אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / קבלה לעם / מבוא לחכמת הקבלה / יחידת לימוד מס' 3 - עבודת האדם / חלק ג'. ישראל ואומות העולם
קבלה לעם

חלק ג'. ישראל ואומות העולם

שיעור מספר 1 - ללכת ישר אל

בשיעור זה נלמד על: ישראל ואומות העולם / זכות ועביות / מטרת הבריאה ותיקון הבריאה

 

קרוב ורחוק מהאור

באחד מהמערכונים הטעונים והמוצלחים של "החמישייה הקאמרית", מתפרץ צמד עסקנים ישראליים למסלול הריצה בתחרות בין-לאומית ומבקש מהמזניק הגרמני לאפשר לאצן הישראלי להתחיל את המרוץ ב"פור" של שישה מטרים, "גָ'אסְט טו סְמוֹלֶר דֶה השפלה".

המתחרים בני הלאומים האחרים גבוהים וחסונים במיוחד, הישראלי נמוך ומגוחך במיוחד, העסקנים הישראליים מושחתים במיוחד והמזניק הגרמני נבוך במיוחד.

בדרכם לשכנע את המזניק הגרמני, לוחצים צמד העסקנים על כל מורסה אפשרית כולל "haven't the Jewish people suffered enough", וכשהם משיגים את שלהם ועוזבים את המסלול, נמתח המזניק שוב כחייל, צורח כמה מילים במבטא גרמני כבד, ויורה באקדח.

כך, באווירה של קרקס אבסורד, נדחסות להן אלפיים שנות גלות ועוד, בפחות מחמש דקות, כשעל הדרך מוארות עוד כמה פינות אפלות בסאגה האין סופית של שנאת ישראל. המערכון הקצר של "החמישייה" הוא עוד דוגמה (מוצלחת במיוחד) למורכבות היחסים בין ישראל לבין אומות העולם ולרגשות הטעונים שהנושא מעורר. מה יש לחכמת הקבלה להגיד בעניין? מיהם "ישראל" ו"אומות העולם" על פי חכמת הקבלה? בשאלות אלה ונוספות נדון בחלק זה של יחידת הלימוד.

כמו כל מושג אחר בחכמת הקבלה, גם "ישראל" ו"אומות העולם" הן קודם כל הבחנות פנימיות ברצון, ובדומה להבחנות פנימיות אחרות, הן באות לידי ביטוי גם במציאות הגשמית, כעם ישראל ויתר אומות העולם.

יש בחינת "ישראל" ו"אומות העולם" בפנימיות העולם והאדם, ויש בחינת "ישראל ו"אומות העולם" בחיצוניות העולם והאדם. החיצוניות היא תוצאה מהפנימיות, ולכן אם ברצוננו לעמוד על טבעם האמיתי של ישראל ואומות עולם בחיצוניות, עלינו להבין תחילה את טבעם הרוחני. זאת נעשה בחלק הראשון של השיעור.

הרצון לקבל הוא החומר שממנו עשויים הבריאה כולה וכל אחד מחלקיה. את הרצון לקבל אפשר לחלק לשני חלקים עיקריים: חלק אחד זך יותר, הקרוב יותר בטבעו לאור, לתכונת ההשפעה, וחלק אחר עב יותר, הרחוק יותר בטבעו מהאור. החלק הקרוב יותר בטבעו לאור קל יותר לתיקון, והחלק הרחוק יותר מהאור קשה יותר לתיקון.

חלק הרצון הזך, הקרוב בטבעו לאור, נקרא בחכמת הקבלה "ישראל", מלשון ישר-אל. כלומר זהו רצון המכוון ישר אל הבורא, רצון שיש בו הכנה טבעית לתיקון, לחידוש הקשר עם הבורא. חלק הרצון שרחוק יותר בטבעו מהבורא, וגס יותר במהותו, נקרא בחכמת הקבלה "אומות העולם" (ראו שרטוט מס' 8).

בכל העולם ובכל אחד מאיתנו, אנחנו יכולים להבחין בין שני סוגי הרצון הללו - רצון שקרוב יותר לתכונת השפעה, ורצון שקרוב יותר לתכונת הקבלה. לשני סוגי הרצון הללו מתכוונת חכמת הקבלה, כשהיא מדברת על "ישראל" ו"אומות העולם".

שרטוט מס' 8

את שני סוגי הרצון, "ישראל" ו"אומות העולם", נוכל למצוא בכל חתך של הבריאה. למשל אם נבחן את התפתחות האנושות לאורך עשרות אלפי שנים, נמצא כי הרצונות שהתגלו באנושות בימיה הראשונים היו זכים יותר וקרובים בטבעם לאור, וככל שהאנושות התפתחה, התגלו בה רצונות עבים יותר, רחוקים יותר מהאור (זו גם הסיבה שבימי קדם, התיקון היה טבעי יותר ואילו בימינו כבר נדרשת שיטה מיוחדת לתיקון האדם).

אחד מחוקי היסוד בחכמת הקבלה נקרא "כלל ופרט שווים". לפי חוק זה כל פרט או חלק בבריאה מכיל בתוכו את כל חלקי הבריאה. בהתאם לכך, גם בבני האדם בני דורנו, ניתן להבחין בשני סוגים של רצון - זך ועב, קרוב יותר להשפעה או קרוב יותר לקבלה. האנשים שמתעוררת בהם הנקודה שבלב, ללא הבדל דת, גזע ומין, והם נמשכים ללימוד הקבלה ולתיקון הרצון, מהווים חלקים מתוך הרצון הזך יותר, שנקרא "ישראל". והאנשים שעדיין אינם נמשכים לתיקון הם חלקים של הרצון העב יותר, שנקרא "אומות העולם".

סיכומו של דבר, "ישראל" ו"אומות העולם" הם שני סוגי רצון - רצון זך יותר ורצון עב יותר - שאפשר להבחין ביניהם בכל רובד של הבריאה. אלא שהחלוקה בין שני סוגי הרצון האלה אינה פשוטה ואינה ברורה כל כך. למעשה, שתי הבחינות מעורבבות זו בזו באין ספור צירופים. יש רצונות מבחינת ישראל, שמעורבבים בהם בשיעורים שונים חלקי רצון מבחינת אומות העולם. ולהיפך, יש רצונות מבחינת אומות העולם, שמעורבבים בהם בשיעורים שונים רצונות מבחינת ישראל. ודווקא הערבוב הזה מאפשר לעבוד עם שני סוגי הרצון ולתקן גם את חלקי הרצון העבים יותר.

בחן את עצמך:

 

ישראל שבאדם

"אז מה זה בכלל להיות ישראלי / מקום במפה או משהו בי / לשרת בצבא / לספר בדיחה / לעמוד בצפירה / לחפש אהבה / לנתק בטוב / לחבק ברע / לחכות ביחד למבול הבא / או ללכת ישר אל / ללכת ישר אל / ללכת ישר אל האור / לעלות ישר אל / לעלות ישר אל / לעלות ישר אל האור".

המילים הפשוטות והמרגשות האלה, הלקוחות מתוך השיר "להיות ישראלי" של להקת "הדור האחרון", הן ככל הנראה הדרך המוצלחת ביותר לפתוח את החלק הזה של השיעור, העוסק בבחינת "ישראל" שבאדם.

אז מה זה בכלל להיות ישראלי? בחלק הקודם של השיעור למדנו כי "ישראל" היא הבחנה ברצון, חלק מהרצון שקרוב יותר בתכונותיו לאור. עוד למדנו שכנגד בחינת ישראל שברצון אנחנו מבחינים בחלק נוסף, הרחוק יותר לפי טבעו מהאור, שנקרא "אומות העולם". בכללות העולם באים לידי ביטוי שני סוגי הרצון האלה, בחלוקת בני האדם לשתי קבוצות עיקריות: אלה הקרובים יותר בטבעם לתיקון, ואלה הרחוקים יותר בטבעם מהתיקון.

וכמו בעולם, כך באדם. גם את הרצונות שבנו אנחנו יכולים לחלק לשתי קבוצות עיקריות: רצונות בבחינת "ישראל" ורצונות בבחינת "אומות העולם". גם בנו יש רצונות גסים יותר, עבים יותר, שלכאורה מרחיקים אותנו מהרוחניות, ויש רצונות זכים יותר, שמושכים אותנו לרוחניות. כך למשל, הרצון שאיתו אנחנו יושבים כעת וקוראים בספר לימוד זה הוא רצון זך מבין רצונותינו, והוא הנקרא "ישראל" שבתוכנו. ויש בנו כמובן גם רצונות אחרים, שלכאורה מרחיקים אותנו מלימוד חכמת הקבלה. אלה הם הרצונות העבים יותר שבתוכנו, הנקראים "אומות העולם" שבנו.

