אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / קבלה לעם / מבוא לחכמת הקבלה / ספר הקורס / יחידת לימוד מס' 1. חלק ג'
קבלה לעם

יחידת לימוד מס' 1. חלק ג'

שיעור מס' 1 - חוק שורש וענף

משימה מס' 1:

קרא את הקטע הבא מתוך הספר "חכמת הקבלה על פי בעל הסולם", וענה על השאלה הבאה:

הקושיה שמתעוררת על השגת הרוחניות, שהרוחניות אינה ממשית כמו הגשמיות, נובעת רק מחוסר הבנה וחוסר הרגשה של הרוחניות. שהרוחניות היא כוחות שאי אפשר להתקשר איתם, להשיג אותם, כמו כל דבר שהאדם משיג ואוחז בו, רואה אותו, טועם אותו, נושם או מריח אותו. אנשים לא יכולים להעלות על דעתם שזו אותה השגה. ובעל הסולם דווקא אומר כאן במאמר, שהשגת רוחניות והשגת גשמיות זה היינו הך.

נניח שכולם היו מאבדים את חוש הראייה, והיה נולד דור חדש שלא יודע מהי ראייה, ואיש לא היה יודע לספר להם מהי, או היה זוכר ויכול לספר, אבל לא היה בכך שום תועלת, כי אין להם חוש ראייה, כמו שאדם רגיל כלפי מקובל, גם אז האנשים היו לומדים, ויודעים איך להסתדר. הם היו משתמשים ביתר החושים, וכותבים לעצמם חכמות, ומוסרים אחד לשני התפעלות ממה שהם מרגישים, חוץ מחוש הראייה.

ולא היה קורה דבר. אלא היה להם עולם משלהם, שחסרה בו רק התפעלות מחוש אחד. אמנם חוש חשוב מאוד, שמקבלים ממנו את עיקר ההתפעלות מהעולם ומהמציאות, אבל הם היו מסתדרים. והיו חיים מגילוי תגובת החושים שלהם על מה שנמצא סביבם. ואם היינו צופים בהם היינו רואים, איך הם בודקים את העולם, איך הם חוקרים אותו, איך ללא חוש הראייה הם מסתדרים ומסמנים לעצמם כל מיני סימנים אחרים בצורה אחרת, ללא הכרה בחוסר החוש. ולנו, לאנשים שיש להם אותו חוש, הם יראו כחסרי ידיעה וחכמה.

אלא שלא מדובר על גובה ההשגה, למרות שההבדל הזה קיים בין רוחניות לגשמיות, שהמקובלים הם בעלי חוש נוסף, שאין לנו. אבל עצם ההשגה בגשמיות הוא כמו ההשגה ברוחניות, עם חוש הראייה או בלעדיו כמו עם ההרגשה הרוחנית או בלעדיה. כי גם ללא חוש הראייה, האדם חוקר את העולם, את התופעות שקורות לו, בפגישה עם משהו. כפי שרואים איך העיוורים מתייחסים לסביבתם. בפגישתם עם מישהו הם נוגעים לו בפנים, וכך מכירים אותו. כלומר, מה הם חשים? הם חשים את התגובה שלהם. העיוור זוכר איך החומר הזה מגיב. הוא לא יודע מי הוא, אלא איך הוא מגיב לאותו חומר.

אותו דבר קורה עם כל החושים של האדם, וגם ברוחניות. לעולם לא משיגים את הדבר עצמו, אלא רק את ההתפעלות מהתופעה, לפי איך שאנו בנויים. בעולם עצמו אין דומם, צומח, חי, מדבר, אלא רק כוח. כוח אחד שמתפרס לכוחות רבים, שהם משפיעים עלינו. האדם פועל עם הכוחות שלו בהתנגדות לאותם כוחות, הוא מרגיש ובודק אותם, ויכול לחקור אותם, וללמוד אותם בצורה כזאת, שהוא לא יודע מה נמצא מולו, אלא איך הוא מגיב עליו.

ותגובות אלה האדם רושם, וכך אוסף את ההשגות שלו, הנותנות לו את תמונת העולם. כלומר, העולם לא קיים מחוץ לאדם, אלא הוא תמונה שהאדם בונה מתוך התגובות שלו לכוחות שפועלים עליו. ואם ישתנו חושיו, הרגשותיו, רגישותו, הוא ירגיש תמונה אחרת. גדולה יותר או גדולה פחות, אם רגישותו עולה כמותית. ואם היא עולה איכותית, הוא ירגיש מה בולט יותר ומה פחות, כלומר, את היחסים המשתנים בין התופעות, ובהתאם לכך איך העולם משתנה לצורות שונות. ואם הוא ירכוש חושים נוספים, תתווסף לו עוד תמונה על התמונה הקודמת.

זאת אומרת, ממשיותה של חכמת הקבלה, ביחס לחוש הנוסף, היא אותה ממשיות כמו שבעולם הזה. על ידי רכישת החוש הנוסף, האדם בודק וחוקר תופעות נוספות, בדיוק כמו עיוור שמקבל חוש ראייה. גם עם חוש נוסף, האדם בודק וחי ורואה רק את תגובותיו על משהו שלא מושג.

ולכן המקובלים אומרים, שאפשר לחקור רק חומר וצורה מלובשת בחומר. וצורה מופשטת היא פרי דמיוננו בלבד, ואינה קיימת במציאות, אלא בכוח. כמו העולמות לפני השגת הנשמות, שאין להם צורה, אלא הם קיימים בכוח. והמהות, אותה מציאות שמחוץ ליחסינו אליה, היא כלל לא מושגת לנו, היא "עצמותו", שעימו אין לנו שום קשר. אבל מה שמשיגים, הוא בדיוק באותה דרגת מציאותיות וממשיות, כפי שמשיגים בעולם הזה עם החושים הרגילים.

לפיכך, אלה שרוכשים חוש נוסף ומתקדמים לתמונת עולם יותר רחבה, עולים בהשגות שלהם, ולא שהם נכנסים למרחב, שבו מתבלבלים או חשים תופעות לא ממשיות. זאת אומרת, המקובלים רוכשים ידיעות יותר ממשיות מהעולם הזה, שהן מתגלות בנוסף לעולם הזה. הם מרגישים את הכוחות שפועלים על העולם הזה. והעלייה הזאת במדרגה של הכרת המציאות, היא נקראת "להשיג את השורשים של העולם הזה". אבל גם את השורשים האלה, שהמקובלים משיגים אותם בצורה ממשית, הם משיגים רק ביחס לעצמם, לפי אותו חוק הנקרא "חוק השתוות הצורה".

זאת אומרת, החוש של האדם פועל כך, שלפי מידת השתוות הצורה של החוש עם תופעה חיצונית, החוש מרגיש את התופעה. אבל הוא לא מרגיש את התופעה החיצונית, אלא מרגיש את הצורה של עצמו. כמו למשל בחוש השמיעה. האדם שומע משהו, מפני שהחוש שלו מקבל צורה של משהו מבחוץ, אבל האדם מודד את הצורה שקולט החוש, ולא את ה"משהו" שנמצא מבחוץ. וכך בכל החושים. כל חושי האדם פועלים לפי השתוות הצורה.

ובחוש הרוחני העיקרון הזה בולט עוד יותר, מפני שבעולם הרוחני מדברים רק על צורות. בצורה טבעית, בעולם שלנו, בחושים שלנו, השפה היא מוטעית, היא שקרית, מתבטאים בה כאילו משיגים ומרגישים מה שנמצא מבחוץ. אבל אין דבר כזה, אלא ביטוי כזה בשפה נובע מהחיים שלנו. כך האדם נולד וכך הוא מרגיש. לכן לוקח זמן רב לשכנע אותו וללמד אותו, שהוא לא משיג שום דבר מחוץ לו, אלא הוא משיג לפי צורות שנמצאות בתוכו, לפי השתוות הצורה.

והאנושות עדיין לא מבינה עובדה זו. למרות שאחדים מהמדענים כבר מגלים אותה ומסכימים עימה, אבל היתר עדיין לא תופסים אותה. ואילו אצל המקובלים, התהליך הזה בולט ופשוט, מפני שעל כל השגה רוחנית, הם חייבים תחילה לשקוד על בניית הצורה המתאימה לאותה השגה. כלומר, הבורא מציג משהו ומורה לאדם להשיג אותו. הוא נותן לו התחלות, רשימות, דוגמאות של צורות, שאם האדם עושה בתוכו אותה צורה, הוא משיג, מרגיש, אותה תופעה חיצונית. בצורה כזאת, הבורא מלמד אותנו, מה שאנחנו עוד לא יודעים ועוד לא רואים.

הרב מיכאל לייטמן, "חכמת הקבלה על פי בעל הסולם"

 

משימה מס' 2:

קרא את הקטע הבא מתוך הבלוג של הרב מיכאל לייטמן וענה על השאלה:

שאלה: בחכמת הקבלה יש חוק של ענף ושורש. ידיעת חוקים שונים בעולם הזה עוזרת לנו בחיי היום יום. במה יכולה לעזור לנו ידיעת החוקים הרוחניים, ובפרט - חוק ענף ושורש?

