מתקן מה ששייך לעביות דשורש, להתחלה, אז הוא מתקן כלי לאור הנפש, ובהתאם לזה משיג בו דרגה של נפש דנפש דעשיה. למה באות מ"ד לומדים, שאם האדם נפש דנפש? "עשיה" נקרא עולם הנפש, והוא משיג שם אור הנפש שבמלכות דעשיה. ולמלכות דעשיה יש עוד נרנח"י משלה. אבל בכל דרגה שמשיגים, ולו הקטנה ביותר, כשרוכשים אותה במלואה, מרגישים בסופה אחוריים של דרגה יותר עליונה. ובכך מתחילים כבר לעבוד על המשך הרצון לקבל ולתקן אותו, שגם בו תתגלה דרגה הבאה.
"ואור הנפש הזה מכונה בשם אור הדומם דקדושה דעולם עשיה. והוא להיותו מכוון נגד הטהרה של חלק הדומם מהרצון לקבל שבגוף האדם כנ"ל." מתקן רק את הדרגה, את העביות, של הדומם. "וכן פעולת הארתה ברוחניות דומה לבחינת מין הדומם שבגשמיות, שנתבאר לעיל (אות ל"ה) שאין לו תנועה פרטית לחלקיו אלא רק תנועה כוללת מקיפה לכל הפרטים בשוה, כן האור של פרצוף הנפש דעשיה, אף על פי שיש בו תרי"ג אברים, שהם תרי"ג מיני שינוי צורות בדרכי קבלת השפע," שמיתקנים תרי"ג הרצונות באור הנפש, הם הופכים לתרי"ג צורות דרכי קבלת השפע. אבל "מכל מקום אינם נכריםבו אלו השינוים, אלא רק אור כולל שפעולתו מקיפה את כולם בשוה, בלי הכר הפרטים שבו."
גם במצבנו הנוכחי הרצון שלנו כלול מתרי"ג חלקים, שלא מרגישים אותם. וכדי לברר את הרצון במלואו צריכים אורות גדולים ומיוחדים שיבואו מלמעלה, ויראו במה כל רצון נבדל מחברו, ובמה הוא שונה בעומקו מחברו. כך קורה בדרגות הבאות. אבל בדרגה שהאדם משיג אור הנפש בכללות, הוא מרגיש את עצמו רק בחיוּת דקדושה. זאת אומרת, התפיסה הרוחנית, ההרגשה הרוחנית, עדיין לא מבוררת, עדיין לא משיגים את הרוחניות על כל פרטיה, אלא רק הרגשה פסיבית, כדומם, בשמו.
"ודע אף על פי שהספירות הן אלקיות ואין בהן שום שינוי והבדל מראש הכתר שבעולם א"ק עד סוף ספירת המלכות שבעולם עשיה, מכל מקום יש הבדל גדול כלפי המקבלים" מהספירות האלו. כמו שכתוב, שנשמת האדם היא מלבישה על עשר ספירות עיקריות. "כי הספירות נבחנות לאורות וכלים, והאור שבספירות הוא אלקיות גמורה, כנ"ל, אבל הכלים, הנקראים כח"ב תו"מ, שבכל עולם מג' עולמות התחתונים הנקראים בריאה יצירה עשיה. אינם בחינת אלקיות, אלא הם בחינת כיסוים המעלימים אור אין סוף ברוך הוא שבתוכם, ומודדים קצבה ושיעור אל הארתו, כלפי המקבלים, שכל אחד מהם יקבל רק לפי שיעור הטהרה שבו." ככל שמתוקן, כך מקבל.
"ומבחינה זו, אף על פי שהאור עצמו אחד הוא, מכל מקום אנו מכנים האורות שבספירות בשם נרנח"י." כי הם באים מצד המקבלים. "כי האור מתחלק לפי תכונות הכלים." יש חמישה כלים. אז כל חמשת הכלים תופסים אותו אור אין סוף, בחמישה מינים שנקראים נרנח"י. "כי המלכות, היא הכיסוי היותר עב, המעלמת על אור אין סוף ברוך הוא, והאור שהיא מעבירה ממנו יתברך למקבלים הוא רק בשיעור קטן, המיוחס לטהרת הדומם של גוף האדם לבד".תרי"ג הרצונות שמקבלים אור דרך עולם העשיה, יכולים לטהר רק את הדומם. זאת אומרת, להיות מתוקנים במידת הדומם, מסך דעביות דשורש.
