הפתרון גישת חוכמת הקבלה למשמעות החיים
חוכמות ותורות רבות מציעות לנו את פיתויי העולם הזה וצובעות את חיינו בגוונים מטשטשים. הן מתעתעות בנו וגורמות לנו להאמין שאנו משיגים דבר מה ושקיימת תכלית לכך, ובכך מובילות אותנו לסלוד מהשאלה בדבר משמעות החיים.
חוכמת הקבלה מאפשרת לנו להתייחס לחיינו מתוך בגרות נפשית ועלינו להעדיפה על כל יתר החוכמות, שמטרתן להביא לכיסוי שאלת מהות הקיום. יש החוששים שאם יתעמקו בחוכמת הקבלה יאבדו שליטה על עצמם ועל חייהם, ומעדיפים לתאר אותה כמשהו מיסטי ומפחיד שאסור ללמוד וללמד, וכקודמיהם, הם חוששים לאבד את פרנסתם ואת שליטתם באחרים. הם מוציאים שם רע לחוכמת הקבלה וגורמים לאנשים להאמין ששכרם יצא בהפסדם מלימוד חוכמת הקבלה, שאולי ישתגעו בגללה או ייצאו לתרבות רעה, יאבדו את השליטה על עצמם, ויהפכו לחריגים בחברה שבה הם חיים. לכן בעל הסולם פותח את ה"הקדמה לתלמוד עשר הספירות" בתיאורה של חומת הברזל המפרידה בינינו לבין חוכמת הקבלה. ועוד הוא אומר, שאם לא נפרוץ את החומה הזו, החיים ילכו ויכבידו עלינו עוד ועוד. במאמרו "דור האחרון",הוא כותב, שהאנושות עלולה להגיע למלחמות עולם שלישית ורביעית, ושלא ייוותר ממנה אלא קומץ קטן של אנשים. אותו קומץ אנשים יבין שעליו לפתור את השאלה הזאת, ושרק הוא יגיע לפתרון.
עולמנו לא יכול להמשיך להתקיים בלי הידיעה למען מה אנו חיים, ורק עם הידיעה האמיתית, ולא המדומה, שאותה הגדרנו לעצמנו במשך חיינו ואת כלליה קבענו לעצמנו מבלי להתבסס על משהו אמיתי, בדומה לשיטות הדת ולשיטות הפסיכולוגיות, ובדומה לשיטות ההתפתחות של מדעים שונים ותרבויות שונות. מדוע ועל סמך מה מקבלת אותן האנושות כעובדות ומבססת עליהן את כל חייה ?
הסיבה לכך היא שהעולם האמיתי, המציאות האמיתית, נסתרת מאיתנו, וכל הקביעות שייכות לעולם הזה. מדוע המציאות האמיתית נסתרת? היא נסתרת בכוונה מפני אלה שאין להם רצון אמיתי לפתור את שאלת משמעות הקיום. הם עדיין לא זקוקים לראיית האמת ומסתפקים בצורתם הבסיסית של החיים. אבל אם לאדם יש רצון אמיתי לפתור את השאלה, עליו להגיע לחוכמת הקבלה.
הסרת פחדים בדור הצעיר
כדי לוותר על שליטתה של האופנה ושל דעת הקהל עלינו דרושים כמה תנאים. התנאי הראשון הוא שהפצת חוכמת הקבלה תגיע לכל אחד ואחד כדי שאנשים ידעו מהי חוכמת הקבלה ומה אפשר להשיג באמצעותה. זאת הדרך היחידה להפיג את כל הפחדים ולהסיר את כל הדעות הקדומות שאופפות את חוכמת הקבלה, כאילו הייתה מיסטיקה שיש בה אלמנטים מסוכנים כמו "פולסא דנורא", ועוד.
תנאי שני הוא, שהחיים עצמם יביאו את האדם למצב שבו יחוש ריקנות, ובקצב ההתפתחות הפנימית האישית שלו (ההתפתחות הטבעית), הוא יתחיל לראות באור נכון את מנהיגיו. הוא יגלה את בורותם, סתמיותם וחוסר המוסר שלהם ביחסם האנושי אל הקהל המקיף אותם, אל עצמם וגם אל הבורא עצמו.
