אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / קבלה לעם / זוהר לעם / פרשת בלק / הציפור

הציפור

1. ויַרְא בלק בן ציפור את כל אשר עשה ישראל לאֱמוֹרי. ראה בהסתכלות החכמה, וראה בעיני החכמה. ראה בהסתכלות החכמה, כמ"ש, ויַשְקֵף אבימלך מלך פלשתים בעד החלון. בעד החלון, הוא כמ"ש, בעד החלון נשקפה ותייבב אֵם סיסרא. אלא ודאי חלון החכמה שבקצה שוּלי הכוכבים, הוא החלון של אם סיסרא ואבימלך, והם חלונות החכמה.

יש הרבה חלונות, וחלון אחד יש, שכל החכמה שורה בו, ובו רואה, מי שרואה בשורש החכמה. אף כאן, וירא בלק, בחכמה שלו, בחלון הפרטי.

הלבנה, היא המלכות, הנקראת חכמה תתאה. וממנה עיקר החכמה. ויש כוכבים, המאירים ומתנוצצים מהם חכמה, שהם חלקי המלכות וצבאותיה. ובקצה הסיום של הארתם, שם החלונות, שהחיצוניים מקבלים מהם חכמה, הארה דקיקה ולא יותר.

וירא בלק, שראה בהסתכלות החכמה, כמו אבימלך ואם סיסרא, חלון החכמה שבקצה שולי הכוכבים, שקצות שוליהם של הכוכבים נתקנו לחלונות בשביל החיצוניים. וחלון אחד יש, חלון של חכמה, חלון המלכות. ושם כל זר לא יבוא.

2. בן ציפור. שהוא מבני בניו של יתרו, שנקרא ציפור. אבל בן ציפור ממש, שכל עסקיו היו עם ציפור. כי כשָׁפיו היו בכמה מינים של אותה ציפור. לקח הציפור, ודפק עם עשב, ומפריח באוויר. עשה מעשים ולחש לחשים, ואותה ציפור הייתה באה, ובפיה אותו העשב, ומצפצפת לפניו.

והכניס אותה בכלוב אחד, הקטיר לפניה קטורת, והיא מודיעה לו כמה דברים. עשה כשפים, והציפור מצפצפת ופורחת ומשוטטת אל גלוי עיניים, ומודיע לה, והיא באה. וכל דבריו היו בציפור ההיא.

הציפור היא עבודה זרה בג״ר דקליפה. והמכשפים, הרוצים לקבל ממנה חכמה וידיעות, הם צריכים להמשיך לה ב׳ מוחין חו"ב, ימין ושמאל. ואז הציפור מודיעה להם כל מה שרוצים. אמנם החיצוניים, אין להם אחיזה אלא במנעולא, מסך דמלכות דמדה"ד. ואיך יוכלו להמשיך מוח הימין אל הציפור, שהיא ו״ק דבינה, הנקרא חכמה?

ולפיכך תחילה מעוררים הדינים דמנעולא, הנותנים להם כוח להיאחז במלכות לבדה. ואח״כ מפריחים המנעולא באוויר הבינה כדוגמת הקדושה, ונאחזים הדינים בבינה, והדינים ממעטים הבינה לו״ק חסר ראש. ואז יוכלו גם הם להיאחז ולהמשיך אורות מו״ק דבינה, שהם נעשו למוח הימין של הציפור. והוא חכמה דקליפה ההיא.

ואח״ז ממשיכים מוח השמאל אל הציפור, שע״י כשפים ולחשים, הם מדביקים את הציפור בעזאל, שנקרא גלוי עיניים, הארת הג״ר דחכמה דשמאל, שנפל להרי חושך. ומשם נמשך אל הציפור מוח השמאל, שמשמשים עימו מלמעלה למטה כדרך החיצוניים. ואחר שהמשיכו אל הציפור ב׳ מוחות אלו, אז הציפור מגלה להם כל מה שרוצים.

