"וע"י העסק בסודות התורה ובטעמי מצות, הוא מטהר חלק החי מהרצון לקבל שבו, ובשיעור הזה הולך ובונה את נקודת הנשמה המלובשת בו ברמ"ח אבריה ושס"ה גידיה,"
האדם משך הגלגולים, הולך ומתפתח דרך מאורעות החיים, בניגוד לדומם צומח וחי, מפני שהרצון לקבל שלו הולך ומשתנה. ובהתפתחות הרצון לקבל הוא עובר דרך רצונות גופניים ואחר כך אנושיים, עד שמגיע לרצון לרוחניות. והרצון לקבל הזה, שנובע מהתעוררות הנקודה שבלב, דוחף אותו לחפש מילוי לרצון שלו. כמו כל עסקיו של האדם, שנובעים תמיד מהצורך למלא את הרצון לקבל
והנקודה שבלב היא אחוריים דנפש דקדושה. אחוריים שמלובשים ברצון לקבל דעולם הזה. לכן רק בגמר התפתחות הרצון לקבל דרך גלגולים בעולם הזה, אז הנקודה הזאת מתחילה להראות את עצמה ולדרוש מילוי, והאדם מגיע ללימוד הקבלה. ובלימוד הקבלה האדם עובר כמה אופנים. הוא מתחיל לעבור "זמן הכנה", שעליו לעשות מה שמייעצים לו, כי הוא עצמו עדיין לא מבין מה לעשות. עד שמגיע למצב הנקרא "לא לשמה", היינו, עם כוונות עדיין לעצמו.
אלא בהדרגה הוא רוכש רצון להגיע לבורא, ואמונה שקיים כוח עליון, ויש תכלית ודרך וחוקיות רוחנית, הנקראת "אלוקיות", והוא חייב לרכוש את התכונות האלה לעצמו. ואותה אמונה וביטחון נותנים לאדם תוקף בדרישה, שיבוא אור העליון ויתקן אותו. אבל עדיין מתוך חשבונות מה יצא לו מזה, מתוך כוונות לעצמו. הוא מבין ומעריך את תכונת ההשפעה כתכונה נעלה, ואת הדביקות בבורא כמטרה, אבל לא יכול לנתק את עצמו מקבלת התגמול, מלראות את עצמו מקבל שכר.
המצב הזה נקרא שהאדם נמצא "בקיום תורה ומצות" בכוונה לא לשמה. מהו אותו "קיום תורה ומצוות"? נשמת האדם כוללת תמיד תרי"ג איברים, אפילו במצב נקודה, שעדיין לא מרגישים כל רצון ורצון. אבל אם עוסקים בלימוד הקבלה, הרצונות מתפתחים גם ללא כוונה, היינו, שהם נמצאים בכוונה לא רצויה, בעל מנת לקבל. אבל זה מספיק כדי לטהר את חלק הדומם של הרצון לקבל באדם, כלומר, להוציא אותו למדרגה הרוחנית הראשונה, הנקראת "מלכות דעשיה".
ובמלכות דעשיה, לאחר שהאדם רוכש את המדרגה, מתחילים תרי"ג הרצונות שלו לקבל אור מדרגה מלכות דעשיה. הוא מתחיל לפתוח את הרצונות, לתקן אותם ולעסוק בהם בעל מנת להשפיע. עד שמתקן את כל תרי"ג הרצונות ונקרא שעשה תרי"ג מצוות. כלומר, שתיקן כל רצון מתרי"ג הרצונות, שזה נקרא "עשיית מצווה", על ידי האור המחזיר למוטב, הנקרא "תורה".
אלא בגמר המדרגה מרגיש שמלובשת בתוך הרצונות שלו, נקודה יותר עמוקה, מדרגה יותר גבוהה, דרגה הבאה הנקראת "דרגת צומח". לראשונה היא נראית לו כנקודה, כי תרי"ג הרצונות, האיברים שלה, עדיין לא פתוחים ולא מגולים, אלא הם כולם כנקודה. ואז האדם מתחיל לרכוש את נקודת הצומח על ידי שמקיים תורה ומצוות בכוונה הרצויה, בכוונה על מנת להשפיע לבורא.