השאלה המתבקשת היא באיזו מהירות ניתן להגיע אל האדם, ובשילוב של התגלות הרע מבפנים והפצה מבחוץ להביאו להחליט שהוא יכול לפתור את שאלה משמעות קיומו, ושעליו לתת לפתרון דרגת חשיבות עליונה. אם נזכה להגיע למצב זה בתוך עמנו, ולאחר מכן בשאר חלקי העולם, כפי שנאמר בספר הזוהר על ידי רבי אלעזר, בנו של רבי שמעון בר יוחאי, שעלינו להפיץ את הקבלה בכל העולם ולהביא את כל אנושות לקיומה הנצחי הרוחני, כל אחד ואחד יזכה לזה בחייו בעולם הזה.
כל אותות הזעם והכעס הללו מצביעים על צורך הכרחי בשינוי שיטת החינוך של הדור הצעיר. וכי מה הוא הדור הצעיר? ילד בן עשר ייחשב לבוגר כשיגיע לגיל עשרים. עליו להמתין בסך הכל עשר שנים עד שייחשב לבוגר, ובזמן ההמתנה, החל מגיל עשר, אפשר לחנך אותו ולטפח בו את הנקודה שבלב, כלומר לעודדו לחפש כל הזמן את סיבת קיומו בעולם. יש בידנו שיטה לטיפוח השאלה והדרכה למציאת התשובה, ומפעם לפעם התשובה תתקבל בהדרגה ביתר דיוק ונכונות. בסופו של דבר, שיטת חוכמת הקבלה מלמדת אותנו את הדרך לקבלת התגלות האלוקות, ומכינה אותנו לקבלת התשובה האמיתית הנוגעת למשמעות החיים. המאמצים חייבים להיות מופנים כלפי הדור הצעיר, ולא כלפי ההורים, שתפקידם רק להבין שאין ברירה אחרת וזאת הדרך היחידה הקיימת להצלת הדור. במקרה זה אפילו לא יהיה צורך בהמתנה של עשר שנים, כי מאותו רגע שבו נתחיל ללמד, האנושות תיכנס לשלב אחר בהתפתחותה, וכעבור חמש עד עשר שנים יצמח דור חדש של אנשים העומדים על רגליהם, יודעים באיזה עולם הם נמצאים ולשם מה הם קיימים. כמו כן, התנהגותם תהיה מוכתבת על ידי כללי חיים אחרים.
אולם המציאות היא, שמערכת החינוך כפי שהיא מתפקדת כיום עומדת על סף קריסה מוחלטת. אנו עומדים בפני שבירת כללי ההתנהגות והמוסכמות החברתיות והמוסריות. האנושות תעמוד בפני שוקת שבורה, שתוכיח לה שאין לה ברירה ושאין בידה שום פיתרון מלבד שינוי שיטת החינוך. היא תיווכח לדעת שבסופו של דבר היא היחידה שקובעת את הערכים שלנו בחיים ובחברה.
העבירה הגדולה ביותר שלנו היא, שאנו משתפים פעולה עם מערכת החינוך, המדכאת את שאלת משמעות הקיום, בדיוק כשם שהחיים הבוגרים שלנו בנויים לדכא את השאלה הזו בכל האמצעים. הרי עינינו מתרוצצות ללא הרף ומחפשות גירויים חיצוניים, אנו שבויים בקסמי הפרסומת והטלוויזיה, ובכך גורמים עוול לילדים צעירים.
חוכמת הקבלה לילדים
המענה הניתן לאדם ששאלת משמעות הקיום מעסיקה אותו בתחילת חייו, עשוי להרימו במעט מעל החיים הרגילים, ופוחתים סיכוייו לבלות את שבעים שנותיו במישור קיומי סתמי. יש לספק לילד את התשובות כמידת מסוגלותו לקלוט. כלל זה חל על כולם, מקטן עד גדול. כל אחד ואחד מאיתנו בנוי אחרת, וגם אם יכולת הקליטה של מי מאיתנו מוגבלת כרגע, היא תוסיף להשתכלל משנה לשנה ובמשך הגלגולים הצפויים.
כדי לתת לילד חינוך ראוי אין צורך לייחס חשיבות למסגרת שבה ילמד, חשוב רק להסיר התנגדות ולתת לגיטימציה לשאלה שמתעוררת בו בתחילת החיים, וכל היתר זניח. שאלה המתעוררת באדם בגיל צעיר היא אמיתית, ויש להתייחס אליה כאל הדבר החשוב ביותר. חובה עלינו לאפשר חינוך רוחני לדור החדש.
