלנו, מצב שבו כל בני האדם מחוברים יחד כגוף אחד, בקשרים של השפעה ואהבה. ונשאלת השאלה: אם הרצון כבר נמצא במצבו המתוקן, בנשמת אדם הראשון, מה הצורך במציאות האדם בעולם הזה, שצריך לתקן את רצונו באמצעות לימוד הקבלה? לשם מה נכפה עלינו מצבנו המקולקל, אם אנחנו כבר נמצאים במצב המתוקן?

כדי לענות על שאלה זו עלינו לחזור מעט אחורה, אל בחינה א' בד' בחינות דאור ישר. גם בבחינה א' התגלו תנאים דומים לאלה שמתגלים בנשמת אדם הראשון, וגם ביחס אליה מתעוררת שאלה דומה. אם נכיר טוב יותר את המצב שהתגלה בבחינה א', נוכל להבין מדוע ביציאת נשמת אדם הראשון לא מסתיים תהליך תיקון הרצון.

בבחינה א' נברא רצון לקבל. בחינת שורש מוציאה מתוכה את בחינה א' כרצון לקבל, כדי שתוכל לממש את רצונה להשפיע. היא ממלאת את הרצון לקבל באור, וכך מממשת את רצונה לתת. כמו בנשמת אדם הראשון, גם בבחינה א' מתקיימים לכאורה כל התנאים למימוש מחשבת הבריאה: יש בורא שרוצה להשפיע טוב, ויש נברא שמקבל את הטבתו. מה עוד חסר?

התשובה פשוטה: חסרה עצמאות. הרצון לקבל בבחינה א' נברא במצב מיוחד, הוא נברא עם האור בתוכו. החיסרון והמילוי מתגלים יחד, וכתוצאה מכך המילוי מבטל את הרגשת החיסרון. זה דומה להרגשת השובע שאנחנו מרגישים בעולם שלנו כאשר האוכל (המילוי) מכבה את הרגשת התיאבון (החיסרון).

במילים אחרות, בבחינה א' אין בעצם הרגשה של חיסרון, של רצון. האור מבטל את הכלי, ולכן הרצון לקבל אינו מרגיש את מציאותו. הוא אינו מודע לעצמו ובוודאי שאינו מודע לבורא שמחוץ לו. במצב כזה לא יכולה להתממש מחשבת הבריאה, כי עדיין אין רצון עצמאי לקבלת האור, וכמו שלמדנו, רצון כזה הוא התנאי הבסיסי למימוש מחשבת הבריאה.

הטוב שהבורא רוצה לתת לנברא הוא להעלות אותו לדרגתו, לרמת המודעות הגבוהה ביותר האפשרית: להיות כמוהו, להכיר את התוכנית הכללית של הבריאה על כל פרטיה, את מחשבת הבריאה עצמה. אך הרצון לקבל בבחינה א' נמצא במצב הופכי לגמרי לכך, הוא אינו מודע לעצמו כלל. התענוג שממלא אותו גם מבטל אותו, והוא אינו מרגיש את מציאותו. זה לא להידמות לבורא. ולכן תהליך התפתחות הרצון ממשיך.

מצב דומה לבחינה א' מתגלה כאמור גם בנשמת אדם הראשון. נשמת אדם הראשון נבראה לתוך מצב של השפעה, כשהיא מלאה באור. מעולם היא לא הרגישה מהו המצב ההופכי להשפעה, ומכיוון שכך היא לא יכולה להרגיש מה זה באמת להשפיע. במובן מסוים גם היא, כמו בחינה א', אינה מודעת למצבה.

מטרת הבריאה היא, כאמור, להעלות את הנברא לדרגת הבורא, כלומר לא רק שיהיה במצב של השפעה, אלא שישיג את המחשבה שעומדת מאחורי המצב הזה ויֵדע לקיים אותו בעצמו. כדי שהנברא יוכל להגיע לדרגה הגבוהה הזאת, נשמת אדם הראשון נשברת בתהליך שנקרא "חטא אדם הראשון". וכאשר אנחנו מחברים את כל חלקיה השבורים יחד, אנחנו לא רק משחזרים את המצב המתוקן של החיבור שבו כבר היינו, אלא רוכשים את השכל שמקיים את המצב הזה, את מחשבת הבריאה עצמה.

