אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / קבלה לעם / זוהר לעם / פרשת בלק / וייקח בלק את בלעם

וייקח בלק את בלעם

452 . ויהי בבוקר וייקח בלק את בלעם. בלק היה חכם בכשפים יותר מבלעם, חוץ ממה שלא היה יודע לכוון השעה לקלל, כמו בלעם. משום זה כתוב, וייקח בלק את בלעם ויעלהו בָּמוֹת בָּעַל. הוא היה מתקן אותו ואוחז בו, לכל.

453. מהו, ויעלהו במות בעל? אלא הסתכל בכשפיו, באיזה צד מישראל ייאחז, ומצא שעתידים ישראל לעשות במות ולעבוד את הבעל, כמ״ש , וילכו אחרי ההבל, ויעבדו את הבעל. ויַרְא משם קצה העם. ראה גדולי העם ומלכם, שעבדו לו. כמ״ש, ויקראו בשם הבעל. וכתוב, אם ה׳ האלקים לכו אחריו, ואם הבעל לכו אחריו. כיוון שראה בלעם, שעתידים ישראל לזה, מיד, ויאמר בלעם אל בלק בנה לי בזה שבעה מזבחות.

454. כנגד המזבחות, שעשו הראשונים, הקריב הוא על שבעה מזבחות. ועוד, שעשה בחכמה את הכול, כי מצא שחלקם של ישראל התקשר בשבע מדרגות, חג״ת נהי״מ, ומשום זה אמר, אסדר שבעה מזבחות.

455. בדומה לאדם, שהיה לו אוהב אחד, שעזב לו אביו. והיו בני אדם יראים לריב עימו, בגלל אותו האוהב. לימים, בא איש אחד, ורצה לעשות ריב עימו, אמר, מה אעשה, אם אריב עימו, הרי יש לו אותו האוהב, הקשור עימו, ואיני יכול לו. שלח מתנה לאותו האוהב. אמר אותו האוהב, מה יש לאיש הזה אליי, יודע אני, שבגלל אותו בן הוא אוהבי, שרוצה להצר לו. אמר, מתנה זו לא תיכנס לפניי. הזמינו את הכלבים ויאכלו אותה.

456. כך בלעם בא לעורר ריב עם ישראל, וראה שאינו יכול, משום אותו האוהב שלהם העליון. התחיל לתקן לפניו מתנה, הקורבנות שהקריב. אמר הקב״ה, רשע, ומה יש לך אליי, אתה רוצה להתחבר בבניי, הרי המתנה שלך נמסרת לכלבים. כתוב, ויִיקָר אלקים אל בלעם. וייקר, לשון קֶרי וטומאה, הרי מתנה שלך נמסרת לאלו, ולא תיכנס לפניי.

457. וייקר, הוא כמ"ש, לפני קָרָתו מי יעמוד. הוא היה בטוח שבמתנה ההיא הוא יוכל לישראל. וייקר אלקים אל בלעם, שקירר עצמו מזה שבלעם חושב. וייקר אלקים, שהתעורר עליו צד הטומאה.

458. וייקר, פירושו, כי בלעם חשב שבמתנה ההיא יוכל להרע לישראל, והקב״ה עקר מלפניו אותה המתנה. ועקר את בלעם, ממה שהיה חושב. ועקר אותו מהמדרגה ההיא. זהו, וייקר. כמ״ש, ייקְרוּהָ עורבי נחל. אמר לו, רשע, אינך ראוי להתקשר עימי, ולהיכנס לפניי, מתנתך נמסרת לכלב.

459. הרשע הזה, גֵאול של הכול היה. כי לא תמצא בכל פרשה זו, ויאמר ה׳ אל בלעם, או, וידבר ה'. אלא כתוב, וישם ה׳ דבר בפי בלעם, כמי שנותן מחסום בפי חמור, שלא ייטה לכאן ולכאן, כך, וישם ה׳ דבר בפי בלעם.

460. אמר הקב״ה, רשע, אתה חושב שעל ידך תהיה ותתקיים ברכה בבניי, או להיפך. הם אינם צריכים לך, כמו שאומרים לצִרעה, לא מעוקצך ולא מדובשך. אלא אתה שוב אל בלק, וכשתפתח פיך לא יהיה ברשותך, ולא בפיך תלוי הדבר, אלא, וכה תדבר. הרי כ"ה, שהיא השכינה, מוכנה לברך אותם. כ"ה תדבר הברכה של בניי, כי כשתפתח פיך, היא תדבר הדברים שיתקיימו על בניי, ולא אעזוב הדברים לך.