ככלל עלינו לזכור, שהסיבה שילדים אוהבים או לא אוהבים ללמוד משהו תלויה במידת הקשר שהם חשים לנושא הנלמד. הם לא מרגישים קשר בין חייהם לבין המתמטיקה, הפיזיקה, הכימיה וכל יתר המקצועות. לעיתים אפילו ספרות אינה מדברת אליהם, וגם לקרוא ולכתוב הם לומדים מתוך סקרנות אישית ולא מפני שדורשים מהם. דורשים מהילדים ללמוד למען חייהם בעתיד, והם מתנגדים, כיוון שעדיין לא פיתחו שום יחס לעתיד.
על פי רוב ילדים חיים את ההווה, את הרגע הנוכחי, וצרכיהם בעתיד פשוט אינם קיימים עבורם, ולכן הם שונאים ללמוד. לעומת זאת, אם יקבלו חינוך לפי נושאי התעניינותם העכשוויים, על פי מצב התפישה והיכולת האישית של כל אחד מהם, כמו למשל הסברים מלומדים על מבנה המכונית או על מורכבות האופניים. כמובן, הילד ישמח ויתלהב לחוות דברים הלקוחים מתוך המציאות שלו, והוא ישמח ללמוד כמידת תפישתו. ילד לא ממש ישתכנע גם אם אביו ינזוף בו ויזהירו שבעוד עשר שנים יהיה אפס מאופס אם לא ילמד מתמטיקה. הוא יגלה אדישות לכל מה שחורג מרמתו האישית, ובאמת לא אכפת לו מה יהיה בעוד עשר שנים. הוא יוסיף לברוח מהחינוך. לעומת זאת שאלת משמעות החיים היא השאלה האקטואלית שלו היום, ולכן ישמח לשמוע תשובה ברמה שווה לשאלה שהתעוררה בו. ברגע שמלמדים את הילד למצוא את התשובה, על ידי חיפוש התשובה הוא מגדיל את השאלה, והגדלת השאלה דוחפת אותו לחפש תשובה מלאה ומקיפה יותר, ושוב הוא מגדיל על ידי התשובה את השאלה, וחוזר חלילה. התעוררות השאלה וחיפוש התשובה נקראים מדרגה אחת, ובאותה דרך על הילד לעבור מדרגות רבות עד שיגיע למדרגת גילוי האלוקות, הכוח העליון שיתגלה לו בהדרגה עד שיתגלה במלואו. זה נקרא מצב של גמר תיקון, כלומר, השאלה התגלתה במלואה והתשובה מילאה אותה. ובכך מסתיימים הגלגולים של האדם והוא גומר את תפקידו בחייו בעולם הזה, ואת כל זה ניתן להשיג בעזרת חינוך מתאים.
גישת חוכמת הקבלה לחינוך
חוכמת הקבלה מעניקה לילד את השיטה להגיע למטרה שעבורה הוא חי, ואינה מעמיסה עליו את הפיזיקה והכימיה, וכל מיני נושאים שאין הוא מרגיש צורך אמיתי בהם. גם אנשים בוגרים מאשרים שאלה כלל אינם נחוצים לנו בחיים, בעיקר שכיום אנו מגלים, שבסופו של דבר המדע פועל רק לרעתנו. בימינו אלה אין לנו אפילו סיבה אחת להביע התפעלות בפני הדור החדש על גדולתו של מדען זה או אחר, כיוון שאנו כבר מטילים ספק במידת תרומתו "הטובה" לאנושות.
לכן, מלבד השאלה בדבר משמעות החיים, שמכוונת אותנו לגילוי הבורא, ומלבד התשובה, כלומר הגילוי, הכול פועל על פי התכנות מלמעלה, ולא קיים בעולם דבר התלוי בבחירתו החופשית של אדם. האדם מוצא בחיים הרוחניים נצחיות, מלאות ושלווה, ופוטר עצמו מכל הבעיות, הצרות והייסורים. אין מילים שיסבירו את הפער המתגלה, כתוצאה מחינוך נכון, בין החינוך המושלם לבין המציאות שלנו בעולם.