מתוך הלימוד עד כה, אתם בוודאי כבר יודעים שלרצונות שלכאורה דוחים אותנו מרוחניות יש דווקא תפקיד חשוב מאוד בדרכנו לרוחניות. ללא בחינת אומות העולם שבאדם, ללא העיכובים והמניעות המתגלים לנו בדרכנו לרוחניות, לא היינו משיגים את כל העמקות שברוחניות. דווקא הקשיים המתגלים בדרך הם המאפשרים לנו לחדש את הקשר עם הבורא בכל תפארתו. עיקרון דומה מוכר לנו גם ממציאות חיינו הגשמית. גם בעולם שלנו, קשיים המתגלים בדרך למימוש מטרה מסוימת מתגלים בסופו של דבר כ"תבלין" שהוסיף לתבשיל כולו את טעמו המיוחד.

עלינו ללמוד כיצד לעבוד עם שני חלקי הרצון המתגלים בנו, "ישראל" ו"אומות העולם", ולהגדיל ככל האפשר את הרצון שלנו לרוחניות באמצעות שניהם. כמו גבר המאוהב באישה עד כדי כך שהאהבה אינה מניחה לו לישון, כך עלינו להשתמש בבחינת ישראל שבנו, בהשתוקקות שלנו לקשר עם הבורא, כדי להגדיל את חשיבות הרוחניות. וכמו אישה שמסתירה את עצמה מהגבר על מנת לעורר את אהבתו, כך עלינו להשתמש בבחינת "אומות העולם" שבנו, ברצונות המרחיקים אותנו לכאורה מהבורא, כדי לעורר בנו השתוקקות עזה יותר לרוחניות, עד השיעור הדרוש.

אז מה זה בכלל להיות ישראלי? לפי חכמת הקבלה, להיות ישראלי פירושו לעורר בתוכנו השתוקקות לקשר עם הבורא. "ישראל" מלשון ישר-אל, ישר אל הבורא. מי שרצונו מכוון אל הבורא, לחידוש הקשר עם הבורא, עם תכונת השפעה, הוא שנקרא בחכמת הקבלה "ישראלי". ולא משנה בן איזה לאום הוא ומהי דתו.

הרב ברוך שלום אשלג (הרב"ש), בנו בכורו של בעל הסולם, כותב על כך במאמר "מי שחיזק ליבו":[.1.] "זה שרוצה ללכת בדרך ה', הוא נקרא ישר-אל, שהוא בחינת ישר - לאל, היינו שכל המעשים שהוא עושה, הוא רוצה שזה יעלה ישר לאל, ולא רוצה שיהיה כוונה אחרת".

כלומר, מבחינה רוחנית "ישראלי" הוא מי שמשתוקק לבורא. ולא חשוב אם הוא אמריקאי או רוסי, אפריקאי או אסייתי, מולדובני או קמבודי, עיראקי או ישראלי - לא חשוב מהם צבע העור שלו, המין שלו או הדת שלו - אם התעוררה באדם הנקודה שבלב, אם התעורר בו הרצון לחדש את הקשר עם הבורא, הוא נקרא "ישראל".

בימינו, כשהרצון האחד שנברא במחשבת הבריאה מתעורר לראשונה לממש את מטרת קיומו, מיליוני תלמידים ברחבי העולם, ללא הבדל דת, גזע או מין, מצטרפים להרפתקה המופלאה של לימוד חכמת הקבלה. עשרות אלפי אנשים ברחבי העולם כבר לומדים קבלה בצורה מסודרת במסגרות הלימוד הרשמיות של "קבלה לעם", ומיליונים אחרים ברחבי הכדור צורכים בתדירות כזו או אחרת תכנים של הארגון. קבוצות לימוד חדשות, הנפתחות חדשות לבקרים, מזמינות כל אדם באשר הוא ללמוד את חכמת האמת.

ובכל זאת - בחכמת הקבלה, כמו בחכמת הקבלה - הדברים אינם פשוטים כל כך. מי מאיתנו שנולד בעולם הגשמי לאימא ולאבא יהודיים, מי שנקרא "עם ישראל" בחיצוניות, יש לו למרות הכל, לפי חוק שורש וענף, תפקיד מיוחד שעליו למלא. על התפקיד הזה נלמד בהרחבה בסוף יחידת לימוד זו.

בחן את עצמך:

 

שניים שהם אחד

מדרש ידוע [.2.] מספר, כי בטרם נתינת התורה לישראל בהר סיני, סבב הבורא עם התורה בין עמי העולם והציע אותה להם תחילה. אחד אחד, עבר הבורא בין העמים ושאל אותם אם הם מקבלים עליהם את התורה ובכל פעם נענה בשלילה, עד שהגיע לעם ישראל. עד כאן המדרש, מכאן והלאה הסיפור כבר ידוע פחות או יותר...

מה שבמבט ראשון נראה כמשל סתום או כאגדת עם הוא למעשה תיאור עמוק של הכוחות הפנימיים ביותר העומדים בבסיסה של הבריאה. מדרש זה מסביר לנו כיצד עלינו לסדר בתוכנו את היחס הנכון בין שני חלקי הרצון, הנקראים "ישראל" ו"אומות העולם", וכיצד עלינו לתקנם באמצעות חכמת הקבלה, הנקראת "תורה".

על היחס הנכון בין שני חלקי הרצון ועל תיקונם למדנו בחלקים הקודמים של השיעור. כדי להבין את המדרש שבו פתחנו את השיעור, עלינו להרחיב מעט בנושא חשוב זה.

לפי חכמה הקבלה, אין טוב ורע במובן המקובל בעולם שלנו. כל דבר שמתגלה בעולם שלנו, הן בפנימיות והן בחיצוניות, הוא חלק מתוכנית הבריאה להביא אותנו לגמר התיקון, ומכיוון שכך הוא טוב במהותו. תלוי רק איך מתייחסים אליו ואיך משתמשים בו.

חכמת הקבלה מבדילה בין שתי מגמות שונות ומשלימות במחשבת הבריאה:

מטרת הבריאה.

תיקון הבריאה.

מטרת הבריאה, כפי שידוע לנו היטב, היא להיטיב לנבראים, כלומר למלא את כל הרצון לקבל שנברא בתענוג שהבורא רוצה להעניק לו. העניין הוא, שאין באפשרותנו לקבל הטבה זו בצורה ישירה אל תוך הרצון לקבל. אם נקבל אותה ישירות, תתעורר בנו הרגשת הבושה - בושה ממתנת חינם. כדי להימנע מהבושה עלינו "לשלם" עבור המתנה, להתייגע כדי לקבל אותה. והיגיעה שעלינו לעשות היא לתקן את הרצון כך שיעבוד בצורה של אהבה ונתינה לזולת. תיקון הרצון נקרא גם תיקון הבריאה.

כדי לממש את מטרת הבריאה, שהיא ליהנות, דרושים לנו החלקים העבים יותר של הרצון. ככל שנשתמש ברצון גדול ועב יותר, כך נוכל לקבל יותר מהתענוג שהבורא רוצה לתת לנו. יתרה מכך, השימוש בחלקים הגדולים והעבים של הרצון הוא תנאי לקבלת כל השפע. רק כשכל חלקי הרצון העבים יותר יתמלאו, נקבל את כל ההטבה שהבורא רוצה להעניק לנו (ראו שרטוט מס' 9).

לעומת זאת, על מנת לממש את תיקון הבריאה, כתנאי לקבלת השפע, דרושים לנו החלקים הזכים יותר שברצון, הקרובים יותר בטבעם אל האור. רק באמצעותם נוכל לרכוש את תכונת האור ונלמד לאהוב, להידמות לבורא, ולקבל את כל השפע המובטח לנו במחשבת הבריאה.

נמצא שמצד תיקון הבריאה הכלים החשובים יותר הם כלי ההשפעה, הנקראים "בחינת ישראל", ומצד מטרת הבריאה הכלים החשובים יותר הם כלי הקבלה, העבים יותר, המכונים "אומות העולם". אין שלמות ללא אחד משני החלקים. שניהם דרושים וחשובים באותה המידה, וערכו של כל אחד מהם נמדד לפי ערכו הסגולי בתיקון הבריאה.

