יחידת לימוד מס' 1. חלק א'
שיעור מס' 1 - מה באמת אנחנו יודעים על חכמת הקבלה?
משימה מס' 1:
קרא את הקטעים הבאים מתוך הבלוג של הרב מיכאל לייטמן וענה על השאלות הבאות:
-
ציין לפחות שתי סיבות לריבוי הדעות הקדומות על חכמת הקבלה
-
מדוע חכמת הקבלה מתגלה בימינו?
חכמת הקבלה הייתה נסתרת במשך זמן רב, ומכיוון שכך עוררה באנושות את הרצון לדעת מהי החכמה הזאת. רבים חשבו שאם היא נסתרת, ודאי יש בה כוחות אפלים שאסור להפעיל. אם נגלה אותם, נגלה לאדם רע והוא יוכל להשתמש בו כדי להרע לאחרים, כמו למשל באמצעות הקללה "פולסא דנורא" וכדומה.
ככל שזה נראה טיפשי כיום, עדיין יש אנשים שמשוכנעים כי בעזרת פעולות מהסוג הזה אפשר להזיק לעולם, ושכל זה הגיע מהקבלה.
בנוסף לכך, המקובלים עצמם היו מעוניינים בהרחקת העמים מחכמת הקבלה, כדי לתת להם את האפשרות לגלות כמה שיותר את חוסר האונים שלהם. הם נתנו לאדם את האפשרות לברר את הבלבול הפנימי שלו, לגלות את המוגבלות שלו. האדם חייב להגיע לבד לאמת, לגלות אותה בעצמו, בעזרת ניסיון עצמי, בירור רציונאלי ושכל ישר!
האמת היא שבמשך כל ההיסטוריה האנושית, בני האדם עסקו רק בבירור האמת. ובכל זאת, עד היום האמת לא מבוררת. הרי ידוע שאפילו המדעים שלנו מתפתחים בעזרת הדמיון. המדען מדמיין לעצמו תיאוריה כלשהי, מתחיל לבדוק את ההשערות שלו ובצורה כזו מגלה משהו. זהו מחקר להוכחת תיאוריה מוצעת, זאת אומרת מחקר בעזרת הדמיון.
רק חכמת הקבלה לא מתפתחת בעזרת הדמיון, מפני שאי אפשר לדמיין מהעולם הגשמי, משהו ששייך לעולם הרוחני.
לכן, לאחר שהאדם חושף את כל הדמיונות שלו, הוא מגיע לחכמה היחידה שאין בה דבר לא ממשי. חכמה שבה הכל מתגלה לא מתוך תיאוריה והשערות, אלא מתוך ניסיון מעשי!
במשך אלפי שנים המקובלים היו מעוניינים, שאנשים יחשבו שחכמת הקבלה היא כל דבר אחר מלבד מה שהיא באמת! כדי שמבעד לבלבול ולהכחשות הללו, הם יבררו מהי חכמת הקבלה באמת, ויגיעו לגילוי שלה דווקא בזמן שלנו, בזמן שאנחנו כל כך זקוקים לה.
שאלה: אדם שמגיע ללמוד את חכמת הקבלה, מביא עימו מטען של תיאורים ודמיונות שגויים ומתבלבל בהבנת הדברים. כיצד ניתן להסתדר ולהבין את הבלבול הזה בצורה המהירה ביותר?
תשובה: צריך לקבל את התלמיד כמו שהוא. השאיפה לגילוי הבורא היא הדבר היחיד שמשפיע על ההתקדמות הרוחנית.
האמת היא שבשיטות השקריות טמונה תועלת רבה. לפי החוק "קליפה שומרת על הפרי", זה יתגלה לנו בהמשך. אנחנו מגיעים לחכמת הקבלה, עמוסים במטען גדול של סטריאוטיפים ודעות קדומות שקיבלנו בילדותנו ובמהלך החיים שלנו וכל מה ששמענו יוצר לנו בסיס של "עובדות".
כל עוד האדם לא ירכוש תכונות חדשות, הפועלות בתוכו באותה עוצמה כמו ה"סיסמאות והעובדות", שאותן שמע והפנים בילדותו, בצורה נאיבית, והן אלו שמנהלות את חייו, הוא לא יוכל להתעלות מעליהן, הוא לא יוכל להרגיש את העולם הרוחני!
אבל האדם אינו מסוגל להיפטר בעצמו מהתיאורים והדמיונות הקודמים שצריך להחליפם בחדשים. רק לימוד חכמת הקבלה יכול לעשות זאת.
שאלה: עד כמה מגביל אותנו הידע שהפנמנו בילדותנו?
תשובה: כשהאדם מקבל כוח רוחני ומתעלה מעל החומריות, ומתחיל לראות את עצמו החומרי, מהצד, הוא נדהם לגלות עד כמה הוא מלא בסטריאוטיפים, שאין להם שום בסיס מציאותי! הוא פשוט קיבל אותם מתי שהוא על ידי אמונה. זה נכנס למוחו הילדותי והוטבע שם, כמידע שלא ניתן למחיקה ואי אפשר לעשות איתו דבר.
לכן כל אחד יכול לבוא ולהתחיל ללמוד, ועם הזמן, כלומר תחת השפעת החומר שהוא לומד, הוא ישתחרר בהדרגה מהסטריאוטיפים השקריים והאמונות הקודמות. את מה שהאדם רכש בשלבים מאוחרים יותר בחייו, קל לשנות, אך את החינוך שקיבל בצעירותו קשה לשנות. ובכל זאת, בעקבות לימוד חכמת הקבלה, לאט לאט האדם מנקה ומוריד מעצמו את כל "הקליפה" ומתחיל להשתמש בפרי הרוחני, כשהפרי מבשיל באמת.
משימה מס' 2:
בקטע הבא, מתוך "כתבי הדור האחרון" של הרב יהודה אשלג, מתאר בעל הסולם מיהו מקובל. קרא את הקטע וענה על השאלה הבאה:
-
במה מחדש התיאור של בעל הסולם את תפיסת המושג "מקובל"?
מגע עם הבורא [1]
ההמונים מדמים לעצמם שמי שיש לו קשר עם הבורא הוא אדם שיש לפחד לדבר עימו ומכל שכן להימצא בד' אמות שלו. כי כן טבע האדם שמפחד מכל דבר שמחוץ לטבע הבריאה והוא מפחד גם מדבר בלתי שכיח כמו רעם וחזיז קולות.
אמנם למעשה אינו כן, כי אדרבא כי אין דבר יותר טבעי מלהשיג מגע עם הבורא, כי הוא בעל הטבע, ובאמת יש לכל נברא מגע עם הבורא, אלא שאינו יודע ומרגיש זאת. והזוכה למגע עימו אינו נתווסף לו רק הידיעה לבד, כמו האדם שיש לו אוצר בכיסו ואינו יודע ובא אחד והודיע לו מה שיש לו בכיסו אשר באמת עתה נתעשר. ועם כל זה אין כאן שום חדש לו ואין ממה להתרגש כי במציאות הממשי לא נתחדש דבר.
ולפיכך אדרבה גם האדם הזוכה נעשה מתוך כך טבעי ביותר... ואין קרוב וטבעי לההמון ממנו, ויש רק לאהוב אותו לבד כי אין להם אח קרוב כמוהו.
משימה מס' 3:
קרא את הקטע הבא מתוך הספר "טעם של אור" וכתוב במה שונה ההגדרה של חכמת הקבלה למושג "בורא" מהתפיסה העממית המקובלת של המושג בורא.
שאלה: חינכו אותי שהבורא נמצא בשמים, ממש כמו איזה סבא טוב. זה נכון?