אין כפייה ברוחניות!
אדם המגיע ללמוד את חוכמת הקבלה מבין, שאת המילוי הפנימי שלו לא יקבל על ידי ההתפתחות המדע, לא על ידי התפתחות הפסיכולוגיה, גם העושר לא יספק אותו, והוא לא יהיה מסופק אף אם יהפוך לשחקן ידוע. כלומר, האדם אינו מסוגל לקבל מילוי באמצעים הקיימים בעולם הזה, שאינם עונים לו על שאלת משמעות החיים.ישנם אנשים שעדיין אינם בשלים לחכמת הקבלה, הם יגיעו אליה בעוד עשר או עשרים שנה, ואולי בגלגול הבא. הכוח העליון דוחף אותנו לפתרונה של השאלה לפי מידת ההתפתחות שלנו. לכן, אם אותם האנשים שאכן נמשכים למציאת פתרון לבעיה יתמודדו בצורה נכונה, יהיה זה די והותר לקיום הרמוני מושלם של כל האנושות. לא יהיו לחצים, לא מלחמות ולא מריבות. ונניח שיהיו רק עשרה אנשים שהשאלה הזו תעסיק אותם, ובאמצעותה הם יגיעו לבניית עצמם כמי שקיימים מעל המציאות שלנו, לעומת האחרים שעדיין לא הגיעו. אז מה? אין זה חשוב כלל. כל אחד יגיע לפתרון מתוך בחירה חופשית.
חוכמת הקבלה אינה מיסיונרית, עליה להיות זמינה לאנושות. עלינו מוטל לקיים את החוק "אין כפיה ברוחניות", וחיינו יהיו מאוזנים בהתאם למספר האנשים שההתפתחות הכללית מעוררת בהם את שאלת משמעות החיים. כך נגיב אליה כראוי ונאזן את כל המציאות, ובכך נבטיח לעצמנו חיים טובים.
כישלונו של העולם הזה במציאת פתרון
האדם פועל מתוך נקודת לבו. לאורך כל ההיסטוריה האנושית התפתחו רצונות האדם בקצב אטי, מדרגת משיכה לדברים בסיסיים כמו משפחה, אוכל ומין, למשיכה לתענוגות אנושיים כמו רדיפה אחר כסף, כבוד וידע. אדם החש חוסר ביטחון בעצמו ואין בידו תשובה לשאלת הקיום שלו פונה לכל מיני שיטת ומוצא פעולות מסוימות שמעניקות לו ביטחון והרגשת שייכות לכוח עליון כלשהו, וכך הוא חש סיפוק פנימי.
לפעמים אצל אדם מתבגר מתגבר הרצון, והוא מרגיש שהרגליו עומדים בדרכו ומפריעים לו ליהנות מחיים גשמיים עסיסיים יותר. בניגוד אליו, אדם שמרגיש את המכות בחייו מחפש הצדקה לקיומו, ורוצה כביכול להיות בטוח שיש איזה עתיד לאחר החיים המרים האלה.
לעומתו, אדם המגיע לחוכמת הקבלה אינו מסתפק בהרגשת הסיפוק, אלא מחפש את האמת. שאלת משמעות הקיום בוערת בו ואינה מניחה לו. הוא הולך בעקבות דחף פנימי המוביל אותו לידיעה ברורה ולגילוי הכוח הפועל בבריאה. אדם זה אינו מסתפק בשמועות על בורא עולם הרוצה שנקיים את רצונו. הרצון לקבל המפותח שלו מחייב אותו לחוות את הכוח העליון על בשרו. הוא מגיע לדרגה שבה לא אכפת לו מהרווחים הגשמיים או הרוחניים, וממש לא משנה לו כרגע אם אחרי המוות יהיה לו העולם הבא או לא יהיה לו העולם הבא. האנוכיות שלו דורשת לדעת מיד לשם מה הוא חי בכל רגע ורגע מחייו. הוא אינו יכול לחיות כעיוור ונבער מדעת כדי לקבל לאחר מכן פרס או שכר כלשהו, אלא הוא רוצה עכשיו לגלות את הסיבה לכדאיות של כל תנועה בחייו. נותר בידו רק לגלות את הכוח הפועל בכל המציאות, שאכן מסיר ממנו את כל המחשבות, את כל הרצונות, מסובב לו את כל המקרים במציאות ומטביע בו את תכונותיו האישיות. האדם מגלה שאין בידו כל חופש בחירה, והמבנה שנוצר בו הוא קשיח ובלתי ניתן לשינוי, ובאותה המידה כל הפעולות שהוא עושה מוכתבות לו מראש באופן מוחלט. מכאן ברור, שבכל המקרים המוצבים לאדם בעולם כבר ידוע מראש שהוא ינהג בכל מצב ומצב בהתאם לטבעו הפנימי והחיצוני. ורק בדבר אחד השאיר הטבע טווח פעולה חופשי – בגילוי הכוח העליון.