תשובה: חוק ענף ושורש הוא החוק העיקרי והחשוב ביותר עבורנו בחכמת הקבלה. לפי חוק ענף ושורש כל הקיים בעולם שלנו יורד מלמעלה למטה - באופן ובסדר חד סטרי ומוחלט!

כתוב "אין לך עשב מלמטה, שאין מעליו מלאך מלמעלה, המכה אותו ואומר לו גדל". בחכמת הקבלה, מלאך זה כוח. כל פעולה, כל מחשבה, רצון, אירוע, תופעה - מהחלקיקים האלמנטאריים ביותר ועד לכוכבי הלכת הענקיים ביותר והגלאקסיות - הכל ובכל הרמות מופעל ומנוהל על ידי כוח עליון מלמעלה! כוח זה מתפצל וכולל בתוכו המון כוחות ברמות שונות של דומם, צומח, חי ומדבר - כוחות פיזיים וביולוגיים ברמות שונות. וכל זה מתרחש מלמעלה.

ולכן חוק ענף ושורש הוא חוק מאוד חשוב; כי בעזרת חכמת הקבלה, מתוך שנלמד את חוק ענף ושורש, נוכל לעלות מהענפים שבעולם שלנו לשורשים. נתחיל לראות את העולם שלנו בצורה "שקופה", מאחורי כל אובייקט נראה כוח, שמנהל אותו ומביא אותו לידי פעולה.

נתחיל להרגיש מאיפה באות המחשבות, מאיפה באים הרצונות, נתחיל להבין את הסיבה לאירועים שקורים אצלנו ואצל אחרים. נתחיל לראות, כיצד פועלת בעולם רשת כוחות וכיצד, על ידי משחק, היא מארגנת עבורנו את כל המתרחש כאן! בצורה כזאת, נתחיל בדו שיח עם הכוח העליון - עם השורש, שדרך הכוחות הפרטיים שלו מנהל את כל העולם שלנו.

נתחיל להבין מהי הנקודה שממנה והלאה אנו יכולים להיכנס לקשר עם הכוחות האלה ועם הבורא העומד מאחוריהם, כדי להגיב בצורה כלשהי, להשתתף במשהו, לשנות ולהתערב בצורה הכרתית, להבין מה נשאר לנו לעשות בכל רשת הכוחות הזו, שמפעילה אותנו מבחוץ ומבפנים.

אנחנו לא מבינים ולא משיגים זאת, אבל בכל רגע ורגע אנו נמצאים בתמונה כלשהי, שהכינו ועיצבו עבורנו כוחות אלה. עלינו להבין, איפה בכל התמונה הזאת אנו יכולים להשתתף באופן פעיל בניהול החיים והגורל שלנו!

מתוך הבלוג של הרב מיכאל לייטמן 6.3.2009

 

משימה מס' 3:

קרא את הקטע הבא מתוך הספר "חוויה ושמה קבלה" וענה על השאלות:

המקובלים לא ממציאים שפה משלהם. הם חשים בצורה משותפת את אותם הרגשות של העולם הרוחני. הם רואים איזה שם הם צריכים לתת לכל תחושה, שהם מרגישים ברוחניות, כאובייקט רוחני. מילים אלה לא ניתן לשנות. לדוגמה, בבריאת העולם קיימות עשרים ושתיים תכונות, מידות המסומנות בהתאמה, כאותיות בשפה שלנו, ומיני החיבורים שלהן נותנים הרגשה רוחנית של אובייקט בדמות גשמית בעולם שלנו.

תיאור העולם הרוחני הוא תיאור נשמת האדם, תיאור דרגות ההתקרבות שלה אל הבורא ואיך היא חשה אותו יותר ויותר. ככל שהיא חשה יותר את הבורא, כך היא קרובה אליו. הקבלה מחלקת את הנשמה הכללית לחלקים, נותנת לכל חלק שם מדויק ביחס לתכונותיו ומתארת את פעולותיו. זוהי שפת רגשות, אבל היא מדויקת. קבלה היא "הנדסת הנשמה". אבל, איך אנחנו יכולים להשתמש במחקרים ובתיאורים כל-כך מדויקים אם השפה שלנו לא מדויקת, מוגבלת וגשמית? לכן בחרו המקובלים שפה מיוחדת בשביל המדע שלהם וקראו לה: "שפת הענפים".

כל מה שנברא: דומם, צומח, חי ומדבֵּר, כל מה שקרה, קורה ויקרה, כל האובייקטים וההנהגה שלהם - הכל יורד מהבורא ועובר דרך כל העולמות הרוחניים עד למצב שבו הוא כבר לא מגולה בעולמנו. אבל ההנהגה שלהם מתחדשת באופן קבוע, בכוח עליון, מלמעלה למטה עד לעולם שלנו. כל מה שקיים בעולמנו מתחיל, בהכרח, בעולם עליון, ואחר-כך, לאט ובהדרגה, יורד לעולם שלנו. לכן מה שקיים בעולם שלנו הוא תוצאה של עולם שמעליו. קיים קשר מדויק בין האובייקטים של העולם שלנו, קשר של סיבה ומסובב, למקורם בעולם הרוחני.

המקובלים רואים את הקשר הזה במדויק, בין האובייקט העליון לבין האובייקט בעולם שלנו. כל מה שקיים בעולמנו הוא תוצאה, ונמצא תחת הנהגת העליון. לפיכך, יכולים המקובלים לומר בדיוק מה קשור למה, ולקרוא לאובייקטים, השורשים שבעולמות הרוחניים, בשמות תולדותיהם הגשמיות: "ענפים". מכאן קיבלה השפה הזאת את שמה: "שפת הענפים". יתרה מזו - הקשר הזה של שורש רוחני וענף גשמי הוא לא קבוע. תמיד יש תהליך התפתחות והתחדשות. מתחילת בריאת העולם ועד סופה מתנהל תהליך של יצירה, תיקונים, עליות וכדומה. תהליך זה קורה באורח מדויק של תוכנה קבועה, אשר יורדת, עם כל פרטיה, לעולם שלנו וקובעת הכל. יחד עם זאת, כל אובייקט עובר דרך משלו, ולמרות זאת, הוא מתערב ומתחבר עם אחרים, אבל לעולם הוא לא נעלם והכל נשאר בשלו, בעצמיותו. כמובן, שבגלל זה אי-אפשר בשום פנים ואופן, להחליף שמות במילים אחרות.

כדי למצוא שפה מדויקת וסודית, אנו צריכים להשתמש תמיד רק באותן מילים שמבטאות את השורש הרוחני העליון, כפי שהראו לנו המקובלים. המקובלים, שגילו את השפה הזאת, מכתיבים לנו במדויק עולם רוחני במילים שלנו. שפה אחרת פשוט לא יכולה להיות. איך אפשר ליטול מילים שתהיינה מובנות ורווחות בשני העולמות? עלינו ללמוד מזה, שצריך ללכת לפי הכלל החשוב ביותר בהתייחסות שלנו לתורה ולקבלה. אנחנו צריכים לזכור תמיד, שכל מה שאנחנו קוראים בקבלה ובתורה אלה רק מילים ולא אובייקטים בעולם שלנו. מה שעומד מאחורי המילים האלה הם רק אובייקטים רוחניים, שורשים, שבשום אופן אין להם קשר לעולם שלנו. אסור שזה יבלבל אותנו! התורה כולה היא שמותיו הקדושים של הבורא; היא מכונה "עבודת השם", ועל-כן קריאת שֵם בעבור דבר-מה או אדם מבטאת משהו. בדומה לכך, בעולם שלנו, אנו נותנים שמות לאובייקטים. התורה היא תיאור מדרגות ההתקרבות להרגשת הבורא ואיך הבורא מגלה את עצמו ברגשות שלנו.

המקובלים נטלו את השפה הזו, כדי להסביר, להעביר ביניהם מידע ולהעלותו על הכתב בספרים בצורת מילים וסימנים של העולם שלנו. כמו שמתמטיקאים נעזרים בנוסחאות, שני מקובלים, זה שכותב וזה שקורא, שניהם מרגישים במה מדובר, מה מרומז במילים אלו בשפת הקבלה.

לסיכום, מילה היא סימן, המבטא אובייקט רוחני מסוים, המבטא הרגשה מסוימת, ותוך כדי קריאת מילה מקובל אחר יכול לשחזר אותה, כפי שמוזיקאי חש את המנגינה. הוא לא צריך מילים שכלתניות, כדי להבין את שפת המוזיקה. זה מה שמרמז לנו המלחין.