על השבירה ועל התוצאות ממנה, נרחיב בחלק הבא של השיעור.

בחן את עצמך:

 

שישים ריבוא נשמות

האדם הוא הבריאה היחידה בעולם שאינה נמצאת בהשפעה. כל הדומם, הצומח והחי, מצייתים באופן מוחלט לחוק הטבע האחד שמנהל את הבריאה. כולם פועלים בהרמוניה מלאה כגוף אחד, תמיד לטובת הגוף האחד - כולם חוץ מהאדם. האדם הוא היצור היחידי בעולם שפועל בניגוד לחוקי הטבע. ולכן הוא סובל.

מוזר. למה דווקא אנחנו? מה הטעם לברוא יצור מפותח כל כך כמונו ולהשליך אותו לעולם שלנו, רק כדי שפעם אחר פעם יעלה עם המכונית החבוטה שלו על הכביש המהיר ושוב ייסע מאין ברירה נגד כיוון התנועה. מי נהנה מכל זה?!

לא אני, זה בטוח. סביר מאוד להניח שגם לא אתם. אבל אם נעצור לרגע וננסה להבין את ההיגיון שעומד מאחורי תיאטרון האבסורד הזה, נמצא שאי אפשר היה לסדר את הדברים אחרת. רק מתוך ההופכיות הזאת יכול להתגלות לנו כל הטוב המובטח לנו במחשבת הבריאה.

הדומם, הצומח והחי בעולם שלנו אמנם נמצאים בהשפעה ובהרמוניה מלאה, אבל אינם מודעים לכך. כמו בובות על חוט, הבורא מנהל אותם מתוכם בהתאם לחוקי הבריאה, והם אינם שואלים מדוע. "מלאכים", כך הם נקראים בחכמת הקבלה - כוחות שבעזרתם הבורא מנהל את הבריאה. לדומם, לצומח ולחי אין עצמאות ויש מעט מאוד מודעות למצבם, אם בכלל.

"האדם נוצר כדי להרים את השמים", אמר הרבי מנחם מנדל מקוצק. כמו יתר דברי המקובלים, גם מילותיו של הרבי מקוצק עמוקות מני ים, וכדי להבינן באמת עלינו להגיע לדרגתו. ובכל זאת לא נטעה אם נסיק מהדברים, שבובות על חוט לא נבראנו להיות.

האדם הוא הבריה היחידה ההפוכה בטבעה לתכונת ההשפעה, מפני שדווקא מתוך ההופכיות הזאת אפשר להתעלות לדרגה הגבוהה ביותר בבריאה. אם נלמד לעלות מתוך המצב של הפירוד למצב של השפעה, לא זו בלבד שנהיה בהשפעה ובהרמוניה עם הבריאה כולה, אלא שבדרכנו למצב המתוקן נרכוש גם את השכל שמנהל את הבריאה ונוכל לקיים את המצב הזה בכוחות עצמנו.

מטרת הבריאה היא להיטיב לנבראים, וההטבה שמיועדת לנו היא לעלות לדרגת הבורא, להכיר את תוכנית הבריאה לפרטי פרטיה ולקיים אותה. כדי להגיע לכך, עלינו להכיל בתוכנו את כל הפער שבין קבלה גמורה להשפעה גמורה. רק מתוך הלימוד של הפירוד אפשר להגיע לשלם. לכן האדם צריך להיוולד בעולם שלנו תחת שליטת הרצון לקבל, ודווקא מתוך ההופכיות הזאת, לעלות מפירוד לחיבור, מקבלה להשפעה.