גלגולים חסרי תועלת
כל החיים הקודמים לגילוי הכוח העליון הם זמן מבוזבז וגלגולים שאין בהם תועלת, המהווים רק הכנה לאותו רגע הגילוי, הרגע שבו האדם מגלה בעצמו נחיצות לגילוי הכוח הפועל במציאות, לגילוי מהות החיים.
מלבד גילוי אותם חוקים המנהיגים את המציאות, יתר מטרות האדם גשמיות לחלוטין ומיועדות למילוי חסרונות הגוף והנפש הבהמית. נכון שאין דבר בחיים שאין בו תועלת, אבל בהחלט לא לכך מצפה הבורא מהנבראים.
הבורא מצפה שהנבראים יהיו בניו, שידמו לו, שישוו לו, שיגיעו עד דרגתו. שהאדם יהיה שלם ונצחי כמו הכוח העליון שברא אותו, שלא יישאר בדרגת העולם הזה מבלי לפקוח באמת את עיניו ולפתוח את חושיו כדי להכיר את הבורא ולדעת מהי המציאות שעיצב בשבילו.
החיים בלי גילוי הבורא הם חיים בזויים מאוד.
תקופת ההכנה להשגת העולם הרוחני
החיפוש לבירור השאלה עצמה, ולאחר מכן חיפוש פתרונה של שאלת משמעות הקיום, זאת עבודה קשה מאוד, ואדם צריך להשקיע בכך את כל חייו. "בעל הסולם" אמר, שאם האדם אכן מקבל דחף לפתור את שאלת משמעות החיים, על ידי הלימוד הנכון וההדרכה המתאימה, על ידי החינוך הראוי והשימוש נכון בשיטת חוכמת הקבלה, הוא יכול לברר את השאלה הזו במשך תקופה של עד חמש שנים. אחריה האדם נכנס להתגלות המציאות העליונה של כל העולמות, של כל הקיום האינסופי וחסר הגבולות. הוא יחיה את כל יתר שנותיו בעולם הזה עם תשובה המסבירה את קיומו. כלומר, האדם משיג את כל המציאות, כביכול מתרומם מעליה עד שהוא כולל בתוך האישיות שלו את כל המציאות, בחייו, בגופו הפיזי, במשך שבעים שנותיו בעולם הזה. פירוש הדבר הוא שכל החיים שלו כבר בנויים ומסודרים ומכוונים כך שהוא מנהל את כל המציאות מתוך הבנתו והכרתו אותה. הוא הופך להיות דומה לכוח הכללי של כל המציאות, לתוכנה הכללית של כל המציאות, ובכך הוא מממש את מטרת קיומו.
בחוכמת הקבלה המושג הזה נקרא הגעה "להשתוות הצורה עם הבורא", עם הכוח העליון, וכל אחד ואחד חייב להשיג מצב זה במשך חייו בעולם הזה, ללא הגבלת לאום, גיל או מין. במקורות קיימים הרבה פסוקים המתארים מצב זה.ב"הקדמה לתלמוד עשר הספירות", באות י"ח, "בעל הסולם" אומר, שתקופת חמש השנים מתקיימת בתנאי שהאדם משקיע בכך את כל הכוחות הפנימיים שלו. אנו רואים שלפעמים הזמן מתארך לעשר שנים ולעיתים גם חמש-עשרה שנהעוברות עד שאדם מגיע לפתיחת שאלת משמעות החיים ולכניסה להרגשת המציאות העליונה.