שרטוט מס' 9

מכאן נוכל להבין גם את המדרש שבו פתחנו את השיעור. הבורא פונה עם התורה לאומות העולם תחילה, מכיוון שמטעם מטרת הבריאה הן החשובות יותר. רק כשחלקי הרצון העבה יותר יתמלאו באור, תמומש מטרת הבריאה במלואה.

כדי להבין טוב יותר במה מדובר, נביא דוגמה מחיי היומיום, המוכרת לכולנו. כל אימא מתמלאת תענוג כשהיא רואה את הבן שלה אוכל טוב, על אחת כמה וכמה כשהוא אוכל את האוכל שלה. דמיינו לעצמכם אפוא את הסיטואציה הבאה: ערב שישי במטבח של אימא. השולחן מלא כל טוב, כל המאכלים שאתם אוהבים, אלא שלמרבה הפלא והצער אתם פשוט לא רעבים. במאמץ רב ומתוך רצון לרצות את אימכם, אתם אוכלים רק את סלט החסה.

עכשיו אִמרו לי אתם: בסולם של 1-10 עד כמה אימא שלכם מרוצה? 1, במקרה הטוב. למעשה היא פשוט עצובה, מבחינתה לא אכלתם כלום. לעומת זאת, אילו הייתם באים עם תיאבון גדול ואוכלים את כל האוכל שהיא הכינה, היא הייתה מאושרת עד הגג. כך, בדומה למטבח של אימא, ולהבדיל אלפי הבדלות, אם ברצוננו לגרום לבורא נחת רוח ולקבל את כל ההטבה שהוא רוצה לתת לנו, עלינו לבוא אליו עם הרצון הגדול והעבה ביותר. רק בו נוכל לקבל את כל ההטבה שהבורא רוצה לתת לנו. נמצא, שמטעם מטרת הבריאה הרצון העב יותר הוא החשוב יותר.

אלא שמטעם תיקון הבריאה הרצון הזך יותר הוא החשוב יותר, או במילים אחרות, הכוונה להשפיע שרוכבת על הרצון היא החשובה יותר. כמו שאת כל המעדנים שעל השולחן אנחנו אוכלים רק כדי לרצות את אימא שהכינה אותם עבורנו, כך, להבדיל, נקבל את כל השפע שהבורא הכין עבורנו רק כדי להשפיע לו.

כעת נוכל להבין ביתר עמקות את המדרש שבו פתחנו. אמנם תחילה הבורא "פונה" לאומות העולם - כך צריך להיות לפי סדר מימוש מטרת הבריאה - אבל הרצונות העבים אינם מוכנים לקבל את התורה (שיטת התיקון לשינוי הכוונה) כתנאי לקבלת הטוב. רק "ישראל", חלק הרצון הזך יותר, מוכן בינתיים לקבל את התורה ולתקן את עצמו. ובתיקונו הוא יאפשר בסופו של דבר לאור למלא את כל חלקי הרצון. גם את העבים יותר. לכן רק ישראל מקבל את התורה.

סיכומו של דבר, "ישראל" ו"אומות העולם" הם שני חלקים הכרחיים למימוש מטרת הבריאה. במובן הזה, אין האחד מהם טוב יותר מהאחר. עלינו לזכור זאת, הן בעבודה הפנימית בתיקון הרצונות שמתגלים בתוכנו, והן בסדר תיקון העולם, כמו שהוא בא לידי ביטוי במציאות הגשמית ביחסים שבין עם ישראל לאומות העולם, כפי שיפורט בשיעורים הבאים.

בחן את עצמך:

 

סיכום השיעור

נקודות עיקריות

מושגים

זך - קרוב בטבעו לאור, לתכונת ההשפעה. קל יותר לתיקון,

עב - רחוק בטבעו מהאור, מתכונת השפעה, קשה יותר לתיקון,

ישראל - החלק הזך יותר ברצון לקבל.

אומות העולם - החלק העב יותר ברצון לקבל.

חוק "כלל ופרט שווים" - כל פרט או חלק מחלקי הבריאה מכיל בתוכו את כל חלקי הבריאה. כמו שבבריאה כולה אנחנו יכולים להבחין ברצונות זכים וברצונות עבים, כך גם באדם אחד אנחנו יכולים להבחין בהם.

תשובות לשאלות

שאלה: מהם "ישראל" ו"אומות העולם" לפי חכמת הקבלה?

תשובה: ישראל ואומות העולם הן שתי הבחנות ברצון לקבל. ישראל הוא החלק הזך יותר ברצון, הקרוב יותר בטבעו לאור, ומכיוון שכך, קל יותר לתיקון. אומות העולם הוא החלק העב יותר ברצון, הרחוק יותר בטבעו מהאור, ומכיוון שכך, קשה יותר לתיקון.

שאלה: לפי חכמת הקבלה, מיהו ישראלי?

תשובה: לפי חכמת הקבלה, "ישראל" הוא מי שהתעוררה בו הנקודה שבלב והוא משתוקק לקשר עם הבורא, לגילוי הרוחניות. לא משנה מהם המין שלו, הגזע שלו, הלאום שלו או הדת שלו - אם התעוררה באדם הנקודה שבלב, הוא נחשב לבחינת ישראל ויכול להתחיל ללמוד את חכמת הקבלה כדי לממש את רצונותיו לרוחניות.

שאלה: מה חשוב יותר, חלק הרצון הזך הנקרא "ישראל" או חלק הרצון העב הנקרא "אומות העולם"?

תשובה: מצד תיקון הבריאה בחינת ישראל חשובה יותר, ומצד מטרת הבריאה בחינת אומות העולם חשובה יותר. כדי לקבל את כל השפע שהבורא הכין עבורנו במחשבת הבריאה, עלינו להשתמש בכל חלקי הרצון. רק עם רצון לקבל גדול נוכל לקבל את השפע הגדול. אלא שכדי לקבל את כל הטוב שבבריאה, עלינו לתקן תחילה את הרצון לקבל בכוונה על מנת להשפיע.

להרחבה ולהעמקה בחומר הלימוד, עבור לספר הקורס, עמוד 389.

 
 

_________________________________________

שיעור מספר 2 - מבבל עד מדינת ישראל

בשיעור זה נלמד על: ההיסטוריה של עם ישראל
לפי חכמת הקבלה / גלות ישראל באומות העולם

 

עם ישראל - הוראות הפעלה

בשיעור הקודם למדנו על בחינות ישראל ואומות העולם, כמו שהן באות לידי ביטוי בפנימיות הרצון. את השיעור הקרוב נקדיש לצורה שבה שתי ההבחנות הללו באות לידי ביטוי בעולם הגשמי, כעם ישראל וכאומות העולם.

לפי חוק שורש וענף, לכל תוצאה גשמית בעולם שלנו יש שורש רוחני. השורש הרוחני של עם ישראל ושל יתר אומות העולם הוא שני חלקי הרצון שעליהם דיברנו בהרחבה בשיעור הקודם. חלק הרצון הזך יותר, הקרוב בטבעו לאור, שנקרא גם "הרצון להשפיע", הוא השורש הרוחני של עם ישראל בגשמיות. חלק הרצון העב יותר, שנקרא גם "הרצון לקבל", הוא השורש הרוחני של אומות העולם בגשמיות.

היחס בין שני סוגי הרצון האלה בעולם הרוחני מכתיב את ההתפתחות ואת התיקון של עם ישראל ושל אומות העולם גם בעולם הגשמי. אם ברוחניות תחילה מתוקן הרצון הזך יותר ואחריו הרצון העב יותר, אותו סדר של תיקון נשמר גם בעולם שלנו: קודם ישראל ואחר כך אומות העולם. אם ברוחניות הרצון לקבל והרצון להשפיע צריכים להתערבב זה בזה, כדי שאפשר יהיה לתקן גם את הרצון לקבל, כך קורה גם בעולם הגשמי, עם ישראל יוצא לגלות ומתערבב עם אומות העולם.

לפי חוק שורש וענף, ההיסטוריה של עם ישראל היא למעשה תהליך הכנה ארוך והכרחי לתיקון כל האנושות ולמימוש מחשבת הבריאה. בפסקאות הבאות נתאר תהליך זה בהרחבה.

הכל התחיל לפני כארבעת אלפים שנה. באלף השלישי לפני הספירה, הייתה רוב אוכלוסיית העולם מרוכזת באזור מסופוטמיה, בבבל העתיקה. באותה תקופה, הסתפקו האנשים בקורת גג פשוטה ובמזון בסיסי; החיים התנהלו בצורה שיתופית טבעית ושלווה, עד שלפתע - הכל השתנה.

