שומע אִמְרֵי אל

165. אותו רשע בלעם היה משבח עצמו בכל, ועכ״ז גנב גנבת הדעת והתעלה במליצת דבריו, דברים קטנים היה עושה גדולים. מה שאמר היה על אלו מדרגות של דברי הטומאה.

ואמת אמר, אבל הרשע ההוא היה אומר ומשבח עצמו בדרך סתום ומתעלה בדבריו, עד שכל מי שהיה שומע היה חושב, שהוא עלה על כל נביאי העולם, שכתוב, שומע אִמְרֵי אל ויודע
דעת עליון. מי הוא איש בעולם, שהיה שומע דברים אלו, ולא חשב שאין בעולם נביא נאמן כמוהו?

166. ואמת היה, וכך היה. נאום שומע אמרי אל, כך היה. ויודע דעת עליון, כך היה. שאותו רשע היה אומר, על המדרגות שהתדבק בהן, שומע אמרי אל, דברים שהם בהתעלות עליונה, שאין כמוהם.

167. וכך אמר, שומע אמרי אל, ולא כתוב האל, כי האל, תמים דרכו, אבל סתם אל הוא אל אחר. כמ״ש, כי לא תשתחווה לאל אחר. לפיכך, שומע אמרי אל, דבר קטן הוא, ולמי שאינו יודע הוא דומה שהוא דבר גדול ועליון. שומע אמרי אל, אותו שנקרא אל אחר, כמ״ש, כי לא תשתחווה לאל אחר.

168. ויודע דעת עליון. כי העליונים על כל מדרגות הטומאה הם אותם המנהיגים את ספינת הים ורוח סערה, והם ארבעים חסר אחד. ואותו רב החובל, שכולם מתנהגים על ידו, הוא עליון על כולם, ובעליון היה מתדבק אותו רשע, ואומר, שהיה יודע דעת עליון, העליון על כל מנהיגי הספינה של הטומאה.

מי שמע את דבריו ולא יהיה נבהל בדעתו, ויאמר, שאין כמוהו בעולם. אלא אותו רשע היה משבח עצמו בדרך סתום, ואמר דברי אמת, אלא שהיה גונב דעת בני אדם. כי אמר על מדרגות הטומאה, והשומעים חשבו שעל קדושה עליונה, אמר כל דבריו.

169. ואמר, אשר מַחזה שד"י יחזה. מי ששומע זה, חושב, שהיה רואה מה שלא ראה אחר בעולם. אבל מחזה שד"י, זהו ענף אחד מאלו ענפים, שהיו יוצאים מהשם שד"י.

כי בחכמה שלהם ייראו ג׳ ענפים, כנגד ג׳ ענפים שבש׳ של שד"י, שהם חג״ת. וייראו ב׳ נביאים, ב׳ בדי ערבוֹת, נו"ה, התומכים בת״ת, כנגד ע״ב (72) ענפים של עין הרע, שלעומת השם ע"ב דקדושה, שהוא עין טובה, לסתום אותם. וכל זה נמצא בחכמה דקליפות. כשבא בלק, אמר, אני אוכל להם. כי עמלק בא אליהם בחכמה זו, ויכול להם.

170. ושלח בלק לבלעם ואמר לו, אני, ב׳ אותיות שבעמלק יש בי, ל״ק, שהן סיום השם עמלק. אני, לי ל״ק, ועמלק ל״ק. לי הסיום, ובך ההתחלה, ב״ל.

אמר רבי שמעון, כך אני אומר, התחלת השם בלק היא ב"ל, והתחלת השם בלעם היא ב"ל. נמצא שהתחלת בלק, שהיא ב"ל, הייתה בבלעם, וסיום עמלק, שהוא ל"ק, היה בבלק, והסיום של בלעם, שהוא ע"ם, הוא בהתחלת עמלק. נמצא שסוף השם של בלעם, ע"ם, וסוף השם של בלק, ל"ק, הם אותיות עמלק.

171. ואם תאמר שלא נוכל להם, משום הכשפים של רבם משה, כשהיה פושט ידו, כמ"ש, ויֵט משה את ידו על הים, הנה היד הזו יש באלו השרים, היכולים בכשפים להתגבר יותר. וזהו שכתוב, וקסמים בידם, כנגד יד של משה. כך שלח בלק לבלעם.

172. וע״כ, מַחזה שד"י יחזה. ובגלל זה נענשו, ונענשו למעלה, ונקראים מַחזה, כמ"ש, ומול מֶחֱזָה אֶל מֶחֱזָה. הענף היוצא משָׁם. ומַחזה, זהו עזא ועזאל, שהם נופל וגְלוי עיניים, והוא מחזה שד"י, שהיה רואה נופל וגלוי עיניים.