אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / קבלה לעם / עולמות עליונים / חלק ב' / בעל הבית והאורח – לקבל על מנת להשפיע
קבלה לעם

בעל הבית והאורח – לקבל על מנת להשפיע

אם כן, הרצון של בחינה ד' ליהנות מהתענוג ומנותן התענוג מעורר בה רצון שלא להשתמש ברצון שלה. בחינה ד' מצטמצמת ולאחר הצמצום היא ממשיכה בהתפתחותה במטרה להידמות למשפיע. מאחר שבחינה ד' אינה יכולה לשנות את רצונה הטבעי, כל שביכולתה לעשות הוא לצרף כוונה לרצון. היא עושה זאת בדומה לבחינה ג'.

בחינה ד' מבינה שהבורא אוהב את הנברא, שהכול נמשך ממנו מבחינת שורש. היא מגלה, כי היא יכולה להשתמש באהבתו של הבורא בעזרת הרצון לקבל שלה. היא מחליטה, כי אם יבוא אליה אור מהבורא, היא לא תקבל אותו מחמת הרצון לקבל ה"בוער" שבה; שכן אם היא תעשה זאת, היא תחוש בושה. היא מצמצמת את עצמה ולאחר הצמצום מחליטה להפעיל שוב את הרצון שלה ולקבל את התענוג, רק משום שהבורא רוצה לתת לה, רק מפני שכתוצאה מכך הבורא ייהנה. נמצא, כי בסופו של דבר בחינה ד' מקבלת, אבל בעשותה כן היא למעשה נותנת.

את עניין קבלת האור מתוך כוונה להַנות לבורא מבאר בעל הסולם בעזרת משל על בעל בית ואורח ( פתיחה לחכמת הקבלה, אות טו). בעל הבית (המארח) רוצה להסב לאורח תענוג, אך האורח דוחה אותו ואינו מסכים לקבלו. דחיית התענוג על ידי האורח מצערת את בעל הבית.

במקרה שלנו "בעל הבית" ברא את הנברא כדי לספק לו תענוג, אולם הנברא דוחה את המילוי, הודף את התענוג ממנו והלאה. רצונו של בעל הבית הוא להיטיב, ולכן אפשר לומר, כי לבעל הבית יש "חסרון". אם האורח-הנברא אינו מקבל את ההטבה, בעל הבית סובל.

האורח-הנברא מחליט להשתמש ברצון להיטיב של בעל הבית, באהבתו של בעל הבית אליו. את התענוג המגיע מבעל הבית אין ביכולתו של האורח לעצור, אבל התענוג תלוי ברצון. לכן האורח מצמצם את הרצון שבו כדי שהרצון לא ייהנה מהתענוג המושפע מבעל הבית אף על פי שהוא רוצה בו. האורח מצמצם את רצונו משום שהוא מכיר בגדלותו של בעל הבית ומבחין בצורת ההשפעה שלו (התגלות בעל הבית דומה להתגלות תכונת ההשפעה במעבר בין בחינה ב' לבחינה א'). וכך אף על פי שמטבעו האורח רוצה ליהנות, הוא אינו משתמש בטבע שלו לקבל.

לאחר הצמצום האורח רוצה להשפיע לבעל הבית. הוא עושה זאת על ידי קבלת התענוג מבעל הבית, מתוך כוונה שבעל הבית ייהנה מכך.

בתחילה יש לאורח רצון טבעי – ליהנות. לאחר מכן הוא מצמצם אותו. בשלב הבא הוא מבין, כי ביכולתו להשתמש ברצון שלו לקבל כדי להשפיע, והוא מבצע זאת: הוא מקבל באותו הרצון עם הכוונה להשפיע. הוא משתמש ברצון שברא בו בעל הבית בג' הבחינות הקודמות ושהוא עצמו השיג בבחינה ד'; הוא משתמש בהכרת בעל הבית כנותן ובכל התענוגים המגיעים מבעל הבית. למעשה הוא משתמש בכל פרטי הבריאה, שהם הוא עצמו ומה שהוא קולט מן העליון.

אין כאן שום תוספת על פעולות הבורא מלבד דבר אחד – קביעת היחס של הנברא אל הבריאה. הנברא מתחיל להתייחס לבריאה מתוך מטרה אחת בלבד, להידמות לבורא. קבלה מתוך כוונה להשפיע לבורא מכונה "לקבל על מנת להשפיע". לכוונה זו מגיעה בחינה ד' בפעולות המתגלות לה לאחר הצמצום ומכאן ואילך תתחיל בחינה ד' לממש את כוונתה בפועל.

חזרה לראש הדף
Site location tree