אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / קבלה לעם / זוהר לעם / פרשת בלק / ויַרְא את הנשים ואת הילדים

ויַרְא את הנשים ואת הילדים

321. ויישא את עיניו ויַרְא את הנשים ואת הילדים, ויאמר, מי אלה לָך. ויאמר, הילדים אשר חנן אלקים את עבדךָ. אותו רשע נתן עיניו להסתכל בנשים, ובגללו התקין יעקב את תיקוניו. יעקב נתן בתחילה את השפחות, אחריהן בניהם, שהם חשובים יותר. ואחריהם לאה. ובניה אחריה. אח״כ יוסף ואחריו רחל. והוא עצמו עבר לפניהם.

322. כשהשתחוו כולם, כתוב, ותיגשנה השפחות הֵנה וילדיהן, ותשתחווינה. ואח״כ כתוב, ותיגש גם לאה וילדיה וישתחוו. ואז כמ"ש, ואחַר ניגש יוסף ורחל וישתחוו. האם יוסף היה אחרון, ורחל לפניו, ולא היה יוסף לפני רחל? אלא הבן הטוב, הבן האהוב, צדיק העולם, יוסף, כיוון שראה שעיניו של אותו רשע מסתכל בנשים, היה מפחד על אימו. אז, יצא מאחוריה ופרש זרועותיו וגופו וכיסה עליה, כדי שלא ייתן אותו רשע עיניו באימו. התרבה שש אמות לכל צד וכיסה עליה, כדי שהעין של אותו רשע לא תוכל לשלוט עליה. נמצא, שבתחילה היה יוסף אחריה, אבל אח״כ יצא מאחוריה והלך לפניה.

323. כעין זה, ויישא בלעם את עיניו. עינו כתוב, אותה עין הרע, שרצתה להסתכל עליהם. שעוררה עליהם הקליפה הרעה, הנקראת עין הרע. ויַרְא את ישראל שוכן לשבטיו. שבט יוסף ושבט בנימין היו שם. שבט יוסף, שאינה שולטת בהם עין הרע, שכתוב, בן פּוֹרָת יוסף, בן פורת עלֵי עין. בן פורת, שהתרבה והתפשט לכסות על אימו, מפני עין הרע של עשיו. בן פורת עלי עין, שאין לשון הרע שולט בו. שבט בנימין, שכתוב בו, ובין כתפיו שָׁכֵן. וכתוב, ישכון לבטח. לבטח, שאינו מפחד מעין הרע, ואינו מפחד מפגעים רעים.

324. אמר אותו רשע, אני אעביר ואבטל שורה זו של שבט יוסף ושבט בנימין, שלא יתקיימו בעולם, ואני אסתכל עליהם בעין רעה. רחל הייתה שם, ראתה שעינו של אותו רשע שנונה להזיק. יצאה ופרשה כנפיה עליהם, וכיסתה על בניה. כמ״ש, ויישא בלעם את עיניו וירא את ישראל. כיוון שראה רוח הקודש, המלכות, הנקראת רחל, את העין השנונה של בלעם, מיד כתוב, ותהי עליו רוח אלקים, על ישראל. שרוח אלקים פרש כנפיו וכיסה עליהם. ומיד חזר אותו רשע לאחוריו.

325. תחילה היה הבן מכסה על אימו, ועתה האם כיסתה על בנה. באותה שעה שיוסף כיסה על אימו רחל, שלא תשלוט עליה עינו של אותו רשע, אמר הקב״ה ליוסף, בשעה שתבוא עין הרע אחרת להסתכל על בניך ועל בניי, אימך תכסה עליהם. אתה כיסית על אימך, ואימך תכסה עליהם, אתה כיסית על אימך, אימך תכסה עליך.

326. ויישא את עיניו וירא את הנשים. פסוק זה בחכמה נאמר. ביוה"כ, כשבני העולם עומדים בדין, וישראל חוזרים בתשובה לפני הקב״ה, לכפר על עוונותיהם, ואותו המקטרג עומד עליהם, שחושב להאביד אותם בגלל עוונותיהם, שולחים לו אז מתנה, השעיר לעזאזל. ואז כתוב, כי אמר אכַפְּרה פניו במנחה ההולכת לפניי. לאחר שהמקטרג מקבל אותה המתנה, מתהפך להיות להם סנגור.

327. המקטרג נושא עיניו ורואה את ישראל, כולם מתענים בתענית, יחפי רגליים, רואה נשים, רואה ילדים, כולם בתענית, כולם נקיים בניקיון. ויאמר, מי אלה לָך. השם הקדוש, אלקים, המצטרף מאותיות מ"י אל"ה, הם לך, לישראל.