ולאחר שגמר ורכש את המדרגה, בסופה הוא מתחיל להרגיש מדרגה עוד יותר עמוקה בתוך החומר, או עוד יותר גבוהה בסולם המדרגות. וגם באחוריים שלה היא נראית לו כנקודה, אבל נקודה מדרגת חי. ואותה הוא רוכש לא כמו דרגת הדומם בקיום תורה ומצוות ללא כוונה, היינו, בלא לשמה, ולא כמו בדרגת הצומח, בקיום תורה ומצוות לשמה, היינו, על מנת להשפיע, אלא "על ידי עסק בסודות התורה וטעמי מצוות", כהגדרת בעל הסולם. זאת אומרת, אותה רמה של תיקון תרי"ג הרצונות הנקראת "דרגת חי", האדם רוכש על ידי העסק בסודות התורה ובטעמי מצוות.
לעיתים מתייחסים לעולם הזה כנמצא בעולם העשיה. אבל במקום לומר שהוא נמצא למטה מעולמות הטומאה, אומרים שעולמות א"ק, אצילות, בריאה, יצירה, עשיה, דקדושה או דטומאה, שיורדים מלמעלה למטה, מתלבשים על עשר ספירות מקוריות, קודם עולמות דקדושה, ועליהם עולמות דטומאה, הנקראים לכן "חיצוניים". ועל הדרגה האחרונה דעולם העשיה, עוד יותר חיצונית, מלבישים את העולם הזה. זאת אומרת, העולם הזה מתלבש לכל רוחב עולם העשיה מבחוץ.
בקיום תורה ומצוות ללא כוונה, בעל מנת לקבל, רוכשים דרגת דומם, מלכות דעשיה. בקיום תורה ומצוות בכוונה על מנת להשפיע, רוכשים דרגת צומח, זעיר אנפין דעשיה, או תפארת כללית או זעיר אנפין כללי. בקיום סודות התורה וטעמי מצוות, רוכשים דרגת חי, בינה דעשיה, או בכללות בריאה כי מקבלים מעולם הבריאה.
"וע"י העסק בסודות התורה ובטעמי מצות, הוא מטהר חלק החי מהרצון לקבל שבו, ובשיעור הזה הולך ובונה את נקודת הנשמה המלובשת בו ברמ"ח אבריה ושס"ה גידיה, וכשנשלמת בכל בנינה ונעשית פרצוף, אז עולה ומלבשת לספירת הבינה שבעולם העשיה הרוחני," בקדושה, "שכלי זה הוא זך ביותר לאין ערך על כלים הראשונים תו"מ," תפארת ומלכות "וע"כ הוא מעביר לו אור גדול מא"ס ב"ה, הנקרא אור הנשמה."
"וכל פרטי דומם צומח חי שבעולם עשיה, המיוחסים לקומת הבינה, נמצאים משמשים ומסייעים לפרצוף הנשמה של האדם, לקבל אורותיו בשלמות מספירת הבינה, ע"ד שנתבאר באור הנפש ע"ש." על זה שמתבאר לאור הנפש.
בכל הדרגות דומם, צומח, חי, מדבר, אלוקות. בזמן שרוכשים כל אחת מהן, כל יתר הדרגות גם הן נמצאות בעבודה, כי תמיד עובדים בכל תרי"ג הרצונות. אבל את כל תרי"ג הרצונות מתקנים למשל בדרגת הדומם. כמו בפרצוף רוחני, שיש בו כתר, חכמה, בינה, זעיר אנפין ומלכות. אפילו בזיווג דהכאה הקטן ביותר משתתף פרצוף שלם של מאה ספירות, עשר ספירות בהתכללות זו בזו.
וכך גם בתרי"ג הרצונות. אלא יש עיקר ויש טפל. מה שמתקנים כי מסוגלים לתקן, ואז בא האור ומטהר. והאור שבא כאשר עושים "תורה ומצוות" ללא כוונה, הוא בא מהמלכות ונקרא "אור הנפש". אור המתקן את הדומם. מהו "דומם"? תרי"ג רצונות דנשמה בעומק, בגובה, של מלכות. כלומר, בעביות דשורש. ואור הנפש לא מסוגל לתקן יותר, מפני שהאדם עצמו לא מסוגל ליותר. אפילו הכוונה שלו היא עדיין על מנת לקבל.