הרב מיכאל לייטמן, "חוויה ושמה קבלה"

 

שיעור מס' 2 - המאור המחזיר למוטב

משימה מס' 1:

קרא את הקטע הבא מתוך הבלוג של הרב מיכאל לייטמן וענה על השאלות הבאות:

לימוד חכמת הקבלה מציב בפני התלמיד בעיה: כדי להבין על מה מדבר המורה התלמיד חייב להיות בדרגה רוחנית כלשהי. יכול להיות שהמורה שלו מדבר ממדרגות גבוהות ביותר, אבל משום שכל המדרגות לפי טבען זהות זו לזו, ובכל אחת מהן יש אותם הפריטים, לכן גם אם התלמיד נמצא במדרגה רוחנית פחותה ממורו, הוא בכל זאת יכול להבין את דבריו בהתאם למדרגה, שבה הוא נמצא.

ואם הוא עדיין לא עלה למדרגה הרוחנית הראשונה וקיים רק בעולם הזה, הוא אינו מסוגל להבין את שפת הענפים. הרי להבין את שפת הענפים פירושו, שאני משיג את הקיים בעולם הזה - את ה"ענפים" - ובדרגה הרוחנית אני משיג את ה"שורשים". מכיוון שכך, הקשר ביניהם ברור לי ואני יכול להשיג את מה שהמורה אומר.

אבל אם אני לא משיג את השורשים, אני לא יכול להשיג את מה שהמורה אומר לי. הרי הוא אומר מילים, שאיני מבין את המשמעות הנסתרת שלהן. על ידי הבנת העולם הזה, אני אפילו לא משיג את הענפים, כי אני לא יודע את השורשים שלהם. הרי הענפים הם מה שיורד מהשורשים. אין ענף ללא שורש, ואין שורש ללא ענף. לכן אם אנחנו לא משיגים את מהותם הרוחנית של הענפים - את שורשם, אין לנו אפילו נקודת מגע עם שפת הענפים.

מכאן מובן שהתלמיד לא יוכל להבין את המורה, כל עוד לא השיג את השורשים הרוחניים. לצערי, כך הוא הדבר. ולכן חכמת הקבלה, הלימוד שלה הוא רק לאלו שנמצאים בהשגה רוחנית. וכל עוד לא הגענו להשגה רוחנית, צריך להיות לנו ברור, שאיננו לומדים את חכמת הקבלה, אלא רק מנצלים את "תכונתה הנפלאה", את הסגולה הטמונה בה כדי לגלות את "השורשים". רק לשם כך אנחנו לומדים.

לכן התלמיד לא אמור להתייגע באיסוף מידע, די שיתרכז בעובדה שמה שנחוץ לנו זה אור המחזיר למוטב, וכמה שיותר מהר. אם בעזרת האור הזה אני אשיג את השורשים, אתחיל להשיג חכמה. אם לא אשיג - אשאר בחושך.

ואל תפתח אשליות, שאתה יודע על מה מדובר, שעל ידי לימוד ההגדרות הכתובות בספר אתה לומד חכמה זו. אינך לומד אותה, כי אינך יודע את הקשרים שבין הענפים לשורשים, עוד לא השגת את השורשים.

מכאן מובן מדוע חכמת הקבלה מתחילה מהשגה רוחנית ולא קודם לכן. לפני ההשגה הרוחנית הלימוד אינו אלא השתוקקות להזמין על עצמי השפעת האור.

מתוך הבלוג של הרב מיכאל לייטמן 2.11.2009

 

משימה מס' 2:

קרא את הקטע הבא מתוך הספר "חכמת הקבלה על פי בעל הסולם" וענה על השאלות הבאות:

אדם שמתחיל ללמוד את חכמת הקבלה, צריך לדעת שעיקר כתבי הקבלה, וגם התורה והתלמוד, כתובים בשפת הענפים. ואפילו בשפת הקבלה עצמה, שבה מדברים על ספירות, פרצופים, וכל הפרטים והפריטים שבהם, גם בה משתמשים בשפת הענפים, וקוראים למונחים רוחניים בשמות מהעולם הזה, כמו "ראש", "תוך", "סוף", וכדומה.

ולכן, תחילה צריך לתרגם את המילים האלה למונחים רוחניים. כי הרי לא ידוע לנו מהו האובייקט הרוחני, שעומד מאחורי כל מילה ומילה. האדם יכול רק לתאר כנגדה אובייקט גשמי, מעשה גשמי, כוח או פעולה, אבל לא לתאר את האובייקטים הרוחניים. מילה כמו "מסך", למרות שיודעים מהי בגשמיות, ואפשר לתרגם אותה ליתר השפות, אבל לא ידוע מהי ברוחניות. ובלי להכיר את המושג הרוחני עצמו, אפשר לתאר אותה כקיר, כמסך טלוויזיה, כמסך מסתיר, או אפילו כמסך מגלה. וכך לגבי כל מילה ומילה שלומדים בקבלה.

ומי שלא מגיע לידיעת השפה, מי שלא מרגיש מהו צביונה הרוחני של כל מילה ומילה, אינו לומד חכמת הקבלה, אלא נמצא עדיין בהכנה. ולכן כל שאיפתו של תלמיד מתחיל חייבת להיות לרכוש את שפת הענפים, כדי לעלות מהענפים לשורשים. ואז כשיידע מה צריך להרגיש, להכיר, לראות, להבין, תחת כל מילה ומילה בצביונה הרוחני, נקרא שהתחיל ללמוד את חכמת הקבלה. ולפני כן, לפני ההשגה מענף לשורש, האדם לא לומד חכמת הקבלה, אלא נמצא בהכנה.

הבעיה היא שהתלמידים המתחילים רוצים לתפוס את העניינים מיד, ללא תיקון עצמי. אדם שלא לומד כדי להגיע לתיקון, התקדמותו איננה נכונה. אלא "חכמתו מרובה ממעשיו". הוא לומד "תלמוד עשר הספירות" בצורה טכנית. איך, היכן ומתי יוצאות הרשימות, ומה הפעולות שנעשות שם. הוא נעשה בקיא בהן, ויודע בעל פה את כל הדפים. אבל בלי להבין ובלי להשיג את פנימיות הכתוב.

אמר הרב ברוך שלום אשלג (הרב"ש) לתלמידיו, שב"תלמוד עשר הספירות" מספיק להשיג שורה אחת, כדי להיכנס פנימה לתורה כולה. כי כל החכמה וכל התורה נמצאות בלב האדם. ואחרת, הלימוד הוא סתם שינון וידיעה בעל פה, בלי יכולת לתאר את המושגים בצביונם הרוחני הנכון. מה שגם עומד בסתירה גמורה לדברי בעל הסולם על סדר הלימוד. בעל הסולם אומר, שתחילה צריך לשנן ולדעת בעל פה כל מושג ומושג, מה ההגדרה של המושג הרוחני. כדי שאחר כך בתוך הטקסט הכתוב, להשתדל, ולרצות לבנות ולסדר את מה שכתוב, בצורה רוחנית ורגשית נכונה. ואז מתוך הדרישה הזאת, יבוא האור מקיף, ויתחיל לקרב את האדם להרגשה הפנימית של אותן המילים.

ולכן הסיבה לכך שמדענים מקובלים הם מעטים היא כי האדם משתוקק לידע, לידיעה, לחכמה, ולא לשינוי עצמי, שדורש ממנו להגיע להשתוות הצורה לשורשים, מתוך לימוד הענפים. לימוד הענפים הוא בשכל, והשאיפה היא להגיע לשורשים בהרגשה.

האם לימוד המושגים המופשטים שבשפת הקבלה לא עשוי להרחיק את האדם מהצורך בתיקון עצמי? והאם דווקא לימוד החוקים והדינים שבשפת התנ"ך והתלמוד יעורר בו את הצורך בתיקון מתוך שיראה עד כמה אינו מקיים אותם?

כביכול אפשר לחשוב שדרך לימוד החוקים והתיקונים, שמוסברים בשפת התנ"ך או בשפת התלמוד, האדם יראה שהוא לא מקיים את דרישת החוקים האלה. ושהצער על כך יביא אותו לדרוש תיקונים, ולהגיע אליהם דרך העיסוק בחכמת הקבלה. מה שאין כן בלימוד חכמת הקבלה בשפת הקבלה.

בשפת הקבלה הוא לומד חומר טכני יבש, שכביכול אין לו שייכות אליו. והלימוד הטכני על פעולות מכניות של "מסכים", "אורות", "כלים", "זיווג דהכאה", "ביטוש", "התלבשות", "רשימות", אולי מסיט אותו מהכרת הרע, מונע ממנו לראות עד כמה אין לו השתוות עם אותם תנאים קדושים, שתלמוד התורה דורש מהאדם.

אבל במאמר "מהות חכמת הקבלה" מתאר בעל הסולם את ארבע השפות (שפת התנ"ך, שפת ההלכה, שפת האגדה ושפת הקבלה), וקובע ששפת הקבלה היא השפה המועילה ביותר. מפני שהאדם בן זמננו, עם האגו שיש לו, לא מסוגל להוציא את המאור המחזיר למוטב, אלא מחכמת הקבלה. כי דווקא בה נמצא המאור החזק ביותר להחזירו למוטב. ואפשר לעורר אותו בקלות, על ידי לימוד כתבי המקובלים שכתובים בשפת הקבלה.