אחרי ההתגלות האדם כבר מקבל את המציאות העליונה,כלומר, הוא משיג את העולמות העליונים. אובייקטיבית, חמש-עשרה שנים אינן נחשבות זמן רב מדי, לעומת תקופת החינוך של ילדינו, שאינה אורכת פחות זמן, בעיקר כשבזכות החינוך אין הם נעשים מוכנים לחיים.
האפשרות היחידה לפתוח את השאלה בכנות קיימת רק על ידי השגת החיים שנמצאים מעל חיי העולם הזה, על ידי האדם עצמו. על ידי רכישת היכולת לראות את כל הגלגולים שלו ואת הנצחיות שמעל העולם הזה. כדי לראות את השאלה עצמה חייב האדם להגיע בחייו לפתיחת כל המציאות ולגילוי כל העולמות שמעליו, בלי לצפות למוות. וכשהוא רואה את המציאות כולה, רק אז עולה בו שאלת המשמעות בצורתה האמיתית, כלומר הוא שואל מי הוא והיכן הוא ממוקם בכל המציאות הזאת. לשם מה הוא קיים בה. ומתוך השאלה תגיע אליו התשובה, בלי צורך להשתכנע על ידי נציג דת או איזה פילוסוף שייתן לו תשובה שקרית, אף על פי שהיא עשויה להועיל לו. על שאלתו הפרטית רק האדם עצמו מקבל תשובה אישית ואינטימית. עליו לגלות בעצמו היכן הוא ממוקם בכל שרשרת הגלגולים, ובכל האינסוף הקיים, מעל הזמן ומעל המקום. כלומר, מעל החיים שלנו כאן, בעולם הזה, מי אנו ומה אנו בצורתנו האמיתית, ולא הזמנית, כשאנו לובשים את הגוף הזה.
לכן, אם שאלה טבעית זו עולה בתחילת החיים, חייבים לפתוח אותה ללא פחד, אחרת החיים חולפים להם, ומי יודע מתי תגיע ההזדמנות הבאה. מדוע לחכות לגיל שבעים ולא לנצל את החיים שלפנינו על מנת לחפש את התשובה? כל אחד מאיתנו יגלה את היקום למען עצמו, יחוש אותו ואת כל העולמות, יתבונן בעצמו בכל אופני הקיום הקיימים, לפני שנולד להורים אלה ואלה, לפני שנקרא אדם שבעולם הזה, ולאחר מכן, כשימות וכל עצמותיו יירקבו באדמה, אותו משהו בלתי נתפש, אותו חלק נשמה שלו, יגיע לקיום אחר, גבוה ונעלם ממנו. את כל הדברים הללו עלינו לגלות עתה, ואז נוכל להתקיים כאן, בעולם הזה, במלוא מידת האדם, ונדע מה עלינו לעשות כדי לסגור את מעגל הגלגולים, בכל הקיום שלנו, בכל יתר המצבים והעולמות.
אדם החי בהכרת כל המציאות, בהכרת הכוח העליון, בהכרת עצמו, בהכרת כל העולמות וכל הכוחות שבטבע, מרגיש את עצמו כיצור נצחי, ואינו מרגיש שחייו קצובים ושעליו להספיק להשיג דבר מה. חייו מתנהלים בלי תחושת זמן, מעל הזמן. במצבו זה הוא משתנה פסיכולוגית והיחס שלו לקיומו משתפר. הוא מנהל את חייו אחרת, מתוך ידיעה שאין דבר שנגמר, ושמאום לא מתבטל ונעלם. היחס שלו לעצמו לאחרים ולעולם שונה לחלוטין, ובא לידי ביטוי בהתחשבות בעצמו ובכל הסובבים אותו, ובמציאות בכלל.
הלחץ מתגבר
על פי הקבלה וספר הזוהר שינוי גורלי יחול בשנים הקרובות. קצב ההתפתחות שאנו מגלים היום בכל העולם מואץ מאוד, ובפרט בארץ ישראל, שבה גוברות הצרות, תופעות הסמים והסחר במין מתפשטות והולכות, החיים בה חסרי יציבות ומעליה מרחפת סכנת ההשמדה. לוחצים עלינו עכשיו כה חזק עד שאנו מפסיקים להאמין בדבר ומוכנים לאמץ ולנסות כל פתרון, ויהיה דמיוני ככל שיהיה, מכיוון שאיבדנו את הכיוון ואת האידיאלים ואנו מתקיימים בחוסר התמצאות מוחלט. אני מקווה שמתוך הרצונות הגדולים הללו שאנושות מגלה עכשיו בתוכה, תתעורר שאלת משמעות החיים בעוצמה חזקה כל כך עד שתהיה חייבת לחפש לעצמה תשובה. ואז יאפשרו לגישת חוכמת הקבלה לתרום את חלקה בחינוך הדור הצעיר.