"ועל כן נק' נפש", האור שמגיע אז לכלים שתוקנו על ידו. "והכלי דתפארת, זעיר אנפין, עביות א', הוא יותר זך מכלי המלכות", כלומר, הוא יותר עב ובתיקונו עם המסך הוא יותר זך. כי זַכות הכלי נקבעת על ידי המסכים, על ידי התיקונים שהוא עושה. "והאור שהוא מעביר מאין סוף ברוך הוא מיוחס לטהרת חלק הצומח דגוף האדם, כי פועל בו יותר מאור הנפש, ונקרא אור הרוח". האדם שטיהר את תרי"ג הרצונות, אחרי אור הנפש, עד דרגת הדומם, ומרגיש את המציאות בכללות, מטהר אותם באור הרוח שמקבל מעולם היצירה. ובאותם תרי"ג רצונות מרגיש אז "רוח", תנועה, אמנם כללית, אבל כבר מבדיל שינויים ברוחניות. "כי פועל בו יותר מאור הנפש, ונקרא אור הרוח,"
"וכלי דבינה", אם עולה לעולם הבריאה, אז פועל עליו אור הבינה דרך כלי דבינה דעשר ספירות מקוריות. ומטהר בו כל תרי"ג הרצונות עד דרגת הבינה, "יותר זך מתפארת, והאור" הזה, "שהוא מעביר מאין סוף ברוך הוא," כלי דבינה, "מיוחס לטהרת חלק החי שבגוף האדם, ונקרא אור הנשמה." שיש בו כבר משהו מיוחד. לא מן הסתם השם "נשמה" הוא גם השם הכללי, שבו כבר מתחילה להיות הרוחניות, כי יש לו תנועה פרטית, אישית, שיש במין החי. עדיין חסר הרגש הזולת, עדיין לא יכול לעבוד עם לקבל על מנת להשפיע, אבל יש בו כבר חיים פרטיים משלו. זאת אומרת, כל תרי"ג הרצונות, האדם תיקן בעוד דרגת עומק. רכש מסך על עביות ב'. כלי נעשה בתרי"ג הרצונות האלה יותר זך, ומרגיש בהם התגלות אור האין סוף, בדרגת נשמה.
"והכלי דחכמה זך מכולם," מעולם האצילות, "והאור שהוא מעביר מאין סוף ברוך בוא מיוחס לטהרת חלק המדבר שבגוף האדם. ונקרא אור חיה. שלפעולתו אין שיעור. כמו שיתבאר לפנינו." למה אין לו שיעור? כי האדם, שבעומק תיקון תרי"ג הרצונות, מתקן דרגת מדבר, הוא מתחיל כבר לעבוד עם הרצון לקבל שלו. לא בצורה פסיבית, אלא הרצון בעצמו מתחבר לעבודה, ומתחיל לעבוד בעל מנת להשפיע. וכך האדם מקבל מתרי"ג הרצונות שלו כלי פעולה.
עד דרגת נשמה כל הכלים הם פסיביים, "חפץ חסד". שאין לאדם מה לפעול, אלא הוא רק מסכים עם הכל ומצדיק את הכל, מבלי להזדקק לכלום. אין לו במה לפעול. מה שאם כן מעל דרגת נשמה, מדרגת חיה והלאה, אין גבול למה שהאדם יכול לעשות, מפני שהטבע המקורי שלו, הרצון לקבל, כבר מתחיל לעבוד איתו ולעזור להתפתחותו. בכך שרוכש על הרצון מסך אקטיבי ומתחבר לזולת, רוכש רצונות של הזולת, מעבד את הרצונות של הזולת, עם הרצון של עצמו. ויחד עם זה פועל. ולכן אין הגבלה לפעולתו ברוחניות.
למה "נשמה" הוא שמו הכללי של הכלי, אם הכלי אקטיבי רק מדרגת חיה?
מפני שזהו התיקון המלא, שהאדם מקבל מלמעלה, מתכונות הבורא. הוא רוכש תכונת הבינה. אחר כך רק מיישם אותה על הכלים שלו. עדיין הוא זקוק לאורות עליונים שיתקנו את תרי"ג הרצונות של הנשמה בדרגת המדבר, אבל כבר כדי לעבוד בעל מנת להשפיע, עם הרצונות שקנה קודם לכן. זאת אומרת, את תכונת הבורא, תכונת ההשפעה במלואה, כפי שהיא נמצאת אצל המאציל, האדם קונה כבר בדרגת נשמה.
"וכאמור שבפרצוף הנפש, שקנה האדם בכח העסק בתורה ומצות שלא בכונה כבר מלובשת שם נקודה מאור הרוח." כל תרי"ג הרצונות, שהאדם מרגיש, עושה ועובד איתם כלפי הבורא, הם כלי שנבנה על ידי האור, ולכן אינם רצונות לעולם הזה. אלא כלי, נשמה, שגדלה מהנקודה שבלב, אותה נקודת הרצון לבורא, שנפתחת לאדם אט אט ומתחיל לראות ממנה תרי"ג רצונות כלפי האור, כלפי הבורא, שאיתם מתחיל לעבוד.