כדי לאפשר את התנאים האלה, נבראה נשמת אדם הראשון בעולם האצילות במצבה המתוקן, ואז נשברה. כל אחד מאיתנו, בני האדם, הוא תוצאה משבירת נשמת אדם הראשון. בכל אחד מאיתנו יש ניצוץ אלוקי, חלק קטן מאותה הנשמה השבורה, ומשימתנו המשותפת היא לחבר מחדש את כל אותם ה"ניצוצים" לנשמה אחת, כמו שהיינו מחוברים יחד בנשמת אדם הראשון.

בשבירת נשמת אדם הראשון נשבר הקשר של השפעה ואהבה, שחיבר בין כל חלקיה. כתוצאה מכך, גם בעולם שלנו הקשר בינינו שבור. אנחנו חיים במציאות של פירוד, ומתוך המציאות הזאת, באמצעות לימוד חכמת הקבלה, אנחנו צריכים להשיג את החיבור שכבר היינו בו. אלא שהפעם עלינו להשיג אותו מתוך רצון עצמאי ובמודע.

כדי להבין ביתר עמקות את העבודה שעלינו לעשות בעלייה מהעולם שלנו לרוחניות, נרחיב מעט את ההסבר על התהליך הרוחני שנקרא "שבירת נשמת אדם הראשון". נתחיל בהבהרה חשובה: אדם הראשון שנברא בעולם האצילות, אינו אותו אדם הראשון שחי בעולם שלנו לפני 5,772 שנים והיה הראשון לגלות את הרוחניות. מדובר בשתי הבחנות שונות לגמרי. נשמת אדם הראשון באצילות היא הבחנה רוחנית, שאין לה חלילה שום צורה גשמית. אדם הראשון בעולם שלנו היה אדם בשר ודם.

אדם הראשון שנברא בעולם האצילות הוא אותו אדם הראשון שעליו מסופר בתחילת ספר בראשית. כל סיפורי התורה, כמו כל כתבי הקודש האחרים, הם למעשה תיאורים של הבחנות רוחניות. חטא עץ הדעת, שמוזכר בתורה, והגירוש מגן העדן, מתארים למעשה את התהליך הרוחני שנקרא "שבירת אדם הראשון".

כאמור, בשבירת אדם הראשון, נשבר הקשר של השפעה שחיבר בין חלקיו. כתוצאה מכך, כותבים המקובלים, התחלק אדם הראשון לשש מאות אלף חלקי נשמה שבורים, שנפלו מעולם האצילות לעולמות בריאה, יצירה ועשיה (ראו שרטוט מס' 9). כל נשמה שבורה בעולמות הרוחניים מתחלקת גם היא לכמה ניצוצי נשמה, שנפלו לעולם שלנו. ניצוצי נשמה אלה הם הנקודות שבלב שמתעוררות בכל אחד מאיתנו.

בכל אחד מאיתנו יש רסיס רצון מנשמת אדם הראשון, שרוצה לחזור לחיבור, לקשר עם הבורא, לרוחניות. את הרצונות האלה עלינו לחבר שוב יחד לרצון אחד, כפי שהיינו מחוברים לפני השבירה. וכיוון שבעלייה ממטה למעלה נתחבר מתוך רצוננו החופשי והמודע, נשיג את הקשר עם הבורא בכל עמקותו.

שרטוט מס' 9

כך נשמעים הדברים מפיו של הרב"ש: [2] "יש בכל אחד ניצוצין של אהבת הזולת, אלא שניצוץ לא היה יכול להדליק את אור האהבה... לכן הסכימו שעל ידי התחברותם יחד - אז, מכל הניצוצין ביחד יעשה שלהבת אחת גדולה... וכשיש לו כוח גדול, אז יש בו כוח להוציא לפועל את אהבת הזולת. ואז הוא יכול להגיע לאהבת ה'".

בחן את עצמך:

 

ממעלה למטה ובחזרה

את יחידת לימוד זו נסיים, כמובטח, בצירוף כל "חלקי הפאזל" שעליהם למדנו עד כה לתמונה אחת רחבה ומובנת ככל האפשר. אחד לאחד, נסדר במקומם את כל הפרטים העיקריים, המרכיבים את המציאות שבתוכה אנחנו פועלים בעלייה ממטה למעלה. כל זאת, בדגש מיוחד על חשיבות הסביבה וסוגיית הבחירה החופשית.