שאל על הילדים. ואמר לו, הילדים אשר חנן אלקים את עבדך. למה היה צריך להשיב לו משהו?כיוון שקיבל השוחד, כלומר השעיר לעזאזל, התהפך להיות להם למליץ טוב. נשא עיניו וראה את ישראל כעין זה, חשב שבגלל הפחד שלא יקטרג עליהם, הם נמצאים בתענית ובתשובה.

328. שאל על הילדים ואמר, מי אלה לך. שאמר, התענית והתשובה נכונות לכם, שחטאתם לפני המלך, אבל הילדים למה עומדים בתענית? מי אלה לך? ויאמר, הילדים. רוח הקודש אמר, וע״כ יש טעם זקוף, זָקֵף גדול, על המילה, ויאמר, ועל המילה, הילדים, בדרך סתום, להורות שרוח הקודש אמר.

אשר חנן אלקים את עבדך.האם רוח הקודש אמר לעשיו, את עבדך?אלא רוח הקודש אמר, אלו הם הילדים, שלא חטאו ולא טעמו טעם חטא בגלגולם הראשון ומסר אותם הקב״ה ביד הממונה שלך, והרג אותם בלי חטא. כמ"ש, ומיד עושקיהם כוח. וזהו, את עבדך. וכתוב, אשר חנן אלקים, שאלקים חנן את עבדך הממונה שלך, ונתן לו את נשמותיהם של הילדים שלא טעמו טעם חטא.

329. כיוון ששמע מאלו הילדים, מיד עלה לפני הקב״ה, ואמר, ריבונו של עולם, כל דרכיך בדין אמת, ואם דין שורה על ישראל, הוא בגלל עוונותיהם, הילדים שלהם שלא חטאו לפניך, למה מסרת אותם להרוג אותם בלא חטא?והקב"ה מקבל דבריו בזה, ומרחם עליהם. ואותה שעה ביוה"כ, אין אַסְכָּרה בילדים.

330. והמקטרג ההוא לוקח קנאה מאותו ממונה שתחת ידו. אמר, האם לי נתן הקב"ה אותם המתלבשים בחטאים ובעוונות, ואל אותו הממונה שלי מסר ילדים בלא חטא, שלא היו טועמים טעם חטא? מיד הלך להוציא אותם מתחת ידו, שלא ישלוט עליהם. וע"כ הקדים רוח הקודש ואמר לו, הילדים אשר חנן אלקים את עבדך, לעבד ההוא. שחנן למסור לו ילדים, שהם בלא עוון ובלא חטא. וכדי שלא יהיה לממונה שלו שבח יותר ממנו, הוא רוצה להוציא אותם מידו.

יש חמש בחינות נשמה, נרנח"י, שאין האדם נשלם זולתן. אמנם מועטים הם שיזכו לנרנח"י אלו בגלגול אחד. ויש שזוכים עד ג"ר דרוח בלבד, ומתים, והם מתגלגלים שנית, לקנות שאר חלקי הנשמה. ואותן הנשמות שמתו בג"ר דרוח, נקראים תינוקות, כי מוחין אלו הם מוחין דיניקה, ונקראים ילדי עולם.

ונבחנים שמתו בלי חטא, כי בג"ר דרוח מאירה החכמה דקו שמאל, המרחיקה מהם כל החטאים. ולמה מתים? הוא כמ"ש, ומיד עושקיהם כוח, שבגלל שנמסרו למיתה, הם קונים כוח לזכוֹת בשאר חלקי הנשמה.

וזה ביוה"כ, כי אז ניתן לס"א השעיר לעזאזל, שהוא בדומה לאותו המוחין דיניקה. כי השעיר לעזאזל הוא ג"ר דשמאל, אשר ע"י מיתת תינוקות, מתבטלים המוחין דג"ר דשמאל. ולפיכך ס"מ מקנא את הממונה שלו, הממית אלו הילדים, משום שפוגם בהארה של השעיר לעזאזל.

ולפיכך רוח הקודש, השכינה, מזכירה לו אלו הנשמות של התינוקות. הנשמות שלא זכו אלא למוחין דיניקה, ומסר אותן הקב"ה לס"א, להמית אותן, כדי שיקנו כוח מהם, ע"י הקטגור, שנעשה סנגור ביוה"כ, מכוח הארת העזאזל שקיבל.

כיוון ששמע מאלו הילדים, מיד עלה לפני הקב״ה, ואמר, הילדים שלהם שלא חטאו לפניך, למה מסרת אותם להרוג אותם בלא חטא? כי הרגיש שע"י מסירתם לס"א למיתה, מתקלקלת ההארה של עזאזל שקיבל, ולפיכך נעשה סנגור עליהם. וכמ"ש, ומיד עושקיהם כוח, כי לולא נמסרו למיתה, לא היה המקטרג הכללי נעשה למליץ יושר עליהם ביוה"כ.