ונאמר, בן ציפור ממש, כי כשָׁפיו היו בכמה מינים של אותה ציפור, הן במינים דמוח הימין והן במינים דמוח השמאל. לקח הציפור, ודפק עם עשב. עשב, דינים דמנעולא, שנותנים להם אחיזה במלכות בלבד. והיה מקשקש ומכה בעשב הזה לעורר הדין במלכות. ואח״כ מפריח העשב אל אוויר הבינה, כדי לפגום הבינה ע״י העשב.

וכדי שמעשיו יצליחו, עשה מעשים ולחש לחשים, כי אפילו בכשפים, בלי התעוררות של מטה אין הוא יכול לפעול כלל למעלה, על דרך שהוא בקדושה, והתעוררות של מטה צריכה להיות ע״י מעשה ודיבור.

וע"י זה שעשה מעשים ולחש לחשים, אותה ציפור הייתה באה, ובפיה אותו העשב, שהשיגה הציפור את העשב מאוויר הבינה, וע"י זה ינקה בפיה ונאחזה בו״ק דבינה. ומצפצפת לפניו, ששמחה על קבלתה. אמנם מחמת החיסרון של הג״ר שגרם לה, נבחן, שהכניס אותה ע״י מעשיו בגבול, כמו בכלוב, שאינה יכולה להתפשט כחפצה. הקטיר לפניה קטורת, שהקטורת עושה לה נחת רוח, והציפור מגלה לו כמה דברים שהם מבחינת מוחין אלו דו״ק.

ובכדי להשלים אותה בג״ר צריך להמשיך לה מוח השמאל. ומתוך שהשמאל דקדושה אינו מאיר מלמעלה למטה. וכל תאוות החיצוניים היא רק להמשיך השמאל מלמעלה למטה. לפיכך שולח את הציפור לעזאל, שבהרי חושך. שהחכמה שבו היא מלמעלה למטה. ועושה כשפיו, ההתעוררות של מטה, ואז, והציפור מצפצפת ופורחת ומשוטטת אל גלוי עיניים, שהוא עזאל שבהרי חושך, ומודיע לה, משפיע לה מהארת השמאל שלו.

והציפור, אחר שקיבלה מוח השמאל מעזאל, חזרה ובאה אל בלק, והוא משתמש עימה, ומקבל ממנה כל מה שרוצה. וכל דבריו היו בציפור ההיא, שהיה משתמש עימה תמיד.

3. יום אחד, עשה מעשיו ולקח הציפור ההיא, ופרחה והלכה, והתעכבה, ולא באה אליו. היה בלק מצטער בעצמו ומטרם שבאה, ראה שלהבת אש אחת, שפרחה אחרי הציפור, ושרפה כנפיה. אז ראה מה שראה, ופחד מפני ישראל.

מה שמה של אותה הציפור? ידוע. וכל אלו המשתמשים ויודעים להשתמש בציפור ההיא, לא ידעו כשפיה, כמו שהיה יודע בלק.

עם הארת החכמה שבשמאל, נמשכים דינים קשים על ראש הרשעים והחיצוניים, הרוצים להמשיך הארת החכמה מלמעלה למטה. ויש בהם ב׳ בחינות דינים:

א. דינים דדכורא, שבאים מהארת החכמה עצמה,

ב. דינים דנוקבא, מכוחות המסך, שמתגלים בסוף דינים דדכורא, כמ"ש, לפֶּתח חַטָאת רובץ.

ובב׳ מיני דינים אלו השמיד משה ב' מלכי האמורי. כי אז המשיך משה הארת החכמה שבקו שמאל, והתגלו עימה ב׳ מיני הדינים. ואלו ב׳ מלכים בהיותם ממשיכים החכמה מלמעלה למטה, כדרך מלכי האמורי, נהרגו והושמדו ע״י דינים אלו, אשר סִיחוֹן מלך חשבון הושמד ע״י דינים דדכורא, ועוֹג מלך הבָּשָׁן הושמד ע״י דינים דנוקבא.