תשובה: הגישה הזאת היא נחלת האנושות מזה דורי דורות. גישה זו אומרת שיש איזשהו כוח... אבל מי יודע איזה כוח? אז האדם משייך לכוח הנסתר הזה דמות על פי הבנתו.
האמת היא שהבורא הוא הכוח הכללי של הטבע, כפי שמוסבר בחכמת הקבלה. [2] אבל מתוך זה שהקבלה הייתה נסתרת אלפי שנים, פיתחנו לעצמנו תפיסות שגויות.
נדמה לנו שאם נבקש יפה מהבורא, הוא יגמול לנו טוב, אנו רוצים להשתמש בכוח העליון להנאתנו. אנו תולים בו תקוות, כאילו היה מישהו בעולם שלנו. "אני אתן לו משהו, והוא יחזיר לי טובה". נדמה לנו שבדרך זו נוכל לשחד אותו, והכל יסתדר לטובה.
זוהי גישה עממית שהשתרשה בנו בשנות הגלות הארוכות, שנות הניתוק מהשגת הבורא ומהרגשת העולם העליון. גלות היא מצב של הסתר, של ניתוק מהשגה רוחנית.
כיום חכמת הקבלה מתגלה שוב ומבהירה את היחס הנכון למושג "בורא".
משימה מס' 4:
קרא את הקטע הבא מתוך הבלוג של הרב מיכאל לייטמן ופרט לפחות 3 מאפיינים למעבר מההתפתחות החומרית של האדם להתפתחות החדשה.
ההתפתחות החומרית של האדם נעצרת ומפנה מקום להתפתחות חדשה.
בכל תחומי החיים שלנו ניכרים היום הייאוש והריקנות. איננו יודעים כיצד לנהוג עם הילדים שלנו. חשבנו שהולדנו אותם לחיים טובים, אך באופק לא נראה שום דבר שדומה לכך. האדם אינו מבין בשביל מה הוא צריך את ההתחייבות המשפחתית אם הוא אינו רואה שיצמח לו משהו טוב יותר מתוך ההתחייבות הזאת. הוא מרגיש שהוא מכניס את עצמו למחויבות מגבילה, חונקת.
ההתקשרות למקום מסוים ואפילו למדינה מסוימת נעלמת אף היא. האדם פשוט רוצה לחיות טוב יותר. היכן שקיימת הזדמנות כזאת, לשם הוא מוכן ללכת.
באופן כזה, אנחנו מוחקים את כל הגבולות, שוברים את כל ההגבלות, תולשים את כל ה"עטיפות" הישנות שבהן התפתחנו במשך אלפי שנים.
בעבר האדם ידע שהוא שייך לעם מסוים, למקום מסוים, לתרבות מסוימת, קשור למשפחה, לילדים ולהורים, לכל מה שהיווה את הבסיס לחיים בזמנים עברו. האבות מסרו לבניהם מדור לדור את המקצועות שלהם. הבן של הנפח הפך לנפח, והבן של רועה הצאן הפך לרועה צאן. כל בחור ידע למי יינשא, אם לבחורה מאותו הכפר או לאישה מהכפרים הסמוכים. כל החיים זרמו לפי החוקים האלה.
בזמננו הכל השתנה. בכל רחבי העולם אנשים עוזבים את הצורה הקודמת של הקיום האנושי. זאת אומרת, האגו שלנו, הרצון הפנימי שלנו, המודעות שלנו, משתנים באופן חד ומהיר מאוד. לשם מה? - בעצמנו איננו יודעים.
בימינו הרצון ליהנות הוא זה שמכוון אותנו. הוא הורס את כל הגבולות והמחיצות שהחזיקו אותנו במסגרות המקובלות. היום המסגרות וההקשרים הישנים התרופפו ומה שקובע זה הנוחיות.
האדם עלה מעל ההגבלות שבהן הוא חי במשך כל ההיסטוריה. הגבולות נמחקו, אנשים מרגישים בבית בכל מדינה. בין אם אנחנו רוצים בכך ובין אם לא, כדור הארץ הופך להיות שטח משותף. וגם אם המגמה החדשה רק בראשיתה, היא כבר בלתי הפיכה.
יחד עם זאת, מתגלה לנו ריקנות חדשה שלא הכרנו קודם. לא משנה לאן נלך ובמה נעסוק, לא נוכל למלא אותה בשום דבר. העלייה מעל להגבלות שהתיישנו והנכונות לצורות התפתחות חדשות לא יאפשרו לנו בכל מקרה למלא את הרצון שגדל, שהעלה אותנו מעל לעולם הישן היישר אל מערבולת השינויים. המילוי שהוא דורש מאיתנו, כה גדול, שהוא פשוט אינו נמצא בשום מקום.
האנושות נמצאת בצרה. כיוון שלא מצאה צורת מילוי חדשה היא מרגיעה את עצמה באלכוהול, סמים וכדורים נגד דיכאון. ולמרות שהשימוש בהם הולך ומתרחב, ההרגשה היא שזה לא הפתרון. לכן, במוקדם או במאוחר (עדיף במוקדם), נבין שהגיע הזמן להחליף את המילוי הגשמי במילוי הרוחני.
משימה מס' 5:
קרא את הקטעים הבאים מתוך הספר "הנקודה שבלב".
בואו ננסה לדמיין לרגע את עצמנו קמים בבוקר כשאנחנו מכירים את החוק הכללי של המציאות, החוק שמגדיר הכל.
אנחנו מבינים מה כדאי לעשות וממה כדאי להימנע כדי לא לקבל תגובה שלילית. הכל ברור לנו, ואנחנו מתעוררים אל החיים כמו ילדים - עם רצון וחשק אדיר, ובלי כל כך הרבה פחדים ועכבות. זהו בדיוק המצב שבו אנחנו ראויים לחיות.
ובעצם, למה לא? למה שלא תמיד נצליח? למה כל הזמן אנחנו חייבים להיתקע בקירות, לספוג מכות ולהיתקל בבעיות? למה אנחנו צריכים להיות בחושך?
אם נגלה את החוק הכללי הזה, לא תהיה לנו שום בעיה; נדע בדיוק איך להסתדר בחיים, איך להצליח בגדול.
חכמת הקבלה היא מדע המגלה את ההנהגה העליונה בבריאה כולה.
המציאות כולה מונהגת על ידי חוק אחד כולל, שנקרא חוק הטבע או חוק הבורא. זהו חוק האהבה הכללית, ההרמוניה והטוב. שיטת הקבלה מעניקה לנו את האפשרות לגלות את החוק הזה, ועל פיו לבנות את חיינו.
כמו שחשוב וחיוני ללמוד את חוקי הפיזיקה, הכימיה והביולוגיה כדי להתקיים בצורה נורמלית, כך חשוב וחיוני להכיר את חכמת הקבלה. הכרת החוק הכולל של הבריאה וחיים בהתאמה אליו, יחסכו מאיתנו סבל, מלחמות ואסונות טבע, ויביאו אותנו למצב של איזון והרמוניה.
שיעור מס' 2 - מי יכול ללמוד את חכמת הקבלה?
משימה מס' 1:
קרא את הקטע הבא מתוך הספר "מגדל בבל - הקומה האחרונה" וענה על השאלה הבאה:
-
מה ההבדל בין דרגות הרצון לקבל השונות?
חקירת החומרים השונים שבטבע מראה כי השאיפה הבסיסית של כל חומר ושל כל אובייקט היא לשמור על קיומו. עם זאת, בכל חומר מתבטאת שאיפה זו בצורה ייחודית: יש חומרים מוצקים שצורתם מוגדרת וקבועה ולכן קשה "לחדור לגבולם", אחרים שומרים על קיומם דווקא על ידי תנועה ושינויים. ונשאלת אפוא השאלה, מה גורם לכל חומר להתנהג בצורה מסוימת ולהיבדל מחומרים אחרים? מה מכתיב את פעולותיו של כל אובייקט?
