הצעקות של החמור שאומר שירה [נהיקו דחמרא דאמר שירה]

304. אם פרות אלו, שאינן רגילות בניסים, אלא רק בשעה ההיא, היו אומרות שירה זו בגעיות שלהן, הצעקות של החמור של הזקן החסיד, רבי פינחס בן יאיר, שהוא רגיל בניסים, על אחת כמה וכמה שאומר שירה. חברים, אם תאמרו שהחמור אין דרכו בכך מיום שנברא העולם, שיאמר שירה. צאו וראו האתון של בלעם הרשע, שניצחה את ריבונה מכל וכל. החמור של רבי פינחס בן יאיר על אחת כמה וכמה. ועוד, האתון של בלעם כשדיברה, היה מלאך עליון עליה מלמעלה, שהפחיד אותה. אבל החמור של רבי פינחס בן יאיר, אין מי שמפחיד אותו.

305. עתה יש לגלות, חברים שִׁמעו. פי האתון שנברא ערב שבת בין השמשות, היעלה על דעתכם, שפיה היה פתוח מאותו הזמן, או שתְנאי הִתנה הקב״ה מאותו הזמן? אינו כן. וסוד יש כאן, שנמסר לחכמים שאינם משגיחים על טיפשי הלב. פי האתון הוא מדרגה של אתונות, אותו הכוח העליון של צד הנקבות, אותו שהיה שורה על האתון ההיא, כי אין לך דבר מלמטה, שאין עליו מלאך הממונה למעלה. ודיבר עליה. והוא הנקרא פי האתון.

וכשברא הקב״ה אותה המדרגה שנקראת פי האתון, סתם אותה בתוך הנקב של תהום הגדול, וסתם אותה עד הזמן ההוא. כשהגיע הזמן ההוא, פתח אותו הנקב, של תהום הגדול, ויצאה ושָׁרתה על האתון של בלעם, ודיברה.

306.כעין זה כתוב, ותִפתח הארץ את פיה. אֶת, הוא לרבות המלאך דוּמה, שהוא נקרא פי הארץ. הכתוב, את פי האתון, הוא לרבות המלאך קַמְריאל, הנקרא פי האתון. כעין זה הוא פי הבאר, שהוא אותה המדרגה שהייתה ממונה עליה מלמטה, שהוא תחת פי ה׳, והוא המלאך יְהַדְריאל.

ג׳ פיות אלו, פי הארץ, פי האתון, פי הבאר, נבראו ערב שבת בין השמשות. כי בשעה שכבר קָדַש היום, עלה הפה הממונה על כל שאר הפיות, והוא אותו יום שעלה והתקדש בכל, אותו שנקרא פי ה', המלכות. וערב שבת בין השמשות, נבראו שאר הפיות, המלאכים המנהיגים ענפיהם שבעוה"ז, שהם כוחות החול. התקדש היום, עלה הפה השולט על כל הכוחות, שהוא פי ה'.

307. בתוך כך ראו את רבי פינחס שהיה בא. הגיעו אליו. בא רבי פינחס ונשק לרבי שמעון. אמר, נשקתי את פי ה׳. והתבשמתי בבשמים של הגן שלו. שמחו יחד וישבו. כיוון שישבו, פרחו כל אלו העופות שהיו עושים עליהם צל, והתפזרו.

החזיר רבי שמעון את ראשו והרים עליהם קולות ואמר, עוף השמיים, אינכם משגיחים בכבוד אדונכם העומד כאן. עמדו העופות, ולא נסעו הלאה ממקומם ולא התקרבו אליו. אמר רבי פינחס, אמור להם, שילכו לדרכם, כי לא נותנים להם רשות לחזור.

308. אמר רבי שמעון, אני יודע שהקב״ה רוצה לעשות לנו נס, לעשות עלינו צל ממקום אחר. עופות עופות לכו לדרככם. ואִמרו לאותו הממונה עליכם, כי בתחילה הייתם ברשותו, והיה לשלוח אתכם לעשות עליי צל. ועתה אינכם עומדים ברשותו, כי רבי פינחס בן יאיר שולט עתה, שאינו חפץ בכם. אבל אעלה אתכם ליום קשה כסלע, כשיעלה ענן בין שיני קרני השמש החזקות, ולא יוכלו להתחבר לעשות צל. התפזרו העופות והלכו.

309. בתוך כך, הנה ג׳ אילנות מתפשטים בענפיהם לג' צדדים מעל ראשם, ועשו להם צל. ומעיין מים נובע לפניהם. שמחו כל החברים, ושמחו רבי פינחס, ורבי שמעון.

אמר רבי פינחס, יגיעה גדולה הייתה לאלו העופות בתחילה לעשות צל, ויגיעת בעלי חיים איני רוצה. כי כתוב, ורחמיו על כל מעשיו.

אמר רבי שמעון, אני לא הטרחתי אותם, אבל אם הקב״ה ריחם עלינו, ושלח העופות לעשות עלינו צל, אין אנו יכולים לדחות את המתנות שלו. ישבו תחת צל האילן ההוא, ושתו מן המים, ונהנו שם.