אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / קבלה לעם / המקובל / חלק כ'

חלק כ'

לילה. בעל הסולם כותב.

הוא מכוסה בשמיכת צמר.

אבל ידו רועדת ועיניו נעצמות מרוב עייפות...

בעל הסולם: "ברוך?"

מתוך פינת החדר החשוך מופיע ברוך.

ברוך: "אני כאן, אבא."

בעל הסולם: "נותרו לי שמונה שורות. הוא לא נותן לי לסיים אותן."

ברוך: "אבא, אשכיב אותך לישון."

בעל הסולם: "לא. אם אשכב, ייתכן שלא אקום."

ברוך: "אם כך, תכתיב לי אותן."

ברוך לוקח את העט ומביט באביו.

בעל הסולם סוגר את עיניו.

בעל הסולם: "אצא אל האנשים, אתקע בשופר הזה... ואומר להם... ( נושם בכבדות) אהובי... ( נושם בקושי)... הנה הוא הספר הגדול הזה... ( מצבו מידרדר)... קיבלתי כוח... לגלות אותו... מדוע... אינכם שומעים..."

בעל הסולם משתתק.

ברוך: "אבא!"

בעל הסולם סוגר את עיניו... וצונח מהכיסא לרצפה.

ברוך רוכן מעליו...

בעל הסולם לא מסוגל לזוז. גופו משותק.

- "אבא! אבא!" צועק ברוך. "אימא!"

בעל הסולם שוכב במיטה.

הרופא, רבקה וברוך עומדים לידו.

הרופא: "לא אסתיר זאת ממך, הרב אשלג. ואני אומר זאת בכוונה תחילה, כדי שתבין את חומרת מצבך – חווית שני התקפי לב בזה אחר זה. ליבו של אדם רגיל אינו מסוגל לעמוד בכך... שום עבודה! אתה שומע אותי?! שום מאמץ, שום התרגשויות ( מסתובב לרבקה וברוך). הוא צריך לשכב כך ולא לחשוב על דבר."

רבקה: "זה בלתי אפשרי."

הרופא: "אז הוא ימות."

ברוך: "הוא עוד לא סיים את הפירוש לספר הזוהר."

הרופא: "נו, ומה זה אומר?"

ברוך: "הוא לא יכול למות."

הרופא ( בכעס): "זכרו את דברי!"

הרופא מקפל את מכשיריו בכעס ויוצא מן החדר.

ירושלים.

בית דפוס ישן.

ברוך אוסף את האותיות.

בעל הסולם יושב ליד בנו, מכוסה בשמיכה חמה.

הוא מדבר בעיניים עצומות.

בעל הסולם: "בזוהר נכתב שאדם שמשיג את חוק האהבה, לא ירא לא מהעליונים ולא מהתחתונים. לא ממחלות ולא מנזקים, משום שהוא קשור לבורא ולומד ממנו בכל יום... לומד את האהבה הגדולה."

חג פורים. בעל הסולם יושב ליד שולחן חג.

בבית משפחת אשלג מתקיימת חגיגה שלא התקיימה בו זה זמן רב.

כנר מנגן מנגינה "קופצנית".

תלמידים רוקדים ועל פניהם מסכות מצחיקות.

ילדים מחופשים. נכדים צועקים מרוב שמחה.

ברוך רוקד לפני אביו, ועל ראשו כרכים של הזוהר.

הספרים עוברים מיד ליד.

פניה המודאגות של רבקה נראות לרגע.

היא רואה את בעלה קם מכיסאו ועושה כמה תנועות של ריקוד חסידי...

ומיד הכנר מפסיק לנגן.

כולם מביטים בו בהתפעלות ובחרדה.

מבטו של בעל הסולם פוגש במבטה של רבקה.

הוא מחייך אליה.

כולם מקדמים אותו בברכה ובקריאות התפעלות.

שוב פורצת המוזיקה.

בעל הסולם מקיף את הסלון באיטיות...

תלמידיו מסתובבים סביבו. נראים פניהם של ברוך ורבקה.

פתאום נכנס לחדר יהודי חרדי מתנשף כולו.

הוא רואה את בעל הסולם וניגש אליו במהירות.

היהודי: "הרב אשלג, הרגע קיבלתי מברק מרוסיה. איני לומד קבלה, והרב שלי מתנגד לך בכל תוקף... אבל איני יודע מה לעשות... כל הקרובים שלי שם, הילדים שלי שם..."

מוסקבה. מעון הקיץ של סטלין מחוץ לעיר.

סטלין פוסע לקראתנו בשקט לאורך מסדרון ארוך.

קולו של היהודי: "סטלין נתן פקודה סודית – לשלוח את כל היהודים למחנות השמדה שכבר נבנו בסיביר... ולאחר מכן להוציא את הבולטים שבהם להורג בכיכר האדומה..."

סטלין נעצר.

ומביט היישר למצלמה.

הוא מרטיב את אצבעו ברוק ומנגב את עדשת המצלמה.

זו מצלמת אבטחה.