בוקר בהיר אחד, התעוררו הבבלים בהרגשה שהחיים הפשוטים במרעה או תחת העץ נעשו אפורים ובלתי מספקים. האגו האנושי (הדאגה לתועלת עצמית על חשבון טובת הכלל) התפרץ וגרם להם לחפש דרכים מתוחכמות יותר לנצל זה את זה.

במהירות הבזק, קרמה החקלאות המודרנית עור וגידים, והונחו היסודות הראשונים לשיטות המסחר ולשימוש בכסף ובמיסוי. לצידן התפתחו שיטות משטר ושלטון, שהשתיתו לראשונה הליכי סדר וניהול קלאסיים. התמורות החברתיות הולידו גם פערי מעמדות בקרב האוכלוסייה. האגו שדחף את הבבלים להתפתח הפך אותם למרוכזים בעצמם וגם הפריד ביניהם כסכין. בשיאה של התפרצות האגו, החלו הבבלים לחשוב שבכוחם לשלוט בכוחות הטבע המנהלים את העולם. הם רצו להגיע מעבר לשמים, ובנו את המגדל המפורסם.

אולם בתוך ההמולה של התפרצות האגו, בבלי אחד, אברהם שמו, סירב להשלים עם המצב והחליט לחתור נגד הזרם. הוא פתח בחיפוש אחר הכוח שעומד מאחורי הקלעים ומסובב את כל מאורעות החיים, עד שהצליח לגלות אותו ולפתח שיטה לגילויו. את השיטה הוא הציע לכל מי שהיה מעוניין.

כך מתאר זאת הרמב"ם: [.3.] "בן ארבעים שנה, הכיר אברהם את בוראו... והיה מהלך וקורא ומקבץ העם מעיר לעיר ומממלכה לממלכה... עד שנתקבצו אליו אלפים ורבבות, והם אנשי בית אברהם. ושתל בלבם העיקר הגדול הזה, וחיבר בו ספרים... והיה הדבר הולך ומתגבר בבני יעקוב ובנלווים עליהם, ונֶעֱשָׂת בעולם אומה שהיא יודעת את ה'".

השלב הבא בהתפתחות עם ישראל הוא המעבר של אברהם וקבוצת תלמידיו לארץ ישראל. ארץ ישראל, כמו עם ישראל, היא ענף גשמי של הרצון הרוחני לקשר עם הבורא. הדבר מרומז גם בשמה: ארץ מלשון "רצון" וישראל מלשון "ישר-אל", רצון ישר אל הבורא. אדם שהתעוררה בו הנקודה שבלב ירגיש בהכרח משיכה בלתי מוסברת לארץ ישראל וקשר חזק אליה. מכאן מובן מדוע כל המקובלים לאורך כל שנות הגלות השתוקקו לחזור לארץ ישראל, וחלק נכבד מהם אף עשה זאת בפועל. על הקשר המיוחד בין עם ישראל לארץ ישראל, נרחיב בחלק הבא של השיעור.

כדי לקרב את ישראל צעד נוסף לקראת גילוי הקשר עם הבורא בכל עמקותו, דרגה חדשה של אגו מתגלה ובני ישראל יורדים למצרים. במצרים מתגלה לישראל שליטת הרצון לקבל ביתר עוז, וכדי להתעלות מעליו נדרשת שיטת תיקון חדשה. שיטה זו היא התורה, שניתנת לעם ישראל במעמד הר סיני.

גם "מצרים", "משה", "פרעה", "תורה" ו"הר סיני" הם במהותם הבחנות פנימיות ברצון לקבל של כל אחד מאיתנו, ובפנימיות הרצון עלינו לגלותם. עם זאת, בדומה לעם ישראל ולארץ ישראל, גם הם מתגשמים בעולם שלנו. על סיפור יציאת מצרים במובנו הרוחני העמוק ועל פרקים אחרים בהיסטוריה של עם ישראל, ששורשם הרוחני אינו מבואר בספר זה, תוכלו לקרוא באתר kab.co.il ובספרים נוספים בהוצאת "קבלה לעם".

בני ישראל, שהפכו לעם במצרים, חוזרים לארץ ישראל ומקימים את בית המקדש הראשון. כמו תחנות אחרות בהיסטוריה של עם ישראל, גם "בית המקדש" הוא קודם כל הבחנה רוחנית. תיקון הרצון לקבל בכוונה על מנת להשפיע נקרא בחכמת הקבלה "בית המקדש". קדושה ברוחניות היא השפעה; קדוש מלשון "נבדל" או "נפרד". בית ברוחניות מסמל את הרצון לקבל. המצב שנקרא "בית מקדש" הוא, אם כן, הרצון לקבל המתוקן בכוונה על מנת להשפיע.

בימי בית המקדש השני, הגיע עם ישראל כולו כגוף אחד לדרגה הרוחנית הגבוהה ביותר. מסופר שאפילו ילדים קטנים הרגישו את המציאות הרוחנית. בתלמוד הבבלי כתוב [.4.] כי מדן עד באר שבע לא נמצאו תינוק או תינוקת שלא היו בקיאים בדיני טומאה וטהרה. זאת אומרת, כל עם ישראל, מזקן ועד טף, ידע כיצד להשתמש ברצון לקבל בצורה נכונה, עם הכוונה על מנת להשפיע (טהרה בחכמת הקבלה - שימוש ברצון לקבל בכוונה על מנת להשפיע. טומאה - שימוש ברצון לקבל בכוונה על מנת לקבל).

לכאורה, כאן היה אמור להסתיים כל הסיפור. אלא שלמעשה, כאן הוא רק מתחיל. אומות העולם עדיין אינן מתוקנות. הן אפילו אינן מודעות לצורך בתיקון. וכאמור, מטרת הבריאה היא להיטיב לכל הנבראים, ללא הבדל דת, מין או לאום.

כדי לתקן גם את אומות העולם, צריך לערבב אותם עִם ישראל. מכיוון שכך, הרצון לקבל מתגלה שוב בעם ישראל, הפעם בכל עוזו, וגורם לאובדן המדרגה הרוחנית של העם ולחורבן בית ראשון ובית שני. עם ישראל יוצא לגלות ארוכה של אלפיים שנה. ממצב של אהבת חינם הוא מתדרדר לשנאת חינם, והקשר שלו עם הרוחניות ניתק.

רק בסופה של הגלות, בימים אלה ממש, אפשר להתחיל בתיקון כל חלקי הרצון, בתיקון האנושות כולה.

בחן את עצמך:

 

מגלות לגאולה

מספרים על רבי עקיבא ושלושת חבריו, שהיו עומדים אבלים מחוץ לבית המקדש שחרב. כשראו שועל בורח מבין הריסות קודש הקודשים, פרצו שלושת החברים בבכי. רבי עקיבא צחק. שאלו אותו חבריו "למה אתה צוחק"? אמר להם בחיוך: כל עוד לא נתקיימה נבואת הגלות, לא נתקיימה נבואת הגאולה. עכשיו, כשנתגשמה נבואת הגלות, ודאי שתתגשם גם נבואת הגאולה.

רבי עקיבא היה מקובל גדול. מגובה ההשגה הרוחנית שלו, הוא ראה את מה שחבריו לא יכלו לראות. רבי עקיבא ידע שהחורבן והגלות הם שלבים הכרחיים בדרך לתיקון כל הרצון לקבל (מה שנקרא "גאולה"); שהטוב המובטח לנו במחשבת הבריאה יוכל להתגלות רק כשכל אדם בעולם יהיה מוכשר לקבלו, גם אומות העולם. וכדי לאפשר את תיקונן של אומות העולם, עם ישראל צריך לצאת לגלות ולהתערבב בתוכן.

שלבי התיקון הללו מושרשים במבנה הרוחני של הרצון. הרצון לקבל מורכב משני חלקים עיקריים: רצון זך, שקרוב בטבעו לאור, ורצון עב, שרחוק בטבעו מהאור. את הרצון העב אי אפשר לתקן כמו שהוא, הוא לגמרי מנוגד להשפעה. כדי לתקנו צריך להכניס בתוכו ניצוצי השפעה ובאמצעותם לתקן גם אותו. לכן תחילה ניתקן הרצון הזך יותר, הנקרא "ישראל", ולאחר תיקונו הוא נשבר ומתערבב עם הרצון העב יותר, הנקרא "אומות העולם".