461. כיוון שבא בלעם לבלק, ושמע בלק שבירך את ישראל, היה בלק חושב, שיצאו מפי בלעם. אמר, לָקוֹב אויביי לקחתיך והנה בירכת בָרֵך. אמר בלעם, קח אלו הכשפים בידך, כדי שתעכב כאן את כ"ה הזו, המלכות, ואם אתה תוכל לעכב אותה באלו הכשפים, אני אעקור אותה מאלו הדברים שאמרה, כלומר שיבטל הברכות שאמרה.

462. כתוב, התייצב כה על עוֹלָתֶך, בזה, ובאלו הכשפים תעכב את כ"ה, המלכות. ואנוכי איקָרֶה כה, אעקור אותה מאלו הדברים שאמרה. אמר לו הקב״ה, רשע, אני אעקור לך. וייקר אלקים אל בלעם. והדבר ההיא תרים קולה בדיבורי כ"ה. כמ״ש, שוב אל בלק וכה תדבר.

463. בתחילה לא כתוב, התייצב כה על עולתך, אלא, התייצב על עולתך, ואֵלְכה, אולי ייקרה ה׳ לקראתי. כיוון שראה אשר כ״ה אמרה אלו הברכות, אז אמר, התייצב כה על עולתך, ואנוכי איקרה כה.

464 . לְכָה אָרָה לי יעקב. ארה כלומר, לְקוט. השלך אותם מאותה המדרגה, שהיו עומדים. כמ"ש, צִידה אורֶה. אמר, אם תוכל להשליך אותם מאותה המדרגה שלהם, המלכות, הרי כולם ייעקרו מהעולם. ולְכָה זוֹעֲמָה ישראל. ישראל של מעלה, ז״א, שיביא אותו לידי זעם, שיימצא רוגז וזעם לפניו, כמ"ש, ואֵל זועם בכל יום.

465. כי מראש צוּרים אֶרְאנו. מראש צורים, האבות. ומגבעות אֲשׁוּרֶנו, אלו הן האימהות. בין מצד האבות, ובין מצד האימהות, לא היו יכולים להיות מקוללים.

466. כי מראש צורים, פירושו, מי יכול לישראל, כי אחוזים ויוצאים מראש כל צורים. צורים הם גבורות. שכל הדינים שבעולם יוצאים מאלו הגבורות, והם אחוזים בהן. ומגבעות אשורנו, אלו הם שאר המחנות האחוזים בגבורות.

הן עָם לבדָד ישכון ובגויים לא יתחשָׁב. כמ"ש, ה׳ בדד ינחנו. המלכות, צור, ראש כל הדינים שבעולם. ועל שמה נקראות הגבורות צורים. וישראל יוצאים מהמלכות. ועליה כתוב, כי מראש צורים אראנו. והתפשטות המלכות בבי״ע נקראת גבעות, שמשם נר״ן לישראל.

467. מי מנה עפר יעקב ומספָּר את רובע ישראל. ב׳ מדרגות, יעקב וישראל. בתחילה, כשהוא בו״ק, הוא יעקב. ואח״כ, כשמשיג ג״ר, הוא ישראל. ואע״פ שהכול אחד, שתי מדרגות הן, ומדרגה עליונה היא ישראל, ומדרגת יעקב היא למטה.

468. מי מנה עפר יעקב. עפר, הוא כמ"ש, ייתן כעפר חרבוֹ, שהיא מלכות, כמ"ש, חרב לה׳ מָלְאה דם. שהמלכות נקראת חרב לה׳. עפר, מקום שנברא ממנו אדה"ר. כמ"ש, ויִיצֶר ה׳ אלקים את האדם עפר מן האדמה. ומהעפר ההוא יוצאים כמה צבאות, כמה מחנות, כמה מדרגות, כמה חוקרי דין, כמה חיצים, כמה אבני קלע, כמה רמחים, וחרבות וכלי זין נמצאים מהעפר הזה. מי מנה, הוא כמ"ש, היש מספר לגדודיו.

המלכות בכללה נקראת חרב לה׳. ובה ע״ס. והמלכות דמלכות נקראת עפר. וזהו שכתוב בה, ייתן כעפר חרבו, שמעורר בחרב, מלכות דמלכות שבה, הנקראת עפר. ומהעפר הזה יצא אדה"ר. אלא שהיה נמתק בבינה, כמ"ש, עפר מן האדמה. עפר הוא מלכות דמלכות, אדמה היא בינה דמלכות, כי בינה נקראת ארץ אדום. וכן כל המציאות יצאה מהעפר הזה הממותק בבינה.