הכוח הפנימי המצוי בתוך כל חומר או אובייקט מכונה בחכמת הקבלה בשם הכללי "הרצון לקבל הנאה ותענוג" או בקצרה "הרצון לקבל", ובמהותו הוא הרצון של כל חומר או אובייקט להתקיים. כוח זה הוא שמעצב את צורת החומר ומגדיר את תכונותיו ואת התנהגותו. לרצון להתקיים יש אין-סוף צורות ושילובים אפשריים והוא נמצא ביסודו של כל חומר העולם. כל דרגה גבוהה יותר של חומר היא ביטוי לרצון להתקיים גדול יותר. הרצון השונה שבכל אחת מדרגות החומר - הדומם, הצומח, החי והמְדַבֵּר (אדם) - מעצב את התהליכים השונים המתרחשים בה.
הרצון להתקיים פועל על פי שני עקרונות: (א) לשמור על צורתו הקיימת, היינו להוסיף להתקיים; (ב) לצרף לעצמו את מה שהוא מרגיש שנחוץ לקיומו. הרגשת הרצון לצרף לעצמו דבר-מה היא שמבדילה בין דרגות החומר השונות.
בדרגת הדומם מצוי הרצון להתקיים הקטן ביותר. מכיוון שהרצון של הדומם קטן, אין הוא זקוק לצרף לעצמו דבר-מה חיצוני כדי להתקיים. כל רצונו הוא רק לשמור על צורתו הקיימת, על המבנה שלו ועל תכונותיו, כאטום, כמולקולה, כגביש וכדומה, וכל דבר אחר הוא דוחה.
בדרגת הצומח הרצון להתקיים גדול יותר ושונה מהותית מן הרצון שבדומם. הצומח משתנה; אין הוא "מסתפק" בשמירה על קיומו כמו הדומם, אלא עובר תהליכי התפתחות מסוימים. היחס של הצומח לסביבה הוא יחס אקטיבי. צמחים נעים לעבר קרני השמש ושולחים שורשים לכיוון מקור מים. חיי הצומח תלויים בסביבה שלו, בשמש, בגשם, בקור, בחום, בלחות, ביובש וכיוצא באלה. הצומח מקבל מהסביבה את הדברים הנחוצים לקיומו ולהתפתחותו, מפרק אותם ובונה מהם את הדרוש לו, מפריש את המזיק לו, וכתוצאה מכך הוא צומח. הוא תלוי בסביבתו הרבה יותר משהדומם תלוי בה.
ככל שהרצון להתקיים שבחומר גדול יותר, הוא גורם לאובייקט להיות תלוי יותר בסביבה ורגיש אליה יותר. קשר כזה מתבהר בדרגת החי, שלה רצון להתקיים גדול יותר מזה של הצומח. בעלי חיים משתייכים ללהקות. הם בעלי כושר ניידות ועליהם לנוע ממקום למקום כדי למצוא לעצמם מזון ותנאי קיום מתאימים. בעלי חיים צריכים לאכול בעלי חיים אחרים או צמחים ולקבלם ככוח לקיומם.
בדרגת החי כבר ניכרת התפתחות מסוימת של אישיות. באמצעותה חש בעל החיים תחושות ורגשות אישיים, והוא מפתח אופי משלו. כל בעל חיים מרגיש את הסביבה באופן אישי, מתקרב אל המועיל ומתרחק מהמזיק. מחזור החיים של בעל החיים הוא אינדיווידואלי: כל אחד נולד ומת במועדו, בשונה מהצמחים המתנהגים בהתאם לעונה.
הדרגה הגדולה ביותר של הרצון להתקיים היא דרגת האדם, דרגת המדבר. האדם הוא היצור היחיד שהתפתחותו תלויה לחלוטין בזולת, והוא בעל תחושה של עבר, של הווה ושל עתיד. האדם משפיע בעצמו על הסביבה והסביבה משפיעה עליו. הוא משתנה ללא הרף לא רק מפני שלו עצמו טוב או רע במצבו הנוכחי, אלא גם כתוצאה מהרגשת הזולת הגורמת לו לחשוק בכל מה שיש לזולתו. יתרה מזאת, האדם רוצה שיהיה לו יותר משיש לזולת, או שלזולת יחסר כדי שישתפרו מצבו היחסי ותחושת הסיפוק העצמי שלו. משום כך מכונה הרצון שבאדם בשמות "אגו", "רצון ליהנות" או "רצון לקבל הנאה ותענוג".
התפתחות הרצון ליהנות גרמה לאדם לחוש נחיצות תמידית לפתח את הקיים, ואף לגלות ולהמציא דברים חדשים. רצון גדול יותר משמעו צרכים גדולים יותר, המביאים להתפתחות השכל וליכולת תפיסה חדה יותר. גדילתו של הרצון ליהנות היא שחוללה את התפתחות האנושות במשך כל שנות קיומה והיא שהצעידה אותנו קדימה.
סקירת התפתחותה של האנושות בתחומי התרבות, החינוך, המדע והטכנולוגיה, לאור ההבנה שהרצון מוביל את הכל, מביאה אותנו למסקנה כי הרצון המתפתח הוא שהוליד בנו את כל הרעיונות, ההמצאות והחידושים. כל אלה הם למעשה כלים "טכניים" בלבד, מעין משרתים, שהתפתחו אך ורק כדי למלא את הצרכים שהוליד הרצון. נציין כי תהליך זה של התפתחות הרצון מתרחש לא רק באנושות לאורך ההיסטוריה, אלא גם לאורך חייו האישיים של כל אחד מאיתנו. רצונות אלה מתעוררים בנו בזה אחר זה ובשילובים שונים, והם מכוונים את מסלול חיינו.
אם כן, המנוע הפנימי הדוחף אותנו קדימה, והגורם לכל תהליך המתרחש באדם הפרטי ובחברה האנושית, הוא הרצון ליהנות. התפתחותו של הרצון בלתי פוסקת והיא שמעצבת את ההווה ואת העתיד שלקראתו אנו צועדים.
משימה מס' 2:
קרא את הקטע הבא מתוך הספר "מגדל בבל - הקומה האחרונה" וענה על השאלות הבאות
-
תאר את המנגנון שמפתח את הרצון לקבל.
-
מה התועלת בגדילת הרצון עד למצב, שבו אינו מוצא את סיפוקו?
אם נחקור את ההנאות השונות שלנו מהשגת ידע, שליטה, כבוד או עושר, כמו גם הנאות מאוכל וממין, נראה כי בכל המקרים ההנאה המרבית מורגשת במפגש הראשוני והקצר שבין הרצון לבין מילויו. מרגע קבלת המילוי פוחתת ההנאה והולכת. התענוג מסיפוק הרצון עשוי להימשך דקות, שעות או ימים - אך הוא נעלם. גם אם האדם מתאמץ במשך שנים ארוכות להשיג דבר-מה, כמו למשל משרה מכובדת או תואר אקדמי יוקרתי, הרי לאחר השגתו אובדת תחושת התענוג. יוצא שהתענוג הממלא את הרצון גם מבטל אותו.
יתר על כן, כניסת התענוג לתוך הרצון והסתלקותו ממנו בונות בנו רצון ליהנות בעוצמה כפולה. מה שהסב לנו סיפוק היום, מחר כבר לא יהא בו די. אנו רוצים יותר מזה. הרבה יותר. וכך יוצא שסיפוק הרצונות שבנו מגדיל אותם, ומכריח אותנו להשקיע מאמצים גדולים יותר כדי למלאם.