וכמו ברוחניות, כך גם בגשמיות. עם ישראל מגיע להשגה רוחנית בימי בית המקדש הראשון והשני, וכדי להביא אל התיקון גם את אומות העולם, הוא מאבד את דרגתו הרוחנית, יוצא לגלות ומתערבב עם אומות העולם. הגלות היא שלב הכרחי לגילוי הגאולה. ומהרגע שהיא מתגלה, אין עוד ספק שגם הגאולה תגיע. לכן רבי עקיבא צחק.

אובדן המדרגה הרוחנית של עם ישראל ויציאתו לגלות הם כאמור סימן ודאי לכך שהרוחניות תתגלה לכל אדם בעולם ברגע שהגלות תסתיים. כיוון שכך, מיד לאחר יציאת עם ישראל לגלות, מתגלה בעולם הכוח הרוחני שעתיד למשוך את האנושות כולה לרוחניות בסיום הגלות - "ספר הזוהר".

אמנם התנאים לכתיבת "ספר הזוהר" הבשילו, אבל התנאים לגילויו הרחב של "ספר הזוהר" בקרב האנושות טרם התגלו. "ספר הזוהר" יתגלה לכל בני האדם רק כשתתגלה בעולם הנחיצות לכך, כלומר רק כשהרצון לקבל יתגלה בכל עוזו וימצה את התפתחותו בעולם הזה. כיוון שכך, "ספר הזוהר" נכתב ומיד לאחר מכן נגנז למשך אלפיים שנה, עד שיהיה צורך בו.

"ספר הזוהר" הוא הספר החשוב ביותר בחכמת הקבלה. הוא טעון בכוח רוחני עצום, שרק באמצעותו ניתן לחבר ולתקן את כל חלקי הרצון האחד שנברא ולהביא את האנושות כולה אל גמר התיקון. הספר נכתב במאה ה-2 לספירה על ידי רבי שמעון בר יוחאי ותשעת תלמידיו, ונגנז מיד עם סיום כתיבתו. בספר עצמו כתוב, שרק כשהאנושות כולה תהיה מוכנה להתחיל בפועל את התיקון, הוא יתגלה. ואכן, בימינו "ספר הזוהר" מתגלה.

לאחר חורבן בית המקדש השני והנפילה מאהבת האחים (רוחניות) אל שנאת החינם (גשמיות), עם ישראל יוצא לגלות ומתחיל להתערבב לאט ובהדרגה, במשך אלפי שנים, עם אומות העולם. כאמור, הערבוב של ישראל עם אומות העולם הוא במהותו תהליך שבו הרצון הזך שבבריאה מתערבב עם הרצון העב. הרצון העב מתגלה לאט ובהדרגה, וכל זמן שאינו מתגלה כולו, נמשכים הגלות (בחיצוניות) וערבוב הכלים (בפנימיות) (ראו שרטוט מס' 10).

שרטוט מס' 10

במאה ה-16, כאלף ושלוש מאות שנה לאחר כתיבת "ספר הזוהר", מתחילים להתגלות בעולם הרצונות העבים ביותר, המפותחים ביותר, שלשם תיקונם נכתב "ספר הזוהר". גילוי הרצון לקבל המפותח מכניס את העולם כולו לסחרור שלא היה כדוגמתו בעבר. מהפכה מדעית ותעשייתית וסדרת מרידות אזרחים ומלחמות שהתחוללו באירופה הן רק חלק מהשינויים הקיצוניים שהתרחשו בשנים שלאחר מכן. במקביל לכך, בסוף המאה ה-16, מתגלה בעולם המקובל הראשון מאז כתיבת "ספר הזוהר", שיודע לפרש את "ספר הזוהר" ולקרב את חכמת הקבלה לרצון לקבל שמתגלה בעביות חדשה. שמו של מקובל זה הוא רבי יצחק לוריא, הידוע בכינויו "האר"י הקדוש".

האר"י מסמל את תחילת ימות המשיח. "משיח" בחכמת הקבלה הוא כוח שמושך את האנושות כולה מהגשמיות לרוחניות, מקבלה להשפעה - משיח מלשון "מושך". מתקופתו של האר"י והלאה, הכוח המושך מתחיל להתגלות, כנגד הרצונות הגסים ביותר והמפותחים ביותר, בדרגת העביות הגדולה ביותר, שמתחילים גם הם להתגלות. ככל שהרצונות הללו הולכים ומתגלים, כך הולך ומתגבר הצורך בחכמת הקבלה כשיטת תיקון לרצון לקבל.

תהליך התפתחות הרצון לקבל מגיע לסיומו במאה ה-20 ואיתו גם הגלות של עם ישראל. אין עוד צורך בה. הרצון לקבל התגלה בכל תוקפו, ובכולו התערבבו ניצוצי ההשפעה. עכשיו אפשר להתחיל לתקן אותו. אחרי אלפיים שנות גלות, עם ישראל חוזר לארץ ישראל, כדי למסור לכל העולם את חכמת הקבלה. העולם כבר מוכן לכך.

האנושות בשלה לגילוי חכמת הקבלה, וחכמת הקבלה אכן מתגלה. בעל הסולם, הרב יהודה אשלג, ובנו בכורו ממשיך דרכו, הרב ברוך אשלג, פועלים כדי להביא את חכמת הקבלה לכל אדם שחפץ בכך. הם מתאימים את החכמה לבני דורנו, כך שגם אדם פשוט יוכל ללמוד אותה ולגלות את הרוחניות.

אחרי יותר מחמשת אלפים שנה, בסיומו של תהליך הכנה ממושך, עם ישראל מוכן להתחיל לממש את ייעודו האמיתי: למסור את חכמת הקבלה לכל העולם. על כך נלמד בשיעור הבא.

בחן את עצמך:

 

סיכום השיעור

נקודות עיקריות

מושגים

ארץ - רצון.

ארץ ישראל - רצון ישר-אל, רצון להשפיע.

בית - רצון לקבל.

קדושה - השפעה.

בית המקדש - הרצון לקבל המתוקן בכוונה על מנת להשפיע.

טהרה - שימוש ברצון לקבל עם הכוונה על מנת להשפיע.

טומאה - שימוש ברצון לקבל עם הכוונה על מנת לקבל.

משיח - הכוח שמושך את האנושות כולה לתיקון.

תשובות לשאלות

שאלה: מהו סדר התיקון של עם שראל ואומות העולם?

תשובה: לפי חוק שורש וענף, תחילה מתוקן עם ישראל ואחריו מתוקנות אומות העולם. כדי לתקן את אומות העולם, עם ישראל יוצא לגלות ומתערבב באומות העולם.

שאלה: מדוע עם ישראל יוצא לגלות?

תשובה: הרצון לקבל מורכב משני חלקים עיקריים: זך ועב. כדי לתקן את הרצון לקבל צריך להכניס בתוכו ניצוצי השפעה. לכן, לפי חוק שורש וענף, עם ישראל יוצא לגלות גם בגשמיות ומתערבב באומות העולם. הגלות נמשכת בחיצוניות כל עוד הרצון לקבל העב (בחינת "אומות העולם") ממשיך להתגלות בפנימיות. במאה ה-20, כשהרצון לקבל מתגלה בכל תוקפו, עם ישראל חוזר לארץ ישראל, כדי להתחיל לתקן את עצמו ולמסור את שיטת התיקון לכל העולם.

להרחבה ולהעמקה בחומר הלימוד, עבור לספר הקורס, עמוד 397.

 
 

_________________________________________

שיעור מספר 3 - תפקיד עם ישראל

בשיעור זה נלמד על: הקשר בין עם ישראל לארץ ישראל

 

פנימיות וחיצוניות

"לפיכך נתכנסנו, אנו חברי מועצת העם, נציגי הישוב העברי והתנועה הציונית, ביום סיום המנדט הבריטי על ארץ-ישראל, ובתוקף זכותנו הטבעית וההיסטורית ועל יסוד החלטת עצרת האומות המאוחדות אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, היא מדינת ישראל".

הקול, קול בן גוריון, והמילים מוכרות לכולנו היטב. מאות אלפי לבבות בארץ ובעולם החסירו פעימה כשהן נאמרו. המונים יצאו לרחובות לחגוג בהורה סוערת, רבים אחרים נאלצו לצאת אל שדות הקרב; אף אחד לא חשב שזו הולכת להיות מסיבה, ובכל זאת לבבותיהם של היהודים בארץ וברחבי העולם התמלאו תקווה.