469. ומספָּר את רובע ישראל. רובע ישראל היא ה׳ דהוי"ה, כי ישראל, ז״א, יש לו ד׳ אותיות הוי"ה, שהמלכות היא אות רביעית ממנו, וע״כ נקראת רובע ישראל. ודבר אחד הוא עם עפר יעקב, שהיא ג״כ מלכות, אלא עפר הוא מלכות דיעקב ורובע הוא מלכות דישראל. רובע ישראל, פירושו רביצה דישראל, מיטתו דישראל, מלכות, הנקראת מיטה. כמ"ש, מיטתו שֶׁלִשׁלֹמה, המלכות.

רובע, הוא כמו רביעית מישראל למטה, כלומר המלכות, היא מז״א שנקרא ישראל, שהיא רביעית ממנו, שנקראת רובע לפי הספירות. מזה משמע, שדוד, המלכות, הוא רגל רביעית של הכיסא. כי חג״ת דז״א הם ג׳ רגלי הכיסא, שהוא בינה, והמלכות היא רביעית להם.

470. מי מנה עפר יעקב. כל אלו היוצאים ממלכות, הנקראת עפר, נחשבים עפר. ומספר את רובע ישראל. כמ"ש, היש מספר לגדודיו. שהכתוב הזה מבאר את רובע ישראל, ולא את עפר יעקב.

מי מנה עפר יעקב, הן המצוות הנוהגות בעפר, כלומר בזריעה, בנטיעה, בקציר. ומספר את רובע ישראל, הן מצוות שבבעלי חיים.

471. ויישא מְשָׁלו ויאמר.הוא היה נושא קולו אל המדַבֵּר ההוא, המלכות, הנקראת כ"ה. וזהו, ויישא משלו, שבלעם נשא קולו. ויאמר, זו כ"ה ההיא, היא אמרה. כמ"ש, וכה תדבר, שהמלכות, הנקראת כ"ה, היא תדבר.

472. כיוון שראה בלעם, שבכל כשפיו ובכל אותה המתנה, כלומר הקורבנות שהקריב, לא היה יכול לעקור כ"ה ההיא. כמ"ש, ואנוכי איקרה כה, שאמר אעקור כ"ה הזו. אמר לו הקב״ה, רשע, אתה חושב לעקור אותה, אני אעקור אותך מהשלשלת שלך, שיעקור אותו מהשורש. כתוב, וייקר אלקים אל בלעם. מלשון, ייקרוּהָ עורבי נחל, שעקר אותו ממדרגתו. אח"כ, כיוון שראה שאינו יכול, חזר ואמר, ובירך ולא אשיבנה. ולא אשיבנו, היה צריך לומר. אלא, ולא אשיבנה, לאותה שכתוב בה כ"ה, וכה תדבר, המלכות, שעליה אמר, אין אני יכול להשיב אותה מישראל.

473. אמר בלעם, בב׳ מדרגות רציתי להיכנס בהם. רציתי להיכנס בהם ממדרגת יעקב, ולא יכולתי. רציתי להיכנס בהם מצד אחר, ממדרגת ישראל, ולא יכולתי. משום ששֵׁם זה או זה, אינו נקשר במינים הרעים. כמ״ש, לא הביט אוֶון ביעקב ולא ראה עמָל בישראל.

474. ב׳ מדרגות הן, נחש וקסם. כנגדן, ב׳ קליפות, עמל ואוון. אמר בלעם, הרי ודאי מצאתי את הכנגד של יעקב וישראל, כי אוון הוא הקליפה כנגד יעקב, שהוא קשור בכישוף, הנקרא נחש. עמל הוא הקליפה כנגד ישראל, שהוא קשור בקסם. כיוון שראה שאינו יכול, אמר, ודאי לא הביט אוון ביעקב ולא ראה עמל בישראל, משום שה׳ אלקיו עימו.

475. ואם תאמר באלו עמל ואוון, איני יכול, ובקסם ובנחש אני יכול, כתוב, כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל. ולא עוד אלא כל הצבאות שלמעלה וכל המחנות כולם, אינם יודעים ואינם מסתכלים במנהגי המלך העליון, עד ששואלים אלו ב׳ מדרגות יעקב וישראל. ומה אומרים? מה פעל אל. כל אלו הדברים אמרה כ"ה, המלכות, והוא בלעם רק הרים קולו כנגדה, ולא ידע מהו, ולא נשמע ממנו אלא רק קולו.