"ובהתחזק האדם לעסוק בתורה ומצות", כלומר, מושך את האור מלמעלה הנקרא "תורה", שבא ומתקן את תרי"ג הרצונות שלו, שזה נקרא "המאור המחזיר למוטב", אז תיקון כל רצון מתרי"ג הרצונות, הוא נקרא "עשיית מצווה".
ולאחר שעשה את העבודה של תיקון הרצונות כלפי הבורא, ועובד עם כל רצון ורצון "בכונה הרצויה," היינו, בעל מנת להשפיע לבורא, אז "הולך ומטהר את החלק הצומח מבחינת רצון לקבל שבו, ובשיעור הזה הוא הולך ובונה את הנקודה" האור "דרוח לבחינת פרצוף". מדובר רק על קניית הכלי דומם דקדושה, של מלכות דעולם העשיה.
באות מ"ו בעל הסולם עושה סקירה כללית, איך האדם עושה את כל הדרך בכללות. אבל באות מ"ז, הוא חוזר למה שדובר באות מ"ה ואומר, שהאדם לאחר שרוכש כלי דדומם, הולך ובונה את הכלי הבא. כי כאמור בכלי דדומם נמצאים אחוריים של הדרגה הבאה. היינו, נקודה מפרצוף הבא שצריך לבוא, מפרצוף הרוח שעל האדם להתחיל לבנות.
"שעל ידי רמ"ח מצות עשה בכונה," כלומר, הרצונות שהאדם מסוגל לבצע בהם השפעה, אז "מתפשטת הנקודה ברמ"ח אבריה הרוחניים. ועל ידי קיום שס"ה מצות לא תעשה," אותם הרצונות שאסור לו עדיין לעבוד איתם בעל מנת להשפיע, כי נמצא רק ברכישת דרגת צומח, שאין לו עדיין רצונות מתוקנים לעבוד עם לקבל על מנת להשפיע. עליהם הוא עושה צמצום ולא עובד עם שס"ה (365) הרצונות האלה, ואז "מתפשטת הנקודה בשס"ה גידיה."
"וכשנשלמת" כל עבודתו בתרי"ג המצוות, "בתרי"ג האברים כולם," כלומר, עובר בדרגת דומם על כל הרצונות שבו, בלי לדעת כמה רצונות תיקן וכמה לא, היינו, כמה "מצוות" עשה וכמה עוד לא. כי בדרגת דומם אין לו עדיין את ההרגשה וההבנה הזאת. ההבחנות האלה עדיין לא בהשגתו. כי הרצונות עדיין לא מבוררים ומחולקים, אלא מרגישים אותם רק בכללות, כרצון אחד. אז הנקודה הזאת מפרצוף הבא, מפרצוף הרוח, "היא עולה ומלבשת את ספירת התפארת שבעולם העשיה הרוחני". זאת אומרת, מדרגת מלכות דעשיה הוא עולה לדרגת זעיר אנפין דעשיה. "המעבירה לו מאין סוף ברוך הוא, אור יותר חשוב, הנקרא אור הרוח, שהוא מכוון לפי טהרת חלק הצומח שבגוף האדם." לפי המאמצים שהאדם משקיע ומשתדל לקיים את פעולותיו בעל מנת להשפיע, הוא מקבל אור שמתקן אותו.
לאחר שהאדם עושה את כל המאמצים, אז נקודה הזאת "היא עולה ומלבשת את ספירת התפארת שבעולם העשיה הרוחני, המעבירה לו מאין סוף ברוך הוא, אור יותר חשוב, הנקרא אור הרוח, שהוא מכוון" כלפי "טהרת חלק הצומח שבגוף האדם." ואז אדם מקבל את התיקון. לכן בקבלה אומרים: "יגעתי ומצאתי". ואין דרך אחרת. אלא רק מ"ן, יגיעה, זיעה, מאמצים רבים, וכל מה שצריך כדי למלא את סאת היגיעה, לאחריהם מקבלים מלמעלה אור המתקן, ואחריו אור הממלא.