עשרות שנים עברו. המילים נשארו אותן המילים... והתקווה... לא בדיוק ברור מה נשאר ממנה. מדינה אמנם יש, אבל כמו שהבחינו המרגלים, שנשלחו לתור את אותה הארץ לפני יותר משלושת אלפים שנה, הארץ הזאת אוכלת יושביה - טורפת אותם חיים. עושה רושם שמתישהו בדרך, משהו השתבש.

האמת היא, שדבר לא השתבש בדרך. הכל היה פשוט משובש מההתחלה. היסוד שעליו נבנתה המדינה - "החלטת עצרת האומות המאוחדות" - הוא יסוד רעוע, ומכיוון שכך הבניין כולו רועד. אמנם בהצהרת העצמאות מוזכרת גם זכותנו הטבעית על הארץ, אבל כאילו כדי להכעיס, מה שחסר בה במיוחד הן ההבנה וההכרה בשורש הרוחני של זכות טבעית זו. רק על יסוד רוחני זה, נוכל להבטיח את קיומנו בארץ.

שורשה הרוחני של ארץ ישראל הוא הרצון לרוחניות, להשפיע, שמושג על ידי תיקון היחס בינינו משנאת חינם לאהבת חינם. רק על יסוד זה, במסגרת חברה מתוקנת הפועלת לפי הציווי "ואהבת לרעך כמוך", נוכל לחיות בבטחה בין המדבר לים. כל עוד לא נפעל למימוש בפועל של הערבות ההדדית בינינו, נמשיך להילחם על קיומנו בארץ.

הציווי הפנימי, שהוביל את אברהם, את משה ואותנו בסוף הגלות הנוכחית לארץ ישראל, מצביע על כך שכאן נמצא שורשנו הרוחני, הכוח שמגן ושומר עלינו, כוח ההשפעה. כדי שיהיה טוב יותר בארץ הזאת, עלינו להכיר את הכוח הזה ולהזדהות עימו. כשנתחיל להשוות את עצמנו לתכונת ההשפעה, אפילו כשעוד רק נתחיל לרצות בכך, יתגלה לנו בהדרגה כל הטוב הגלום בארץ ישראל. הארץ שאוכלת יושביה תהפוך לארץ זבת חלב ודבש.

הקשר בין עם ישראל לארץ ישראל הוא קשר שורשי והדוק. כל עוד עם ישראל היה בהשגה רוחנית, בתקופת בית המקדש הראשון והשני, הוא חי בארץ ישראל. כשעם ישראל איבד את הקשר עם הרוחניות, הוא איבד גם את הקשר עם ארץ ישראל, ויצא לגלות. היום, לאחר אלפיים שנות גלות חזרנו לארץ ישראל, כי לפי תוכנית הבריאה הגיע הזמן לחדש את הקשר שלנו עם הרוחניות. העניין הוא שאיננו עושים דבר בנוגע לכך, לפחות לא בשיעור שנדרש מאיתנו.

עלינו, ייבשנו, שתלנו, הפרחנו, נלחמנו, בנינו, סללנו, ייצרנו, אבל טרם התחלנו את העבודה האמיתית שעלינו לעשות בארץ זו - עוד לא ניגשנו לתקן את היחסים בינינו מאהבה עצמית לאהבת הזולת. הגענו לארץ ישראל, כי אנחנו מוכנים להתחיל בתיקון הרצון ולחיות בהתאמה לשורשה הרוחני של הארץ, אבל במובן הפנימי של הדברים אנחנו עדיין בגלות. מנקודת המבט של הרוחניות, הארץ ניתנה לנו, אבל עדיין לא קיבלנו אותה.

בעל הסולם כותב על כך ב"מאמר לסיום הזוהר": "דורנו זה הוא הדור של ימות המשיח. ולפיכך זכינו לגאולת ארצנו הקדושה מידי הנכרים. גם זכינו להתגלות "ספר הזוהר". אבל בשתי אלה זכינו רק בבחינת נתינה מהבורא, אבל אנו לידינו עוד לא קבלנו כלום". כדי לקבל את הארץ לידינו עלינו להתחיל בתיקון בפועל. כל עוד לא נעשה זאת, הארץ עצמה תלחץ אותנו לעשות זאת, כמו שאנחנו מרגישים על בשרנו.

סוף הגלות והחזרה של עם ישראל לארץ ישראל הם סימן חד-משמעי לתחילת התיקון. לפי חכמת הקבלה, המעבר מהגלות לגאולה הוא למעשה שינוי פנימי ועמוק בתפיסת החיים של האדם - מעבר מתפיסת מציאות שמקדשת את החיצוניות, את מה שנראה לעין, את התוצאות בעולם הזה, לתפיסת מציאות שמקדשת את הפנימיות, את מה שמורגש בלב, את הסיבות הרוחניות למציאות בעולם שלנו, את תיקון הרצון והכוונה.

ב"הקדמה לספר הזוהר" [.5.] כותב בעל הסולם שכל העולם מתחלק לפנימיות ולחיצוניות וגם בחינת ישראל מתחלקת לפנימיות ולחיצוניות. פנימיות ישראל הם אלה שעוסקים בפנימיות התורה, כלומר בתיקון האדם על ידי חכמת הקבלה. חיצוניות ישראל הם אלה שעוסקים בחיצוניות התורה לא על מנת לתקן את הרצון. עם סיום הגלות והמעבר מחיצוניות לפנימיות, אנחנו מחויבים אפוא להעלות את חשיבות הפנימיות על גבי החיצוניות ולהתחיל בתיקון הרצון. אם לא נעשה זאת, שוב נמצא את עצמנו לא מתאימים לשורש הרוחני של ארץ ישראל ומסולקים מהארץ.

בעל הסולם מתאר זאת במילים, שאולי קשה לשמוע, אבל חשוב מאוד להשמיע: "אבל אם (ח"ו) להיפך, שהאדם מישראל, משפיל מעלת פנימיות התורה וסודותיה, כלפי מעלת חיצוניות התורה הדנה בחלק המעשה בלבד, הוא נמצא גורם בזה, להשפיל ולהוריד מטה מטה את פנימיות העולם, שהם בני ישראל, ולהגביר את חיצוניות העולם עליהם. ולא עוד, אלא גורמים בזה, שאפילו החיצוניות שבאומות העולם מתגברת על פנימיות שלהן עצמן, כי הגרועים שבאומות העולם, שהם המזיקים ומחריבי העולם, מתגברים ועולים מעלה מעלה על הפנימיות שלהם, ואז הם עושים כל החורבנות והשחיטות האיומים, שבני דורנו היו עדי ראיה להם, השם ישמרנו מכאן ואילך".

בחן את עצמך:

 

שק של אגוזים

"ואנו דומים בזה לגל של אגוזים, המאוחדים לגוף אחד מבחוץ, על ידי שק העוטף ומאגד אותם. שמידת האיחוד ההוא אינה עושה אותם לגוף מלוכד. וכל תנודה קלה הנעשה על השק, מוליד בהם התרוצצות ופירודים זה מזה. ובאים על ידה בכל פעם לאיחודים ולצירופים חלקיים מחדש. וכל החיסרון הוא, מה שחסר להם הליכוד הטבעי מבפנים. וכל כוח איגוד הוא מתוך מקרה חיצוני. בעניינינו אנו - דבר זה מכאיב מאד את הלב". [.6.]

יותר משבעים שנה עברו מאז כתב בעל הסולם את המשל על שק האגוזים, והדברים רלוונטיים מתמיד; קליפות האגוזים הולכות ומתקשות משנה לשנה, והטלטולים מבחוץ גוברים. הלהבה הפנימית של ערבות הדדית, שחיברה את העם שלנו לאורך כל שנות קיומו, כבתה. למרבה הצער, הסיבה היחידה שגורמת לנו להתחבר במציאות החיים של ישראל בשנות האלפיים היא מכה חיצונית.

מלחמה מחברת אותנו לרגע, אסון טבע מחבר אותנו לרגע, טרור מחבר אותנו לרגע, וכשהאיום חולף, מיד אנחנו חוזרים לפירוד ועושים ככל יכולתנו להשלים את העבודה שהאויב החיצוני לא סיים. אפילו החיבור בעיתות משבר אינו אותו חיבור כמו פעם, גם הוא כולו מהפה אל החוץ.