עד שמגיע לדרגת החי. "והוא נק' ג"כ בחינת חי דקדושה, להיותו מכוון נגד טהרת חלק החי שבגוף האדם." מתקן את תרי"ג הרצונות ברמה, בגובה, הנקרא "חי". כלומר, שיש לכל רצון ורצון תנועה פרטית משלו ותוקף, והוא אינו שייך לרצונות אחרים. "וכן טבע הארתו, כדרך שנתבאר במין החי הגשמי (לעיל אות לז) שהוא נותן הרגשה פרטית לכל אבר ואבר מתרי"ג אברי הפרצוף להיות חי ומרגיש בהרגשה חפשית לכל אחד מהם בלי שום התלות בכלל הפרצוף, עד שנבחן. שתרי"ג אברים שבו הם תרי"ג פרצופים המיוחדים במיני הארתם," חופש של תרי"ג פרצופים. עד כדי כך לכל רצון יש נטייה משלו וחופש לפעול ללא שום חשבון עם אחרים. אבל "ללא שום חשבון אחרים" נקרא שהוא לוקח בחשבון את כל יתר תרי"ב המצוות מתוך תרי"ג הרצונות, תרי"ג האיברים. לכן יש לו חופש.
מתי נותנים לאדם מידת חופש? בדומה לתינוק. במידה שמקבל שכל נותנים לו אפשרות לזוז ולפעול, אחרת יזיק לעצמו. וכך במידה שהאדם מתקן את הרצונות שלו, הם נעשים חופשיים. אבל חופשיים בכך שהם מקבלים אותם אופני עבודה, כמו שבא מהבורא. ולא שהאדם מתחיל לשנות את המציאות. אלא המציאות מתחילה להתגלות לו. והוא מתחיל להכיר כנגד הרצון שלו, איך הוא מקבל אותה, כרע או כטוב, ומתקן את היחס שלו מרע לטוב. מתקן את עצמו לראות את המציאות נכונה וצודקת במאה אחוז. ומגיע להצדקה, לדרגת צדיק.
ואז נקרא שהאדם רוכש את המציאות, רוכש כלים שמקיים בהם, מה שבין כה וכה מתקיים גם בלעדיו. ולא שמתחולל שינוי כלשהו במציאות, במערכת העולמות או במערכת הנשמות. אלא פותחים לאדם את המציאות, באותה מידה שהוא מסוגל להתכלל בה, ולרצות שתתקיים כפי שהיא מתקיימת מיד ה'. רק כלפי האדם הכל מתגלה. הוא בעצמו מכיר את המציאות ומרצונו הוא משתתף בה. מרצונו החופשי הוא מקיים תרי"ג כוחות, תרי"ג רצונות. ולא הבורא עושה זאת בתוכו ללא התערבות האדם.
"שתרי"ג אברים שבו הם תרי"ג פרצופים המיוחדים במיני הארתם, כל אחד לפי דרכו. ומעלת אור הזה על אור הרוח ברוחניות, היא בערך הפרש מין החי כלפי הדומם וצומח בגשמיות. וכן יוצאת נקודה מאור החיה דקדושה (שהיא אור ספי' החכמה) עם יציאת פרצוף הנשמה ומתלבשת בפנימיותו." לאחר שגומרים עם נקודת הדומם ועולים לצומח ולחי, עולים הלאה לדרגת המדבר.
מה זה תרי"ג רצונות?
הבורא ברא רצון לקבל. הרצון הזה מתפתח כלפי עצמו, כלפי הכרת עצמו. הרצון הזה כולל תרי"ג רצונות פרטיים המתחלקים לעשר ספירות. כתר, חכמה, בינה, זעיר אנפין ומלכות, שמתחלקות בחזה לגלגלתא ועיניים שהם רמ"ח רצונות, ולאח"פ שהם שס"ה רצונות.
למה יש עשרה רצונות ולא אחד?
