אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / קבלה לעם / עולמות עליונים / חלק א' / בחינה א'
קבלה לעם

בחינה א'

האור, מחשבת הבריאה, בורא רצון ליהנות, המכונה גם "חסרון" או "רצון לקבל הנאה ותענוג". זוהי "בחינה א'" (ראו שרטוט מס' 4). הסיבה לבריאת הרצון ליהנות היא רצונו של האור להנות למישהו. כיוון שהאור רוצה להנות למישהו, עליו לברוא את אותו "מישהו" שירצה לקבל ממנו הנאה. לכן אם בבחינת שורש במחשבת הבריאה, הנברא קיים רק במחשבה ונחשב עדיין כשייך לבורא, הרי שבחינה א' היא כבר תחילתו של הנברא.

 

שרטוט מס' 4

הנברא בבחינה א' עוד אינו מפותח. רצונו בא מהבורא. הוא אינו מרגיש את עצמו כרוצה ליהנות מהאור, כרוצה להידבק לאור. הוא אינו מרגיש שחסר לו משהו. לכן את החסרון בבחינה א' אפשר לכנות בשם "דומם". החסרון בבחינה א' אינו מחייב את הנברא בכלום, כי המקור של החסרון הזה אינו בנברא עצמו, אלא מחוץ לו. אי-אפשר עדיין לשייכו לנברא. אי-אפשר להצביע על בחינה א' כנברא הקיים מחוץ לבורא, שכן כל מה שיש בבחינה א' מגיע ישירות מהבורא. הנברא בבחינה א' נמצא בשליטה מוחלטת של האור.

האור ממלא את הרצון שבבחינה א' ומעורר בו את תחושת מחשבת הבריאה להיטיב לנבראיו. כלומר, האור נותן לרצון שני דברים:

האור נותן לרצון מילוי, את הרגשת האור, אך הנברא כמעט שאינו חש בו, הוא כמעט שאינו מרגיש כי האור טוב. הנברא בבחינה א' לא חָשַק באור מטרם קבלתו, ולכן קבלת האור אינה מעוררת בו תחושה טובה יותר ביחס למצבו הקודם. אלא שמלבד תחושת הטוב המועטה, האור המתפשט בתוך הנברא מעניק לו גם תחושה של הנותן (ראו שרטוט מס' 5). הנברא מתחיל להרגיש בקיומו של הבורא. הוא חש שהבורא הוא המשפיע ושהוא נותן לו את הטוב.

 

שרטוט מס' 5

האור מגיע מהבורא בצורה ישירה, בעוד שהרגשת הנותן מגיעה לבחינה א' בצורה בלתי-ישירה, כמלובשת בתוך האור (ראו שרטוט מס' 6).

 

שרטוט מס' 6

דומה הדבר לקבלת מתנה: תחילה האדם מתרשם מהמתנה עצמה. לאחר מכן, בבחינה מדוקדקת יותר של המתנה, מתגלה לו עד כמה היא תואמת את רצונו. כתוצאה מכך הוא מסיק, כי נותן המתנה מכיר אותו, אוהב אותו, מבין אותו ורוצה בטובתו. מתוך המתנה הוא מתחיל להשיג את נותן המתנה; כלומר לא את הנותן עצמו, אלא את היחס שלו כלפיו.

נמצא, כי הפעולה הראשונה בבריאה היא השגת הבורא והיא שמביאה את הנברא להתפתחות. כל מצב ממצבי ההתפתחות של הנברא, כל שינוי, יהיה אשר יהיה, הוא שלב נוסף בהתקרבות להשגת הבורא. הוא הדין לגבי מצבי ההתפתחות בעולם הזה, על אף שהאדם בעולם הזה אינו מודע למצבי התפתחותו. השורש לכך נמשך, כאמור, עוד מהפעולה הראשונה בתחילת הבריאה.

סיכום: הבחינה הא' היא רצון בעלמא – רצון ליהנות הנקרא "חומר". בחינה א' כוללת בתוכה שני חלקים: חלקה הראשון הוא הרגשת המתנה, והשני הוא הרגשת נותן המתנה. בחלק הראשון מושג מצב כלשהו, ובחלק השני מושגת הסיבה למצב. כלומר, בחלק השני מושגת קיומה של בחינת שורש המוציאה מתוכה את בחינה א'. כתוצאה מכך מתחילה התפתחות.

חזרה לראש הדף
Site location tree