"וכל פרטי דומם צומח וחי שבעולם עשיה המתיחסים לקומת התפארת מסייעים לפרצוף הרוח של האדם לקבל האורות מספירת התפארת" שבעולם העשיה הזה, "בכל השלמות, על דרך שנתבאר לעיל באור הנפש, ע"ש ומכונה משום זה, צומח דקדושה, וכן טבע הארתו כערך צומח הגשמי, שנתבאר לעיל, שכבר יש לו שינויי תנועה הניכרים" כלפיו. האדם מרגיש שינויים בהכרת הרוחניות, באיברים שמתוקנים בדרגת הצומח, "בכל פרט ופרט שבו לפי עצמו, כן אור הצומח הרוחני כבר כחו גדול, להאיר בדרכים מיוחדים לכל אבר ואבר מתרי"ג האברים שבפרצוף הרוח". כל הרצונות כבר נמצאים ביתר עומק של תיקון, שהאדם מרגיש בהם תנועה.
"שבפרצוף הרוח וכל אחד מהם מראה כח הפעולה המיוחס לאותו האבר. גם עם יציאת פרצוף הרוח בשלימות, שהאדם גומר אותו, נכנס עד לסוף השגת פרצוף רוח. זאת אומרת, גומר את התיקון וגומר את המילוי של כל תרי"ג הרצונות בדרגת הרוח, בעביות א'. אז "יצאה עמו נקודה של המדרגה העליונה ממנו דהיינו נקודה של אור הנשמה. שהיא מתלבשת בפנימיותו."
מהו ההבדל האיכותי בין רמ"ח לשס"ה?
רמ"ח הם למעלה מחזה דגוף האדם. ושס"ה למטה מחזה דגוף האדם. "גוף" הכוונה לפרצוף. תרי"ג הרצונות של האדם הם מבנה של כלי רוחני, שמתחלק ללמעלה מחזה ולמטה מחזה. למעלה מחזה הם חב"ד חג"ת, כלים דהשפעה, ולמטה מחזה כלים דנה"ימ, כלים דקבלה.
בכלים דהשפעה התיקון הוא, שרוכשים כוחות ומסכים ועובדים איתם בדרגות נפש, רוח, נשמה. ומה קורה בינתיים בכלים דקבלה? גם הם עוברים תיקונים יחד עם כלים דהשפעה. אבל התיקון שלהם הוא, שעושים עליהם צמצום ולא משתמשים בהם, כי עוד לא מקבלים את האור שמטהר אותם.
מבנה אדם הראשון, מבנה הנשמה, נשמת האדם, כולל תרי"ג רצונות, תרי"ג כלים, שמתחלקים לרמ"ח (248) איברים, כלים דהשפעה, גו"ע. ושס"ה (365) גידים, כלים דקבלה, אח"פ. ובקו הסיום שלהם יש עוד שבעה כלים סופיים, "ז' מצוות", "שבע מצוות דרבנן" ("רבנן" מהמילה גדלות, גדול, "רב"). ואיתם יחד מחשבים בנשמה תר"ך רצונות)
ועל ידי האור מקיף, המאור המחזיר למוטב, הם הופכים ל"עשיית מצוות", שרוכשים על תרי"ג הרצונות האלה מסך. ומהו גודל המסך? עביות שורש, א' וב', כלים דרמ"ח. ועביות ג' וד' כלים של שס"ה. בא אור המחזיר למוטב, ולאחריו אור דזיווג דהכאה, שהאדם קובע עם איזו עביות הוא עובד, ואיזו דבקות או התגלות האלוקות, הוא משיג.
כך לומדים בתע"ס. והאדם שנכנס לתיקונים של תרי"ג הרצונות שלו, איברי הנשמה, לומד על עצמו מה שכתוב בתע"ס.
איך מתקנים רצונות לקבל בעביות שונה עם אותו אור?
בכלים דקבלה מותר להשתמש רק לאחר "תחיית המתים". אבל העבודה בדרגות עביות שורש, א', ב', ג', ד', נעשית עם כל תרי"ג הרצונות, שבא האור ומברר את כל הרצונות לעומקם. ולא שתחילה מתקן עביות דשורש, ואחר כך עביות א', בהמשך עביות ב', עביות ג', ובסוף עביות ד'. אלא עובדים עם כל תרי"ג הרצונות לעומק.
האור שמשיגים לתיקון דרגת עביות דשורש, מתקן גם דרגת עביות דשורש בכל הרצונות. בכל תרי"ג הרצונות עובדים בצורה אקטיבית ובעמקות, עם הרצונות ששייכים לעביות דשורש. ועם יתר הרצונות, ששייכים לעביות אחרת, עובדים איתם בכך שעוצרים אותם. אבל העבודה היא תמיד עם כל הרצונות. בדומה לתינוק שעדיין לא יכול ללכת. יש לו רגליים, אבל הוא עוד לא יכול להשתמש בהם. או יש לו ידיים, אבל בינתיים בלי יכולת לעשות בהן תנועות מבוקרות. אותו דבר בעבודה הרוחנית.
