אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / קבלה לעם / זוהר לעם / הקדמת ספר הזוהר / אות ס'

אות ס'

כח) נכנסה אות ס'. אמרה לפניו, ריבון העולמים, טוב לפניך לברוא בי את העולם. כי יש בי סמיכה לנופלים, כמ"ש, סומך ה' לכל הנופלים.אמר לה, משום זה את צריכה למקומך, ואל תזוזי ממנו. כי אם את יוצאת ממקומך, שבמילה סומך, אלו הנופלים מה יהיה עליהם, מאחר שהם סמוכים עליך? מיד יצאה מלפניו.

ביאור הדברים. אות ס' ת"ת דז"א, בינה דגוף. כי הכח"ב, שנעשו בז"א לחסדים, השתנו שמותיהם לחג"ת. ובינה נחלקה לב' בחינות ג"ר וז"ת, שהג"ר שבה נעשו לאו"א עילאין, ומלבישים מחזה ולמעלה דא"א, ונחשבים עוד לבחינת ראש דא"א, אע"פ שעומדים בגוף שלו, להיותם אור חסדים, כמ"ש, כי חפץ חסד הוא. ולפי שאינם מקבלים אור חכמה גם בהיותם בראש א"א, ע"כ אין היציאה מהראש ממעטת אותם כלל, ונחשבים עוד לבחינת ראש א"א. והם נקראים ס', מפני שאלו ג"ר דבינה נתקנו לאו"א, ומתפשטות בהן ו"ס חב"ד חג"ת עד החזה.

אבל ז"ת דבינה, שהן מהתכללות הזו"ן בבינה, ואינן עצם הבינה, הנה נחלקו מהבינה, ונעשו לפרצוף ישסו"ת, המלבישים לד' ספירות תנה"י דאו"א, שמחזה דאו"א ולמטה. והם צריכים להארת חכמה, כדי להשפיע לזו"ן. וכיוון שיצאו מהראש דא"א לבחינת גוף, והם מחוסרי חכמה, לכן נפגמו מחמת יציאתן, ונעשו ו"ק חסר ראש. והן נקראים ם' סתומה, מטעם שתופסים רק ד' ספירות תנה"י דאו"א, שמלבישים שם.

והתחלקות הבינה לס' ום' נעשה בבינה דא"א, שיצאה לחוץ מהראש דא"א, והתפשטה בחג"ת שלו עד שליש תחתון דת"ת שבו. והם המשפיעים כל המוחין לזו"ן.

אמנם לא כל העיתים שוות. כי בעת שהתחתונים מטיבים מעשיהם, ומעלים מ"ן לזו"ן, והזו"ן לאו"א, אז נעשים או"א וישסו"ת פרצוף אחד, ועולים לא"א. ומשפיעים מוחין שלמים בהארת חכמה מא"א אל הז"א, והז"א אל הנוקבא, שהם מאה ברכות. כי הס' (60), שהיא או"א עילאין, נעשתה אחת עם הם' (40), שהם ישסו"ת, שעולים יחד למספר מאה.

אכן בעת שהתחתונים חוזרים ומקלקלים מעשיהם, נמצאים המוחין מסתלקים מהזו"ן, וחוזרים לבחינת ו"ק ונקודה. וגם או"א וישסו"ת מתחלקים זה מזה. ואו"א עילאין נעשים שוב לס', ו"ס חב"ד חג"ת, שכל אחת כלולה מעשר, וישסו"ת שוב נעשים לם' סתומה, תנה"י דאו"א.

ובעת שהזו"ן בקטנות דו"ק ונקודה, יש פחד מאחיזת הקליפות, שאז היו נופלים מאצילות לבי"ע דפרודא. לכן משפיעים להם או"א עילאין מס' שלהם, אשר אלו האורות, אע"פ שהם רק אור חסדים, מ"מ הם נחשבים לאוירא דכיא ולבחינת ראש. וע"כ אין לשום קליפה אחיזה בזו"ן גם בעת הקטנות, כי אלו האורות דס' מגִנים עליהם. ולכן נקראים אורות אלו בשם סמך, להיותם סומכים לזו"ן, שלא ייפלו מאצילות בהיותם בקטנות בו"ק בלי ראש.

ונאמר, שאות ס' אמרה לפניו, כי יש בי סמיכה לנופלים, כמ"ש, סומך ה' לכל הנופלים. כי חשבה את עצמה יותר מוכשרת מכל האותיות שקדמו לה, משום שהאורות של הס' יכולים להאיר אל הזו"ן גם בעת קטנותם, בהיותם רק אור חסדים, ואין באורות החסדים האלו שום אחיזה של משהו לקליפות, כי החיצוניים בורחים מהאורות של ג"ר דבינה.

ולפיכך היא חשבה את מידתה ראויה ביותר לברוא בה את העולם, כי יכולה להגן על בני העולם, גם כשמעשיהם מקולקלים. וגם אז לא תהיה אחיזה לקליפות.

ואמר לה הקב"ה, משום זה את צריכה למקומך, ואל תזוזי ממנו. כלומר, כיוון שהמקום שלך הוא לסמוך את הנופלים, להגן עליהם בעת קלקולם של בני העולם. הנה משום זה את צריכה להיות רק במקום הזה ולא לזוז ממנו. כי אם ייברא בך העולם, ותהיה מידתך לשליטה מספקת תמידית, נמצא שאלו הנופלים, זו"ן, יישארו תמיד בקטנות, ולא יתעוררו התחתונים להעלות מ"ן ולא יתגלו כל המוחין הגדולים, שצריכים להביא לגמה"ת. אלא את צריכה להימצא במקומך בלבד, לבחינת מקום תיקון, בעת שהתחתונים אינם כדאיים. אבל כשיהיו זכאים, יוכלו להמשיך מכל הקומה המוחין הגדולים, מאה ברכות.

ואמר לה הקב"ה, כי אם את יוצאת ממקומך שבמילה סומך, אלו הנופלים, מה יהיה עליהם? כי אז יישארו תמיד נופלים, הצריכים תמיד לסמיכה שלך. ומאחר שהם רק סמוכים עליך, ואין להם שלמות לזו"ן, לעמידה בפני עצמם. ע"כ אינך ראויה לברוא העולם במידתך.

חזרה לראש הדף
Site location tree