וכיוון שהמקטרג נעשה למליץ עליהם, נמצא שהעושקים נתנו כוח לנשמות הללו, לקבל את שלמות שאר חלקי הנשמה. כי הודאת בעל דין כמאה עדים דומה. והקב"ה מקבל דבריו בזה, ומרחם עליהם. שמשלים אותם בשאר חלקי המוחין.

והמקטרג ההוא לוקח קנאה מאותו ממונה שתחת ידו, משום שהוא פוגם הארת השעיר לעזאזל שלו. והיות שאותו ממונה הוא מדינים הקשים, שיוכל להתגבר עליו ויבטל גם הארתו. וכדי שלא יהיה לממונה שלו שבח יותר ממנו, צריך להציל הילדים מידו, כדי שלא יתגבר עליו ויבטל הארת העזאזל שלו. ותהיה מעלתו חשובה יותר ממנו.

331. כשעולות תפילות ישראל ביום זה לפני הקב"ה, כתוב, והוא עבר לפניהם. רוח הקודש, המלכות, עבר לפניהם, כמ"ש, ויעבור מַלכָּם לפניהם. וישתַחוּ ארצה שבע פעמים עד גִשְׁתו עד אחיו.

רוח הקודש, המלכות, מיעט את עצמו כלפי מעלה, לז"א, שבע פעמים, אל שבע מדרגות עליונות, חג"ת נהי"מ דז"א שעליה. ומיעט עצמו, כדי לכלול אותן עימו, כל אחת ואחת. עד גשתו עד אחיו, לאותה מדרגה של רחמים, ז"א, הנקרא אחיו של רוח הקודש, המלכות.

כי בן ובת הם לבינה. וע"כ הם אחים. ז"א נקרא בן, כמ"ש, בנִי בכורִי ישראל, ז"א. בת היא כנ"י, המלכות. רוח הקודש עשה מיעוט בעצמו עד גשתו, אל אחיו ז"א.

המלכות הייתה תחילה גדולה כמו ז"א, במצב שני המאורות הגדולים. אבל אז לא יכלה להשפיע לישראל. וכדי להשפיע לישראל, מיעטה את עצמה שבע פעמים, שיצאה מכל שבע הספירות הגדולות שלה, והייתה לנקודה תחת יסוד, שאח"ז נבנתה מחדש ונעשתה ראויה לכלול בתוכה כל שבע הספירות דז"א.

רוח הקודש, המלכות, מיעט את עצמו כלפי מעלה, לז"א, שבע פעמים, אל שבע מדרגות עליונות, כדי שתוכל להיבנות משבע ספירות חג"ת נהי"מ דז"א. ומיעט עצמו עד גשתו עד אחיו. המלכות הנקראת רוח הקודש, מיעטה את עצמה, עד שיכלה להתחבר בז"א. ואם לא מיעטה את עצמה, לא הייתה יכולה לגשת אליו.

332. כיוון שהמלכות הגיעה לז"א, ביקשה ממנו והודיעה לו צער של בניהם למטה, בעוה"ז, ושניהם, ז"א ומלכות, נכנסים להיכל נסתר וגנוז של יוה"כ, בינה, אמא שלהם. כי ביוה"כ זו"ן עולים לאמא, ומבקשים על ישראל לכפר להם. אז כתוב, כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם. לא כתוב, אכפר עליכם, אלא, יכפר עליכם, לשון נסתר, שרומז על הבינה.

333. ועתה הילדים, אלו החכמים שכאן, הקב"ה נתן להם סודות התורה להתעטר בהם ולהשתכלל בהם. עין הרע אינה שולטת עליהם, משום עין הטוב, ורוח הקודש השורה עליהם.

334. והקב"ה כאן, שהסכים עימנו. ולא די שנתן לנו אילן אחד, אלא שנתן לנו שלושה אילנות. אבל המעיין הזה הוא צורה עליונה, כנגד אותו המעיין הנסתר והגנוז, בינה. שלושה אילנות אלו הם שלושה ארזים, הנקראים ארזי הלבנון, והם צורת שלושה אילנות גדולים, האבות, חג"ת דז"א. ונקראים ארזי הלבנון, משום שיוצאים מהבינה, הנקראת לבנון.

335. התכופפו האילנות והתפשטו הענפים לכל צד על ראשיהם של החברים. בכה רבי פינחס ואמר, אשרי חלקי ואשרי עיניי שראו כך. ולא על שלך ועל שלי בלבד אני שמח, אלא על רבי אלעזר בננו אני שמח, שהוא חשוב לפני המלך הקדוש כאחד ממנו. כי התכופף אילן על ראש רבי אלעזר, כמו על ראש רבי שמעון ועל ראש רבי פינחס. אמר רבי שמעון, אלעזר קום על מעמדך, ואמור לפני אדונך דברי תורה. קם רבי אלעזר.

חזרה לראש הדף
Site location tree