אם יש רק רצון אחד, רצון להנות, ואור אחד שמגיע ונותן תענוג, מילוי, אז למה במקום אחד יש עשר ספירות ותרי"ג רצונות? משום שהרצונות האלה התפתחו על ידי האור בהרגשה עצמית לעשרה חלקים, או לשש מאות ושלוש עשרה חלקים. וכל החלקים האלה רוצים רק את הבורא. אם הם רוצים אותו על מנת לקבל, הם נקראים "טומאה". אם הם רוצים אותו על מנת להשפיע, הם נקראים "קדושה". אבל הם רוצים רק את הבורא. כי ברוחניות אי אפשר אחרת. ברוחניות יש רק נברא ובורא. מדובר רק על תיקון הרצונות האלה לא יותר.
מה ההבדל בין רצון לרצון?
קשה להסביר מה ההבדל בין הרצונות, מפני שגם בין הרצונות העכשוויים שלנו, האדם לא מבדיל ולא מרגיש, ולא יודע איך הם פועלים, וכלפי מה ומי. אבל ההבדל בין הרצונות של דרגות דומם, צומח וחי, הוא בעומק. בכל דרגה יש אותם שש מאות ושלוש עשרה רצונות, אלא בדרגת דומם משתמשים בכל הרצונות בצורה דוממת. כלומר, כמו טיפת זרע הנכללת ברחם, או כמו עובר קטן, בדומם שהגיע לגמר בישולו. ואין לאדם שום דבר מעצמו. הוא לא קיים, אין לו רצונות משלו, אלא עדיין כולו כולו יצור, שנמצא תחת השפעת כוחות חיצוניים כלפיו. כך האדם מופעל מלמעלה.
ואיך הוא מתפתח לדרגת צומח? הוא מבטל את עצמו ונעשה יותר עובר. ככל שמגדילים בו רצונות, הוא פחות ופחות מתערב בהנהגה ובהשגחה, וכמו גוף חי של עובר ברחם אמא. ככל שיש לו יותר הבנות, יותר מידע, יותר הפרעות, איך בעצמו להתערב או משהו לעשות, הוא הולך ומגביל את עצמו. כלומר, מקבל על עצמו צורות לא לפי רצונו, אלא לפי רצונה של ההנהגה. וכך הוא מקבל צורת ה', צורת ההַנְהגות, צורת המנהיג, על הרצונות שלו, ונעשה ליצור, לעוברבשל. ומגיע לדרגה הבאה של התפתחותו.
ובדרגה הבאה הוא שוב צריך להגביל את עצמו כלפי אותם תרי"ג רצונות, אבל רצונות בתנועה, שזו איכות אחרת של תפיסה בהנהגת הבורא. וגם כלפי ההנהגה הזאת, עליו לבטל את עצמו, ולהסכים עם ההנהגה הזאת, כלומר, לקבל על עצמו צורה של החוק העליון שקיים מחוץ לו. וכך הוא הולך וגדל. הוא מקבל על רצונות בדרגה עמוקה יותר, בדרגה של עביות א', את ציור ההנהגה. וכך קונה על הרצונות שלו דמות, אותה דמות הנקראת "דמות ה'". ואז הוא בא לדרגת החי.
ובדרגת חי שוב פותחים לו אותם תרי"ג רצונות, אבל בעומק גדול יותר, בדרגה של ב' דעביות. והאדם חייב על ידי אור שבא מדרגת בינה דעשיה, ולא ממלכות דעשיה שפועל על הדומם, או מתפארת דעשיה שפועל על הצומח, לקבל על עצמו אותה ההנהגה שמתגלה לו. כי הבורא מתגלה כלפי הרצונות הפרטיים שלו, והאדם מרגיש את הרצונות שמתגלים בו כלא מתוקנים.
האדם מתגלה לעצמו כלא מתוקן, כי מלכתחילה תרי"ג הרצונות שלו, הנקראים "גוף", באים ממערכת אבי"ע דטומאה, ונמצאים בצורה הפוכה מהנהגת הבורא אותם. לכן תחילה הוא לא מסכים עם ההנהגה. ואז שוב צריך בדרגת החי לעבור הכרת הרע ותיקונים, על ידי האור שבא מבינה דעשיה, או מבינה עצמה, מעולם הבריאה, שזה אותו טבע של האור, ולתקן את הרצונות בעומק של עביות ב'.