הוא מנופף באצבעו לאות איום, ונועל את הדלתות במנעולים.

הוא מסתובב, מביט סביבו כדי לוודא שאיש לא חדר למעונו, ונכנס לחדרו.

רגלו דורכת על שטיח בצבע דם.

ירושלים. בית משפחת אשלג. פורים.

בעל הסולם ( ליהודי): "ואתה רוצה ש..."

היהודי: "שתעצור אותו... אמרו לי שאם יש על פני האדמה אדם שמסוגל לעשות זאת – זה רק אתה."

בעל הסולם: "אתה מקווה לנס?"

היהודי: "אין לי עוד למה לקוות... אני סומך עליך..."

בעל הסולם ( דממה): "אין נסים בעולם הזה."

יהודי: "ולא ניתן לעשות דבר?"

בעל הסולם: "זה נגע בך כעת, ולכן אתה נזעק!"

יהודי: "והרי אלה ילדי!"

בעל הסולם: "מיליוני אנשים נהרגו שם. ושתקת."

היהודי: "הגעתי אליך עם הצרה שלי! ואתה..."

בעל הסולם: "אין עוד מלבדו. צריך לפנות אליו. ( מביט בכולם) יש לנו חג כעת, חברים! חשבו על העולם, ולא על העולם הקטן שלכם! זהו חגו של העולם, שמשתחרר מהאגואיזם! נשמח! זה חג הניצחון על הרוע! ( ליהודי) הצטרף אלינו."

ושוב נשמעת המוזיקה...

ושוב כולם מתחילים לרקוד.

רק היהודי עומד במרכז החדר ולא זז ממקומו.

הוא בוכה.

לאחר מכן הוא מסתובב ויוצא בטריקת דלת...

מוסקבה. מעון הקיץ של סטלין.

סטלין זוחל על שטיח החדר. הוא מתאמץ בכל כוחו. כמעט שנחנק.

ידו מנסה להגיע לידית הדלת... אבל מחליקה ממנה.

ירושלים. בעל הסולם יושב בראש השולחן.

המוזיקה משתתקת.

כולם מסתובבים אליו.

רבקה מביטה בפניו.

ברוך מרכין את ראשו ויושב לצידו.

כל התלמידים ניגשים אליו.

הם מתיישבים לרגליו.

בעל הסולם מחייך אליהם...

הבזק. בעל הסולם יושב ליד שערי העיר הלבנה.

בעל הסולם: "איך סידרת את הכול בצורה כל כך מושלמת... ( לוקח נשימה עמוקה) ואיזה אושר זה... להרגיש אותך... להיות לצידך... איזה אושר..."

השערים פתוחים לרווחה.

מנגינה עדינה נשמעת מתוך העיר.

היא מתחברת עם צחוק מאושר.

בעל הסולם מחייך.

בעל הסולם: "אתה רואה, הכול קורה כפי שרצית. הגיעו אנשים. הם יחד. הם שמחים ומאושרים. טוב להם איתך."

הסרט מסתיים. המסך משחיר... ופתאום הוא עולה שוב.

לפנינו קטעים דוקומנטריים של ראיונות אמיתיים מהיום.

מוסקבה. פארק. על ספסל יושב אדם עם תספורת קצרה – אולג דמידוב.

"ישבתי כבר תשע שנים במחנות בסיביר. הייתי אדם מוערך בעולם הפשע. הייתי בטוח שאלה הם חיי, וזהו גורלי, ואפילו נרגעתי. אמרתי לעצמי – אין חוק אחר, אדם לאדם זאב... והנה פעם אחת, בחורף, קיבלתי מכות כאלה, שלא ידעתי מה לעשות עם עצמי. הוודקה לא עזרה. השיגו לי סמים, אבל זה היה חסר טעם... בלילה הביאו למחנה "צעירים" חדשים. דיברתי עם אחד מהם ליד הבקתה. 'שמעת על בעל הסולם?' הוא שאל אותי. 'לא,' עניתי לו, 'לא שמעתי דבר.' והוא השיב, 'אז תמצא ספר שלו, תנסה, אולי זה יעזור לך... יש תרגום טוב לרוסית של מיכאל לייטמן, תמצא אותו...' פקדתי על החבר'ה שלי, והם מצאו עבורי את הספר הזה בנובוסיבירסק. זה היה ספר קטן כזה, לבן, מרופט, בכריכה רכה... נו, נשכבתי במיטה והתחלתי לקרוא אותו... ונעלמתי... כך פגשתי לראשונה בשמו של האדם היקר ביותר בחיי – בעל הסולם, הרב יהודה אשלג... הוא גילה לי את האור. הוא הציל אותי. הוא הגיע לעולם כדי לעזור לכולנו, וכל רגע בחיי אני מודה לו על כך..."

ניו יורק. מנהטן. ברודווי.

סת' בוגנר יושב במרכז רחוב הומה אדם.

