אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / קבלה לעם / זוהר לעם / פרשת בלק / סיחוֹן ועוֹג

סיחוֹן ועוֹג

7. אמר ה׳, מבָּשָן אשיב, אשיב ממצולות ים. יש לנו לשים הלב לאמונת הקב״ה, שכל דבריו דברי אמת ואמונה רבה. וכיוון שאמר דבר, נעשה כולו. וזה האדם צר הלב, אם אמר שלכמה שנים, ולכמה זמן יושלם זה, הוא כך. הקב״ה, לפי ממשלתו, שכל העולמות מלאים כבודו, כש"כ שהוא כך.

דבריו של אדם קטנים הם, וכל דבריו הם לפי שעה, וכך הוא עצמו, לפי שעה, כצל עובר, אבל בתשובה ובתפילה ובמע"ט ובדמעות רבות, הוא קדוש, כי הרב והעליון על כל העולם, מאיר אורו ומצמצם קדושתו אל האדם לעשות רצונו.

8. לעת"ל, עתיד הקב״ה לעורר ולהשיב מבשן, את כל אלו שהרגו אותם חיות השדה, ואכלו אותם. כי מבשן, הוא אותיות מבין שיני החיות, משום שיש בעולם מקום מושב, שכל החיות הגדולות וההרים הרמים והרבים שם. ומסתתרים אלו באלו. שהחיות מסתתרות בהרים, שהמקום הזה נקרא בשן.

ושָׁם עָרו ֹד המדבָּר החזק, שהוא עוֹג, שבין ערודי המדבר היה, ושם נמצא כוחו. משום שהיה מלך הבשן, המלך של המקום ההוא. וכל מלכי העולם לא יכלו להילחם עימו, מחמת כוחו של הבשן, ובא משה ועשה עימו מלחמה. ערוד, הוא חיה הדומה לחמור.

9. סיחוֹן, סייח המדבר היה סיחון, והביטחון של מואב היה עליו, כמ"ש, כי ארנון גבול מואב, בין מואב ובין האֱמוֹרי. שסיחון היה שכנו של מואב ושומר על גבולו.

בשעה שהחריבו ישראל עיר סיחון, עבר הכרוז במלכות השמיים, בין שבעים שרים של שבעים האומות, התאספו גיבורים המושלים על שאר העמים, ותראו מלכות האמורי, איך נחרבת מלכותו.

10. בשעה ההיא, כל אלו השליטים, שהיו ממונים על שבע אומות, התאספו ורצו להחזיר המלוכה של סיחון לקדמותה. כיוון שראו גבורתו של משה, חזרו לאחור. כמ"ש, על כן יאמרו המושלים בואוּ חשבון. שהם השליטים הממונים על האומות, שהתאספו והיו אומרים, בואו חשבון, מיהו זה שהחריב אותה? תיבנה ותיכּונֵן, כבתחילה, ותחזור המלוכה לקדמותה.

11. כשראו גבורתו של משה, והשלהבת של המלכות שלו, אמרו, כי אש יצאה מחשבון, להבה מקריית סיחון. כיוון שכתוב, מחשבון, למה כתוב עוד, מקריית סיחון? הרי קריית סיחון הייתה חשבון, כמ"ש, כי חשבון עיר סיחון מלך האמורי היא.

12. אלא שלהבת של מלך השמיים יצאה והחריבה הכול. ובשעה שהיו אומרים, תיבנה ותיכונן עיר סיחון, סתם, ולא אמרו, חשבון, משום שחשבו שמשום זה תיבנה למושב של האמורי, אז השיבו ואמרו, אין אנו יכולים. משום שכל הדרכים והשבילים נסתמו בגבורתו של הרב העליון שלהם.

ואם נחזור ונאמר ונזכיר חשבון שתיבנה, הרי אש יצאה מחשבון. ואם נחזור ונאמר קריית סיחון, הרי ודאי להבה יצאה מקריית סיחון. כיוון ששלהבת האש הזו שורה שם עליה, אין מי שיכול להחזיר אותה לקדמותה. כי מכל הצדדים אין לנו רשות.

