ויבוא אלקים אל בלעם, ממונה היה [ויבוא אלקים אל בלעם, ממנא הוה]
400. כתוב , ויבוא אלקים אל בלעם לילה. אלקים הוא אותו ממונה עליהם, והיה בא כנגדו. כעין זה, ויבוא אלקים אל לבן הארמי. אלקים הוא הממונה שלהם. כי אלקים הוא שם משותף אפילו לבני אדם.
401. כיוון שהיה בא אותו הממונה, היה בלעם בא על אתונו, ועשה מעשיו, ואמר דיבורים, ואז הייתה האתון מודיעה לו. והוא הראה עשיית מעשה, כדי שישרה עליו אותו הרוח. ומה הראה? הוא היה יודע, שהחמורים משוטטים ושורים בתחילת הלילה. אז הראה מעשה, והעמיד את האתון שלו במקום מתוקן כנגד החמורים, ועשה מעשיו, וסידר דיבוריו. ואז היה בא מי שבא, והודיע לו ע"י אתונו מה שצריך.
402. כיוון שבלילה אחד אמר לו, לא תלך עימהם, מה הטעם שחזר שנית לזה? אלא הם ברשות שלמעלה היו עומדים. ובדרך שאדם רוצה ללכת, בה מוליכים אותו.
בתחילה כתוב, לא תלך עימהם. כיוון שראה הקב״ה שרצונו הוא ללכת, אמר לו, קום לך איתם, ואך את הדבר אשר אדבר אליך אותו תעשה. בלעם כל אותו הלילה היה מהרהר ואומר, ומה אפוא הוא הכבוד שלי, אם בקשר אחד התקשרתי, ברשות של מעלה. הסתכל כל הלילה בכשפיו, ולא מצא צד שהיה ברשותו עצמו, אלא מצד אתונו. כלומר, שבכוח אתונו יינתק מרשות של מעלה ויבוא לרשותו עצמו.
403. באלו ספירות תחתונות יש ימין ושמאל. מצד ימין הם החמורים, זכרים. ומצד השמאל הן האתונות, נקבות. עשרה לימין ועשרה לשמאל, כנגד ע״ס דקדושה, כי זה לעומת זה עשה האלקים.
יוסף כשנפרד מאביו, היה יודע בחכמה שלמעלה בספירות הקדושות העליונות. כיוון שהיה במצרים, למד גם באותה החכמה שלהם, באלו ספירות תחתונות דס״א, איך הן נאחזות אלו של ימין ואלו שבשמאל, עשרה של ימין ועשרה של שמאל, שהם החמורים והאתונות. ומשום זה רמז לאביו, מה שלמד שם, כמ"ש, ולאביו שלח כזאת עשרה חמורים.
404. אלו עשרה של ימין כלולים כולם באחד, שנקרא חמור. וזהו אותו חמור, שכתוב, לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו. וזהו החמור, שמלך המשיח עתיד לשלוט עליו. כמ"ש, עני ורוכב על חמור. ואלו עשר של שמאל כלולות כולן באחת, הנקראת אתון, כי מצידה יוצא עִירֹה המקטרג על הילדים, עירֹה בן אתונות. כמ"ש, עני ורוכב על חמור, ועל עַיִר בן אתֹנות. אתֹנות כתוב חסר, משום שהעשר כלולות באתון אחת.
405. כתוב, אוֹסרִי לַגפן עירֹה, ולשׂורֵקה בנִי אתונו. אוסרי לגפן, שבשביל ישראל הנקראים גפן, כמ״ש, גפן ממצרים תסיע, עתיד הקב״ה לקשור את עירֹה, המקטרג שלהם. ומשום שישראל נקראים שׂורֵק, כמ״ש, ואנוכי נטעתיךְ שׂורק. כתוב, ולשורקה בני אתונו, אותו היוצא מצד האתון ההיא. יקשור אותה ויכניע אותה.