476. הן עָם כלביא יקום וכארי יתנשא. מי עם גיבור כישראל, בשעה שהאיר הבוקר, קם ומתגבר כאריה לעבודת ריבונו, בכמה שירים ובכמה תשבחות. עוסקים בתורה כל היום, ובלילה, כמ"ש, לא ישכב עַד יאכל טֶרף. כשאדם רוצה לשכב על מיטתו, מקדש השם העליון, וממליך אותו למעלה ולמטה. כמה בעלי דין מתקשרים לפניהם בשעה שפותחים פיהם על מיטתם, בשמע ישראל. ומבקשים רחמים לפני המלך הקדוש בכמה פסוקים של רחמים.

477. הן עם כלביא יקום. עתיד עם זה לקום על כל העמים עכו״ם, כאריה גיבור וחזק וישליך עצמו עליהם. דרכם של כל האריות היא לשכב על טרפם. אבל עם זה, כמ"ש, לא ישכב עד יאכל טרף.

478. הן עם כלביא יקום, להקריב קורבנות ועולות, לפני המלך, על המזבח. בשעה שהקורבן נשרף על המזבח, ראו שם צורה של אריה אחד רובץ על הקורבן ההוא ואוכל אותו.

479. אוּריאל מלאך עליון היה, וראו אותו בצורה של אריה חזק רובץ על המזבח ואוכל את הקורבנות. וכשישראל לא היו זכאים כל כך, היו רואים צורה של כלב אחד חצוף רובץ עליו. אז היו יודעים ישראל שצריכים תשובה. והם שבים.

לא ישכב עד יאכל טרף, אלו הם הקורבנות של לילה כגון עולות. ודם חללים ישתה, שהקב״ה עושה המלחמות שלהם עם שונאיהם.

480. מהו, לא ישכב? אלא בכל לילה, כשאדם הולך כמצוות אדונו, אינו שוכב על מיטתו עד שהורג אלף וקכ״ה (125) מאלו המינים הרעים השורים עימו. אלף הם מצד שמאל, שכתוב, ייפול מצידך אלף. כמ״ש, יעלזו חסידים בכבוד, ירננו על מִשכְּבותם. רוממוֹת אֵל בגרונם וחרב פּיפיוֹת בידם, לעשות נקמה בגויים. כמ"ש, לא ישכב עד יאכל טרף. וזהו שכתוב, לעשות בהם משפט.

481. כנגד ג"פ, שהוא היכה את אתונו, והטעין אותה בכשפיו, התברכו ישראל ג"פ. כנגדו התברכו ישראל, שיעלו ישראל ג"פ בשנה להיראות לפני המלך הקדוש.

482. ויַרְא בלעם כי טוב בעיני ה' לברך את ישראל, ולא הלך כפעם בפעם לקראת נחשים. מהו, לקראת נחשים? כי אלו הפעמיים הראשונות, היה הולך בכל כשפיו, ורצה לקלל את ישראל. כיוון שראה רצונו של הקב״ה, שאמר, שוב אל בלק, כי לדיבורך אין בניי צריכים, דיבור אחר עתיד להם מן כ"ה הזו, כמ״ש, וכה תדבר. כה תדבר, ולא אתה. כה תדבר, שהיא שולטת על כל השליטים המכשפים והקוסמים ומינים רעים, שלא יוכלו להרע לבניי. אז רצה להסתכל בהם בעין הרע.

483. הרשע הזה, כשהסתכל בישראל, היה מסתכל באלו שתי מדרגות יעקב וישראל, להרע להם בכשפיו בזו או בזו. משום זה בכל ברכה וברכה יעקב וישראל התברכו. וירא בלעם כי טוב. במה ראה? ראה שבשעה שפני המלך מאירים, המינים הרעים אינם עומדים בקיומם, וכל הכשפים וכל הקסמים, אינם מועילים בכשפיהם.

484. באלו הפעמיים, כתוב, וייקר אלקים. וייקר ה׳ אל בלעם. וכתוב, וכה תדבר. ועתה, כיוון שראה שלא נמצא רוגז, וכשפיו אינם מועילים, אז, ולא הלך כפעם בפעם לקראת נחשים. כיוון שנפרד וסילק את עצמו מכשפיו, התחיל בהתעוררות אחרת לשבח את ישראל.

ההתעוררות שכאן, היא התעוררות של רוח מצד השמאל, שמתחתיו נקשרים המינים והכשפים שלו.

485. לומדים, שאפילו בפעם השלישית לא שרה עליו רוח הקודש. א"כ מהו שכתוב, ותהי עליו רוח אלקים, ובכל אלו הפעמים האחרות לא כתוב בהן כך? כתוב, טוב עין הוא יבורך. אל תקרא יבורך אלא יברך. ובלעם היה רע עין, שלא נמצא בעולם רע עין כמוהו, שכל מקום שהיה מסתכל בו בעיניו, היה מתקלל.