תחושת החיים והחיוניות של מי שאינו רוצה להשיג דבר-מה דועכת. לכן החברה האנושית מספקת לכל אחד מחבריה רצונות חדשים בכל עת, והם מחיים אותנו לרגע קצר נוסף. אך שוב ושוב אנו מתמלאים לרגע ומיד מתרוקנים, והתסכול גובר.
כיום החברה דוחפת אותנו לרכוש עוד ועוד מוצרים ומאפשרת לנו לקנות כמעט כל דבר, גם מבלי שהכסף הדרוש לכך יהיה בידינו. השיווק האגרסיבי, הצורך לעמוד בסטנדרטים החברתיים וההקלות במתן האשראי מובילים אותנו לרכוש הרבה מעבר ליכולת הפיננסית הריאלית שלנו. אחרי זמן לא ארוך פגה ההתרגשות מהרכישה כלא הייתה, אך התשלומים ילוו אותנו לאורך שנים. במקרים כאלה האכזבה מהרכישה אינה נשכחת בחלוף הזמן, אלא דווקא הולכת ומצטברת.
מכל האמור עולה כי הטבע שלנו, הרצון ליהנות, מציב אותנו בעמדה בלתי אפשרית בעליל. מצד אחד רצונותינו הולכים וגדלים; מצד שני, המילוי, שהשגתו כרוכה בתנועה רבה, היינו בפעולות ובמאמצים רבים, מורגש לזמן קצר בלבד, נעלם, ומותיר אותנו ריקניים כפליים.
במשך כל ההיסטוריה האמינה האנושות שזמנים טובים יותר עומדים לפנינו, שאנו נפתח את המדע, את הטכנולוגיה, את התרבות ואת החינוך, והם יהפכו את חיינו לטובים ומאושרים יותר ויותר. מקום הממחיש היטב את הדברים הוא "ספינת החלל כדור הארץ" המצויה במרכז אפקוט, אחד מפארקי השעשועים בדיסני-וורלד, שנבנה בתחילת שנות השמונים של המאה העשרים.
המבקרים באתר מובלים דרך תחנות המתארות ציוני דרך היסטוריים הסוקרים את התפתחות האנושות. תחילתו של המסע בימים של ציורי המערות, משם הוא ממשיך ועובר בכל ציוני הדרך בהתפתחות האדם, כמו תחילת השימוש בנייר, ומסתיים בכיבוש החלל. האטרקציה שעוצבה לפי הגישה שרווחה לפני כמה עשורים נבנתה כשיר הלל לאדם הגדול ההולך מחיל אל חיל. כל ההיסטוריה של האנושות מוצגת שם כהתקדמות בלתי פוסקת לעבר האושר: הנה מחר הוא מגיע! אם לא מחר - מחרתיים, אם לא לילדינו - לנכדינו.
כמה שנים עברו, והיום הכל נגמר. לכל אחד מאיתנו יש כל מה שאדם רק יכול היה לחלום עליו לפני מאה שנה: בידינו האפשרויות לבלות, לטייל, לנוח, ליהנות מספורט וכיוצא באלה, אבל איננו מאמינים עוד שהמחר יהיה טוב יותר. אנו מצויים בנקודת מפנה שבה אנו מתחילים להתפכח ולהבין שעתיד מאושר אינו מצפה לנו. ככל הנראה, חייהם של ילדינו יהיו טובים פחות מחיינו שלנו.
הרגשת המשבר בכל התחומים, החל מרמת הפרט וכלה ברמת הכלל, היא פועל יוצא מההכרה שכל מה שפיתחנו וכל מה שאנו מכירים לא הביא לאושר. מכאן נובעות תחושות כמו חוסר משמעות וריקנות, ולכן גם הדיכאון והסמים הם מחלות הזמן המודרני. אלה הם ביטויים לחוסר האונים שבו אנו שרויים כתוצאה מחוסר ההבנה כיצד למלא את הרצון ליהנות, שגדל וכבר אינו מוצא סיפוק בשום דבר מוכר.
מכאן ואילך שום פתרון מוכר לא יוכל עוד לסייע לנו להיטיב את מצבנו. רק אם נכיר את יסודות הטבע שעל פיהם מתקיימים כל הגופים החיים והטבע בכללו, נוכל ללמוד היכן אנו טועים ולהבין מהי השיטה המושלמת לסיפוק הרצון ליהנות, שתביא את האנושות לחיים מלאי תוכן, ביטחון ושלווה.
משימה מס' 3:
קרא את הקטעים הבאים מתוך הספר "טעם של אור" וכתוב במילים שלך:
-
מהי הנקודה שבלב?
מלכתחילה נוצרתי בצורתי המתוקנת, במצב שמכונה "עולם אין-סוף". ממנו ירדתי ונפלתי עד המצב שנקרא "העולם הזה" - המצב ההפוך, המקולקל. בדיוק באותה הדרך שבה ירדתי, אני אמור לעלות.
מתי אני מתחיל להרגיש שאני מוכן לדרך, ואיך אני יודע מהי בכלל הדרך? יש כאן שילוב בין שני מרכיבים. מצד אחד, אני מרגיש ייסורים בחיים האלה. לאו דווקא ייסורים גשמיים, ייתכן שמבחינה חומרית יש לי כל טוב, אבל בכל זאת אני מרגיש קצת ריק. מצד שני, אני מרגיש מין משיכה שכזו, נטייה, השתוקקות להשיג את מקור החיים. זוהי כבר התעוררות "הנקודה שבלב".
נקודה זו היא כמו גֵן רוחני שטמון בי, טיפת זרע רוחנית שממנה אמורה להתפתח הנשמה שלי. ב"נקודה שבלב" מוגדרת שרשרת המצבים שאעבור בדרך חזרה לאין-סוף. ואז, רוצה או לא רוצה, אני מרגיש שאני חייב להגיע לפיתרון. רוצה או לא רוצה, אני מגיע לפגישה כלשהי עם חכמת הקבלה. גם אם אני אסקימואי, אפריקאי, אמריקאי, רוסי, תל אביבי או ירושלמי. מי שלא אהיה. יש דוגמאות שהן פשוט בלתי נתפסות מאיפה האדם מגיע וכיצד.
איך זה קורה? העולם שלנו הוא שדה רוחני, ממש כמו שדה מגנטי, ו"הנקודה שבלב" מביאה את האדם למקום שבו הוא יכול להזין ולמלא אותה.
כל ההתפתחות הרוחנית מתבצעת בתוך "הנקודה שבלב". אנחנו צריכים לפתח אותה, "לנפח" אותה עד שתגדל כמו בלון. בתוכה נגלה עולמות עליונים, חיים רוחניים.
ההבדל בין להרגיש אותה כנקודה קטנה לבין להרגיש בה עולם ומלואו תלוי ביכולת האבחון שלנו. נמחיש זאת כך: נאמר שבמבט מהחלל אל מקום מסוים בכדור הארץ הוא נראה כנקודה. מתקרבים עוד יותר, רואים עיר שלמה. מתקרבים עוד קצת ומבחינים בבניינים, במכוניות ובעצים. ככל שמתקרבים, מבחינים ביותר פרטים.
יכולת ההבחנה בפרטים בתוך הנקודה מתפתחת בעבודה עם ה"אור המחזיר למוטב" שנמצא בכתבי הקבלה. יוצא שאיננו צריכים להשתוקק לאיזשהו מקום רוחני "למעלה", אלא רק להרחיב את הנקודה שבתוכנו. היא היא תחילת הנשמה.
משימה מס' 4:
קרא את הקטעים הבאים מתוך הספר "ראיון עם העתיד" וענה על השאלות הבאות:
-
מדוע "ספר הזוהר" לא התגלה מיד עם כתיבתו?
-
מה ייחודו של האר"י?