הפירוד הוא הסיבה לכל החולות הרעות והמשברים שפוקדים את החברה שלנו בקצב הולך וגובר. פשיטת הרגל במערכת הבריאות - פירוד. אובדן הדרך של מערכת החינוך - פירוד. התפרקות התא המשפחתי - פירוד. האיום מבחוץ - פירוד. אוזלת היד והשחיטות של המערכת הפוליטית - פירוד. הקשיים הכלכליים של מעמד הביניים - פירוד.

לפי מחשבת הבריאה, התפקיד שלנו כעם הוא להתאחד ולהראות לעולם דוגמה של חיים מתוקנים. עם סיום הגלות וחזרתנו לארץ ישראל, הגיע הזמן להתחיל לממש את תפקידנו, ומכיוון שאנחנו דורכים במקום ולא עושים דבר בנידון, המציאות דוחפת אותנו להתחבר. לבורא יש דרכים משלו לממש את תוכניותיו.

תארו לעצמכם תור ארוך המשתרך לפתחו של אשנב קטן, שמצידו השני עומד מלך טוב ומחלק לכל אדם שמגיע לפתחו של האשנב את כל הטוב שהוא חפץ בו, ואף יותר. במצבנו הנוכחי, אנחנו, כלומר עם ישראל, תקועים בפתחו של האשנב הרבה יותר מדי זמן, והתור שאחרינו כבר מזמן חסר מנוחה. הוא עושה כל מה שביכולתו כדי לזרז אותנו, אבל אנחנו עומדים על מקומנו. לא פלא שהעולם מאבד את סבלנותו כלפינו.

מכאן מובנת גם הסיבה הרוחנית לשנאת ישראל. איפשהו בתת המודע של כל אומות העולם מקננת ההרגשה, שעם ישראל הוא הסיבה לכל הרע שבעולם. תיקון העולם תלוי בעם ישראל, כך מסודרים הדברים במחשבת הבריאה. ומכיוון שאיננו עושים מספיק לתיקון העולם, האצבע המאשימה מופנית אלינו, אמנם בצורה לא מודעת, אבל בצדק.

כאמור, החזרה לארץ ישראל לאחר אלפיים שנות גלות היא סימן מובהק לכך שהכל מוכן להתחיל בתיקון. ה"התכללות", ההתערבבות של ישראל באומות העולם הסתיימה. הרצון לקבל הגיע לשיא התפתחותו בעולם שלנו, וכתוצאה מכך תחושה של ריקנות מתפשטת בעולם. תהליך התפתחות שראשיתו עוד מעבר לגבולות הזמן, במחשבה של הבורא להיטיב לנבראיו, מגיע בימינו אלה לקיצו. כל התפאורה מוכנה, כל הכרטיסים נמכרו, אבל השחקן הראשי מתעקש לא לעלות לבמה.

המכות שניתכות על עם ישראל לא יפסיקו עד שנתחיל לממש את ייעודנו עלי אדמות, למסור את שיטת התיקון לכל העולם. כל עוד אנחנו מתמהמהים, כוחות הטבע עצמם ימשיכו לדחוף אותנו לבצע את תפקידנו. ובמידה שנתמהמה יותר, הלחץ יגבר יותר.

עלינו להעלות את חשיבות הפנימיות על פני החיצוניות, את חשיבות האיחוד על פני הפירוד, בכל עם ישראל ובכל העולם, לכל אדם לפי רמת המוכנות שלו, ברמות שונות של עמקות והבנה. הרצון האחד, שנברא במחשבת הבריאה, מוכן להתחיל בתיקונו. עיני כל העולם נשואות (לעת עתה שלא במודע) אלינו, אל אותם האנשים שנקראים "ישראל" בפנימיות ואל עם ישראל בחיצוניות. הגיע הזמן לעבור מעולם הפירוד הגשמי המדומה אל עולם החיבור הרוחני האמיתי.

"ראויה היא האנושיות שתתאחד כולה למשפחה אחת", כותב הרב קוק בספרו "אורות", [.7.] "וחדלו אז כל התִגרות וכל המידות הרעות היוצאות מחילוקי עמים וגבולותיהם. אבל העולם צריך להעידון התמציתי, שהאנושיות משתכללת על ידו בעושר הצביונים המיוחדים של כל אומה. וזה החיסרון תשלים כנסת ישראל, שתכונתה היא כמין אוצר רוחות גדול הכולל בקרבו כל כשרון וכל נטיית רוח עליונה".

בחן את עצמך:

 

תעביר את זה הלאה

את יחידת הלימוד השלישית והאחרונה ואת הקורס כולו, נסיים בהסבר על חשיבות הפצת חכמת הקבלה בדורנו, בבחינת "אחרון, אחרון חביב". הנושא עלול להישמע צדדי, אבל יש לו חשיבות רבה, כחלק בלתי נפרד מלימוד חכמת הקבלה.

כשאנחנו לומדים על חכמת הקבלה בכלל ועל חשיבות הפצתה בפרט, חשוב מאוד להבחין בהבדל המהותי בין לימוד חכמת הקבלה בדורות הקודמים לבין לימוד חכמת הקבלה בדורנו. חכמת הקבלה היא חכמה עתיקה בת חמשת אלפים שנה, המלווה את האנושות מאז ימיה הראשונים. תמיד היא הייתה בסביבה. אלא שמנקודת המבט של מימוש חכמת הקבלה, כל אותם אלפי שנים היו רק הכנה להתגלותה בימינו.

חכמת הקבלה ניתנה לכל בני האדם כשיטה לתיקון הרצון ולגילוי המציאות הרוחנית. אולם רק בדורנו הבשילו לראשונה התנאים לגילויה לכל אדם בעולם. במשך אלפי השנים שבהן הוסתרה החכמה, עברה האנושות תהליך התפתחות שהכין אותה להתגלות החכמה בימינו, ובמקביל גם חכמת הקבלה עברה תהליך התפתחות כדי שתוכל להתגלות לאנושות. והנה הגיע הרגע: "החתן והכלה" יכולים סוף סוף להיפגש.

בעל הסולם כותב על כך במאמר "תורת הקבלה ומהותה": "שמח אני שנבראתי בדור כזה, שכבר מותר לפרסם את חכמת האמת. ואם תשאלוני מאין אני יודע שמותר הוא? אשיב לכם, משום שניתן לי רשות לגלות, כלומר, שעד עתה לא נגלו לשום חכם, אותם הדרכים שאפשר לעסוק עמהם בפרהסיא בפני כל עם ועדה, ולהסביר כל מילה ומילה על אופנה... וזהו שהעניק לי ה' במדה שלמה, אשר מקובל אצלינו, שזה אינו תלוי בגאוניות של החכם עצמו, אלא במצב הדור, על דרך שאמרו ז"ל "ראוי היה שמואל הקטן וכו' אלא שאין דורו זכאי לכך", ועל כן אמרתי שכל זכייתי בדרך גילוי החכמה, הוא מסיבת הדור שלי".

מכאן אנחנו יכולים להבין את ההבדל המהותי בין לימוד חכמת הקבלה עד ימינו לבין הלימוד מימינו והלאה. עד דורנו נלמדה החכמה בסתר, בקבוצות קטנות בלבד. גם בתקופת בית המקדש הראשון, שבה עם ישראל כולו מימש את השיטה והיה בהשגה רוחנית, החכמה הייתה גלויה רק לו. לאנושות כולה עדיין לא היה צורך בה. בימינו, לאחר חזרתו של עם ישראל לארץ ישראל, וליתר דיוק החל משנת 1995 (כדברי בעל הסולם), האנושות כולה הולכת ומגלה את הצורך בחכמת הקבלה.

ואנחנו הם אלה שצריכים לגלות לאנושות את החכמה. כל אדם שהתעוררה בו הנקודה שבלב מחויב להעביר את החכמה הלאה לכל אדם בעולם בהתאם לרצונו.

שתי דרכים יש להפצת החכמה: הפצה פנימית והפצה חיצונית. בפנימיות אנחנו מפיצים את החכמה בכל מחשבה, רצון וכוונה שאנחנו מצרפים ללימוד חכמת הקבלה. כחלקים שמרכיבים יחד נשמה אחת, נשמת אדם הראשון, כל מאמץ פנימי שאנחנו עושים בלימוד חכמת הקבלה פועל בהכרח על כל חלקי הנשמה ועל הנשמה כולה. התוצאות אינן מורגשות מיד, אבל דווקא המאמץ הפנימי הזה שלנו הוא האפקטיבי ביותר.