ובאותה שעה עסק גם בלק עם הציפור שלו, להמשיך החכמה מלמעלה למטה, וע״כ נפגעו גם הוא והציפור שלו, מב' מיני דינים אלו. שיום אחד, עשה מעשיו ולקח הציפור ההיא, וזה היה באותו זמן שהרג משה לסיחון מלך חשבון ועַמו. ע״י המשכת החכמה בקו שמאל דקדושה, המשמיד כל אלו הממשיכים החכמה מלמעלה למטה, שע"י זה השמיד את סיחון מלך חשבון, ומחמת זה נפלו אימה ויראה על הציפור ופרחה והלכה לה, ולא באה אליו כדרכה. וע״כ היה מצטער מאותו המקרה.

ומטרם שבאה, ראה שלהבת אש אחת, שפרחה אחרי הציפור, ושרפה כנפיה. וזה היה בזמן שהשמיד משה את עוג מלך הבשן ע״י דינים דנוקבא שהם שלהבת אש. וע״כ אותה שלהבת אש רדפה ג״כ אחרי הציפור, שבה כוח המשכת חכמה מלמעלה למטה, ושרפה את כנפיה. ולא הרגה אותה לגמרי מחמת שהסתתרה ונעלמה מבלק, ולא שימש בה אז מלמעלה למטה. אמנם שרפת כנפיים היא שרפת הג״ר שלה, שאינה יכולה עוד לפרוח באוויר ולהמשיך חכמה.

אז ראה מה שראה, כמ"ש, וירא בלק בן ציפור את כל אשר עשה ישראל לאמורי, כי ראה כל זאת בציפור שלו, שגם היא ניזוקה מאותם ב׳ מיני דינים שבהם השמידו ישראל למלכי האמורי. ופחד מפני ישראל, כמ״ש, וַיָגָר מואב מפני העם מאוד.

שמה של אותה הציפור הוא, ידוע. מטעם שכל החכמה שבה, קיבלה ממלאך עזאל שנפל משמיים לארץ, להרי חושך, ואחר שנפל להרי חושך, אינו יכול עוד להמשיך חכמה במשהו, וכל החכמה שבו היא מה שנקלט בו מכבר בעודו בשמיים. וע״כ הציפור המקבלת ממנו נקראת ידוע, שהוא לשון עבר, מעודו בשמיים, ולא דעת, שהוא לשון הווה. כי עתה הוא בהרי חושך קשור בשלשלאות של ברזל.

4. וכל החכמה שהיה יודע, היה יודע בציפור ההיא. וכך היה עושה, כפף עצמו לפני הציפור, והקטיר קטורת, כיסה ראשו, וכפף עצמו ואמר. הוא אמר העם, והציפור השיבה לו ישראל. הוא אמר, מאוד, והציפור השיבה, רב. ע"ש רב עליון שהלך ביניהם.

ע' (70) פעמים צפצפו זה וזה, בלק והציפור. הוא אמר דל והציפור אמרה רב. אז פחד, כמ"ש, ויגר מואב מפני העם מאוד כי רב הוא, רב הוא ודאי.

ד׳ שינויים נמצאים בפרשה ביראת בלק ומואב:

א. ויגר מואב מפני העם, שהעם מורה על דַלַת העם. שמשמע שמפני פשוטי העם הייתה עיקר יראתו.

ב. כי רב הוא, וַיָקָץ מואב מפני בני ישראל. שישראל, מורה על גדולי העם, כי ישראל, הוא אותיות לי ראש. וכן, כי רב הוא, משמע שהיה ירא בעיקר מפני הגדולים שבעם, ולא מפני פשוטי העם.

ג. מה ששלח לזקני מִדְיין, שכתוב, עתה ילַחכו הקהל את כל סביבותינו כלְחוֹך השור את ירק השדה. שאינו נזכר כאן, לא עם ולא ישראל, אלא הקהל. וכן הדמיון, כלחוך השור.