-
מדוע בעל הסולם יכול היה לכתוב פירוש לכתבי האר"י ורשב"י?
ר' שמעון בר יוחאי (רשב"י), היה מחברו של "ספר הזוהר" במאה ה-.2 זהו הספר החשוב ביותר בקבלה ונחשב לספר היסוד העיקרי. ר' שמעון בר יוחאי ונחשב לחוקר גדול של העולם העליון. הוא גם נמנה עם החשובים שבחכמי התלמוד ומוזכר בתלמוד פעמים רבות. הוא שלט הן בשפת התלמוד והן בשפת הקבלה, בעזרתן הוא תיאר את מערכת ההנהגה העליונה, הנסתרת מאיתנו: אילו עולמות רוחניים ואילו כוחות כלולים במערכת הזאת, איך נולדים בה כל מאורעות ההווה והעתיד, כל החידושים וההתהפכויות, איך הם יורדים משם לעולם שלנו, ובאיזה אופן הם מתגלים בו, בהתלבשותם בחומר של העולם הזה.
לפני שרשב"י החל בכתיבת הספר, הוא הקים סביבו קבוצת תלמידים, כך שכל נשמה של כל תלמיד ותלמיד הייתה תואמת למדרגה רוחנית מסויימת בעולם העליון. בסך הכל הם היו תשעה והוא עצמו העשירי. התחברותם לנשמה אחת, הייתה בהתאמה מלאה למבנה שלם הקיים בעולם הרוחני, הנקרא "עשר ספירות".
ר' שמעון בר יוחאי סיפר, שלא היה יכול לכתוב את הספר בעצמו. את הספר היה אמור לכתוב עבור הדורות האחרונים, ולהעביר אותו דרך כל דורות הביניים, כדי שזה יתגלה רק במאה ה-.16 לפיכך, כדי לכתוב את הספר הזה בנסתרות, כך שדורות הביניים יעבירו אותו הלאה, הוא השתמש בתלמידו רבי אבא. תוך כדי שהוא שומע-לומד את "ספר הזוהר" ממורו, החל רבי אבא בכתיבת הספר, אבל כתב אותו כך שבזמן שהאדם יקרא בו, הוא יקלוט רק את הרובד החיצוני של הספר.
עוד בחייו של ר' שמעון בר יוחאי, הספר נגנז מיד לאחר שהסתיימה כתיבתו. הסיבה לכך היא כי האנושות ככלל והעם היהודי בפרט, עדיין לא היו באותה דרגת התפתחות, שתאפשר להשתמש ב"ספר הזוהר" בצורה נכונה, למען מטרה רוחנית, לטובת האדם והעולם כולו.
האר"י קיבל את "ספר הזוהר" במאה ה-.16 הוא היה מקובל גדול, ולימד מכל המקורות הקבליים שהיו קיימים לפניו. מאוחר יותר, כל המקורות האלה יצאו כספר קבלה אחד שנקרא "עץ חיים". זהו ספר לימוד על הדרך לעולם הרוחני, ובו הוא מסביר לנו איך אפשר להתעלות, ולהשיג נצחיות ושלימות.
הופעתו של האר"י הביאה עמה תקופה חדשה של התפתחות אנושית. לעולמנו החלו לרדת נשמות אשר מעוררות בגופים שהתלבשו בהם שאיפה לרוחניות, רצון לידע רוחני ולהשגת העליון. זאת הסיבה לכך שתקופת ימי הביניים תמה, והתחילה תקופת הרנסנס, תקופת התפתחות, שהביאה למהפכה הטכנולוגית והתעשייתית.
להאר"י ניתנה רשות מלמעלה לחדש את השיטה, שהייתה קיימת עוד מימי האדם הראשון; כך שתהפוך להיות, משיטה של יחידים, בעלי נשמות מיוחדות, לשיטה המתאימה להמונים, למספר רב של נשמות שהתפתחו קודם בעולם הזה וכעת מוכנות לעלייה רוחנית.
בנוסף ל"עץ החיים", להאר"י עוד כ-20 ספרים. הם קשים מאוד להבנה, אבל כיום הם הספרים העיקריים והיסודיים שעל פיהם בנויה כל שיטת הקבלה, משום שבספרים אלה פרס את כל חוקי הבריאה כשיטה מדעית ברורה. בכך הספרים שלו נבדלים מ"ספר הזוהר", ויכולים לשמש כספרי לימוד. החלק העיקרי של ספריו מתחלק לשמונה חלקים שנקראים "שמונה שערים". בכל אחד מהם הוא מסביר בצורה מדעית טהורה נושא מסוים בקבלה: את חוקי העולם העליון, את השפעתו של האדם על החוקים האלה, את גלגולי הנשמות.
כל ספרי האר"י כתובים בגישה חדשה וברמה שונה לגמרי. מה שהנחה אותו היה התפתחות הנשמות שהיו בתקופתו. ואז הופיעו מקובלים רבים שנשענו על עבודתו, מאות מקובלים בכל קצוות תבל, ובמיוחד באירופה המזרחית: רוסיה, אוקראינה, רוסיה הלבנה ופולין.
רבים-רבים נמשכו לקבלה, ועל זה קמה לה תנועה עממית של רבים, שאינה קבלית, שנקראה "חסידות". אלה הם אנשים הנמשכים למגע עם הרוחני, עם העולם העליון. הם מתחילים לראות שעוד בחייהם, בעולם הזה, קיימת מטרה נעלה.
הלימוד בספרי האר"י מעלה את האדם מעל לדרגת העולם שלנו. בהקדמות לספריו, אמר האר"י שכל אחד שמרגיש רצון לעולם העליון, יכול ללמוד אותם. לפני האר"י, היכולת ללמוד בספרי הקבלה הייתה אחרת מזו שאחריו. לפני שהופיע, הייתה יורדת מלמעלה נשמה מיוחדת של מקובל, ואז, כביכול בעת רצון, היה מתגלה איתה גם הספר לאותו הדור. אבל החל מתקופתו של האר"י, מי שיש לו איזושהי משיכה או שאיפה לרוחניות, כבר יכול ללמוד בספרי הקבלה שלו. ודי לנו ללמוד מספרי האר"י, כדי לצאת לעולמות רוחניים.
מהאר"י מתחיל השלב האחרון בהתפתחות האנושות. החל מהמאה ה-16, במהלך המאות הבאות, מתחילות הנשמות להיוולד רוחנית מחדש, ולהשיג יציאה שלמה לעולם הרוחני עוד בהיותן בגוף הגשמי. תקופת הפריחה של הקבלה נמשכה עד 1920 לערך. ללא שיטת האר"י, העולם הרוחני לא היה נגיש למספר כה רב של נשמות. הפריחה בלטה במזרח אירופה שם הופיעו מקובלים, אדמו"רים, רבים שלעתיד יצאו מהם זרמים רבים ביהדות. כן היו קבוצות קבליות וגם אחרות לרוב.
גם להאר"י הייתה קבוצה של תלמידים, אבל לפני מותו, הוא התיר את הלימוד רק לתלמיד אחד, חיים ויטאל. את לימודיו אצל האר"י התחיל חיים ויטאל בגיל צעיר מאוד, ולמד אצל האר"י רק שנה וחצי - עד מותו. אלא שדברי האר"י שרשם מפיו חיים ויטאל, היו רבים מאוד עד שמילאו ארונות שלמים. חלק מהכתבים נקברו עם האר"י, חלק הוסתר בארגז אצל קרובי משפחה של האר"י, ועל חלק מהם התחיל חיים ויטאל לעבוד. וכך בהדרגה התחילו הספרים לצאת לאור.