שפת הקבלה אינה נלמדת כדי ללמוד ספירות ופרצופים, אלא הלימוד הוא אמצעי בלבד. לכן לא חשוב מה האדם יודע. הבקיאות בחומר לא נועדה אלא כדי לגרום לאדם להיצמד לחומר הנלמד ולדרוש מאור בזמן הלימוד. ולא מפני שיש איזו חשיבות לידיעת הפרטים שמובאים ב"תלמוד עשר הספירות". הבקיאות היא רק סימן חיצוני לעיסוק בחומר, ומספיקה הבנה שטחית, ולא הבנה עמוקה. לא צריך לזכור את החומר בכוח. צריך ללמוד כדי להיצמד למקור הלימוד ולחיים.

גם תלמידי הרב"ש לא עסקו בפרטי הפרטים של החכמה, ולא היו בקיאים בכל חלקי "תלמוד עשר הספירות", לעומת תלמידים אחרים שלמדו ושיננו דפים שלמים. כי הדרך היא לגמרי אחרת. גם בעל הסולם לא הגיע לידע שלו מתוך שינון דפי ספר, אלא מתוך השגה. ולכן צריך להשיג. ההשגה הרוחנית הקטנה ביותר, שווה יותר מתלי תלים של ידיעות שטחיות שמשננים מהספר. וההבדל הזה בין לדעת מה כתוב לבין לדעת את פנימיות הכתוב, נקרא "דעת תורה הפוכה מדעת בעלי בתים".

בקבלה אי אפשר לשפוט אנשים לפי הידע שלהם. מי שיש לו שכל חריף וזיכרון טוב, או ישן טוב לפני השיעור, ויש לו זמן לחזור על החומר, הוא לומד מצוין ובקיא בו היטב. ומי שנמצא בבלבול, ולא מסוגל להתרכז בזמן הלימוד בגלל בעיות פנימיות, או בגלל שלא מוצא את עצמו, החומר לא נקלט בו, כי יש לו שאלות אחרות. ואז הוא משתמש בלימוד מתוך ייאוש, ומצפה שיבוא ממנו המאור המחזיר למוטב, ולא הידיעה עצמה. כפי שבעל הסולם מתאר ב"הקדמה לתלמוד עשר הספירות", שהעטלף מצפה לחושך, לידיעה, והתרנגול מצפה לאור, לאמונה.

הרב מיכאל לייטמן, "חכמת הקבלה על פי בעל הסולם"

 

משימה מס' 3:

קרא את הקטעים הבאים מתוך הספר "הנקודה שבלב" וסכם את עיקרי הדברים במילים שלך:

מיום ליום אנו מגיעים למסקנה, שכל עוד האגו ממשיך לשלוט, סוף העולם קרב ובא. שמוכרחים לבחור בחיים ובאהבה. אבל ללא עזרה, לא נוכל להתעלות מעל האגו. ככה נולדנו. לשם כך אנו זקוקים לכוח חיצוני, שלא קיים בעולמנו. לכן ניתנה לנו שיטת התיקון - הקבלה.

כוח מיוחד טמון בחכמת הקבלה, כוח שיכול ליצור בנו תכונה חדשה. כתבי הקבלה האותנטיים מתארים את טבע הבורא, את העולם העליון ואת התהליכים המתרחשים בו. בעת שאנו לומדים מהכתבים על המצבים שמנוגדים לעולם שלנו, על פעולות של אהבה ונתינה, אנו מושכים מהם כוח כלפינו.

ההקרנה הזו של המצבים העליונים כלפי מצבנו הנוכחי נקראת פעולת האור המתקן, "האור המקיף". בסופו של דבר האור המקיף גורם לנו להשתוקק לתכונת הבורא.

בעל הסולם מסביר זאת כך:[1] "מתוך החשק והרצון החזק, להבין מה שלומדים, מעוררים עליהם את האורות המקיפים את נשמתם שהמה מקרבים את האדם מאוד, שיגיע לשלמותו".

הרב מיכאל לייטמן, "הנקודה שבלב"

 

הטבע, הכוח העליון, כוח האהבה והנתינה, נמצא בחיבור בין כל חלקי הבריאה שהוא עצמו יצר, המתקיימים מתוך הרמוניה וקשר הדדי מוחלט.

אנחנו מרגישים רע כי יצאנו מהמערכת האינטגרלית הזאת. אם אנחנו רוצים להרגיש טוב, אנחנו צריכים לנסות לחזור אל המערכת הזאת שנקראת "שלמות".

איך חוזרים? כשאנחנו רוצים ומתאמצים לחזור אל המערכת, אנחנו מעוררים מתוכה כוח שמשפיע עלינו. זה נקרא שאנחנו מעוררים על עצמנו את "האור המקיף", "האור המחזיר למוטב", את הכוח שמחזיר אותנו אל תוך המערכת הכללית.

הכוח הזה פועל בהתאם לעוצמת הרצון שלנו, כלומר, באותה המידה שבה אנחנו מסוגלים לעורר, לבקש ולדרוש אותו מהמערכת.

הרב מיכאל לייטמן, "הנקודה שבלב"

 

מי יכול להסביר כיצד תינוק גדל ומתבגר? מדוע הוא לא נשאר כפי שהיה אתמול? המדע יכול לומר מה מתרחש בתוך החומר, אבל הוא אינו רואה את הסיבה שנמצאת מחוץ לחומר, ודוחפת אותו להתפתח.

עזבתי את המדע לפני עשרות שנים, כי זה בדיוק מה שרציתי לדעת - מאין מגיע כוח החיות? היכן הוא נמצא? באטומים? במולקולות? במערכות כלשהן בתוך התאים? אך גיליתי שהמדע אינו חוקר את זה. ואם כך, אם איננו יודעים את העיקר ואפילו לא מנסים לגלות אותו, אז מה הוא שווה?

לפי הקבלה, על התינוק פועל אותו הכוח שפועל על כל חלק אחר בבריאה ומפתח אותה. זהו אור החיים, הכוח העליון, שפועל בבריאה ומפתח מהחומר הדומם את דרגות הצומח, החי והמְדַבֵּר. אחרת, החומר היה נשאר מת וללא כל שינוי.

את אור החיים לא ניתן לקלוט ולמדוד באמצעות מכשיר כלשהו. אנחנו רואים רק את התוצאות של פעולתו: התינוק מתפתח מיום ליום, מרגע לרגע. בעולמנו האור הזה פועל כאבולוציה טבעית. קטר האבולוציה זוחל במהירות שלו, כלומר, הכוח העליון פועל בתוך החומר ודוחף אותו למטרה שנקבעה מראש.

אם נכנסים לעולם הרוחני, ניתן לחקור כל שלב באבולוציה, אפילו את תקופת הדינוזאורים, אם הדבר יעניין אתכם פתאום - הרי כל הצורות הקודמות ידועות מראש וחייבות ללבוש את צורתן, בהתאם לשילובים השונים בין כוחות הקבלה והנתינה.

חכמת הקבלה מתארת את המצבים הבאים בהתפתחות שלנו. כשאנחנו לומדים אותה מתוך רצון להתפתח, אנחנו מזמינים את אור החיים לפעול עלינו, באופן מודע. במקרה כזה מוגדרת פעולת אור החיים עלינו כפעולת "האור המקיף". כיום האפשרות לעשות זאת נפתחת בפני כל אחד מאיתנו.

הרב מיכאל לייטמן, "הנקודה שבלב"

 

משימה מס' 4:

קרא את הקטעים הבאים מתוך הספרים "קבלה, מדע ומשמעות החיים" ו"מבט לקבלה" וענה על השאלה:

המקובלים הם חוקרי העולם העליון המצוי מחוץ לטווח קליטתו של האדם הרגיל. תיאורי השגתם מתייחסים אל העולם העליון, אך כיוון שאיננו מודעים לכך שמלבד העולם שלנו קיים גם עולם רוחני עליון, אנו משייכים את דבריהם לעולם שלנו. תופעה זו נקראת "הגשמת הדברים".

בעבר היה עם ישראל בהשגת העולם הרוחני. אלפיים שנות הניתוק מהרגשת העולם הרוחני מכונות בשם "גלות". הן הביאו אותנו לחשוב, כי התורה עוסקת בסיפורים היסטוריים או בקודי התנהגות בין אדם לחברו בעולמנו. אך לא כך הוא. בין הפרטים שבכל עולם ועולם קיים יחס של שורש וענף. על בסיס עיקרון זה פיתחו המקובלים שפה המיוסדת על ההקבלה שבין העולם העליון לבין העולם שלנו. הם מתארים תהליכים המתרחשים בעולם הרוחני על ידי שימוש בשמות הענפים הלקוחים מעולמנו.