ד. מה ששלח אל בלעם, כמ"ש, הנה עַם יצא ממצרים, הנה כיסה את עֵין הארץ. שזה עניין חדש, שלא הוזכר עד הנה.

ואלו השינויים הרגיש הזוהר. ומשיב עליהם, שב׳ גופים דיברו כאן, בלק וציפור, ובב׳ זמנים, בזמן שהיו בו״ק, ובזמן שהיו בג״ר. והיה אחרי המקרה, ששלהבת אש שרפה כנפי הציפור, שפירושו שנשרפה בחינת ג״ר של הציפור, אז נשארו שניהם, בלק וציפור, בבחינת ו״ק חסר ראש.

כי כל חכמתו של בלק לא הייתה אלא מה שקיבל מהציפור, וכיוון שהסתלקו הג״ר מהציפור גם מבלק הסתלקו. וכיוון שהציפור נפלה לבחינת ו״ק נפל גם בלק לבחינת ו״ק.

וכך היה עושה, כפף עצמו לפני הציפור, והקטיר קטורת, כיסה ראשו, שעבד לפני הציפור עתה בכפיפת הגוף ובכיסוי הראש, שזה מורה על נפילתו ממדרגת ג״ר, שהן נקראות ראש, וכן הן קומה זקופה, ולא כפופה. גם הדיבור אליה היה בקומה כפופה, שכפף עצמו ואמר.

והנה הנושאים של דינים דנוקבא, נקראים העם, שהם בחינת ו״ק בלי ראש. והנושאים של דינים דדכורא, נקראים ישראל, שהוא אותיות לי ראש. כי אין בהם דינים דנוקבא הגורמים להסתלקות הג״ר, אלא דינים דדכורא הנמשכים מחכמה בלי חסדים, הנוהגים גם בזמן הג״ר.

הוא אמר העם, כמ"ש, ויגר מואב מפני העם, כי אחר שנפל מחמת כוחן של ישראל לו״ק, היה חושב שעיקר היראה הוא מפני דינים דנוקבא, שהנושאים שלהם הם העם. אבל הציפור השיבה לו, ישראל, שהודיעה לו שעיקר היראה הוא מפני דינים דדכורא.

כי הם המשכה ישרה מקו שמאל של הקדושה, הנופלת על החיצוניים, אבל דינים דנוקבא באים אחריהם בדרך אגב, כמ"ש, לפתח חטאת רובץ. וכן דינים דדכורא אינם בטלים לעולם, אבל דינים דנוקבא בטלים והולכים עד שבטלים לגמרי, כמ"ש, בִּילַע המוות לנֶצח.

וכן, הוא אמר, מאוד. מאוד הם דינים דנוקבא, כמו שלומדים, מאוד זה מלאך המוות. והציפור השיבה, כי רב הוא ויקץ מואב מפני בני ישראל. הציפור אמרה את זה. כי קו שמאל נקרא רב, כמו שהתפאר עשיו הרשע ואמר, יש לי רב. והציפור רמזה במילים, כי רב הוא, לרב עליון שהלך ביניהם, הארת החכמה שבשמאל, שהיה לפנים בהם, שנקרא רב. שיש לפחוד מפני הארת השמאל שבישראל.

אמנם אח״כ התגבר בלק בכשפיו, וחזר והמשיך השמאל אל הציפור, מגלוי עיניים שבהרי חושך. וזה הרמז, ע' פעמים צפצפו, שע׳ רומז על חכמה, הנקראת עיניים. אמנם הדינים דדכורא עוד רבצו על הארת השמאל, והרגיש עניות ודלות עם חכמה זו שבשמאל, כי הדלות נמשכת מדינים דשמאל.