עלינו לזכור זאת בשעה שאנחנו לומדים את חכמת הקבלה. במאמץ הפרטי שלנו אנחנו משפיעים על הכלל ומקרבים אותו, צעד אחר צעד, לגילוי הבורא בעולמנו. את חכמת הקבלה עלינו ללמוד מתוך כוונה לתיקון האנושות כולה, הרי אנחנו לומדים שלאיש מאיתנו לא יהיה טוב כל עוד יש בעולם אדם שסובל. בזמן הלימוד ובהכנה ללימוד, עלינו להשתדל אפוא לכוון את הלימוד לתיקון האנושות כולה.

ואפשר כמובן להפיץ את חכמת הקבלה גם בחיצוניות: פשוט להשתתף במאמץ הכללי להביא את חכמת הקבלה ואת מסריה לכל מי שכבר מוכן לקלוט אותם. ארגון "קבלה לעם" מפעיל ערוץ טלוויזיה שמשדר תכנים קבליים 24 שעות ביממה ("ערוץ הקבלה"), מוציא לאור מדי שנה עשרות ספרים בנושא חכמת הקבלה, מפעיל אתר אינטרנט ללימוד החכמה בעברית ובעוד עשרות שפות שונות, מקיים לימודים במסגרת עשרות הסניפים של מכללת "קבלה לעם", ומפיק אירועים חברתיים לכל תלמידי הקבלה בארץ ובעולם. כל אחד, לפי רצונו, יכול להשתתף בפעילות הענפה הזאת ולהגיש את חכמת הקבלה לכל מי שמעוניין בכך.

כלל חשוב בהפצת חכמת הקבלה הוא "אין כפייה ברוחניות", כלומר אין לכפות על איש ללמוד את חכמת הקבלה. החכמה פתוחה לכולם, כל אחד מוזמן לקחת ממנה לפי רצונו. הרב"ש היה מתאר זאת כך: "בכל בוקר אני קם לפתוח את המכולת, מי שרוצה להיכנס, מוזמן להיכנס, הדלת פתוחה". עלינו רק לגרום לכך שהחומר יהיה נגיש והלימוד יהיה זמין לכל אדם. כל היתר, לפי הרצון.

הפצת חכמת הקבלה היא אחד מהכלים החשובים ביותר העומדים לרשותנו להרחבת החלק המתוקן, האוהב והמחובר בתוך הנשמה הכללית האחת של כולנו. וככל שהחלק המתוקן של נשמת אדם הראשון הולך וגדל, כך גדלה גם השפעתו עלינו, ערכה של הרוחניות הולך ועולה בעינינו, וכתוצאה מכך אנחנו הולכים ומתקרבים אליה.

האמת היא שבין שאנחנו מודעים לכך ובין שלא, כל חיינו הם הפצה, מפני שבתוכנו, ברצונות ובמחשבות שלנו, כולנו מחוברים ברשת אחת. בכל רגע נתון אנחנו מוסרים זה לזה מסרים סמויים וגלויים, מעבירים זה לזה מידע ומשפיעים זה על זה. לכן, אם אנחנו בכל מקרה משתתפים ב"משחק", עדיף שנשפיע זה לזה משהו טוב, את הטוב ביותר, את השיטה איך לאהוב באמת.

הספר שאתם אוחזים בידיכם נכתב מתוך רצון זה.

בחן את עצמך:

 

סיכום השיעור

נקודות עיקריות

מושגים

אין כפייה ברוחניות - את חכמת הקבלה לומדים רק לפי הרצון. אי אפשר לכפות על האדם ללמוד אותה.

תשובות לשאלות

שאלה: מה עלינו לעשות כדי להבטיח את קיומנו בארץ ישראל?

תשובה: כדי להבטיח את קיומנו בארץ ישראל עלינו להתחיל להתאים את עצמנו לשורשה הרוחני של ארץ ישראל. שורשה הרוחני של הארץ הוא הרצון להשפיע. לכן רק כשנתחיל לתקן את היחסים בינינו משנאת חינם לאהבת חינם ולקשור בינינו קשרים של השפעה, נזכה לגלות את כל טובה של הארץ ולחיות בה בשגשוג ובבטחה.

שאלה: מהי הסיבה לשנאת ישראל?

תשובה: תיקון העולם כולו תלוי בתיקון ישראל, ומכיוון שעם ישראל מתמהמה בתיקונו וגוזר בכך על כל העולם חיי צער, מתעוררת בתת המודע של כל אומות העולם ההרגשה שעם ישראל אחראי לכל הרע בעולם. זו הסיבה לשנאת ישראל.

שאלה: מדוע חשוב להפיץ את חכמת הקבלה?

תשובה: יש לכך כמה סיבות: א) האנושות מוכנה לחכמת הקבלה; ב) תפקידנו כעם הוא להביא את המסרים של חכמת הקבלה לכל אדם בעולם; ג) בהפצת חכמת הקבלה אנחנו מרחיבים את הכלי האחד המתוקן של נשמת אדם הראשון, וככל שהוא הולך וגדל כך הוא משפיע עלינו יותר, מעלה בנו יותר את חשיבות הרוחניות ומקדם אותנו יותר לקראתה.

להרחבה ולהעמקה בחומר הלימוד, עבור לספר הקורס, עמוד 407.

 

רצף לוגי

(סדר התפתחות הקורס)

למדנו שחכמת הקבלה היא שיטה לגילוי הבורא לנבראים בעולם הזה.

למדנו שכדי לגלות את הבורא עלינו לשנות את הכוונה מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע.

למדנו שבספרי הקבלה טמון כוח רוחני מיוחד הנקרא המאור המחזיר למוטב, שבכוחו לשנות את הכוונה שלנו, מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע.

למדנו שרק בבירור היחס שלנו לזולת אנחנו יכולים לייצר בתוכנו פנייה אמיתית למאור המחזיר למוטב.

למדנו שרק על ידי בחירה בסביבה הנכונה להתפתחות הרוחנית, אנחנו יכולים לברר במדויק את היחס שלנו לזולת.

למדנו שהנקודות שבלב הם החלקים השבורים של נשמת אדם הראשון ושבבניית סביבה רוחנית עם הנקודות שבלב האחרות, אנחנו יוצרים את הבקשה לתיקון, לחיבור החלקים השבורים, ומזמינים את המאור המחזיר למוטב.

למדנו שהבסיס לפנייה אמיתית למאור המחזיר למוטב הוא "אין עוד מלבדו", כלומר לשייך את כל המצבים שמתגלים לבורא האחד, מקור כל הסיבות.

למדנו שבגילוי שליטת הרצון לקבל (הכוונה על מנת לקבל) אנחנו בונים בתוכנו את הבקשה האמיתית לתיקון.

למדנו על סדר התיקון: הכלים הזכים יותר ("ישראל") בתחילה, והכלים העבים יותר ("אומות העולם") בסוף.

 
 

משהו לקינוח

זהו. תם ונשלם קורס "מבוא לחכמת הקבלה". במהלך הקורס רכשנו ידע בסיסי בכל תחומי הלימוד של חכמת הקבלה, ולא פחות חשוב מכך, הבנו מהו היחס הנכון ללימוד החכמה. הידע שנרכש והיחס הנכון ללימוד יקנו לנו בסיס רחב, עמוק ויציב להמשיך ולהעמיק בלימוד החכמה.

מקווים שנהניתם. בסופו של דבר המטרה היא ליהנות. נקנח ב"ממתק" מתוך הספר "טעם של אור" של הרב לייטמן, שיישאר לנו טעם טוב בפה ובלב.

"תארו לעצמכם שבעה מיליארד איש שנמצאים באהבה, באחדות, בערבות. אתה לא צריך לחפש ערֵבים לבנק כדי לקבל הלוואה, לא צריך להסתיר שום דבר מאחרים. אף אחד לא צריך לשמור על מה שיש לו, להציב הגבלות.

לא צריכים לחוקק חוקים על כל פרט ופרט, ממש כמו שלא צריך חוקים כדי להסביר לאישה כיצד להתייחס לתינוק שנולד לה. האהבה מכוונת אותה בצורה טבעית. כשיש אהבה, אז אין חוקים מלבד חוק אחד - חוק האהבה.

קשה לנו לתפוס עד כמה הכל ייעשה פשוט אם רק תהיה לנו תכונת האהבה. לא נצטרך לשמור על אף אחד, להגיד למישהו משהו. כל אחד יחפש רק איך להיטיב לאחרים ויקבל תמורת זה תענוג אינסופי".

חזרה לראש הדף
Site location tree