במאמר "מהותה של חכמת הקבלה" כותב בעל הסולם: "חכמת הקבלה היא סדר של שורשים, המשתלשלים על דרך קודם ונמשך בחוקים קבועים ומוחלטים המתחברים וקולעים למטרה אחת מאוד נעלה, הנקובה בשם גילוי אלוקותו ית' לנבראיו בעולם הזה". כלומר חכמת הקבלה היא החכמה על סדר התפתחות הבריאה מראשיתה עד סופה. היא מלמדת אותנו מהי מחשבת הבריאה, כיצד היא באה לידי מימוש ואיך אנחנו לוקחים חלק במימושה.

מקובלים הם אנשים שתיקנו את הכוונה שלהם מקבלה להשפעה, וכתוצאה מכך השיגו את המציאות הרוחנית. מתוך השגתם הם כותבים לנו, שהמחשבה העומדת ביסודה של הבריאה היא "להיטיב לנבראים". הם כותבים גם שהטבה זו באה לידי ביטוי במצב שנקרא "דְבֵקוּת", כשהנברא משווה את צורתו לצורת הבורא ושניהם נעשים כאחד. הטוב המובטח לנו במחשבת הבריאה הוא אפוא לעלות לדרגת הבורא, להיות כמוהו.

התנאי הבסיסי למימוש מטרת הבריאה הוא שלנברא יהיה רצון עצמאי לממש אותה. לכאורה עניין פשוט, אלא שרצון עצמאי כזה ייתכן רק במצב שבו הנברא חופשי (לכאורה) משליטת הבורא. לכן, כדי לאפשר מציאות כזאת, הבורא מרחיק את הנברא ממנו דרך מערכת של חמישה עולמות, הנקראים "אדם קדמון", "אצילות", "בריאה", "יצירה" ו"עשיה", עד מציאות העולם הזה, שבו הנברא לא מרגיש את נוכחות הבורא.

בתהליך התרחקותו מהבורא, הנברא הולך ומכיר בטבעו כהפוך לבורא, והכרת ההופכיות הזאת היא שמרחיקה אותו ממנו. בכל עולם שמשתלשל ממעלה למטה, הרצון לקבל נעשה גס יותר ועב יותר, עד שבעולם הזה הוא מתגלה בצורתו הגסה והעבה ביותר, הרחוקה ביותר מתכונת ההשפעה. רק מתוך ההופכיות הזאת, הנברא יכול לפתח רצון משל עצמו לדבקות בבורא.

שליטת הרצון לקבל והרגשת הפירוד בעולם שלנו הם התוצאה הגשמית של התהליך הרוחני, הנקרא "שבירת נשמת אדם הראשון". נשמת אדם הראשון היא השורש הרוחני של הנברא בעולם שלנו. היא נבראה בעולם האצילות, כרצון שכל חלקיו עובדים בהשפעה, ואז נשברה. קשר ההשפעה והאהבה שחיבר בין כל חלקיה נשבר. כתוצאה מהשבירה התחלקה הנשמה האחת לשישים ריבוא (שש מאות אלף) נשמות, שנפלו לעולמות בריאה, יצירה ועשיה.

מכל נשמה שבורה בעולמות בריאה, יצירה ועשיה נפלו ניצוצות נשמה לעולם שלנו. ניצוצות אלה הם הנקודות שבלב, הרצון לקשר עם הבורא הטמון בכל אדם בעולם הזה. במשך עשרות אלפי שנים התעוררו הנקודות שבלב במספר קטן יחסית של בני אדם, אלה הם המקובלים בני הדורות הקודמים. בימינו כשהרצון לקבל מיצה את כל שלבי ההתפתחות שלו בעולם שלנו, הנקודה שבלב מתחילה להתעורר באנשים רבים, והיא מובילה אותם ללימוד חכמת הקבלה.