בסופו של דבר, הן "ספר הזוהר" והן ספרי האר"י לא היו מיועדים ללימוד שיטתי של הקבלה, ואף כי הקבלה היא מדע, לא היה ספר לימוד אמיתי עד למאה שלנו. כדי למלא את החסר בספרות הקבלה, המקובל הגדול הרב יהודה אשלג, שחי בירושלים החל משנת 1922, עד מותו ב-1954 כתב פירוש ל"ספר הזוהר" ולכל ספרי האר"י. הוא פיתח את שיטת לימוד הקבלה עם הכתיבה, והוציא את ספרו העיקרי הנקרא "תלמוד עשר הספירות" שנחשב לספר לימוד הקבלה העיקרי של זמננו.
רק בימינו יצר המקובל הגדול, הרב יהודה אשלג את השיטה הכוללת והמדויקת המתאימה לכל נשמה שיורדת לעולם הזה. רבי יהודה אשלג נולד בוורשה בסוף המאה ה-.19 בשנת 1922 הגיע לירושלים ונעשה רב של אחת השכונות. בשנת 1933 הוא התחיל לכתוב את ספרו "תלמוד עשר הספירות".
כאשר לומדים את הספר "תלמוד עשר הספירות" בתנאים מיוחדים, כלומר בצורה נכונה ובהדרכה נכונה, העולם העליון נפתח לאדם (קיימת גישה מיוחדת לחומר שבספר הזה, וקיים גם מפתח מיוחד איך לקרוא בו, הפותח את החומר בצורה נכונה). האדם מתחיל להרגיש את היקום (כל היקום, העולם הרוחני והעולם הזה, וכל הנשמות שנמצאות בעולמות העליונים - כולם מורכבים מ-10 ספירות); הוא מתחיל לראות ולהרגיש בכל חושיו את מה שבאמת נמצא מחוץ לטווח החושים שלו, כי החושים שלו מגושמים ומוגבלים, ולא מסוגלים לקלוט דבר מחוץ לטווח שלהם.
הרב יהודה אשלג שנקרא בעל הסולם, כותב בהקדמה לספר "תלמוד עשר הספירות", שהודות לרשות שקיבל מלמעלה לכתוב את הספר, יכול כל אחד בעולמנו להשיג את הנקודה הנעלה ביותר של התפתחות נשמתו; כל אחד מסוגל להגיע להשוואת הצורה עם הכוח העליון, עם הבורא, ויכול להשיג את המצבים הרוחניים הגבוהים ביותר דווקא בזמן שנמצא בגוף הזה, כי הגוף לא מהווה יותר מחיצה בינו לבין נשמתו. אין זה משנה אם הוא חי בגוף או בלא גוף: הוא עובר בחופשיות מעולם לעולם, הוא קיים בכל העולמות בו-זמנית, הוא יוצא למצב של נצחיות ושלימות, מצב שהוא ללא זמן, תנועה ומקום.
בעל הסולם כותב, כי בעזרת השיטה שלו אפשר להגיע לכל המצבים האלה, ושהשיטה שלו מתאימה לכולם בלי יוצא מן הכלל. חוץ מ"תלמוד עשר הספירות" חיבר פירוש ל"ספר הזוהר" ולכתבי האר"י. בעל הסולם כותב על עצמו שהוא גלגול של נשמה, שנמשכת מהאדם הראשון דרך אברהם אבינו, משה רבינו, ר' שמעון בר יוחאי, האר"י ועד אליו עצמו. לכן יכול היה לקחת את כל החיבורים של המקובלים האלה, לעבד אותם, ולהגיש לנו אותם בצורה שמתאימה לדור שלנו.
אף כי בעל הסולם חי בזמננו, אירע לכתביו מה שאירע ל"ספר הזוהר" ולכתבי האר"י: חלק מכתביו הוחבאו במרתפים, חלק נאסף וחלק נשרף, ועכשיו כולם יוצאים ומתגלים.
משימה מס' 5:
קרא את הקטע הבא מתוך הספר, "טעם של אור".
אם "הנקודה שבלב" עוד לא התעוררה באדם, הוא לא ירגיש שום קשר אל מה שחכמת הקבלה מדברת עליו. הדברים לא ימשכו אותו, יירָאו לו טפלים. אבל כאשר הנקודה כבר מתעוררת, האדם פשוט מרגיש, גם אם הוא לא ממש מבין את הדברים, שדווקא בחכמה הזו יש משהו שנוגע בו עמוק בפנים, שבה הוא ימצא מקור של עונג לנפשו.
שיעור מס' 3 - סדר התפתחות הבריאה
משימה מס' 1:
קרא את הקטעים הבאים מתוך הספר "קבלה, מדע ומשמעות החיים" (הספר מתאר סדרת מפגשים בין הרב לייטמן לקבוצת מדענים) וענה על השאלות הבאות:
-
מי ברא את הרצון לקבל ולמה?
-
האם תהליך בריאת הרצון לקבל הוא חלק מהתהוות החומר בעולם הזה או שהוא קודם לה?
-
מהי הדרך להבין את התהוות החומר בעולם שלנו?
חכמת הקבלה היא שיטה לגילוי המציאות הנסתרת מאיתנו, אותו טווח מציאות שאינו נתפס על ידי חמשת החושים שלנו. כלומר, הקבלה מפתחת בתוכנו חוש נוסף, הקולט את המציאות הנמצאת מחוץ להשגתנו כרגע.
חכמת הקבלה אומרת שכל המציאות מורכבת מחומר הנקרא "רצון לקבל" - רצון להתמלא בהנאה ובתענוג. בדרך כלל אנו מכנים את הרצון הזה "אגואיזם". הדבר נכון לגבי כל הרמות המוכרות לנו: דומם, צומח, חי ומדבר.
ד"ר וולף: רצון לְמָה? רצון לבורא? היכן מופיע הרצון הזה ביקום שלנו? האם זה רצון בסיסי כמו חומר?
הרב לייטמן: הרצון הזה הוא החומר של כל המציאות.
ד"ר וולף: אם כך, חומר הוא רצון?
הרב לייטמן: לא. אין מדובר באטומים. האטומים נוצרו לאחר מכן. כל אשר נברא, כל מה שקיים כיסוד של המציאות הוא הרצון ליהנות, הרצון לתענוג. בכל דרגה של המציאות הרצון הזה מקבל צורות אחרות.
ד"ר וולף: האם כל המקובלים מסכימים לכך שחומר הבריאה הוא הרצון לקבל?
הרב לייטמן: כל המקובלים, ללא יוצא מן הכלל, החל מאברהם ועד המקובל הגדול האחרון הרב יהודה אשלג, סוברים שכל חומר הבריאה הוא רצון לקבל. מקובל הוא אדם המשיג את העולם העליון והוא מדבר מתוך השגתו ולא בצורה תיאורטית. "השגה" פירושה המדרגה הסופית שבהבנה. בכל כתבי הקבלה מדובר על אותו דבר והמקובלים תמימי דעים בנושא זה.
הרצון ליהנות הזה הוא יסוד הבריאה. הרצון ליהנות נברא על ידי התפשטות האור העליון. המונח "אור" מציין בקבלה נתינה, השפעה, אהבה, והוא מכונה בשם "בורא". אם כן, האור ברא רצון ליהנות שרוצה להתמלא במה שיש באור. הרצון ליהנות נקרא גם "כלי".
ד"ר וולף: האם הרצון בורא את הכל?
הרב לייטמן: הרצון לתת בורא את הרצון לקבל, כלומר האור רוצה שהכלי יקבל ממנו את מה שהוא רוצה לתת לו.
ד"ר וולף: האם הכלי הוא כבר החומר?
הרב לייטמן: הרצון ליהנות הוא תחילת החומר. הוא נקרא בקבלה "החומר ההיולי", דהיינו החומר ההתחלתי. עדיין אין הוא החומר הסופי, משום שהוא כולו תוצאה מפעולת האור.