ומה ההבדל באמצעי שנדרש לאדם (הנקרא "קיום תורה ומצוות") כדי לתקן את הרצונות שלו, מדרגת דומם לדרגת צומח? בדרגת דומם צריך לעשות מה שאומרים לנו המקובלים. כלומר, לבנות קבוצה ולעסוק בהפצת חוכמת הקבלה ובלימוד. ואז הכל מתרכז בזמן הלימוד, אם האדם לומד מספרי קבלה מקוריים. ואפילו "לא לשמה", שלא מבין מה כתוב ורוצה להנות לעצמו. אבל אם הוא מבין שצריכים להגיע לעל מנת להשפיע לבורא, ומשתדל ועושה כל מה שבידו לעשות, למרות שלא יודע איך ולא מבדיל בתרי"ג איברים, כמו בעובר, כמו דומם, אז הוא מגיע לרכוש דרגת צומח. ואז הוא מתחיל להרגיש על עצמו, את כל מה שכתוב בספרים.
היכן נמצא העולם הזה?
העולם הזה נמצא תחת מערכת אבי"ע דטומאה ומונהג על ידה.
מהו תיקון על ידי סודות התורה וטעמי המצוות?
בדרגת דומם, האמצעי שעל ידו האדם מתקן את עצמו, נקרא "קיום תורה ומצוות ללא כוונה", או נקרא "לא לשמה". בדרגת צומח, האמצעי להגיע לתיקון עשר הספירות של עביות א' דתרי"ג רצונות, נקרא "קיום תורה ומצוות בכוונה", היינו, על מנת להשפיע נחת רוח לבורא. ובדרגת החי, האמצעי להגיע לתיקון של תרי"ג האיברים, תרי"ג הרצונות, הוא אור הבינה, הנקרא "על ידי עיסוק בסודות התורה וטעמי מצוות".
אבל כל האמצעים האלה הם אותו האור, ואותה הקבלה, ואותו "תלמוד עשר הספירות". אלא מדובר בעומק ההבנה והתפיסה של האדם, במה הוא עוסק בהתאם לרצון שלו. ולא שישנם ג' מַדַפים עם אמצעים, והוא לוקח אקדח כדי לטפל בעביות א', ותותח כנגד עביות ב'. אלא זה אותם רצונות רק שנפתחים בעומק יותר גדול, ולכן כנגדם צריך עוצמת אור גדולה יותר. אבל האור נמצא במנוחה מוחלטת. הוא מתגלה לאדם בעוצמה גדולה יותר, מפני שהרצונות של האדם הולכים וגדלים.
וכך האדם קובע איזה סוג אור ואיזו עוצמת אור, כוח של אור, יתגלה כלפיו. בזמן העיסוק בתיקון הדומם שבו, מתגלה לו אור פשוט שלא מבדיל בו מאומה, אלא בא אור מקיף ומתקן את האדם, מבלי שהוא מכיר אותו ויודע להשתמש באור הזה. אבל בדרגת צומח כבר יש לו תנועה. יש חושך וכנגדו האדם מבדיל באור, כלפי כל רצון ורצון שלו. ורואה מהם הרצונות שלו, על מנת לקבל או על מנת להשפיע. מתחיל להיות בו אמצעי שונה. הוא מרגיש את השוני באותו האור המתקן, ומבדיל שהאור הזה הוא בא ממקור גדול וגבוה.
מדוע? כי ההבדל בין אור שבא ממלכות דעשיה בדרגת הדומם, לאור שבא מתפארת דעשיה בדרגת צומח, ומבינה דעשיה בדרגת החי, הוא במידת ההעלמה, הכיסוי, שמסתיר את האור. אור אין סוף שבא מלמעלה, פועל דרך חמישה וילונות, הסתרות, עולמות: א"ק, אצילות, בריאה, יצירה, עשיה. והאדם נמצא או אחרי אותו עולם שממנו הוא מקבל, או עולם היצירה, או עולם הבריאה וכו' או אפשר לתאר זאת בצורה אחרת. כחוט אין סוף של עשר ספירות, שעליו מתלבשים העולמות א"ק, אצילות, בריאה, יצירה, עשיה, ונשמת האדם מתקדמת ומקבלת מהם יותר ויותר פנימית. ולכן אומרים שהאדם מקבל אור או ממלכות דעשיה, או מתפארת דעשיה, או מבינה דעשיה. כלומר, האור נעשה יותר פעיל ובעוצמה חזקה ויעילה יותר.