לאדם יש תמיד תרי"ג רצונות. ותמיד בא האור ומגדיל אותם לפי התוכנית. כמו תינוק שקודם גדל הראש, אחר כך הרגליים או הידיים. כל תקופה ותקופה הוא גדל בצורה קצת אחרת, שונה, אבל תמיד גדל כל האדם. וכך גם בעבודה עם תרי"ג הרצונות. אפילו שמתקנים דרגה דעביות א', או דרגה דעביות ב', או ג', אבל מתקנים את כולם. אלא יש שוני באופי העבודה עם כל רצון. כי הרצונות באדם, למרות שכולם הם רצון לקבל, אבל ישנם רצונות שנמצאים בהתפתחות, שאי אפשר לקבל בהם על מנת להשפיע, אלא רק להשפיע על מנת להשפיע.
האם בדרגת נשמה מתכללים עם הנשמות האחרות?
התכללות האדם עם נשמות אחרות, מתחילה אחרי שעוברים לדרגת נשמה. בהקדמה ל"תלמוד עשר הספירות" לומדים, שהאדם לאחר שעובר שני מצבים בהסתר פנים, הוא נכנס לרוחניות. בשתי דרגות ראשונות, דרגות של שכר ועונש, הוא עובד ומתקן את השגגות. ולאחר מכן נכנס לשתי דרגות האהבה, שמתקן את עצמו ומתחיל להרגיש את צער הציבור, ואחר כך זוכה לנחמת הציבור.
רק בעולם הבריאה משיגים את צער הזולת. זאת אומרת, מתחילים לעבוד באהבה ובחיבור עם הזולת. החיבור עם הזולת מתחיל רק לאחר תיקון מסוים של הרצונות. אחרת אי אפשר להתחבר בהם. כדי להתחבר ברצונות, צריך להיות בדרגת בינה. "חיבור" נקרא להרגיש מה שיש בלב הזולת, כדי להשפיע לו, לעזור לו, לקבל את לבו כמו לב שלי. ולקחת מהזולת את הכלים הריקניים, היינו, שסובלים, זה נקרא "להצטער בצער הציבור".
ולאחר שהאדם מתקן את עצמו בלהתחבר לכל הכלים ורוצה להשפיע להם, הדרגה הבאה היא, שמקבל על כל הכלים האלה אור המתקן ואור שממלא אותם. זה נקרא ש"זוכה לנחמת הציבור". שכל הכלים שחיבר לעצמו, של כל הכלי דאדם הראשון הופך להיות כלי שלו. ככלי לא מתוקן, במצב של כלי חשוך, שנמצא בסבל רב, ובמצב של הסתרה. אבל הוא מוכן לקבל את הכלים האלה, מוכן לתקן אותם, מוכן לחיות בשבילם.
ורק לאחר מכן הוא מקבל אור שמתקן אותם וממלא אותם. כמו שקורה עם הכלי הפרטי. וזו דרגה גבוהה יותר. ומתי הדרגה הזאת מוכנה באדם? אחרי שתיקן את עצמו, את הכלי שלו לדרגת בינה, בעולם הבריאה.
מה תפקיד הזולת בדרגות נפש ורוח?
תפקיד הזולת הוא תמיד, שנעשה את העבודה לצאת מהכלי שלנו החוצה, שזה נקרא "השפעה". אבל איזו השפעה היא יכולה להיות, אם יציאה מחוץ לעצמי היא מדרגת בינה ואילך? אלא שם הוא העבודה לחבר לעצמו את הכלים של הזולת, את כל יתר הנשמות של אדם הראשון, ולעבוד איתן כמו שהן שלו. ובאמת הן שלו, אלא רק שם מתגלה לו, שכך הוא מחובר אליהן. אבל זה מתגלה לו לפי הֵקדם הרצון. כי אין כפייה ברוחניות.
מה שאין כן, במצבנו שעובדים עם הזולת, זו רק הבעת רצון להגיע להשפעה בכללות. כל אחד רוצה לצאת מעצמו כדי שנגיע למצב שנכללים בבורא. בדרגת בינה עבודת הזולת היא על הכלים ועל המסכים, ובדרגתנו העבודה היא לרצות את זה כביכול, בלא לשמה.
האם בכלי דמלכות דתפארת זה עדיין זמן ההכנה?