כל תהליך התפתחות הבריאה, ממחשבת הבריאה עד התעוררות הנקודה שבלב, מתרחש בצורה מכאנית, לפי תוכנית כתובה מראש וללא בחירה מצד האדם. במשך כל התהליך המורכב הזה, הבורא מסדר את התנאים להתפתחותו הרוחנית של האדם. הוא עושה זאת בלא לשאול את פינו.

ואז, כשמתעוררת באדם הנקודה שבלב, היא מובילה אותו למקום שבו לומדים את חכמת הקבלה. בנקודה זו משתנים כללי המשחק לגמרי. מכאן והלאה הבורא לא יקדם את האדם אפילו צעד אחד קדימה, ללא רצון מצד האדם עצמו. לראשונה נפתחת בפניו האפשרות לבחירה חופשית (ראו שרטוט מס' 10).

שרטוט מס' 10

עד התעוררות הנקודה שבלב איננו בעלי בחירה. כל עוד לא התעורר בנו הרצון לרוחניות, אנחנו מנוהלים מתוכנו על ידי הרצון לקבל, שתמיד יעדיף תענוג מרבי במאמץ מזערי, ותמיד לטובת עצמו. את החישוב הקר וה"כלכלי" הזה הרצון שלנו עושה בהתאם לשני נתונים, שגם הם נכפים עלינו ללא בחירתנו: הנטיות המולדות שלנו וסולם הערכים של טוב ורע שנקבע עבורנו על ידי החברה.

כשמגיע הרגע ומתעוררת באדם הנקודה שבלב, המשוואה משתנה. הערכים שהחברה מגדירה לו כטובים כבר אינם טובים דיים עבורו. מתגלה בו ריקנות. הוא אינו נמשך עוד למטרות שהחברה מחשיבה כטובות וראויות. את הרצון החדש לרוחניות שמתעורר בו הוא לא יכול לממש במסגרת העולם הזה, ויתר הרצונות שמתעוררים בו לא יספקו אותו עוד.

הריקנות הזו נושאת בחובה בשורה גדולה. דווקא היא מאפשרת לאדם להגדיר מחדש את הערכים של טוב ורע, והפעם מתוך בחירה חופשית. מעתה והלאה, הוא יכול לבחור בין רוחניות לגשמיות, כלומר האם להימצא בסביבה שמעלה את ערך הפנימיות והרוחניות על פני החיצוניות והגשמיות, או להימצא בסביבה שמקדשת את הערכים ההפוכים.

הבחירה החופשית שלנו היא הבחירה בסביבה מתאימה להתפתחות רוחנית. והעבודה שלנו בסביבה זו היא להתחבר ליתר הנקודות שבלב שמרכיבות אותה ולהרכיב יחד רצון גדול ומשותף לרוחניות.

חיבור כל הנקודות שבלב לכלי אחד נעשה על ידי המאור המחזיר למוטב (ראו שרטוט מס' 10). האדם אינו יכול להתעלות מעל החשבון של טובת עצמו בכוחות עצמו ולהתחבר לרצון של הזולת כאילו היה הרצון שלו. רק האור שברא את הכלי יכול לתקן את הכלי. כדברי חז"ל: "בראתי יצר הרע (כוונה על מנת לקבל), בראתי תורה תבלין". [3] המאור המחזיר למוטב משפיע עלינו בשעה שאנחנו קוראים בספרי הקבלה המתארים את מצבנו המתוקן בנשמת אדם הראשון. אבל הוא משפיע עלינו רק בתנאי שאנחנו דורשים את התיקון הנכון: חיבור בינינו למען גילוי הבורא בכלי המשותף.

בחיבור כל הנקודות שבלב יחד, אנחנו עולים ב-125 המדרגות הרוחניות (ראו שרטוט מס' 10). בכל מדרגה אנחנו מתקנים עוד חלק מהרצון לקבל בכוונה על מנת להשפיע ומתחברים עוד יותר, עד שאנחנו מחדשים את הקשר השבור בנשמת אדם הראשון.