המקובלים משתמשים בארבע שפות שונות כדי להסביר לנו כיצד יוכל האדם להגיע למדרגת הבורא, ואת האופן שבו יוכל לקרב אליו את כוח התיקון שיתקן את טבעו מאגואיזם לאלטרואיזם. אלה הן שפת התנ"ך, שפת ההלכה, שפת האגדה ושפת הקבלה. במאמרו "תורת הקבלה ומהותה" אומר בעל הסולם כי הגם שארבע שפות משמשות בחכמת האמת, ו"פנימיות חכמת הקבלה, אינה אחרת, מפנימיות התנ"ך, התלמוד, וההגדה", הרי שפת הקבלה גופה היא הנוחה והמתאימה ביותר לשימוש זה.

ההבדל בין השפות ניכר ברמת הדיוק שלהן. שפת הקבלה מדייקת יותר מן השפות האחרות בתיאור הקשר בין השורש בעולם העליון לבין הענף בעולם התחתון. ככל שהאדם קושר את עצמו בצורה מדויקת יותר לשורשו העליון, כך גדול יותר הכוח המתקן שהוא משיג. שפת הקבלה משתמשת במונחים שאינם קיימים בעולם שלנו, כגון "עולמות" ו"ספירות", ומסתייעת בתרשימים ובנוסחאות. היא מקלה על הלומד לבל יתבלבל, מסייעת לו שלא לגַשֵּׁם את הדברים ומאפשרת לגשת ללימוד בצורה ברורה ומסודרת. השוני המרכזי בין שפת הקבלה לבין השפות האחרות בא לידי ביטוי באופן הברור והחד-משמעי שבו מתוארת מטרת הבריאה - הידמות הנברא לבורא; היפוך האגואיזם לאלטרואיזם.

ספר הלימוד המרכזי בקבלה בדורנו (לצד "ספר הזוהר עם פירוש הסולם") הוא "תלמוד עשר הספירות" של בעל הסולם, ספר בן שישה כרכים המיוסד על כתבי האר"י. הוא פורס על פני אלפיים דפים את מבנה העולמות העליונים, והדברים מלווים בתרשימים, במילון מושגים ובלוח שאלות ותשובות לשם חזרה על החומר. בהקדמה לספר מפרט בעל הסולם בהרחבה את הסיבות לעדיפותה של שפת הקבלה על פני השפות האחרות, בייחוד בדורנו זה.

בימינו מצויה האנושות בסוף השלב האחרון בהתפתחות הרצון לקבל. לפיכך הופיע בעל הסולם והתאים את שיטת האר"י למבנה הנשמות בדורנו, כך שתהיה זמינה בעבור כל אדם ואדם.

הרב מיכאל לייטמן, "קבלה, מדע ומשמעות החיים"

 

בשפת הענפים ישנם ארבעה סוגי ספרים, ספרים שכתובים:

א. בשפת התנ"ך

ב. בשפת האגדה

ג. בשפת הגמרא

ד. בשפת הקבלה

ספרי הקודש כולם כתובים לפי שפת הענפים, אך כל אחד מהם מבטא בציור אחר את ההתפעלות שלמעלה. כל הספרים מיועדים לכך שהאדם יקרא בהם, וישתוקק לעלות באופן רגשי דרכם אל אותו סיפור שהספר מספר, וכך לגלות את הבורא.

אך מארבע השפות הללו, השפה האפקטיבית ביותר לאדם היא שפת הקבלה, שכוח השפעתה על האדם, שדרכו הוא נמשך לרוחניות, הוא עצום, חזק ויעיל ביותר. אי לכך מקובלים מייעצים למי שחפץ להגיע לרוחניות לקרוא בספריהם, ולהגיע להתגלות האלוקות, היינו לפגישה עם הבורא.

מדוע, אם כך, לא כתבו המקובלים את כל ספריהם בשפת הקבלה? משום שבכל שפה ושפה קיימת אפשרות אחרת לגלות את פרטי המצב הרוחני שבו המקובל מרגיש את הבורא. על אותה הרגשה מקובל יכול לכתוב בארבעה אופנים, בארבע שפות. שפת הקבלה היא היעילה ביותר ביכולתה להביא את האדם לאותו מעמד, אך יתר השפות ראויות יותר להעביר את כל פרטי המפגש, את כל האפשרויות והגישות לזה, והן מאוד מסייעות למקובל שנמצא בדרך לאותה ההרגשה, לאותו גילוי בורא.

גם לגבי שפת הקבלה עצמה עולה שאלה, האם אדם שמעיין בספרי הקבלה לומד במטרה למשוך כוח שיתקן אותו, ויביאו לידי אותה הרגשה, או שהוא רוצה להשיג מלימודו ידע, להבין באופן שכלתני על מה מדבר הספר? במקרה שמטרתו היא שכלתנית בלבד, הוא לא משתוקק להגיע לרוחניות, אלא קורא את הכתוב בספר, פשוט לומד טקסט ומכיר אותו, מבלי לחוש מה מרגיש ומספר המקובל.

כך, למרבה הצער, לומדים מרבית אלו המתעניינים בספרי הקבלה. אנשים שמסיבות שונות לא מרגישים צורך להיכנס להרגשה רוחנית, ולא מבינים שישנו העניין הרוחני, קוראים את השפות האחרות. כלומר ספרי קודש שנכתבו בשפות אחרות ולא בשפת הקבלה, שכן שפת הקבלה עבורם היא שפה יבשה, טכנית, שאינה מסבירה דבר.

לאדם אין כל סיבה לפתוח ספרי קודש, מלבד להגיע למטרת חייו. העובדה שמרבית האנושות לא עוסקת בלימוד נכון ובגישה נכונה לספרים אלו היא שמכבידה עלינו, והופכת את חיינו כה קשים ומביאה לירידת הדורות, ולכך שבסופו של דבר תבין האנושות בדרך ייסורים, שצריך לקבל ולפתוח את הספרים הללו בצורה נכונה.

הרב מיכאל לייטמן, "מבט לקבלה"

 

שיעור מס' 3 - ספרי הקבלה

משימה מס' 1:

קרא את הקטעים הבאים מתוך הספרים "חוויה ושמה קבלה" ו"הספר הפתוח" וענה על השאלה:

האדם לא מסוגל לשנות את עצמו בכוח. אם לא משנים אותנו מלמעלה, אנחנו לא משתנים. אם לא יתנו לנו מלמעלה תכונות חדשות, שׂכל ויכולות ניתוח וראייה חדה, כלום לא יעזור - לא מילותיי ולא רצונך. לכן, כל מה שעלינו לעשות זה להשקיע יגיעה. למעלה כבר ישנו אותנו... ואולי השינויים שיחוללו בנו, לא יהיו כלל כמו אלה שהיינו רוצים, אלא דווקא להיפך. שם - למעלה - יודעים טוב יותר...

לכן, השלבים הראשונים בלימוד ובהתקדמות הם קריאה וחזרה בקביעות על כל החומר הכתוב שקיים. לקרוא את הספרים של בעל הסולם, של הרב ברוך אשלג (הרב"ש) ושלי, במיוחד את הקטעים שאנו חשים משיכה אליהם. בחומר הכתוב מוסתר אור עליון, הפועל בתוכך ומתחיל לשנות אותך בהדרגה. רק ההתמלאות במה שנכתב בספרים האלה תקנה לך יכולת ניתוח, בירור ויכולת החלטה שלא מנקודת מבט גשמית-בהמית. או אז יתחיל לפעול בתוכך החומר הנלמד, שטמון בו אור עליון, והוא יחדור לתוכך בהדרגה ויתחיל לפעול בך באופן נסתר. כתוצאה מתהליך זה יופיעו בתוך-תוכך ידע פנימי, ויכולת לברר מה יותר קרוב לרוחניות ומה יותר רחוק ממנה.

הרב מיכאל לייטמן, "חוויה ושמה קבלה"

 

בספרי קבלה אמיתיים כתוב בדיוק איך עובד המנגנון שפועל על המציאות. מתואר שם חדר הבקרה על כל המציאות, מלווה בשרטוטים ונוסחאות, שהם כמו הוראות הפעלה. אלה מלמדים אדם איך פועלים החוקים ברוחניות, ואיך אפשר לפעול עליהם באמצעות הרצון והמחשבה שלו ובכך להשפיע על התוצאה שיורדת אל האדם בחזרה.

"ספר הזוהר" כתוב בצורת סיפורים ואגדות. הוא נכתב כך בכוונה, וזה מוזכר בספר עצמו, שרק אנשים שחיים כבר במציאות הרוחנית יכולים לדעת מה כתוב, ולראות מה שמתואר בספר באמת. הללו רואים בעצמם את התמונות ומזהים את התמונה והסיפור כאחד. ואילו אנחנו איננו יכולים לעשות זאת, כי אין לנו עדיין ראייה רוחנית, לכן "ספר הזוהר", שהוא ספר קבלה חשוב, נראה בעינינו כמו ספר סיפורים ואגדות. בגלל זה אין מתחילים כיום ללמוד קבלה מ"ספר הזוהר". ישנם הקדמות וספרים של בעל הסולם שמלמדים אותנו איך להבין מה כתוב ב"ספר הזוהר".