האדם משתדל ועובד בעבודה לפי המזדמן לו. ולאחר שמקבל רצון אמיתי, ונותן את סכום היגיעה הנדרשת לפי "יגעתי ומצאתי", הוא מקבל מלמעלה אור שמתקן אותו. ומהיכן בא האור הזה? הוא בא דרך עשר ספירות מקוריות, שעליהן מתלבשת נשמת האדם. ואיזה חלק של הנשמה במיוחד נהנה מהאור הזה? חלק עביות דשורש, חלק הדומם, חלק הזך ביותר. אבל שמציינים "עביות דשורש", מתכוונים לכל תרי"ג הרצונות שמיתקנים בעביות דשורש. לחלק הדומם שנמצא בכל תרי"ג הרצונות. כי כל העשר ספירות כלולות מעשר. אי אפשר לפרט את סדר הרצונות שנתקן בו, אבל בכללות הוא גדל.
זה בולט יותר בדרגת הרוח, שמגיע לו תיקון של אור הרוח. אז הוא מתקן כל אחד ואחד רמ"ח איברים ושס"ה גידים. במה מתקן? בעובי, בעומק העבודה איתם, בדרגת עביות א'. ומאיפה הוא מקבל אור לאותה עביות א'? שמתקן תפארת דעולם העשיה, ומה שמשיג בהתאם לזה. ומה עם כל יתר הכלים? כל יתר האורות נרנח"י שבעולם העשיה, מסייעים לו בכך. זאת אומרת, הוא מתקן במיוחד כלי דעביות א', אבל גם מתקן עביות א' בכל תרי"ג הכלים.
בדומה לאור, שהיה בא כדי לתקן לאדם את חוש הראייה. הוא היה בא ומתקן לו את הראייה, ויחד עם זאת היה צורך שיבוא ויתקן את כל יתר הכלים בגופו, שמופעלים על ידי אותו חוש הנקרא "ראייה". התיקון היה מתבצע על כל תרי"ג הכלים, שיש להם קשר לחוש הראייה, כולל ידיים, רגליים וכו'. אבל חוש הראייה היה נשאר העיקרי, הראשון, המיוחד, וכל היתר רק בהתכללות עימו. ולאחריו היה בא האור שמתקן את חוש השמיעה. והיה מתקן את הכלי שנקרא "שמיעה", ובכל תרי"ג הרצונות היו ניתקנים אותם הכלים, האמצעים, שמופעלים על ידי חוש השמיעה. תמיד גם פרט וגם כלל.
מה זה נקרא שהאדם מתקן את עצמו בדרגת דומם?
"דומם" מתייחס לדרגת התיקון, על מידת האגו שמתגלה באדם. מה שמתגלה ומה לא מתגלה מהכלי הכללי, שעליו האדם עובד, הוא רוכש תיקון כלפי הרוחניות, שברוחניות הוא נקרא "דומם". מה זה דומם? שהוא כבר קיים, לעומת קודם שלא היה קיים.
כל הרצונות שגדלים באדם, לא לתענוגים דעולם הזה שאין להם תועלת ברוחניות, אלא רצונות לרוחניות, האדם מתקן אותם בדרגה כזאת, שנמצא בעולם הרוחני בדומה לאבן, שמניחים אותה במקום מסוים, ושם היא קיימת בלי שום תנועה מעצמה. אלא רק פועלים עליה כוחות חיצוניים, רוח, גשם, טלטלות, שבירות. אבל היא בעצמה דוממת.
בדרגת דומם הרצונות של האדם מתוקנים עם מסך, אבל בצורה לגמרי פסיבית, שלא נוגע בכלום, בהכרה שאסור לעשות שום דבר, שאם עושים איזו תנועה, מיד נופלים למטה ויוצאים מהעולם הרוחני. כי אין מסך ליותר. זה נקרא שמגיעים לדרגת הדומם הרוחני.
מהו תיקון לעומק?
"עומק" נקרא שכל תרי"ג הרצונות מיתקנים לעומקם. תמיד יש לאדם תרי"ג רצונות, "גוף". אפילו אם הוא עובר, אפילו אם כבר נולד, ואפילו שגדל עד לאדם גדול. תמיד יש בתוכו תרי"ג פריטים, אפילו בטיפת זרע. ומה ההבדל בין אדם גדול לטיפת זרע? ההבדל הוא בהתפתחות, בהתנפחות של כל תרי"ג הרצונות, עד כמה הרצונות גדלים ומקבלים מסך.
רצונות שגדלים סתם כך, הם "ערימה" של רצונות. אבל אם מקבלים עליהם מסך, הערימה הזאת מקבלת צורה של הבורא. לאט לאט בדומה לאותו יצור משונה שגדל בבטן אימא, למרות הצורות המשונות שלו, כל תרי"ג הפריטים שבו גדלים. אף אחד מהם לא עוצר את התפתחותו. כי כל אחד מהם כלול גם מהאחרים.