ובתוך הקשר המחודש אנחנו מגלים את הבורא, את תכונת ההשפעה. האור האחד מאיר בכלי האחד.

בחן את עצמך:

 

סיכום השיעור

נקודות עיקריות

מושגים

נשמת אדם הראשון - הבחנה רוחנית - חלק מיוחד מהרצון לקבל, שבו מחוברים יחד כל חלקי הנשמה בקשרים של השפעה ואהבה. אדם הראשון נברא בעולם האצילות.

חטא עץ הדעת - שבירת אדם הראשון. ניתוק קשרי ההשפעה שקשרו בין חלקיו.

שישים ריבוא נשמות - חלקי הנשמה השבורים בעולמות בריאה, יצירה ועשיה.

תורה - המאור המתקן.

מצווה - תיקון חלק מהרצון נקרא "עשיית מצווה".

תשובות לשאלות

שאלה: מהי נשמת אדם הראשון?

תשובה: נשמת אדם הראשון היא המצב המתוקן שלנו, מצב שבו כל בני האדם מחוברים יחד, כגוף אחד, בקשרים של השפעה ואהבה.

שאלה: מדוע נשברה נשמת אדם הראשון?

תשובה: נשמת אדם הראשון נשברה כדי לאפשר לנו לבנות את החיבור בין חלקיה מחדש ולהשיג את המצב המתוקן שלנו מתוך רצון עצמאי.

שאלה: תאר שלושה צירים מרכזיים במימוש מחשבת הבריאה.

תשובה: א) השתלשלות ממעלה למטה. כדי לאפשר לרצון לקבל לממש את מטרת הבריאה, הבורא מרחיק את הנברא ממנו דרך מערכת העלמה בת חמישה עולמות: אדם קדמון, אצילות, בריאה, יצירה ועשיה; ב) התפתחות בעולם שלנו. הרצון לקבל בעולם שלנו הולך ומתפתח עד התגלות הנקודה שבלב, הרצון לחדֵש את הקשר עם הרוחניות, עם הבורא; ג) עלייה ממטה למעלה. עלייה ב-125 מדרגות של העולמות הרוחניים תוך תיקון הרצון לקבל מכוונה על מנת לקבל לכוונה על מנת להשפיע, בחיבור כל החלקים השבורים של נשמת אדם הראשון.

להרחבה ולהעמקה בחומר הלימוד, עבור לספר הקורס, עמוד 338.

 

רצף לוגי

(סדר התפתחות הקורס)

למדנו שחכמת הקבלה היא שיטה לגילוי הבורא לנבראים בעולם הזה.

למדנו שכדי לגלות את הבורא, עלינו לשנות את הכוונה מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע.

למדנו שבספרי הקבלה טמון כוח רוחני מיוחד הנקרא המאור המחזיר למוטב, שבכוחו לשנות את הכוונה שלנו, מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע.

למדנו שרק בבירור היחס שלנו לזולת אנחנו יכולים לייצר בתוכנו פנייה אמיתית למאור המחזיר למוטב.

למדנו שרק על ידי בחירה בסביבה הנכונה להתפתחות הרוחנית, אנחנו יכולים לברר במדויק את היחס שלנו לזולת.

למדנו שהנקודות שבלב הם החלקים השבורים של נשמת אדם הראשון, ושבבניית סביבה רוחנית עם הנקודות שבלב האחרות, אנחנו יוצרים את הבקשה לתיקון, לחיבור החלקים השבורים, ומזמינים את המאור המחזיר למוטב.

ביחידת הלימוד הבאה נברר ביתר פירוט איך יוצרים את הבקשה לתיקון.

[1] כתבי בעל הסולם, תלמוד עשר הספירות, חלק א', אור פנימי, דף ט', אות ב'.

[2] כתבי רב"ש, חלק א', מאמר "לעולם ימכור אדם קורות ביתו", תשמ"ד; מאמר "לפי מה שמבואר בעניין ואהבת לרעך כמוך", תשמ"ד.

[3] תלמוד בבלי, קידושין ל', ע"ב.

חזרה לראש הדף
Site location tree