ואז, הוא אמר דל, שרמז לציפור על הדינים דדכורא, השולטים בו, הנקראים דל. כמו שאמר בלק אל זקני מדיין, עתה ילחכו הקהל את כל סביבותינו. כלומר, קו השמאל של ישראל, יעשה אותנו דלים וריקים. וזהו הדמיון, כלחוך השור את ירק השדה. כי שור נקרא קו השמאל דקדושה. אבל הציפור אמרה רב, שקו שמאל דישראל הוא רב וגדול ואין עצה כנגדו.

וזהו ששלח בלק לבלעם, כמ"ש, הנה עם יצא ממצרים הנה כיסה את עין הארץ. כי הארת החכמה נקראת עין הארץ. וע״י תיקון הארת שמאל דישראל עם הדינים דדכורא, כיסו והעלימו את עין הארץ, שאי אפשר עוד להמשיך החכמה, שנקראת עין, אל הארץ, מלמעלה למטה, מחמת שליטת ישראל.

בזה התבארו ארבע הנוסחות שבדברי בלק, כי נאמרו בב׳ גופים ובב' זמנים:

א. ויגר מואב מפני העם, אמר בלק.

ב. כי רב הוא ויקץ מואב מפני בני ישראל, אמרה הציפור.

ג. עתה ילחכו הקהל את כל סביבותינו כלחוך השור את ירק השדה, אמר בלק, בזמן שחזר והמשיך השמאל.

ד. הנה עם יצא ממצרים הנה כיסה את עין הארץ, אמרה הציפור, או בלק מפיה של הציפור.

5. ובמיני הכישוף של קַסְדיאל הראשון, נמצא, שהציפור הזו, היו עושים אותה בזמנים ידועים מכסף מעורָב בזהב, שכסף הוא קו ימין, חסדים, וזהב הוא קו שמאל, חכמה, והיו עושים ומרכיבים את הציפור, להידמות לקדושה כקוף בבני אדם. וכמו שבקדושה החכמה דשמאל מעורבת בחסדים דימין, היו רוצים להמשיך כך, אמנם כיוון שאין להם כוח הייחוד דקו אמצעי, נמצא בהם הכול פסולת.

הראש, הג״ר של הציפור, מזהב, פסולת הזהב. פיה מכסף, פסולת הכסף. כנפיה חו״ג, מנחושת קָלָל, שמאל, מעורב בכסף, ימין, כי כל אחת כלולה מימין ומשמאל. הגוף מזהב, נקודות כסף בנוצה שלה. רגליה נה״י מזהב. ושמים בפיה לשון, של הציפור ההיא הנקראת ידוע. כי הלשון הוא דעת, ומתוך שהקליפות אין להן דעת, יש להן במקומו ידוע.

6. והם שמים את הציפור בחלון אחד. וביום פותחים החלון כנגד השמש, ממשלת היום. ובלילה, פותחים החלון כנגד הלבנה, ממשלת הלילה. ומקטירים קטורת ועושים כשפים. וביום משביעים את השמש שתשפיע שפעה. ובלילה משביעים ללבנה. וכך עושים שבעה ימים.

מכאן והלאה, כבר הלשון ההיא מקשקשת בפי הציפור. אבל לא תוכל לדבר. אח״ז מנקבים אותה הלשון, במחט של זהב, והיא מדברת גדולות מאליה. והכול ידע בלק ע״י הציפור הזו. ע״כ נקרא בן ציפור. ומשום זה ראה, מה שאדם אחר לא יכול לדעת, ולא יכול לראות.

תחילה ממשיכים לה ו״ק, ע״י השבעות בשמש ובלבנה שהם תו״מ, בכל שבעה ימים. ועוד לא תוכל לדבר כי הדיבור הוא מחכמה. וע״כ כדי שתקבל חכמה מנקבים הלשון לעשות אותה בית קיבול לחכמה, במחט של זהב, ע״י כוח השמאל מהבינה שלהם, שנקראת מחט זהב. ואז מקבלת חכמה, ונעשית לשון מדברת גדולות, שהוא חכמה.

חזרה לראש הדף
Site location tree