ואפשר גם לומר, שהאור הוא אותו אור, אלא האדם פותח את העולמות בכלים שלו, כי כל העולמות נמצאים גם בתוך האדם. ועל ידי התיקון שלו, כיסוי שלו על האור העליון, הוא מבטל אותם. האדם משלים את עצמו לגובה הרוחני, ומאותו הגובה הוא מבטל את ההעלמה, כי מעלים את הרצון לקבל שלו, במקום שעושים זאת העולמות. ותמיד אנו נמצאים באיזון עם האור שמגיע אלינו. ככל שהאדם עצמו מכסה, מבחוץ נעלם הכיסוי או העלמה.
מה צריך קודם - לקבל כוונה שלימה או לעבור את המחסום?
עד שלא עוברים על כל תרי"ג הרצונות בלא לשמה, לא יכולים לעבור מחסום ולהיכנס לקדושה. כי לא עושים עדיין את סכום היגיעה המספקת הנקרא "סאה". עוד לא מגיעים לרצון הכללי הגדול להיכנס לרוחניות. בכל רמה האדם חייב לעבור תרי"ג רצונות, אפילו שנמצא בלא לשמה, עדיין בגשמיות. הוא צריך להיכנס ללא לשמה ולעבור במצב לא לשמה ד' דרגות העביות, א' ב' ג' ד'.
ולאחר שהוא מגיע לדרגת ד' דעביות, שרוצה בכל הלב רק את הבורא, כמו בעל תאווה גדול שרוצה את אובייקט התאווה שלו. כפי שמתאר בעל הסולם במכתבו ("פרי חכם - אגרות קודש", דף ע'), הוא גומר את השלב הזה ועולה לדרגה הבאה, ללשמה, לרוחניות. וההבדל הוא בתפיסת האדם, כלפי האדם. אבל העבודה שלו היא באותם שש מאות שלוש עשרה רצונות ואין לו כלי אחר.
גם משך כל ההיסטוריה מרגע שנעשינו קיימים, דרך כל הגלגולים בעביות שורש א' ב' ג' ד' ועד למצבנו הנוכחי, עוברים על אותם שש מאות שלוש עשרה רצונות. רק לא יודעים ולא מכירים אותם. אלא הם מתחלקים לרצון גופני של אוכל, מין וכו', ולרצון אנושי של כסף, כבוד מושכלות. ובסיומם של כל הגלגולים מתעוררת הנקודה שבלב, ומתגלה לאדם הרצון לרוחניות. ואז הוא נכנס להתפתחות של לא לשמה.
מהו "תורה ומצוות"?
"תורה ומצות" נקרא האור שמפתח את האדם. גם על האור שפועל עלינו משך הגלגולים בעולם הזה, אפשר לומר שהאדם מתקדם על ידי תורה ומצוות, אבל הוא לא מבין ולא יודע מה הוא עושה, אבל זה השם הכללי להתפתחות שלו. כי אין התפתחות של הרצון, אלא רק על ידי האור. וההתפתחות בהשפעה הדדית בין אורות לכלים נקראת "קיום תורה ומצוות".
אור שמפתח את הכלי נקרא "אור המחזיר למוטב". אפילו אם הוא מפתח את הכלי לכיוון של רצון לקבל הגדול והטמא. כי בסופו של דבר הוא מחזיר למוטב, משום שתמיד מעלים בקודש ולא מורידים. והפעולות שנעשות על ידי האור בתוך הרצון, נקראות "מצוות", "קיום מצוות". הפעולות האלה נעשות, או ללא התערבות האדם, או בהבנה מועטת שלו, או שהוא מבטל את עצמו שיתקיימו בו ללא התערבות פעילה שלו. או שהוא מתערב בהתערבות פעילה במה שקורה, ולוקח על עצמו למשוך את האור ולעשות פעולה מזמינה מקודם. כלומר, הרצון שלו מקדים את פעולת האור, שזה נקרא מעשים טובים והעלאת מ"ן.
