ראש, גזע ושביל [רישא גזעא ושבילא]

344. כל הייחוד השלם הוא בשמות, ה׳ אלקינו ה'. כי הסוד שלו הוא מראש צורים, אבא עילאה, ומתייחד בראש ובגזע ובשביל. הוי"ה, זהו הראש העליון, אוויר העולה, ראש צורים, אבא, אוירא דכיא. אלקינו, זה הגזע, שכתוב, מגזע ישי, בינה, שהיא ומגבעות. הוי"ה, זהו השביל התחתון, ז״א, ו׳, שעליה כתוב, אשׁוּרנו, פסיעה לחוץ. וע"ז התייחד בו. משום שהתפשט בו׳ השביל, פסיעה לחוץ.

345. אשרי חלקך רבי שמעון, שזכית לדברים עליונים של ריבונך, וריבונך רצה בך. כמה השיעור של התפשטות השביל הזה בשיעור עליון, בראש ובגזע ובשביל, והתלבשו בהתפשטות הזו. וע״כ התפשטות האות א׳ היא שיעור של ו"ק, והכול התייחד באות הזו, ומשום זה כתוב, לבדָד ישכון, כראוי.

346. ישראל, יש להם כתב ולשון, ובכל אות יכולים להסתכל בצורה ובציור כראוי, להבין סודות העליונים שבהם. אבל כמ"ש, ובגויים לא יתחשָׁב, משום שאין להם כתב ולשון מקוריים, שיהיו מצוירים ע״פ הצורות העליונות. ואין להם להסתכל ולדעת כלום בצורת הכתב שלהם, כי כמ"ש, הבל הֵמה מעשה תעתועים, כי כתב ולשון שלהם הם רק הֶסכֵּמיוֹת, שבני אדם הסכימו על צורה ולשון אלו. ולא יתחשב, במחשבה ובהסתכלות שלהם על צורות אותיותיהם, משום שאין להם כתב. אשריהם ישראל.

347 . מי מָנה עפר יעקב ומספָּר את רובע ישראל. הנקודה העליונה שהיא או״א עילאין, הראש והגזע והשביל שלה, שהם רת״ס, כלומר חב״ד חג״ת נה״י, היא בסתר. ואינה עומדת לשאלה לחוץ, כי באו״א אין י׳ יוצאת מאויר. אבל משעה שהתחילה להיבנות ולעשות היכל ברצונו, שנקראת מ״י, שהוא ישסו״ת, התחילה להיבנות הצורה של או״א ממש, שהוא ז"א, שיש לו צורת אבא, שהוא או״א עילאין. ואח״כ הוציא הנוקבא שלו, המלכות, בצורה של אימו, שהיא ישסו״ת, בינה.

348. מ״י, זה ראש גזע שביל, כלומר רת"ס, שהם חב״ד חג"ת נה״י של ישסו״ת. והתפשט להיבנות בהתפשטות של היכל אחד, לב׳ צדדים בָּנה, לז״א ולמלכות. ואע״פ שהוציא את ישראל, ו׳, ז״א, הוציא ג״כ את הנוקבא שלו ביחד, והזמין אותה אליו.

מָנה, הוא כמ"ש, ויְמַן להם המֶלך. וכן, ומשלוח מנות איש לרעהו. כלומר, מ״י, ישסו״ת, נתן לז״א מתנה רבה ומכובדת, המלכות, והוציא אותה עימו יחד. באותה התפשטות שהתפשט, הוציא שניהם יחד בשעה אחת. כלומר, שהבינה הוציאה את זו״ן בבת אחת. כמ"ש, מי מנה עפר יעקב. מי, בינה, ישסו״ת, מנה, נתנה מתנה רבה, שהיא עפר, מלכות, ליעקב, ז״א.

349. ומספָּר את רובע ישראל. רובע ישראל, רביעית ממידת ישראל, ז״א, שהוא ברית, יסוד דז״א. ונקרא רובע, משום ששיעור הגוף הוא ארבע בריתות. ברית היא רובע, בשיעור מדידת הגוף. הכול הוציא מי, בינה. וע"כ כתוב, מי מנה עפר יעקב ומספר את רובע ישראל. כי מי האצילה הכול.

קו האמצעי נקרא גוף. ג׳ קווים יש בקו אמצעי, ז״א:

א. קו ימין הוא חכמה חסד ונצח,

ב. קו שמאל הוא בינה גבורה והוד,

ג. קו אמצעי הוא כתר דעת ת״ת יסוד.

הרי שבגוף, בקו אמצעי, יש ד"ס כתר דעת ת״ת יסוד. ונמצא שיסוד הוא חלק רביעי של קו האמצעי. ויש לשער במדידת הגוף ד׳ בריתות, ד"פ כמידת הברית, שהם ד"ס כתר דעת ת״ת יסוד. ונמצא שהברית היא יסוד, רובע הגוף. וע״כ כתוב, רובע ישראל, על היסוד.