העתיד כבר כאן
ספר הזוהר מתאר את התקופה המתממשת כבר בימינו. בחיי כל האנושות, ובכל איש ואישה מתחילה להתגבש מבפנים השאלה, אף אם אינה מורגשת עדיין במודע, שתכוון כלפי חכמת הקבלה. כיום אנו עדים לניצנים, להתחלה. אמנם מבין כל הדורות אנו הדור הראשון שעליו להגיע לפתרונה הנכון של השאלה בדבר טעם החיים. תהליך ההתקדמות מתרחש במלוא היקפו ובכל עוצמתו. נקווה שכבר בימינו יגיעו מיליונים וגם מיליארדים לשיא ההתפתחות הפנימית, שלא תאפשר להם לכבות את שאלת משמעות הקיום, והכול יפנו לחוכמת הקבלה. חיינו בהחלט ישתנו אז, ויקבלו תוכן פנימי וחיצוני שונה לחלוטין מכפי שהוא היום. האנושות תגיע לחיים של שלווה וביטחון, ותקבל זווית ראייה בוגרת לקיומה ולקשר עם כל המציאות שתתגלה לה. אז נדע מתוך התמצאות היכן אנו חיים באמת, באילו עולמות ומה הם החוקים שעל פיהם עלינו להתנהל. נדע כיצד למצות מכל רגע ורגע בחיינו את הרגשת השלמות, הנצחיות, הביטחון, ההתפתחות והשגשוג, וכל אחד ואחד מאיתנו יתמלא בתענוגות, לא על חשבון צערו של האחר, כפי שקורה כיום.
כלומר, באמצעות גישה נכונה כלפי השאלה שצצה בנו בתחילת החיים, אנו יכולים להשיג בשבעים שנות חיינו חיים שונים לחלוטין. אם נניח לילדינו להתפתח נכון, הם לא יהיו זקוקים לחיפושים נואשים אחר טעם לחייהם, הם לא ירגישו מנודים, לחוצים ומאוימים על ידי העולם, ולא יחפשו את עצמם בטיפול פסיכולוגי או על ספת הפסיכיאטר,, הם לא יברחו לסמים ואלכוהול על מנת לכבות את צערם, וגם לא להודו, מן הסתם.
כדור הארץ שלנו מוכן להכיל עוד עשרה מיליארד אנשים, לו היו בני אדם עובדים ביום לפרנסתם לא יותר מאשר שעה או שעתיים. אותם אלה הקשורים לכוח העליון אינם זקוקים ליותר, כיוון שהם יודעים כיצד להתפרנס ולהביא תועלת לעצמם ולכלל האנושות.
בתקופתנו אנו עדים לכך שאדם אינו עובד פחות ככל שהוא מתקדם, אלא להיפך, הוא מגביר את מאמציו והופך להיות עבד לעיסוקיו הרבים. בעבר, אם אדם היה חקלאי, הוא היה עובד מבוקר עד ערב ואולי גם במשך הלילה, ואחר כך היה מרשה לעצמו תקופה של מנוחה ואיזון השעות שהשקיע בעבודה. כיום הקצב השתנה, עשר שעות עבודה נחשבות מעט, ובאופן רגיל דורשים מאדם לעבוד שתיים-עשרה שעות ביום.
למען האמת, תשעים אחוזים מדרי העולם פועלים כדי להשמיד זה את זה, כדי לשלוט זה על זה. תשעים וחמישה אחוזים מכל העיסוקים שלנו נועדו להזיק לאחרים, ואם האדם יחדל מכך, במה ימלא את זמנו?
התשובה לאנושות היא פשוטה, את חיינו הקצרים עלינו למלא בפתרון של שאלת משמעות הקיום. לא לחינם זאת השאלה הראשונה שעולה בנו, ואת כל חיינו עלינו להקדיש למציאת התשובה לעצמנו.