486. וע״כ אמרו, כל מי שמעביר בנו בשוק, ומתיירא מעין הרע, יכסה מטפחת על ראשו, כדי שלא תוכל עין הרע לשלוט עליו. אף כאן כיוון שראה בלעם, שאינו יכול בכשפיו ובקסמיו להרע לישראל, רצה להסתכל בהם בעין הרע. משום שכל מקום שהיה מסתכל בו, בעיניו הרעות, היה מתקלל. מה היה רצונו כנגד ישראל? כתוב, ויָשֶׁת אל המדבר פניו, ששם פניו אל העגל, שעשו ישראל במדבר. כדי שיהיה לו צד עזרה להרע להם.

487. ויישא בלעם את עיניו וירא את ישראל. כי רצה להסתכל בהם בעין הרע. בה בשעה, אם לא הקדים הקב״ה רפואה, היה מאבד אותם בהסתכלות עיניו. הרפואה שנתן הקב״ה באותה שעה לישראל, היא שכתוב, ותהי עליו רוח אלקים. ותהי עליו, כתוב על ישראל, שהקב״ה פרש על ישראל רוח אלקים. והוא כמו שאדם פורש מטפחת על ראש הילד, כדי שלא תשלוטנה בו עיניו.

488. אז התחיל ואמר, מה טוֹבוּ אוהליך יעקב, משכנותיך ישראל. כל מי שרוצה להסתכל בעין הרע, אינו יכול אלא א"כ הוא משבח ומוקיר אותו הדבר שרוצה לקלל בעין הרע. ומה דרכו? אומר, כמה טוב הוא זה. כמה נאה הוא זה. כדי שתשלוט עליו עין הרע. אף כאן אמר, מה טובו אוהליך יעקב, כמה הם נאים, כמה הם יפים, כמה נטיעות יפות שנטעו מהם, דומים לאלו הנטיעות הנאות שנטע הקב״ה בגן עדן, מי ייתן, ואלו הנטיעות תימצאנה בהם מהמשכנות האלו.

489. בדומה לאדם, שהיו לו ידיים יפות, טובות מראה. עבר אדם אחד, בעל עין הרע, הסתכל באלו ידיים, אחז בהן, התחיל לשבח, אמר, כמה הן יפות, כמה הן נאות, רְאו האצבעות שהן מגזרה של יופי עליון. אח״כ אמר, מי ייתן ידיים אלו שתהיינה שורות בין אבנים יקרות, ובלבושי כבוד של ארגמן, ותהיינה בביתו להשתמש בהן, ותהיינה גנוזות בתיבה שלו.

490. כך בלעם התחיל לשבח, מה טובו אוהליך יעקב משכנותיך ישראל. רְאו כמה יפים, כמה נאים. אח״כ אמר, ייזַל מים מדוֹלְיָיו. שלא תימצא נטיעה יפה זו, נטיעה של התורה, מחוץ למשכנות האלו. וזרעוֹ במים רבים, שהתכוון על בין הקליפות, הנקראות מים רבים אדירים, כלומר שלא יגדל ולא יתרבה רוח הקודש.

491. אמר לו הקב״ה, רשע, עיניך לא תוכלנה להרע, שהרי פרישׂת רוח הקודש עליהם. אז אמר, אֵל מוציאוֹ ממצרים. שפירושו, הרי לא יוכלו כל בני העולם להרע להם, כי כוח חזק עליון אוחז בהם, והוא, אל מוציאו ממצרים. ולא עוד, אלא, כתועפות רְאֵם לו. שלא יוכל אדם להושיט ידו עליו. מחמת גובהו. ומתוך שנמצא בהתנשאות עליונה, כך, יאכל גויים צרָיו. ואין מי שיוכל להרע להם.

492. ואפילו בזמן שאינו זקוף, לא יוכלו לו. כמ״ש, כָּרַע שָׁכב כארי וכלביא. ג"כאינו מפחד, משום שנמצא גיבור כארי וכלביא, אפילו כשהוא בגלות בין העמים, וכרע ושכב ביניהם, כארי יהיה נמצא בחוקי התורה, ובדרכי התורה. ממשלה יש להם מאדונם, שאפילו כל מלכי העולם לא יעקרו אותה, כמו האריה הזה השוכב על טרפו שאינם יכולים להקים אותו ממנו. כמ״ש, כרע שכב כארי וכלביא, מי יְקימֶנו.

חזרה לראש הדף
Site location tree