"ספר הזוהר" אינו ספר שאפשר באמצעותו להצליח להיכנס לרוחניות, אלא הוא מיועד לאנשים שכבר נמצאים ברוחניות. כדי להבין את "ספר הזוהר" צריכים ללמוד קודם כמה ספרים והקדמות כמו: פתיחה לחכמת הקבלה, פתיחה לספר הזוהר, הקדמה לספר הזוהר, מבוא לספר הזוהר. בלי לרכוש מהם ידיעה ברורה ונכונה, "ספר הזוהר" נשאר בשבילנו סתום לחלוטין.

מאידך, כתבי האר"י מיועדים לנשמות מפותחות יותר, לגלגולים מאוחרים יותר, לכן הם נראים לנו שונים. המתאימים לנו ביותר הם כתבי בעל הסולם המיועדים לדור שלנו. לכן הם נראים לנו כספרי לימוד שיטתיים של כל מדע, ספרי לימוד באוניברסיטה. יש בהם שאלות ותשובות, פירוש למילים ופירוש לעניינים, ישנה חלוקה לסעיפים ברורים על מה מדובר ואיך לבצע. לספרים נלווים גם מאמרים מיוחדים איך אדם צריך להתייחס באופן אישי ללימוד הזה.

כך שבדור שלנו גם אדם חסר השכלה יוכל לגשת בלי עיכובים ללימוד חכמת הקבלה. זו חכמה שאינה דורשת לימוד קודם, בניגוד לכל החכמות והמדעים האחרים. די לאדם להרגיש שהחיים שלו רוויי צרות, שאין לו מנוחת הנפש, שאין טעם לחייו, כדי להתחיל ללמוד בספרים ולהתקדם בהם.

בהקדמה ל"תלמוד עשר הספירות", שהוא הספר הקשה ביותר בלימוד הקבלה, שכתיבתו יבשה ועניינית, כותב בעל הסולם, בסעיף הראשון, למי הוא מיעד את הספר הזה. מי שבוערת בו השאלה מה טעם בחייו, הוא בלבד צריך ללמוד בספר הזה. בעל הסולם מוסיף בסעיף קנ"ה, מהאחרונים בהקדמה, כי על ידי זה שאדם לומד, למרות שאיננו יודע מה הוא לומד, אלא רק רוצה לדעת מה כתוב כדי לברוח מהיסורים שלו, כי אז נפתח לו מה שכתוב, והוא מתחיל לגלות איך להתנהג כדי שיהיו לו חיים טובים יותר.

בלימוד הקבלה לומד האדם, בעצם, על המבנה הפנימי שלו, איך בנויים הרגשות שלו, איך בנויה הנשמה שלו. בתוכו נמצא המפתח להבנת המדע הזה, ולימוד בספרי קבלה אמיתיים יספיק לו כדי לגלות את מה שכבר טמון בו.

גם אם אדם אינו מבין דבר במדע הזה, ברגע שהוא פותח ספר, מתחילים הלב והנשמה שלו להיפתח. הוא מקבל ידיעות על הרוחניות בצורה טבעית, כשם שאנחנו מרגישים במר ובמתוק, בחם ובקר. כדי להרגיש דברים כאלה אין צורך ללמוד בבית הספר או באוניברסיטה.

הלימוד עצמו נועד רק לעזור לנו לפתוח את הנשמה, לפתוח את החושים הרוחניים שעדיין סתומים. וכאשר הלב והנשמה נפתחים, אנחנו נכנסים להתפעלות, להתרגשות, להכרה טבעית לגמרי של המציאות שבה אנחנו נמצאים. דומה הדבר לאדם שנמצא בעולם שלנו, אין זה משנה אם הוא איכר או פרופסור, הוא מרגיש את המציאות שהוא חי בה.

מדובר בהשגה מוחשית ברורה, שאינה דורשת מאדם להיות חכם ומלומד, ואינה דורשת פלפולי שכל. זו שיטה שמפתחת את הרגשת הלב. זו שיטה לגילוי העולם הרוחני, להשגת התפעלות מהחוקים שבאמת קיימים בטבע, אלא שעכשיו אין אנו רואים ולא מרגישים אותם; אבל החוקים האלה פועלים עלינו כל הזמן גם ללא הכרתנו אותם.

הרב מיכאל לייטמן, "הספר הפתוח"

 

משימה מס' 2:

קרא את הקטע הבא מתוך הספר "מסע לעולם עליון" וענה על השאלה:

ככל שתכונותיו של האדם מתקרבות לתכונותיו של הכוח העליון, הולכת התמונה הדמיונית של "העולם שלי" ומתקרבת לאמת מחד גיסא, ומאידך גיסא, היא מעוותת פחות על ידי התכונות האנוכיות של האדם. היות שתכונתו של הכוח העליון היא אלטרואיזם, הרי האדם הרוכש תכונה זו מתאחד עם הכוח העליון, וחש את המציאות כפי שהיא. הדרך היחידה שבה יכול האדם להתקרב לראיּיה הנכונה של המציאות, היא באמצעות לימוד הקבלה, מאחר שרק היא עוסקת במבנה המציאות, שאותו עדיין לא השיג האדם.

אך אין זה מספיק ללמוד רק את הכתוב, שכן זוהי קריאה של הלא ידוע. חייבים גם להתכוונן לראיה האמיתית, להיות מוכנים להתקרבות לתחושה אמיתית יותר, אשר בינתיים נסתרת מאיתנו.

הכל נמצא באדם, בתוכו. מחוצה לו נמצא רק הכוח העליון, הבורא, שאינו מורגש בשום צורה. מה שאדם מרגיש הוא רק השפעה עליו עצמו, על אברי התחושה שלו, מצדו של הבורא. רק לפי תוצאת התחושות האלה, יכול האדם לנחש את מהות הבורא; ליתר דיוק לא "מהו", אלא כיצד הוא מתראה לאדם, כיצד הוא רוצה שירגישו אותו.

לכן לימוד הקבלה חייב להיות מכוון נכון, כלומר המחשבה צריכה להיות ממוקדת על כך, שנלמדות התכונות הפנימיות של האדם, אשר עדיין נסתרות ממנו.

כל העולמות, כל אותם פרצופים, ספירות, שמות, כל מה שמתואר בקבלה כל זה קיים באדם עצמו, ויתגלה בו על פי מידת תיקונו. האדם יגלה בתוכו את משה ואהרון, דוד המלך, וכן מלאכים, רשעים וצדיקים; את דרגות ההשגה הנקראות "ירושלים", "בית המקדש" וכו'. כל מילות התורה מדברות על כוחות האדם, ועל רמות התחושה של האדם את הבורא.

רק על כך מדובר בתורה, ורק על זה מדברים גם אנחנו בחיי היום-יום שלנו. הרי אנו מדברים על תחושותינו, וכאמור, מרגישים רק את השפעתו של הבורא. כל הסובב אותנו אינו יותר מאשר השפעת הבורא על כל אחד מאיתנו.

לכן, כדי להרגיש את התמונה האמיתית של העולם, עלינו לשאוף, תוך כדי קריאת ספרי הקבלה, למצוא בתוך עצמנו את מה שעליו אנו קוראים בספר, שכן כל מה שכתוב קיים כבר בתוכנו, אך טרם נחשף.

בהתאם למידת השינוי הרוחני של האדם, הוא מתחיל להרגיש בתוכו את כל אשר מתואר בספר שממנו הוא לומד. מכאן החשיבות הרבה המיוחסת ללימוד ממקורות קבלה אמיתיים: "ספר הזוהר" (רבי שמעון בר יוחאי), כתבי האר"י (האלוקי רבי יצחק לוריא), וכתבי הרב יהודה אשלג (בעל הסולם).

השינוי הרוחני שהאדם עומד לעבור הוא אחד הנושאים, שעליהם כתבו חכמי הקבלה, ודבריהם לא היו מועטים. רק לפיהם ניתן להשיג בדרך הבטוחה ביותר תיקון של תחושות, הרגשות ותכונות, ולהגיע לידי התעלות רוחנית.

האמצעי היחיד להתקדמות, הוא ללמוד תוך כדי מחשבה, כי בספר מדובר עליי, וכל זה קיים אי שם בתוכי. כל העולמות האלה, הפרצופים, כל אלה הן תכונותיי, אשר אני צריך לחשוף בתוכי.

ככל שארכוש שליטה על התכונות האלו, כן ארגיש בצורה מוחשית יותר, כיצד הבורא פועל בתוכי. שהרי "מחוצה לי", לעולם לא אוכל להרגיש אותו, אלא רק לפי פעולותיו בתוכי; "ממעשיך היכרנוך".