פרופ' טילר: האם התהליך הזה קיים כבר ברמה הקוונטית? האם מדובר על שלב המתרחש לפני מה שמכונה בפיזיקה "הזמן החללי"? אצלנו במכניקת הקוונטים הכל כבר נמצא תחת מגבלות חלל וזמן.
הרב לייטמן: תהליך זה קיים לפני כל התהוות של חומר שאנו מכירים, הרבה לפני התהוות היקום שלנו בצורתו החומרית.
חכמת הקבלה מתארת את כל שלבי התפתחות הרצון לקבל, החל מן השלב הראשון בבריאה ועד לעולם שלנו. מן השלבים המתוארים בה ניתן להבין כיצד התהווה עולם החומר בעל ממדי הזמן, התנועה והמקום, ומהי הדרך שבה יתפתח הרצון לקבל בעולם. כל ההיסטוריה שלנו נקבעת על פי התפתחות הרצון לקבל. מכאן נוכל להבין את הדרך שבה מתפתחים האדם והאנושות כולה. כל התהליכים המתרחשים במציאות, בלא יוצא מן הכלל, הם תולדה של התפתחות הרצון לקבל הגדֵל בנו תדיר.
לאחר שהמבנה הרוחני "יורד" ומתגשם, נוצר החומר שממנו בנוי העולם שלנו. עד ימינו אלה עבר העולם כמה תקופות התפתחות, ובשלב שבו אנו מצויים כיום מבשילה ההבנה כי חייבת להתחיל התפתחות רוחנית.
בימינו נקלעה האנושות לשורה של משברים בכל החזיתות, הן בתחומים חברתיים שונים והן בתחום המדע. האנושות שרויה בעיצומו של משבר כולל, מצבה ירוד ורבים הסימנים המעידים על כך: השימוש בסמים הולך וגובר והוא מתחיל בגילאים צעירים יותר; הדיכאון הולך ומתפשט כמחלה ממארת; הטרור הגלובלי הופך להיות בלתי נשלט ומכה בנו ללא רחם.
כל אלה מטרתם להביא את האנושות לידי הבנה ששורש כל הצרות הוא התעצמות הרצון לקבל האגואיסטי שבאדם, ושעלינו לתקנו. דברים אלה כתבו המקובלים כבר לפני אלפי שנים. הם הסבירו שכאשר תגיע האנושות למצב שכזה, תהיה העת מתאימה להתגלוּת חכמת הקבלה כמכשיר לתיקון האגו.
משימה מס' 2:
קרא את הקטעים הבאים מתוך הבלוג של הרב לייטמן ומתוך הספר "מבט לקבלה" וענה על השאלות הבאות:
-
מדוע הבורא מסתיר את עצמו מהנברא?
-
מה פירוש להיות דומה לבורא?
-
מדוע הנברא צריך להיות עצמאי על מנת לממש את מחשבת הבריאה?
הבורא ברא את האדם כ"רצון ליהנות" בגודל כזה, שיוכל למלא את רצון האדם בכל מה שהתכוון לתת לו. אך לשם כך צריך הבורא שהאדם עצמו ירצה לקבל את ההטבה, ולא שהרצון ירד אל האדם ממעלה. שכן אז הרצון אינו רצון האדם, אלא רצון הבורא. אם לא ירגיש האדם שהרצון בא מתוך עצמו, גם את התענוג הוא לא יקבל כתענוג שלו.
מהו אותו התענוג שהתכוון הבורא להעניק לאדם? התענוג האמיתי הינו מעמד הבורא, ולא פחות. זאת משום שהבורא מצוי בשלמות ובנצחיות, ומעמד זה לבדו הוא הדבר השלם. אם רצון הבורא הוא ליהַנות לנברא, הוא יכול לעשות זאת רק על ידי שיעניק לו את אותו מעמד שלם ונצחי, היחידי שקיים. כלומר, כדי לגרום לנברא תענוג אמיתי שייחשב "נתינה" מצד הבורא, על הבורא להביא את הנברא לדרגתו שלו בכל. לאותה דרגת עוצמה, הבנה, הרגשה ומילוי.
הבורא עושה זאת באופן מיוחד ביותר, הוא עושה זאת כך שהנברא מצד עצמו ירצה להשיג את דרגת הבורא, ולא שההשגה תבוא מתוך חיוב של כוח הבורא. לשם כך על הנברא לעבור הבחנות רבות, בעודו מצוי בהסתרה מהבורא, ולרכוש רצון לרוחניות דווקא מתוך החשיכה שבה הוא שרוי. לאחר מכן עליו להשתוקק להידמות לבורא מתוך מצב מנוגד לו.
דרך זו היא הדרגתית, ונעשית במשך גלגולים רבים שעובר הנברא במשך חייו בעולם הזה. ההתקדמות מתרחשת רק בזמן שהאדם נמצא בחייו בעולם הזה, עד הגיעו לגמר התיקון, כלומר כשהוא מתקן את כל-כולו ונעשה דומה לבורא בכל.
או אז הוא מקבל את המילוי השלם, היינו את אותו מעמד שבו מצוי הבורא, וזה נקרא "גמר התיקון". מצב זה חייב להיות מושג, כאמור, בעת חייו של האדם בעולם הזה. ואז לא יהיה עליו להתגלגל שוב לעולם הזה, אלא הוא יוכל להיפרד מגופו ולא לשוב לכאן בגלגול גופני נוסף.
כל אחד מאיתנו נמצא בתוך הטבע ומשתוקק לנוחיות. איזון זהו הפתרון של המשוואה, גילוי הנוסחה של המצב הכי נוח שלך: איזה חום דרוש לי, איזו לחות, מזון, קורת גג, משפחה וילדים, מקום פרנסה בטוח וכולי. זה נקרא להשׂיג איזון עם הטבע בעולם שלנו, לספק את כל הרצונות שלך.
הטבע מפתח אותי כך שהאיזון הזה כל הזמן מופר. שוב ושוב עליי להשתדל למצוא אותו, מתוך שאני מתקדם קדימה. אנחנו כל הזמן מחפשׂים איזון. גם כשהאדם משתוקק לשליטה או רודף אחרי מיליונים של דולרים, הוא עושה זאת מפני שמרגיש בתוכו את הנחיצות הזאת שהוא רוצה למלא, להביא את עצמו לאיזון כדי להרגיע את עצמו.
לכן ההתפתחות שעליה מדברת חכמת הקבלה, נורמלית וטבעית ביותר, עבור כל אדם בעולם הזה. רק שלכל אחד יש נוסחה משלו להשׂגת האיזון. איזון, פירושו שכל כך טוב לי, שלא יכול להיות יותר טוב מזה! זה נקרא גמר התיקון, כשכל הרצונות מתוקנים, כלומר מלאים לגמרי, כל רצון במה שהוא רוצה!
אני לא צריך לחפשׂ איזו נוסחה מתוחכמת של הטבע! אם אני משׂיג מצב של נוחיות שלמה, שבו לא הייתי רוצה לשנות שום דבר, זה אומר שגיליתי את הנוסחה הכללית של איזון הטבע! אני מגלה שאני יכול להיות גדול ומצליח, והצורה הזאת שבה אני מגלה את עצמי עכשיו, נקראת "בורא" או הטבע. כאילו שגדלתי מאוד עד שהפכתי למלך ואני רואה: הנה הארמון שלי, הנה הצבא, הנה העם. כשהאדם מרגיש שהשׂיג את המילוי השלם, זה אומר שהוא גילה את הנוסחה של ההידמות לבורא.
הבורא הוא כוח ההשפעה והאהבה, ומי שאוהב סובל מחוסר האפשרות לענג את מושא אהבתו.