"אני מיליונר. מעולם לא היו לי בעיות כלכליות. אבל היו לי בעיות אחרות, שאלות שלא נתנו לי מנוח. וכביכול היה לי הכול. אבל התחושה היתה שאין כלום. כך היה עד שגיליתי את האדם הגדול הזה. כשאני אומר את שמו עכשיו, אני מרגיש איך ליבי מתכווץ. הוא יותר מאב עבורי. הוא הדבר הכי קרוב אלי. טוב לב. אהבה. ביטחון – הכול. הוא מורה גדול. שמו הוא בעל הסולם. אתה יכול לבטוח בו במאה אחוז, והוא יביא אותך לאושר. אותך. אותנו. את כל העולם. לאושר. בעל הסולם. אני יכול לדבר עליו בלי סוף."

אנקרה. רחוב. אנשים הולכים סביב.

בחור צעיר עם זקנקן קטן עומד ליד מסגד. מוטלו שמו.

"אני מוסלמי. כל משפחתי מוסלמית אדוקה. עד גיל 22 חייתי בתורכיה. לאחר מכן גרתי שנתיים באנגליה, לאחר מכן באוסטרליה. אני זוכר איך בכיתי כשקראתי את ספריו של בעל הסולם. זה מה שחיפשתי כל החיים! גיליתי עולם גדול, נאור, ולכל זה אחראי אדם אחד – בעל הסולם. הוא האדם הכי קרוב אלי על פני האדמה."

בולגריה. סופיה. כנסייה ריקה. איקונין מואר.

הכומר איוואן מילונוב מדבר אלינו.

"סיימתי את לימודי באקדמיה הרוחנית של סופיה. הפכתי לכומר, ידעתי הכול על הנצרות, ובנוסף קראתי אלפי ספרים על כל הדתות, האמונות והזרמים הרוחניים השונים... עד שנתקלתי בספר אחד קטן... זה היה ספרו של בעל הסולם. היה בו הכול. כל מה שחיפשתי. היה בו כל כך הרבה אור, שאני... אני זוכר את זה כמו היום... נחנקתי מרוב אושר... מיד התחלתי לתרגם את הספר לבולגרית, כדי למסור את השמחה הזאת לכל העם שלי... כדי להגיד להם, 'תראו איזה אוצר מצאתי... אנחנו יכולים לבנות חיים מאושרים!' בעל הסולם, השם הגדול, הקדוש ביותר... הוא הסביר איך נוכל לחיות בשלום, כולנו – כל הדתות וכל העמים... ולנו נותר כל כך מעט, נותר לנו רק להקשיב לו!"

בריסל. בית קפה. שולחנות בחוץ. ליד אחד השולחנות יושב אדם בגיל העמידה. פניו עדינות מאוד. טרסי שמו.

"אני מפיק קולנוע. אני בלגי, ואין לי שום קשר ליהדות. באחד הלילות שוטטתי באינטרנט ונתקלתי בשם הזה – בעל הסולם. התחלתי לקרוא. גיליתי שהלילה חלף והגיע הבוקר, ושוב הערב ירד... ואני... אני המשכתי לקרוא... קראתי את כל המידע באנגלית. לאחר מכן התחלתי לשמוע שיעורים של ממשיך דרכו – הרב לייטמן. הוא דבק בכתבי בעל הסולם. השיטה העיקרית שלו היתה שכולם יכולים ללמוד, ורק על סמך כתבי המקור! אלו הם מקורות החיים – לזה הגעתי. ספר הזוהר עם הפירוש של בעל הסולם – זה האור שירד לעולם שלנו. האחרון, 'כתבי הדור האחרון' – הם המדריך לקבלת האור הזה. מה עוד אנחנו צריכים? מה עוד צריך כל העולם המטורף שלנו? רק לקחת את זה. וזהו. נו, ואני יודע מה אני הייתי רוצה לעשות – סרט גדול על בעל הסולם. הייתי רוצה שכולם ישמעו עליו. כל בני האדם על פני האדמה!"

ירושלים. אדם עומד מול בית דו קומתי קטן – הרב ד"ר מיכאל לייטמן.

"אני תלמידו של בנו הבכור של בעל הסולם – הרב ברוך אשלג. הוא לא דיבר על אביו כפי שאנחנו בדרך כלל מדברים על הורים – בכבוד, באהבה, נזכרים בהם כל הזמן. לא. הוא דיבר על אביו כעל נס, שהתגלה בעולם. שבעת פלאי העולם הם כלום בהשוואה לנס הזה. חי בינינו אדם שדיבר עם הבורא בדיוק כשם שאני מדבר אתכם כעת. הוא חי בעולם העתיד ותיאר לנו אותו. עולם של אור, של אהבה מוחלטת, עולם של אושר, שמחכה לנו. לכולנו. תפתחו את הספרים שלו, אפילו מתוך סקרנות, ותרגישו בבירור שיש בהם... אור. אור שיזכך אתכם. אור, שיעצור את כל צרות העולם ויוציא אותו לדרך חדשה של שלמות ואהבה."

חזרה לראש הדף
Site location tree