בכל האבולוציה הזאת שקורת עם האדם, הוא בעצם נעשה יותר מעורב במה שקורה. אבל "ואכלתי ישן נושן". הוא רואה שהכל היה גם קודם, אלא רק עכשיו נפתחות לו העיניים ו"מדליקים לו נר בתוך המרתף", כמו בתיאור של בעל הסולם.
איך מתקן רצונות בדרגת נשמה?
תרי"ג רצונות בדרגת נשמה, האדם מתקן מאור שמקבל מבינה דעשיה. והעמקות, ההתערבות בעשיית הכלים על ידי האורות, בעבודה בין כלים לאורות, בקבלת האורות בתוך הכלים, זה נקרא "סודות התורה וטעמי מצוות". שהוא מתחיל להיות פעיל מעל הטבע שלו דרצון לקבל וחופשי ממנו. זה נקרא שהאדם יכול להיכנס לגמרי לתוך הרצונות שלו, על ידי הרצונות שלו, להרגשת האור, טבע האור. לכן זה נקרא "סודות התורה".
ו"טעמי מצוות", שמתחילים לראות בפעולות, כתוצאה מזה שפעולות האדם נעשות לגמרי להשפיע, נעשות בינה. אז מתחיל להרגיש בזה טעמים, תוצאה מקשר עם הבורא. מכאן והלאה הוא מתחיל לקבל על מנת להשפיע. בטעמי מצוות הוא מתחיל להרגיש טעם של האור, מפני שכל רצון ורצון שלו נעשה דומה לאור. כי נעשה בינה ומתנתק מהרצון לקבל. מה זה מתנתק? באותם הרצונות הוא מתנתק. הרצונות שלו מקבלים כזה תיקון, שהם כולם נעשים כבינה.
אם מתקנים ומפתחים אותם בדרגת דומם, מאיפהבאים רצונות לדרגה יותר גבוהה?
אותם תרי"ג רצונות, שש מאות שלוש עשרה רצונות, הם יהיו בדרגה יותר גבוהה. או בעבודה איתם, בעומק יתר בתוכם. בדרגת דומם האדם עובד איתם בגובה מאוד קטן, או בעומק מאוד קטן, בעביות דשורש. אחר כך הם נפתחים בעביות א' ואחר כך בעביות ב', בהתאם לזה האדם משיג בהם אור יותר גדול.
מהו "תורה ומצוות לא כוונה"?
קיום תורה ומצוות ללא כוונה נקרא על מנת לקבל. לא לשמה.
איזו עביות כולל לא לשמה?
לא רק שורש, אלא כל העביות. צריך לעבור כל דרגות העביות, בעביות דשורש, דתרי"ג רצונות שלנו, ולכן אנחנו לא יודעים מה כל רצון ורצון ומתי נתקן, ואיזה קשר עם האחרים, לכן זה נקרא "דומם", שאין תנועה פרטית, אין צורה פרטית לכל רצון ורצון. הכל כאילו אחד גדול גלובלי. יש משהו אבל לא מבדילים. והכל כדי להגדיל את התשוקה לרוחניות על מנת לקבל, ש"יהיה לי טוב".
כמו שבעל הסולם מסביר, שהאדם רוצה שיהיה טוב לבורא ומעריך את ההשפעה, אבל הוא לא יכול לחשוב על השפעה אחרת, אלא שיהיה לו עצמו טוב ממנה, שטוב להיות בהשפעה, בכך הוא כבר מערב את עצמו. והאדם לא מסוגל אחרת. אבל לא חשוב, לא צריך. כמו שבעל הסולם מתאר ב"פרי חכם - איגרות קודש" (מכתב בדף ע'), שאם מגיעים למצב של "חולת אהבה אני", זה נקרא שגומרים את כל ההתפתחות במידת שורש. ואז נכנסים לרוחניות ללשמה.
מאיפה מתחילים עולמות טומאה וקדושה?
עולמות טומאה וקדושה מתחילים מלמעלה ונגמרים למטה. וגם במצבנו הנוכחי שנמצאים בזמן ההכנה, בגשמיות, פועלים עלינו גם הפרעות וגם תיקונים. הפרעות ממערכת דטומאה ותיקונים ממערכת הקדושה.