הסבל מהשפעה שאינה ממומשת הוא הרבה יותר גדול מסבל של אי קבלה, כמו שאומרים: יותר משהעגל רוצה לינוק, הפרה רוצה להניק! כאשר הגדול לא יכול לתת לקטן מהשלמות שלו, כי הקטן אינו מסוגל לקבל שום דבר - זה סבל גדול.
הבורא הוא רצון להשפיע, להעניק, רצון לאהוב. ולא צריך לחשוב שבכוונה זאת יש מן החיסרון! החיסרון להשפיע ולאהוב, לא בא מחוסר מילוי, אלא משלמות שאינה מחולקת! לכן הבורא יוצר רצון ליהנות, כדי למלא אותו ולהביע לנו את אהבתו.
ברצון שלנו נעשו כבר כל ההכנות על מנת לקבל את אור הבורא כולו ואת אהבתו. אבל על מנת שנבין מה הוא עושה, ונרגיש מה הוא נותן לנו, אנחנו צריכים להפוך להיות כמוהו להשתוות לתכונות שלו.
לכן חסר כאן רק מרכיב אחד - העצמאות שלנו, הרצון העצמי שלנו להרגיש את אהבתו ולקבל אותו בתור אחד שאוהבים. הרי אם השאיפה הזאת לא תצא מתוכנו, זו לא תהיה אהבה. האם אפשר לקנות את האהבה בכסף? - לא. בכסף אני יכול לקנות רק שירותים: אני משלם במספרה, בקופת חולים, במסעדה, וכולם דואגים לי מכיוון שהם זקוקים לכסף, ולא מתוך שאוהבים אותי. מה לעשות כדי שהם יאהבו אותי? את זה אנחנו לא יודעים...
הרי אהבה אמיתית אפשרית רק אם אני לגמרי לא תלוי באחר, כמו שנאמר על הבורא: "אני ראשון, אני אחרון". לכן הבעיה של הבורא היא, איך ליצור אותנו ותוך כדי כך לעשות אותנו (לכאורה) לגמרי לא תלויים בו, ויחד עם זאת, שנגדל בתוכנו את האהבה אליו, וביחס אליה נאמר: "אני ראשון, אני אחרון ומבלעדיי אין אלוקים".
משימה מס' 3:
קרא את הקטע הבא מתוך הספר "אלף שאלה על קבלה" וסכם את עיקרי הדברים במילים שלך.
הרצונות גדלים תדיר והאדם מרגיש נחיצות קבועה, צורך קבוע, לפתח דברים קיימים, להמציא דברים חדשים - לגלות ולממש בתוכו את הרצונות שמתעוררים בו. התפתחות האנושות במשך אלפי שנות קיומה מקבילה להתפתחות ולמימוש רמות שונות של הרצון. מציאת השיטות לסיפוק הרצון מביאה להתקדמות האנושות בתחומי המדע, הטכנולוגיה, התרבות והחברה. הודות לרצונות שמשתכללים וגדלים כל הזמן, צועדת האנושות קדימה.
חכמת הקבלה מחלקת את מבנה התפתחות הרצונות של האדם לחמישה שלבים:
-
הרצונות הבסיסיים הראשוניים הם למין, למזון ולמשפחה;
-
השלב השני של התפתחות הרצון הוא שאיפה אל העושר;
-
השלב השלישי של התפתחות הרצון הוא שאיפה לשלטון ולתהילה;
-
השלב הרביעי של התפתחות הרצון הוא הצמא אל הידע;
-
השלב החמישי של התפתחות הרצון הוא השאיפה אל הרוחניות, אל הבורא.
הצורך במין ובמזון מוגדרים כרצונות בהמיים, ומורגשים גם על ידי בעלי החיים. גם כשהאדם נמצא בבידוד מוחלט, הוא ממשיך להרגיש רעב ושאיפה להמשך השושלת, כלומר, למין. הרצונות לעושר, לשלטון ולידע - הם רצונות אנושיים, ועל מנת לספקם על האדם לשהות במחיצתם של בני מינו - בחברת בני האדם.
כשהאדם נולד, מתרחש בו תהליך התפתחות של הרצונות הבהמיים והאנושיים, אך בשלב מאוחר יותר הוא מגלה שמימושם אינו מעניק לו סיפוק. זאת מפני שהרצון הסמוי אבל האמיתי שלו נמצא מעבר לתחומי העולם שלנו, אלא שהוא אינו יכול עדיין להכיר בו ולנסחו.
את הרצון הזה מקבל האדם מלמעלה. הוא לא מוענק לו על ידי הטבע כרצון בהמי, ואינו מתפתח בהשפעתה של החברה כמו הרצונות האנושיים.
חכמת הקבלה קוראת לרמת רצון זו בשם "הרצון לאור רוחני", או "נשמת האדם".
חכמת הקבלה חוקרת את המבנה הרוחני הנקרא "הנשמה הכללית" או "אדם הראשון". המבנה הזה מורכב מ-000,600 חלקים, שכל אחד מהם נחלק לעוד חלקיקים רבים המתלבשים בתוך הרצונות החומריים.
משימה מס' 4:
קרא את הקטעים הבאים מתוך הספר "טעם של אור" וענה על השאלה:
-
מה היעוד של חכמת הקבלה?
חכמת הקבלה הוסתרה מהציבור הרחב עד היום כי היה צורך לחכות שנתפתח, שנגיע למצב שהחיים שלנו כבר לא יירָאו לנו כל כך טובים. לפני כמה עשורים אנשים עדיין הרגישו שהודות למדע, לחכמה, לתרבות, הם מגיעים להישגים, לשגשוג ולהתפתחות. החיים נראו מבטיחים ונדמה היה שלילדים שלנו מצפה עולם יפה יותר.
כיום נראה שהגענו לאיזה מבוי סתום. סכנות מכל צד, וגם המצב האקולוגי נראה מאוד מאיים. התקווה לחיים יותר טובים - מתפוגגת. מתוך תחושת האין מוצא אנו בשלים לקלוט את ההסבר שהקבלה מציעה לגבי המקור לבעיות ולגבי הפיתרון להן.
הקבלה מסבירה שבסופן של אלפי שנות התפתחות אגואיסטית, העולם הגיע למצב שבו מצד אחד כולם קשורים זה לזה, מצד שני שונאים זה את זה - כלואים בתוך כלוב אחד ואין לאן לברוח. ברור לנו שאנחנו סובלים מזה, רק לא ברור לנו איך אפשר לעצור את ההידרדרות. המצב הזה הוא לא מקרי, אלא מהלך מכוון מראש בתכנית ההתפתחות של הבריאה. הוא נועד לקדם אותנו למדרגה הבאה של קיומנו.
אנחנו חיים בזמן מאוד מיוחד. אחרי אלפי שנות הסתרה, חכמת הקבלה האותנטית מתגלה שוב לכולם - לכל אדם באשר הוא, ללא שום הגבלה או תנאי מוקדם.
אנשים מתחילים להבין שהייעוד של שיטת הקבלה הוא לרומם אותנו עד לדרגה הגבוהה ביותר בטבע, עד לדרגת הבורא. כלומר, הקבלה לא באה ללמד אותנו עוד כמה קסמים, טריקים, סגולות, קמעות, רפואות וברכות להטבת קיומנו החומרי, אלא היא נועדה להעלות אותנו לרמת קיום חדשה.
בעזרת הקבלה אנחנו מתוודעים אל תכנית-העל של הבריאה, מבינים מהי מטרת קיומנו עלי אדמות ומה עלינו לעשות כדי לממש את הפוטנציאל הטמון בנו. אל המצב המיוחד והעליון הזה האנושות כולה אמורה להגיע בזמננו.