לכן כשאומרים בקבלה, שמתפתחים, מתכוונים לעומק השימוש בתרי"ג הרצונות. אם אפשר להשתמש בהם בעל מנת להשפיע, בדרגת עביות דשורש שבהם בכולם, זה נקרא שנמצאים בדרגת דומם. ובדרגה הדומם ישנם רצונות יותר אקטיביים וישנם רצונות יותר פסיביים. בעולם הזה רואים זאת בהתפתחות עובר. יש לו ראש ואין לו ידיים ורגליים. אבל לא שהם אינם, אלא עד כדי כך הם לא אקטיביים, שלא רואים אותם.
גם לאחר שהוא נולד, בקושי רואים ידיים ורגליים, לפעמים אפילו קושרים אותם, כי אין בהם צורך. אבל העיקר שהבטן תעבוד, שיקבל, בצורה פסיבית כזאת, שנותנים לו ואחר כך יוצא, נותנים ויוצא. כך הוא הולך וגדל בהתאמה למה שעובד בו. ולאט לאט מצטרפים כל יתר תרי"ג הרצונות ונכנסים לפעולה. וזה נקרא שעובד על תרי"ג הרצונות לעומק. תחילה בדרגת שורש, אחר כך בדרגה א' של תרי"ג רצונות, ב' תרי"ג רצונות, ג' ובסוף ד'.
מה זה נקרא בדרגת דומם לשמור ולא לעשות שום תנועה?
כמו בכל דרגה רוחנית, דומם, צומח חי ומדבר. האדם יודע שהוא נמצא בדרגת הדומם, ושומר על הדרגה הזאת. לא עולה מעליה ולא יורד למטה ממנה. אלא נמצא בה ושומר את עצמו בה. עבד עליה, קיבל את הרצון, קיבל את התיקון. ואם נמצא באותה דרגה, מוסיף מעליה תפילה, ברכישת דרגה יותר גבוהה, אבל מדרגת הדומם. יכול להוסיף עליה, אבל שומר על דרגה הזאת.
מהי הפעילות בדרגת הדומם?
הפעילות של הדומם מאוד פשוטה. הרצון לקבל בדרגת דומם מקבל תוספת מאחוריים של דרגת הרוח, מדרגת צומח. זאת אומרת, כל פרט ופרט מהרצונות, כל רצון ורצון, מתחיל להרגיש שיש בו כביכול איזו תנועה. תנועה בלהבדיל בין בורא ונברא, בין קליפה וקדושה. ובהתאם לה הוא מתחיל לתקן את הרצונות האלה שיהיו בתנועה נכונה. היצר שלו סוחב אותו שמאלה, והוא מבקש תיקון ימינה, כלפי רכישת מדרגת הרוח.
מה הקיום בדרגת דומם רוחני?
הקיום של הדומם הוא להימצא בעולם הנאור, שנפתחות לו העיניים. אבל הוא לא יכול לקחת חלק פעיל בו. יש לו רצונות ודחפים לעשות ולבצע, אבל הוא עוצר את עצמו, כי יודע שאין לו כוחות. זה נקרא "לא תעשה", שמגביל שס"ה רצונות שלו, ואסור לו לעשות בהם משהו.
מה הם רמ"ח ושס"ה בעבודה עם תרי"ג הרצונות? רמ"ח פירושו, שעובדים על כל תרי"ג הרצונות בכך שעל ידם משפיעים. שס"ה אומר שעובדים על כל תרי"ג הרצונות, בכך שלא מקבלים בהם כלום. כי בכל הרצונות יש ה' בחינות דעביות. אין סתם רצון להשפיע, גלגלתא ועיניים, אלא גם בתוכם נמצא רצון לקבל.
לכן החלוקה הזאת לרמ"ח ושס"ה היא חלוקה גם כלפי אופי העבודה. גם הרצון הזך ביותר מתרי"ג הרצונות יש בתוכו רצון לקבל שחייב לקום לתחייה. החלוקה לגלגלתא עיניים ואח"פ היא חלוקה איכותית כלפי העבודה עם הרצונות. אבל היא קיימת בכל רצון ורצון.
כל פרצוף רוחני, כל כלי שעובדים איתו, יש בו כתר, חוכמה, בינה, זעיר אנפין ומלכות באורך. וכתר חוכמה, בינה, זעיר אנפין ומלכות בעובי. זאת אומרת, אפילו שעובדים עם כתר, עם הרצון הזך ביותר, יש בו חלק מסוים שהוא מלכות. לכן עובדים על כמות ועל איכות ועל העומק, בכל הכיוונים, גם ברוחב וגם בגובה. אי אפשר לעבוד עם הרצון דרוח, אם לא עובדים בכתר וחוכמה.