406. ואלו עשרה מימין ועשרה משמאל הנכללים באלו השניים, חמור ואתון, נמצאים כולם בקסם. ויש עשרה אחרים של ימין, ועשרה של שמאל, הנמצאים בנחש. וע״כ כתוב, כי לא נַחש ביעקב ולא קֶסם בישראל. משום, כי ה' אלקיו עימו. מצד הנחש יוצא שור. מצד הקסם יוצא חמור. וזהו שור וחמור.
וע״כ בלעם, כיוון שידע שנקשר ברשות אחרת שלמעלה, שאמר לו, ואך את הדבר אשר אדבר אליך אותו תעשה, הרֵע לו ואמר, איפה הוא הכבוד שלי. מיד הסתכל בכשפיו, ולא מצא דבר, שיהיה מחזיר אותו לרשותו, אלא האתון הזו.
407. מיד, וַיָקָם בלעם בבוקר ויחבוש את אתונו, לעשות רצונו בה, ורצונו של בלק. וע״כ, וייחר אף אלקים, כי הולך הוא. הוא, בדיוק. כי הוציא עצמו מרשותו בעזרת אתונו, ממה שאמר לו, ואך את הדבר אשר אדבר אליך אותו תעשה.
בתחילה נתן לו רשות ואמר, קום לֵך איתם, עתה שהיה הולך, למה וייחר אף אלקים? אלא משום שהולך הוא. הוא, ברשות שלו, להוציא עצמו מההוא, שאמר לו, ואך את הדבר אשר אדבר אליך.
408. אמר לו הקב״ה, רשע, אתה מתקן ומזרז כליך לצאת מרשותי, חייך אתה ואתונך תהיו ברשותי. מיד, ויתייצב מלאך ה׳ בדרך לשָׂטָן לו. יצא ועמד באומנות אחרת מאומנותו, כי המלאך ההוא היה של רחמים, ולא של דין כמו בלעם. אמר רבי שמעון, הרשעים הופכים הרחמים לדין. ע״כ כתוב, לשטן לו, ולא לאחר, כי לא היה אומנותו, כי היה במדה"ר.
409. לא שינה המלאך ולא יצא מאומנותו, אלא משום שהמלאך הזה היה מצד הרחמים ועמד כנגדו, היה סותר חכמה שלו, וקלקל רצונו. כמ"ש, לשטן לו. לו היה שטן ונמצא שטן, אבל לאחר לא היה שטן.
410. כמה חכם היה בלעם בכשפיו על כל בני העולם, כי בשעה שהסתכל למצוא עצה לצאת מרשות הקב״ה, הסתכל בכשפיו ולא מצא חוץ מאותה אתון, שעל ידה יצא מרשות הקב״ה. כמ"ש, ויחבוש את אתונו, שהעמיס עליה כל הכשפים וכל הקסמים שהיה יודע, והכניס בה, וכלל אותה מכולם, כדי לקלל את ישראל. מיד, וייחר אף אלקים כי הולך הוא. הוא, מורה שהוציא עצמו מרשותו. מה עשה הקב״ה? הקדים לו מלאך הרחמים שיעמוד כנגדו, ויסתור כשפיו וקסמיו.
411. עד עתה לא כתוב הוי"ה, כי לא נראה בקסמיו ובכשפיו. ועתה, כיוון שהתקין אתונו וזירז אותה בתיקוני כשפיו מצד הדין לקלל את ישראל, הקדים הקב״ה כנגדו את מלאך הרחמים, ובשם הרחמים, כדי לסתור חכמה שלו, ולהטות את אתונו מהדרך ההוא. כמ״ש, ותֵט האתון מן הדרך, מדרך הכשפים שלו. וע״כ לא כתוב, ויתייצב מלאך אלקים, ויעמוד מלאך האלקים, אלא מלאך הוי"ה, שהוא רחמים.
412. אמר הקב״ה, רשע, אתה העמסת על אתונך את כשפיך בכמה צדדי הדין כנגד בניי, אני אעביר מטענך, וייהפך מהדרך הזה. מיד הקדים המלאך של רחמים לשטן לו. לו, ולא לאחר.