אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / קבלה לעם / זוהר לעם / פרשת בלק / מי האנשים האלה עימָך

מי האנשים האלה עימָך

287. ויבוא אלקים אל בלעם, ויאמר, מי האנשים האלה עימָך. המדרגה שלו שהייתה מצד שמאל, הייתה צריכה לשאול, שלא הייתה יודעת. ואע״פ שהחברים העירו בזה, באופן אחר, שהם אמרו, שהקב״ה עשה לו ניסיון בדבריו, כי שלושה היו, שניסה אותם אלקים, אחד חזקיהו ואחד יחזקאל, ואחד בלעם.

שניים לא עמדו בניסיון כראוי, ואחד עמד, והוא יחזקאל, שכתוב, שהקב״ה שאל אותו, התִחְיינה העצמות האלה. והוא השיב ואמר, ה׳ אלקים אתה ידעת. חזקיהו אמר, מארץ רחוקה באו אליי מבבל. בלעם אמר, בלק בן ציפור מלך מואב שָׁלח אליי. להראות, שהוא חשוב בעיני מלכים ושליטים. אבל הקב״ה שאל אותו כדי להטעות אותו. כמ"ש, מַשְׂגיא לגויים ויאַבְּדֵם.

288. כּוּתי אחד שאל את רבי אלעזר, אמר לו, כוח גדול אני רואה בבלעם יותר ממשה, כי במשה כתוב, ויקרא אל משה. שקרא לו לבוא אליו. ובבלעם כתוב, ויִיקָר אלקים אל בלעם, וכתוב, ויבוא אלקים אל בלעם. שהאלקים בא אליו.

289. אמר לו, זה דומה למלך שישב בהיכלו על הכיסא. מצורע אחד קרא על הפתח. אמר המלך, מי הוא שדופק על הדלת. אמרו, מצורע פלוני. אמר, לא ייכנס לכאן ולא יטנף את ההיכל. אני יודע, אם אומר לו ע״י שליח, לא יירא מפניי, וילך בני ויקרב אליו וייטמא. אבל אני בעצמי אלך ואאיים עליו שירחיק דרכו ממקום מושבו של בני, ולא יטמא אותו.

הקדים המלך ובא אליו, ואיים עליו, ואמר לו, מצורע מצורע, מנע רגלך מהדרך שבני שורה שם, ואם לא, אומר לך, שגזרים גזרים יעשו ממך בני שפחותיי.

290. האוהב של המלך, קורא בפתח. אמר המלך מי הוא. אמרו, פלוני אוהבך. אמר, אהובי וחביב נפשי, לא יקרא לו קול אחר, אלא אני. צעק המלך, ואמר, פלוני פלוני היכנס, חביב נפשי, אהוב שלי. התקינו ההיכלות לדבר עימו.

291. כך בלעם הוא מצורע, הרחוק מבני אדם. קרא בשער המלך. שמע המלך, אמר, המצורע הטמא לא ייכנס ולא יטנף ההיכל שלי, אני צריך ללכת לאיים עליו, שלא יתקרב אל שער בני, ולא יטמא אותו. וע״כ, ויבוא אלקים אל בלעם. אמר, מצורע מצורע, לא תלך עימהם לא תאוֹר את העם כי ברוך הוא. לא תתקרב אל בני הן לטוב והן לרע, טמא אתה מכל וכל.

אבל במשה כתוב, ויקרא אל משה, קול המלך, ולא ע״י שליח אחר. מאוהל מועד, מההיכל הקדוש, מהיכל מתוקן, מהיכל מכובד, שעליונים ותחתונים חושקים אליו, ואינם יכולים להתקרב אליו.

292. ויאמר בלעם אל האלקים, בלק בן ציפור מלך מואב שלח אליי. הוא אמר מלך מואב, להראות, שמלך חשוב שלח אליו. רְאו גאוותו של אותו רשע, שאמר, מלך מואב, ולא אמר מלך למואב, שהיה משמע איש שאינו ראוי למלכות. אלא שנעשה למלך למואב, מפני איזו סיבה.

המלך הראשון, כתוב בו, והוא נלחם במלך מואב הראשון. ולא כתוב בו,מלך למואב, כמ"ש, בלק בן ציפור מֶלך למואבבעת ההיא, משום שהמלך הראשון היה מלך בן מלך, חשוב בן חשוב, אבל זה, כתוב, בלק בן ציפור מלך למואב. הכתוב מעיד, מלך למואב, שלא היה חשוב.

ובלעם אמר לאלקים, בלק בן ציפור מלך מואב, והנה הערתי, שהוא התכוון לגאוות ליבו הגדולה, לאמור, כל המלכים שבעולם שולחים אליי שלוחים.

חזרה לראש הדף
Site location tree