משה הרג מלכֵי האמורי ע״י התעוררות החכמה דקו שמאל דקדושה, שעימה נמשכים ב׳ דינים על ראש הרשעים והחיצוניים, הממשיכים החכמה מלמעלה למטה:

א. הם דינים דדכורא,

ב. הם דינים דנוקבא.

המשכת החכמה נקראת חשבון. וזהו, שליטת סיחון בחשבון, שהיה ממשיך החכמה מלמעלה למטה. ולפיכך יצאו הדינים מקו השמאל דקדושה, והחריבו את ממלכת חשבון של הקליפה.

וכיוון שראו זאת מלכי שאר האומות, חשבו שעיר חשבון עצמה אי אפשר להציל מדינים דשמאל דקדושה, אבל אפשר שתחזור ותיבנה עיר מושב סתם לאמורי, שלא ימשיכו עוד חכמה, חשבון, אלא יסתפקו באותה החכמה שנקלטה בהם מכבר. וחשבו שעיר מושב כזו אפשר לבנות. ולכן, היו אומרים, תיבנה ותיכונן עיר סיחון, סתם, ולא אמרו, חשבון, משום שחשבו שמשום זה תיבנה מושב לאמורי ולא חשבון, שלא ימשיכו יותר החכמה מלמעלה למטה. וחשבו שאז לא ישלטו עליהם הדינים דשמאל.

אמנם, אז השיבו ואמרו, אין אנו יכולים, שהסתכלו בדבר, ואמרו, שאפילו עיר מושב אינם יכולים לבנות אותה. משום שכל הדרכים והשבילים נסתמו בגבורתו של הרב העליון שלהם, הארת החכמה שבשמאל.

ונודע שע״י הארת השמאל בלי ימין שלמעלה, נסתמים כל האורות וקופאים. וכיוון שנסתמו האורות וקפאו, לא יכלו עוד לבנות אותה, אפילו לעיר מושב סתם. כי קפאו ונסתמו כל הדרכים והשבילים, עד שאין לעשות כלום. מחמת כוח הדינים של שמאל העליון שלהם, של שמאל בלי ימין, שמשם ממשיכים החיצוניים. שגם במושב סתם שורים הדינים והחורבן. ולכן אמרו, כי מכל הצדדים אין לנו רשות, הן בעיר חשבון הן בעיר סיחון סתם.

13. מכאן והלאה, אוי לך מואב, כי אותו שהיה מגן עליך, נשבר. משום זה, כיוון שראה מואב, שהמגן שלהם נשבר, אז, ויגר מואב מפני העם מאוד. מאוד, יותר ממוות. כי מאוד רומז על מלאך המוות.

14. כי רב הוא. כי מקודם, עשיו היה רב. ורב הוא קטן, שכתוב עליו, הנה קטן נתתיך בגויים. וישראל נעשו רב במקום עשיו, שכתוב בהם, ורב יעבוד צעיר. וחשבו את ישראל לרב, משום שראו ששלטו ישראל למעלה ולמטה, כי כתוב, את כל אשר עשה ישראל לאמורי. שהיה צריך לכתוב, אשר עשה ישראל. מהו שכתוב, את כל? הוא לרבות למעלה ולמטה.

למעלה, שהפילו משליטתם את השרים והשליטים שלהם שלמעלה, וכן הפילו משליטתם השרים והשליטים שלמטה בעוה"ז. וע״כ כתוב, את כל אשר עשה. וע״כ אמרו, כי רב הוא, במקום הרב, שהוא בכור קדוש. במקום בכורתו של עשיו. כמ"ש, בנִי בכורִי ישראל.

15. האם הקב״ה רצה לתת הבכורה לישראל ואינו מהדין? עשיו היה קליפה וס"א. ונודע שהקליפה קדמה למוח, וע״כ יצא ראשון. כיוון שיצאה הקליפה ועברה, הנה נמצא המוח. העורלה הראשונה, עשיו, נמצאת בחוץ, וע״כ יצא ראשון. הברית, המכובד מכל, יעקב, הוא נגלה אח״כ. וע"כ אין קדימת עשיו נחשבת לבכורה, כי קליפה ועורלה הוא, שאין לו שום ערך והשוואה עם המוח והברית. אלא שגם הקדים לצאת מאותו הטעם. כי קליפה קדמה לפרי.

חזרה לראש הדף
Site location tree