אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / קבלה לעם / זוהר לעם / פרשת בלק / בלק בא לק, בלעם בל עם

בלק בא לק, בלעם בל עם

276. דוד המלך אמר, כי הנה הרשעים ידרכון קשת, כוננו חִיצם על יֶתר. ואע״פ שביארנו, שפסוק זה נאמר על שֶׁבְנָא ויוֹאָח השרים של חזקיה, אבל פסוק זה נאמר ג"כ על ס"מ וסיעתו, שכל מעשיו ועצותיו הם על ישראל.

בלק ובלעם אחזו אותו הדבר ממש של ס"מ וסיעתו. ועשו איסוף רע. אמרו, עמלק, הוא אותיות עַם לָק, עם שלקה אותם כנחש המכה בזנב שלו. אמרו, הרי אנו יותר ממנו. כי בלק, הוא אותיות בא לָק, שבא מי שלקה אותם כרצונו, ובלעם הוא אותיות בַּל עַם, אין עם, ואין רועה. השם שלנו, גורם לכלות ולעקור אותם מהעולם.

277. והקב״ה חישב באופן אחר את שמותם, כי בבלק יש בל, ובבלעם יש בל, וכשמתחברים הם בִּלְבֵּל. ומהן האותיות שנשארו, בהילקח מהם האותיות בלבל? הן עמק, ע״מ מן בלעם, וק' מן בלק. וצירוף זה יגרום, לבלבל עומק המחשבה שלהם, שלא ישלטו בעולם, ולא יישארו בעולם.

278. בלק, תיפח רוחו בגיהינום, ובלעם, יהיו עצמותיו ורוחו נשחקים שם. כך הוא, עצה רעה לקחו על המגן של ישראל, על כ"ה ההיא, על השכינה שנקראת כ"ה, וחשבו לעקור את כ"ה זו, וחשבו להעלות את צד הרע ע״י דיבור שבפה ובמעשה.

279. אמר אותו רשע, הראשונים השתדלו ולא יכלו, דור הפְּלָגָה השתדלו ולא יכלו. משום שעשו מעשה והפה היה חסר מהם, כי לשונם התבלבל ולא יכלו. אבל אתה, בלעם, הרי פיך שנון, ולשונך מתוקן בב׳ צדדים אלו: את אשר תברך מבורך, מצד אחד, ואשר תאוֹר יואר, מצד שני. אותו הצד שאתה רוצה להעלות הוא מתעלה על ידי פיך ולשונך. ואותו הצד אשר אתה רוצה לקלל, תקלל בכוח פיך. והכול תלוי בך, כי המעשה כבר נתקן על ידי, אבל בדיבור תלוי הכול. וע״כ, במעשה הנחש אני אתקן, ואתה תשלים הכול בפיך. אותו הצד שתברך מבורך. ואותו הצד שתאור יואר.

280. והוא לא ידע שהקב״ה, מסיר שפה לנאמנים וטעם זקֵנים ייקח, והכול עומד ברשותו. מסיר שפה לנאמנים, אלו הם דור הפלגה שבלבל לשונם שלא ישלטו בדיבור כלל. כמ"ש, אשר לא ישמעו איש שפת רעהו. וטעם זקנים ייקח, אלו הם בלעם ובלק, ששניהם היו בעצה אחת, כמ"ש, ויעַל בלק ובלעם פר ואַיל במזבח.

281. אותו רשע בלעם, כל מעשיו היו לרע, בגבהות הלב. שניהם היו מעלים קורבנות, כמ"ש, ויעל בלק ובלעם, וכל המזבחות היה עורך בלק, ואותו רשע, בלעם, היה משבח עצמו ואומר, את שבעת המזבחות ערכתי ואַעַל פר ואיל במזבח. ואילו את בלק לא שיתף עימו. אמר הקב״ה, רשע, הכול אני יודע, אלא, שוב אל בלק, ואתה לא צריך לדבר, אלא, וכה תדבר, שהשכינה, הנקראת כ״ה היא תדבר. זהו שכתוב, וטעם זקנים ייקח.

282. וטעם זקנים ייקח, הוא כמ"ש, וילכו זקני מואב וזקני מדיין וקסמים בידם. לקח הטעם של אלו הזקנים ולא יכלו לשלוט כלל בכשפיהם. וידברו אליו דברי בלק. דברים בגלוי דיברו, ולא בלחש. כי היה קְשה השמיעה. פגום האוזן היה, ופגום העין, ופגום הרגל, משלושה מקומות היה פגום ובעל מום. כי היה מתוקן לס"א, וכך היה צריך לס"א, שהוא מקום ששורה בו פגם. כל מין הולך למינו.

חזרה לראש הדף
Site location tree