ומאחר שכולנו ביחד יושבים ולומדים את התכונות האמיתיות שלנו, שבינתיים אינן חשופות לעינינו, כולנו ביחד חוקרים את פעולת הבורא בתוכנו. כלומר, יש לנו מטרה אחת משותפת, ומחשבה אחת ושדה ניסוי אחד אנו עצמנו.

לכן נוצרת שותפות של המטרה, המחשבה והשאיפה, שמהן נולדת עם הזמן תחושה של גוף משותף, של תכונות משותפות, תחושה שאין ישויות שונות אלא קיימת ישות אחת הנקראת "אדם", וקיים בורא יחיד שלה.

רק מתוך המחשבה המכוונת כלפי פנים, כלפי שינוי התכונות שלנו, כלפי חיפוש הבורא בתוכנו, רק במקום הקריאה הפשוטה בתורה, מתגלה ה"תורה תבלין", התורה כשיטה בעלת כוח של תיקון, הנקראת "סם החיים", כיוון שהיא מזרימה באדם את תחושת הבורא, את אור הנצח והשלמות.

לימוד בספרים האמיתיים של הקבלה, מושך את האור, "המאור המחזיר למוטב", ואז הבורא נחשף ומטרת הבריאה נגלית.

הרב מיכאל לייטמן, "מסע לעולם עליון"

 

משימה מס' 3:

קרא את הקטע הבא מתוך הספר "פותחים את הזוהר" וסכם במילותיך את 5 הכללים ללימוד בספרי הקבלה (הטקסט מדבר על הלימוד ב"ספר הזוהר". הדברים נכונים ללימוד בכל ספרי הקבלה).

"ספר הזוהר" הוא כלי נפלא שביכולתו לפתוח בפנינו עולם ומלואו של גילויים עצומים ומפתיעים.

"ספר הזוהר" הוא מעין שער למציאות האמיתית, שכרגע נסתרת מחושינו. אך כדי שנצליח להשתמש ביעילות בכוח הגילוי שטמון בו, עלינו להפנים את צורת הקריאה הנכונה בזוהר. חמשת הכללים הבאים יסכמו את כל תכני הספר, ויעזרו לכם להתכונן לקראת המסע הגדול בשבילֵי "ספר הזוהר".

כלל ראשון: "הלב מבין" - אל תחפשו הבנה שכלית

את "ספר הזוהר" לומדים עם "הלב", דרך הרצון והרגש. למה הכוונה? בניגוד לצורות הלימוד הרגילות הנהוגות בעולמנו, המבוססות על עיבוד שכלי של עובדות ונתונים, כאן עלינו לפתח גישה שונה לחלוטין. לימוד "ספר הזוהר" נועד לעורר בנו שינוי פנימי, ולהכשיר אותנו לקליטת המציאות הנסתרת.

מידת ההצלחה בלימוד תלויה אך ורק במידת ההשתוקקות שלנו לגלות ולהרגיש את המציאות הזו. לכן אין כל צורך בידע מוקדם, בכישרון או בחכמה מיוחדת! כל שנדרש הוא לפתח רצון פשוט ואמיתי, לפקוח את העיניים לרווחה, לפתוח את הלב ו"לבלוע" הכל.

כלל שני: "האדם - עולם קטן" - פרשׁו נכון את המילים

"ספר הזוהר" מכיל תיאורים ומושגים רבים המוכרים לנו מן העולם הגשמי, כמו: ים, הרים, עצים, פרחים, חיות, אנשים, טיולים ומסעות. חשוב להבין שכל הפרטים, הדמויות והמאורעות המוזכרים בספר, אינם מדברים על העולם החיצוני הנמצא סביבנו, אלא אך ורק על מה שמתרחש בתוכנו.

לכן בזמן שאנו קוראים את "ספר הזוהר", עלינו להשתדל לפרש את המילים הכתובות בו כביטוי לאותן פעולות פנימיות המתרחשות בנשמה; לראות את הטקסט כגשר המוביל אל הרצונות והתכונות העמוקים ביותר שלנו.

כלל שלישי: "המאור שבה מחזירו למוטב" - חפשו את המאור

לא פעם אנו שומעים כי ב"ספר הזוהר" יש "סגולה" מיוחדת. סגולה היא חוק התפתחות טבעי שפועל בכל תהליכי החיים, ולא כוח מיסטי דמיוני.

המקובלים מסבירים כי העולם הגשמי שלנו נשלט כולו על ידי הרצון האגואיסטי לנצל את הזולת, ואילו בעולם הרוחני פועלת רק הכוונה לאהוב ולתת. לכן ניתן לנו אמצעי מיוחד שתפקידו לקשור בין העולמות ההפוכים, או במילים אחרות, לכוון את התכונות שלנו, בהתאם לתכונת האהבה והנתינה של העולם הרוחני - "המאור המחזיר למוטב".

צורת השפעתו של המאור נסתרת מהבנתנו כרגע, ולכן אנו מכנים אותה בשם "סגולה" או "נס". אבל מבחינתם של המקובלים, שנמצאים בהכרת העולם הרוחני, אין כאן שום "נס", אלא תהליך טבעי לחלוטין.

כל שעלינו לעשות, הם מדגישים, הוא לקרוא את "ספר הזוהר" ולרצות שהכוח הטמון בו יפעל עלינו בזמן הלימוד. לאט לאט נתחיל להרגיש בשינוי פנימי המתחולל בנו בזכות אותו מאור. העולם הרוחני ייפתח, ומה שנראה בעינינו בתחילה כ"סגולה", יהפוך לחוקיות ברורה ומובנת.

כלל רביעי: "אין דבר העומד בפני הרצון" - הכל תלוי ברצון

כולנו יודעים אילו מאמצים נדרשים מהתינוקות הקטנים כדי לעשות את צעדיהם הראשונים בעולם, ובאיזו התמדה מעוררת התפעלות הם עושים זאת. הם אינם מוותרים, ומנסים שוב ושוב עד שהם מצליחים. באותו אופן גם אנחנו צריכים להמשיך בלימוד "ספר הזוהר" בסבלנות ובהתמדה, עד שנתחיל "ללכת" בכוחות עצמנו ונגלה את העולם הרוחני. כל המערכת הדרושה להתקדמות כבר הוכנה עבורנו מראש. הדבר היחיד שעלינו לספק מצדנו הוא את הרצון לגדול.

כלל חמישי: "כאיש אחד, בלב אחד" - חיבור הוא המפתח

"ספר הזוהר" נכתב על ידי קבוצה של עשרה מקובלים, אשר הרכיבו ביניהם "כלי" שלם, רצון מאוחד לגילוי הכוח העליון של המציאות - הבורא. רק הקשר הפנימי ביניהם, האהבה והחיבור, אפשרו להם לפרוץ את גבולות העולם הגשמי, ולעלות לרמת הקיום הנצחי שעליה מסופר בזוהר. אם ברצוננו ללכת בעקבותיהם, עלינו לנסות לבנות בינינו קשר דומה, לחפש את עוצמת החיבור ששררה בין תלמידיו של רבי שמעון בר יוחאי. "ספר הזוהר" נולד מתוך אהבה, ולכן גם גילויו המחודש בזמננו יתאפשר רק מתוך אהבה.

לפרק הזה שמסכם את הספר, בחרנו עבורכם קטעים מיוחדים מ"ספר הזוהר". בין הקטעים שילבנו הסברים, הדרכה לכוונה נכונה בזמן הקריאה ועוד, כדי לסייע בידיכם להתחבר לאור שטמון בזוהר.

מומלץ לקרוא את הפרק הזה לאט. "ספר הזוהר", מורה הדרך שלנו בהתפתחות הרוחנית, לא נועד לקריאה מרפרפת אלא לקריאה בנחת המלווה בחיפוש פנימי עמוק.

הרב מיכאל לייטמן, "פותחים את הזוהר"

 

משימה מס' 4:

קרא את הקטעים הבאים מתוך הספרים "מסע לעולם עליון" ו"חוויה ושמה קבלה" וענה על השאלות הבאות:

בכל דור הבורא שולח אל העולם שלנו נשמות מיוחדות שייעודן לתקן את העולם הזה, ולהעביר לאנושות ידע על הבורא, כפי שנאמר: "ראה הבורא כי אין מספיק חכמים וחילק אותם לכל דור". לכן בכל דור ישנם מנהיגים ומורים רוחניים, שמתאימים את חכמת הקבלה לתכונות היחודיות של הדור שלהם.

מהמקור הראשון בחכמת הקבלה, הספר "רזיאל המלך" שכתב אדם הראשון והספר השני "ספר היצירה" שכתב אברהם, ועד הספרים האחרונים חוברו במרוצת הזמן מאות ספרים בנושא חכמת הקבלה. אולם הספר השלישי שנכתב, "ספר הזוהר", הוא הפופולארי ביותר בחכמת הקבלה. הוא נכתב במאה השניה לספירה, בידי רבי שמעון בר יוחאי.