אבל כשעובדים בכתר ובחוכמה, עובדים על כתר של כל הכתרים בכל הרצונות, או על חוכמה של כל החוכמות בכל הרצונות.
שמסמנים "כתר" זה כולל מכל תרי"ג הרצונות נציג של כתר. שמסמנים "חכמה" זה כולל מכל תרי"ג הרצונות נציג של חוכמה. לכן העבודה היא על הגוף כולו. כמו בתינוק שגדל. למרות שעדיין הוא לא צריך את הרגליים ויתחיל להשתמש בהם רק בעוד שנה, אבל בלתי אפשרי שיוולד אחרת. כי זה נובע כסימן מרוחניות, שמשתמשים בכל ה"גוף", בכל הרצונות.
נוהגים לתאר את התפתחות התינוק שגדל, שעכשיו הוא כבר תופס בידיים ואתמול הוא התחיל לדבר. אבל זה רק מעיד על כלים שמופעלים יותר, וכלים שמופעלים פחות, מכל תרי"ג הכלים שלו. אבל גם שפועלות רק הידיים יש שם עבודה עם הרגליים של כל יתר הכלים. וכל תרי"ג הכלים משתתפים בפעולה הזאת כי יש התכללות - כח"ב זו"ן לאורך וכח"ב זו"ן לרוחב, לעובי. והקשר בין הספירות הוא באין סוף מימדים. כמו שבעל הסולם מכנה אותה, "התכללות עד אין קץ".
מה לעשות אם מתבלבלים מכל הפרטים האלה?
פרטי הפרטים האלה שמבלבלים הם לא חשובים, כי לא צריך אותם לעבודה. תינוק לא יודע איך הוא גדל. וגם אנחנו לא יודעים איך האוכל מתפרק, ואיך נכנסים הכוחות לגוף, ואיך מתרחשים כל שלבי ההזנה והמילוי. אלא עלינו לעבוד רק על דבר אחד, על ריכוז הבקשה. וכל יתר הרצונות מתעוררים ללא שום פיקוח מצדנו. והתיקון שלהם בא בהתאם למה שצריך, בהתאם למדרגה, מבלי שנדע מה בדיוק צריך לגדול, איזה "אוזן" או איזה "רגל", איזו מחשבה או איזו הבנה, ובהתאם למה.
גם שגדלים אף פעם לא יודעים, רגע אחד קדימה, מה נחשוב, מה נרצה ומה ייצא מכל זה. אלא האדם צריך לכוון את עצמו, שכל הרגעים והמצבים שלו, יהיו מכוונים לכוח העליון, לבורא. אי אפשר לרכוש בפיקוח עצמי מדרגות שעוד לא רכשנו, הרי לא נמצאים בהם.
גם מדרגות שעוברים, מבינים רק במידה שנמצאים במדרגה הכללית. אם עולים לעולם היצירה, מרגישים את כל המציאות, גם מעל עולם היצירה, במובן, באופן, בשכל, של עולם היצירה ולא יותר. כך ילד קטן מרגיש את העולם. הוא רואה מה שרואה מבוגר, אבל יש לו ראייה והבנה משלו. ולמרות שנמצא באותו עולם, אבל כמו שרואה אותו ילד.
אדם שנכנס לרוחניות מה הוא צריך לעשות?
יש לו הבנה והוא יודע מה צריך לעשות הלאה. הוא מבטל את עצמו בכל הרצונות. ומחכה שיתעוררו בו רצונות כדי כל רגע ורגע, על פני מה שמתעורר (והוא לא יודע מה יתעורר), על פני כל הרצונות האלה להידבק בבורא. כי מה מתגלה לו? מתגלה אלוקות, מתגלה הבורא. מהו "עולם"? "עולם" היא הופעת הבורא בנברא. מידת התגלות הבורא בנברא היא נקראת "עולם".
במה צריך לתקן את הרצונות בעולם הזה?
צריך לתקן שכל הרצונות יהיו תחת הרצון לרוחניות. שרצון לרוחניות יהיה מעל פני כל הרצונות.
מה ההרגשה בדרגת דומם?
בדרגת דומם יש לאדם הרגשה, שהוא נמצא בעולם הרוחני. הוא יודע כלפי מי הוא צריך לבטל את עצמו. אין לו פרטים עדיין בהשגה, אבל יש לו כעין כללות אור, שכלפיו הוא עובד.