המקובל בן זמננו, הרב יהודה אשלג (1884-1954) כתב פירוש ל"ספר הזוהר" ולכל ספרי האר"י, בשפה מותאמת ומובנת לנשמות הדור שלנו. בימינו, ובהתאם לסוג הנשמות שיורד כיום אל העולם, רק "ספר הזוהר" וספרי האר"י עם פירוש הרב אשלג, וספרי הרב אשלג עצמו הם המקורות היעילים ביותר, שיכולים לעזור לכל אחד ואחד מאיתנו לצאת אל העולם הרוחני.

הפרשנות של הרב אשלג ל"ספר הזוהר", שעל שמה הוא כונה "בעל הסולם" קרויה בשם פירוש "הסולם", מכיוון שאדם שלומד לפי "ספר הזוהר" עולה רוחנית כמו בסולם. הפרשנות שניתנה לספר "עץ חיים" שחיבר האר"י נקראת "תלמוד עשר הספירות". בנוסף לספרים אלה, כתב הרב אשלג ספרי עזר רבים, כגון: "מתן תורה", "ספר הקדמות", "בית שער הכוונות", "פרי חכם", "שמעתי", "האור הבהיר".

בספריו של הרב יהודה אשלג, מומלץ לקרוא לפי הסדר הבא: "מתן תורה", "הקדמה לספר הזוהר", "הסתכלות פנימית" לחלק ראשון של "תלמוד עשר הספירות", "פתיחה לחכמת הקבלה" ו"הקדמה לתלמוד עשר הספירות".

כמו כן מומלץ ללמוד את חכמת הקבלה דווקא לפי ספריו של מקובל גדול זה, שכן הם כתובים בשפה פשוטה וברורה, וניתן להבין באמצעותם את כל התובנות הנסתרות של "ספר הזוהר", ושל מקורות קבלה אחרים לפניו. כן מומלץ ללמוד את ספרי הרב ברוך אשלג, בנו בכורו וממשיך דרכו של הרב יהודה אשלג, וספרים נוספים כגון ספר זה המבוססים על כתבי הרב יהודה אשלג והרב"ש.

לאחר שתלמיד רכש את יסודות חכמת הקבלה לפי ספרי הרב אשלג, הוא יכול לקרוא באופן חופשי את כל ספרות הקבלה הזמינה. הוא כבר ישכיל לדעת, איזה מתוך הספרים שהוא קורא, באמת רוחני, להבין מה בדיוק נכתב שם, להבדיל בין מקורות חכמת הקבלה האמיתיים לבין מזויפים, ולהבדיל בין הכותבים, האמונות, והזרמים השונים.

הרב מיכאל לייטמן, "מסע לעולם עליון"

 

שאלה: מדוע נלמדים רק, או בעיקר, "ספר הזוהר", כתבי האר"י ואשלג?

תשובה: כיוון שהמחברים הם למעשה מחבר אחד - נשמה אחת, שהגיעה גם מנשמת אדם הראשון, אברהם אבינו, משה, רבי שמעון בר-יוחאי, האר''י והרב יהודה אשלג - נשמה שירדה במיוחד כדי ללמד את האנושות את דרך התיקון. אמנם ישנם מקובלים, שיודעים אפילו יותר, אבל להם לא ניתנה רשות לחבר ספרים, המיועדים ללמד ולתקן בני-אדם, ובמיוחד ספרים למתחילים בַּדרך הרוחנית. משך כל הדורות של הקבלה נכתבו אלפי ספרים. הרב שלי הורה לי ללמוד וללמד רק את המקורות האלה:

כתבי רשב"י (רבי שמעון בר יוחאי).

כתבי האר"י (הרב יצחק לוריא).

כתבי בעל הסולם (הרב יהודה אשלג).

אני מציע לכולם להתחיל ללמוד משלושת המקורות האלה, ואחר-כך, אחרי שתטמיעו בקרבּכם את החומר, תוכלו לעיין ולהבין את כל השאר. כך יהיה לכם בסיס, ותוכלו לבקר מקורות אחרים ולהבין אם גם הם מתאימים לכם. ודאי שאין בכוונתי להמעיט בערכם של מקורות אחרים. כי העניין הוא, שלהרבה מן המקובלים שהיו אף בדרגה רוחנית גבוהה יותר מאשר רבי שמעון בר יוחאי או האר"י ז"ל, לא ניתנה הרשות לכתוב, ואם כן ניתנה רשות כזו, היא הייתה רשות לכתוב רק ברמזים קצרים לאלה הנמצאים כבר בעולמות עליונים, כמו שכותב רבי יהודה אשלג במאמרו "גילוי טפח וכיסוי טפחיים":[2] "לא ניתנה הרשות לדבר זה, לפיכך נשמרו מלכתוב הביאורים השייכים לעצם החכמה, אלא הסתפקו ברמזים קצרים שאינם נקשרים זה בזה כלל".

שאלה: במאמרים הנלמדים מסתמכים הרבה על "פירוש הסולם". מהו הפירוש הזה?

תשובה: הרב יהודה אשלג קרא לפירושיו ל"ספר הזוהר" "הסולם", כי הקריאה בפירוש "הסולם" עוזרת לאדם לעלות בסולם של "אדם-בורא", מדרגת האדם שבעולם שלנו ועד לדרגת הבורא, שהיא מטרת הבריאה. את פירושי "הסולם" ניתן להבין רק אחרי שלומדים את כל ההקדמות ל"ספר הזוהר", שכתב הרב יהודה אשלג, והעיקרית מביניהן היא "פתיחה לחכמת הקבלה". זה הרבה שנים אני מלקט בהדרגה את כל הקטעים המיוחדים והמעניינים של "ספר הזוהר", ואני מקווה, שניתן יהיה לקבץ אותם לספר נפרד.

הרב מיכאל לייטמן, "חוויה ושמה קבלה"

 

משימה מס' 5:

קרא את הקטעים הבאים מתוך הבלוג של הרב לייטמן.

הרב"ש תיאר ורשם את כל הדרך הרוחנית הצפויה לנו והסביר מה עלינו לעשות עם עצמנו, כדי לקבל את האור המתקן והממלא. אין מקובל אחר בהיסטוריה שעשה משהו דומה. מובן שזה הפך להיות אפשרי הודות לכך שהוא היה האדם הנכון בזמן הנכון.

לא ניתן אפילו לתאר, כיצד יכולים היינו להתקדם ללא ההדרכה המפורטת, שקיבלנו ממנו. ללא ההסברים שלו, לא היינו יכולים ליישׂם את שיטתו של בעל הסולם. כעת, כאשר אנחנו ניגשים יותר ויותר קרוב ליישׂומה המעשׂי של חכמת הקבלה, אנחנו מבינים טוב יותר עד כמה אנחנו נזקקים להסבריו המפורטים של הרב"ש.

קיימים אלפי ספרי קבלה, גבוהים ועצומים שאינם ניתנים להערכה, אך לא ניתן להשתמש בהם באופן מעשׂי בזמנים שלנו. כך למשל התורה, שאותה מבין רק מי שכבר נמצא בהשׂגה רוחנית. מי שרוצה להיכנס לעולם הרוחני, יכול להיעזר רק בספריו וביצירותיו של הרב"ש.

מתוך הבלוג של הרב מיכאל לייטמן 12.9.2010

 

הרב"ש כתב קרוב לארבע מאות מאמרים, מאמר מדי שבוע, שבהם פירש את כל חכמת הקבלה בכל הנוגע לעבודה הפנימית של האדם. באמצעות מאמריו אפשר לנו הרב"ש להיכנס להרגשת העולם הרוחני, תוך שהוא עושה זאת בשיטתיות, בצורה פשוטה ולוגית, הקרובה לאדם.

במאמריו הוא מרבה לצטט מן התורה, התלמוד ומקורות נוספים, מתוך רצון לקשור בינינו לבין המקורות האותנטיים, וכן להסביר לנו את דרך המחשבה של מחבריהם המקובלים, אשר ביטאו עבורנו את תחושותיהם דווקא בצורה זו.

ללא ספרי הרב"ש, לא היינו יכולים למצוא את הקשר ליצירותיו של בעל הסולם. ללא הסבריו, לא ניתן "לפתוח" את הספרים הללו.

אני מודה לכוח העליון על כך ששלח לי מורה כזה, שדרכו קיבלנו את חכמת הקבלה. בחייו הוא גרם לפריצת דרך רוחנית לדרגה חדשה וגילה לנו את שיטת הקבלה.

אמנם בעל הסולם תיאר את השיטה הזאת במאמריו, אבל הם נותרו נסתרים. ואילו הרב"ש לקח את המאמרים של אביו, שיכתב אותם כך שיהיו מובנים לעולם וכן העבירם בעל פה לתלמידיו.

מתוך הבלוג של הרב מיכאל לייטמן 23.9.2009

[1] הקדמה לתלמוד עשר הספירות, אות קנ"ה.

[2] כתבי בעל הסולם, עמ' 9.

חזרה לראש הדף
Site location tree